הכהנים והלוי. מתוך ויקיפדיה
הכהנים והלוי. מתוך ויקיפדיה

פרשת אמור: על שלמות הלב ועיסוק בחיים

מדוע מדירה התורה את הכהנים בעלי המום? ובמה שונים הכהנים היהודים מכהני הדתות האחרות? אייל חסאן עם פרשת השבוע מזווית קצת אחרת

פורסם בתאריך: 30.4.21 15:10

אנו ניצבים בל"ג בעומר וסוף סוף אנו חשים מעט הקלה לנוכח בלימת מגיפת הקורונה, אבל המומים מהאסון הלילה. כמה מיוחד הדמיון בין ימינו אנו לאירועי המאה השנייה לספירה. בל"ג בעומר פסקו תלמידי רבי עקיבא למות – לאחר מגיפה קטלנית שהשתוללה וקטלה 24 אלף תלמידים שלא הפסיקו ללמוד תורה אבל "שכחו" לנהוג בכבוד הדדי. התורה הנהדרת שלנו מדגישה כמה כבוד הדדי הכרחי וראוי.

קהל היעד של פרשת אמור הוא הכהנים, שקרבתם לקדושה דורשת מהם לעמוד בסטנדרטים מחמירים יותר משאר הציבור. הכהנים מסומנים באופן ברור כבעלי מעמד נבדל בעם. עליהם לנהוג משנה זהירות מפני שאין הם כאחד האדם.

המגבלות המוטלות על הכהנים קובעות מי בכלל יוכל לשרת בקודש והאיסור על בעלי מומים לשרת בקודש כואב מעט. הכהן, בעל המום אינו יכול למלא את חובתו "אֶל ־הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא וְאֶל־הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגַּשׁ כִּי־מוּם בּוֹ וְלֹא יְחַלֵּל אֶת־מִקְדָּשַׁי…". כואב לקרוא הנחייה זו – הדרה של בעלי מום. הסופר יותם טולוב סיפר, ששמע על כהן זקן ונכה שהתחיל להתנייד בעזרת כיסא גלגלים. הוא ביקש מרבו אישור להמשיך בברכת כהנים שנאמרת בעמידה. הרב, ברוח פרשת השבוע, פסק לו שהוא יכול לומר את מילות הברכה אבל… בלי שם ה'. למה? לא פייר לטעמי.

אייל חסאן. צילום: פבל

אייל חסאן. צילום: פבל

לעומת זאת, הרמב"ם (ענק כרגיל) קבע כי לוי בעל מום ישיר במקדש, והמהר"ם הגדיל וקבע כי חזן בעל מום שזרועותיו נפלו, יכול גם יכול להיות שליח ציבור בתפילה ונימוקו מדהים – שימו לב: "קרוב ה' לנשברי לב…" (תהילים ל"ד). כאנשי חינוך בפרט ובני אדם בכלל אנו צריכים להתקרב ל"נשברים", לכן קשה לנו עם הדרת בעלי המום.

זו הסיבה שיש כאלו שלא מתגעגעים לעבודת הקרבנות: התפילה החליפה את עבודת הקרבנות. הטקסיות שבעבודת המקדש פינתה מקומה לתפילה שהיא עבודה אמיתית שבלב. הטקסיות כמו כל טקס מחייבת שלמות ביצועית התפילה מחייבת את שלמות הלב ולכן גם בעלי מום יכלו ויוכלו לנהל תפילות ועוד.

ראוי לזעוק ולשאול למה ההחמרה בנושא בעלי המום? נכים לא נופלים בתכונותיהם הנפשיות מאנשים בריאים גופנית. הם שווים לאנשים ה"רגילים" בכל פרמטר, ואף יותר מכך, כי בשל הצורך להתמודד עם דברים שאחרים מקבלים כמובנים מאליהם, החוסן הנפשי שלהם לעתים גדול יותר. ובמקום לסייע להם אנו, לא אחת מדירים אותם ובנוסף, הם מתמודדים עם דעות קדומות.

לכן, חשוב שכולנו לא נשכח זאת, למרות הדרת בעלי המום הכהנים בפרשה. ואגב, יש לנו מה להשתפר אבל, מוסדות חינוך רבים קולטים ומכילים תלמידים "שונים" הרבה בעזרת צוותי המתי"א והחינוך המיוחד שמסייעים לנו ליישם את "האחר הוא אני", וכפי שהסברתי בשבוע שעבר ואהבת לרעך כמוך הנו גם "האחר הוא אני".

עוד מסר חינוכי מצוי בפסוק "אמור אל הכהנים… ואמרת אליהם – להזהיר גדולים על הקטנים". ברשותכם נתייחס לבוקר הנורא – הלב נקרע מתמונות האסון במירון. איך השמחה הופכת לאבל גדול? האם ננקטו כל הפעולות החיוניות לפני כן? הכל ייבדק בוודאי וכעת צריך לחבק את האבלים ולאחל רפואה שלמה לפצועים. הבה נתעכב בציווי להזהיר – הרב מרדכי אליהו קבע כי הכוונה במילה "להזהיר" אינו מלשון "אזהרה" אלא מלשון "זוהר", ולמעשה המנהיגים, המחנכים והמבוגרים צריכים לשדר בהתנהגותם "זוהר" ו"אור" ולהוות "דוגמא אישית שילמדו ממעשיהם".

יאנוש קורצ'אק קבע כי להיות מחנך זה להוות לילד דוגמא וזו בדיוק הדרך" להאיר, להיות חיובי, לתת דוגמא אישית והזוהר והטוב הזה יחלחל לליבם ולמוחם של הילדים. במילים פשוטות כדי להנהיג או לחנך אתה חייב להיות ישר דרך ונקי כפיים כי ללא דוגמא אישית יקשה עליך "להזהיר" ולתת הוראות.

ומכאן לסוגיית החיים והמוות: היסוד העמוק הטמון בפרשייה זו הוא הגודל והחשיבות אותה מייחסת התורה להצלחה בעולם הזה. השכר שמתואר כטוב ביותר הוא חיים טובים בעולם הזה. רבים וגדולים הקדישו מיליוני מילים על השכר בעולם הבא, אבל לטעמי,  המסר החשוב יותר הוא, שעל האדם הוטלה אחריות לתקן ולבנות את העולם בהווה, להפכו למקום טוב יותר לחיות בו ובה צריך להתמקד. זו תמצית החינוך בפרט והחיים בכלל.

פולחן המוות היה אחד מהיסודות המרכזיים ביותר בתרבות האלילית באימפריות הבבלית, המצרית ועוד. ואגב, תחום העיסוק העיקרי של הכהנים המצרים היה העיסוק במתים. ואצלנו, הכהנים מצווים להתרחק מכל מגע עם המתים. תפקיד הכהנים הוא העיסוק בחיים: להוביל את החברה כולה בהבנת קדושת החיים, וביציקת תוכן רוחני ומוסרי לחיים בעולם הזה.

ולבסוף, הזהירות מהעוצמה – הפריבילגיה שקיבלו הכהנים מחייבת אותם לזכור שהם משרתי ציבור במובן העמוק של הביטוי. ולכן, כל מנהיג מקומי, חינוכי או פוליטי צריך לזכור שהוא CIVIL SERVANT (משרת ציבור) אסור שהמעמד "יתחיל לעלות לו לראש".

לצערנו, הדבר קורה לא אחת – תחילת הסוף של מנהיגים מעולים נוצרת כאשר המנהיג "לא רואה ממטר" את מונהגיו ומנצל כוחו. עלי היה כהן אדיר אולם בניו נכשלו בכך. דוגמאות עצובות נוספות לא חסרות, לפיכך לכל כהן לכל מנהיג נדרשת אחריות וזהירות, צניעות ויושרה.

 

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר