אלוהים מעניש את אדם. ציור מעשה ידי ויליאם בלייק,1795. מתוך ויקיפדיה
אלוהים מעניש את אדם. ציור מעשה ידי ויליאם בלייק, 1795. מתוך ויקיפדיה

פרשת בראשית: על בריחה מאחריות והשחתת מידות

מדוע חוה צריכה להאשים גם את עצמה? ובמה דומה התנהגות אדם וחוה להתנהגות קין? אייל חסאן עם פרשת השבוע מזווית קצת אחרת

פורסם בתאריך: 15.10.20 22:17

פרשת בראשית עוסקת בסיפורי הבריאה וראשית האנושות. ברשותכם נעסוק בבריאת האדם ובמעשיו ונראה לצערנו סיפורים שכולם אכזבות מהתנהגות הנבראים. הבה נבחן מסרים אקטואליים.

הבריאה הנהדרת החלה באור שכולו תקווה ולאחר השלמת הנחת התשתית ובריאת בע"ח בורא הקב"ה אדם, בצלמו ומפקיד אותו על הבריאה כולה:

הבה נתעכב קמעא במושג "צלם אלוקים" – ספורנו מסביר כי ייחודיות האדם כנברא בצלם האל הנה ביכולת הבחירה החופשית "הצלם האלוקי הוא הבחירה החופשית". מעבר לפירושים הנ"ל ברור שבריאת האדם בצלם אלוקים כמו גם הציווי  "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה" מטילה עליו שליחות גדולה, המקפלת בתוכה אחריות רבה. כך גם אומר רבן גמליאל לתלמידיו, "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם!". כל אדם וכל מנהיג חייבים לדעת כי כל מסע וכל שליחות טומנים עמם אחריות. את זה שכחו אז אדם וחווה, וגם היום בני האדם וחלק ממנהיגנו שוכחים זאת. דוגמא אישית? זאת רק המלצה. יש לנו כעת אתגר רפואי, כלכלי וחברתי עצום ואסור שנשכח מהי אחריות ומדוע עלינו לדרוש מעצמנו וממנהיגנו משמעת ואחריות.

אייל חסאן. צילום: פבל

אייל חסאן. צילום: פבל

הרב סולובייצ'יק בספרו "איש האמונה הבודד" מדגיש שצלם האל של האדם הנו בכוח היצירה והחידוש שלו "דמיונו של האדם לאלוקים מתבטא בשאיפתו וביכולתו של האדם להיות יוצר. האדם הראשון שנברא בצלם אלוקים נתברך בתנופה רבתי לפעילות יוצרת ובכוחות כבירים לשם הגשמת מגמה זו, והכוח הבולט היותר הוא השכל האנושי". כוח היצירה כולל לא רק תנופה מעשית אלא גם ערכית ובלשונו של הרב סולובייצ'יק "אסתטיקן יוצר, מעצב אידאות". ברוח פרשנות זו עלינו לומר תודה לכל צוותי ההוראה שיוצרים "יש מאין" בלמידה מרחוק. למרות שלמידה זו אינה איכותית כמו הלמידה מקרוב, הרי שההתגייסות והלמידה תוך כדי תנועה מאפשרים סדר יום ולמידה למיליוני תלמידים.

האל משכן אותם בגן עדן שבו הכל מותר להם למעט אכילה מפרי עץ הדעת. אפילו בגן עדן אין חיים ללא הגבלות. המסר ברור – אין תוחלת לאדם ללא ריסון והם מופיעים באמצעות פרי, המסמל מאכל, צמיחה והתפתחות שחבוי בו גם גרעין של פורענות אם משתמשים בו שלא בתבונה.

הנחש הצליח לפתות את חווה לאכול דווקא מעץ זה למרות האיסור המפורש, וחווה מצידה פיתתה את אדם בעלה. בפרשה זו אני רוצה בעיקר לגעת בלקיחת אחריות ודומני שעד היום רבים מאיתנו כולל מנהיגנו כמהים ל"מחיאות כפיים" ומחמאות ונמנעים מלקחת אחריות.
מלאכת הפיתוי שבה נקט הנחש מתוחכמת – הוא ממעיט בצו האלוקי ומבטיח לחווה תועלת מאכילת הפרי  "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע׃”. הנחש הוא מפתה חיצוני ומבטיח להם יכולת להידמות לאל ולדעת טוב ורע. אבל בכל פיתוי יש גם את המימד הפנימי – וכאן, המשיכה הפנימית השלילית של  חווה היא שגורמת לה לראות בפרי דבר נחשק. עולה מכאן כי כל מפתה יצליח לפתות לדבר רע רק אם  בבן אדם עצמו יש רצון להתפתות ולחטוא. לכן, כל אדם שטועה ומאשים את המטעה והמסית, שייקח אחריות ויאשים קודם את עצמו.

ראיתם לאחרונה את נבחרי הציבור שלנו שמאשימים את עצמם ולא אחרים? ראיתם מנכ"ל של חברה שכשלה שמשאיר את המפתחות כי הכישלון הנו שלו? קשה למצוא. כל זה נרמז בפרשה הראשונה בתורה ללמדנו מהי אחריות, שכן חוסר לקיחת האחריות בולט לאורך כל הפרשה ובנוסף לחטאים הנוראים זו אולי בעיית הבעיות: האדם שאוכל מעץ הדעת וחוטא מתנער מאחריות ומאשים את האישה שהאל הביא לו, האישה מאשימה את הנחש שפיתה אותה. איפה ההודאה בחטא? איפה לקיחת אחריות? אין. נשמע מוכר? ברור.

גם בהמשך, קין שירצח את אחיו הבל, יתנער מאחריות. קין המקנא שמנחתו של הבל נתקבלה ושלו לא, כועס מאוד. האל מסביר לו כי עליו לשלוט ביצר החטא שבו "לפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל־בּוֹ׃”, אבל קין רוצח את אחיו. האל נותן לו הזדמנות לווידוי ושואל אותו “אֵי הֶבֶל אָחִיךָ” וקין שלפני דקות רצח את אחיו עונה “מאיפה לי לדעת” – “וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי”. תגובתו של קין לא מתקבלת על הדעת, שכן היא חוטאת לאחריות בסיסית זו של כל אדם באשר הוא – לרעהו, לזולת ולסביבה וגם מלווה בחוסר לקיחת אחריות לחטאו הנורא. סיפור קין והבל יחל מסכת של יחסים עכורים בין אחים – יצחק וישמעאל, יעקב ועשו, רחל ולאה, יוסף ואחיו, כל אלה אחים ואחיות שיחסים עכורים ביניהם, וכמה עצוב ומרגיז הדבר. אך האם מדובר בגזירת גורל? לא ולא.

בשבוע שעבר סיימנו את קריאת התורה בתיאור מותו של משה, ושם המצב שונה: משה בתיבה ואחותו הניצבת למשמר מרים, משה המנהיג ואהרון אחיו הגדול מוכיחים כי הדרך הנכונה בין אחים היא כבוד, אהבה ומסירות – זה המודל.

מסיפורי פרשה נדירה זו נבין כי גם היום שולטים בעולמנו כוחם של האהבה, הקנאה, הפיתוי והמוות. אבל החטא הקשה ביותר מאז ועד עולם – אי לקיחת אחריות. זהו המסר – בכל עת ובמיוחד כעת בעת משבר גדול חשוב שניקח אחריות על מעשינו, במקום להטיח האשמות באחרים. רק מי שזוכה להיות מספיק אמיץ ואמיתי עם עצמו, רק מי שחדל להאשים את כל מי שסביבו במגרעותיו, טעויותיו וכישלונותיו, ויהיו הניסיונות אשר יהיו, יכול להתחיל לתקן עצמו. את זה נדרוש מעצמנו וממנהיגנו.

הלוואי ונשכיל כולנו ללמוד לקחת אחריות, לרסן את היצרים, ליצור ולחדש, להישמע להנחיות הקורונה, ויחד כחברה שלמה ננהג באחריות נימנע מפיתויים שליליים ונבחר בטוב.

שבת שלום!

החגיגה נגמרת/אפי נצר

ולפעמים
החגיגה נגמרת
כיבוי אורות
החצוצרה אומרת
שלום לכינורות
אשמורת תיכונה נושקת לשלישית –
לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.

לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב
לשיר אותו בכח, לשיר אותו בכאב
לשמוע חלילים ברוח החופשית
ולהתחיל מבראשית.

מבראשית
את עולמך בבוקר תמיד לברוא:
האדמה, העשב וכל המאורות
ואז מן העפר, בצלם אנשים
לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.

לקום מחר בבוקר…

גם אצלך
החגיגה נגמרת
ובחצות
הביתה את הדרך
קשה לך למצוא
מתוך החשכה אנחנו מבקשים –
לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.

לקום מחר בבוקר….

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר