קציני משטרת ישראל ומשמר הגבול, המשרתים בתפקידי פיקוד במחוז הדרומי, הגיעו אתמול בשעות הצהרים לקיבוץ יד מרדכי לפעילות שיוחדה ליום השואה. יום השואה אמנם יצויין ביום חמישי, כדי לא לפגוע בפעילות החשובה של כוחות המשטרה גם ביום זה הקדימו במחוז את הדרומי וציינו אתמול את ההתייחדות עם זכרם של ששת מיליוני הנספים.
זוכרים את הנספים. קציני המחוז הדרומי בטקס ביד מרדכי. צילום: דוברות המשטרה
במהלך הפעילות הם יצאו לסיור מודרך במוזיאון השואה, משם עברו לאתר הקרבות של הקיבוץ.
בסיום הסיור נפגשו הקצינים עם הגברת אוה אובן, ילידת צ׳כיה, שבילדותה נשלחה לגטו טרזין ומשם לאושוויץ ושרדה את צעדת המוות.
בגיל 19 נישאה אוה לפטר, גם הוא ניצול שואה מגטו טרזין וביחד בנו בית בישראל.
ניצולת שואה אווה אובן עם מפקד המחוז בדרומי ניצב מוטי כהן. צילום: דוברות המשטרה
אוה שיתפה את הקצינים בעדותה ובמהלך דבריה השתררה דממה באולם ולא נותרה עין יבשה.
סיפור האהבה הטרנס-אטלנטי הזה מתחיל בפאב הנשיא 1 שבמרכז אפרידר. מתברר שמרכז הבילוי המוכר בעיר משמש בשעות הפנאי מקום מפגש חברתי גם עבור אנשי צוות ורופאים מתמחים מבית החולים ברזילי.
ליז שלמון, סטאז’רית כדיאטנית בבית החולים ברזילי, תושבת גן יבנה, משלימה הכנסה כמלצרית בפאב. "באחת הפעמים זיהיתי באחד השולחנות בפאב חבורה של רופאים מתמחים מקסיקנים שאני מכירה מברזילי", היא משחזרת. "הכרתי את רוב הצוות הרפואי שהגיע לפאב, הם ישבו שם הרבה. אני הייתי המלצרית שלהם, ואז ראיתי אותו. אני זוכרת שראיתי פרצוף של מישהו עם לוק אחר וסקרן אותי לדעת מאיפה הוא ופשוט החלטתי לדבר איתו. זו הייתה הפעם הראשונה והרשמית שפניתי אליו, בפאב. כמובן שלא ישר רציתי להתחיל איתו, אבל לאט-לאט, עם ההיכרות שלנו, הוא התחיל למצוא חן בעיניי עוד יותר. ככה בעצם התחיל הקשר בינינו".
לזי שלמון. צילום: מורן ניסים, צילום רפואי
"הוא היה מאוד רציני וענייני"
הבחור המקסיקני הוא ד"ר חסוס לוזנו גוטיירז, מתמחה ברפואת עיניים. הוא הגיע לישראל בשנת 2014 מאחר שלאוניברסיטה שבה למד יש שיתוף פעולה עם בית החולים ברזילי ובמסגרתו נשלחים מתמחים למרכז הרפואי שבאשקלון. "במקסיקו התמחות בישראל זה דבר מרשים ונחשב", היא מסבירה.
במשך שנים סבלה שלמון מבעיה כרונית בעיניים, סוג של דלקת באזור העפעפיים המוכרת בשם "בלפריטיס". לא מדובר במקרה חמור שמהווה סיכון לראייה, "מרגישים יובש בעיניים, ולעתים יורדות לי דמעות", היא מסבירה. "בעבר השתתפתי במחקר בבית החולים ברזילי, שהיה אמור לתת מענה, אבל עדיין העניין לא נפתר לגמרי, וזה המשיך להציק לי".
אז כדי לפתור את בעיית העפעפיים אחת ולתמיד היא הייתה אמורה להיבדק בידי רופא עיניים, ומכל המומחים בברזילי ביקשה לקבל טיפול דווקא מהמתמחה שהכירה בפאב. "הייתי מכוונת מטרה כדי להגיע אל רופא אחד מאוד מסוים", היא מגלה. "בכל מקרה הייתי צריכה לטפל בדלקת, אבל זה היה מהלך מכוון כדי לגשת אל ד"ר חסוס. כשנפגשנו אז בפאב סיפרתי לו על הבעיה שיש לי בעיניים, והוא אמר שינסה לעזור לי, אז שמחתי. בטיפול עצמו לא היה משהו רומנטי. כן, קיוויתי לקבל ממנו איזושהי מחמאה על העיניים שלי, אבל מבחינתו הוא היה מאוד רציני וענייני, כמו עוד בדיקה שגרתית, נתן לי מרשם ותרופות וזהו".
אל תטעו, לא מדובר בתסמונת קשה של אהבה ממבט ראשון, אלא בתהליך של מערכת יחסים עדינה שנבנתה עם הזמן. "זה ממש לא הלך לי בקלות", היא ממשיכה לשתף. "במשך תקופה של שנתיים היה בינינו רק קשר ידידותי, נפגשנו מדי פעם בפאב. לא יזמנו הרבה מפגשים, ובעיקר היינו מדברים או מתכתבים בוואטסאפ, כמו חברים רגילים. הוא אמר שהוא נוסע ושיכול להיות שיעבור לגור בארצות הברית או שיחזור למקסיקו. אז באמת לא התראינו הרבה מאוד זמן.
בינתיים אני נסעתי לטיול בהודו לכמה חודשים וחזרתי משם. וערב אחד נפגשנו באופן אקראי לחלוטין, כשתוך כדי הריצה שלו, גוטיירז חלף על פניי. הבטנו זה בזו, נעצרנו ודיברנו. ואז הוא הזמין אותי לצאת לדייט, הקשר התחדש לאט לאט. רק אחר כך הבנתי שזה הופך להיות רומנטי".
"שבע ברכות קצת אחרות"
שלמון וגוטיירז, שניהם בני 30, נישאו באוקטובר האחרון בחתונה אזרחית בקפריסין משום שגוטיירז אינו יהודי. רק כדי לסבר את האוזן: השם "חסוס" הוא בעצם ישו (ג’יזס). אז איך ההורים הגיבו? מתברר שהיה גיבוי מלא ותמיכה. "לא היה קושי בעניין הזה, וזה בכלל לא הפריע למשפחה שלי. אני באה מבית חילוני לחלוטין. ההורים מאוד אוהבים אותו", שלמון מספרת.
בחודש נובמבר התקיים אירוע משפחתי חגיגי, מעין החתונה, ושם נכחו המשפחה הקרובה וחברים ממקסיקו. את הטקס הישראלי החלופי בחרו השניים לערוך בעזרת ארגון שנקרא "הויה", שכל מטרתו היא לספק אפשרות אלטרנטיבית ולערוך טקסי חיים לא הלכתיים ולהפוך אותם למיוחדים באופיים ולאו דווקא דתיים.
ליז וחסוס בחתונה
"נפגשנו עם המנחה שהוכשר ללוות ולהנחות טקסים כאלה, עברנו יחד איתו על המבנה של האירוע. השתדלנו לשמור על סגנון של טקס מסורתי, כמו שבע הברכות, אבל קצת אחרות, ולהן הכנסנו שינוי של כמה ברכות בספרדית וערכים שאנחנו מתחברים אליהם. החלפנו טבעות, כמובן. וכל אחד מאיתנו הקדיש ברכה אישית. הוא אמר לי שיש לי אהבה אין סופית לאנשים. שבר את הכוס, כמעט כמו בדת. היה אירוע שקירב הרבה לבבות’", מספרת שלמון בהתרגשות.
ויש מחיר לא קטן בקשר שכזה, בעיקר בשל המרחק, "מפעם לפעם הוא נסע למספר ביקורים בודדים במקסיקו, עוד לפני שהפכנו לזוג. אבל בתקופה שכבר היינו יחד הוא בכלל לא נסע לשם. במשך שנתיים הוא לא ראה את אימא שלו, וכשהמשפחה שלו באה לחתונה, היה מפגש מאוד מרגש".
ההבדלי המנטליות מורגשים אף הם, "חסוס גדל במנטליות אחרת, שיש כבוד להורים ולאנשים מבוגרים. אנחנו בארץ כבר איבדנו או שכחנו את זה. לדוגמה, כשהיינו בחופשה בקפריסין, הוא כעס עליי שאני נכנסת למעלית לפני ההורים שלי. הוא בעל אופי, חכם, יש לו חוש הומור ונשמה טובה. אני לומדת ממנו הרבה בגישה לחיים, כמו איך להתמודד בסיטואציות מסוימות. נהייתי בן אדם יותר טוב בזכותו", היא מספרת.
"אולי נחזור ואולי לא"
ליז שלמון מתגוררת כיום בבית הוריה בגן יבנה עם משפחתה וכאמור עובדת כדיאטנית בבית החולים ברזילי. את הכשרתה המקצועית כתזונאית רכשה בפקולטה לחקלאות ברחובות. "מושכת אותי מאוד העבודה עם אנשים. אני רוצה לתת שירות, לעזור לאנשים עם הפרעות אכילה ולתת להם כלים להתמודדות. והכי חשוב לי להמשיך ולהתפתח בלימודים אקדמיים. יש לי מחשבות לעשות תואר שני שקשור לתזונה".
אהבה מעבר לים. ליז וחסוס
בעוד כשלושה שבועות היא תסיים את עבודתה בברזילי, תארוז את חפציה ואת לולה, הכלבה המעורבת שגוטיירז אימץ כשחזר מבילוי בפאב באשקלון, ותטוס לפגוש את בן זוגה, שנסע לפני כחודש וחצי הביתה, חזרה לטיחואנה.
מן הצד השני, במקסיקו, ממתין לה ד"ר גוטיירז, ובינתיים משלים בימים אלה התמחויות נוספות בתחום הרשתית של העין. כששאלתי אותה כמה זמן הם מתכננים להיות במקסיקו או איפה החליטו לגור, מיד עלו בה הזיכרונות ויחד איתם גם לא מעט התלבטויות. "כשחסוס היה בארץ הוא למד עברית באולפן, במשך כמה חודשים. בינינו אנחנו עדיין מדברים אנגלית לרוב. אני מעדיפה שהעברית תהיה השפה המובילה בבית, אבל בטח יותר קל שאני אלמד ספרדית מאשר שהוא יתמודד עם העברית המסובכת. זה מאוד תלוי איפה נגור. אולי נחזור ואולי לא".
בית המשפט המחוזי בבאר שבע, התיר היום לפרסם את שמו של ד"ר מאיר למפיט, רופא ילדים בן 66 שנעצר באשקלון לאחר שהגיע לפגוש קטין. במשטרה ביקשו להתיר את פרסום שמו של הרופא על מנת שמתלוננים נוספים, אם ישנם, יגיעו להתלונן על הרופא.
ד"ר למפיט נעצר לפני שבוע ומעצרו הוארך שוב ושוב עד ליום רביעי. למפיט מוכר מאוד בעיר צפת בה התגורר שנים ולאחרונה עבר לגור במרכז הארץ. במסגרת עבודתו כרופא ילדים, הוא עובד בשש מרפאות שונות בכל הארץ. הוא מתגורר בצפון הארץ ועוב דרך קופות חולים במספר ערים בצפון.
מעצר שבוצע בעקבות פעולת הציידים
במסגרת מעצרו והחקירה בעקבות המעצר התרבו החשדות נגדו והוא חשוד במעשה סדום בקטין, מעשה מגונה בקטין, פרסום תצלום משפיל ועוד.
חגיגות העצמאות באשקלון יתקיימו כבכל שנה באזור טיילת בר כוכבא אלא שהשנה יימשכו החגיגות אל תוך הלילה. באשקלון נבחר חוף דלילה להוביל את מסיבות החוף שיזם משרד התרבות והספורט. במקביל יתקיימו מסיבות חוף בעוד עשרה חופים ברחבי הארץ, לאורך כ- 70 קילומטרים מנהריה בצפון ועד אילת בדרום.
המסיבות תחת הסלוגן 'לילה כחול לבן', יתקיימו בלילה שבין רביעי לחמישי, בין השעות 23:45-06:00 ויכללו הופעות של מיטב הדי.גיים. באשקלון יופיע רותם כהן ולאחריו ינגנו שלושת ה-DJ רועי זרחי, מור אברהמי וסמיילי.
במשרד התרבות גייסו רשימה מכובדת של די.ג'יים שיופיעו במסיבות החוף השונות ברחבי הארץ. ברשימה ניתן למצוא שמות גדולים שזוכים להצלחה עולמית כבר שנים ארוכות, דוגמת: סקאזי, יורקן, מר בלאק, יהל, תומר מייזנר , קובי טולדנו, בליס, מור אברהמי, מייג'ור 7, סמיילי, זומבי ועוד רבים וטובים.
די.ג'יי מור אברהמי. צילום: יח"צ
האמנים שיעלו על הבמות למופעי פריצה במהלך הלילה יהיו: אברהם טל, פאר טסי, קפה שחור חזק, עמרי גליקסמן מהתקווה 6, רותם כהן, מוקי, דנה אינטרנשיונל, חן אהרוני, גיא ויהל, ג'ימבו ג'יי והברינקס
מלבד המסיבה בחוף דלילה באשקלון יתקיימו כאמור מסיבות חוף נוספות במוקדים נוספים: נהריה (חוף גלי גליל), עכו (חוף ארגמן), טבריה (פארק ברקו), אילת (חוף מפרץ השמש), בת ים (חוף הנפרד), חדרה (חוף אולגה) קרית ים (חוף זבולון).המסיבות יהיו פתוחות לצעירים (18 ומעלה) בחינם ובהרשמה מוקדמת על מנת למנוע עומס.
למועצה האזורית חוף אשקלון יש שני חופי רחצה מבוקשים ומאוד פופולאריים: ניצנים וזיקים. אלפי מתרחצים פוקדים את החופים הללו בעיקר בעונה החמה. לאחרונה נכנסה חברה קבלנית חדשה אשר תתפעל את החופים הללו מטעם החברה הכלכלית של המועצה. החברה הקבלנית היא "יזמות 010" מקבוצת "הפורום". ראש המועצה האזורית חוף אשקלון ערך סיור מקצועי טרם פתיחת החופים וביקר בהם במהלך חול המועד.
חוף ניצנים. צילום: דוברות מוא"ז חוף אשקלון
"חשוב להזכיר לציבור שחופי הרחצה פתוחים לכולם ובחינם" הודיע מנכ"ל החברה הכלכלית לחוף אשקלון , גיורא נחשון "התשלום ייגבה אך ורק עבור השהייה במתחם הקמפינג בחופים. החופים מונגשים לנכים ומציעים אווירה נעימה למתרחצים".
כדורגלן העבר ליאור אסולין, נעצר הלילה (בין ראשון לשני) על ידי משטרת ירקון לאחר שמכר מריחואנה באמצעות אפליקציית הטלגרם. בעקבות מידע מודיעיני ערכו בלשי מרחב ירקון פעילות מבצעית נגד אסולין ואתמול הוא תועד על ידי הבלשים כשהוא מוכר סמים בהיקף 600 שקלים ללקוח. אסולין נעצר ברחוב חיים לבנון בתל אביב והובא לחקירה. הבוקר הוארך מעצרו בארבעה ימים.
בתחילת דרכו אסולין היה נחשב לשחקן מוכשר אך לא בעייתי. המפנה הגיע בעקבות גירושיו מאשתו מורן, שהסתיימו בצורה מכוערת. מאז גירושיו, ליאור אסולין עבר לככב בכותרות הפלילים ופחות על מגרשי הכדורגל כאשר בין שלל התקריות בהן היה מעורב בין היתר: הימורים בתקופות שונות, מעצר במהלך משחק כאשר שיחק בהפועל ראשון לציון בשל אי תשלום מזונות וכעת גם סמים קלים.
ראש העיר בפועל, תומר גלאם, הנחה להביא לאישור מועצת העיר את היוזמה לפיה יקבלו חיילי מילואים פעילים, תושבי העיר, הנחה של חמישה אחוזים בארנונה. מדובר בהקלה משמעותית שנועדה להביא לידי ביטוי את ההוקרה וההערכה של משרתי המילואים בעיר.
טופס הארנונה. צילום: אילוסטרציה.
מההטבה יוכלו ליהנות חיילי מילואים פעילים כהגדרתם בחוק שירות המילואים 2008, המחזיקים בתעודת משרתי מילואים פעילים תקפה שניתנה על ידי צבא ההגנה לישראל ובעלי נכס באשקלון.
דרמה בבניין המשרדים 'אשקלון סנטר' ברחוב הגדוד העברי לפני שעה קלה. סמוך לשעה 17.20 התקבל דיווח במוקד המשטרה על יריה שנורתה לעבר משרד עורך דין הממוקם בקומה הראשונה של הבניין שברובו מאוכלס במשרדי עורכי דין ורואי חשבון.
כוחות משטרה ומד"א הוזעקו למקום. כשהגיעו הוברר כי חלון משרדו של עורך הדין התנפץ כתוצאה מגוף כלשהו שפגע בחלון. החשד הראשוני היה שמישהו ניסה לפגוע במי מיושבי המשרד, התמקם ממול לחלון וברגע האמת לחץ על ההדק ולאחר הירייה נמלט מהמקום.
ההתפתחות האורבנית והתעשייתית מימי קום המדינה צמצמו את המרחב הטבעי ופגעו בנוכחות דבורת הדבש ומאביקים נוספים, החשובים לאיכות התוצרת החקלאית. מטרת מיזם “יערת הדבש” היא “לפצות” את הטבע על ידי נטיעה מחודשת ורבה של צמחים צופניים, להגדיל את שטח ה”מרעה” של דבורת הדבש, להשביח תוצרת החקלאית ולהגדיל את תנובת הדבש הישראלי.
פוטנציאל ליצור דבש. צילום: אורי קריספין
מרכז מחקר ופיתוח בשדות נגב, בניהולו של פרופ’ יפתח בן אשר, הקים יחד עם המועצה האזורית חוף אשקלון, שלוחה בראשותו של פרופ’ אבי לוי. המועצה החלה במיזם לפני שנים מספר על ידי נטיעת עצים וצמחים צופניים, כולל הקמת יער מאכל צופני ביישוב ניצן ופרויקט נטיעות נרחב במושב גיאה.
פרופ’ בן אשר אמר כי הרעיון המוצע הוא לשכנע רשויות ביצוע כמו ממשלה, ראשי ערים ומועצות להחליף ריצוף בטון ואספלט במימון נטיעות צמחים צופניים, מה שיסייע לשמירה על שטחים פתוחים וטיפוח אוכלוסיית הדבורים. לפי חישוב דומה, אם מודל "יערת הדבש" יעוגן בחוק, רשות עירונית שאין לה שטח לנטיעה תשלם כסף לרשות כפרית על הצמחייה צופנית.
יאיר פרג'ון. צילום: אורי קריספין
כמו בכל העולם, גם בארץ דואגים למיגור התופעה: מועצת הדבש מקדמת מחקרים להתמודדות עם התופעה המדאיגה ופתרונות למיגורה ופועלת בשיתוף קק”ל בפרויקט נטיעות מוגברות של עצים צופניים אשר יסייעו לענף הדבש לשרוד, כאשר היעד הכמותי לנטיעה בשנה הוא כ-500 אלף עצים ושיחים צופנים ברחבי הארץ.
דן איזיקוביץ, מהמחלקה לביולוגיה מולקולרית ואקולוגיה של צמחים מאוניברסיטת תל אביב, אמר כי בעוד שתרומת הדבש לייצור דבש אינה עולה על 20 מיליון דולר בשנה, הרי תרומתן לגידולים חקלאיים רבים בישראל היא גבוהה ביותר ועוברת מעל שני מיליארד דולר בשנה.
כנס יערת הדבש. צילום: דוברות מוא"ז חוף אשקלון
ליאב שלם, אדריכל נוף ואקולוג, הציג דוגמאות מפרויקטים שנעשו במרחבים פתוחים, למשל שיקום צומח בית גידול חופי בפארק דלילה לאורך רצועת החוף באשקלון; “שילוב הדיסציפלינות, אדריכלות נוף ואקולוגיה מאפשרת לי לשפר את התנאים באתרי טבע מופרים תוך שיקום ושחזור ערכי הטבע במקביל להנגשת האתר למבקרים”.
יוצאי צפון אפריקה פתחו אמש בחגיגות המימונה המסורתיות עם צאת השבת. מאות בתים נפתחו באשקלון והזמינו את הציבור לבוא ולטעום מהמופלטות ושאר המאכלים המסורתיים שאת רובם לא יכלו לאכול במשך כל ימי החג. השולחנות היו עמוסים כל טוב והמוזיקה המרוקאית התנגנה ברקע.
אישי ציבור באשקלון אף השקיעו באירועים גדולים יותר. אלו המזוהים עם הפוליטיקה המקומית והארצית אף ארחו חברי כנסת ושרים בהווה או בעבר. ברבים מהמקומות אף היו אלו מפגני כח של המארחים המעוניינים להמשיך ולחזק את מעמדם בנוף בפוליטי בעתיד.
מלבד הבתים הפרטיים התקיימה גם המימונה המרכזית בהיכל התרבות. האירוע נערך בהשתתפות ראש העיר בפועל, תומר גלאם, חברי הכנסת אבי דיכטר וציפי ליבני ושופט בית המשפט העליון, ד"ר יורם דנציגר. אריק משעלי ולהקת 'אוריינטל שימחו את הקהל שהתכבד במופלטות ועוגיות כמיטב המסורת. במהלך הערב הגיעו לאשקלון גם נשיא המדינה, שר האוצר ומכובדים נוספים שהתארחו בביתם של משפחת סבח ואטיאס.
השר לשעבר גדעון סער אצל מישל בוסקילה
איש העסקים אלי אלעזרא אצל סגן ראש העיר משה אטיאס
נשיא המדינה ושרי ממשלה אצל משפחת סבח
גם איש העסקים פיני סבח פתח את ביתו כבכל שנה למאות מוזמנים שנהרו לחגוג עימו מצאת השבת. פיני ואישתו נורית קיבלו את האורחים בבגדים מסורתיים והחגיגה נמשכה עד לפנות בוקר.
אלא מי שהיו גולת הכותרת הם שורת השרים והבכירים שהגיעו לחגוג עם סבח, בראשם האזרח מספר 1: נשיא המדינה, ראובן רבלין שכבר הפך לאורח מימונה קבוע בבית משפחת סבח. הפעם זכה סבח לארח את הנשיא ואת יתר המוזמנים בביתו החדש שבנה בשכונת ברנע.
פיני ונורית סבח מארחים את הנשיא בביתם. צילום: מתן נעים
כאמור, מלבד הנשיא, פקדו את בית משפחת סבח שרים ובכירים רבים: שר האוצר משה כחלון, שר הכלכלה אלי כהן, יושב ראש הכנסת יולי אדלשטיין, שר השיכון יואב גלנט, השר לביטחון פנים גלעד ארדן, השר לאיכות הסביבה זאב אלקין, שר התיירות יריב לוין ושורה ארוכה של חברים, אנשי עסקים וראשי רשויות.
נורית ופיני סבח עם שר האוצר משה כחלון ושר הכלכלה אלי כהן. צילום: מתן נעים
נורית ופיני סבח עם נכדתם ליאן, הנשיא ריבלין, יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין ורוה"ע הפועל תומר גלאם. צילום: מתן נעים
שר הכלכלה אלי כהן, איש העסקים אלי אלעזרא, רוה"ע בפועל, תומר גלאם, ושר האוצר, משה כחלון עם בעל הבית פיני סבח
יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, רוה"ע בפועל, תומר גלאם ופיני סבח
לאחר פגרה בת 3 שבועות, בהפועל אשקלון מקווים להשיג ניצחון ראשון על בני סכנין העונה וראשון בכל המסגרות מאז תחילת חודש ינואר. מסאי דגו ניצל את הפגרה על מנת לאושש את הפצועים ופתח עם ההרכב החזק ביותר שלו, כאשר דובב גבאי ממוקם בשפיץ ולצדדיו דוד מנגה וטל איילה (מימין לשמאל בהתאמה). איילה פותח לראשונה בהרכב מאז נפצע במשחק מול עירוני קריית שמונה. מי שירד לספסל הוא ישראל זגורי, שלא הצליח להצדיק את הקרדיט שקיבל עד כה ואמור לעלות מהספסל, כמו רודי חדד שנותר על הספסל. בסכנין לעומת זאת רוצים להבטיח את ההישארות באופן סופי ולא באו לוותר על המשחק.
פתיחה סוערת של הפועל אשקלון. כבר בדקה החמישית, מושיקו לוגסי הרים כדור מצוין למירקו אורמוש שנגח באופן מושלם לרשת של מחמוד קנדיל. 1:0 לאשקלון.
בדקה ה-10 עמרן אלקרנאווי קיבל הזדמנות מצוינת להשוות אם החמיץ מקרוב. בדקה ה-36, טל איילה ירה לידיו של קנדיל שלא הצליח לקלוט והדף לרגליו של אורמוש שמול שער חשוף בעט החוצה. הזדמנות גדולה לאורמוש להשלים צמד. 1:0 תוצאת מחצית.
מסאי דגו, מאמן הפועל אשקלון התייחס היום למשחק המסקרן מול בני סכנין שייערך באצטדיון סלה במוצאי שבת (20:00), ״יש לנו משחק נגד קבוצה טובה מאוד, שנמצאת בכושר טוב ועם חומר שחקנים מצוין, במיוחד בחולית ההתקפה והרגשנו את זה טוב מאוד במשחקנו האחרון נגדם. המשחק בשבת הוא קריטי בשבילנו, כי אנחנו מרגישים טוב ונמצאים בכושר משחק ועם ביטחון הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני חודש וזה התבטא גם בתוצאות, כאשר לא הפסדנו בשני המשחקים האחרונים, אבל כדי להישאר בליגה אנחנו חייבים להתחיל לנצח ובמיוחד בבית שלנו ואני מאוד מקווה שנעשה את זה, יחד עם הקהל הגדול והתומך שלנו״.
בתאריך חמישי האחרון התקיימה אליפות ישראל בקראטה. באליפות, שנערכה באשדוד, השתתפו כ-600 ספורטאים ממועדונים שונים בארץ וביניהם גם מועדון I.S.K.A דרום המורכב מספורטאים מהערים אשקלון ורחובות. את הנבחרת מובילים סנסאי מיכאל וילצ'יק והמאמנים רפי סיטרוק, בוריס קוגן, שמעון חסון ושחר מנג'ם.
אליפות ישראל הינה רגע שיא באירועי התאחדות הקראטה מפני שבאירוע מתקבצים טובי הספורטאים ובכל מקצה ישנם מתחרים רבים. גם הפעם הצליחו הקראטיסטים הצעירים, שבכל שבת נמצאים על הפודיום, להביא כבוד לעיר אשקלון.
אמש התקיים טקס בו הונצח שמו של איש העסקים מוטי זיסר ז"ל שבנה את המרינה באשקלון. הטקס התקיים במתחם המרינה מול ושמו של זיסר הונצח על גבי אבן הדולוס שעומדת במרכז המתחם.
מוטי זיסר ז"ל. צילום: עופר וקנין
אות ההנצחה לזכרו של מוטי זיסר
את הטקס יזם איש העסקים אלי אלעזרא והשתתפו בו בין היתר: בני משפחת זיסר; ראש העירייה בפועל, תומר גלאם; חברי המועצה אפי מור וריקי שי; ד"ר שלמה נס ורעייתו ד"ר לאה נס; ראש עיריית רחובות לשעבר שוקי פורר; ראש עיריית אשקלון לשעבר, אלי דיין; מנכ"ל ידיעות ספרים, דובי אייכנוולד והאמן ננסי ברנדס.
כמה פעמים אנחנו שומעים על עולמם של שחקני הכדורגל: איך הם מתכוננים למשחקים מדי שבת, כמה קשה או לא קשה הם לוקחים הפסדים, כמה ניצחון מגדיל להם את האגו וכמה כיף זה לקרוע את הרשת עם גול ניצחון. אז הגיע הזמן להראות איך נראים הדברים גם מהצד השני – הצד הנשי. מאיה גבאי, ליגל מלכה, אסנת טרבלסי, חן גבאי, לינוי אוחיון, הילה לוי, זיווה אזולאי ואסיף שושן הן נשותיהם של שבעה כדורגלנים ודובר. הפגשנו את כולן ושמענו מהן על החיים לצד הכדורגלן, הוויתורים, הפלוסים, המינוסים והתפקיד הכי חשוב שלהן: הכתף התומכת.
ליגל מלכה – אשתו של אבי מלכה, בלם הפועל אשקלון
ליגל מלכה, אשתו של אבי מלכה, בלם הפועל אשקלון, עונה אף היא על ההגדרה "אשת כדורגלן". אחרי חמש שנות נישואים מאושרות השניים חובקים ילדה בת שנתיים, והזרוע בהחלט עוד נטויה. היא בת 27, הספיקה לסיים לימודי הוראה, וכיום משמשת מורה. למרות העצמאות שפיתחה לעצמה, היא טוענת שהעיסוק של אבי לפעמים צורך ממנה סוג של ויתור. “העבודה של אבי היא לא פשוטה. ברור שיש כאן סוג של ויתור מבחינתי, בעיקר מבחינת חופשות, אני צריכה להיות כבולה לתאריכים שלו, לשבתות שהוא לא תמיד עם המשפחה, שאני יותר לבד עם הילדה והוא במשחק. אבל כיף לי לראות אותו עובד בעבודה שהוא אוהב, וזה הכי חשוב לי, לראות אותו מאושר”. ליגל מעידה שבעלה הוא לא מסוג השחקנים שמביאים איתם את העבודה הביתה. “הפסדים בכלל לא משליכים על הזוגיות שלנו או על ההתנהלות של הביתה, שזו נקודה לזכותו. הוא יודע לקחת הפסדים לכיוון הטוב, לצאת עם ראש מורם וללמוד להמשך. זה אדם שלעולם לא ייקח את הכעס והתסכול הביתה. בניצחון כמובן שזה כיף בשבילי, לדעת שהוא ניצח”.
ליגל ואבי מלכה
מהם הפלוסים בלהתחתן עם כדורגלן? “תגידי לי את, מי עובד שעות כאלו ביום? מה יותר כיף מזה שבעלך קם בבוקר והוא איתך, שהוא לא עובד במשמרות. זו עבודה שהשעות בה מאוד נוחות. נכון שיש ימים של שני אימונים ביום, אבל לומדים להסתדר גם עם זה. הוא מאוד פנוי לילדה, הוא מאוד איתה, מאוד משפחתי. אז יש לי גם הרבה פלוסים ולא רק מינוסים”. דבר שעליו רוב הנשים לא מרבות לדבר הוא ההתמודדות עם המעריצות. רוב הנשים יסכימו שלא כל אחת תהיה מוכנה שהגבר שלה יתחכך באוהדות נלהבות או יקבל הודעות ברשתות החברתיות. ליגל מודה ומספרת: “לפני התמונות והצילומים זה מתחיל עוד עם ההודעות באינסטגרם (צוחקת). אני לא אשקר, בעבר הייתי ממש קנאית. אבל למדתי לשחרר, למדתי להבין שגם מי שמצטלמות איתו הן נערות, ואני לוקחת היום הכול בגבול הטעם הטוב. גם לאבי יש את הגבול שלו, אני סומכת עליו, הוא יודע להציב את הגבול, ואני לא מתערבת. בעבר הייתי יותר קנאית, עכשיו יש כבר ילדה וזה אחרת”.
היית ממליצה לבחורות להתחתן עם כדורגלן? “הייתי ממליצה לבחורות להתחתן עם מישהו שאוהב את העבודה שלו, כי אם בן הזוג אוהב את העבודה, אז כיף גם לך. מה יותר כיף מלראות את הבעל שלך קם מאושר כל בוקר עם חיוך על הפנים? נכון שיש ויתורים, אבל יש ויתורים בכל מקצוע. גם במקצוע שלי יש ויתורים, אז מה לעשות?”
מאיה גבאי – אשתו של דובב גבאי, חלוץ הפועל אשקלון
חלוץ הפועל אשקלון, דובב גבאי, חולק את חייו עם מאיה (29), רעייתו בשש השנים האחרונות. השניים מתגוררים בחדרה יחד עם בנם אריאל בן השלוש. מאיה היא סטודנטית למנהל עסקים ונמצאת לקראת סיומו של התואר, מאמנת כושר אישית בפועל וממש בימים אלו מתחילה להיכנס גם לתחום של עיצוב נעליים. כפי שאתם יכולים להבין, מאיה היא לא ה"אישה הקטנה" בבית, אלא לגמרי אשת קריירה בזכות עצמה.
מאיה ודובב גבאי
“אני לא מוותרת על עצמי בשום אופן”, היא אומרת בנחרצות. “נכון שההצלחה שלו היא גם ההצלחה שלי, אבל אני יודעת לשלב את זה, ועובדה שלא ויתרתי על כלום בחיים, אם זה בעבודה, בלימודים, בדברים שאני אוהבת לעשות, כל דבר”. החיים לצד דובב, בפן המקצועי, מלאים בעליות ומורדות. בשבע השנים האחרונות הם עברו שבעה מעברי דירה, וכיום השניים החליטו להישאר לגור בחדרה, למרות הנסיעות היומיות של דובב לאשקלון. “זה משהו שהוא אמר שהוא לוקח על עצמו כמה חודשים, ואם הוא ימשיך באשקלון, אז נשקול מעבר דירה. לגור עם כדורגלן זה סוג של לחיות משבת לשבת. זה כרוך בלא מעט ויתורים מצד האישה והמשפחה, אם זה לדוגמה לעבור דירה לעתים קרובות, אם זה לעשות את התואר שלי רק באוניברסיטה הפתוחה, כי מי יודע איפה נהיה בשנה הבאה, שזה גם שיקול שהייתי צריכה לקחת בחשבון. יש הרבה רגעים בקריירה שלו של חוסר ודאות לקראת העונה הבאה”. למרות כל אלו, מאיה מוצאת גם את הדברים החיוביים: “הפלוסים הוא היתרון הכלכלי של המקצוע, ובכך שלאריאל יש זמן איכות רב עם אבא שלו במשך השבוע, כי השעות הן נוחות. זה לא שדובב יוצא בשמונה בבוקר וחוזר בחמש אחר הצהריים. זה בסך הכול שלוש-ארבע שעות יומיות, ואז יש את כל הזמן הפנוי, שזה יותר רלוונטי עם הילד”.
איך הפסד או ניצחון של דובב משפיע על הבית? “כשמפסידים אני מחכה שקודם כול הוא יפנה אליי (צוחקת). סתם, האמת שדובב מסוג האנשים שלא ישליכו ויוציאו את הכעס על הסובבים. הוא יחזור מבואס ומתוסכל, אבל מהר מאוד אחרי הלילה הוא יתעשת על עצמו. הוא יבוא ויגיד, ‘מאיה, אני אמשיך לעבוד קשה גם פיזית וגם מנטלית עד שתגיע התוצאה הרצויה’. הוא בן אדם כזה, ישן על זה בלילה וקם עם כוחות מחודשים. בניצחונות זה סיפור אחר לגמרי, אנחנו מאושרים וגאים בתקווה שתהיה המשכיות”.
איך את עם זה שאוהדות מבקשות להצטלם או שולחות הודעות בפייסבוק? “אין לי שום בעיה עם זה, זה משהו שהוא מקובל, ואני יודעת את זה. זה חלק מהעבודה, ואין מה לעשות עם זה. אם זה עושה אותן מאושרות להצטלם איתו, אז בכיף”.
אמנם מאיה היא האוהדת מספר אחת של דובב, אך מתקשה להראות זאת בדרך קבע במגרשים. הסיבה לכך היא מספיק טובה: “אני כן משתדלת להגיע למגרשים, אבל הבעיה שלי כרגע היא עם הילד. אריאל מטורף על כדורגל ומהרגע שיש את שריקת הפתיחה הילד מחליט שהוא רוצה להיכנס ולשחק עם השחקנים. כל המשחק הוא אומר לי, ‘אימא, רוצה להיכנס למגרש’, אז יש בעיה עם זה. אז כרגע יש משחקים שאני מגיעה ויש גם קצת פחות בגלל העניין הזה”.
כמה את מבינה בכדורגל? “מעט מאוד. אני מאמנת כושר אז בדבר הזה אני מבינה, אבל במשחק עצמו כמעט לא. לא ניסיתי להבין, זה לא כזה עניין אותי. מעניין אותי רק שהם ינצחו, לא משנה איך”.
היית ממליצה לבחורות להתחתן עם כדורגלן? “הייתי ממליצה לנשים להתחתן עם בן אדם כמו הבעל שלי”.
אסיף שושן – ארוסתו של קשר עירוני אשדוד, ערן מלכין
ביולי הקרוב יעמדו ערן מלכין, כדורגלן עירוני אשדוד, ובחירת לבו אסיף שושן תחת חופה וקידושין. האירוע הנוצץ ייערך באולם הסיינדה שבבית שאן, חתונה גדולה ושמחה עם זמרים וכל השואו מסביב. הזוג, שנחשב למלכותי במיוחד, מתגורר כיום בראשון לציון, אף על פי שבמקור שניהם צפוניים: ערן מעפולה ואסיף ממעלות. כבר שלוש שנים וחצי שהם נמצאים בזוגיות אדוקה במיוחד, ואסיף בת ה-25 עברה איתו כברת דרך גם בקריירת המשחק שלו. היא עצמה סיימה תואר במשפטים, עובדת כיום בבנק ובין לבין גם התגייסה לעסק המשפחתי של ערן, מותג האופנה גליתה, ואחראית על הפן המכירתי בסניף בקניון הזהב. גם ערן עצמו משלב את הכדורגל עם החברה המשפחתית. “אני מאוד גאה בו שהוא עובד במקביל גם בעסק וגם בכדורגל. ובכלל, שהוא מביא את הקבוצה שלו לאן שהיא הגיעה היום”, אומרת שושן.
הטבעת כבר על האצבע. אסיף שושן וערן מלכין
איך את מתמודדת עם תקופה של מחנה אימונים או עם משחקים בימי שישי שלפעמים ערן לא נמצא איתך? “כשהוא במחנה אימונים, אז יש קצת געגועים, אבל גם על זה מתגברים. בסך הכול געגועים זה דבר טוב. בימי שישי אין לי בעיה, יש לי את השקט שלי שאני מבשלת, ואז הוא חוזר, יש לו ארוחה חמה ומוכנה והוא מבסוט, אז הכול טוב. אולי כשיהיו ילדים, אז התקופה של מחנה האימונים תהיה קצת יותר קשה, אבל אני מאמינה שאני אסתדר”.
ערן גבר צעיר ונאה, איך את עם האוהדות הנלהבות? “אולי פעם הייתי מקנאה, אבל היום זה משהו שקיבלתי אותו לגמרי. אין לי שום בעיה, אני בוטחת בו, בזוגיות שלנו, והכול בסדר ומקובל”.
אסיף משוכנעת שכדורגלן צריך זוגיות חזקה כדי לשרוד את המקצוע, מישהי שתהיה לו משענת וכתף תומכת ברגעים הקשים. “כשערן היה בתקופת פציעות, אז הוא היה חייב מישהי שתעודד אותו, היה חייב תמיכה. אי אפשר שלא, זה מאוד קשה לקום ובתקופות קשות להתמודד לבד”. אסיף מגיעה לכל המשחקים ומיכאל, סבא של ערן, אחראי לתעד אותה ואת האוהדים הרבים של עירוני אשדוד ביציעים. “אני האוהדת מספר אחת שלו”, היא יודעת להגיד נחרצות.
כמה את מבינה בכדורגל? “אני אגיד את האמת, במשפחה של אימא שלי יש לנו מלא כדורגלנים. בעבר היה את סמי עייש שהוא כדורגלן ועוד כל מיני, אז זה משהו שאני כן מכירה. רמת הידע שלי בכדורגל היא בסולם של בין חמש לשש. כל עוד ערן מבקיע זה סבבה, מבחינתי המשחק הוא מצוין”.
זו אולי שאלה רטורית כי את הולכת להתחתן עם כדורגלן, אבל עם איך שאת רואה את העולם הזה, היית ממליצה לבחורות להתחתן עם כדורגלן? “ערן הוא לא כדורגלן רגיל, יש לו גם את העסק והוא מאוד בוגר לגילו. יכול להיות שאם הייתי היום עם כדורגלן שהוא רק כדורגלן, אז יכול להיות שלא הייתי ממליצה כי אני פחות אוהבת את המקצוע הזה. במקצוע הזה יש כל מיני סטיגמות על כדורגלנים, בדרך כלל על הימורים וכאלה, שאני פחות מתחברת, אבל ערן הוא ממש לא שם, אז מאוד היה לי קל להתחבר אליו. הוא מאוד בוגר ואחראי, אז אין לנו את הבעיה הזו, הוא לא במקום הזה של הסטיגמות”.
זיווה אזולאי – אשתו של יאיר אזולאי, קפטן הפועל אדומים אשדוד
זיווה אזולאי היא אחת מנשות הכדורגלנים הוותיקות בכדורגל הישראלי. היא חובקת זה עשור בעל שעדיין לא נס לחו ומשמש כדורגלן פעיל בהפועל אדומים אשדוד, למרות גילו היחסית מופרז (40). זיווה בת ה-36 היא מנהלת משאבי אנוש בחברת פלסטוקיט ואם לשלושה: רוני (בת התשע), רואי (בן השש) ואופיר הקטנה (בת חמישה חודשים). כשנשאלה את שאלת השאלות: איך זה להיות נשואה לשחקן כדורגל, השיבה שהיא יכולה לכתוב על כך ספר, שהרי היא לצדו כל כך הרבה שנים, ועברה עם יאיר כמעט כל תחנה אפשרית בקריירה. “הקריירה של יאיר ידעה עליות וירידות בכמה וכמה קבוצות ובכמה ליגות”, היא מספרת על כברת הדרך שעברה עם בעלה. “עם זאת, אני יכולה להעיד שלא משנה באיזה גיל, ליגה או קבוצה, יאיר תמיד היה ועודנו מקצוען אמיתי. זה לא מתחיל ונגמר במגרש, אלא באורח חיים שלם; בתזונה, בשינה, באימונים – זה ממש מכתיב לנו כמשפחה או אפילו בזוגיות את הבילויים שלנו או סדר היום שלנו כי ‘מחר יש משחק’. בתחילת הקשר זה היה מוזר ואפילו הפריע לי שהעבודה של בן הזוג שלי מכתיבה לנו את ההתנהלות היום-יומית, אך עם הזמן הבנתי שזה חלק בלתי נפרד ממנו ולמדתי לכבד ולהעריך אותו על כך. אנחנו כל הזמן מתלוצצים שהיה סעיף בכתובה שכדורגל הוא חלק בלתי נפרד מחיי הנישואים שלנו”.
זיווה ויאיר אזולאי
איך הפסד או ניצחון של יאיר משפיעים על הבית? “משום שיאיר גם וינר בנשמה, אז בימים שהקבוצה לא הייתה במצב טוב, הוא הרבה פעמים לקח את זה הביתה עם מצב רוח ירוד, אבל אני חייבת לציין שאף פעם לא קיצוני מדי. אולי רק בהצלחות הוא הרשה לעצמו יותר להפריז”.
לדעת רבים תפקידה של אשת כדורגלן הוא להיות שם ברגעים הטובים, אך בעיקר הטובים פחות, לתמוך, לעודד ולהגיד את המילה הנכונה כדי להרים את המורל. אלא שגם לאישה יש את רגעי המשבר שלה וההתמודדויות. “אני מניחה שהכי קשה לי בזמני מחנות האימונים שיאיר יוצא אליהם, כי אז אני נאלצת להישאר עם הילדים לזמן לא מבוטל. אבל גם עם זה למדתי לחיות בשלום, למרות שזה לא פשוט. אחרי הכול, מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה, וזו הדרך שלי לפרגן לו בהרגשה שהוא יכול להמשיך ולעשות מה שהוא כל כך אוהב וטוב בו בזמן שאני נותנת לו גב ושקט נפשי. לשמחתי, זה הדדי כי גם יאיר בעל מאוד מפרגן, וגם הקריירה שלי מצליחה בזכות שיתוף פעולה, פרגון וחלוקה בנטל בבית”.
זיווה מקבלת לא מעט פרגונים ותמיכה מהסביבה האשדודית, ששם גם משפחת אזולאי מתגוררת. ככה זה כשהבעל אהוד במיוחד על האוהדים האדומים ואחד הברגים המשמעותיים בעליית הקבוצה לליגה א'. “היום יאיר ואפילו אני והילדים מרגישים את זה מאוד”, היא מתייחסת לתגובות ולחום שהיא מקבלת ברחוב. “אנחנו חלק מהפועל אשדוד ותושבי אשדוד, אז השיח על הכדורגל והקבוצה יכול להיות במעלית, במכולת או אפילו בגן של הבן שלי. עכשיו, כשהקבוצה עולה ליגה, אז זה ממש נעים. בכלל האוהדים של אדומים הם ממש משפחה אחת גדולה, וזה כיף להיות חלק. לא הייתי רוצה לחשוב מה היה אם הקבוצה הייתה בתחתית הטבלה. תארי לך שאת לוקחת איתך למשרד את כל אוהדי הפועל, וכולם רואים את ההצלחות או הכישלונות שלך בעבודה. לא תמיד זה נעים”. בימי הרווקות והשנים הראשונות של הנישואים זיווה הייתה מלווה את יאיר לכל משחק ומעודדת בצורה אדוקה מהיציעים. אך כשהגיעו הילדים, הסיטואציה השתנתה, והיא נשארת לתמוך מהבית. “אני משתדלת להגיע למשחקים חשובים מאוד, דרבי אני לא מפספסת, רוני ורואי נוסעים כמעט לכל משחק עם הדודים והאחיינים שתמיד תומכים בו, וזה ממש מקסים בעיניי שהם כל כך אוהבים כדורגל ונהנים לראות אותו משחק”.
בדיעבד, היית מתחתנת עם כדורגלן בהתחשב בכל מה שכרוך בכך? “אם הייתי בוחרת להיות נשואה לשחקן כדורגל? אני לא יודעת. לא בחרתי להיות אשת כדורגלן, בחרתי להיות אשתו של יאיר אזולאי, גם אם הוא היה בוחר בכל קריירה אחרת. אני נשואה לו, לבן אדם הכי מדהים שיש”.
חן גבאי – אשתו של מגן הפועל אשקלון, אלעד גבאי
חן גבאי, אשתו של אלעד גבאי, מגן הפועל אשקלון, ממלאה בחודשים האחרונים תפקיד הדרוש מאשת כדורגלן. בעלה, שקרע את הרצועה הצולבת למעשה כבר לפני חצי שנה וגמר את העונה, נאלץ להתמודד עם רגעים לא פשוטים עבור כדורגלן, והוא נמצא בשיקום די מתמשך.
חן ואלעד גבאי
בדיוק ברגעים כאלו נכנס תפקיד האישה, שאמורה להרים, לתמוך ולעודד את השחקן שלה, להיות שם בשבילו ברגעים הקשים. “לדעתי אחד התפקידים של בת הזוג בעולם הכדורגל הוא תמיכה”, היא אומרת בבטחה. “ללא התמיכה וההבנה היה להם מאוד קשה. נשים צריכות להבין גם את שגרת האימונים שלהם, את התזונה הנכונה, המנוחה לפני משחק. בטח ובטח בזמן פציעה או שפתאום תקופה שהוא לא משחק ויש תסכול. צריך לסייע לו למצוא את האיזון בין הבית לכדורגל”.
היא בת 29 ומשמשת אחות בצבא קבע, ובהחלט יודעת לתמרן היטב בין שני העולמות. היא ואלעד נשואים עוד מעט ארבע שנים, ולזוג ילד בן שנתיים ותשעה חודשים בשם אריאל. לפני שהבן הקטן נולד היא הייתה מגיעה כמעט לכל המשחקים, אך היא בטוחה שכשיגדל עוד קצת שניהם יוכלו להגיע ליציע ולתמוך יותר. למרות הקושי המסוים, חן רואה את החיים אחרת היישר מביתם ביבנה. היא חושבת שלהיות נשואה לשחקן כדורגל זה בדיוק כמו להיות נשואה לכל אדם עם מקצוע אחר. “זה לגמרי אותו הדבר, רק שבמקצוע הזה הוא קצת יותר מוכר מאחרים, ויש לו אוהדים רבים”, היא אומרת. להבדיל משחקנים אחרים, כאלה שמתגברים יותר בקלות, היא טוענת שאלעד לא נרדם בלילה של אחרי משחק ושהוא מתקשה לקבל הפסד. “כשאלעד חוזר ממשחק הביתה, לא משנה אם הקבוצה מנצחת או מפסידה, הוא לא נרדם כל הלילה מהאדרנלין של המשחק. אם מפסידים, אז הוא ממש מבואס ולוקח ללב, ויכול להעביר לעצמו בראש את כל המשחק, מה היה טוב או לא גם יומיים אחרי המשחק. אם מנצחים, אז הוא ממש בהיי”.
מה הדברים שהם פחות זוהרים בלהיות אשת כדורגלן? “זה ברור שיש גם מינוסים בלהיות נשואה לכדורגלן. אני יודעת שיש סטיגמה על נשות הכדורגלנים שהן איתם בגלל הכסף והתהילה, שהן שטחיות וכל מה שמעסיק אותן זה קניות. יש צורך גם להתחשב כל הזמן בלוח הזמנים הקבוע של המשחקים והאימונים, אשר לא ניתנים לשינוי, והחופשות הן בזמן הפגרה בלבד”. יחד עם זאת, היא יודעת להסתכל גם על הדברים החיוביים יותר. “יש לי בעל שמשקיע המון במשפחה, אבא למופת. והוא יותר זמין בבית במהלך השבוע. נכון שיש מחנות אימונים ושבתות שהוא מחוץ לבית ומשחקי חוץ, אבל אני כבר מתורגלת. ההיעדרות מהבית תורמת לחיזוק ולגעגועים. עם הטכנולוגיה העכשווית אנחנו עושים שיחות וידיאו וממלאים אחד את השנייה. זה עושה רק טוב”.
תמליצי לבחורות להינשא לכדורגלן? “יש בן אדם מאחורי התואר 'כדורגלן', והכי חשוב זה לאהוב את הבן אדם ולהתחתן איתו בגלל מי שהוא ולא בגלל מה שהוא”.
אסנת טרבלסי – אשתו של חלוץ הפועל אדומים אשדוד, אריאל טרבלסי
תושבות אשדוד והסביבה, אם אתן לפני אירוע מיוחד או סתם בא לכן לפנק את עצמכן באיפור ערב איכותי, אסנת טרבלסי היא בהחלט הכתובת. במקרה או לא, יש לה גם קריירה נוספת, והיא אשתו של אריאל טרבלסי, חלוץ הפועל אדומים אשדוד, אותו אחד שעלה ליגה רק לפני שבועיים. ברור לכם שמלך שערים צריך גם מלכה, ותהיו בטוחים שאחת כזו עומדת לצדו. הזוג נשוי שלוש שנים, ולהם ילד משותף ומתוק, העונה לשם רום דוד. אסנת בת ה-28 בטוחה שאף כדורגלן לא יכול להצליח ולהכיל את המקצוע הזה רגשית בלי זוגיות חזקה ומשפחה תומכת. לכן היא מעניקה מעטפת חמה ואוהבת לבעלה ומתייצבת במגרשים כדי להריע לו אחרי כל כיבוש. “אריאל צריך תמיכה אינסופית, כי בכדורגל יש המון עליות ומורדות. הרבה שיחות, הרבה מוטיבציה, לבוא ולתמוך בכל משחק. זה הכי חשוב: תמיכה מהבית”, היא אומרת.
אסנת ואריאל טרבלסי
איך הפסד או ניצחון של אריאל משפיע על הבית? “כשיש ניצחון, אז כמובן שכל הבית שמח ורועש; וכשיש הפסד, אז לוקחים את זה ממש ממש קשה, וכל הבית מרגיש את זה. זה ממש יום אבל כזה”.
מה הפלוסים והמינוסים בלהתחתן עם כדורגלן? “הפלוסים זה כמובן שיש לך את בעלך על המגרש ואת רואה אותו, זה סוג של גאווה, וכולם מכירים אותו. וכמובן הריגוש, כי זה באמת משהו שהוא אוהב. המינוס לדעתי זה באמת רק העניין של ההפסדים, שאריאל לוקח את זה מאוד קשה וללב. כל מקום שהוא הולך אליו, הוא נותן ממש את הלב ואת הנשמה. המינוס היחיד הוא שזה נכנס לבית ולזוגיות”.
בעניין המעריצות אסנת די משחררת. “אם אני לא אשחרר, אני אהיה בבעיה”. בשונה מאחרות, היא מתייחסת לוויתור ואף לביטול של האישה עצמה כשזו נאלצת לפעמים לעזוב את הארץ, להתנתק מהחברים ומהמשפחה, לטובת הקריירה של הבעל. “יש לנו המון חברים שמשחקים בחו”ל, והאישה צריכה ללכת אחרי הבעל. לפעמים זה לא קל, כי זו התנתקות מהמשפחה והחברים. למשל אופיר מרציאנו שאשתו ככה היגרה אחריו. אבל זה משהו שצריך לקחת בחשבון, לחשוב טוב לפני שעושים את הצעד הזה. זה צעד מאוד קשה, אבל יש המון פלוסים בכל זאת”.
שמחת ישראל שבאה לידי ביטוי בשירתם על טביעת המצרים בים סוף מובנת כתגובה אנושית טבעית, שכלית ורגשית למפלתם והשמדתם של אויביהם וההצלה מהם. אך חז“ל בגמרא (מגילה י', ב') תיארו את הדברים באופן שונה באומרם: ”אמר רבי יוחנן… אין הקב“ה שמח במפלתן של רשעים, ואמר רבי יוחנן… ביקשו מלאכי השרת לומר שירה (בזמן טביעתם של המצרים בים), אמר הקב“ה: מעשה ידי טובעים בים, ואתם אומרים שירה?“
גם המשך דברי הגמרא: ”אמר רבי אלעזר הוא (הקב“ה) אינו שש (מלשון ששון ושמחה) אחרים משיש“ טעון בירור, שהרי אם הקב“ה בעצמו אינו שש על מפלת הרשעים, עד כדי כך שנזף בפמלייתו של מעלה, מלאכי השרת שביקשו לומר שירה, מי הם האחרים שאותם דוחף הקב“ה דווקא כן לשמוח ולומר שירה?
מהי אפוא הדרך הרצויה, על פי השקפתה של התורה, למפלתם של אויבי ישראל? ניתן וצריך לבאר שישנם שני סוגי יחס למפלת הרשעים והשמדתם מן העולם, המתגלים בשתי הנהגות עקרוניות השונות זו מזו.
הנהגה שמימית הרואה בכל נברא את צלם האלוקים שבו, המבטא את עצמיותו האלוקית החיובית הגנוזה בו מעצם טבעו. זהו מבט על הסגולה – המסוגלות הפוטנציאלית, הבכוח האלוקי שיש בכל נברא באופן מהותי. לפי מבט זה, אין לשמוח על מפלת הרשעים, שהרי השמדתם סתמה את הגולל ומונעת את האפשרות המעשית להוציא מהכוח אל הפועל, להגשים ולממש את מהותם הרוחנית החיובית. מבט זה מתאים להקב“ה ולמלאכי השרת המסמלים את העולם האלוקי הרוחני הטהור, ללא שום קשר לבחירה החופשית האנושית המקולקלת ומשמעויותיה. ההנהגה הארצית, לעומתה, רואה את המציאות המעשית כפי שהיא מתגלה פה בעולם הזה, מציאות מעשית המשתנה לטוב או לרע בהתאם לבחירה האנושית.
הרב ערן טמיר
מובן שכאשר ישנה רשעה וישנם רשעים בעולם, שלא רק שאינם מגלים בפועל את הממד האלוקי החיובי שנמצא ביסודם ומהווה את מהותם, אלא מנסים בכל כוחם לעכב ולהפריע לאמת ולטוב האלוקי מלהופיע במציאות – בהתנגדותם ובמאבקם המעשי בעם ישראל, הרי אז סילוקם מן העולם, סילוק המתבטא בעולם הארצי, שיצא לחירות בשמחה ובשירה, כפי שעשו משה ובני ישראל. במצב שכזה גם הקב“ה בעצמו משיש את ישראל להודות על הטובה האלוקית הכפולה – הגשמית והרוחנית – שלה זכה במפלתם של הרשעים ובהשמדתם וסילוקם מן העולם.
דא עקא, פעמים שההנהגה המתאימה לארציות שבעולמנו – לשמוח ולשורר על מפלתם של הרשעים – מנסה להעתיק את ההנהגה השמימית, העתקה שקרית מזויפת העוטפת את עצמה בטענות והצדקות מוסריות הנשמעות טובות ויפות לאוזן, אך לא רק שאינן מתאימות למציאות המעשית שבעולמנו, אלא גם אינן מוסריות וגורמות לנזק ערכי ומעשי רב.
דוגמה לטעות זו הייתה בימיו של חזקיהו המלך (טעות שאפיינה את דורו), שנהג כמנהג מלאכי השמים, ולא כראוי למלכי ארץ, כשלא אמר שירה על מפלתו של צבא אשור בשערי ירושלים, טעות שגרמה לכך שלא נעשה משיח.
בתוך אשקלון לא רבים האנשים שמכירים את קתרין קונלין, אבל בעולם הזוהר הבינלאומי מזהים אותה בכל מקום שבו תדרוך. הדוגמנית בת ה-20 בעלת השם הבינלאומי נולדה, גדלה והתחנכה בעיר אשקלון והספיקה כבר להופיע על שערי המגזינים הכי נחשבים בעולם, דוגמת ווג (פריז, יפן, איטליה), אל, בולרו, אמיקה ועוד.
הבינתלאומית של אשקלון. קתרין קונלין. הצילום באדיבות שי אביטל
קונלין נולדה באוקראינה לאימא יהודייה ממוצא אוקראיני ואבא חצי יפני וחצי סקנדינבי (סבו נהרג במלחמת העולם השנייה בעת שנלחם לצד הנאצים כחייל בצבא היפני), והם שהעניקו לה מראה ייחודי כל כך גם בארץ שלנו שהיא כור היתוך של לאומים ועדות. בגיל שנה עלתה עם אימה לארץ ונחתה היישר באשקלון. אביה, שאינו יהודי, נשאר באוקראינה ונפרד מאימה למשך שבע שנים. הוא התאחד איתם בארץ, ואז נפרדו לשנה נוספת ובסופו של דבר התאחדה המשפחה סופית עד היום.
השער במגזין הנחשב VOGUE. קתרין קונלין. הצילום באדיבות שי אביטל
“חינוך סובייטי”
בניגוד לדוגמניות רבות, קונלין לא הייתה הילדה הכי יפה בגן. “בכל מסגרת שהייתי כילדה היה לי נורא קשה. אנחנו מבינים שכל בן אדם מיוחד רק בגיל הזה. כשאת ילדה, קשה להבין שאת מיוחדת. את קצת שונה, יותר מדי גבוהה או יותר מדי לבנה. בגיל קטן חשבתי שאני אהיה עורכת דין או באיזה תפקיד מעניין במשטרה, לא ראיתי את עצמי עובדת בתעשיית האופנה. מאז ומתמיד עניינה אותי עבודה עם שכל. הייתי תלמידה מצטיינת, היה לי חינוך סובייטי מאוד קשה ומסודר, אם השיעורים לא היו מוכנים בזמן או שהציונים לא כמו שציפיתי, אז הייתי בוכה שעות”.
איך אומרים יפה ביפנית? קתרין קונלין. הצילום באדיבות שי אביטל
רוב ילידי שנות ה-90 היו שומעים מהוריהם עד כמה צפייה בטלוויזיה לא תקדם אותם בחיים, אך קונלין מוכיחה שאולי דווקא כן. “יום אחד הדלקתי את הטלוויזיה ושמתי ערוץ FASHION TV. על המסלול הייתה ג’מה וורד ובנות כאלה וירדיות. אימא שלי אמרה לי, 'למה שלא תנסי את זה כחוג?' בדקתי באיזה סוכנות הן נמצאות וראיתי שהן שייכות ל-IMG. במשך חצי שנה שלחתי להם כל יום מייל עם תמונות, אבל לא הייתה תשובה. התבאסתי כי רציתי שלפחות יגידו לי שאני לא מתאימה. ראיתי שדרך האתר זה לא ילך, אז נכנסתי לוויקטוריה סיקרט של קנדיס סוונפול, משם נכנסתי למנהל של IMG ושלחתי לו את זה ישירות לטוויטר. אחרי שעתיים חזרו אליי ואמרו שיתקשרו אליי מפריז, ושעתיים לאחר מכן התקשרו אליי מפריז”.
המאמץ של קונלין נשא פירות מתוקים יותר משציפתה, אך היא עדיין נאלצה לחכות עוד ארבעה חודשים עד שימלאו לה 16 שנים בשביל לחתום בסוכנות הדוגמניות הטובה בעולם המעסיקה סופר מודלס כמו ג’יזל, מריה שאראפובה, מירדנה קר ועוד. ההתחלה הייתה נוצצת, והיא הצטלמה לשערים הכי נחשבים בעולם. היופי הייחודי שלה ריתק את עורכי המגזינים והצלמים כאחד, והיא התבססה כדוגמנית מצליחה בארצות הניכר, בעוד בארץ עדיין לא הצליחה לפלס את דרכה להצלחה. “אף פעם לא התמקדתי בקריירה בארץ, אף פעם לא חתרתי לשם. אני גרה בפריז ועובדת כל יום מאוד קשה באופן אינטנסיבי, וכשאני מגיעה לארץ אני רוצה לנוח. אם אני עושה דברים בארץ, אז אלה דברים ששי בוחר עבורי בפינצטה, שדומים לדברים שאני עושה בחו”ל שהם יותר ‘וירד’”.
שלחה תמונות בטוויטר. קתרין קונלין. הצילום באדיבות שי אביטל
דילמת השירות הצבאי
קונלין, שהייתה עד אז תלמידה מצטיינת, החלה להשקיע בתחום הדוגמנות ובשל כך נעדרה מבית הספר יותר ויותר. היא מספרת כי המנהלת שלה בביתה ספר מקיף ד’ לא אהבה את זה ולא חשבה שקריירת דוגמנות מצדיקה היעדרות מהלימודים. “היה לי קשה מאוד עם זה שבית הספר לא אהב. המנהלת אמרה לי, ‘את יכולה לעזוב את בית הספר מצדי. אני לוקחת אותך כתור בן אדם כי אני לא חושבת שדוגמנית זה אישיות, זה לא עבודה ולא מתאים לי שבבית הספר יש משהי שמחסירה חודשים בגלל דוגמנות’. היא אפילו לא רצתה ללכת לקראתי גם כשהיא ראתה שאני מצליחה בחו”ל והייתי מצליחה במבחנים להוציא ציון 95, והוא היה יורד ל-20 בגלל החיסורים”.
קונלין המשיכה להתפתח בתחום הדוגמנות בעולם ובמקביל השלימה את הבגרויות שלה באופן עצמאי. “אחרי חצי שנה היא ראתה אותי בחדר כושר ושאלה אותי איך הולך, ובדיוק היה לי מגזין שהצטלמתי אליו בתיק. אמרתי לה, 'שנייה, אני אראה לך משהו'. הוצאתי אותו ואמרתי לה תודה שהעפת אותי מבית הספר כי זה השתלם בסופו של דבר. אם היא הייתה הולכת לקראתי, אולי הייתי משקיעה יותר, הרגשתי שאני נלחמת בקיר”.
תודה שהעפת אותי מבית הספר. קתרין קונלין על עוד שער. הצילום באדיבות שי אביטל
איזה חג יפה זה המימונה, חג שהחל כמנהג של יהדות מרוקו עוד במאה ה-18 עם סגולה למזל, ברכה והצלחה בשפע של דברי מתיקה, תלבושות מסורתיות, שירים וריקודים בסיומו של חג הפסח. החג תפס מקום בציבוריות הישראלית רק כ-20 שנה לאחר קום המדינה והפך לקונצנזוס רחב יותר לאחר המהפך של בגין ב-1977.
ברק חדריאן
כדי להבין את המקום שהמימונה תפסה בציבוריות הישראלית צריך לחזור אחורה לראשית ימי המדינה, שאז שלטון מפא”י טען כי יש ליצור את הישראלי החדש, הצבר, ולנוכח ריבוי התרבויות, השפות והמנהגים יש לגבש זהות אחידה לכל מי שעלה ארצה. בפועל, מי ששלט אז רצה להשליט את תרבותו בטענה שזו המודרניזציה שצריכה לאמץ המדינה החדשה, בעוד שכל האחרים – יוצאי עדות המזרח – צריכים לנטוש את תרבותם ולאמץ אורח חיים חדש לחלוטין.
הגישה לוותה בקיפוח חברתי, כלכלי ומעמדי רב. כל מי שלא היה חלק מאותה תרבות שולטת לא היה חלק ממוקדי הכוח והפוליטיקה, כך כמובן הוקמו עיירות הפיתוח ונוצרו פערי המעמדות בישראל, והשינוי הגיע עם חבירה של כל הכוחות המוחלשים להחלפת השלטון ב-1977 ולבחירתו של בגין. הסמליות בכך הייתה כל כך ברורה, ההצבעה יצאה לאנשים מהבטן לנוכח העוולות שעברו; וכך כל המקופחים, המזרחים והרוויזיוניסטים שהודרו על ידי השלטון, חברו יחד.
השד העדתי התפתח עד לכדי שסע של ממש, השסע העדתי בין האשכנזים למזרחים, והמחאה על אי-השוויון בין הקבוצות בחברה הצמיחה את תנועת “הפנתרים השחורים”, את מפלגת ש”ס ומנהיגים מקומיים כמו דוד לוי, חתן פרס ישראל לשנת 2018, שעקר את דלת לשכת העבודה בבית שאן והוחזק במעצר 48 שעות, ועמיר פרץ, שהנהיג מחאות עובדים במפעלים בפריפריה שנשלטו על ידי בעלי הון אשר העסיקו בתת תנאים עובדי כפיים מהפריפריה.
