“כולם חושבים שאני שמח בגלל הילדים, אבל אני לא. אני עצוב מאוד-מאוד על מיכאל. אין לי מילים לתאר את מערבולת הרגשות שאני חש”, משתף ג’מיל אלקרם, אביהם של הילדים שמיכאל בן זיקרי ז”ל הציל מטביעה, “אני לא ישן בלילות, אני כל הזמן רואה את הפנים של מיכאל מולי. אני מסתכל על הילדים ורואה את מיכאל. זה קשה מאוד-מאוד. כואב לי הלב בצורה שאני בכלל לא יכול לתאר”.
מיכאל בן זיקרי ז"ל
לדברי האב הוא הגיע עם אישתו, ילדיו ואחייניתו, אל האגם בשעות הצהריים במוקדמות. בשלב מסוים ביקש לחזור הביתה, אולם הילדים נהנו מאוד וביקשו להישאר עוד קצת. “לא רציתי לבאס אותם, אז אמרתי ‘יאללה, בסדר’ שיישארו עוד קצת. הם היו ממש קרוב לשפת החוף, אבל פתאום התחילו להימשך פנימה וראיתי שהם מתחילים לטבוע. רצתי לכיוונם ומיכאל ז”ל בא מולי. שנינו קפצנו אל המים והתחלנו לשחות אליהם, אבל אני התחלתי לטבוע גם ולבלוע הרבה מים ונאלצו לחלץ גם אותי. הוציאו אותי מהמים ורצתי מסביב, בניסיון להגיע אל הילדים מהכיוון השני, אבל שוב לא הצלחתי. בינתיים מיכאל הצליח להגיע אליהם והוציא ראשון את מוחמד, עשינו לו החייאה על החוף ומיכאל רץ שוב פנימה לתוך האגם. אחרי כמה דקות הוא חזר עם האחיינית שלי. גם היא כבר הייתה בלי הכרה והתחלנו החייאה. צעקתי למיכאל שהקטנה שלי עדיין במים, כבר עבר הרבה מאוד זמן ואף אחד לא הצליח להוציא אותה והיא שקעה בקרקעית. מיכאל חזר למים. בינתיים אני עדיין עשיתי החייאה לבת אחי, כולם אמרו לי ‘עזוב, היא מתה’, אבל לא וויתרתי ובסוף זה הצליח, היא התחילה להשתעל ולהקיא. ואז ראיתי שהקטנה גם היא מונחת על החול מחוץ למים. בשלב הזה כבר הגיע טיפול נמרץ והם טיפלו בה ואחרי זה לקחו את כולנו לבית החולים”.
הילדים באגם לפני הטביעה
לדברי ג’מיל הוא היה בטוח שמי שחילץ את בתו הקטנה היה מיכאל. אלא שככל הנראה הילדה חולצה לבסוף על ידי אדם אחר, ומיכאל טבע בעת שחיפש אחריה, זאת מבלי שאף אחד שם לב לכך. “הייתה המולה גדולה מאוד בחוף. וכל הזמן שאלו אותי כמה הם היו במים ואני אמרתי ‘שלוש’, ברגע שהוציאו את שלושתם חשבו שזהו, כולם בחוץ. אבל אז מישהו אמר שראה את מיכאל חוזר למים והוא לא יצא. אני בכלל הייתי בבית החולים ולא ידעתי על כל זה. הבנתי רק אחר כך שלא הבחינו שמיכאל חסר וכשמצאו אותו בקרקעית היה כבר מאוחר מידי”.
איך נכנסת על ילדיך לאגם למרות שיש שילוט ברור שהוא אסור לרחצה?
“זה אגם המוות, במים אין אמונה אף פעם. את זה אני מבין היום. על פניו המקום לא היה נראה מסוכן, עוד נכנסתי לפני זה לבדוק את המים. ראיתי שיש שם גובה של מטר אולי, לא יותר. אין גלים, אין סחף. הוא לא היה נראה מסוכן בכלל”.
אחד מהילדים שטבעו בבית החולים
הבנת מה קרה שם?
“כנראה שהיה איזה סחף, והם נמשכו פנימה מבלי ששמו לב בכלל. בפנים כבר היו בורות גדולים מאוד, עם עומק של חמישה מטרים, אולי יותר. הם נסחפו לשם והתחילו לטבוע בעומק, עד ששקעו לגמרי בקרקעית. היה צריך לצלול כדי להוציא אותם ומיכאל עשה את זה”.
ג'מיל ושניים מילדיו בבית החולים
נפגשת עם בני המשפחה?
“כן. יום למחרת הגענו למקום עצמו ונפגשנו שם עם המשפחה, שרצתה לשמוע איך הכל קרה. אחר כך הלכתי גם להלוויה. והשבוע, אחרי שכל הילדים השתחררו מבית החולים, גם הלכנו לשבעה”.
איך בכלל אומרים ‘תודה’?
“אין דרך להגיד תודה על דבר כזה. מיכאל איבד את חייו, בשביל הילדים שלי. הילדים שלו נשארו בלי אבא, בשביל הילדים שלי. אין דרך להודות על זה. הוא לא עצר לחשוב אפילו לרגע, הוא גיבור ואין הרבה אנשים שהיו עושים את מה שהוא עשה. אולי אין בכלל. אמרתי לבני המשפחה שלו שאני חייב להם עד סוף החיים והם יהיו חלק מאיתנו תמיד. אמרתי גם לילדים שלי, שידעו מעכשיו, שגם כשאני הולך הם ידאגו למשפחה של מיכאל כי הם כאן בזכות זה שהוא איבד את חייו”.
ג'מיל ושניים מילדיו על קברו של מיכאל ז"ל
יש לך מסר לאנשים שממשיכים להגיע לאגם הזה ולחופים לא מוכרזים?
“עד שלא קורה לך אסון אתה לא מבין את הסכנה, אני אומר את זה מניסיון מר שלי. אז אני אומר לי זה כבר קרה, תלמדו מהמקרה שלנו אל תחכו שיגיע גם האסון שלכם. אם יש שלט שאוסר רחצה יש לכך סיבה, זה לא סתם. המקום באמת מוסכן. אל תשחקו בחיים שלכם ושל הילדים שלכם ואל תכנסו למים באזורים לא מוכרזים וללא שירותי הצלה”.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
