אחרי הנס הגדול בקריעת ים סוף מופיעה שירת הים. משמעות השירה ועוצמת השירה – שיעור בהכרה והוקרת הטוב על מה שנעשה. גם אם עדיין קשה, ובטח שיש לאן להתקדם – עוצרים שרים, מודים ומתחזקים לקראת העתיד.
פרשת בשלח שבת מגיעה תמיד לפני חג האילנות. הפרשה נפתחת במצוקה גדולה שראוי שנלמד ממנה. פרעה רודף אחרי בני ישראל, וההאשמות מוטחות לכל עבר. בני ישראל זועקים. המצוקה – בגלל המנהיג. והכי גרוע הביקורת וההתקרבנות – בני ישראל טוענים שבכלל לא בחרו לצאת לחירות. משה שכולו מנהיגות ואמונה מבטיח שהכל יסתדר "אַל-תִּירָאוּ–הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם: כִּי, אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת-מִצְרַיִם הַיּוֹם–לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד, עַד-עוֹלָם. ה' יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן". המסר של של האל שונה מעט : "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, מַה-תִּצְעַק אֵלָי? דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעו. וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם וּבְקָעֵהוּ; וְיָבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה". האל מחזיר את יכולת השינוי לידי האדם. המסר כאן פשוט בכל משבר או קושי עלינו לנסות להרים את המטה, למצוא את הכוחות שבנו, ולבקע כל "ים סוף" המציף אותנו בחולשה ובחרדות. פרואקטיביות ואמונה ולא התמסכנות ורפיון ידיים.
אייל חסאן. צילום: איריס חסאן
הבה נחזור לנס ים סוף. מכת בכורות היתה השיא שמחולל את יציאת מצרים, וכעת בני ישראל יוצאים למדבר. ואז הדרמה בשיאה כאשר פרעה מתחרט, רודף אחרי ישראל והנה לנו שיא חדש הים נקרע לשניים, נס אדיר שתכליתו "ויַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ". נשאלת השאלה האם מכת הבכורות או נס ים סוף הביאו את יציאת מצרים?
נהוג לומר שמכת הבכורות הביאה ליציאת מצרים הפיזית וקריעת ים סוף הביאה ליציאת מצרים הפסיכולוגית. בני ישראל היו צריכים לראות "אֶת־מִצְרַיִם מֵת עַל־שְׂפַת הַיָּם" כדי להאמין בה'. אבל הסבר זה רק מחזק את השאלה – למה? מה יש בקריעת ים סוף שלא היה עד כה? האם המכות האדירות שנחתו על פרעה ומצרים לא הספיקו?
חברות וחברים, יש דברים שאי אפשר להיות בשל אליהם עד שאתה לא בתוכם: בניהול, בהורות, במנהיגות, לעולם לא תהיה בשל לתפקידים האלו אם לא התנסית בהם, אם לא מילאת אותם, ים סוף הנקרע היה האירוע שאיפשר לבני ישראל להבין את מה שהם לא יכלו להבין קודם – שהם בני חורין! זה הרגע המכונן. לא אחרי מכה כזו או אחרת, אלא רק ב Money Time כאשר רודפים אחריהם והמים "לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם" הפכו בני ישראל רשמית מעבדים לבני חורין ואז או אז הופיעה הצהרת אמונתם.
אבל כמה עצוב, ששלושה ימים בלבד חלפו מאז קריעת ים סוף, ובני ישראל כבר מתלוננים "מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם… כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב". כל כך מהר נשכחה העבדות ועינוייה? האם שכחו את כוחו של האל בעשר המכות? ביציאת מצרים? בקריעת ים סוף? מה קורה פה?
לצערנו, המסקנה המתבקשת מהתנהלות זו היא שהרושם של מעמד גדול ככל שיהיה לא מחזיק יותר מאורך המעמד עצמו. יציאת מצרים מחזיקה מעמד בערך עד ההגעה לים סוף. קריעת ים סוף השאירה רושם לשלושה ימים וכך בהמשך. לכן חשוב להבין כי לתוצאות מגיעים לא בעקבות קולות וברקים או נסים ונפלאות, אלא דרך עבודה קשה וסיזיפית ולאורך זמן. אתה יכול לארגן ארוע נדיר, טקס מיוחד ולהתמלא גאווה. אבל מיד אחר כך "רד לקרקע" כי יגיעו ימים אפורים ורבים רק כך תוכל לשמר הצלחות.
בכל הפרשה מופיע עמוד הענן שהלך לפני המחנה ביום, ועמוד האש שהלך לפניו בלילה, כדי שהשיירה לא תלך לאיבוד במדבר. עמוד ענן הוא הסמן למנהיגות טובה המוליכה את הציבור לדרך נכונה, ישרה וטובה, מנהיגות מאחדת ומעוררת השראה. מנהיגות שכולה דוגמא אישית. זה מה שנדרש מכל מנהיגנו במיוחד בימים מאתגרים כמו כעת. ובנימה אישית, מזה זמן רב אני צועד עם יפה בן דויד כחבר בהנהגת הסתדרות המורים וכנציג המורים, המנהלים והגננות במרחב. בשביל רבים יפה בן דויד היא עמוד אש וענן היא ישרה ונחרצת, מקרינה חוסן ודוגמא אישית ופשוט כבוד להיות השליח שלה באיזור.
ועוד מסר מוצאים בפרשה, מדוע קובעים זיווג בין בעל ואישה קשה "כקריעת ים סוף" (סנהדרין כב). ההשוואה של זיווג דווקא לקריעת ים סוף היא מפתיעה. הרי זיווג הוא צירוף ואיחוד, ולא קריעה. נראה שחכמינו התייחסו למהלך הנפשי שצריך כל אדם לעבור כתנאי לזוגיות מוצלחת: הוא צריך לקרוע משהו מעצמו. כל אדם שרוצה להשקיע בעסק הכי טוב של חייו, אשתו ומשפחתו צריך להבין שצריך לוותר. ואגב, הדימוי הזה מופיע כבר בפרשה הראשונה שבתורה: כדי לזכות בקשר עם חוה, היה צריך אדם לקרוע מעצמו צלע.
לסכום נבקש לומר, שירת הים היא שירה ענקית בעקבות ארוע ענק. עם זאת, ראוי לשיר ולהודות גם ברגעים של שגרה, שכן גם היום יום הרגיל צריך להיות מלא בהכרת הטוב בדיוק כמו בשיר המושר ביותר מזה 40 שנה, שכתבה רחל שפירא "שיר של יום חולין" – "אם יש בי מיתרים הם מתנגנים ברטט…".
שיר של יום חולין
מילים: רחל שפירא
אם יש לי מיתרים הם מתנגנים ברטט
אם יש בי דאגה היא חשופה כמעט
אם יש בי אהבה היא תאמר בשקט
אם יש לי שורשים הם מתארכים לאט
אתה רואה כיצד פתאום עובר בי רעד
הרוח משנה תכופות את כיוונה
ניסינו לעזוב אבל אני יודעת
אנחנו נשארים שנה אחר שנה
בחדרים שלך השמש משרטטת
קוים ורצועות של אור על הכתלים
אני למענך כל בוקר מלקטת
פרטים קטנים, שמחות קטנות של יום חולין
האם אתה משיב, האם אתה עונה לי
אולי באזנך הולמים גם שאוני
אולי אתה מקשיב, אולי אתה דומה לי
הן בפניך משתקפים פתאום פני
אם יש לי מיתרים הם מתנגנים ברטט…
יום החולין הזה הוא יום שיש בו חסד
ובחסדו שורות אליך נכתבות
קח את ידי עכשיו עשני מפוייסת
ביום חולין כזה דרכינו מצטלבות
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
