שחיטת המדיינים - ציור מהמאה ה-17 צייר: Moeyaert, Claes Cornelisz
שחיטת המדיינים - ציור מהמאה ה-17 צייר: Moeyaert, Claes Cornelisz

פרשת מטות: על נדרים, מלחמה במדיינים ונשיאה בנטל

מדוע הנקמה הפכה לציווי האחרון של משה לפני מותו? ולמה הדרישה של השבטים ראובן, גד וחצי המנשה כל כך מקוממת? אייל חסאן עם פרשת השבוע מזווית קצת אחרת

פורסם בתאריך: 22.7.22 11:19

הבה נתחיל בדיני הנדרים, קדושת המילה המדוברת היא אחד היסודות העמוקים ביותר של דמות האדם. הדיבור הוא תכונה יסודית של האדם, וזהו אחד הביטויים המעשיים של צלם אלוקים שבו. בשל כך, הדיבור עצמו הוא קדוש. קדושת הדיבור באה לידי ביטוי בדרכים שונות בהלכה – בהלכות לשון הרע ורכילות ובדיני נדרים שבפרשה שלנו.

 

המשמעות החינוכית ערכית שבדיני נדרים היא שהתחייבויות יש לקיים: זהו הבסיס לקיומה של כל חברה אנושית, וודאי חברה שבטית קטנה יחסית בה יחסי התלות בין הפרטים בחברה מורכבים ומרובים. נדר הוא התחייבות לעשות מעשה בעתיד, ואנשים שהמעשה ישפיע על חייהם צריכים לדעת שהוא אכן יתרחש. לפיכך, החברה מייחסת חשיבות עצומה לקיומו של הנדר , ולכן כשמשה עושה סדר בנדרים, הוא מצביע בבירור על כוונתו של האל שקובע למעשה – תהיו רציניים, בני ישראל. מילה זו מילה. נא לשקול מלים, כי יש להן משמעות.

ומכאן, לנקמה במדיינים. המדיינים הם בני אברהם מפילגשו קטורה, הם אלה שמכרו את יוסף למצרים, מצד שני, משה התחתן עם ציפורה בת יתרו כהן מדיין, שגם נתן עצות זהב למשה, ואפילו אחת מפרשות השבוע החשובות ביותר נקראת על שמו.

אייל חסאן. צילום: איריס חסאן

אייל חסאן. צילום: איריס חסאן

עם ישראל שוכן ליד המדיינים. בנותיהם בסביבה, בנותיהם מפתות, וזה מה שיצר את החטא הגדול ואת המגפה הגדולה בעקבות פולחן בעל פעור, שדנו עליו בפרשה הקודמת.

אבל כאן, משה מצווה לנקום במדיינים. כמה מוזר ואולי אירוני – משה שרעייתו מדיינית, מצווה לנקום ולטבוח במדיינים, קצת לפני מותו.

בהתאם להוראת משה, עם ישראל טובח בגברים משאיר את הנשים בחיים ובוזז הכל. את שלל הביזה הם מביאים בפני משה רבנו האחד והיחיד, איש הרוח האולטימטיבי כועס על העם: השארתם בחיים את הנשים והילדים? למה? הנשים הן הכי מסוכנות לנו – יפתו אותנו שוב. שכחתם את המגפה? והילדים? הילדים יגדלו להיות גיס חמישי! – חסלו את הבנים הזכרים, הרגו את הנשים והנערות, רק את הילדות הקטנות תשאירו בחיים.

מדוע משה המנהיג הנהדר מצווה כך? האם רק הנשים "המפתות" אשמות? ומדוע נוטלים את האחריות מהגברים "המתפתים"? הרי גם בארץ כנען שמיד נגיע אליה עלולות להיות נשים מפתות. איפה הדרישה לקבלת אחריות?

אבל דווקא בגלל התהיות שיש לי על ההתנהלות בפרק הזה אני מוצא נקודת חיוב ענקית על היושר שבתיאור התנכי, על שאסור לשפוט את ההתנהגות כאן בעיניים אקטואליות. צריך לזכור את כללי ההתנהגות אז. נכון, הביקורת על נקמה אכזרית זו לגיטימית אולי, אבל אז לא היו קודים אתיים. העמים הקדומים ראו את המלחמה כחלק מהמציאות, ולא הגבילו כלל את המותר והאסור במסגרתה. דווקא התנ"ך בחומש הבא – בפרשת "כי תצא" מנסה לרסן את אבדן צלם האנוש המתרחש בעת מלחמה, ולכן, אסור לשפוט את הנאמר רק בעיניים אקטואליות.

אחרי שעם ישראל השמיד את המדיינים, שמו לב בני ראובן וגד וחצי המנשה, שהשטחים הכבושים הם שטחי מרעה מצויינים למקנה ואז הם פונים למשה ומבקשים להישאר שם בעבר הירדן המזרחי.

משה כועס מאוד. לטעמי ראה בהם משתמטים והוא קוצף עליהם "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?!".

בבקשה שלהם אני רואה שתי בעיות: האחת אקטואלית: משה רותח. כולם נושאים בנטל מהיכן עזות המצח לקבל פטור מכיבוש הארץ? כמה חבל, שמיעוט מאנשי הדת שוכח את משפט המחץ של משה "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?". כמה עצוב שהם מטיפים לאנשיהם לא להתגייס (במקרה הטוב) או מגנים את המתגייסים (במקרה הרע).

ויש גם היבט נוסף – הארץ לא נכבשה כולה ואין שום סיבה לחלק כבר עכשיו את האדמות. מאיפה החוצפה הראשונית של בני גד ראובן וחצי המנשה? הדבר דומה לקבלן המקבל מראש את כל הכסף לפני סיום העבודה, האמנם?

שניים וחצי השבטים מתעשתים ועונים: נבנה כאן גדרות וערים, והמקנה שלנו יישאר כאן עם נשינו וילדינו ואנחנו נלחם אתכם עד שכל הארץ תהיה של בני ישראל.

משה מסכים לפשרה ומוכיח כמה אחריות יש למנהיג כאשר מודיע זאת גם לאלעזר הכהן, ליהושע בן נון ולראשי השבטים, כי הוא כבר יודע שמותו קרוב – וכל החלטה עליו להעביר לדור ההמשך.

ולבסוף, מסר ערכי חינוכי – נביאי ישראל, החלוצים ומייסדי המדינה תמיד ראו את הכלל לפני הפרט. לכן, סיפורם של ראובן, גד ומנשה מרגיז. הבעיה לא רק בניסיון לחלץ את עצמם ללא פגע, מהקרב העתידי בכיבוש הארץ, הבעיה היא קידוש האינדיבידואליזם. ה"אנחנו" חייב להיות יותר חזק מ"האני". את זה הם לא הבינו.
משה לא מוותר להם. או אז, הם מתעשתים להבין ש "נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי ה' אֶרֶץ כְּנָעַן".

ה"אנחנו", הוא החשוב והחזק הדרוש כדי להגיע אל הארץ המובטחת וכשצריך לצלוח כל משבר, האנחנו הנו החשוב, בבית בעבודה, בצבא, בממשלה ובכל מקום. הדילמה הזו מתחדדת גם בין קריירה למשפחה, בין חיים אישיים לציבוריים, היא דילמה שזועקת כל העת, וצריכה להבהב לכולנו.

שבת שלום.


רוצים להישאר מעודכנים?

"כאן דרום אשקלון" בוואטסאפ

באינסטגרם

בטלגרם

בטוויטר

אפליקציית "כאן דרום אשקלון" באנדרואיד או באייפון


תגיות:

תגובות

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר