הזירה הפוליטית בקושי הספיקה להתקרר מהבחירות המוניציפליות, והנה היא כבר מתחממת שוב לקראת הבחירות לכנסת, בחירות שייערכו בעוד כשלושה וחצי חודשים. הבחירות לכנסת ה-21 תיערכנה ביום שלישי 9 באפריל, כשבעה חודשים טרם מועדן המקורי – 5 בנובמבר 2019.
פיני ביטון. "בלי חשבון"
בגדול, לא רק הפוליטיקאים נערכים לבחירות. מן הסתם, גם כל כלי התקשורת, על מגוונם הרחב בכלל והתקשורת המקוונת בפרט, מה שאנחנו קוראים “הרשתות החברתיות”. יודעי דבר יאמרו לך שקיימת סכנה מוחשית ל”הטיית דעת הקהל”. טוב, נו זה היה כאן תמיד. מה שנותן מן הסתם דלק ומעצים את האפשרות הזאת נעוץ בהתעצמות כוחן של הרשתות החברתיות.
להבנתי, המדינה זזה ימינה. התקשורת לעומת זאת (ברובה) נלחמת להזיז אותה בחזרה שמאלה. זה בערך תמצית כל מה שמתחולל כיום. חיבורים מחיבורים שונים, התפלגויות, התחברויות, התארגנויות, כל זה חלק כמעט בנאלי של ההתרחשות היומיומית ערב בחירות.
אז שוב נשאל: מה היה לנו שם? (זה כי אין לאף אחד מושג מה יהיה לנו שם מחר.)
נתחיל בעיקר: ראש הממשלה מר בנימין נתניהו
מעולם לא היה כאן ראש ממשלה נתון למתקפה כל כך מתוקשרת. משמאל בוודאי, אך גם מימין. למתקפה הזאת חברו כמעט כל כלי התקשורת המרכזיים, המזוהים ברובם, מן הסתם, עם השמאל. למה הם מזוהים ברובם עם השמאל? זאת באמת שאלה חשובה, אבל היא דורשת מחקר רציני, אז נשאיר לאחר כך.
אין ספק שכולם שווים בפני החוק. בוודאי כשאתה ראש ממשלה במדינה דמוקרטית. יחד עם זאת, קשה מאוד להתעלם מבליץ החקירות, מהותן ורמת הסיקור שהן מקבלות בתקשורת. איני זוכר בשנה האחרונה שהיה ולו יום אחד בלי אזכור החקירות של ביבי: 1,000, 2,000, 3,000 ו-4,000. מזל שיש כבר כיוון לסיום הסאגה הזאת בגלל הבחירות, אחרת מי יודע לאיזה מספרים היינו מגיעים.
כך או אחרת, גם אלה שנשענים על המשפט: “אין עשן בלי אש” לא יכולים לטשטש את העובדה שיש כאן בעיקר עשן, יותר מדי עשן. אם יש אש, בוודאי נדע ונרגיש אותה בסוף. בסוף, לא באמצע! לא כשההליך המשפטי בעיצומו.
רוצה לומר: הוא זכאי עד שלא הוכחה אשמתו. כן, חברים, הוא זכאי, זה מאוד פשוט. כשיוכח אחרת בבית המשפט, נדבר כאן שוב. עד אז הוא זכאי.
אני לא אלך לקיצוניות ואטען שיש כאן ניסיון הפיכה של ממש, אף שאני לא מוצא בלקסיקון הדל שלי הגדרות שונות בהרבה. אני גם לא אטען חלילה שמערכת המשפט שלנו מושחתת. ואני אפילו אסמוך
ידיי על הפרקליטות ואתן קרדיט למשטרה שהיא בסך הכול “מנסה לעשות מלאכתה נאמנה”. יאללה שיהיה, למרות תחושת אי הנוחות מכל מה שמתחולל.
אבל תגידו אתם, בשם אלוקים, מה יקרה אם באמת ביבי ימשיך לנהל כאן את העניינים עד לסיום החקירות, השימוע, הגשת או אי הגשת כתבי אישום ופסיקה של בית המשפט? מה יקרה? השמים יפלו? המדינה תתמוטט?
המדינה הרי מנוהלת כרגע מיטבית, בכל הרמות, חרף כל הקרקס שמסביב. לאנשים באופן כללי טוב כאן. לא הכול טוב, אבל טוב באופן כללי. הבחירות הרי לא יולידו הנהגת קסם שתביא לנו את המשיח. אפשר להירגע ולתת למערכות לעבוד. אז בבקשה, כל עוד לא נאמר אחרת על ידי בית המשפט, ביבי הוא ראש הממשלה והמועמד של הליכוד בבחירות. נקודה סוף.
בארץ אהבתי, השקד פורח?
תלוי את מי שואלים.
העזיבה המתוקשרת של שקד, בנט ומועלם את הבית היהודי והקמת מפלגת “הימין החדש” היא בהחלט סוג של מפץ בצד ימין. הניסיון, בעיקר של הצמד שקד ובנט, להגיע לקהלים חדשים בתוך הימין, גם מהליכוד, הוא סוג של הימור. יחד עם זאת, סיכון מחושב יש לומר.
נפתלי בנט ואיילת שקד. צילום: עופר וקנין
בנט ושקד היו באמת סוג של “ילדים חורגים” בנוף של הבית היהודי. הניסיון שלהם להגיע גם לקהל חילוני שנמצא בצד הימני של המפה יש בו כדי להדאיג את ביבי ושות’. הדאגה נעוצה בעיקר בזיהוי כוחה העולה של הגברת שקד, שלמעשה אימצה את דף המסרים המתריס כנגד האליטה המשפטית.
המהלכים שלה בתוך משרד המשפטים הפכו אותה לכוכבת ולמושא הערצה בקרב חברי ליכוד רבים. לא בכדי קראו לה חברים רבים לחבור לליכוד. העובדה שהיא לא הוכתרה כמנהיגת המפלגה החדשה לטעמי הינה מקח טעות של בנט. אם היא תהיה בראש, יש בהחלט סיבה גדולה יותר לדאגה בליכוד.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
גנץ אילם שווה יותר?
בעת כתיבת שורות אלה היאלמותו של גנץ בעינה. הבן אדם רשם מפלגה חדשה, הצטלם פה ושם, אמר חצי משפט על מה זה שמאל וימין בתקופה זו וזהו. התוצאה: 16 מנדטים בסקרים פלוס מינוס. זה הרי לא רציני וגם לא הולך להישאר ככה. ברור שהוא ייאלץ בסוף לפתוח את הפה ולהציג את מרכולתו.
עד אז, לטעמי בכל אופן, אפילו ההתעסקות בו לא רצינית. אם לנחש, אז עדיף בלוטו, אולי נזכה במשהו לפחות.
המחנה התפרק
ממש עם סיום כתיבת שורות אלה נתקבלה הידיעה הלא מפתיעה על הפיצוץ/פירוק של מה שנקרא "המחנה הציוני". הזובור שעשה גבאי ללבני בשידור נראה יותר כנקמה של מי שכבר הפסיד יותר מאשר החלטה של מי שרוצה לתקן.
כך או אחרת, נראה כי אם לא יקרה נס, ברור לכול שאבי גבאי הולך לזכות בתואר המפוקפק: המפרק הרשמי של מפלגת העבודה.
אבי גבאי נפרד מציפי לבני. צילום: אמיל סלמן
לבי לבי לח”כים של המחנה המתפרק שהיה מורכב מנבחרת לא רעה בכלל. יש שם כמה חברים שעובדים ואף מביאים חוקים טובים.
הבעיה העיקרית שלהם בשנים האחרונות היא שהם השקיעו יותר מדי אנרגיה באיך להפיל את ביבי במקום לבנות מנהיג חזק. כמעט כל המנהיגים של המפלגה הזאת בשנים האחרונות פעלו כשחותרים תחתיהם, גבאי הוא האחרון שבהם. בינתיים. על זה כבר נאמר: “מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו”.
כחלון, מה יהיה?
השר הכי מבטיח בקדנציה הזאת היה כמובן שר האוצר משה כחלון. אין ספק שמלחמתו בחברות הסלולר בנתה לו שם. יחד עם זאת, ידוע שתפקיד שר האוצר הוא התפקיד הכי כפוי טובה. הציפיות שיצר בתחום מחירי הדיור, השיכון, יוקר המחיה, היה להן על מה להישען. הבן אדם בא עם קבלות.
משה כחלון. צילום: אלעד מלכה
בשורה התחתונה: כחלון לא מצליח ביעד המרכזי שלו: הורדת מחירי הדירות ב-20%. נכון שהייתה אמנם עצירה של עליית המחירים ונכון שזוגות צעירים רבים נכנסו לתכנית מחיר למשתכן, אבל עדיין המרחק בין הבטחות למציאות רחוק מכדי שניתן יהיה לגשר עליו בפרק הזמן שנוצר. בנוסף לזה, לפני שלוש שנים כחלון ויתר על כוחו ברשות החשמל, הגוף שאמון על קביעת תעריף החשמל במשק: התוצאה ידועה, והוא משלם על כך בסקרים: חמישה מנדטים נכון להיום. גם העובדה שהאיש השנוי הבמחלוקת ליאור חורב הולך לנהל את הקמפיין של כולנו (עיין ערך הבלגן שהיה כאן באשקלון בהשתתפותו הפעילה) לא מבשרת גדולות. ימים יגידו.
על הקווים
על אורלי אבקסיס, ליברמן, ש”ס, מרץ, הבית היהודי, יש עתיד, הרשימה המשותפת וכל השאר נדבר בהמשך מהטעם הברור: כולם כעת עומדים על הקווים וממתינים.
בעצם, כולנו ממתינים לבאות.
2019, ברוכה הבאה, את הולכת להיות וואחד שנה מעניינת.
