"אני מאמין, בכל לבי, שהציבור הליכודי בישראל יֵצא הפעם בהמוניו לקלפיות. אני גם יודע שזה יקרה, כי אני מרגיש את זה בפעילות שלי בשטח. אחרי השנה הקשה שעברנו בנימין נתניהו ינצח בבחירות הללו וירכיב סוף-סוף ממשלה עם רוב של 61 ח"כים, אולי אפילו יותר. זה מה שאני רוצה שיקרה". כמעט קשה להאמין, אבל את הדברים הללו אומר השבוע בני בובליל, מי שהיה שנים רבות פעיל מרכזי במפלגת העבודה באשקלון והפך לפנים של המפלגה בעיר. אף שהוא שלם מאוד עם ההחלטה שלו לחצות את קווים, נראה שלרגעים אפילו הוא לא מאמין שזה באמת קרה לו. "אני פעיל בליכוד היום, למרות שעדיין טיפה מוזר לי להגיד את זה", הוא אומר בכנות.
האמנת שנגיע לבחירות שלישיות בתוך שנה?
"לא. הייתי בטוח שליברמן, עם כל המחלוקות, יצטרף בסוף לביבי ולא ייתן ידו לכך שהרשימה המשותפת תהפוך להיות לשון המאזניים, רק זה חסר לנו. אבל ליברמן הפתיע ולא הצטרף פעם אחר פעם. זה ברור שהוא רוצה לחסל את ביבי, וזה דבר חמור. מעבר לזה שהחיסול הזה עולה מיליארדים לציבור בישראל".
"הפתיע". ח"כ אביגדור ליברמן באשקלון
אז מבחינתך "פעם שלישית גלידה"? נתניהו הולך לנצח?
"אני מאמין בכל לבי שכן. הציבור בישראל היום הוא יותר ימני, לא יעזור שום דבר. אנחנו רואים את זה ביתר שאת בשנים האחרונות, כולם הולכים יותר ויותר ימינה".
"צרם לי שפרס התקבל בזריקת עגבניות"
בובליל (60) נולד וגדל באשקלון. הוא אבא לארבעה ילדים ושישה נכדים. כל צאצאיו מתגוררים כיום באשקלון, למעט הבת הבכורה ובני משפחתה, שגרים בקיבוץ מפלסים בעוטף עזה. את הפוליטיקה הוא גילה מיד אחרי הצבא. הייתה זו שנת 1981, ובובליל ראה את קבלת הפנים שעשו אז לשמעון פרס ז"ל כשהגיע לבקר בבית שמש. זה צרם לו מאוד ומיד היה לו ברור שהוא צריך לקום ולעשות מעשה. "שמעון פרס התקבל שם בזריקת עגבניות", הוא נזכר, "ואז שאלתי איפה נמצא סניף מפלגת העבודה באשקלון. יום למחרת הגעתי לבניין גור בעיר ונשארתי שם 40 שנה".
"חייתי את השמאל 40 שנה". עם יוסי ביילין. צילום מאלבום המשפחתי
מה משך אותך למפלגת העבודה?
"זאת מפלגה שהקימה את המדינה ויש לה היסטוריה שאחרים יגיעו אליה רק בעוד 1,000 שנה אולי. בבית אבא שלי ז"ל תמיד אהב את רבין. אבא לא עסק בפוליטיקה, אבל תמיד שמעתי טוב על רבין. בפועל נמשכתי לכיוון של מפלגת העבודה בגלל שמעון פרס".
קצת חריג לאותם ימים שאדם מזרחי מהפריפריה יפעל למען המערך, לא?
"תשמעי, במפלגת העבודה יש הרבה מזרחים כמוני, אבל הם יותר בעמדות ‘נציות’. תמיד הייתי ‘נץ’ בעבודה, אף פעם לא הייתי ‘יונה’. כלומר, הייתי בצד הימני יותר בתוך המפלגה, לא בשמאל שלה".
"אבא אהב את רבין". עם יצחק רבין. תמונה מהאלבום המשפחתי
איזה תגובות קיבלת בבית, מהמשפחה והסובבים?
"ההורים שלי תמיד חיזקו אותי ועמדו מאחוריי. אגב, בגללי גם רוב המשפחה שלי הצביעה במשך שנים למפלגת העבודה. היו, כמובן, גם הרבה אנשים שאמרו לי שאין לי מה לחפש שם ‘זה לא הבית שלך, אתה צריך להיות ליכודניק’. אבל אני הייתי שם, הייתי שם בשנים הכי יפות והטובות של המפלגה. חייתי את השמאל הישראלי 40 שנה".
"לא מאשים את הליכוד ברצח רבין"
ברגע שכף רגלו דרכה בסניף המפלגה בבית גור, בובליל התפקד מיד והחל לעבוד בשטח. במשך תקופה ארוכה הוא עבר בין הבתים בעיר, דיבר והסביר וחילק חומרים של המפלגה. "שלא כמו היום, אז היה מקובל לעבור בין בתים. קיבלו אותי תמיד בצורה מאוד-מאוד יפה ומכובדת, האווירה תמיד הייתה טובה. אף פעם לא נתקלתי במקרים קיצוניים", הוא אומר. "עכשיו זה כבר שונה לחלוטין, היום לציבור יש הרבה יותר מודעות לכל מה שקורה בפוליטיקה הישראלית, אז יש יותר אמוציות".
בהמשך נבחר בובליל לתפקיד מזכיר המשמרת, תפקיד אותו עשה שתי קדנציות. ב-1993 התמודד למזכיר הסניף, נבחר והיה בתפקיד 20 שנה. שנות ה-90 היו השנים שבהן סניף המפלגה בעיר שקק חיים. "הייתי עושה המון-המון מפגשים, אירחתי את רבין ואת פרס, שרים וחברי כנסת. הסניף היה פתוח יום-יום, והייתה בו פעילות יוצאת מן הכלל", אומר בובליל. "לרבין הייתה אישיות מדהימה ומקסימה, אין בכך ספק בכלל. כשהוא התמודד, המפלגה קיבלה באשקלון 39%, זה נתון מדהים מהתחשב בעובדה שאשקלון תמיד הייתה עיר ליכודית. אהבו את רבין מאוד, את פרס אהבו פחות, וזאת למרות העשייה המבורכת והענפה שלו. נוצר לו תמיד דימוי שלילי, אבל מה שעניין את שמעון פרס היה אך ורק לעשות טוב למען המדינה".
בני בובליל בביתו. צילום: פבל
ב-4 בנובמבר 1995 הוציא בובליל שלושה אוטובוסים מאשקלון לכיכר מלכי ישראל בתל אביב כדי לקחת חלק בעצרת השלום. גם הוא עצמו היה שם באותם הרגעים שבהם נורו שלוש היריות, רגעים שהיו מדינה שלמה בתדהמה והותירו את אזרחיה מדממים וכואבים. "בשעות הראשונות הייתי פשוט בהלם, אני חושב שבכלל לא עיכלתי את מה שקרה שם. זה היה מעשה בלתי נתפס, תקופה רעה. זה עד היום בלתי נתפס. קדמו לרצח דברים קשים מאוד שנאמרו על רבין. אנחנו זוכרים את מדי הנאצים ששמו לו ואת צלבי הקרס, אבל אי אפשר להאשים את הליכוד ולהגיד שהוא זה שרצח את רבין. אני לא האשמתי את הליכוד גם אז. בהחלט הייתה במידה מסוימת הסתה, אבל לא במטרה להרוג את רבין. אני לא מעלה על דעתי שהם רצו להרוג את רבין. אבל קם אדם קיצוני מאוד-מאוד ועשה את המעשה החמור הזה".
במהלך שנות הפעילות הארוכות שלו בפלגה ליווה בובליל מקרוב את בכיריה. אבל הוא הגיע לשם, כאמור, קודם כול בגלל פרס ורחש לו לאורך כל הדרך חיבה מיוחדת.
בני בובליל עם שמעון פרס. תמונה מהאלבום הפרטי
"הייתי במחנה פרס ובצוות שלו. הייתי מגיע אליו ללשכה אחת לשבועיים ומספר לו מה קורה בשטח. הוא אהב לשמוע את השטח, היה לו חשוב לדעת מה הציבור מרגיש וחושב, זה תמיד עניין אותו. אני חושב שמי שלא הכיר את שמעון פרס מקרוב לא ידע איזו אישיות הייתה לו. הוא היה אדם צנוע, תמיד מקשיב ואיש מקסים-מקסים-מקסים. הציבור למד להכיר אותו דרך התקשורת, שלא שיקפה את אישיותו. הוא היה בעל אישיות מדהימה ויוצאת דופן".
בהמשך עבר בובליל למחנה של פואד בן אליעזר ז"ל ולאחר מכן התחבר באופן אישי וקרוב לעמיר פרץ, שקיבל לידיו את ראשות המפלגה בשנת 2005. הרבה מים זרמו מאז בנהר, המפלגה ידעה אינספור שינויים ותהפוכות, אך בובליל המשיך לשמור לפרץ אמונים. בשנת 2012, כשהודיע פרץ על פרישתו ממפלגת העבודה וחבירתו לתנועה של ציפי לבני, הלך בובליל איתו.
בני בובליל עם פואד בן אליעזר. תמונה מהאלבום הפרטי
"בשלב ההוא בשום אופן עדיין לא ביטלתי את החברות שלי במפלגת העבודה, אבל הלכתי עם עמיר בגלל החברות שהייתה בינינו. ויתרתי על תפקיד מזכיר הסניף ועל כל המעמד הפוליטי שלי לטובת אמיר פרץ". זמן קצר לאחר מכן החברות הזאת בין השניים התפרקה, וכל אחד מהם הלך לדרכו. על הנסיבות שהובילו לפירוק הזה הוא מעדיף לא לפרט, מפאת הכבוד שהוא רוחש לפרץ ולדרך המשותפת שעשו יחד במשך שנים רבות.
"זה מצמרר שהם תומכים בהתבוללות"
בובליל חזר לפעול במרץ למען המפלגה. הוא זיהה באחש העסקים אראל מרגלית, שהצטרף למפלגה, דמות חזקה שתוכל להוביל את המפלגה קדימה. אולם הבוחרים חשבו אחרת, ומרגלית מצא את עצמו מהר מאוד מחוץ למפלגה וחזר לעיסוקיו הפרטיים. "ראיתי בו דמות מנהיגותית, רצינית ודומיננטית, אבל לצערי הרב ציבור המפלגה לא נתן לו את המושכות והוא פרש. אני חושב שמפלגת העבודה הפסידה".
ב-2017 קיבל אבי גבאי את תפקיד יו"ר המפלגה לאחר שגבר על עמיר פרץ שהתמודד מולו. בובליל החל להרגיש שהיסודות של הבית שלו רועדים, שעוברים על המפלגה שינויים שאינם לרוחו. עבורו הבחירה בגבאי הייתה בבחינת הקש ששבר את גב הגמל. "מהתחלה טענתי שהוא נטע זר במפלגה והיה אסור לתת לו להתמודד. עוד כשהסקרים הראו על 20 מנדטים, שהוא, כביכול, צפוי לקבל, אני זעקתי. אמרתי שהוא יהרוס את הבית, ולצערי הרב גם צדקתי. ראיתי את ההתנהלות שלו, הוא זלזל באנשים. לא יעלה על הדעת שאדם שנבחר להיות יו"ר מפלגה יזלזל בפעילים המרכזיים שלו, ואז הם זלזלו בו בחזרה. ותראי לאן המפלגה הגיעה, ירדה מ-24 מנדטים שצפו לה לשישה".
"הרס את המפלגה". אבי גבאי. צילום: אליהו הרשקוביץ
שם התחלת להרגיש שאתה פונה ימינה?
"אני כל הזמן דיברתי עם חברי הכנסת של המפלגה ושאלתי איך הם נותנים לו להתנהל כמו שהוא מתנהל. אמרו לי שהוא נבחר בצורה דמוקרטית. אמרתי שעם עצם הבחירה אין לי ויכוח, אבל ההתנהלות שלו הורסת את הבית. אני גם אמרתי להם שאם ייתנו להתנהלות הקלוקלת הזאת להמשיך, הם יישארו בחוץ בסופו של דבר. לא הקשיבו, אף אחד לא רצה לעשות שום דבר. והנה, הם שילמו את המחיר, רובם היום בחוץ. רואים את הכנסת מערוץ 99. הבית נהרס".
וככה עוזבים בית כשהוא נהרס?
"הייתי קם בבוקר בלי אנרגיות לעשות ולפעול, הייתי עצוב וכבוי. אני שומע את חברי הכנסת של המפלגה היום עם האמירות המצמררות שלהם. הם רוצים נישואים אזרחיים, הם תומכים בהתבוללות, כל עניין הפגיעה בדת ועוד הרבה דברים. אנחנו צריכים להתנצל על זה שאנחנו מדינת היהודים? בפני מי? בפני אחמד טיבי, שמקומו בבית סוהר? לא הבנתי את זה. עמיר פרץ העלה סרטון שבו הוא אמר שאם ייבחר, הוא יבטל את חוק הלאום. אלה אמירות מצמררות בעיניי. זאת כבר לא מפלגת העבודה שלי, זה כבר לא הבית שלי".
"סוף סוף התעוררת"
לפני כשנה וקצת הרגיש בובליל שזהו. הוא כינס את חבריו הטובים להתייעצות, ולהפתעתו זכה מהם לתמיכה מלאה. "אמרו לי סוף-סוף התעוררת", הוא מספר, "לאורך כל הדרך היו קולות של שמאל קיצוני במפלגה שהצלחתי להתעלם מהם כי הם היו בשוליים. בתקופה האחרונה, לצערי, הם גברו בצורה כזאת שאני כבר לא יכולתי להתעלם ולשתוק. אז אמרתי: זהו, פואד כבר לא פה ופרס כבר לא פה, וזאת כבר לא אותה מפלגה. הרגשתי שאין בה מנהיג שאני מוכן לפעול ולעשות בשבילו באותה חדוות עשייה שהייתה לי. אהבתי את מפלגת העבודה ונתתי את כל כולי למען המפלגה. שילמתי גם מחיר יקר, אישי וכלכלי, למען המפלגה. אבל הייתי שלם עם עצמי, אהבתי את זה ועשיתי את זה מרצוני החופשי. אבל בדיוק ככה גם החלטתי שזהו, שדרכי במפלגה נגמרה".
בני בובליל עם פעילי הליכוד המטה המפלגה באשקלון. צילום: פבל
לא חורה לך, ברמה האישית, לראות את המפלגה מתרסקת ככה?
"בצורה אמיתית כנה וגלויה, כואב לי. כואב לי מאוד-מאוד שהבית הזה הולך ונגמר בגלל משחקי אגו של אנשים. אני נתתי את נשמתי למקום הזה, אז בוודאי שכואב. אבל האשמים היחידים הם חברי הכנסת של המפלגה, הם אלה שהביאו את המפלגה למקום הזה".
ומה לגבי החבירה למר"צ?
"החבירה למר"צ גמרה סופית את מפלגת העבודה. גם אם מר"צ יקבלו שישה מנדטים, אז העבודה תישאר עם שניים-שלושה ח"כים, לא יותר. המפלגה נגמרה, לא יעזור שום דבר. מר"צ זאת הטעות הכי חמורה של עמיר פרץ. שאני אצביע למפלגה שחברה למר"צ? אוי ואבוי לי. יצטרכו לכרות לי את הידיים אחר כך".
"שאני אצביע למפלגה שחברה למרצ?". צילום: העבודה-גשר-מרצ
"כחול לבן לא תשרוד"
בחודש מרץ שנה שעברה הגיע בובליל לקלפי, ובפעם הראשונה בחייו שם את פתק מח"ל במעטפה. ואף על פי שזה עדיין היה לו מעט מוזר, ידו לא רעדה. "בשום פנים ואופן לא רעדה לי היד ולא גירד לי שום דבר", הוא אומר, "אפילו לקחתי את אימא שלי, שתהיה בריאה, בת 86, כדי להצביע מח"ל. ירד לי האסימון, קיבלתי החלטה, אני שלם עם עצמי ויוצא לדרך חדשה".
למה בחרת דווקא במפלגת הליכוד?
"האמת, כבר מספר שנים שאני חושב על עזיבת המפלגה ומעבר לליכוד. הציעו לי כחול לבן, אבל לא רציתי בשום אופן. אני איש ימין בדעותיי, וכמו שאמרתי, הייתי בצד הימני גם כשהייתי במפלגת העבודה. הליכוד זאת מפלגה עם שורשים, גם אם המנהיג יתחלף, היא תשרוד ותמשיך לפעול. כחול לבן לא תשרוד. מפלגה עם ארבעה גנרלים בראש לא תוכל להתקיים. צריך ראש אחד, אחרת זה לא עובד. אז החלטתי שאני עובר לליכוד".
אתה מרוצה מהתפקוד של נתניהו כראש ממשלה?
אני חושב שהציבור בישראל צריך לשפוט את בנימין נתניהו קודם כול על פי העשייה שלו למען הציבור. יחסי החוץ שלנו פשוט מצוינים, הוא נפגש גם עם מנהיגים במדינות ערב. גם כלכלית אנחנו במצב טוב מאוד. בכחול לבן אומרים שמערכת הבריאות קורסת. זה בולשיט, הוא עצמו קורס, ולא מסוגל לתת נאום אחד נורמלי. תמיד יש מה לשפר, זה נכון. אבל מערכת הבריאות בישראל היא אחת הטובות בעולם, אם לא הטובה ביותר. תראי את התפקוד שלנו במשבר הקורונה. ביבי לקח את אנשים המקצוע הטובים ביותר כדי לתת מענה נכון וטוב. ביבי נתניהו הוא איש של עשייה. ואם נמשיך לפרק דבר-דבר, נראה שיש כאן עשייה לתפארת מדינת ישראל".
"לא רעדה לי היד". בני בובליל. צילום: פבל
אז בוא נדבר על המצב הביטחוני. אתה חי באשקלון, המשפחה שלך כאן, הבת שלך והנכדים חיים במפלסים. אתה רגוע?
"אני גם שנים עשיתי בייביסיטר, כשהנכדות שלי היו קטנות יותר, בקיבוץ מפלסים. ולשמוע את קולות הפיצוצים ולראות את השריפות מהבלונים זה בהחלט לא סימפתי ולא נעים. באופן אישי אני חושב שהצבא צריך להיכנס בהם בצורה הקשה ביותר. יש לנו עסק עם אנשים מטורפים בצד השני, ואני חושב שצריך להיכנס בהם בצורה קשה, אין לי ספק בכלל. אבל אני גם מצפה מהמנהיג שלי שלא יחשוב בדיוק כמוני מהבטן ומתוך רגשות. אני רוצה שהמנהיג שלי יהיה שקול וייתן מכה כשהוא מוצא לנכון".
ואתה סמוך ובטוח שזה המנהיג השקול שאתה מחפש?
"אם תגידי לי שיש מישהו יותר טוב מביבי, נכון להיום, אז אני אצביע בשבילו. גנץ שמאלן בצורה קיצונית, שלא מסוגל להרשים, לא יודע לנאום ונופל בלשונו פעם אחר פעם, הוא גם בלחץ כל הזמן. אני בכלל לא יודע איך אדם כזה היה רמטכ"ל. זה בוודאי לא המנהיג שיכול להחליף את ביבי נתניהו".
"אין היום יותר טוב מביבי". בובליל בסניף הליכוד באשקלון. צילום: פבל
ובכל זאת הוא נושף חזק בעורפו של נתניהו, ראינו את זה בתוצאות הבחירות.
"יש שנאה בציבור השמאלני בישראל לביבי, הכול ‘רק לא ביבי’. עזבי שהוא עושה דברים מצוינים. לא רואים כלום מעבר לשנאה הזאת. שלי יחימוביץ’ אמרה שאת ביבי אי אפשר לנצח בקלפי, אז מנסים לנצח דרך בית המשפט".
אם כבר הזכרת את בית המשפט, אז מה אתה חושב על כתבי האישום שלו?
"אני לא חושב, אני בטוח ששופטים, פרקליטים ואנשים בכירים בישראל תופרים תיקים לביבי. ויותר מזה, הם אלה שצריכים לעמוד למשפט על דברים חמורים שהם עושים. אם היו אומרים לי שביבי לקח כסף, הייתי אומר שהוא צריך לקום ולעזוב, ללכת לבית משפט ולהילחם על שמו הטוב. אבל היועץ המשפטי מקבל תכתיבים להגיש כתבי אישום נגד ביבי. אני בעד צדק משפטי אמיתי, אבל כאן מחפשים איך להרוג את הבן אדם ולשתות את דמו. וכל זה קורה למה? כי כל אנשי השמאל בצמרת הישראלית מבינים שהחגורה הולכת ומתהדקת על הצוואר שלהם. צריכה לקום ועדת חקירה ממלכתית, עם אנשים שלא נוגעים בדבר הזה, שתעשה עבודה יסודית ותוציא את כל הלכלוך בפרקליטות החוצה ושכל האנשים שם יעמדו לדין, כל מי שנגוע בדבר".
"מפתיע לטובה". תומר גלאם. צילום: פבל
ובכל זאת, אתה חושב שראש ממשלה שיהיה כל כך עסוק בעניינים שלו יוכל במקביל לנהל מדינה?
"אם הוא היה עושה דברים פליליים, אני הראשון שהייתי אומר שהוא צריך לקום וללכת, אבל הוא לא. זה כל כך שקוף, אלוהים שבשמיים, איך אתם לא רואים את זה?! כל מערכת המשפט נלחמת בביבי רק כדי להעיף אותו, כי כמו שיחימוביץ’ אמרה, ‘בקלפי אי אפשר לנצח אותו’. לא יכול להיות שבית המשפט העליון יעסוק בעניינים פוליטיים, זה לא בסמכותו בכלל. שר המשפטים בסמכותו הבלעדית למנות ממלא מקום לפרקליט המדינה והיועץ המשפטי מתנגד, מי אתה בכלל? אתה פקיד, פקיד מושחת לכאורה. פקידים לא יכולים להכתיב לריבון. איך זה עובר לסדר היום? בסופו של דבר מערכת המשפט תיאלץ את האזרחים לצאת להפגנות ברחובות, יהיה תוהו ובוהו בישראל, זה מה שאנחנו רוצים? לא".
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
"תומר גלאם מפתיע לטובה"
בובליל, כפי שכבר הספקתם להבין, הוא לא האדם שיסתפק רק בפתק מח"ל, אלא פועל במרץ גם בשטח. הוא עושה כל שביכולתו כדי להגדיל את כוחה של המפלגה בעיר ופקד כבר יותר מ-200 חברים. "בבחירות האחרונות הצביעו באשקלון כ-29 אלף עבור מח"ל, והמטרה הפעם להגיע ל-35 אלף. דובר על כך שבבחירות הקודמות הרבה מאוד תושבי אשקלון שמזוהים עם הליכוד לא יצאו להצביע, והמטרה היא להוציא אותם. יש לנו יעד ויש תכניות כאלה בכל היישובים. כשהמטרה היא להגיע ל-240 אלף לפחות שיצאו להצביע, מה שייתן את הרוב לגוש הימין".
מה אתה חושב על תפקודו של ראש העיר שלנו?
"האמת היא שאני חושב שתומר גלאם מפתיע לטובה. אני רואה איך הוא נלחם מול משרדי הממשלה להביא תקציבים לעיר לכל מיני פרויקטים. אני אשפוט את תומר גלאם על פי העשייה שלו, ולא לפי מה שאומרים עליו. ולדעתי, הוא מפתיע בצורה בלתי רגילה. אני שמח שהוא ראש העיר שלי, כי אני רואה את ההשקעה והעבודה שהוא עושה. אני באמת מצדיע לו, ואני לא אדם שסתם אומר דברים ולא מהמלקקים בשום פנים ואופן. אני מסתכל על עובדות בשטח, ומגיע לו יישר כוח אחד גדול על העשייה המבורכת שלו".
לסיום, מה תרצה להגיד לציבור המצביעים באשקלון?
"אני קורא לאנשים באשקלון שמכירים אותי ומאמינים בי שיבואו להתפקד לליכוד. אני אשמח מאוד להגדיל את כוחה של המפלגה בעיר ולקבל עוד אנשי ימין יבואו ויצטרפו אלינו".
או אולי עוד אנשי שמאל שיעשו את הדרך שאתה עשית.
"תופתעי אולי לשמוע, אבל הרבה מאוד אנשים עשו ועושים את זה. עובדה שמפלגת העבודה נשארה בלי מנדטים, איפה כל הציבור הזה?".
