ביום שישי האחרון, כשהוא בן 70, הלך לעולמו אחד החלוצים האגדיים של הפועל אשקלון – פנחס “פירוס” מיכאלשווילי. למרות שהלוויה נערכה בו ביום, הגיעו מאות מכרים, חברים ומשפחה ללוות אותו בדרכו האחרונה. עוד מאות נוספים הגיעו לבית המשפחה בברנע והביעו תנחומים וצער על לכתו של פירוס.
בשנת 1973 מיכאלשווילי עלה לארץ מגאורגיה עם אשתו, אחיו ואמא שלו. הוא השתקע באשקלון ומרוב שאהבתו לכדורגל הייתה גדולה, הגיע ישר להפועל אשקלון. בהמשך שיחק גם בבית”ר אשקלון.
פנחס פירוס מיכאלשוילי במדי אשקלון. צילום מהאלבום המשפחתי
החלוץ ששיחק במדים הכחולים בשנות ה-70 היה אחד הגדולים בהיסטוריה של המועדון. הוא היה חלוץ מטרה אמיתי וניחן בכוח פיזי מרשים ומשחק ראש מצוין למרות שלא היה גבוה כלל. בזמנו, נשיא המדינה רובי ריבלין שהיה אז יו”ר בית”ר ירושלים הגיע עד לביתו של פנחס כדי לשכנע אותו לחתום בירושלים.
“פירוס היה אחד מהחלוצים הטובים ששיחקתי איתם”, נזכר שחקן העבר, שלמה טובאי, “בנוסף, הוא היה בן אדם מקסים. כל הזמן הוא היה שמח, צחק ועזר לכולם, באמת בן אדם משכמו ומעלה, חבל שהוא הלך לנו. גם לאחר הפרישה מהכדורגל היינו נפגשים מדי פעם בעיר ויושבים ביחד, היינו משחקים ביחד קטרגל והוא היה לקוח שלי במשך שנים במוסך. הוא היה אחד החלוצים הטובים שהיו באשקלון, חלוץ מרכזי אמיתי, חזק ובעל משחק ראש מעולה, למרות שלא היה גבוה. אני יודע שכבר שנים שהוא בקומה וזו אבידה גדולה, יהי זכרו ברוך”.
פנחס פירוס מיכאלשוילי מוביל כדור. צילום מהאלבום המשפחתי
ללו ביטון, ששיחק גם הוא לצד פירוס זוכר איך הוא קיבל אותו כשעלה לבוגרים, “פירוס היה אישיות גדולה. עליתי לבוגרים בגיל 16 והוא עזר לי מאוד. בתור שחקן צעיר אתה לא מקבל במה ומסירות מהשחקנים הבכירים, אבל אצלו, באופן הכי טבעי וצנוע, הוא היה מוסר לא משנה מי עומד לידו, העיקר שהוא עם חולצה כחולה של הפועל אשקלון. הוא היה אחד השחקנים המוכשרים שהיו כאן אי פעם, גובהו היה בקושי מטר שבעים אבל היה לו ניתור מצוין ומשחק ראש טוב, היה בועט חזק בשני הרגליים, אלה דברים שלא היו לשחקנים פעם. היה פעם שוער של הפועל מרחבים בגובה 2 מטר, שוער כמעט בלתי ניתן להכנעה, רק פירוס הצליח להבקיע לו שלושער. האהבה שלו למשחק הייתה גדולה”.
ביטון מוסיף כי הוא נמנע מלבקר אותו בבית החולים ,”לא יכולתי לראות אותו במצב הזה, רציתי לזכור תמונה אחרת בראש. זו באמת אבידה גדולה, אין, לא היו, ולא יהיו הרבה כמוהו. לנו כחברה חסר מאוד דמויות כאלה”.
פירוס עם חבריו בתמונה היסטורית. צילום מהאלבום המשפחתי
במקביל להיותו כדורגלן, בשנת 1976 פירוס החל לעבוד בעשות אשקלון, והמשיך לעבוד בחברה במשך 37 שנים. בשנת 1978 היה מלך השערים של הליגה הארצית. 4 שנים לאחר מכן פרש מכדורגל אך המשיך לשחק בטורנירי קטרגל בבורטון.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
בשנת 2008 גילו לפירוס את מחלת ניוון השרירים ALS. בשנת 2012 הועבר לבית החולים ברזילי ולאחר אשפוז של שבועיים עבר למוסד הסיעודי “בית הדר” באשדוד. לאחר ששכב שם 3 שנים וחלה הידרדרות במצבו, עבר למוסד “רעות” בתל אביב שם שכב 5 שנים. “במשך כל השנים שאבא שלי היה חולה, כל המשפחה תמכה בו ונסעה אליו המון”, מספר בנו רפי, “הוא היה צלול כמעט עד יומו האחרון ובשבוע שעבר אפילו קצת בכה לנו. השבוע הוא החזיר את נשמתו לבורא. אבא שלי היה איש צנוע מאוד, הוא לא הוציא מימיו קללה לאף אדם. היה איש שמח וחייכן, אהוב על כולם, גאוות העדה הגרוזינית והעיר אשקלון”.
רפי, בנו של פירוס, מקבל אות הוקרה מהפועל אשקלון בשנת 2014
בשנת 2014 הוא קיבל מהפועל אשקלון אות הוקרה על תרומתו למועדון. הוא עצמו לא יכול היה להגיע ובנו רפי קיבל את האות במקומו. השבוע כאמור הוא הלך לעולמו והטיל צער רב על תושבי העיר וחובבי הספורט בפרט. הוא השאיר אמא בגיל 90, אח, אישה ו-4 ילדים.
