זו תקופה שבה סטודנטים וסטודנטיות בישראל עושים הכול כדי להישאר בחיים 🙂
אנחנו ישנים בלילה עם אלפי סיכומים ומתעוררים לבוקר שלצדנו מרקרים מחבקים.
תקופת מבחנים – זמנם של הסטודנטים הגיע, וזה הזמן של כולכם לחבק אותנו.
אם תראו סטודנט שמתבלבל וטוען שהוא בחופשת סמסטר, תתקנו אותו מיד! זו ממש לא חופשה – זו עבודה של ממש.
תקופת המבחנים היא תקופה קריטית ומכרעת בתואר האקדמי. הסטודנטים לומדים במהלך הסמסטר מסות של חומר במגוון קורסים, וזו תקופה שבה הם מוכיחים הלכה למעשה את יכולתם, בפני עצמם קודם כול. הלימודים האקדמיים מפתחים בסטודנטים יכולות שהם לא היו מודעים שקיימות בהם. הם עוברים תהליך של צמיחה אישית, חברתית, אקדמית, שתורמת המון לתפיסתם והערכתם כלפי עצמם. הם מנצחים אתגרים אישיים, ואז בשבילם השמיים הם הגבול.
יפה טבג'ה. צילום: אדי ישראל
בשנה הראשונה שלי בתואר הייתי במרדף אחרי הציונים, כססתי ציפורניים מול כל הודעה קופצת, וכך שכחתי ליהנות מחוויית הלמידה. בשנה השנייה שחררתי. היום אני מבינה יותר מתמיד שזה לא נכון ללמוד כדי “להקיא” את החומר במבחן ואז לשכוח. נכון זה ללמוד כדי ללמוד! וזה אחד האתגרים שלעניות דעתי עומדים בפני מערכת השכלה הגבוה בישראל, שבה שיטת הלימוד מתמקדת בתוצאה הסופית, והסטודנטים נמדדים במבחנים.
גם אני נכנסת לתקופת מבחנים, והנה כמה טיפים קטנטנים שלמדתי בארבע השנים האקדמיות שלי:
אל תהיו סטודנטים דוחים – לא דוחים שום דבר, עושים סוף לדחיינות האקדמית, ללמוד כאן ועכשיו ולא יום לפני מבחן.
אנחנו בעידן משוגע. כולנו עם בעיות קשב וריכוז, גם אלה שלא מאובחנים. אז טלפון כבוי לזמן מוגבל מוביל להצלחה לא מוגבלת (לפי מחקר טבג’ה).
התרחקו מקבוצות וואטסאפ כיתתיות – השוואת תשובות או ציונים לא תורמת ומגבירה לחץ מיותר.
תרקדו – תרקדו לבד בחדר. אף אחד לא יגיד לכם שהרצפה עקומה אם נפלתם, כי אף אחד לא רואה.
לו"ז במשטר סובייטי – לא לשכוח לעשות לוז מבחנים עם זמנים ללמידה. גם אם אתם לא אנשים של לו"זים וטבלות מסודרות, לחודש אחד תחליטו שאתם פשוט כאלה.
לחץ? בואו נדבר עליו. יש סטודנטים כאלה שהלחץ תורם להם ומכניס בהם דרייב ותחרות להצליח מול אחרים, וכאלה שהלחץ משתק אותם. אז אם הוא לא תורם לכם, הדרך להיפטר ממנו הוא באמצעות הידיעה שעשיתם כל מה שיכולתם כדי להצליח. תחרשו ותשקיעו, זה כולה חודש וקצת.
תעקבו אחרינו בדף "אגודת הסטודנטיות והסטודנטים המכללה האקדמית אשקלון". אני מעלה מלא דברים מצחיקים שאני לוקחת מאנשים מצחיקים אחרים. לפעמים גם סטודנטים כוכבים שולחים לי סרטונים עם שטויות כמו שרק במכללת אצ’קלון אפשר לעשות.
אוהדי הפועל אשקלון לא מתכוונים לבלוע את הצפרדע. אוהדי הקבוצה מפנים אצבע מאשימה כלפי ראש העיר בעבר איתמר שמעוני, אשר לטענתם אחראי על הקרע בין ההנהלה לעירייה ומתכוונים להפגין הערב מול ביתו בשביל לנסות להציל את הקבוצה.
ההודעה שנמסרה מטעם האוהדים: "לאור המצב הנוצר ולאור העובדה שהנהלת הפועל אשקלון מחזיקה בקבוצה כבת ערובה בהנהגתו של איתמר שמעוני: הערב אוהדי הקבוצה יפגינו מול ביתו של שמעוני בשעה 20:00 בערב! כל מי שהקבוצה חשובה לו מוזמן להפגין נוכחות. לא ניתן לאף אחד להרוס לנו את הקבוצה!".
לאחר יום עמוס בגזרת הפועל אשקלון נראה שהרוחות מסרבות להירגע. מי שעזב במפתיע הוא מנכ"ל הקבוצה דרור אלמלם, שנחשב לאיש שמקובל על כולם. לאחר כמעט יממה שבה שמר על זכות שתיקה החליט אלמלם לספר את הצד שלו בסיפור בפוסט ארוך בפייסבוק.
"כל מי שמכיר אותי יודע שפניי תמיד לשלום אין כמו שלום ואין כמו רדיפה להשגת השלום. כשיש שלום, הרוב מסתדר, ומה שלא – במאמץ משותף ובאווירה טובה ונינוחה וכוונות טובות, ניתן לסדר ולתקן", אמר אלמלם.
"היום הוא יום קשה ולא פשוט עבורי. אמש, אחרי ארבע שנים וחצי בתפקיד מנכ"ל מועדון הכדורגל הפועל אשקלון – פוטרתי מתפקידי ע"י דירקטוריון עמותת "וותיקי אשקלון", המחזיק בזכויות הניהול של הקבוצה הבוגרת. והאמינו לי שהפיטורין שלי הן החלק המאוד משני ושולי בסיפור הזה. קבוצת הכדורגל הפועל אשקלון היא מעל לכל אדם, מעל לכל תפקיד ומעל לכל זמן. בעלי תפקידים התחלפו, מתחלפים ויתחלפו. המועדון תמיד יישאר!".
בפוסט מרגש, גולל אלמלם הצצה למה שקרה מאחורי הקלעים משני מחנות הניצים, בשנים האחרונות השקעתי את מיטב כוחי ומרצי עבור קבוצת נעוריי, עבור המועדון בו גדלתי, הפכתי לשחקן מקצוען וזכיתי לאמן את הקבוצה הבוגרת. באתי מאהבה, ובעל כורחי, אני מסיים את תפקידי באהבה. קטונתי מלהיות איש ציבור, אך התפקיד בו נשאתי חש אותי למעשים ואמירות של להקת צקצקנים שהם מעטי מעט, שנבעו מצרות עין או מאינטרס כלכלי או חברתי של מאן-דהו. כששמעתי את הקולות וכשראיתי את המראות – התעלמתי. כשאמרו לי ש"יורקים עליי" –שכנעתי שאלו גשמי ברכה. כשלא כיבדו, קיללו והשמיצו – יצאתי להגנתם; כשניסו לחבל במזיד במספר מישורים – הבהרתי שהאמת תמיד מנצחת. איני נאחז ומעולם לא נאחזתי בקרנות המזבח. אין זה אני ואין זו דרכי. וגם עתה, בבואי לשתף את שעבר על המועדון בשנים האחרונות, לא לשם האדרה עצמית נעשה הדבר, אלא כדי להעביר מסר חד, ברור וצלול: במלחמה כולם מפסידים!".
"כשאמרו לי שיורקים עליי, שכנעתי את עצמי שאלה גשמי ברכה" אלמלם (צילום: אורי קריספין)
אלמלם טוען כי למרות ניסיונות לגישור מצדו העירייה לא פעלה דיה בכדי להגיע לגישור." ועתה לעובדות: זמן קצר לאחר שתומר גלאם נבחר לראשות העיר, ביקשתי ממנו לקיים פגישת עבודה מסודרת, על מנת לדון אתו בפעילות השוטפת של המועדון ולהבין מהי המדיניות שלו לגבי העתיד. לצערי הרב, הועברו אליי באמצעות שליחיו-מקורביו תשובות מעורפלות, לא ברורות ומאוד מתחמקות. העברתי מסר ברור וחד משמעי: כל החלטה שראש העיר יקבל בעניינה של הקבוצה – מקובלת עליי, אך חשוב שהכל ייעשה באופן מסודר ומכובד. "ראש העיר רוצה שתישאר. איתך אין לו בעיה", הייתה התשובה שחזרה על עצמה. "אני שמח על כך, אבל דרור הוא לא הנושא", השבתי למקורבים מטעם. "חשוב לי מאוד שנשב באופן ישיר, ללא מתווכחים ונגיע להחלטות. לכאן או לכאן. העיקר לפזר את הערפל. חבל, כל יום שעובר ללא החלטה, יוביל למקומות לא טובים. צריך להסתכל אך ורק על טובת הקבוצה".ושוב לצערי, עד היום ראש העיר לא מצא לנכון להיפגש עמי, למעט שלוש פגישות אקראיות. ניסיתי בכל כוחי להימנע מהמציאות אליה הגענו ועדיין, ממש לא מאוחר. ניתן לשנות את המציאות.
חבל שלאחר ארבע עונות וחצי, במהלכן הפועל אשקלון הגיעה להישגים חסרי תקדים – עלייה של שתי ליגות והישארות שתי עונות ברצף בליגת העל – עתיד המועדון לוטה בערפל. אני מאמין בכל ליבי, שבהידברות שכלתנית ולא אמוציונאלית, אפשר לצאת מחוזקים מהמשבר. בשל העובדה שנתקלתי בחומה בצורה מצד העירייה, ובנחישות ואסרטיביות מצד העמותה, הגעתי למצב שלא היו בידיי את הכלים לבנות את הגשר שיצלח את התהום שנפער. צד אחד סגר בפניי את הדלת, ואילו הצד השני פירש את הרצון שלי להוביל למתווה בכל מחיר – כחולשה. לדעתי, מי שמוותר הוא החזק ובעל העצמה.
יש לנו עיר מדהימה ויש לנו אנשים מדהימים ויקרים. אני קורא למבוגרים האחראיים שיש לנו בעיר שלנו, לעשות מעשה, להיכנס לעובי הקורה ולמצוא פתרון למשבר. אסור לשכוח: הפועל אשקלון מעל כולנו!
"ההנהלה פירשה את הרצון שלי להגיע למתווה – כחולשה". דרור אלמלם צילום: אורי קריספין
למרות המשבר החריף אליו נקלענו, אני עדיין מושיט את ידי לשלום, אני קורא לחברי העמותה ולראש העיר להגיע להידברות. אם אכן טובת הקבוצה חשובה לכולם זה הרגע להתעלות על הרגשות העזים ולהגיע להבנות לטובת האוהדים, התושבים ותדמית העיר אשקלון.
הגידול בתחום הסחר האלקטרוני בישראל בכלל ובאשקלון בפרט נותן את אותותיו. לפני שבועיים פרסם דואר ישראל את הנתונים המסכמים לשנת 2018 ובהתאם לגידול נערכת חברת דואר ישראל לתת מענה לגידול שעוד צפוי.
מרכז הסחר המקוון של דואר ישראל. צילום: דוברות דואר
בחודשים האחרונים פתחה החברה 4 מרכזי מסירה נוספים ברחבי העיר: שכונת מגדל: "דפוס סגנון" ברחוב דוד רמז (א', ב' , ג', ה' בין השעות; 9:00-14:00 16:00-19:00 בימי ד' 9:00-11:00 18:00- 20:00 ובימי ו' וערבי חג 09:00-12:00) שכונת נווה הדרים: "ענקי הספורט" באלי כהן 39 (א-ה בין השעות:09:00-13:30 16:00 – 19:00 ובימי ו 9:00-13:00) שכונת המרינה: "טופ פון" ברחוב יפה נוף (א-ה בין השעות: 10:00-14:00, 16:00-19:00 ובימי ו' וערבי חג 11:00-14:00) שכונת ברנע: "פרלינו" ברחבעם זאבי 4 (א-ה בין השעות: 15:00-21:00, ובימי ו' וערבי חג 08:00-13:00)
כבר שנה עברה מאז המתחם המסחרי החדש במרינה נפתח וזו סיבה לחגיגה. היום מדווחת הנהלת המתחם כי בקרוב, כמו בפאריז, רומא ופראג יהיה במתחם קיר מנעולי אהבה.
מרינה מול. צילום: גל איסייב
היום הושקה משחקיית מרינה קידס, שפתוחה לקהל הרחב ללא עלות. מדי שבוע, מבטיחה ההנהלה, יתקיימו בה הפעלות, פעילויות והצגות ילדים. את השם מרינה קידס בחר קהל המבקרים בהגרלה נושאת פרסים בעמוד הפייסבוק של המתחם.
הטענות על אפלייה מצד מערך האבטחה במרכז הרפואי ברזילי באשקלון כלפי פלסטינים כבר הופכת לסאגה. תחילת הפרשה בשבוע שעבר, עת פורסם בפייסבוק פוסט הטוען לגזענות מצד מאבטחת במרכז הרפואי אשר דורשת מפלסטינים נוסעי קו 18 הנכנס למתחם המרכז הרפואי לרדת מהאוטובוס ומאפשר להם לעלות עליו רק ביציאתו.
פעילי "עומדים ביחד" מורדים מהאוטובוס. צילום: עומדים ביחד
המרכז לנפגעי גזענות הפך את הפוסט למסע נגד הנהלת המרכז בטענה כי הם פועלים נגד החוק ודרש לנקוט נגד המאבטחת צעדים משמעתיים.
ביום ראשון על קו 18 פעילי תנועת 'עומדים ביחד' כדי ליצור פרובוקציה בתוך האוטובוס שנכנס למרכז הרפואי כשהמצלמות מתעדות את המאבטחים מתעמתים איתם.
הנהלת המרכז ביקשה להבהיר כי אלה הם הנהלים הבטחוניים שקובעת המשטרה באשר לתושבים פלסטיניים הבאים בשערי המרכז הרפואי.
היום מפרסם ארגון זכויות האדם 'בצלמו' המזוהה עם הימין את דעתו נגד ארגוני השמאל לדבריהם מנהלים מסע המשמיץ את בית החולים. הארגון ביקש לחזק את ידי של מנהל בית החולים ד"ר חזי לוי.
מנכ"ל בצלמו שי גליק
בפנייתו כתב מנכ"ל הארגון שי גליק כי אכן אין כל ספק שפרופיילינג הינו דבר חמור ואסור. אולם לדבריהם אין מדובר כאן בכלל בפרופיילינג.
"לצערינו ארגוני הטרור מנסים ושוב ושוב להבריח חומרי נפץ דרך חולים ופוגעים בכך בחולים ובבני משפחותיהם. ארגוני הטרור לא בוחלים בשימוש ובהכרחת אותם אנשים חולים לשמש כבלדרים. ולכן חובת הבדיקה למנוע פיגוע רצחני בשטח בית החולים. שכן פיגוע רצחני חלילה הינו פגיעה חמורה בזכויות האדם. אין כל ספק שבעולם שחובה על בית החולים להציל חיי אדם ולהגן על חיי החולים שבשטחו ולכן חובה לבצע בדיקה מעמיקה שמה חלילה פלסטינים נוצלו או נסחטו על ידי ארגוני טרור אכזריים לבצע פיגועים בשטחי בית החולים" כותב מנכ"ל הארגון ומוסיף "ככל שחלילה וחס יקרה פיגוע הראשונים שיפגעו מכך הם אוכלוסיית הפלסטינים מהגדה ועזה ששערי בית החולים ינעלו בפניהם לצמיתות.לא לחינם קול הזעקה באה אך ורק מאותם ארגונים ולא מהחולים בעצמם, ההיפך הגמור מבינים את מטרות הבדיקה ולא חשים מושפלים כלל וכלל. בנוסף ארגונים אלו מעולם לא הביעו ביקורת נגד ארגוני הטרור אשר מנצלים חולים אלו להברחת חומרי טרור ומשמשים בלדרים בידיהם".
משפטו של ראש העירייה לשעבר, איתמר שמעוני, ממשיך היום. בשבוע שעבר החל שמעוני לפרט ולספר על כהונתו כראש עיריית אשקלון ובהתייחסותו לאישומים ולנאשמים.
שמעוני סיפר זאת במהלך עדותו הראשית בה הוא נחקר על ידי סנגורו, עו"ד מנחם רובינשטיין. העדות הסתיימה בשעה מוקדמת והיא המשיכה היום שוב עם רובינשטיין.
רובינשטיין מציג מסמך מייל ששלח שמעוני ומבקש ממנו להתייחס אליו.
שמעוני: חיפשתי טריגר כדי למשוך את מינהל ההנדסה לפעילות. אחד מהדברים שעשיתי היה פוסט שפרסמתי ועינב דוד נפגעה ממנו. היא שלחה לי מייל ועניתי לה שכתבתי אמת וזה מה שהציבור חושב. אתם עמוסים ואני נחוש לבצע רפורמה כדי שהאמת הבאה שתיכתב בעוד שנה תשקף את המציאות. ציפיתי שהם יעשו את השינויים ולא אני, חשבתי שזה יעשה משהו, אבל הם לקחו את זה ועשו רעש מזה.
רובינשטיין מציג עוד מכתב ומבקש משמעוני להתייחס.
שמעוני: אני גיליתי במקרה ממשה פוקס שמתכוונים להוסיף מגורים ומסחר ואני ידעתי שכמה מאות מטרים משם מתכוונים לעשות 'פינוי בינוי' לשטחי מסחר. זה דבר שאני צריך לדעת ולברר אותו.
התחלנו לעשות את חזון הסכם הגג ואני ביקשתי לראות ולקבל מסמך צפיפות. לא רציתי שנבנה בניינים ונהיה חשופים לתביעות. אני מעביר הוראות ומשימות. זה המצב שאותו קיבלתי שבו בונים בניינים ולא מתחשבים בכך שאין מוסדות ציבור.
שמעוני המשיך והתייחס למסמכים שהציג סנגורו ומהם עולה כי שמעוני התערב במינהל הנדסה כי חשב שהם לא יעילים.
מסמך שהוצג דיבר על הגשת בקשה לרישיון עסק ללופט שאותו הגיש דורון נקשרי.
דורון נקשרי. צילום: פבל
שמעוני סיפר כי המקום פעל ללא רישיון עסק
שמעוני: הייתה בקשה והיה מידע שיש נערים שם ועושים מסיבות וזה היה בלי רישיון עסק. קיבלתי מידע מהמשטרה על העניין. ובבקשה ראינו שהמבנה שייך לאח של מהנדס העיר ושמעון ארג'ואן הפעיל את המקום באמצעות דורון נקשרי. אחרי ששלמה כהן הביא את זה לדיון, אמר לו אפי מור שהוא מייצג ארגון פשיעה והוגשה על זה תביעת דיבה.
רובינשטיין: נאמר שפגישות עם איתן צוריאל לא נרשמו ביומן. שמעוני: בחקירה הטיחו בי דברים ואמרו לי היו כך וכך ישיבות ובעצם קיום הישיבות הפעלת לחץ על צוריאל. אני לא הפעלתי לחץ על איתן צוריאל. אני מאוד אהבתי אותו ולא צעקתי עליו. לי לא זכור, אולי ישיבה אחת שאחר כך נרשמה ובה ביקשתי ממנו להישאר. כל פגישה נרשמה ביומן, גם אם זה היה מעכשיו לעכשיו הוא היה מזומן לפגישה.
היועץ המשפטי לשעבר, עו"ד איתן צוריאל
שמעוני נשאל על ידי השופטת בנוגע לישיבות עם איתן צוריאל והשיב שהוא זוכר ישיבה בנוגע לבניין פאר.
שמעוני: דובר שם על אם יש חניות או אין חניות. אני זוכר שנדרשתי לזה כי הייתה פגישה כנראה אצלי עם משה חג'ג' שהתלונן על נושא החניות. ואז העברתי את זה למנכ"ל. מעבר לזה, אני לא לחצתי וגם אם הייתי מרגיש או זוכר שלחצתי אז הייתי אומר שלחצתי. כי הייתה בעיה משפטית ולמי אני אפנה אם לא ליועץ המשפטי. לא זכורה לי פעם אחת שעמדתו של איתן צוריאל לא התקבלה. גם אם ביקשתי ממנו למצוא פתרון, אין מצב שעמדתו לא התקבלה.
רובינשטיין מבקש משמעוני להתייחס לפגישה שלו עם משה פונטה שעל פי המשטרה הועבר פתק עם שמות של אנשים שלכאורה נתנו כסף כשוחד.
שמעוני: אני אמרתי לאורך כל החקירות שלי שאני לא זוכר פתק. לא זוכר את תוכן הפגישה ולא זוכר על מה דיברנו.
רובינשטיין: אני מציג בפניך אסופה של מסמכים של העוקבים בהם מוזכר עניין הפתק ואת הפתק עצמו. הדבר הוצג לך בחקירתך?שמעוני: לא הוצג לי, לא ראיתי ואמרתי שאני לא זוכר את הפתק. הראו לי רק את הפתק פעם או פעמיים ושאלו כמה פעמים. אמרו לי שהפגישה מתועדת ואני חשבתי שהיא צולמה ואמרתי שלא ראיתי את הפתק ואני לא זוכר אותו. אני זוכר שנפגשנו וזה לא פעם ראשונה שישבנו שם. אני זוכר את הפגישה, אבל מה דיברנו אני לא זוכר.
רובינשטיין: האם בחקירה הוצגו בפניך הדו"חות של העוקבות? שמעוני: לא. אמרו לי רק שהפגישה תועדה. אבל אני בחקירה אמרתי כל הזמן שאני לא זוכר את הפתק. אני רואה אותו עכשיו, לא זוכר.
רובינשטיין עובר לעניין ההלוואות שקיבל שמעוני עבור כיסוי הסכמי הפיצוי.
רובינשטיין: מה קרה לפני שחתמת על ההסכמים הללו. שמעוני: זה התחיל בזה שקיבלתי שני מכתבים בתקופה סמוכה לצוק איתן. כשאתה מקבל מכתבים כאלה הייתי בהלם התייעצתי עם עו"ד רזניק ולפי הדרישה רואים שיש פה סחיטה. רזניק אמר או שתלך להתלונן במשטרה או שזה ילך לבית דין לעבודה וזה יכול לקחת כמה שנים ושמי יפגע. חששתי לשמי הטוב ובסופו של דבר החלטתי לשלם באמצעות גישור ובמהלך הגישור שקלתי ללכת למשטרה. אבל מה שעמד על כף המאזניים זה המשפחה שלי ושהייתי ראש עיר מצליח ואהוד וחששתי שזה יתפרסם. אני נלחם בגורמים עברייניים שבשבילם זה אוכל להפיץ את הסיפור ולכן סיימתי בגישור.
רובינשטיין: האם היה לך את כל סכום הפיצוי? שמעוני: לא. מה שהיה לי נתתי מכספי. את התשלום הראשון שילמתי למגשרת אחרי החתימה בחודש פברואר. ההסכם השני נחתם בחודש מאי.
רובינשטיין: איך הגיע יתרת הכסף? שמעוני: מה שאני ידעתי בזמן אמת, על המשפחה ולא ידעתי סכומים. ידעתי על דני עמנואל ולא ידעתי על הסכומים. פניתי למשה פונטה ולאחי עופר.
צילום: אורי צימר
רובינשטיין: מה אמרת לפונטה בעניין הזה? שמעוני: נקודה מאוד חשובה שעלתה בשימוע. כל העניין של מכתב הדרישה פורסם בתקשורת לפני שחתמנו על ההסכם וזה היה מכה עבורי ועבור המשפחה. ושאלו אותי מה אתה דורש דיסקרטיות אחרי שזה פורסם בתקשורת. בעקבות החשיפה הזאת באשקלון עשו עם זה חגיגה ואני שהייתי במשא ומתן וגישור חלק מהתהליך היה שזה לא יפורסם. מה שפורסם בערוץ 10 שזה עובדת עירייה שעבדה תחתיי ורציתי להגיש תביעה והכחשתי חד משמעית ומכאן החלטנו על דיסקרטיות. אני לא הבנתי איך זה פורסם כששני הצדדים התחייבו לדיסקרטיות. כל שיחה שלי נקשרה לזה שאני צריך כסף ולכן האדם היחיד שיכולתי לפנות אליו זה משה. אני אמרתי לו שלא יגיד שזה עבורי כי זה עלול לחשוף אותי. מעבר לזה, מרוב שהתביישתי, גם מאמא שלי לא ביקשתי. עד היום אני לא מדבר עם אמא שלי ולאבא שלי. אני עד היום מתבייש לדבר מולם ולדבר איתם על זה. זה היה מבחינתי ללכת לאמא שלי, היה שקט מתוח בבית. זה היה באוויר, אבל לפנות ולהעלות זה לא משהו שקרה. היא התביישה ממני ואני ממנה. אני בן 50 מעולם לא הרמתי עליהם את הקול ופתאום לבוא ולדבר איתם על זה. העניין הזה שיצא החוצה מאוד פגע בהם. אז על מי אני יכול לסמוך שהדבר הזה לא יצא החוצה? רק על משה.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
השופטת: מה ציפית שמשה יעשה? שמעוני: שייגש למשפחה ולחברים שלי ויגיד שזה עבורו.
רובינשטיין: אתה יכול לספר.על מצבם של בני המשפחה? שמעוני: אני לא ידעתי את הסכומים שניתנו, זה התגלה לי בחקירה עצמה. המצב הכלכלי של ההורים שלי, ידעתי שהוא לא הכי טוב אבל ידעתי שיש להם איזה ירושה. לא ציפיתי לקבל מההורים שלי 300 אלף שקל. ציפיתי ל-20/30/40 אלף שקל. אז משה אמור ללכת אליה וציפיתי שאמא שלי תדע, וגם במהלך החקירה הבנתי שאמא שלי יודעת. אבל לא דיברתי איתה על זה. היא ידעה שבסופו של דבר זה מגיע אליי. ציפיתי שהוא יילך ויאמר 'אני צריך כסף עבור עצמי'.
רובינשטיין: איך ההיכרות של משה והוריך? שמעוני: שנים ביחד, הוא מבקר הרבה. ידעתי שאמא שלי תדע שזה בשבילי וידברו על זה ביניהם ואמא שלי תדע שזה מגיע אליי.
רובינשטיין: איזה עוד בני משפחה? שמעוני: דני עמנואל, עופר אחי אבל אני לא יודע מה הסכומים.
שופטת: מה ציפית שמשה יעשה? איפה עופר בזה? שמעוני: לא זכרתי אם זה משה או עופר. אם אני זכרתי נכון דיברתי גם עם עופר על זה אולי בשלב מאוחר יותר.
שופטת: מה מערכת היחסים בינך לבין עופר ובין עופר לפונטה? שמעוני: לא ישבתי עם אחי על שיחות נפש. כשהיו לו בעיות נחלצתי לעזרתו וכשאני נכנסתי לבעיה הוא נחלץ עבורי. רק משה ועופר יכלו לעזור לי. בין עופר לפונטה הם היו חברים. מ-2008 אנחנו מריצים בחירות ועופר ופונטה ביחד.
איתמר שמעוני, פונטה, דוידי ועופר שמעוני
רובינשטיין: מה ידעת שעשו? שמעוני: סמכתי על משה כי לא היה לי איך להחזיר ולא יכולתי לקחת הלוואה מהבנק. הדבר הזה נמשך ולא היה מספיק זמן להחזיר הכל. התשלום האחרון היה קרוב למעצר ולא הייתה דחיפות להחזיר את הכסף. גם במערכות הבחירות זה נוהל ככה. אפילו הפעם, חמישה חודשים אחרי הבחירות אני מגיש דו"ח למבקר המדינה כי אני עובר על הכל. משה עבד על הכספים.
שופטת: תחזור לשאלה מה ציפית שפונטה יעשה בנוגע לחברים?!
שמעוני: משה הכיר את כל החברים שלי מכל המעגלים. הקרוב והרחוק. כולם ידעו שמשה אחד שאפשר לסמוך עליו. יש לנו עשרות חברים משותפים, כאלה שניהלו את הבחירות, חברים באשדוד ובאשקלון.
רובינשטיין: סייגת אותו? שמעוני: כן. משה ידע שלא לפנות לכאלה שאני בניגוד עניינים איתם והייתי רגוע במאה אחוז שזה מה שקרה. את הכספים הייתי אמור להחזיר למשה ולמשפחה.
שופטת: איך הוא ידע למי יש ניגוד? שמעוני: משה ידע הכל. יותר מאח שלי. לא לפנות לקבלנים וכאלה שאני יכול להימצא איתם בניגוד עניינים.
רובינשטיין: בסעיף הכללי של כתב האישום נכתב שסכום של 575 אלף שקלים הגיעו ממקורות לא ידועים. שמעוני: בחקירה הראו לי צ'קים של כל מיני אנשים כמו דרור אלמלם ואלי שמעוני. בדיעבד ראיתי וכשאני מסתכל על זה ראיתי שם יותר מ-575 אלף שניתנו כהלוואות.
דרור אלמלם ואיתמר שמעוני במהלך משחק כדורגל חופים. צילום: דוד לוי
רובינשטיין: אני מתייחס לאישום הנוגע לסילו (מרכז אביאל, ד"ל). בסעיף 32 נאמר שבמסגרת מערכת יחסי ה'תן וקח' בין איתמר לדוידי רכש דוידי את המקומון 'קול אשקלון' ודאג לסיקור אוהד לנאשם איתמר. שמעוני: הסברתי את זה בחקירה, העיתון היה פרו איתמר ומאוד אוהד והריץ אותי לבחירות, אז שאני אשלח את יואל לרכוש עיתון כדי שיאהד אותי? זה אבסורד.
רובינשטיין הציג גיליונות מלפני רכישת דוידי
שמעוני: רואים שהעיתון אוהד אותי ומנגח את העירייה הקודמת. מי שראה את העיצוב חשב 'זה העיתון של איתמר שמעוני' אז שאני אשלח את יואל לרכוש את העיתון בשביל סיקור אוהד – זה הזוי.
לאחר הודעת העירייה על כוונתה של עמותת ותיקי הפועל אשקלון לפרק את הקבותה כעת הקבוצה החליטה להגיב ומסרה: "כל הפוסל במומו פוסל", אוהדי הפועל אשקלון מבינים שראש העיר מעוניין לעשות בקבוצה כשלו. תומר גלאם הוא האחרון שיכול לדבר על מינוי מקורבים ומינויים מפוקפקים שכן מאז נכנס לתפקידו הוא מציף את העירייה במינויים פוליטיים ועושה בקופה העירונית כרצונו כך שודאי אינו יכול לבוא בטענות כנגד העמותה. יש לזכור שעמותת ותיקי הפועל אשקלון אחראית להצלחה המסחררת של הקבוצה והעלתה את הקבוצה משאול עד לליגת העל ובמחי יד הגיע תומר גלאם והוריד אותה ליגה בתוך שנה אחת בלבד. אנחנו מציעים לגלאם לעשות בדק בית ולא לנהוג בצביעות ופופוליסטיות ובעיקר מציעים לו להעמיק את ידיעותיו המקצועיות כי נראה שכל מה שהוא מבין בו עד כה הוא מינויים פוליטיים. לגלאם אין שום ידע בכדורגל ומוטב שיתעסק במה שהוא טוב בו, מינוי עסקנים".
בעקבות הסכסוך עם העירייה עמותת ותיקי הפועל אשקלון מפרקת את קבוצת הכדורגל של הפועל אשקלון. זאת בהמשך למינוי של אנשי שמעוני להנהלת העמותה ובהם גורם בעל מספר הרשעות פליליות בעברו.
ראש העיר, תומר גלאם: "הנהלת הפועל אשקלון ירדה מהפסים. היא מסכנת את הקבוצה, פוגעת באוהדים ומביאה הלכה למעשה לפירוקה של הקבוצה. מדובר בהשתלטות של גורמים פוליטיים הקשורים לגורמים מפוקפקים שמנסים להשאיר אדמה חרוכה אחריהם במטרה לנסות ולקבל כספי ציבור בדרך בלתי ראויה ובניגוד לכללי המינהל התקין".
אמנון גלולה
בעירייה טוענים שהעמותה, שנשלטת על פי החשד בידי גורמים הקשורים לראש העיר הקודם, העומד למשפט בגין מעשים פליליים חמורים, מנסה לסחוט את העירייה במטרה לקבל כספים באופן בלתי תקין וזאת כחלק מהעובדה שלא השלימו עם תוצאות הבחירות.
"ראש העיר אשקלון ומועצת העיר העמידו לקבוצה תנאים על מנת שיוכלו להעביר מימון ציבורי לקבוצה. הנהלת העמותה החליטה שלא לעמוד בדרישות ובנהלים ובצעד של "תמות נפשי עם פלישתים" החלה בהליך של שחרור מסיבי של שחקנים ויצירת נזקים בלתי הפיכים לקבוצה ולאוהדיה", טענו בעירייה.
בתוך כך מינתה העמותה את מקורבו של שמעוני, אמנון גלולה, תושב העיר שבעברו מספר הרשעות פליליות וכן יגאל גואטה נהגו לשעבר של שמעוני, במקומם של חברי עמותה קודמים.
בשל כך, הורה ראש העיר לנקוט נגד העמותה בכל צעד חוקי על פי דין על מנת למנוע ולצמצם את המשך הנזקים שנגרמים לקבוצה על ידי העמותה, לרבות: 1. הגשת תלונה לרשם העמותות; 2. דרישה לקיים חקירה באמצעות הבקרה התקציבית בהתאחדות לכדורגל; 3. ראש העיר הנחה את הגורמים המקצועיים לבחון הגשת תביעת נזיקין נגד העמותה, חיוב אישי של מנהלי ונושאי המשרה בה וכן דרישה להשבת כל הסכומים שקיבלה העמותה כתמיכות ציבוריות.
כמו כן, בשל הפרת התחייבויות העמותה כלפי העירייה הנחה ראש העיר על סגירת כל המתקנים העירוניים בפני העמותה.
ראש העיר: "נגמרו הימים שגורמים "מיוחסים" נהנים ממטעמי הקופה הציבורית ועושים בקבוצה כבשלהם תוך שהם משרתים אינטרסים אישיים ופוליטיים. הקופה הציבורית של תושבי אשקלון היא לא הפקר והיא לא צריכה לממן עסקנים הרואים את טובת עצמם בלבד ולא את טובת הקבוצה, העיר ואוהדי הפועל אשקלון".
ההנהלה התחלקה לשני מחנות, "מחנה שמעוני", בהנהלת הקבוצה, והמנהל הטכני משה צ'יקו מגיה ומנגד "מחנה גלאם", הכולל את יו"ר הקבוצה פרוספר וקנין נמצאים בסחרור בעקבות ההתפתחויות הבוקר. "מחנה שמעוני" כינס את השחקנים והודיע להם על שחרורם מהקבוצה וכעת הם מסרבים בתוקף לספק תשובות ממשיות למהלך זה כאשר גורם בכיר בקבוצה אמר היום: "אני לא מחוייב לתת תשובות לאף אחד".
כרגע המלחמה מסרבת לגווע ופקחי עיריית אשקלון הגיעו לפני דקות אחדות לאצטדיון סלה על מנת לסגור אותו לאלתר בשל אי רצונם של אנשי הנהלת הקבוצה לשים את המפתחות.
החיסולים חוזרים? מטען חבלה התפוצץ ברכבו של בכיר בארגון הפשיעה של שלום דומרני, בשכונת ברנע.
האירוע התרחש לפני שעה קלה התקבל דיווח אודות שמיעת פיצוץ ועשן מיתמר. כוחות משטרה ערכו סריקות במהלכן אותרה זירת פיצוץ בחניית כלי רכב ברחוב השתילים בעיר להם נגרם נזק רב.
על פי הדיווחים, היעד לחיסול שכבר ניצל בעבר מניסיון לחסל אותו, זיהה את המטען מתחת לרכב שלו והתרחק ממנו ואז אירע הפיצוץ.
זירת הפיצוץ. צילום: איחוד הצלה
ידוע עד כה על שתי נפגעות חרדה שפונו מהמקום.
"שמעתי כזה בום חזק, ישר קפצתי. חשבתי טיל נפל פה, אבל לא ראיתי צבע אדום במסך", סיפר אחד השכנים.
זירת הפיצוץ
עדת ראיה שהייתה במקום מספרת: "אני הייתי ליד הפיצוץ, אני גרה די קרוב לקחתי את הילד לגן בסוף הרחוב וכשחזרתי זה קרה. היה פיצוץ גדול המון רסיסים עפו והיה עשן, זה היה מבהיל ממש. כולם חשבו שגראד נפל בלי אזעקה היה רעש עצום, הרכב התפוצץ והרכבים לידו וגם חלונות הבית נפגעו. מול הבית שלו יש שני גני ילדים, בדיוק מישהו הכניס את הילד שלו לגן זה יכל להיגמר באסון מאוד גדול בנס אין נפגעים, זה רחוב מאוד עמוס. אם הייתי טיפה יותר קרובה הייתי נפגעת. העבריינים מסכנים אוכלוסיה חפה מפשע, שמו פצצה באמצע רחוב הומה אנשים. צריך פה אכיפה מאוד חמורה למקרים כאלה זה מסכן אוכלוסיה חפה מפשע על עניינים שסוגרים ביניהם צריך ענישה חמורה".
האצנית האשקלונית דיאנה וייסמן ממשיכה לייצג את אשקלון וישראל בהצלחה ברחבי העולם ואמש היא זכתה במקום השלישי והמכובד באליפות מדינות הים התיכון עד גיל 23, במקצה 60 מ', לאחר שסיימה אותו בתוצאה 7.45 שניות.
עבור וייסמן תוצאה זו אינה שבירת שיאה האישי, אשר עומד על התוצאה 7.43 שניות אך מדובר בהישג מכובד עבור האצנית האשקלונית השייכת למועדון מכבי ראשון לציון, שהצליחה להרים מחדש את ענף האתלטיקה בארץ.
ימאי צרפתי שנסחף בסערה שפקדה את האזור לקראת סוף השבוע האחרון חולץ אתמול מלב ים כשהוא מותש. האיש, כאמור נתין צרפת יצא לבדו להפלגה חוצת ימים וארוכה לפני למעלה מחודש ימים מצרפת. היעד היה האי מדגסקר שבדרום אפריקה. התכנון היה להגיע מצרפת לפורט סעיד שבמצרים ומשם דרומה דרך תעלת סואץ אל הים האדום וממנו עוד דרומה אל האוקיינוס ההודי ולמדגסקר.
האיש כלל לא התכונן להגיע לישראל אך תקלה במנוע הסירה השביתה את יכולת התמרון שלו והסערה העזה סחפה אותו צפון מזרחה לכיוון חופי עזה. במשך ימים הוא נלחם מול הגלים, הרוחות והגשם כדי לשרוד בחיים.
הוא קרא במכשירי הקשר אל המצרים, קרא פעם אחר פעם וביקש סיוע אך או שלא שמעו אותו או שלא התייחסו אליו.
במהלך יום חמישי בלילה ככל שהתקדם לעבר תחום ישראל וככל שהוא כבר באפיסת כוחות החל הרדאר הצבאי של חיל הים לזהות כלי שייט לא ידוע מתקרב לחופי ישראל.
בקריות השליטה של הזירה הימית הדרומית המוצבות כמה מאות מטרים מקו הגבול הימי עם הרשות הפלסטינית הבחינו בשישי לפנות בוקר בכלי שיט הלא ידוע.
תחילה היה מדובר בחשש בטחוני שמא מדובר בכלי שייט פלסטיני שמנצל את הסערה ובחסותה מנסה לחדור לתחומי ישראל. פלגת הביטחון השוטף 916 הוקפצה על סטי"ל חמוש וערוך לכל התפתחות מול יושבי הסירה. ככל שהתקרב צוות לוחמי חיל הים לכלי השייט הם זיהו עליו אדם שמנופף לעזרה.
בסרטון שהפיץ הבוקר בית החולים אומר פרופ' לוי כי בית החולים פועל תחת הוראות המשטרה ומשרד הבריאות, וכי על פי ההוראות המאבטחים נדרשים "לבקש תעודה ולבדוק אנשים שנראים להם כחריגים או כחשודים ואין להם הגדרה ברורה. ולכן הם מבקשים תעודות זהות ממי שנראה להם כך, מדובר בתושבים ערבים. לכל מי שיש תעודה כחולה לא נעשה מאומה, מאידך לכל מי שתושב השטחים, הנהלים של המשטרה מחייבים לבדוק אותו".
עוד הוסיף פרופ' לוי כי ישנן יש שתי אפשרויות בפני המאבטח, "או שבודקים אותו באוטובוס ומעכבים את כניסתו, או שמורידים אותם ומבקשים לבדוק אותם בחוץ ובייחוד אם הם אינם רוצים להיכנס לבית החולים. אם הם רוצים להיכנס לבית החולים הם נכנסים כהולכי רגל לפי הנהלים. אם הם לא רוצים להיכנס לבית החולים הם ממתינים בחוץ. נאמר גם שאנחנו מורידים תושבים ערבי אזרחי המדינה וזה אינו נכון".
פעילי "עומדים ביחד" מורדים מהאוטובוס. צילום: עומדים ביחד
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
הדברים של פרופ' לוי נאמרים על רקע טענות של פעילי תנועת "עומדים ביחד", ערבים ויהודים שהגיעו הבוקר על מנת להביע מחאה נגד מה שהם מכנים "מדיניות בית החולים להפריד בשעריו נוסעים ערבים ויהודים". לדבריהם, בעת ההגעה של קו 18 לבית החולים, "עלו מאבטחים על האוטובוס ופנו רק לאזרחים הערבים בבקשה שיזדהו. בעקבות סירובם של הערבים, פעילי תנועת עומדים ביחד, להזדהות בפני מאבטחי בית החולים, התפתחה בתוך האוטובוס מחאה של ערבים ויהודים שמחו נגד המדיניות המפלה", נמסר.
אוטובוס דן בדרום. צילום: דוברות העירייה
הם סיפרו עוד כי במהלך המחאה בתוך האוטובוס, הורדו ועוכבו במקום כעשרה פעילים של תנועת עומדים ביחד.
האגרול הוא מתאבן שמקורו במזרח אסיה, העשוי מבצק ממולא, טבול בביצה ומטוגן בשמן עמוק. האגרול מוגש לצד רוטב חמוץ-מתוק. מקורו של האגרול אינו ידוע, והוא נפוץ בכל רחבי מזרח אסיה. החל מהמאה ה-19 הפך לנפוץ גם בעולם המערבי עם ההגירה אליו מסין והתפשטות המטבח הסיני.
ככל הנראה מקורו של האגרול במטבח הקנטונזי מדרומה של סין.
האגרול ממולא לרוב בירקות, כגון כרוב, גזר ובצל, ולעיתים גם באטריות ובבשר. האגרול גדול במידותיו מהספרינג רול, ומעטפתו עבה יותר.
האגרול מקובל בכל העולם כמנה ראשונה במסעדות המתמחות במאכלי המזרח הרחוק, ובמיוחד במאכלים סיניים.
אגרול ירקות
חומרים:
2 יחידות בצל לבן פרוס
1/2 ראש כרוב פרוס דק
1/2 גזר מגורד
2 גבעולי סלרי קצוצים
חופן עלי פטרוזיליה קצוצים
1 חבילת נבטים
1 שן שום קצוצה
מלח
פלפל שחור טחון
1 חבילת עלי אגרול
אגרול. צילום: עדי תשובה
אופן הכנה:
את כל הירקות מאדים בחום נמוך על גבי סיר רחב ומעבירים למסננת למשך כשעה לפחות. רצוי להפעיל לחץ כדי שהנוזלים ירדו .
לאחר מכן מתבלים במלח ופלפל שחור טחון ומערבבים היטב.
יוצרים מעין דבק של קמח ומים.
במרכז העלה מניחים מהמילוי, מורחים מעט דבק בקצוות ומגלגלים תוך כדי הידוק.
בצל אירועי השבוע, שלומי דורה והפועל אשקלון הגיעו היום לאצטדיון המושבה שם חיכו להם אקס הפועל אשקלון, מסאי דגו וקבוצתו הפועל פ"ת. במישור המקצועי, שלומי דורה נתן את המפתחות לעומרי לוזון בקישור האחורי על חשבונו של שי חדד המוצהב ובחר לפתוח עם סיטוריס ניניס על חשבונו של אור חסידים. בקבוצה קיוו ליצור המשכיות לניצחון על הפועל ראשל"צ בשבוע שעבר ולהבקיע שער שדה ראשון מאז הניצחון על הפועל קטמון במחזור ה-12 בתחילת חודש דצמבר.
לאחר מחצית משמימה המחצית השנייה נפתחה היטב עבור המארחים. קרן של פתח תקווה מצאה את ראשו של ספיר יתאח, שניצל יציאה רעה של ליאור חדריאן והעלה את פתח תקווה ליתרון 1:0 בדקה ה-48.
בדקה ה-66 גל צרויה פרץ באגף הימני והציא כדור רוחב, עומר ורד ניגש להרחיק אך בעט לשערו הוא. 1:1 עם שער עצמי אומלל.
ד”ר רפאל מינס אופטימי, יש שיאמרו אולי אופטימי מדי. “מפלגת ‘זהות’ הולכת להיות הפתעת הבחירות”, הוא אומר “לא אני קובע את זה. זאת מסקנה מתבקשת מתוך סקרי עומק שנעשו. אני מאמין שנביא בסביבות עשרה מנדטים, ואני עוד משתדל להיות רגוע עם ההערכה הזאת. אם נעבוד נכון, נעבור את המספר הזה; ואם לא, אז נתקרב לעשרה מלמטה”.
הצהרה קצת יומרנית, לא? “הצהרה קצת אמונית. הבשורה שלנו חשובה ונכונה לעם ישראל. מי שנחשף אליה, יהיה איתנו, וכרגע זו המטרה המרכזית שלנו, לחשוף כמה שיותר אנשים. אנחנו מקבצים סביבנו אנשים מכל קצוות הקשת הפוליטית. בנינו את 'זהות' להיות מפלגת שלטון, לא מפלגה סקטוריאלית או מגזרית. זו לא מפלגה שמניפה דגל אחד, יש לה אמירה ברורה הנוגעת לכל תחומי החיים בישראל. בזמן הזה אנחנו הבשורה החשובה והנכונה לעם ישראל”.
גדי וילצ'רסקי. צילום: גיל אליהו
איך זה בא לידי ביטוי? “אנחנו המפלגה שכתבה את המצע הכי מפורט אי פעם בישראל. 320 עמודים, שעבדנו עליהם שנה וחצי, קבוצה של אנשי מקצוע. היקפנו בצורה מקצועית את כל תחומי החיים בישראל. בנינו זהות אחת, ויחד איתנו הולכים אנשי מר”צ, שמאל וימין, גברים ונשים כגוש אחד. משה פייגלין מדבר על בית המקדש, בעוד גדי ולצ’רסקי, שהצטרף אלינו לאחרונה, מדבר על קופי שופס ולגליזציה של הקאנביס. יצרנו מטרייה אחת שתחתיה מתאחדים כולם, גם אנשים שהם, לכאורה, קצוות ויריבים”.
מנהיגות אמונית וכוחות ליברליים
מפלגת "זהות" החלה להירקם בראשו של מינס בזמן ששהה יחד עם משפחתו בארצות הברית, ששם עשה את הפוסט דוקטורט שלו. “בארצות הברית נחשפתי לליברליזם הקלאסי ביתר שאת, וידעתי שכשאשוב ארצה אקדם את זה”, הוא מספר. בני המשפחה חזרו ארצה בשנת 2012 בתום שהות של ארבע שנים בארצות הברית, ומינס החל לחפש דרכים לקידום הרעיון שלו. “היחיד שדיבר על ליברליזם בארץ היה משה פייגלין, שהיה אז חבר כנסת בליכוד. יצרתי איתו קשר וראיתי שיחד איתו אפשר להקים פלטפורמה ולהביא את החירות לישראל”.
"מדבר על בית המקדש". משה פייגלין. צילום: אילן אסייג
למה לא לעשות את זה כחלק מפלגת הליכוד? “באותו שלב אני לא חשבתי שזה נכון להיות בליכוד, פייגלין חשב שכן. כשנתיים לאחר מכן משה הבין שבממסד הליכודי אי אפשר לקדם דברים חדשים ולהביא את הבשורה. הוא פרש מהליכוד, וכך הוקמה 'זהות' ארבעה חודשים לפני הבחירות הקודמות. למעשה יש שני גורמים עיקריים שהיו מעורבים בהקמה של המפלגה. החבר’ה שהיו במנהיגות היהודית בליכוד, אלה שליוו את משה עוד מתקופת ‘זו ארצנו’, שהדגל העיקרי שלהם הוא מנהיגות אמונית וזהות יהודית. ומהצד השני, הכוחות הליברלים הקלאסיים, שמדברים על חירות האדם וצמצום מעורבות המדינה בחיי האזרח. אני במקרה הייתי בשניהם. שני הגופים האלה התאחדו ונוסדה ‘זהות’, שאלה הדגלים העיקריים שלה – חיזוק הזהות היהודית על ידי השבת החירות לאזרחים”.
מה המשמעות של "חירות לאזרחים"? “שהמדינה לא תתערב בחיי האזרח. המטרה היא להחזיר את האחריות לידיים של האזרחים ושהמדינה לא תקבע לנו על חינוך הילדים שלנו, למשל, בריאות, תרבות וכלכלה”.
מרגיש בטוח בהתנחלות
מינס (40), דוקטור לפיזיקה, נשוי לאודליה ואבא לתשעה ילדים, מרצה באוניברסיטת בר אילן ומרצה וחבר סגל בכיר באוניברסיטת אריאל. אודליה היא ד”ר למשפטים, מרצה בקריה האקדמית אונו וחברת מועצת הרשות השנייה. לשניים, כאמור, תשעה ילדים. הבת הבכורה אבישג בת ה-15 והקטנות ביותר הן תאומות בנות ארבעה חודשים. “אודליה עדיין בחופשת לידה”, אומר מינס, “היא משהו מיוחד, סופר וומן. זכיתי שיש לי אותה לידי, ככה תמיד יש לי לאן לשאוף. היא הרבה יותר מעניינת ממני”.
ד"ר רפאל מינס ובני משפחתו
אודליה היא גם יו"ר מזכירות היישוב שבו הם מתגוררים, קריית נטפים שבשומרון. “אנחנו גרים כאן מסיבות אידיאולוגיות. גם אודליה היא אשקלונית במקור. את הדרך שלנו כמשפחה התחלנו במעונות הסטודנטים באוניברסיטת בר אילן, שם למדנו שנינו. כשהבת הבכורה שלנו נולדה עברנו לגבעת שמואל, צמוד לאוניברסיטה. בהמשך עברנו לגור בעץ אפרים בשומרון, כי רצינו לממש את התפיסה האידיאולוגית שלנו ובכל זאת להישאר קרוב לאוניברסיטה. כשחזרנו מארצות הברית חיפשנו יישוב שעדיין יהיה קרוב לבר אילן, וכך הגענו לקריית נטפים”.
אז איך החיים בקריית נטפים? “יש כאן 130 משפחות, והחיים נחמדים מאוד. זה כמעט כמו להתגורר בשכונה מרוחקת באשקלון, רק שאין פקקים ובעיות חניה. כשחזרנו לארץ וגיליתי שיש בעיר פקקים ומצוקת חניה, הייתי בשוק. זכרתי את אשקלון כעיר שאינה עמוסה. אחותי, שגרה בברנע, מספרת לי שלוקח לה חצי שעה להגיע לבית הספר של הילדים בבוקר. אז אצלנו זה לוקח רק מספר דקות, למרות שבית הספר נמצא בכלל ביישוב אחר. עכשיו יש לנו גם מכולת”.
קריית נטפים. צילום: אתר קריית נטפים
ובכל זאת, למרות התמונה הפסטורלית, לא קצת מפחיד? “לא. זה תמיד מצחיק אותי כששואלים את זה, כי החברים שלנו מכאן תמיד מאוד דואגים לנו כשאנחנו נוסעים לשבתות באשקלון בגלל האזעקות והטילים. כל אחד מרגיש שאצלו בבית הכי בטוח והמקום האחר נשמע מפחיד. אנחנו מרגישים בטוחים, לא נועלים דלתות והילדים מסתובבים חופשי. אני לגמרי רגוע”.
אולי כי חיילים שומרים עליכם 24/7? “לא, כי רגוע כאן. מעבר לזה שהיום כבר לא חיילים שומרים עלינו, אלא יש כאן חברת אבטחה. החדירה היחידה שהייתה כאן אירעה לפני 26 שנה, אז חדר ערבי ליישוב ורצח את בן המקום במיטתו. זהו, מעבר לזה כל השנים האלה לא היה שום אירוע חריג. גם כבישים 60 ו-446, הידועים לשמצה והלא ידידותיים, לכאורה, בהם אנחנו נוסעים כל יום. אם את שואלת אותי אם ההסתברות להיפגע כאן גבוהה או נמוכה יותר מאשר להיפגע באשקלון, אז לדעתי היא נמוכה משמעותית”.
רמת אשכול – מאתגרת
מינס, הקטן מבין תשעה ילדים, בן להורים שעלו ארצה מתימן, נולד באשקלון וגדל בשכונת רמת אשכול. “זו שכונה מאתגרת”, הוא אומר, “בתור ילדים לא ממש הרגשנו את זה, כי כולם היו פחות או יותר אותו דבר. בדיעבד הבנתי שמסלול החיים של הילדים שגדלו שם לא היה המסלול הטריוויאלי אותו עושים ילדים שגדלו בשכונות אחרות. לימודים אקדמיים זה לא משהו שהיה באופק, בכלל לא משהו שעובר בראש. כשבגרתי ופגשתי אנשים שבאו מרקע שונה, ראיתי שלמרות שהרבה פעמים היו להם יכולות הרבה יותר נמוכות מאלה של חבריי לשכונה, להם דווקא היה ברור משחר ילדותם שהם הולכים לאקדמיה, ובהמשך אפילו עושים מסלול של דוקטורט. לעומת החברים מהשכונה, למרות שהיכולות שלהם היו גבוהות והם היו חכמים ומוכשרים, היה להם מאוד קשה אפילו לדמיין את עצמם הולכים לאקדמיה”.
גם דרכו של מינס לאקדמיה לא הייתה לגמרי סלולה, אף שמגיל צעיר ברור היה שיש לו יכולות יוצאות דופן. בגיל 3 הוא נשלח ללמוד אצל המורי. “כל התימנים בשכונה היו שולחים את הילדים למורי. היינו מתייצבים אצלו בכל יום בשתיים עשרה וחצי ולומדים עד ארבע. קוראים בתורה ומקבלים מכות”, הוא צוחק.
היום היו מזדעזעים מהמשפט הזה, אבל נראה שזה לא משהו שהשאיר אצלך משקעים? “ממש לא. היינו מחביאים למורי את השוט, אבל הוא היה מביא אחר, תמיד היו לו במלאי. היינו עושים מלחמות מים ומרטיבים אותו, דוחפים קרשים למנעול של הדלת שלו, כדי שלא יצליח להיכנס. היינו עושים הרבה שטויות של ילדים. וכן, חוטפים על זה מכות. זו הייתה תקופה אחרת, כך נהגו אז, וזה לגמרי לא השאיר משקעים. ההפך, זו הייתה תקופה מאוד יפה”.
ד"ר רפאל מינס
כשהגיע לכיתה א’ כבר קרא באופן שוטף וידע חלקים מהתנ”ך בעל פה. עד כיתה ג’ למד בבית הספר אסף מימון ולאחר מכן עבר למדעים שרק נפתח והיה במחזור הראשון של בית הספר. את רוב זמנו הפנוי הוא העביר בקריאה. “הייתי רובץ שעות בספרייה”, הוא מספר, “היא הייתה ממוקמת אז היכן שהיום בית הספר לאמניות. היינו צועדים לשם ברגל בכל יום, בדרך מטפסים על עץ התותים ואוכלים ממנו”.
אתה אומר "היינו", כלומר לא היית עוף מוזר? היו איתך עוד חברים שצעדו לספרייה? “בוודאי. היינו קבוצה של חברים קרובים מאוד, עשינו יחד הכול וגם קראנו ספרים. היינו ילדים מאוד סקרנים. החברים מהשכונה לא היו שונים ממני ולא הרגשתי עוף מוזר. גם כשהעבירו את הספרייה לרמת אשכול, בילינו בה הרבה מאוד זמן”.
ההתרחקות מהדת – ובחזרה
באחת הפעמים נתקע מינס ללא ספר לקרוא בו, והדבר היחיד שהיה בבית הוריו הוא אנציקלופדיית מכלל. “שם גיליתי את הפיזיקה והתחלתי להתעמק. זה אחד מהתחומים הכי מרתקים שיש, יחד עם פילוסופיה. מגיל צעיר היה לי ברור שאלמד את שניהם. אחרי שסיימתי את הדוקטורט שלי בפיזיקה אמרתי לאשתי שעכשיו הגיעה התור של הפילוסופיה, אבל היא הטילה וטו. אמרה שהגיע הזמן לחיות את החיים האמיתיים. האמת, שהסכמתי איתה”.
את לימודיו במדעים סיים מינס בכיתה ט’ ועמד בצומת דרכים. “הייתי צריך לבחור לאן ללכת משם. רוב חבריי המשיכו לישיבות, אבל אני בשלב ההוא התרחקתי מהדת. באתי אמנם מבית דתי, אבל באותה תקופה הבנתי שהאמונה שלי לא עוברת דרך השכל, היא פשוט הרגל שבא מהבית. אז הפסקתי לקיים מצוות. לימים, אגב, חזרתי לדת”.
בעוד שכל חבריו מצאו את עצמם בישיבות, מינס ניגש עצמאית לבית הספר רונסון ונרשם. “זה היה מאוד קשה להורים שלי, והם לא קיבלו את זה שבחרתי לא ללכת לישיבה. בדיוק בגלל זה כף רגלו של אבי מעולם לא דרכה בבית הספר. אימי הגיעה פעם אחת ויחידה אחרי שהושעתי, כי עשיתי מעשה שטות ולא הסכימו להחזיר אותי מבלי שההורים יגיעו”.
אורט הנרי רונסון. צילום: אלירם משה
"מעשה השטות" הזה התרחש בשיעור כימיה, לאחר שמינס הבהיר למורה שהיא עשתה טעות על הלוח. “היא אמרה שאם אני כזה חכם, אני יכול לגשת ללוח ולתקן אותה”, הוא נזכר, “ניגשתי והתחלתי למחוק חלק מהדברים שהיא כתבה. ואז היא אמרה שאני יכול למחוק את כל מה שנראה בעיניי מיותר. אז עשיתי באוויר תנועות מחיקה, שכוונו אליה. למעשה ‘מחקתי’ אותה, כי היא הייתה מיותרת בעיניי. היום אני יכול להגיד שזה היה מעשה לא ראוי ושהשעו אותי בצדק. לא הייתי רוצה שהילדים שלי יתנהגו בצורה כזאת”.
אף על פי שהיה חכם ומוכשר בצורה יוצאת דופן, ואולי דווקא בגלל זה, המסגרת הבית-ספרית לא הייתה נוחה לו. “הייתי מגיע רק כשממש הייתי חייב, לא אהבתי להיות בבית הספר. גם עם רוב המורים לא הסתדרתי. למזלי, המורה המדהים שלי לפיזיקה, יוסי טל, שהיה גם המחנך שלי, נתן לי את החופש הזה. לא היה אכפת לו אם אני מגיע או לא, העיקר שאני מביא תוצאות ונשאר בתלם. אז הייתי נשאר בבית, לומד לבד וקורא הרבה. סיימתי את הלימודים בהצטיינות”.
הוא התגייס לתכנית תלפיות של צה”ל, תכנית מצוינות צבאית-אקדמית, שנועדה להכשיר מנהיגות ביטחונית-טכנולוגית וכללה הכשרה צבאית ולימודים אקדמיים. מינס החל תואר ראשון בפיזיקה, מתמטיקה ומחשבים, אולם פרש כעבור שנה כי רצה להיות לוחם. “הרגשתי שהחלק הצבאי יותר מעניין אותי. ואמרתי לעצמי שלאוניברסיטה אני אוכל לחזור גם בעתיד, אבל לצבא לא תהיה לי הזמנות שנייה. חתמתי ויתור והתגייסתי ליחמ”מ 636, יחידה מובחרת שהייתה מוכוונת לבנון. בהמשך גם יצאתי לקצונה והשתחררתי אחרי ארבע שנים בדרגת סגן”.
רפאל ואודליה מינס
מיד אחרי השירות הוא פגש את אודליה, מי שתהפוך לאישתו. יחד החלו ללמוד באוניברסיטת בר אילן ובתום השנה הראשונה ללימודים נישאו. במקביל ללימודים החל מינס לעבוד בשב”כ, כשסיים את התואר הראשון בפיזיקה התלבט אם להישאר בשירות הביטחון הכללי או להמשיך לדוקטורט. “זו הייתה התלבטות קשה. אני לא יכול לספר הרבה על השירות, אבל הרגשתי שאני עושה עבודה חשובה שתורמת למדינה. יחד עם זאת, העבודה הייתה מאוד אינטנסיבית, עם הקפצות בשבתות וחגים ועבודה בלילות. מאוד קשה לנהל ככה משפחה צעירה, אז הפור נפל על הדוקטורט”. רפאל התחיל מסלול ישיר לדוקטורט במחלקתה לפיזיקה באוניברסיטת בר אילן. לאחר 4 שנים סיים את הדוקטורט ובשנת 2008 יצאו בני המשפחה לארצות הברית ושהו שם לצורך עבודת הפוסט דוקטורט של מינס. כששבו הוא החל לעבוד בבר אילן והיה מנהל יחידת מיקרוסקופיה באוניברסיטה.
יהודי פוגע בערבי – זה פלילי
מינס מרבה להתבטא ולהביע את דעתו, בעיקר בדף הפייסבוק שלו, בנושאים הבוערים שעומדים על סדר היום. אחד מהם הוא הטרור היהודי, שעלה לאחרונה לכותרות ביתר שאת. “השימוש בטרמינולוגיה ‘טרור יהודי’, מאוד צורם לי”, הוא אומר כשנשאל על הסוגיה, “משום מה לא משתמשים במונח הזה כלפי הצד השני שזורק אבנים ומשתמש באלימות או מרסס גרפיטי ‘מוות ליהודים’. אבל יהודי שמרסס גרפיטי, זה מיד מוגדר ‘טרור’”.
עאישה אראבי שנהרגה מידוי אבנים, עפ"י החשד על ידי נערים מישיבת "פרי הארץ"
בוא לא ניתמם. החשדות שיש כלפי הנערים שנעצרו לאחרונה לא ממש מסתכמים בריסוס גרפיטי. “כשערבי הורג יהודי, אז אומרים שהוא ‘נהרג’, אבל כשיש רק חשדות כלפי הנערים בעניין מותה של אישה ערבייה, מיד זועקים ‘רצח’ ו’טרור’. זה שיח חדש, שמנסים בעזרתו ליצור תודעה כוזבת. אין בישראל טרור יהודי. היו מקרים בהם יהודים פגעו בערבים מסיבות לאומניות ובגלל שנאה, זה כן. אבל אי אפשר להפוך את זה ל’טרור’ מסיבה פשוטה, אין לזה את האלמנטים שדרושים כדי להגדיר משהו כטרור”.
בכל שנה נערכת תחרות סרטי בוגרים ארצית בכנס “היצירה הצעירה” של החמ”ד (חינוך ממלכתי דתי) בסינמטק ירושלים. בתחרות מתמודדות מגמות קולנוע במגוון קטגוריות, ובראשן “הסרט הטוב ביותר”. הכנס והתחרות מלווים על ידי צוותי קולנוע מקצועיים מבית הספר מעלה לקולנוע והמכללה האקדמית הרצוג. צוות השופטים מורכב מאנשי קולנוע והפיקוח על הוראת תקשורת במשרד החינוך. זו השנה השנייה שבה זוכה אולפנת צביה מאשקלון במקום הראשון בקטגוריית “הסרט העלילתי הטוב ביותר”, והשנה זכתה גם בתואר “מקום ראשון חביב הקהל”.
הזוכות מאולפנת צביה על הבמה בסינמטק בירושלים
הסרט הזוכה “האחוז האחרון” עוסק ברועי, ילד בן 10, שמחפש את תשומת הלב והעזרה של אימו לקראת תחרות השחמט, וכשהוא לא מקבל אותה הוא פונה לאיש זר. האסון שכמעט קורה לו מבטא לא רק את הסכנה הפיזית, אלא גם את הנזק הנפשי שיכול להיגרם לילדים בשל הפגיעה בתקשורת האישית והישירה בין בני המשפחה.
“כשאני חוזרת הביתה ומנסה לדבר עם אימא שלי השיחה תמיד נקטעת, אימא שלי חייבת לענות ולהגיב באיזו קבוצת וואטסאפ”, אחת מהתלמידות יוצרות הסרט. “היא רגע אחד מסתכלת עליי וברגע הבא העיניים שלה נעוצות במסך ורמת ההקשבה יורדת… לפעמים נדמה לי שאנחנו חיים בעולם משוגע… רצינו ליצור סרט על בסיס החוויה הכואבת הזו, כי המשפחה שלנו והחברה בכלל הופכת לפחות ופחות קשובה, השימוש בסמארטפון תמיד מגיע על חשבון משהו”.
