“אילוף הסוררת” גרסת מיקי זוהר
כשמיקי זוהר חברי היקר ניסה להטיל את חיתתו על “חברת הכנסת הסוררת” יפעת שאשא ביטון הוא עשה זאת כיושב ראש הקואליציה. הוא עשה זאת, מבחינתו, כחובה של יו”ר קואליציה. משמעת קואליציונית היא לפעמים סוג של אבן בוחן לכל פוליטיקאי השייך למפלגה שנמצאת בשלטון. הפרדוקס הגדול הוא שכל החלטה שיקבל אותו פוליטיקאי תהיה לעולם חיובית ושלילית בו זמנית. חברת הכנסת שאשא ביטון הפכה בין לילה לאהובת ליבם של מתנגדי ביבי ולשנואת נפשם של אוהדיו. אצלנו כידוע הפרופורציות נדחקות הצידה והאמוציות מנהלות את העסק. הניסיון הנואל של מיקי זוהר להדיח את חברת הכנסת ביטון מראשות ועדת הקורונה חשף את עצביה המתוחים של הממשלה המנופחת והמקרטעת שלנו. יכול להיות שמיקי זוהר צודק, בעצם הוא צודק מבחינה קואליציונית, אבל הוא כל כך טועה מבחינה שלטונית.
פיני ביטון. צילום: פבל
הדמוקרטיה היקרה שלנו עומדת למבחן כמעט בכל יום. כמעט כולם משתמשים בה לצרכיהם. "משילות" ו-"יציבות שלטונית" למול "זכות הציבור" ו-"חופש הדעה" ועוד כל מיני ביטויים שבאופן פרדוקסלי משמשים בכל פעם צד אחר של הפוליטיקה, לפי הצורך ולפי הסיטואציה. המוזר בסיפור של חברת הכנסת שאשא ביטון הוא שעד לרגע כתיבת שורות אלה איש לא הביא הוכחה לצדקת טענותיו. ולמה זה? כי אין כזאת. אין שום מידע מאומת ומדויק שמוכיח כי פתיחת חדרי הכושר ובריכות השחייה מסכנים את הציבור ברמה שמחייבת את סגירתם וגם אין מידע שמוכיח שאין בכך סכנה. טוב נו, האמת היא שבטוח שקיימת סכנה.
לצערנו, בכל מהלך שמאפשר חופש תנועה ומפגש בין אנשים קיימת רמת סיכון כלשהי. השאלה המרכזית הייתה ותישאר: האם הסיכון הוא קביל או לא? כשהפחד – המבוסס – מקריסה כלכלית של כל כך הרבה אנשים מלווה את הסיטואציה, השיקול חייב לקחת זאת בחשבון. חברת הכנסת ביטון לא קפצה על ההזדמנות להתעמת מול ביבי ולסכן את מעמדה בתוך הליכוד ובכלל, היא נגררה לשם בעל כורחה. היא באמת מאמינה שההחלטה לפתוח את הבריכות וחדרי הכושר היא ההחלטה הנכונה במצב הקיים וכשהיא רואה שמישהו מדלג על מה שהיא מאמינה בו ושנשען על חוות דעת ודיונים רבים שקיימה, היא צריכה להחליט האם היא יושבת ראש ועדה או בובה על חוט.
היא בחרה באפשרות הקשה יותר מפלגתית אבל ככל הנראה הטובה יותר ציבורית. האמת היא שאפילו כעת ברגע כתיבת שורות אלה אני לא באמת יודע מה נכון יותר, לפתוח או לסגור. אני רק יודע שאני מצפה מהשליח שלי בכנסת לשים את טובתי לנגד עיניו הרבה לפני טובת המפלגה. חברת הכנסת שאשא ביטון לקחה סיכון בשבילי, בשבילכם. נקווה מאוד ונתפלל שלא טעתה. ולך מר נתניהו אני אומר: האהבה שלנו אליך תצלח טעויות בשיקול דעת פה ושם, אך היא לא תצלח נקמנות פוליטית אנחנו רוצים עוד שאשא ביטון בליכוד.
קורונרכיה
הפגנת בעלי העסקים והעצמאים שהתקיימה במוצ"ש האחרון התחילה טוב והמשיכה רע. למה אני אומר את זה? כי שמעתי שפוליטיקאים רבים ניסו לתפוס טרמפ על ההפגנה והמארגנים פשוט לא אפשרו להם את זה. לא היו שם נואמים פוליטיים. עד כאן סבבה. מה שקרה בהמשך זה שמישהו החליט שההפגנה נגד המצב היא הזדמנות פז לערבב את הקלפים מחדש ולהוציא שוב את הקלף שהכי מעניין אותו: הג'וקר – ביבי נתניהו. ההשתלחות חסרת הרסן של אסף אמדורסקי בקריאות "לעצור את הנאשם מבלפור" לא ייצגה את מי שנפגע ממשבר הקורונה, לא את העצמאים לא את בעלי העסקים הקטנים ואפילו לא את האמנים עצמם שלהבנתי, רובם אנטי ביבי.
ההשתלחות של אמדורסקי ייצגה צד אחד בלבד במשוואה: אנשי האנטי ביבי. מכאן כדור השלג התחיל להתגלגל והנה אנחנו שוב במהלך אנטי דמוקרטי בעליל! ההפגנות מיום שלישי בערב מגלות את פניה של הדמוקרטיה המזויפת של השמאל. איך הגענו שוב ממחאה על המצב וניהול המדינה לקריאות שקוראות להתעלם מלשון החוק ולקבוע חד משמעית שביבי לא יכול להיות ראש ממשלה, לא בגלל ניהול משבר הקורונה, אלא בגלל שיש נגדו כתב אישום .לדידם כמובן, אשם עד שיוכיח אחרת. טוב נו, לא אהיה קשה עם כל המפגינים ואציין שאני בטוח שבין המפגינים היו רבים שנפגעו ממשבר הקורונה ושמטה לחמם אכן נפגע והם בצדק דורשים פתרון מהיר למצוקה הנוראית שנקלעו אליה. אבל כשהקולות הרמים יותר שמובילים את המחאה הזאת צועקים פוליטיקה, אני מסרב להתחבר ולגלות אמפתיה.
הזעם, לגיטימי ככל שיהיה, אסור שינוצל לטובת מהלך אנרכיסטי אנטי דמוקרטי. כמה עוד אפשר לצעוק לכם את זה באוזן כדי שתבינו: את ביבי מחליפים רק בקלפי. עד אז, אני ממליץ למארגנים המקוריים של ההפגנות לחזור למחאה הצודקת. מחאה שהיא אכן זכות בסיסית של כל אזרח במדינה דמוקרטית אבל רצוי שתהיה נקייה וצודקת.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
להכניס את הממשלה להסגר!
יום רביעי בבוקר, אני שומע בחדשות שבכיר בליכוד מאשים את כחול לבן בביצוע מהלכים שמעכבים את הטיפול במשבר הקורונה ומנגד את תגובת כחול לבן שהליכוד מתעסק בפוליטיקה. ואני… מה אומר לכם… מתעצבן? כועס? מאוכזב? לא יודע, אלה כנראה מילים קטנות מדי מכדי לתאר את מה שאני מרגיש. אני מניח שרובכם כבר הבנתם שאכלנו אותה וממשלת החירום הזאת היא באמת ממשלת חארטה וחרטוטים. אנשים פה מטפסים על הקירות מלחץ ודאגה והחארות האלה עושים פוליטיקה קטנה הלו! תתעוררו!! בקטע הזה של משבר הקורונה אין ליכוד ואין כחול לבן, אין ימין ואין שמאל, אין חרדים ואין חילונים, אין ערבים ואין יהודים. יש רק ציבור שלם שנושא עיניים לנבחריו ומתפלל שיעשו מה שנדרש, מה שנכון לעת הזאת, אלא שכשבמקום זה הוא רואה שהמנהיגים שלו, סליחה על הביטוי, מתעסקים בחרא, הוא מרגיש חרא. הוא מרגיש שהוא בכלל לא מעניין, הוא סתם ניצב בכל הדרמה הפוליטית המכוערת שמתחוללת סביבו. דרמה שמנוהלת על ידי פוליטיקאים ומנותקים.
האכזבה הגדולה שלי כאן בכל אופן, היא מביבי נתניהו. הלו ביבי תתעורר ומהר! אתה עדיין רב החובל של הספינה המקרטעת במים העכורים של הקורונה. וכרב חובל אני מצפה ממך להשתלט על ההגה שוב ולהוביל את הספינה כפי שרק אתה יודע. אין לנו שום עניין, לא בבחירות חדשות ולא בהחלשת כחול לבן. יש לנו עניין אחד: לצאת מהמשבר. ואם אתה לא תוציא אותנו מהמשבר הזה, המשבר יהיה זה שכנראה יגשים לשמאלנים את חלום חייהם. ויפה שעה אחת קודם.
