היה קשה מאוד לתפוס את סגן רוני אליאסי לראיון הזה, בשבועות האחרונים עבורה מפרכים במיוחד וכוללים בעיקר חזרות, חזרות ועוד קצת חזרות. אך אליאסי עושה זאת בגאווה רבה, בראש מורם היא מתייצבת בכל בוקר בשעה שבע ברחבת המסדרים וצועדת עד רדת החשכה. "החזרות מאוד אינטנסיביות ומדובר בהרבה שעות, אבל דואגים לנו פה ומצ’פרים אותנו בדברים אחרים" היא אומרת. "זה נראה קצת מוזר שאנחנו מתאמנים כל כך הרבה זמן מראש, אבל זה טקס מרשים, שצריך להיערך אליו הרבה זמן. אנחנו לא צועדים כל היום, יש הרבה הפסקות לצבור כוחות ולנוח. יחד עם זאת זה לא קל, מדובר בטקס המרכזי של יום העצמאות, יש סביבו המון כבוד ולכן עובדים קשה, אין הנחות", צוחקת אליאסי.
הולכת בעקבות אבא
את החזרות לטקס החלו החיילים כבר לפני חודשיים, הם עזבו את בסיסי האם שלהם, סופחו להר הרצל והחלו בשגרת החזרות. "הגיעו לכאן אנשים מכל החילות וכל היחידות וזה מאוד מסקרן ומעניין להכיר את כולם. התחברנו ויצרנו חברויות חדשות, עם אנשים שלא הייתי פוגשת בשום סיטואציה אחרת בחיים שלי ואני שמחה על זה", אומרת אליאסי.
עבור אליאסי, בת 21 מאשקלון, ההשתתפות בטקס הדגלנים מהווה סגירת מעגל מרגשת. היא מגיעה ממשפחה שבה השירות הצבאי הוא אחד מהערכים שעליהם גדלים הילדים. אביה הוא סא"ל (במיל’), היה בתפקידו האחרון רמ"ד חילוץ בפיקוד העורף ושירת בצבא למעלה מ-20, גם שני אחיה הגדולים שירתו כקצינים.
היא עוד זוכרת את עצמה ילדה בת 7 יושבת מול מסך הטלוויזיה וצופה באבא, כשהוא מפקד על חוליית הדגל בטקסי יום העצמאות ה-54 וה-55 למדינת ישראל. "אבא שלי הוביל וראיתי את זה בטלוויזיה, אני עד היום זוכרת את הזום שעשתה עליו המצלמה ואת ההתרגשות שאחזה בכולנו בבית והגאווה הגדולה". במהלך השנים הפך טקס יום העצמאות למסורת בבית משפחת אליאסי והם נהגו לצפות בו ביחד ולא לפספס אף שנה. "תמיד רציתי להיות שם, הייתי רואה וממש מדמיינת את עצמי שם", מעידה על עצמה אליאסי.
ההזדמנות להיות שם ולצעוד בין החיילים, נקרתה בדרכה כבר בשנה שעברה אך לבסוף זה לא צלח. "שנה שעברה זה לא התאפשר מבחינת השירות, השנה היה לי ברור שאם יאפשרו לי לצאת אני הולכת לעשות את זה", היא אומרת. בחודש דצמבר האחרון התייצבה רוני למיונים, נחושה בדעת לעבור אותם ולהגיע לרחבת המסדרים. "הכי חשוב להבין שזאת שליחות וצריך לרצות להיות כאן ואני רציתי בכל ליבי. במהלך כל המיונים הרגשתי טוב והייתי כמעט בטוחה שאני אעבור בסוף, כי ממש רציתי את זה. יש אנשים שפחות מתאים להם לצעוד במשך שעות, עבורי זאת זכות וגאווה גדולה".
באיזה שלב בישרת להורים?
"סיפרתי להם כבר בהתחלה שאני מתמיינת וזהו, עד שלא נבחרתי סופית לא שיתפתי בשלבים כי פחדתי שאני לא אעבור בסוף והם יתאכזבו. הם מאוד גאים ותומכים בי. אני חייבת לציין שלא רק המשפחה הקרובה והחברים תומכים, אני ממש מרגישה את החיבוק של כולם. אנשים שעוברים ברחוב עוצרים, מוחאים לנו כפיים, מבקשים להצטלם איתנו ואומרים המון מילים חמות ודברי חיזוק. זה מחמם את הלב, מחזק ומרגש".
"אני מאוד מאמינה בנתינה". סגן אליאסי. צילום: דובר צה"ל
"אין דרך טובה יותר לחתום 3 שנים נפלאות"
אליאסי למדה בתיכון מקיף עירוני ד’ באשקלון והרחיבה מחשבים ופיזיקה, בשל משיכתה לעולם הטכנולוגי. ביולי 2014, בעיצומו של מבצע ‘צוק איתן’ התגייסה לצה"ל. "זאת הייתה תקופה מאוד קשה עבורי, במיוחד כשהמשפחה באשקלון, שספגה המון טילים וכולם היו במתח עצום, אבל אני אחת כזאת שמסתגלת די מהר ומוצאת את מקומי", היא מספרת.
בתום הטירונות במחנה 80 עברה קורס תכנות ושובצה ככותבת לומדה. "התחברתי לתחום כי גם בבית הספר הרחבתי מחשבים 10 יחידות ופיזיקה 5 וגם ידעתי מראש שלשם אני הולכת". תוך זמן קצר היא גם יצאה לקצונה ולמרות שוויתרה למעשה על תפקיד נוח אותו מאוד רצתה, היא עשתה את זה בלב שלם. "היה לי תפקיד מצוין והיציאה לקצונה הייתה למעשה וויתור עליו, כי אחרי קורס הקצינים משבצים אותך במקום אחר לגמרי, אבל לקחתי את הסיכון כי היה לי ברור שאני הולכת להיות קצינה בצה"ל" היא אומרת. היום היא מפקד על מנהלי רשת המחשוב בצה"ל ומאוד מסופקת מהתפקיד. "אנחנו למעשה מהווים את תחנת הביניים בין הטירונות לשירות הסדיר ומכשירים את דור העתיד בתחום המחשוב", מסבירה אליאסי.
בעוד כחודשיים צפויה אליאסי להשתחרר מצה"ל ולצאת לאזרחות למרות תחושת הגאווה והסיפוק. "אני מאוד מאמינה בנתינה ובשירות משמעותי, אבל אני יודעת שארצה ללמוד ולהתפתח גם בתחומים שהם מחוץ לצבא. מבחינתי ההשתתפות בטקס יום העצמאות, זאת מתנת השחרור הגדולה ביותר שיכולתי לבקש. אין דרך טובה יותר לחתום 3 שנים נפלאות של נתינה, אתגר וגאווה".
