היה זה עוד יום לימודים שגרתי, שבסופו התקשרה אליה בתה ליאן (שם בדוי), תלמידת כיתה ג’, כשהיא זועקת מכאב. “היא בכתה ואמרה שילד דחף אותה ממדרגה, והיא לא יכולה לדרוך על הרגל”, מספרת האם. “המורה שלה לקחה ממנה את הטלפון ואמרה לי שהכול בסדר, שהאירוע טופל, שהיא התכוונה להתקשר אליי ולהודיע לי, אבל שהילדה הקדימה אותה”.
לדברי האם, באותו שלב היא לא חשדה שמדובר במשהו דרמטי, שכן במקרה כזה היא הייתה מקבלת דיווח מיידי מהצוותים החינוכיים, מה שלטענתה לא קרה. בדיעבד התברר לה שזה קרה בהפסקה השנייה של רבע ל-12, והילדה, שידעה שאסור להוציא פלאפונים, נאלצה לחכות עד סוף השיעור והתקשרה להודיע לה רק שעה אחר כך.
“אני עובדת במרכז הארץ ונוסעת בתחבורה ציבורית, ידעתי שייקח לי לפחות שעה וחצי להגיע וביקשתי שידאגו להחזיר את הילדה הביתה, אז אמרו לי שהמזכירה תסיע אותה. בדרך הביתה כבר התחלתי לקבל טלפונים והודעות מהורים אחרים, שביקשו לדעת מה שלום הבת שלי, אחרי שהילדים שלהם סיפרו להם שהיה אירוע חריג והיו נסערים מהתקרית. בשלב הזה אני כבר מבינה שכנראה לא מדובר בסתם נפילה, כמו שניסו לצייר לי. הבנתי גם שהבת שלי הייתה עם חברה באותן הרגעים שזה קרה. חייגתי מיד לאימא של החברה, שאמרה שהבת שלה נכנסה הביתה בהיסטריה ושהיא מנסה לברר מה בדיוק קרה, גם אליה לא התקשר אף גורם מבית הספר”.
“זה נמשך דקות ארוכות”
לדברי האם, כשהיא הגיעה הביתה, סמוך לשעה שלוש בצהריים, היא הזדעזעה ממראה הרגל של בתה ומיהרה איתה למוקד "טרם". “בשעה חמש וחצי הגיעו התוצאות של הצילום, והתברר שהילדה סובלת משני שברים בעצם הגדילה וחברתה עם זעזוע מוח”.
מצאו את ההבדלים. קרסול ימין מול קרסול שמאל ברגליה הילדה
לדבריה, מבירור שעשו האימהות עם הבנות בזמן ההפסקה הן היו בחצר בית הספר, באזור שאותו מגדירה הילה "שטח מת": “זה חלק נסתר, מאחורי אולם ספורט, והמורות התורניות שבחצר בכלל לא מגיעות לשם”, היא מסבירה. “הבת שלי יכלה גם לאבד שם את ההכרה ולשכב שעות, אף אחד לא היה שם לב בכלל”.
לדברי האם, הבנות נתקלו שם בילד אחר מהשכבה, שדחף את א’ ללא סיבה. היא נפלה מהמדרגה, לא הצליחה לקום מעוצמת המכה והחלה לבכות. “החברה שהייתה איתה ניסתה להגן עליה והותקפה באגרופים. זה נמשך דקות ארוכות, כשברקע אין אף איש צוות. ילדים אחרים שראו את זה רצו לקרוא לבת שלי השנייה, שלומדת בכיתה ה’, ורק כשהיא הגיעה למקום, הילד הזה ברח”.
“אף אחד לא מכיל את הכאב שלהן”
לדברי האם, לאחר האירוע הובאו הבנות החבולות והנסערות לכיתה, נשלחו על ידי המורה לשטוף פנים ומשם לחדרה של סגנית המנהלת לבירור. “הן עומדות שם לבד מול הסגנית, הילד התוקף והמחנכת שלו וצריכות להתגונן, אף אחד לא מכיל את הכאב שלהן, לא מחבק. אלה בנות שלא יודעות מה זה מכות, לא נתקלו אף פעם בבריונות כזאת, מבוהלות”.
יוצאות מחדרו של הגבסן אל חודשים של סבל, וויכוחים עם בית הספר
לדברי האם, גם אחרי שהתברר שמדובר בשבר, והיא עדכנה את המחנכת וביקשה שהמנהלת תיצור איתה קשר, אף גורם מבית הספר לא התקשר ולא דיבר עם הילדה. “ציפיתי לקבל טלפון, הסבר, שיגידו שהם מתנצלים על האירוע ורואים אותו בחומרה, שיכנסו ישיבה דחופה כדי לדון בעניין ולוודא שדבר כזה לא יקרה שוב. אבל כלום, דממה. אני יושבת בבית עם ילדה שנאנקת מכאבים, אובדת עצות, ומהצד השני כולם שותקים”.
האימהות גם סיפרו על האירוע בקבוצת הווטסאפ הכיתתית: “ולפי התגובות שקיבלנו, הבנתי שמדובר בילד בריון, שזו לא הפעם הראשונה שהוא מעורב באירועי אלימות מהסוג הזה, ואף אחד מההורים לא מעודכן כשמתרחשים מקרים חמורים בבית הספר”.
ילד. אילוסטרציה: ניר שמול
יום למחרת החליטו שתי האימהות להגיע לבית הספר ולשוחח עם המנהלת, שהייתה באותה עת בשיעור. “דרשנו תשובות, ומנגד רק ניסו להשתיק אותנו. המנהלת הגיעה, ואני ביקשתי לדעת איך יכול להיות שהקורבנות סובלות בבית, שבינתיים הכול בבית הספר מתנהל כבשגרה. דרשתי לדעת מה עשו עם הילד הפוגע, האם עדכנו את שאר ההורים, איזה בירור הם עשו. איך יכול להיות שהילדה שלי חוזרת מגובסת מיום לימודים, ואף אחד לא מספק לי תשובות?! אבל המנהלת התחילה לצעוק עלינו ודרשה שנלך. אמרתי לה שמשם אני הולכת רק למשטרה, היא אמרה שאני מאיימת עליה. אנחנו עומדות מולה מרוסקות ובוכות, לא מקבלות תשובות וגם יוצאות האשמות בסוף”.
“דווקא בית הספר בוחר להתנער”
הילה מודה שבשיחה הזאת עם המנהלת היא הרימה את קולה וצעקה: “הילדה שלי נפגעה במקום שאמור לשמור ולהגן עליה וביקשתי תשובות, זה משהו שכל הורה היה דורש. אבל כשאני צועקת אז מוציאים אותי ‘האימא המשוגעת’, למרות שכל הורה אחר שהיה במקומי היה עושה הרבה יותר רעש ובלאגן. אני זעקתי שם את הכאב שלנו, את הפחד והחרדה לשלוח את הילדה שלי שוב לבית הספר. אבל עומדים מולי, צוחקים לי בפנים, מזלזלים ומגרשים אותי. כשפרסמתי ברשת את הסיפור, קיבלתי חיבוק גדול ותמיכה מאנשים רבים שאני לא מכירה, אבל דווקא בית הספר בוחר להתנער”.
בבית הספר על כיסא גלגלים. ליאן הקטנה
לאחר שבוע של מנוחה בבית חזרה א’ לבית הספר ולדברי האם גם אז לא קיבלה סיוע: “אף אחד לא שוחח איתה, לא היועצת ולא הפסיכולוגית, כולם מתעלמים. היא יושבת על כיסא גלגלים בפרוזדור, מפחדת לצאת להפסקות ולהיפגע שוב. מילדה תוססת ועם שמחת חיים היא הפכה לילדה כעוסה הסובלת מפוסט טראומה. הם אומרים לי שהיא נראית בסדר, אבל אף אחד לא יודע וגם לא מנסה לדעת מה מתחולל אצלה בפנים, את זה רק אני יודעת. הנפש שלה נפגעה. כל החיים שלנו התהפכו בגלל הדבר הזה. אני אימא חד הורית ומגדלת את הבנות שלי לבד, כרגע נאלצתי לצאת לחופש מהעבודה כדי לטפל בילדה. מילדה עצמאית ובוגרת היא הפכה לתלותית וצריכה אותי לידה כל הזמן. לנו זה כבר קרה, אבל אני רוצה תשובות ורוצה לוודא שזה לא יקרה שוב לאף ילד. אני מבינה שלפעמים קורות תאונות, אבל כאן מדובר במחדל אחר מחדל, בהתנהלות לקויה, ואז בטיוח והשתקה. כולם שותקים, אבל אותי הם לא יצליחו להפחיד ולהשתיק. אני זועקת את האמת שלי ואת המחדלים שהיו שם, כדי שילמדו מהם וכדי שבפעם הבאה זה לא יסתיים באסון”.
האימא השנייה: “הבת שלי סובלת מחרדות”
לדבריה של הילה מצטרפת גם סיון (שם בדוי), אימה של הילדה השנייה שנפגעה באירוע, שאומרת, “זאת לא נקמה, זה צדק, והוא חייב להיעשות”.
“יממה שלמה לקח לנו רק להבין מה היה שם. הילדה שלי חזרה מבית הספר בהיסטריה ולא הצליחה לדבר ולהסביר”, היא מספרת. “בסוף הבנתי שהיא חטפה מכות רצח, היא מספרת שדקות ארוכות הוא אגרף אותה שם כמו שק, ואף אחד מאנשי הצוות לא ראה ולא שמע. אני אימא טוטלית, שמשתפת פעולה עם המערכת ב-100%, ויש לי ילד שהוא בוגר בית הספר, מכירים אותי ויודעים שאני לא מחפשת בעיות, רק צדק. יש כאן אימהות שמחנכות את הילדות שלהן לקבל את כולם ולהכיל, אבל מי יכיל אותן? הבת שלי סובלת מחרדות, היא מטופלת והייתה במצב טוב מאוד. האירוע הזה הציף אצלה הכול, היא ישנה איתי במיטה מאז ולא נותנת לי לזוז ממנה. היא אומרת שהיא מפחדת מהחיים ויש לה התקפי חרדה קשים שלא חווינו עד כה. אנחנו נמצאים בסיטואציה מאוד מורכבת רגשית. למרות כל הכלים שיש לי, אני קרסתי נפשית, אבל מנסה להחזיק את עצמי למענה ולמען הבית. המכות הפיזיות, הסימנים, הכאבים והשברים, כל אלה יעברו, אבל הנזק הנפשי והטראומה שהן סובלות ממנה זאת הבעיה האמיתית שתלווה אותנו עוד תקופה ארוכה. יכולתי להוציא את כל התותחים הכבדים ולהילחם במערכת, אבל הרמתי ידיים. אני מעדיפה לקחת צעד אחורה ולהתמקד בטיפול בילדה שלי. אין כאן מלחמות או משחקי כוחות, יש כאן רק אמת אחת”.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
תגובות: “בית הספר מעניק לתלמידה את מלוא התמיכה”
ממחוז הדרום במשרד החינוך נמסר: “קיים פער משמעותי בין גרסת האם לבין דיווח בית הספר. לדברי מנהלת בית הספר בוצע בירור מיד לאחר האירוע, לא נצפתה נפיחות או סממן חיצוני חריג, הודעה נמסרה לאם, ומשלא יכלה להגיע לבית הספר הוסעו בנותיה לביתן.
"ממסמכים שהציגה האם עלה כי קיים סדק בעצם. בית הספר מעניק לתלמידה את מלוא התמיכה הנדרשת. אשר לתלמיד הפוגע יצוין כי האירוע טופל בהיבט חינוכי ומשמעתי כמתחייב”.
מעיריית אשקלון נמסר בתגובה: “הנושא מוכר לרשות ונמצא בטיפול מינהל החינוך, הפיקוח ומשרד החינוך. מפאת צנעת הפרט לא נוכל למסור פרטים נוספים”.
