יתרו מציע למשה למנות שופטים. מתוך ויקיפדיה
יתרו מציע למשה למנות שופטים. מתוך ויקיפדיה

פרשת שופטים: על נביאי שופטים ומשפט במקרא

מה מלמד אותנו המקרא על מערכת המשפט? מה תפקידו של מלך? ומתי יש להתחשב ביחיד ולא בכלל? אייל חסאן בפרשת השבוע מזווית קצת אחרת

פורסם בתאריך: 5.9.19 13:24

פרשת שופטים נקראת בגלל הציווי "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך". לפי פשוטו של מקרא מדובר במערכת המשפט, והפרשה מביאה לנו את מערכת המשפט הנהדרת שלנו לפי מודל פרשת השבוע: מערכת המשפט המקראית מבוססת על בית משפט מקומי, הממוקם בשער העיר, ומעליו בית משפט גבוה הנמצא במקדש,ומיועד למקרים הסבוכים. גם מערכת המשפט הישראלית בנויה באופן דומה. 30 בתי משפט שלום פזורים ברחבי הארץ, ולהם הסמכות לדון בתביעות אזרחיות שסכומן עד 2.5 מיליון שקל ובעבירות פליליות שעונשן עד שבע שנות מאסר. בית משפט השלום הוא הערכאה הנמוכה ביותר.

מעל בתי משפט השלום נמצאים שישה בתי משפט מחוזיים הדנים כערכאה ראשונה בתביעות אזרחיות בסכום שמעל 2.5 מיליון שקל ובעבירות פליליות שדינן שבע שנות מאסר ומעלה וכן בערעורים על פסיקות בית משפט השלום.

אייל חסאן. צילום: פבל

אייל חסאן. צילום: פבל

ומעל לכל אלה ניצב בית המשפט העליון, שהוא יחיד וכלל ארצי, ומשמש ערכאת ערעור בלבד או כבית דין גבוה לצדק (בג"צ) ודן בעתירות נגד גופים שלטוניים. לאחרונה רבים יוצאים נגד מערכת המשפט שלנו, ואני מציע לכל המבקרים להבין כי, כמו אז, גם היום, קביעותיה של מערכת המשפט הן מחייבות: "לֹא תָסוּר, מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְך יָמִין וּשְׂמֹאל". אפשר לחשוב אחרת, אפשר להציע רפורמות, אפשר לשנות את הרכב בית המשפט, אפשר לערער, אבל ברגע שנצא נגד מערכת המשפט אפשר למעשה "לסגור את המדינה", ואני מציע לשר המשפטים שלנו ולכל נבחרי הציבור שיקשיבו היטב לפרשת השבוע.

הציווי האישי "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" מלמד גם על האינדיבידואל שנדרש לבקרה – שופטים ושוטרים על המידות שלך ועל עבודת הנפש שלך. הפנייה היא לכל אחת ואחד מאיתנו שנקבע את עתיד החברה, לכולם אחריות על המעשים. מטבענו בני האדם נזכרים באחריות אישית לסביבה רק כשהמצב שלילי וצריך לעשות פעולות כואבות. ולכן משה, גדול הנביאים ומחנך על, דורש:  אל תקטר על הסביבה, תעבוד קודם על עצמך ומכאן תשאף לתיקון עולם.

הפרשה עוסקת בהרחבה בחוק המלך. החוק המופיע בפרשת השבוע רחוק מהדגם המקובל של מלך. בניגוד למלכי ישראל המפוארים כמו דוד ושלמה, החוק קובע שלמלך אין נכסים: "לא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים", "לא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים", "וְכֶסֶף וְזָהָב לא יַרְבֶּה לּוֹ". ומה כן יש לו? לשמור מצוות ולקיים תורה. מטרת כל אלה "לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ." אין ייעוד, אין תפקידים, המלוכה בעלת תפקיד לא ברור ותואר סמלי. למעשה, יש כאן ניגוד ברור: להיות עם ולהרגיש בלי. מצד אחד – שום תשים מלך, ומצד שני – הסתייגות מהמלך ואיסורים רבים. ולכן רבים הפרשנים הסבורים כי לא מדובר במצווה, אלא כרשות. התלמוד נחלק בסוגיה זו, ור’ יהודה קבע שזו מצווה. לדעת ר’ יהודה, ישנה מצווה גמורה להקים מסגרת מדינית לעם ישראל היושב בארצו משום שרק מסגרת מדינית יכולה למלא את המשימות הלאומיות המוטלות על ישראל, כמו מלחמת עמלק ובניית בית הבחירה. ומנגד ר’ נהוראי קבע שזו רשות, וההוכחה – כאשר בני ישראל ביקשו מלך משמואל, שמואל רתח מכעס: "וירע הדבר מאוד בעיני שמואל". מצווה או רשות – כמה יפה תורתנו שידעה את חולשת בן האנוש, את הסכנה שבעוצמה ואת העובדה שבמנהיגות ובכל כוח טמונים יסודות ההשחתה. ואיך מאזנים אותם? באמצעות בלמים, הצנעת לכת וסייגים שיתעלו את הכוח לעשייה חיובית.

ומכאן לסוגיה נוספת: בחינוך אנו אומרים "התלמיד במרכז", בארגון אנו אומרים "האדם במרכז". מדובר בצורך המעיד על חשיבות התלמיד \ האדם וההכרח לטפל בו היטב. מוטיב זה בולט בפרשת השבוע – ואיך? בדיני המלחמה.

בפרשת השבוע מופיעים דיני המלחמה: בצבא, המשימה קודמת לאדם. כל מערכה היא מבחן עליון ברמה לאומית, צבאית ואישית. הצורך לגייס את כלל משאבי העם, להילחם ולנצח טבעי וברור. ולכן סביר שמתבקשת גישה הרואה את הכלל לפני הפרט – הצבא לפני הלוחם!

גישת פרשת השבוע שלנו שונה. במתן הפטור מגיוס יש דאגה מיוחדת לפרטים: היא מכירה ב"ירא ורךְ לבב" ומשחררת אותו לביתו: "ולא ימס (יפחיד) את לבב אחיו כלבבו" – הרחקת החלשים מקטינה את הסיכון להחלשת המורל, ובנוסף מוותרת על השתתפות חיילים נוספים בלחימה: "האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו… האיש אשר נטע כרם ולא חללו (נהנה מפירותיו)… האיש אשר ארש אישה ולא נשאה… ילךְ וישוב לביתו פן ימות במלחמה". ההסבר האחד הינו שאנשים אלה טרודים במשימות שלא הושלמו, ולכן לא יתמסרו ללחימה, יחלישו את הכוח, ובשל כך נכון לוותר עליהם. ומאידך גיסא, אהבתי לקרוא את פרשנותו של מפקד חיל האוויר לשעבר האלוף אמיר אשל, שלפיו ניתנת כאן עדיפות לצורכי היחידים – בעלי הבתים, בעלי הכרמים והמאורסים – על פני צורך הכלל, ועל כן לא מגייסים אותם למלחמה. המשמעות כאן שהצבא והמדינה באים לקראת היחיד, וזה מגביר את מחויבות הכלל ומחזק את רצונו להילחם למען מדינה הנוהגת כך. הריבון מוותר בקטן, מגביר את מחויבות הכלל ומחזק בגדול את רוח אנשיו ויכולתם לנצח. כך גם צריך לנהוג בעבודה ובכל ארגון – היחיד צריך ללכת למען הכלל, אבל לעיתים צריך ללכת לקראת היחיד כדי לחזק את הכלל.

לסיכום, חייבים לראות תמיד את התמונה כולה, אבל להתייחס לכל פרט ופרט כפי שפרשת השבוע מציעה לנו. כל מורה חייב לראות כל תלמידה ותלמיד באופן מיוחד, כל מנהלת או מנהל חייבים לראות כל עובדת ועובד בהתאם לצרכיו, ולעיתים ללכת לקראת יותר מהרגיל. ובנוסף, כולנו בכל תפקיד של הנהגה – בבית, בעבודה או בחברה – צריכים לנהוג בריסון, בהצנע לכת ולהבין את מגבלות הכוח. אם נעשה כל זאת ו"נבער את הרע מקרבנו" כפי שפרשת השבוע מצווה פעמים רבות, דרכנו לקראת חיים ערכיים ומוסריים סלולה יותר.

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר