הדרמות שחתמו את חומש בראשית מתעצמות במלוא עוזן ולרעה בחומש החדש. בני ישראל הופכים ממיעוט מוגן לעבדים, משה שיגדל כנסיך מצרי יימלט ויהפוך לרועה מדייני והסיפור יהפוך מסיפור של משפחה בודדת לסיפורו של עם ישראל. שיאי ההצלחה של יוסף ואירועי השיא חלפו ביעף לנפילות ולצרות, והן מגיעות וכואבות מאוד. בבראשית התוודענו לגיבורים ובפרשת שמות ניחשף לגבורת נשים. יעקב ובניו שיורדים מצריימה זוכים ליחס VIP מהשלטון בזכות יוסף. בני יעקב מתרבים ומתעצמים מאוד. פרעה החושש מהם משעבד אותם ומנסה בעצם לחסל אותם. אימותינו שרה, רבקה ורחל גילו אסרטיביות, אבל, בדרך כלל התורה מציבה את הנשים בצד, והגברים הם הגיבורים – הפעם לא ולא.
פרעה הדואג מעם ישראל פוקד על הנשים "כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ", מרגע זה יופיעו גיבורות רבות בפרשה:
הראשונה, שתופיע גם בהמשך, אחות משה מרים. המסורת מספרת כי בעת גזרת פרעה החליט עמרם אבי משה שמוטב להתגרש מהנשים כדי שלא יוולדו תינוקות. ואמר: "לשווא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות! …עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן". סיפור מרתק – כן, כן אותה ילדה קטנה, מרים שמה איחדה משפחות, הובילה לשלום בית ודאגה להמשך הדורות. גיבורה נוספת, יוכבד , אם משה שלא קיבלה את הדין של פרעה והניחה את משה בתיבה בתקווה להצלתו.
אייל חסאן. צילום: איריס חסאן
ומכאן, לשתי גיבורות נוספות שפרה ופועה (רש"י-1105-104 צרפת), מפרש בעקבות התלמוד, ששפרה ופועה הן יוכבד ומרים, אחרים מסבירים שאלו מצריות. פרעה שרואה שהעבריות לא משמידות את ילדיהן עלה שלב ודורש מהמיילדות שפרה ופועה – להרוג כל תינוק זכר שיוולד. פרעה המלך הכל יכול דורש מנשים שאמורות להביא חיים לעולם לקחת חיים. שפרה ופועה, המיילדות, נדרשות להרוג זכרים אולי במסווה של סיבוך בלידה (אחוזי התמותה של תינוקות היו גבוהים, אז). שתי הגיבורות הללו סרבו למלך בנימוק שהעבריות החזקות יולדות לפני שהן באות – "וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ". כמה יפה לראות: מרים שהצילה נשים מגורשות, שפרה ופועה החלוצות, ובהמשך שוב מרים כולן תצאנה כנגד צו המלך, בדרך מיוחדת וחכמה למען החיים. בשפרה ופועה חבוי מסר נוסף – בתוך ים של רשע ועריצות הפרט יכול לעמוד נגד הרשעות, להתקומם לפקודה, לא לציית לה, הדבר נכון בכל מצב ובכל סיטואציה. גם אם קשה תמיד לבחור בצד המוסרי והטוב ולא בצד של החזק והרשע.
אבל בפרשה עוד גיבורה נוספת, שיוצאת נגד צו המלך, בת פרעה. בת פרעה רוחצת בנהר ורואה תיבה ובה תינוק (כשאחותו, מרים הגיבורה משקיפה ושומרת מרחוק) הגמרא במסכת סוטה דף י"ב מספרת כיצד בת פרעה רוצה להציל את משה ונערותיה מנסות למנוע ממנה "אמרו לה: גברתנו, מנהגו של עולם שמלך בשר ודם גוזר גזרה, גם אם כל העולם אין מקיימים אותה לפחות בניו ובני ביתו מקיימים אותה ואת עוברת על גזרת אביך. בא המלאך גבריאל וחבטן בקרקע ומתו".
בהמשך מסופר: "ותשלח את אמתה ותקחה ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בכה ותחמל עליו ותאמר מילדי העברים זה" בת פרעה, ללא ספק חסידת אומות עולם שאלוקים שולח היא ולא אחרת יוצאת נגד צו אביה, חומלת על משה, מצילה אותו ומגדלת אותו.
משה יגדל, ואחרי שאלוהים יתגלה אליו, ינהיג את עם ישראל בשעת השעבוד הקשה הזו.
היום ובכלל, המנהיגים רוצים את הכוח והתפקיד, משה למרות שגדל בארמון מלך לא מחפש את הכוח והתפקיד – משה מנסה להתחמק מהאל שוב ושוב: "מי אני בכלל?", "אני בכלל מגמגם!”, “מי יקשיב ויאמין לי?!”. אך אלוהים התעקש ומשה קיבל את השליחות ומרגע זה יקדיש לשליחות את כל חייו. משה ששואל ומתחמק איני יודע לדבר "לא איש דברים אנוכי!" שומע סירוב חד מהאל שמבהיר שאת המנהיג בוחרים לפי מעשיו, ולא לפי מילותיו או יכולת דיבורו.
ובינינו, כמה פעמים אנחנו שופטים אנשים לפי דיבורם, והרטוריקה שלהם, ולא מסתכלים במעשיהם או אפילו לא מקשיבים לתוכן מסרם? כמה פעמים "האמנו" לאישי ציבור המבטיחים הרים וגבעות, וחוזרים בהם? מדוע אנו "לועגים" למנהיגים לא רהוטים ועוד ועוד. דומני שחשוב שנדע כולנו להקשיב לכל ה"משה" בחברה.
ומכאן לסוגיה ידועה של משמעות הזעקה, מתי זועקים ופועלים? פרשת השבוע שלנו מספרת שתהליך הגאולה התחיל להתגלגל רק אחרי שעמנו זיהה את הצרה וזעק. כן זעק ובקול. אבל בואו נבחן: למרות עבודת פרך, למרות "וימררו את חייהם", למרות שרי מסים, למרות השלכת הילדים אל היאור לא נדלקה נורת האזעקה אצל העם. רק כשמת פרעה, וגם מחליפו לא שינה המצב זעק העם לאל וביקש עזרה "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ…". ועד אז מה אלוהים לא שם לב לזעקתם? ברור שכן… המסר כאן ברור עד שהאדם, עד שהציבור לא זועק לשינוי השינוי לא יחול… ואז כשהם זעקו – וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם… וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…". האדם צריך להבין שרק התעוררותו תוליך מהלך של היחלצות. התורה קוראת לנו בכל מצב של עוול או קושי להתעורר ולצעוק, להשמיע קול, להתקומם. לעשות צעד כדי להביא לשינוי המיוחל. האל עוזר למי שפועל ולא למי שיושב באפס מעשה ותקווה.
צעקת הלב מעניקה כוח. בתחילה היא מסמלת שהתעוררנו, שאנחנו מסרבים להשלים עם המצב. ובהמשך, שמצאנו מעט כוח, לעלות, להיאבק, לשנות ולהתחדש, איזה מסר חשוב וכמה עומק יש בזעקה ובצעקה.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
