פרשת חיי שרה מגיעה אחרי הדרמה של סיפור העקדה ונפתחת בדרמה נוספת, האמא הראשונה שלנו – שרה הולכת לעולמה.
דווקא אחרי האירועים הכה קשים לאברהם הוא מתעשת, נוהג בחסד גדול וסבלנות מיוחדת מול עֶפְרוֹן שמוכר לו חלקת קבר, וקובר את אשתו באופן מכבד מאוד.
ואז, מבקש שבנו יינשא. אברהם לא רוצה שבנו יתבולל בין הכנעניות ושולח את עבדו למצוא לו כלה במולדתו, שם נותרו בני משפחתו. הוא מתנה שהשידוך יתבצע רק אם הכלה תסכים להגר לכנען. הוא סומך על עבדו אליעזר וכמובן על האל.
כמה מדהים הוא אברהם! על מה ביקש אברהם מאליעזר להישבע לו? לא על הכסף או הרכוש, אלא על האישה שתילקח לבנו. על אופייה של הנערה שבנו ייקח לו לאישה – תבע אברהם לא פחות מאשר שבועה חגיגית. הדבר מלמד על סדר העדיפויות שלנו בחיים. מה חשוב לנו ביותר? את כספנו נשמור מכל משמר, אך האם אנו נזהרים באותה מידה ביחס לילדינו? האם אנו שמים לב באותה מידה, עם מי הם יוצאים לבלות, לאן הם הולכים ומה מעשיהם? כדאי ללמוד מאברהם שהורות היא דאגה אינסופית.
השידוך העתידי יתבצע רק אם הכלה תסכים להגר לכנען.
העבד, עם רכוש וגמלים, יוצא וחונה ליד באר בעת השקיעה. שם פוגש את רבקה. בתהילים הודגש "כִּי-אָמַרְתִּי–עוֹלָם, חֶסֶד יִבָּנֶה" (תהילים פ"ט ג'), להבין שמידת החסד היא בנין עולם ותיקון העולם. אנו מדברים הרבה בפרשות השבוע שלנו ובחינוך בכלל על חסד – לחבר, לאורח, לבן משפחה. חסד שכזה הנו מעלה גדולה ככתוב "מבשרך לא תתעלם", אבל רבקה מיוחדת במינה ומראה את החסד הרב ביותר והקשה ביותר – לזר, לאחר.
אייל חסאן. צילום: פבל
אצל רבקה "האחר הוא אני" ויותר מכך. ורבקה אמנו לימדה אותנו את השיעור הגדול הזה. הצעתה לשאוב מים לאיש ולכל גמליו, לא כוונה למכר או קרוב, אלא לזר. היא לא ציפתה להכרת הטוב, היא פשוט הבחינה במצוקתו, לא התעלמה או חלילה פגעה. זה היה חלק בלתי נפרד מדמותה, והיא הפכה להיות מייסדת יסוד זה לדורות.
רבקה עושה כאן מעל ומעבר, הרבה יותר ממה שאליעזר ביקש ויש פה שיעור לכולנו – לעתים אנו נחשפים לקושי מסוים אצל תלמיד, למשל, עלינו לא רק לעשות מה שביקש, אלא לנסות לעזור לתלמיד יותר ממה שהתבקשנו. הרי ייתכן ולא גילה לנו את כל הבעיה, ותמיד יש לחשוב ביצירתיות על עוד מצוקות שאולי קיימות, ולעזור יותר מהנדרש מכל הלב והנשמה. זה בדיוק מה שרבקה עושה, ואליעזר, שמכיר את החסד בביתו של אברהם, מבין שהיא מתאימה.
ומכאן לתהייה או קושי. רבקה הנפלאה יוצאת "על עיוור" עם אליעזר. נחישותה לצאת עם העבד אל הלא נודע בולטת. כאשר האח והאב מנסים להשהות את יציאתה ושואלים "התלכי עם האיש הזה?" היא עונה במילה אחת נחרצת: "אלך". יש הסבורים כי מדובר בסיפור לא פשוט על נערה שמנצלת הזדמנות לבריחה מהעיר והמשפחה המאיימת. המסורת הקשה הזו מזכירה לנו שלעיתים אם בחברות מהוגנות, בבתים "טובים" נער\ה מעדיפים "לברוח", לעזוב או אפילו להינשא במהירות ייתכן ומסתתרים כאן סיפורי פגיעה לא קלים, ושאסור לנו להתעלם מהם.
אבל, יציאתה של רבקה מוכיחה עוד יותר את עוצמתה. היא עושה מעין "לך לך" שעשה אברהם. נערה קטנה ואמיצה, הבוחרת להתנתק מבית קשה ולבנות לעצמה חיים אחרים במקום זר כדי להגן על עצמה היא לא פחות מגיבורה. דמיינו לעצמכם כמה כוחות ותעצומות נפש נדרשים כדי לעשות צעד כזה?
גם היום, יש לצערנו נשים מוכות או מאוימות או סובלות. לכמה מהן ישנם כוחות לקחת את גורלן בידיהן? לעתים לבד, להתנתק מהמשפחה ולבחור בחיים אחרים או במקום אחר? לא הרבה.
לכן, בפרשה שלנו החותמת את חיי שרה יש לתת גם לרבקה מקום של כבוד על אומץ לבה, על תושייתה ועל הדוגמה שהיא משמשת לנערות אחרות (הסובלות מאוד) שיכולות וצריכות לקחת את גורלן בידיהן וחובה עליהן לעזוב, עם כל הקושי שבדבר, מקום פוגעני, להתנתק ולבנות לעצמן חיים אחרים טובים יותר. ומה אנו כחברה צריכים לעשות? אנו מחויבים להושיט להן יד ולאפשר את השינוי.
ודבר נוסף, לא פעם משפחות מתפרקות בגלל הבדלי השקפות וניגודים בין בני הזוג. השידוך הראשון בתנ"ך של רבקה ויצחק מלמד אותנו שגם הפכים יכולים להסתדר. השוני בין יצחק לרבקה עצום: הוא צדיק בן צדיק, היא צדיקה בת רשע, הוא קיבל חינוך מעולה (וכשמשהו הפריע לחינוכו הוא סולק – ישמעאל), היא קיבלה חינוך שלילי ומעצבת את חייה כנגד ה-DNA ההורי. הניגודים בלטו כבר בהתחלה – היא אישה אסרטיבית ודומיננטית. הוא תם, הולך בשדה, מתפלל, ועדיין בפוסט טראומה ממות אימו (ואולי גם מהעקדה). למרות הכל, יצחק מביא את רבקה לאוהל, אוהב אותה בשקט, ורק שם מתנחם על מות אמו, ומתחיל את נישואיו.
לסכום, מפרשה זו נלמד על מידת החסד של רבקה, נכיר את חובתנו לעזור לנשים אמיצות שנפגעות ומבקשות לבצע שינוי, ונבין כי בני אדם בעלי אופי שונה יכולים גם יכולים להסתדר ביחד. אבל כמה חבל שהכול מתחיל ונגמר בלב: באהבה, בקנאה ובבדידות. שכן, אילו רק היו מצליחים רבקה ויצחק לשמור את האהבה שלהם כך שתספיק גם לבניהם, אילו רק לימדו אותם לאהוב זה את זה, היחסים בין הבנים היו טובים הרבה יותר ועל זה נדבר בפרשות הבאות.
שבת שלום!
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
