שתי תכניות של רשות מקרקעי ישראל באשקלון, בהיקף של 8,500 יחידות דיור, אושרו בוועדה לקידום מתחמים מועדפים לדיור (ותמ"ל) והופקדו השבוע להתנגדויות הציבור. התוכניות הן אבן עזרא ומ' 6 הסמוכות לשכונת עיר היין שעתידה לקום במקום.
תושב העיר, רן לוי, קורא לעצור את התוכנית, "זה אומר בין 8,500 כלי רכב ל-15,000, זה אומר 45,000-50,000 תושבים על אותה תשתית עירונית", אמר לוי. "זה אומר זיהום אויר מטורף לעיר, זה אומר פקקים מטורפים לצאת בבוקר מהעיר. הרי אין עבודה עכשיו לתושבי העיר, זה לא אומר הזדמנות לעיר, זה אומר אסון לעיר. הולכים להרוס לנו את העיר, והגיע הזמן שתושבי העיר יקומו על הרגליים האחריות ויעצרו אסון זה. אני קורא מכאן לממלא מקום ראש העיר הנבחר תומר גלאם לעצור תכנית זו, ולתכנן חישוב מחדש לעתיד העיר ותושביו".
תכנית מ' 6 – מצויה בקצה הצפוני של העיר ומונה כ-4,700 יחידות דיור. ממוקמת צפונית לעיר היין העתידית. 30% מהיקף יחידות הדיור בתכנית מוגדרות כדירות קטנות אשר עשויות להתאים לאוכלוסיות שונות ובניהם זוגות צעירים. היקף מבני הציבור בתכנית כ – 148 דונם – המיועדים לשימושים שכונתיים וכן לשימושים כלל עירוניים. היקף התעסוקה בתכנית עומד על כ-127,000 מ"ר, מתוכו כ-17,800 מ"ר המיועדים למסחר.
שכונת אבן עזרא ממערב למזרח. ארמון אדריכלים
תכנית אבן עזרא – כוללת כ-3,800 יחידות דיור ומצויה בצפון מזרח העיר בצמידות לרחובות אבן עזרא ומנחם בגין. גובה מבני המגורים נע בין 7 ל-14 קומות כאשר רוב שטחי החניה צפויים להיות תת קרקעיים. התכנון מציע תמהיל מגורים מגוון, וכן מענה לאוכלוסייה ותיקה, ולכל אלה מוצעים שטחי מסחר, פנאי וצירי הליכה מרובים. יחידות הדיור בתכנית הן דירות קטנות אשר עשויות להתאים לאוכלוסיות שונות ובניהם זוגות צעירים. היקף מבני הציבור בתכנית הוא כ-108 דונם המיועדים לשימושים שכונתיים וכן לשימושים כלל עירוניים. היקף התעסוקה בתכנית עומד על כ 32,000 מ"ר, היקף המסחר עומד על כ- 10,000 מ"ר.
עדיאל שמרון מנהל רשות מקרקעי ישראל אמר כי "התכניות מאפשרות מתן מענה לצורכי הדיור הגדלים תוך מתן אפשרות לדיור בר השגה לאוכלוסייה במגוון רחב. אין ספק כי שתי התכניות משלימות את ההיצע שתאפשר העיר בדרכה להפוך למרכז מטרופוליני חשוב".
דווקא עכשיו, בתקופה השקטה והרגועה ביותר בגבול עם רצועת עזה, פועלים חיילי חיל האיסוף הקרבי ביתר שאת. הם אחראיים על איסוף מודיעין, אך בניגוד ליחידת המודיעין חיילי האיסוף הקרבי פועלים בשטח. הם אוספים מידע על האויב בזמן אמת ובשדה הקרב עצמו ומעבירים אותו לכוחות הלוחמים בשטח. הכוחות אמונים גם על הכוונת אש מדויקת אל מטרות האויב, תוך שימוש במערכות תצפית ורדאר מתקדמות, מרכזי שליטה ובקרה. הם עצמם מהווים לוחמים לכל דבר ועניין ועל מנת לאסוף את המידע, נדרשים לא פעם לבצע מארבי תצפית מסווים ולהקים עמדות. כל זאת על מנת לעבד את חומרי הגלם המודיעיניים לכדי תמונת מצב שוטפת לצרכים מבצעיים.
החיל מורכב מלוחמים ותצפיתניות, המוצבים בכל הגזרות ובהן בגזרת עזה. עבור רב"ט ירדן מכלוף (19) ורב"ט אורון מיכאל (20), תושבי אשקלון המשרתים בחיל ומוצבים בגזרת עזה, הביטוי 'שומרים על הבית', אינו עוד קלישאה.
מכלוף, תצפיתנית בחמ"ל נחל עוז, התגייסה בספטמבר האחרון וקיבלה את השיבוץ שלה מספר חודשים קודם לכן, כך שידעה לקראת מה היא הולכת ומה מצפה לה. "לקחתי את זה מאוד קשה, כי אחותי הייתה מ"כית של נערי מכ"מ ורציתי ללכת בעקבותיה ולהיות בתחום ההדרכה. התפקיד של תצפיתנית נתפס בדיוק ההפך, משהו משעמם ואפור ללא אינטראקציה עם אנשים וחשבתי שזה ממש לא בשבילי" היא מספרת.
עבור רב"ט אורון מיכאל, לוחם בפלוגה הייעודית בצוות הרגלי, התפקיד היווה דווקא אתגר משמעותי. "כשקיבלתי את השיבוץ שמעתי המון דברים לא טובים ואמרו לי לנסות לשנות, אבל בדקתי עם אנשים מתוך המערכת והם הציגו לי תמונה שונה לחלוטין. הבנתי שזה תפקיד שמשלב לוחמה עם מחשבה והפעלת ראש ונותן המון סיפוק ותחושה של תרומה משמעותית, אז החלטתי ללכת על זה" הוא אומר.
"אני מכיר את הגזרה כמו את כף היד שלי". רב"ט מיכאל. צילום: דובר צה"ל
אז שניכם הגעתם לחיל למרות הסטיגמה השלילית עליו?
ירדן: "זה פחות החיל ויותר התפקיד של התצפיתנית, שנחשב למשעמם. כולם אמרו לי 'יואו מסכנה, תחתמי ויתור'. האמת, התבאסתי מאוד בהתחלה אבל התייעצתי עם אנשים שאני מעריכה את הדעה שלהם ואמרו לי שזה תפקיד משמעותי וחשוב אז החלטתי לנסות".
אורון: "אני חושב שהסטיגמות נובעות בעיקר מחוסר היכרות. אמרו לי שיש בחיל אנשים שהם לא איכותיים ושלא צריך יותר מידי בשביל להתקבל ושהשירות סתמי. אני לא הקשבתי, חיפשתי אנשים ששירתו שם ועל סמך הדברים שהם אמרו לי החלטתי לנסות".
באיזה שלב הבנתם שבחרתם נכון?
ירדן: "האמת, בשבועות הראשונים של הטירונות קצת חטפתי הלם, כי אני ילדה של אמא ואבא ונורא קשורה לבית. בקורס כבר נהניתי והבנתי שאני נכנסת למשהו גדול. האווירה שם השתנתה לחלוטין ופתאום כולן היו חדורות מוטיבציה ורצו כבר להגיע לסוף ולהשתבץ בקו. בהתחלה כששאלו אותי לאן אני מתגייסת הייתי מורידה את הראש ולוחשת 'תצפיתנית', אז היום אני הולכת עם ראש מורם ואומרת בגאווה 'אני תצפיתנית'".
אורון: "ממש בהתחלה, פגשתי אנשים איכותיים ומוכשרים מאוד. הטירונות והקורס היו מעניינים ומאתגרים. החיל הזה הוא מיוחד, קטן ואיכותי ומרגיש כמו משפחה".
"אני אומרת בגאווה 'אני תצפיתנית'". רב"ט מכלוף. צילום דובר צה"ל
רציתם להשתבץ בגזרת עזה?
ירדן: "מאוד. שלושה שבועות אחרי סיום טירונות הודיעו לי שזאת הולכת להיות הגזרה שלי ובקורס כבר הוכשרתי בהתאם לגזרה הספציפית. מהיום שהגעתי לטירונות ידעתי שזה המקום שאני רוצה להיות בו ודחפתי לשם והזכרתי את זה בכל הזדמנות. מבחינתי זה באמת להגן על הבית, על המשפחה שלי והאנשים שאני אוהבת. חוויתי את 'צוק איתן' ו'עופרת יצוקה' וזה מעניין לראות היום את הדברים מכאן".
אורון: "בוודאי. אני גר באשקלון והרגשנו היטב כל מבצע וכל סבב וזה אחד הדברים שנתנו לי הכי הרבה מוטיבציה להתגייס ולהגיע דווקא לגזרה הזאת".
אז דברים שרואים מכאן לא רואים משם?
ירדן: "אני יכולה להגיד שזה מאוד מעניין לצפות על הגזרה ולראות את הכל ואת כל הרחובות והשכונות שהכרתי עד עכשיו רק מהטלוויזיה, אין ספק שדברים נראים אחרת. אני רואה את הדברים מבפנים וזה רק חיזק לי את ההבנה עד כמה הצבא שלנו הומניטרי ומתמודד עם סוגיות מאוד מורכבות. אני עובדת עם אנשי צבא מאוד בכירים ורואה כמה שהם משתדלים ועושים לילות כימים על מנת לשמור על השקט בגזרה ולמנוע הסלמה".
אורון: "אני מכיר את הגזרה כמו את כף היד שלי, היתרון שלנו על הלוחמים הוא שאנחנו לא מתחלפים ונשארים כאן ולומדים את השטח. אין ספק שמדובר בגזרה מאוד מאתגרת ומעניינת, אנחנו אוספים מידע חשוב וקריטי ומעבירים אותו ללוחמים שמגיעים. אני יצאתי לקורס מ"כים אחרי חודשיים ושוב חזרתי לגזרה בתום מפקד, יש לי שישה לוחמים וזה התפקיד הכי משמעותי שיכולתי לבקש".
מבצע 'צוק איתן'. צילום: דובר צה"ל
מה אומרים ההורים?
ירדן: "אבא שלי גאה ומתרגש מאוד, הוא עצמו שירת בזמנו בנחל עוז. עבורו זו סגירת מעגל, כשהוא מגיע לבקר אותי כאן מבחינתו לעלות על מדים ולתפוס עמדה. אמא קצת יותר דואגת ומתקשרת לברר על כל פרסום בחדשות. הדאגה שלה מאוד טבעית, אבל היא גם גאה ושמחה שטוב לי".
אורון: "מאוד גאים שאני לוחם ומוצב דווקא כאן, למרות שזאת גזרה מורכבת היא קרובה לבית וזה נותן להם בכל זאת איזשהו ביטחון".
יש איזו תקווה קטנה שהגזרה תתחמם קצת, שיהיה מעניין יותר?
ירדן: "יצא לי לחשוב על זה הרבה במהלך הקורס. אנחנו רוצות ללכת לקו הכי מבצעי, עם הכי הרבה אירועים ואקשן, אבל אז את מגיעה לקו ומבינה קצת יותר. אני מעדיפה שהמצב יישאר כפי שהוא, זה מספיק מעניין ומאתגר גם ככה".
אורון: "הגזרה מאוד שקטה כבר חודשים ארוכים ואנחנו שמחים על כך, אבל אנחנו רואים שהאויב כל הזמן נערך וגם אנחנו. אני חושב שכשאתה מתגייס אתה לוקח בחשבון שיכול לקרות משהו ואולי אפילו רוצה לחוות קצת יותר, כמו לוחם שהוכשר ורק מחכה לפקודה. יחד עם זאת אני עדיין מעדיף שיהיה לי משעמם ושכולם באשקלון ובארץ בכלל יישנו בשקט בלילה".
בבית הישן ברחוב העבודה בשכונת מגדל, מקבלת רחל גלאם את בנה, תומר, בחיבוק חם ונשיקה במצח. "תלך רק בדרך הטובה והדרך הנכונה", היא אומרת לו. "תיזהר מהגזל! תיקח רק את שלך וגם את שלך תיתן. אל תיקח מה שלא שלך ותעשה מה שטוב לעיר, כדי שכולם יהיו מרוצים".
כשהיא נשאלת אם האמינה שהוא יגיע לתפקיד הזה היא עונה שזה לא מפתיע אותה, זאת לאור העבודה שאביה היה ראש העירייה בטריפולי, "התפוח לא נופל רחוק מהעץ, אבא שלי היה ראש העיר והיה הרב של העיר טריפולי, בן אחי הוא ראש העיר של הוד השרון, חי אדיב. אף פעם לא אמרתי לילדים מה ללמוד ומה לעשות, לא הכרחתי אף אחד מה לעשות, כל אחד בחר לו דרך. להיות ראש עיר זה לא קל ואני מקווה שאלוהים יעזור לו שיהיה קל".
"תיזהר מהגזל". רחל גלאם מברכת את הבן תומר. צילום אורי קריספין
את היום הראשון שלו לתפקיד, בחר גלאם להתחיל מול עובדי העירייה, "הם נמצאים באי וודאות, יש בעיה של קבלת החלטות והם היו צריכים להרגיש ולהבין שיש מי שנמצא ויכול להיות קשוב ולפתור את הבעיות ושהמדיניות שלי כלפי העובדים היא כזו שקודם כל עובד צריך להרגיש הכי נוח, לבוא לעבודה בכיף", הוא מספר. "אנחנו מבינים שהצלחה שלי תלויה המון בעובדים עצמם. יש אגפים שסיירתי בהם כמו אגף הרווחה. עובד סוציאלי שלא מרגיש בנוח בגלל שהתנאים שלו לא טובים או בגלל שיש עליו לחץ, הוא מקבל כל יום כל כך הרבה פניות ולהכיל את מה שהוא צריך להכיל, זה לא פשוט. לכן אני חושב שקודם כל צריך להשרות אווירה נעימה ואני סומך על ראשי המינהל ועל כל בעלי התפקידים שיעשו את העבודה בצורה מצוינת ואני מאמין שכל העובדים יעשו הכל כדי שנצליח כי העיר צמאה להצלחה".
"לא צריך מצלמות, צריך אווירה נעימה"
אחד הצעדים הראשונים שעשה גלאם, עם היכנסו לקומה הרביעית הייתה להסיר את הקיר המפריד והדלת המשוריינת בקומה הרביעית וכן להסיר את המצלמות הרבות שכיסו את כל שטח הקומה. "הורדתי כדי שההרגשה תהיה פתוחה. אתה רואה את הדלת של ההורים שלי, כל הזמן שהייתי קטן, הדלת הייתה פתוחה לכולם לקבלת אורחים. לא צריך מצלמות, צריך אווירה נעימה".
גם את חניית ראש העירייה ביטלת מקדמת בניין העירייה, יש בזה אמירה.
"חניית ראש העירייה הייתה תמיד מאחורה, היה שינוי תעבורתי שהיה אפשר להוסיף עוד חניה והציעו לראש העירייה. בחנתי וראיתי שאין בעיה להחנות את רכבי מאחורה. אני עדיין עם אותו הרכב (שברולט מאליבו מודל 2004), יותר נוח לחנות מאחורה וגם התפנתה חניית נכים".
המשא ומתן לקראת הבחירות, היה ארוך מאוד והשותפות הקואליציוניות דרשו עוד ועוד. גלאם נעתר כמעט לכל בקשה.
לא הרגשת שמנסים לסחוט אותך?
"לא. נפגשתי עם כולם וכולם קיבלו הצעות להצטרף ולהקים קואליציה רחבה וברורה וזה הליך שהוא מקובל. אני אשמח שכל אחד מה שהוא קיבל שיישם ויבוא ויגיע לוועדות ואם יצטרכו אז נוסיף להם. אני אמרתי את זה לכולם. גם אלה שלא הצביעו. אמרו הספינה תקועה, הכל חורק, אז הנה הגיע מישהו ניטראלי שהוא לא מזוהה, לא מהצד של איתמר שמעוני ולא מהצד של בני וקנין וזה הזמן להצטרף".
בתחילת הדרך כאשר גלאם הכריז כי הוא יתמודד לראשות העירייה, היו לצידו רק שני אנשים: חי דהרי ומשה אטיאס. חברי המועצה התלבטו אז בין שלמה כהן לאפי מור ולא ממש ספרו את גלאם. אך דווקא הוא, בנחיתות המספרית בה היה נתון, המשיך לשדר ביטחון שהוא הולך עד הסוף כשבאותו הזמן כל האחרים מצמצו וגמגמו והחליפו מועמדים.
מהיכן היה לך את הביטחון הזה?
"בדרכי שלי, כאשר אני מכוון מטרה ואני מבין שזה צעד נכון גם עבור הציבור וגם עבורי, אז החלטתי ללכת על זה. מה שנתן לי ביטחון זה הסביבה שתמיד פרגנה, שאמרה שאני ראוי ושצריך אחד כמוני. האמת שאני התבשרתי שאני אהיה ראש העיר לפני שנה. אמרו לי 'איך? מה?' אמרתי לכולם שהם יכולים לצחוק אבל מה שאמר לי הרב (יצחק ברדא) שהייעוד שלי זה להיות ראש העיר וזה קרה אחרי שנה. להגיד שכיוונו לשם מהתחלה? לא".
"אף אחד לא ינהל אותי". גלאם. צילום: אורי קריספין
"היינו הולכים למתנ"ס ומורידים דמעה"
גלאם, בן 41, גדל עם משפחתו שעלתה מלוב, בבית ערבי, מאלה שננטשו ברחבי מגדל בשנת 48'. 12 נפשות בארבעה חדרים, הבית הזה השפיע עליו לא מעט, "בדור שלנו לכל ילד יש חדר, אצלי בתור ילד היה חיבור אחר כי היינו ארבעה ילדים בחדר. זה מקרב אותך לאנשים שאתה חי איתם בחדר ומשחק איתם בצהריים, נמצא איתם בביתה ספר וכל הזמן חי איתם. אתה לומד מהם. המתנה הכי גדולה שקיבלתי זה החינוך והערכים שקיבלתי מהוריי. זה נותן לי את האפשרות לבוא ולהתנהג בצורה שאמור להתנהג כל אדם. לראות את האחר, לעזור לאחר, לתרום. כשנכנסתי לתפקיד של נבחר ציבור המשכתי בדרך שההורים שלי חינכו אותי וזה הכי טוב. הראיה היא שתוך זמן קצר הגעתי להיות ממלא מקום, סגן וראש העירייה".
היו תקופות קשות?
"בתקופות הקשות שידרנו להורים שהכל בסדר. גם אין, ידענו שלא לבקש, אבל שידרנו שלא חסר כלום. כשגדלתי בשכונה, לא היה אפשרות לשחק בחוגים ולהשתתף בהם כי לא היה כסף, אז היינו הולכים למתנ"ס ומורידים דמעה ואם היינו נופלים על מדריכים טובים אז הם היו מכניסים אותי מהצד להכניס ולשחק. אחרי זה כשאתה מגיע הביתה אתה משדר שהכל בסדר. אז לא קיבלתי את זה, אבל קיבלתי ערכים.
זה פיתח אצלך רגישות חברתית?
"אני מאוד רגיש לאוכלוסיות חלשות. אני חושב שצריך לתת דגש לאנשים שצריך לתת להם את הדברים המהותיים כדי לחיות חיים סבירים. היות ואני גדלתי במקום שהיה בו קצת פחות, אז אני מכיר את זה וזוכר תמיד מאיפה אני בא. כל מה שקשור לנגישות ולמען האוכלוסייה אני הייתי שם ואני מקווה שנגשים חלום להקמת מרכז רב תכליתי שישרת ילדים עם צרכים מיוחדים. לא יכול להיות מצב שילד עם צרכים מיוחדים, מסיים בגיל 22 ללמוד ואין לו שום מסגרת אחרת וההורים צריכים לסייע לו. אני לא אגיד נטל, כי הקב"ה נותן כוח להורים, אבל זאת עבודה אינטנסיבית להורים והיום המדינה לא נותנת מסגרות. זה אחד הפרויקטים שהיו בהסכם הקואליציוני וזה היה מה ששבר אותי. ברגע שנגעו בפרויקט הזה זה היה רגיש עבורי. אנחנו נתקדם איתו מהר.
"יש הרבה נושאים לטפל בהם, כמו תחבורה, השלמות שצריך להיות בחינוך, יישום הסכם הגג, שכונות ותיקות. אני אלמד הכל ואקבל החלטות נכונות עם הצוותים הנכונים. יש רק שנה ושמונה חודשים וזאת תקופה קצרה להוכיח את עצמי וגם להשלים פערים שישנם וגם להביא לידי ביטוי את מה שנכון לעשות".
מה אתה יכול להבטיח לתושבי השכונות הוותיקות?
"תחילה אני רוצה להודות לשר האוצר, שר השיכון ושר הכלכלה שהם התחילו להעביר תקציבים. יש כבר היום 25 בניינים שיש בהם בעיות קשות של אינסטלציה, של פיצוצים ושל ביובים. זו אוכלוסיה שאין לה את הכסף לעשות. יש הרבה דברים על הפרק, יש את מערך התחבורה, יש את הסכם הגג".
איך אפשר לפתור את בעיות התחבורה בעיר?
"נמצא את הדרך לפתרונות מהירים ויעילים ואם אפשר לקצר את לוחות הזמנים באמצעות לחץ על משרדי ממשל והגורמים אחרים, אז נעשה הכל כדי לקדם את זה. אין פה קסמים. יש דברים נפתור ויש דברים שלא נפתור. אבל אני מאמין שעם עובדי העירייה ועם הצוותים החיצוניים ועם חברי המועצה עם אלה שתמכו ואלה שלא תמכו".
יש לך משקעים עם חלק מחברי המועצה?
"אין משקעים. אני חושב שאם טובת העיר לנגד עיניהם, אז אני קורא לחברי המועצה להצטרף. אני ישבתי אם אפי מור והצעתי לו לקחת את מערך האבטחה והביטחון, הוא עשה עבודה ממש טובה שם. ישבנו עם מיריי ואמרתי לה לגבי החינוך הבלתי פורמאלי, הצעתי לריקי שי שתצטרף. הם צריכים לקבל החלטה מה הם רוצים. יש אחד שהוא ראש עיר, תומר גלאם ומולו עובדים. אז הם צריכים לבוא כי האם מאמינים בי. אבל אני לא העיקר, אלא התושבים. אין זמן לוויכוחים, צריך לבוא ולעבוד ולכן אני מזמין את כולם להצטרף. יש מספיק מה לעשות".
אם כבר אתה מזכיר את הסכם הגג, הייתה לך ביקורת עליו, אתה מתכוון להכניס בו שינויים?
"אני ביקשתי פגישת עבודה עם שר האוצר, יש שם דברים שהתפקששו. כמו הנושא של בית החולים, אזור עדיפות לאומית א', שזה מאוד חושב. כי קשה לשווק קרקעות לתעשייה, כי יש להם בקרית גת ובשדרות עדיפות לאומית והם הולכים לשם. לכן צריך לפחות לעשות שינויים מתבקשים, כמו להגדיל את הזכאות למגורים באחוזים גבוהים יותר לתושבי העיר. יש מה לדרוש ויש מה לשנות. נעשה הכל כדי להמשיך ולעשות את הדברים כמו שהם".
"תראה לאיזה מקום הגעתי". רגע ההכרזה. צילום: עיריית אשקלון
"אני שמח שאומרים 'זה היה בודק מונים'"
גלאם למד בביה"ס כצנלסון, אחר כך עבר לאסף מימון, ובתיכון למד בבית הספר אורט אפרידר. הוא חלם לשרת בקרבי, אבל נאלץ לטפל בבן משפחה חולה ולכן עבר לשרת כמסגר בבסיס ג'וליס. הוא הגיע לבסיס בדיוק לאחר המקרה שבו חייל נמלט עם טנק "אמרתי יאללה! לאן שלחו אותי, כל הסימנים של הטנק היו שם, איזה פתיחה חגיגית".
בעבודה מועדפת שלאחר הצבא, הוא עבד בשטיפת מכוניות ואז הגיע לחברת חשמל, שם התחיל בעבודה של הובלת ציוד מכני כבד, שם הוא עבר לפריקת פחם בתחנת הכוח רוטנברג. שם הוא התמודד לוועד העובדים ובניגוד לכל הסיכויים, הצליח להיבחר. אלא שאז אירעה טרגדיה כאשר חבר לו נפל ממנוף ומת. "היה לי קשה להישאר שם וביקשתי לעבור". הוא עבר לחברת החשמל באפרידר, במחלקת גבייה. הוא יודע מאחורי גבו יש מי שנוהגים להזכיר בזלזול את עבודתו כ"בודק מונים", אבל הוא לא רואה זאת כך. "כל עבודה היא מכבדת את בעליה. אני שמח שאומרים 'זה היה בודק מונים, עבד בתחנת שטיפה'. חברים, הכל טוב. אבל אם הוא הגיע עם הערכים והדרך שלו לאן שהגיע אז הכל טוב. יש אנשים עם תואר לשישי ורביעי ויושבים בבית ולא מוצאים את עצמם. אני לא מתבייש במה שעשיתי ונהניתי מכל תקופה בחיים".
איך הגעת לפוליטיקה?
"זה היה כשהייתי בארגון העובדים, הציעו לי להיכנס למועצת העיר. באתי להתייעץ עם הרב ברדא. בתקופה ההיא פחות הכרתי אותו. הייתי מודע לפעילות שלו. הוא אמר לי שהוא פותח סיעה ומי שמשקיע יותר הוא המוביל. לאט לאט הצלחתי להתקדם ולהיות יו"ר הסיעה".
מה המעמד של איתמר שמעוני בקואליציה?
"חבר מועצה שותף. בואו לא נשכח, איתמר שמעוני, אחד מראשי הערים הטובים שהיו פה באשקלון. בואו לא ניתמם, עזבו לשון הרע, הוא עשה דברים שהרבה אחרים לא עשו. עכשיו עליי מוטלת האחריות מה להמשיך ומה לא להמשיך. אני רוצה בהזדמנות זו לאחל לו הצלחה במשפט שלו. הוא טוען שהוא זכאי ואני מקווה הוא ייצא זכאי. אי אפשר לקחת את הרע ולשכוח את הטוב. הייתה תקופה טובה, עשייה טובה בשנתיים האחרונות. זה שהוא תמך בי אני מברך אותו על כך. בהתחלה הייתי ממלא מקום, כשנהיה סדק באמון, החלטתי שאני עוזב את התפקידים והוא פנה אליי וחזרתי והרב אמר לי לא להתפטר".
"סולח". שמעוני וגלאם. צילום: דוד לוי
"אני מקבל את ההחלטות לגבי מי נשאר ומי לא נשאר"
התקופות הקשות בשותפות של שמעוני-גלאם, כללו התנהגות דורסנית מצד שמעוני שנועדה לפגוע בגלאם. "כל אחד אמר 'תומר גלאם, איך הוא לא מתבייש? איפה הכבוד שלו?'. תראה, מי שמוחל על כבודו למען הציבור, זאת המעלה הכי גדולה. תראה לאיזה מקום הגעתי בזכות העובדים ובגלל שאני לויאלי ונחמד לכל חברי המועצה. זאת לא בחירה של הציבור אבל זה נתן את הטון בבחירה ואני מודה לכל אחד מחברי המועצה שתמכו בי. תומר לא רב עם אף אחד. אז אמרו, אז פיטר, אבל איש ציבור נמצא במקום שלו, כדי לממש את השליחות שלו. לא יכולתי להיות אופוזיציה חזקה? אבל מה הייתי מועיל בזה? אני רציתי עשייה".
אתה מציג את התקופה הראשונה כאידיליה, זה היה רחוק מזה.
"בשנה וחצי היחסים היו טובים ואחרי זה עלינו על שרטון. קיבלתי בברכה את התמיכה לו, כמו שקיבלתי את התמיכה של יום רואת התמיכה של יוסי. זאת הפוליטיקה. לכן אני בא ואומר אני לא מחפש עכשיו חיסול חשבונות. אתם תראו את ההתנהלות בישיבות המועצה, אם יהיו הצעות טובות, אז נקבל אותן".
טוענים נגדך, שאיתמר תמך בך כדי להמשיך ולשלוט מאחורי הקלעים ובגלל זה הוא דאג שחיים יישאר בתפקיד.
"אני מקבל את ההחלטות לגבי מי נשאר ומי לא נשאר. איתמר הוא אחד מחברי המועצה ויש לו ניסיון ניכר בתחומים רבים. הוא יבוא וייתן את דעתו כמו כל חברי המועצה וכמו כל השותפים הטבעיים ואם יעלה רעיון שהוא מבורך אז כן ואם לא אז לא. יש אחריות על ראש העיר שקוראים לו תומר גלאם. אף אחד לא מנהל אותי, אף אחד לא ינהל אותי. אנחנו נעבוד בשיתוף פעולה עם כולם וניתן לכל אחד את האפשרות להביע את דעתו ונעבוד ביחד כדי שיהיה טוב לתושבים. אני חושב שהוא יכול להיות לי לעזר עם הניסיון והתוכניות שהוא בקיא יותר ממני".
מנכ"ל העירייה הוא איש אמונו של שמעוני. קיבלת פה ירושה שהיא לא שלך.
"מה היה פה עם רוני מהצרי? הוא נשאר עם אברהם בן דוד, כי הוא היה מנכ"ל טוב. תראה, אני יומיים בתפקיד, אני בא ללמוד את המנגנון ואת המערכת. התפיסה שלי שאני רוצה לתת לכולם את ההזדמנות השווה להצליח. לא מחפש לחתוך ראשים ולפטר. ההצלחות של שמעוני הם בגלל השותפים שהיו סביבו וגם בזכות המנכ"ל. אז לומר לך שבתור משרת אמון אני בטוח במיליון אחוז? אני לא יכול לפסול אף אחד. אנחנו נעבוד ביחד, יהיה טוב? אני מאמין שיהיה טוב. לא יהיה טוב? אנחנו נקבל החלטות בהתאם להתנהלות".
אתה סולח לאיתמר שמעוני?
"אני סולח לכולם, יש משברים, אני סולח לכל מי שאמר ודיבר. זה לא העניין, העניין הוא הציבור ולא משנה מה כתבו עליי. אותי מעניין שהעיר הזאת תצליח ותתקדם למקום הראוי לו".
"המרא דאתרא". גלאם והרב ברדא. צילום: ניר עזריאל
קשריו של גלאם עם שרי הממשלה הובלטו מאוד בקמפיין שלו לתפקיד ותמונות שלו יחד עם שר האוצר משה כחלון הופיעו לא מעט בתקשורת. "תושבי אשקלון הרוויחו בגדול", מסר כחלון. "ראש העיר הנבחר תומר גלאם הוא איש ציבור מסור, אחראי ומקצועי שישרת את תושבי אשקלון וידאג לטובתם ורווחתם נטו. אני עובד עם תומר כבר שנים, והעבודה המשותפת שלנו רק תלך ותגבר במסגרת התפקיד החדש לטובת התושבים. אני מברך את תושבי אשקלון ואת תומר ומאחל לו הצלחה רבה".
"הרב ברדא הוא המרא דאתרא של אשקלון"
אין ספק שרבים מהישגיו הפוליטיים יכול לגלאם לזקוף לטובת הרב יצחק ברדא והוא אפילו מודה לו על כך בכל הזדמנות. יחד עם זאת, גלאם הוא כעת ראש העירייה בפועל ונשמעים קולות הטוענים כי הרב ברדא הוא האיש שמקבל את החלטות. גלאם דוחה זאת מכל וכל.
אמרת קודם 'אף אחד לא ינהל אותי'.
"נכון. חוץ מאשתי", הוא עונה בחיוך.
והרב ברדא?
"הרב ברדא מלווה אותנו קרוב לשבע שנים. רוב השאלות ששאלנו והתייעצנו תמיד קיבלנו את התשובות וההכוונה הכי טובות. אני לא קורא לו הרב ברדא, הוא המרא דאתרא, הוא לא מורי ורבי, הוא לא חבר שלי, הוא המרא דאתרא של העיר אשקלון. אפשר לבוא ולקבל ממנו עצה וזה לא פסול וזה אפילו מבורך. הבקשות הגדולות של הרב אליי, זה מאנשים שבאים אליו ויש להם בעיות והוא מפנה אותם ואם אפשר לעזור אז עוזרים. אם הייעוץ וההכוונה זה לא היה טוב, אז לא הייתי מגיע לאן שהגעתי".
הוא לא מי שמקבל את ההחלטות?
"חד משמעית לא. דברים שאני רוצה להתייעץ אני בא ושואל. אין ראוי ממנו לקבל החלטות כמרא דאתרא. אני פה שש שנים והוא מעולם לא התערב לי. הוא אומר מה טוב ומה מועיל לציבור".
כשיגיע הזמן שתצטרכו לבחור רב עיר, זה הרב ברדא?
"כרגע זה לא עומד על הפרק. מבחינתי הרב ברדא לא צריך להיות רב עיר בשביל להיות כזה. הוא המרא דאתרא. כרגע זה לא עומד על הפרק".
הרב אביטן אמר שבעקבות ההסכם עם העולים אתם פורצים גדר בעיר מבחינת סטטוס קוו.
"צריכים להיות כנים ואמיתיים, אשדוד היא עיר שיש בה ציבור חרדי גדולי ויש בה פעילות קהילתית במתנ"סים שלא גובלת בחילול שבת. לבוא ולהיכנס לאולם ולשחק שחמט ולהיפגש עם חברים ללא מוזיקה, בשבת קהילה או ללמוד על נושא מסוים. כמו שבמתנ"ס אפשר להיכנס ולהתפלל, אז אפשר גם להיכנס ולשחק שחמט. העיקר בלי חילול שבת. לגבי הבריכה, היא הייתה פתוחה בשבת גם בתקופת בני וקנין וגם רוני מהצרי. היו שם בעיות אלימות, הנושא הזה טופל ואני חושב שלא צריך לפגוע בסטטוס קוו. צריך לעשות הכל ביישוב דעת ושכולם יוכלו לגור בלי לפגוע בזכויות של אף אחד. איפה שאפשר לחזק במגזר של הדתיים נחזק, איפה שאפשר במגזר הכללי, נעשה".
בהפועל אשקלון קיבלו בתדהמה ובצער רב את דבר מותו של ג'קי דקל, מי שהיה אחד מגדולי המאמנים במועדון האשקלוני בכל הזמנים. דקל זכור לאוהדים הוותיקים יותר, כמאמן שהעלה את המועדון לליגה הארצית בתחילת שנות ה-90, וכזה שייחרט לעד בספרי ההיסטוריה של המועדון הכחול. תחת המאמן כיכבו באותה עונה ללו אנקה, שוקו נומדר, אבי מלכה, יוסי שושני, ניצן טנצמן, שלמה טובאי, הרצל גז, מנשה עלוואה, יגאל בוסקילה ובועז מאיר, שמות שנחשבים למפוצצים כיום, כאלו שהטביעו את חותמם בהפועל אשקלון תחת המאמן הגדול.
"בתקופה ההיא היו הרבה בעיות כספיות בקבוצה", סיפר קפטן הקבוצה דאז, ללו אנקה ל'כאן דרום'. "כל הזמן היינו מגיעים לאימון ורוצים לשבות. ג'קי דקל היה השפוי היחיד שכל הזמן בא ואמר לנו 'תגידו לי אתם מטומטמים? מה יש לכם לשבות? זו תכנית חסכון, תקבלו את זה ריבית דריבית'. כל פעם שהיינו באים לשבות הוא היה אומר את זה, כל הזמן היה מצליח לשכנע אותנו לא לשבור את הכלים, למרות שהיה קשה מאוד באותה תקופה".
"ג'קי היה ווינר אמיתי"
אנקה נזכר בערגה בימים שלו כשחקן תחת דקל ומספר מה הערך המוסף שהביא דקל כמאמן, לכל אחד מהשחקנים, "הוא ידע לדרבן שחקנים, היה מחובר לקהל, מחובר להנהלה ולכל המי ומי. הצליח להוציא משחקן 200 אחוז, זה היה ג'קי דקל. ווינר אמיתי. הוא היה מגיע לאשקלון בשעות המוקדמות של הבוקר, שותה קפה באחד מבתי הקפה בעיר, מסיים את האימון, ונשאר כמה שעות אחרי. היה יושב שעות עם ההנהלה ומושך את הזמן כדי שלא יחסר כלום לקבוצה, היה צריך ממש לסלק אותו חזרה לבאר שבע. הוא היה חי ונושם כדורגל. הוא בא לכאן וראה עיר תוססת שחיה על כדורגל, לא זוכר לאיזה מאמן יצא לשחק מול 9,000 אוהדים. לג'קי היו ביצים לבוא בתחילת העונה ולהצהיר 'אני עולה ליגה כי יש לי קבוצה טובה. אני הולך לתפור את הליגה'. לא כמו מאמנים היום בכדורגל הישראלי שמקבלים תקציב של 80 מיליון ומפחדים להגיד את המילה אליפות. ג'קי היה בנאדם שכולו לב. לב של מאמן, לב של אבא, הוא היה הכל בקבוצה, גם מאמן וגם הנהלה".
סקג'ו. סרט שחור לזכרו
אנקה, יחד עם שחקן העבר, חנוך עמר, ייצגו את הפועל אשקלון בהלווייתו של דקל, שנערכה השבוע בבית העלמין בבאר שבע. דקל, בן 75 בלכתו, חלה בשנים האחרונות במחלת האלצהיימר והפרקינסון, וטופל על ידי בנו, מיכה, עד לרגעיו האחרונים. דקל ידוע כמי שהטביע את המשפט – 'אשקלון היא המערב הפרוע ואני השריף', משפט שעד היום חרוט בקרב האוהדים. "הוא היה מאמן עם הרבה אקשן", נזכר האוהד הוותיק, רוז'ה חטב. "היה אוהב להלהיב את השחקנים. הייתי באותה תקופה סגן יו"ר והיינו בקשר טוב וחברי מאוד. אני זוכר שכשהוא רצה להביא את השוער אסי רחמים מהנוער של הפועל באר שבע, הוא אמר 'אתם תראו הוא יהיה יותר טוב מסמדג'ה'. ובאמת כך היה. הוא היה איתנו כמו משפחה, היה מבלה באשקלון, היה מגיע לפאב שהיה לי. בשלב מסוים הוא אפילו עבר לגור באשקלון עם האישה שלו. הוא נחשב לקבלן עליות, היה מכניס את השחקנים לטירוף, הם אהבו אותו כי הוא ידע איך להסתדר איתם. הוא היה מסוג האנשים החברמנים עם כולם ובגלל זה כיבדו אותו".
סרט שחור לזכרו של זלמן
בהפועל אשקלון נפרדו השבוע גם משחקן עבר של המועדון, זלמן סקג'ו, שלימים הפך לאוהד אדוק של הקבוצה ולאחד הפנים המוכרות במשחקי הקבוצה. הפועל אשקלון הרכינה ראש עם לכתו וכתבה בהודעתה: "מועדון הפועל אשקלון התבשר בתדהמה בדבר מותו של שחקן העבר זלמן סקג׳ו. זלמן סקג׳ו, חווה כשחקן תקופות יפות במועדון בשנות ה-70 והפך מאז פרישתו לאוהד מושבע של הקבוצה, אשר מלווה אותה בכל המשחקים, בכל האצטדיונים, בכל הליגות ובכל תנאי מזג אויר. הנהלת הקבוצה תנציח את זכרו של זלמן סקג׳ו ז״ל ושחקני הקבוצה יענדו על זרועותיהם סרט שחור, במשחק הקרוב מול בני יהודה. יהי זכרו ברוך".
ביום שלישי השבוע, בשעות הבוקר נמצא רימון שהונח בקרבת רכבו של איש עסקים ידוע מאשקלון. דיווח על האירוע שהתרחש בליבה של שכונת אפרידר בעיר, הועבר מיד למשטרת אשקלון ולמקום הוזעקו שוטרים וכן חבלני משטרה שבמשך דקות ארוכות טיפלו בפריט המסוכן.
איש העסקים המדובר עומד בשנה האחרונה במרכזה של פרשה פיננסית מורכבת הנוגעת לכלל עסקיו. במשטרה הבינו כי מישהו מאיים על חייו של האיש הידוע ולכן הוא זומן למשטרה על מנת שיגלה את הידוע לו בעניין וכן אם יש לו סיבה לחשוד באדם כלשהו כמי שמאיים עליו.
איש העסקים טען בפני המשטרה כי אינו חושד באיש והמשטרה פתחה בחקירה להתחקות אחר מניחי הרימון.
בית משפט השלום בראשון לציון קיבל את בקשת סנגורו של מנכ"ל העירייה, חיים סופר להסיר את המגבלות שהוטלו עליו בעקבות מעצרו בשנה שעברה. סופר עצמו בירך על כך ואמר כי הדבר מוכיח את חפותו. בפרקליטות לעומת זאת מצננים מעט את השמחה ואומרים כי תיק החקירה בעניינו של המנכ"ל חיים סופר עדיין "בבחינה וטרם התקבלה בו החלטה".
כזכור, במסגרת פרשיית השחיתות בעיריית אשקלון, נעצר סופר בחשד לקידום אינטרסים של יזמים וקבלנים אשר חשודים במתן שוחד וכן בכך שסייע לאיתמר שמעוני ולמקורבו משה פונטה להסתיר את מקור השוחד. במשטרה חושדים כי סופר חתם על הסכם הלוואה פיקטיבי בגובה של כמאתיים אלף שקלים, ובכך להסתיר את מקור הכספים שעל פי החשד הגיעו מקבלנים. סופר מצידו טען כי לא מדובר בהסכם פיקטיבי וכי הוא אכן הלווה כסף למשה פונטה לאחר שזה ביקש ממנו. בעקבות המעצר, ממנו שוחרר סופר כעבור ימים ספורים, אך הוטלו עליו מגבלות בהן צו איסור יציאה מן הארץ, הפקדה של 20 אלף שקלים וכן ערבות בגובה 60 אלף שקלים.
כתבי אישום הוגשו לפני מספר שבועות כנגד המעורבים בתיק: איתמר שמעוני ואחיו עופר; מקורבו, משה פונטה; איש העסקים יואל דוידי וכן עו"ד שרון מילר. סופר אמנם לא הופיע כנאשם בתיק, אך שמו הופיע שוב ושוב בכתב האישום כמי ששמעוני ביצע באמצעותו פעולות שנועדו לקדם אינטרסים של קבלנים.
חיים סופר בדיון בהארכת מעצרו
ימים ספורים לפני חג הפסח פנה עו"ד יאיר רגב, סנגורו של סופר, לפרקליטות מחוז ת"א בבקשה להסיר את המגבלות שניתנו לסופר בעת מעצרו. בפרקליטות לא התנגדו להסרת המגבלות וכך גם ביחידת לה"ב 433. בעקבות כך הוגה בקשה מוסכמת לבית משפט השלום בראשון לציון בה נכתב: "ביום 14.07.16 שוחרר המבקש (חיים סופר) בערובה והוטלו עליו תנאים מגבילים במסגרת חקירת ראש עיריית אשקלון מר איתמר שמעוני, בהסכמתנו התנאים הוארכו תוקף התנאים המגבילים עד ליום 11.01.17 ומאז לא נתבקשה הארכה נוספת. החקירה הסתיימה והוגש כתב אישום, כנגד המבקש לא הוגש כתב אישום, לפיכך אין כל הצדקה להמשיך ולהחזיק בערבויות בתיק המעצר, כאשר תוקפן פג זה מכבר". כצפוי בבקשות המוגשות בהסכמה, קיבל השופט עמית מיכלס את הבקשה.
בתגובה שמסר סופר, לאתר 'אשקלונים', הוא אמר: "ידעתי כל הזמן שאני מחוץ לכל הסיפור הזה. מודה להקב"ה שהוציא את הצדק לאור".
צייד הפדופילים, אבי דוביצקי, בסיוע צוות מתנדבים, הביאו, בערב חג הפסח, ללכידתו של תושב חולון שהגיע לפגוש ילד בן 13 באשקלון. דוביצקי והמתנדבים התחזו לילד בן 13 ושוחחו עם האיש בצ'אט אינטרנטי. למרות שנאמר כי מדובר בבן 13, הגיע האיש לאשקלון לפגוש את הילד. והמתין לו בסמוך לאנדרטת 'יד לבנים'.
צוות המתנדבים עדכן את המשטרה על כך ולמקום הגיעו שוטרים שלכדו את האיש ועצרו אותו (בתמונה: רגע המעצר). לאחר חקירה הורחק האיש מהעיר אשקלון. מהמשטרה נמסר כי "חקירת המקרה טרם הסתיימה ובשלב זה עדיין מתבצעות פעולות חקירה שבסיומן יוחלט מה עתידו של תיק החקירה".
"אני רוצה לומר תודה למשטרה שעזרה למרות הקשיים", מסר דוביצקי. "אני רוצה להזכיר להורים שבחופשים הילדים שלהם בסכנה. הם לא מושגחים והם עושים כל מיני שטויות ללא פיקוח. כמובן תודות לצוות החדש שהולך לעשות מהפך של ממש ולהמשיך את מה שעשיתי מאז 2013, בצורה יותר אינטנסיבית ובשטח".
אדם בעל מוגבלות פיזית, הורשע בביצוע מעשה מגונה בילדה בת 7 ונגזרו עליו שמונה חודשי מאסר בפועל. ערעורו על חומרת העונש נדחה.
בחודש אוגוסט 2013 יצאה ילדה בת 7, מביתה שבבניין מגורים באשקלון, יחד עם שני חבריה הקטינים ועשו את דרכם לכיוון המקלט של הבניין. כאשר השלושה הבחינו באדם זר העומד בחדר המדרגות, הם חששו להמשיך להתקדם ולכן נעצרו והתיישבו על אחת המדרגות.
או אז התקרב אליהם האיש, תושב העיר, אשר הינו חירש אילם, והחל לגעת באיבר מינה של הילדה, אשר בתגובה ניסתה לקום אך התוקף מנע זאת ממנה ומשך אותה בכוח אליו. בעקבות זאת החלה הילדה הקטנה לזעוק ולקרוא לאמא שלה. רק אז, בתגובה לצעקות, שחרר אותה התוקף וזמן קצר לאחר מכן עזב את המקום.
כנגד האיש הוגש כתב אישום, הוא מצידו הכחיש את המיוחס לו טען כי מדובר באי הבנה. בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע אותו בביצוע מעשה מגונה וגזר עליו עונש מאסר בן שמונה חודשים וכן פיצוי כספי בגובה עשרת אלפים שקלים.
האיש ערער וטען שוב כי שירות בתי הסוהר אינו ערוך לקלוט אסיר במצבו ויש חשש אמיתי שיסבול מהתנכלויות אם ייאלץ לרצות מאסר מאחורי סורג ובריח. השב"ס מצידו הגיב כי יש לו את הניסיון בכליאת אסירים בעלי מוגבלות כמו של האיש וכי עם כניסתו למאסר הוא ילווה על ידי עובד סוציאלי.
הרכב של שלושה שופטים מבית המשפט העליון בראשות השופטת אסתר חיות, דנו בערעור והחליטו לדחותו. "אכן, מוגבלות פיזית היא שיקול להקלה בעונש ואולם אין בה כדי לפטור מעונש מאסר מקום שבו עונש זה מתחייב מן העבירה שבה הורשע הנאשם", נכתב בפסק הדין.
בין משעוליו הפסטורליים של קיבוץ יד מרדכי, ממש בסמוך לפרות שמחכות בתורן לחליבה, היונים שנחות על הגג והנוף המשקיף אל עבר קו הגבול מציגה שיבולת גילת, חברת הקיבוץ את התערוכה ה-18 במספר שלה. 'זכות הבחירה', כך קראה לה גילת ומדובר בתערוכה נשית במיוחד העוסקת בנשות הקיבוץ ובנשים שהשאירו את חותמן על פני ההיסטוריה וגם על כל אחת מהן באופן אישי.
כשפוגשים איש רוח מיד מרגישים בזה. האנרגיה שעוברת מדמותה השברירית של גילת על כיסא הגלגלים היא בהלימה הפוכה לרעיונות שלה ולתפיסת עולמה. חדה, חזקה ולא מתפשרת. למעלה משני עשורים היא עוסקת ביצירת תערוכות שבעיקר הופכות את הקרביים של נפשם של אלה המגיעים לצפות. התערוכות החלו לפרוץ מתוך תחושות הגעגועים לאימה שנפטרה לאחר תשע שנים שבהם סבלה ממחלת האלצהיימר. בעת מותה של האם, הייתה הבת שיבולת בגיל 18 בלבד והאירוע הזה קרב אותה ליצירה האמנותית שתחילתה בשזירת פרחים ועד לתערוכות בעלות המסר הנוקב והאמירה החדה. לפני כשנה חלתה גילת במחלת ניוון שרירים ודווקא אז, כשנאלצה להפסיק לעבוד החלו הרעיונות לשטוף אותה.
קרולין בראשית בדמות שרבט גולה. צילום: צפריר ניר
בקיץ 2016 הציגה גילת, תערוכה בגלריית דנה, בקיבוץ יד מרדכי. התערוכה "עבודת כפיים" התמקדה בכפות ידיים של 40 מחברי הקהילה שעבודתם נעשית בכפות ידיהם. הרעיון לתערוכה נולד מהמוגבלות ההולכת וגוברת שנגרמה לכפות ידיה בעטיה של המחלה. בעוד אנשים מגיעים לבקר את התערוכה 'זכות הבחירה' גילת כבר רוקמת את התערוכה הבאה. "העבודה שלי היום מוקדשת להעצמת אנשי הקהילה וזה אומר יצירת סימביוזה בין הפרט לקהילה ובין הקהילה לפרט". על הדרך היא מנפצת פרות קדושות ומעבירה מסר גם לדור הבא: "המדינה שלנו רחוקה מלהיות גן עדן, יש כאן הרבה בעיות, תתמודדו".
את ההשראה לתערוכה קיבלה גילת מתערוכה דומה שהתקיימה בקיבוץ חצור, מחוז ילדותה. "שלא כבעבר, אז הקמתי תערוכות כמעט לבדי ורק עם מעט עזרה, הפעם ידעתי שאזדקק לעזרה רבה ובמקביל גם שאפתי לערב כמה שיותר שותפות בעשייה. החלטתי לקדם פרויקט על טהרת הנשים. הוא תוכנן כך שיפעיל כמה שיותר משתתפות ואכן, לקחו בו חלק כמאה נשים. נעשתה כאן החלטה אסטרטגית של מעבר למסגרת מקיפה יותר ומכאן צמח פרויקט שכולו הפעלת הקהילה למען הקהילה. הכוח של הפרויקט הוא השילוב בין האישי לקהילתי. העלינו על הנס את האישה הבודדה כפרסונה מייצגת".
מישל דגני בדמות לורה אינגלס וילדר. צילום: צפריר ניר
גילת מחייכת כשהיא מתוודה, "בחלומותיי לא תיארתי לעצמי שההתגייסות תהיה כה רחבה ומיידית. כבר כשהבנתי את רוח ההירתמות התחלתי להתרגש ממה שהסתבר כתחילתו של תהליך נשי, חברתי ומלא עוצמה, שכלל התנדבות, חברות ונתינה. התחלתי בגיבוש הצוות המוביל של הפרויקט. עד היום נשגב מבינתי, איך הייתה לי האינטואיציה לבחור בנשים המופלאות האלה: אשרת קלרמן, גילי דגני, דנה מגיד, דנית לוי, נאווה גל, סיוון ורניק, עינב סנקר, עפרה הלפרין ושרה כהן, שעם רובן לא שיתפתי פעולה מעולם, לנהוג את המרכבה הזו ולהביא אותה בדרך המלכה, במסירות ובמחויבות מוחלטת, להצלחת המיזם".
גילת והנשים שגיבשה סביבה החלו ליצור צוותים לסיוע בארגון התחפושות והאביזרים, בכתיבת הטקסט האישי המלווה כל תמונה, צוות לימי הצילומים, צוות מלבישות, מאפרות ומעצבות שיער, צוות להקמת התערוכה וצוות הפקה לערב הפתיחה. בנוסף לאלה, נשים גם התנדבו לסייע בעבודות אדמיניסטרציה שונות לאורך הפרויקט.
ענת רייס בדמות רות המואביה. צילום: צפריר ניר
כבר בשלב הזה נרתמו כ-40 נשים ולקחו חלק פעיל בהפקת הפרויקט, ובהמשך הצטרפו נשים נוספות. "אני יכולה להגיד שמרגע היוזמה ועד לפתיחת התערוכה, פעלנו יחד", מספרת גילת. "זה מה שנקרא, כוח נשי אמיתי. בפרסום לקהילה, קבענו לנו יעד יומרני של 50 שותפות מצטלמות. שבועיים לפני המועד שנקבע, סגרנו את ההרשמה עם 52 מצטלמות, שמימשו את זכות הבחירה שלהן".
מה בעצם בחרתן?
"כל אישה התבקשה לבחור דמות של אישה מוכרת מתחום כלשהו. אישה שהשפיעה עליה במהלך חייה, אישה שהיוותה מקור להשראה. מישהי שעוררה אצלה מחשבה. מישהי שהיא מעריכה, מוקירה. בקיצור – מישהי שנגעה לה בנשמה. כל אישה גם בחרה את התמונה של הדמות, כזאת שתהיה עבורה הכי מדויקת, הכי מחברת ומשקפת את מהות הבחירה. אחרי הדמות והתמונה ניגשנו למלאכת הכתיבה. כל אישה צללה אל הביוגרפיה של הדמות שבחרה ללמוד עליה עוד, להכיר אותה יותר מקרוב, ולזקק מפועלה שבע עובדות, אותן העברנו בינינו, להיכרות משותפת עם הדמויות הנבחרות. לצד המידע על הדמות, ביקשתי מכל מתחפשת גם לנסח את הסיבות והנסיבות האישיות, שהובילו אותה לבחירה, את הטקסטים, שנוסחו בעזרת צוות הכתיבה אנחנו מציגים לצד התמונות, בתערוכה".
מאיה מורן בדמות מרתה גראהם. צילום: צפריר ניר
מלאכת ההתחפשות הייתה לכאורה צעד טכני של איסוף פריטי הלבוש והאביזרים לתחפושות ולדברי גילת ונשות הקיבוץ זה היה אחד השלבים שיצר חיבורים של רקמה אנושית נשית. הן הקימו מערך שלם של הקשבה, סיוע ונתינה, עזרה הדדית במלוא תפארתה. "התחלנו לצוד ולפשפש למי יש עגילים כמו בתמונה? אולי למישהי יש בדיוק כזאת שמלה? אני מחפשת מטפחת כזאת, שרשרת, חולצה. השאלות הופרחו והחלפת הפריטים תפסה תאוצה".
בימים שלפני הצילומים, בתיהן של אושרת, דנית ושרה, שריכזו את צוותי ההלבשה, היו פתוחים לכל המתחפשות, שבאו למדוד, להרגיש ולהתחבר, גם פיזית וגם רגשית, לדמות שנבחרה.
יהודית מידן בדמות בטי מחמודי. צילום: צפריר ניר
"ימי הצילומים עצמם לא דמו לשום דבר שהכרנו", מספרת גילת בהתרגשות, "עמדות איפור ותסרוקת עם מראות גדולות ממש כמו בחדרי הלבשה בתיאטרון, שולחנות כיבוד עמוסי כל טוב מעשה ידי המתנדבות, תאורה, רקע, צלם מקצועי- ונשים סבלניות וקשובות, שעמלו עבור כל מתחפשת, לסדר לה את השיער, את האיפור, את הלבוש, את האביזרים, את מנח הגוף, את המבט, מתוך רצון משותף לדייק עבורה עד כמה שניתן את התמונה. באופן טבעי, מרבית המתחפשות לא דמו לדמות שבחרו. האתגר שלנו היה לא רק לדמות כמה שניתן מבחינה חיצונית, אלא ללמוד את שפת הגוף ואת הבעת הפנים של הדמות הנבחרת, ולנסות למצוא אותן במתחפשות".
מיכל דבורה בדמות לאה גולדברג. צילום: צפריר ניר
מלאכת עיצוב הדמות מול המצלמה וכיוון התאורה הייתה מורכבת, ונעשתה ביסודיות ובסבלנות אין קץ מצידן של המתחפשות, המסדרות, והצלם. ארבעת ימי הצילומים היו פסגת הפרויקט. דומה שכל האנרגיה החיובית שזרמה בפרויקט הזה מרגע תחילתו, התנקזה לחדר אחד.
הצילומים ההתנהלות שיתוף פעולה מלא בין כל המתנדבות, ובחדר ההומה ככוורת דבורים עמלניות, שררה אווירה נינוחה של חדוות יצירה. בכל רגע נתון פעלו בחדר בין 7 ל-10 נשים לצד הצלם". הצלם, צפריר ניר, חבר הקיבוץ, הוא הגבר היחיד שהורשה לקחת חלק בתערוכה. "צפריר היה אקרובט של ממש וליהטט בין גבהים, זוויות, ודרישות הצילום השונות", מוסיפה גילת. "נוצרו רגעים אינטימיים של שיחות אישיות מרגשות, של עצות ומחמאות, של חיוכים וגם הרבה דמעות. החוויה שעברנו יחד כולנו, הייתה מרגשת ומעוררת השראה".
איך נבחרה התמונה לכל אישה?
"מתוך התמונות שצולמו נבחרה בקפידה עבור כל אחת, התמונה המדויקת ביותר, זאת שתציג לא רק את החזות הדומה, אלא תלכוד גם את האווירה ואת המהות של הבחירה". מספר ניר. "לאחר שעות רבות של עבודה על מחשב, הדפסה מקצועית, ומחשבה רבה על טכניקת ההצגה, התכנסנו כדי להקים את התערוכה. הייתי מגיע הביתה אחרי 8 שעות צילום נשכב באפיסת כוחות על הספה ולא הצלחתי להירדם מרמות האנרגיה וההתרגשות. לראות גבר בן 80 עומד מול התמונה של אשתו ומזיל דמעה מרעיד את הלב. התמונות שצילמתי משפיעות על אנשים. זה שהנשים עצמן, ראו את התוצאה של הצילום וזה עורר בהן התרגשות זה עוד מובן, מה שאותי הדהים היו התגובות של בני המשפחה ובני הזוג".
שולי שניידר בדמות מרסדס סוסה. צילום: צפריר ניר
הפגישה עם גילת מתקיימת במבואה של התערוכה וכל העת ניגשים אליה מבקרים שיוצאים נרגשים ובאים לחלוק איתה את התחושות ממנה. בעלה אבי ובנה גורן מלווים אותה כשותפים שקטים. "אני מרגיש שהעבודה על התערוכה מביאה איתה הרבה בריאות לשיבולת", אומר אבי, יש תחושה שבלי זה המחלה הייתה מואצת. אני בדרך כלל פעיל מאד בתערוכות שלה אבל הפעם שיבולת החליטה שאין דריסת רגל לגברים. היו עשרות מפגשים וישיבות ואני ישבתי בצד. זה דווקא היה נוח". שיבולת מספרת כי זו הייתה התלכדות של עוצמה נשית, "יש כאן נשים ש-17 שנים אמרתי להן רק שלום והיום גיליתי אותן והתחברתי אליהן בעוצמות של אהבה. גם אני עברתי כאן תהליך אישי".
"שיבולת מעולם לא הייתה אושיה חברתית ביד מרדכי כמעט אפשר להגיד ההפך", מספרת דנית לוי שעמלה לצידה של גילת. "היא אמן והדבר מאד קרב אליה את נשות הקיבוץ, ידענו שהיא אמן אבל כאן התגלתה לנו הנפש, יכולת הנתינה וההתרגשות, השבריריות שלה. גיליתי גם על עצמי. דברים התגלגלו והפכתי יחד עם דינה סטולר לאחראית על האיפור והצילום, נחשפתי לדברים שלא ידעתי שקיימים בי, ביליתי עם כל אחת מהמצטלמות שעות רבות ואלה נשים שכלל לא הייתי איתן בקשר יומיומי. גיליתי את עצמי וגיליתי גם את נשות הקהילה שאני חיה איתן".
שיבולת גילת ובעלה אבי. צילום: צפריר ניר
לימור סטולר, חברת הקיבוץ שבחרה את כוהנת אורח החיים הבריא, מיכל צפיר, מספרת כי החברות והפרגון ההדדי הם דבר שהחל להירקם עם תחילת העבודה וההתרגשות מעצם התהליך כמו גם מהתוצאה ילוו את המשתתפות עוד זמן רב. "בין כל הנשים שהצטלמנו בעקבותיהן אני גיליתי את שיבולת כמודל למאבק בחיים".
שיבולת, מה החלום הבא?
"מאז אובחנתי כחולת ALS אני חיה בתחושה של תכיפות, להספיק ולממש עוד רעיונות המתרוצצים במוחי. הדבר הבא הוא ליצור מסורת של עבודה קהילתית יצירתית ברמה גבוהה שמטרתה לחבר את הפרטים לקהילה ואת הקהילה לפרטים בתוכה ודרך כך לייצר תחושת שייכות".
גיסלה בדמות מור סטיבנס ואגנר. צילום: צפריר ניר
צלם התערוכה, צפריר ניר, האחראי על תיעוד יצירות המופת הללו, מספר על התחושות האישיות שלו מהתערוכה:
"אדם צובר בחייו חוויות מחוויות שונות, חלקן קצרות טווח, חלקן מעכבות ובולמות וחלקן חוויות שמשאירות את חותמן על האדם ומעצימות אותו. להיות שותף לפרויקט כזה מילא אותי אנרגיה ותוכן שלא תמיד ידעתי להגיד היכן היא מתחילה ובוודאי לא היכן היא נגמרת. הכנות, בניית הסטודיו, הצילום, בחירת התמונות ותהליך תלייתן, לראות את התמונות מול הרפרנסים זו הייתה התרגשות אדירה.
"מעולם לא הכרתי טוב יותר את נשות יד מרדכי, למי פנים עגולות למי פנים ארוכות, למי צוואר ארוך, אגב, למדתי שבוטיצ׳לי מצייר נשים עם צוואר ארוך. ראיתי את הצוות מאחורי הקלעים עמל ועובד להכין את הנשים לצילום לפני הסט על הסט. חתיכת סבלנות הן גילו, והמוכנות שלהן להיכנס לסיטואציות מורכבות הדורשות מתיחת איברים, חיוך, מבט. לא זוכר מתי בחיי קבוצת נשים הייתה מוכנה לעשות בשבילי הכל רק כדי שאהיה מרוכז במשימה, להאכיל, להשקות, להביא כיסא, להזיז פלאש, להוריד פלאש, להרים מסך, להחליף מסך. היה תענוג.
"פעם נוספת נוכחתי לדעת שכאשר אתה נותן אתה מקבל כפל כפליים. העשייה הזו הוכיחה שכאשר יש קבוצה עם מטרה משותפת, נכונות להשקיע ומעל הכל מנצחת מנהיגה מעוררת השראה השמיים הם הגבול".
הוועדה המקומית החליטה השבוע, פה אחד, לאשר עקרונית את הפרויקט המוצע על ידי חברת "ד.נ ימין יזום והשקעות בע"מ". במסגרת הפרויקט יחודש כל מתחם המגורים הקיים בפוארטה דל סול ברחוב אבא אחימאיר. מיד לאחר החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה שלחה מהנדסת העיר, ויקטוריה ברנגל, למשרד השיכון מכתב המלצה להכריז על המתחם כראוי לפינוי בינוי. למרות ההתקדמות הזו, אומר היזם, דידי ימין, כי הצפי להתחלת עבודות בשטח הן בין שנתיים לשלוש.
שנתיים עד שלוש לתחילת העבודות. מתחם פוארטה דל סול. צילום: דני סבח
במסגרת הפרויקט, ייהרסו כל ארבעת המבנים הישנים הקיימים ובמקומם יוקמו ארבעה מגדלי מגורים חדשניים ומודרניים מעל קומת המסחר. הפרויקט הייחודי, מקודם ביוזמת חברת "ד.נ ימין יזום והשקעות בע"מ", הנמצאת בבעלות היזם דידי ימין, כאשר מי שלוקח חלק נכבד בפרויקט הוא אלי יהלום אשר שימש בעבר כמהנדס העיר אשקלון ועד לא מזמן כמהנדס העיר ראשון לציון.
התוכנית שהוצגה כבר לפני כשנה, אמורה לשדרג בצורה משמעותית את איכות החיים של הדיירים הגרים היום במבנים שמצבם הפיזי גרוע מאוד, אשר יקבלו דירות חדשות ומרווחות הצופות לים. ארבעת המגדלים החדשים יכללו 432 יחידות דיור, שייבנו בסטנדרט גבוה עם מרחבים ממוגנים. כמו כן, ייבנה חניון תת קרקעי ויוכשרו שטחי חניה ציבורית בסמוך.
"העיר אשקלון זקוקה להתחדשות". ימין. צילום: דוד לוי
במכתב ששיגרה כאמור מהנדסת העיר, ויקטוריה ברנגל, לאגף להתחדשות עירונית במשרד הבינוי והשיכון, נכתב כי: "עיריית אשקלון בחנה בחודשים האחרונים יוזמה לפרויקט פינוי בינוי ברחוב אבא אחימאיר בשכונת ברנע אשקלון… התכנית המוצעת תואמת את מדיניות התכנון של העירייה. מדובר במתחם ראוי לקידום פינוי – בינוי מבחינה בטיחותית, חברתית ותכנונית… הפרויקט ראוי להכרזה במסלול מיסוי", סיכמה.
לדברי היזם, דידי ימין, ההחלטה הנוכחית הינה סנונית ראשונה בדרך לפרויקטים נוספים להתחדשות עירונית בעיר אשקלון. "קיבלנו בשמחה את ההחלטה של הוועדה המקומית לאשר פה אחד את הפרויקט. אני מאמין שבקרוב מאוד נוכל לצאת לדרך. כידוע, מי שיוביל יחד איתנו את הפרויקט הוא האדריכל אלי יהלום שמעניק רבות מניסיונו הרב בתחום, מייעץ ומכוון אותנו. העיר אשקלון זקוקה להתחדשות עירונית ואני רואה בפרויקט שלנו כסנונית ראשונה שעוד תוביל לפרויקטים רבים ונחוצים בעיר", אמר ימין.
למרות שפרשת איתמר שמעוני הגיעה לבית המשפט, התיק עדיין בתחילתו ולא יסתיים בקרוב. מה שגם כן לא יסתיים בקרוב, הוא מצעד הסנגורים של שמעוני שהחל עם עוה"ד ירון לונדון ואופיר סטרשנוב, המשיך עם עוה"ד אשר אוחיון, אייל אביטל וששי גז ועומד כעת עם גיוסו של הפרקליט ב'הא' הידיעה, עו"ד מנחם רובינשטיין, סנגור נחשב ובעל ותק רב בתיקים פליליים.
איתמר שמעוני בבית המשפט. צילום: מוטי מילרוד
ביום ראשון טען רובינשטיין בבית המשפט כי יידרש לו זמן שלושה חודשים על מנת ללמוד את התיק כולו. גם כעת הוא יושב וצולל למעמקי התיק "יש לי מה לומר אבל לא נקדים את המאוחר. מי שהקדים את המאוחר זאת התביעה הכללית שהגישה כתב אישום לפני שכל החומר היה בחזקתה", אומר רובינשטיין. "החומר התעכב גם בדרך אליה, הרבה מחומר הראיות נשלח לסידור על ידי חברה פרטית, כמו כל ההקלטות והתמלילים ומסמכים אחרים. אני אומר שהם הקדימו את המאוחר. אני גדלתי בבית ספר אחר שבו אתה הולך לבחינה לאחר שקראת את כל החומר ולא מחציתו. קל וחומר שאתה תביעה כללית שמקבל הכל ועושה סדר והיה צריך להחליט אם להגיש או לא להגיש ומה להגיש. אין לי שום ספק שכל מיני גורמים שלא רצו בטובתו רקחו את החגיגה".
כמעט מאחורי כל תיק עומד בעל אינטרס, אבל מה שחשוב לבדוק זה אם הדברים הם אמת או לא. לא? "לפעמים האינטרס מחבל קצת באמת. כשאני אגמור לקרוא, אני אגיד מה אני חושב ואגיד ללא מורא וללא משוא פנים. אני לא שייך לשום מערכת ואין לי חשבונות עם מישהו. אני ייצגתי את אריה איטח (קב"ט עיריית אשדוד שהואשם בהטרדה מינית וזוכה) ולא ראיתי שם מישהו ממטר".
"אין ראיות לקבלת שוחד"
כבר ביום הראשון לעבודתו כסנגורו של שמעוני, העביר רובינשטיין לפרקליטות, 15 דיסקים ריקים על מנת שיצרבו בהם את כל האזנות הסתר והתמלילים. מעבר להיותו תיק עם חומר רב, מעורר התיק הזה אתגרים משפטיים, "זה תיק מעניין מאוד מבחינה משפטית. מאוד מעניין".
מדוע התיק מעניין? "כי אין ראיות ישירות לקבלת שוחד, זה לא שבא מישהו ואומר אני קיבלתי ואני נתתי. ינסו להגיע לזה באמצעות ראיות נסיבתיות והראיות הנסיבתיות בתיק הזה מאוד מורכבות. הרשעה על סמך עדויות נסיבתיות היא קשה כי אתה צריך לייתר כל אפשרות אחרת ואם אתה לא הצלחת לייתר אפשרות אחת, אז אין לך הרשעה בראיות נסיבתיות. פה עשו קונסטרוקציה משפטית חדשה, נראה איך זה ילך".
עו"ד רובינשטיין. "אין ראיות ישירות לקבלת שוחד". מימין: יואל דוידי, עופר שמעוני, משה פונטה ואיתמר שמעוני.
בעצם חורשים פה על גבו של שמעוני? "די בשמחה, להערכתי. יש שם עוד מסקנות מרחיקות לכת. אם אתה הולך לקחת הלוואה מהבנק אתה צריך לדווח עליה כהכנסה חייבת במס? לא. אז למה להאשים אדם בעבירות מס? זו אחת הקונסטרוקציות המוזרות ביותר שניסחו. הרי מה אכפת להם לכתוב, הם כותבים ולא מקבלים עונש על זה שהם כותבים, יש להם פררוגטיבה. וכשממנים אדם שתפקידו לבדוק את הדברים כמו השופטת בדימוס (הילה גרסטל) שמינו אותה לבדוק את הפרקליטות, אז הם עולים על בריקדות".
עכשיו כבר יש נציב ביקורת חדש, דוד רוזן, איתו יהיה קצת יותר קשה. "אני מכיר את רוזן, הוא לא עושה חשבון לאף אחד חוץ מן האמת ואם מישהו ינסה לחסום כמו שחסמו את הקודמת אז הוא יזרוק להם את המפתחות".
"התיק לא יסתיים מהר"
השופט מרדכי לוי, הדן בתיק של שמעוני, קבע כי דיוני ההוכחות בתיק הזה יחלו בסוף חודש ספטמבר וימשיכו ברצף, פעם בשבוע בכל יום ג'. "זה אומר שהתיק הזה לא יתחיל מהר ולא יסתיים מהר", אומר רובינשטיין.
אתה סבור שהתיק הזה לא מבוסס דיו? "בצורה זהירה כן. לא עובדתית ולא בקונסטרוקציה המשפטית שהמאשימה נקטה בה. יש את החוק שנקרא הלבנת הון למה תיקנו את החוק שמופיע בתיק הזה? זה היה פלגיאט אמריקאי ושם עשו אותו כדי להילחם בפשע המאורגן, אבל פה לא חשבו לאורך ולרוחב והעתיקו כלשונו. היום התביעה הכללית משתמשת בו מעבר למקומות שהוא צריך לחול לגביהם, מעבר לפשיעה מאורגנת. היום הוא נחלתו של כל בעל דין. במקרה הזה, האדם הוא שמעוני ולרוע מזלו שמו אותו על שולחן הניתוחים".
למה דווקא אותו? "אני יכול לומר שאני ייצגתי חיים יאנוס, אדם מלח הארץ, ששלוש נשים קשרו קשר נגדו ואני ייצגתי אותו לכל אורך המשפט ובסוף הוא יצא זכאי מוחלט. הם הגישו ערעור וגירשו אותם בבושת פנים, אבל הרסו לו את החיים. מישהו אמר לו 'אדון יאנוס בוא נפצה אותך, כי לא היינו בסדר'. אני לא הכרתי את שמעוני לפני שפנה אלי ואני יוצא מתוך הנחה שהוא יהודי בסדר. יש כאלה אנשים שלא יצאו מתוך אותה הנחה".
עבריינות חד-פעמית
כבר 41 שנים שרובינשטיין הוא עורך דין, "ועדיין נהנה מזה", במשך שנים רבות הוא ייצג עבריינים, משפחות פשע וזכור היטב כמי שייצג את בני משפחת אלפרון, אם זה מוסא ויעקב שהלכו כבר לעולמם ואם אלה ניסים וזלמן שחיים. לפני 15 שנה הוא הפסיק לייצג עבריינים והחל לייצג את מה שנקרא 'מזדמנים', כאלו שחייהם הם לא פשע, אלא נקלעו לעבירות פליליות באופן חד-פעמי.
יעקב אלפרון. צילום: מוטי קמחי
למה כיום אתה לא מייצג משפחות פשע? "כי אלה שעסוקים בזה עכשיו הם לא לטעמי, אין להם כבוד. אין מילה אין קלאסה. הדור הקודם היה להם יותר כבוד ויותר דרך ארץ, הם באו מבתים שהיו בהם ערכים וקצת יהדות וקצת כיבוד לזולת, ומה שעשו עשו לפרנסה. זה לא קיים. גדל דור פשיעה בלי ערכים, בלי קודים התנהגותיים, הכל מותר ועם אוצר מילים מקסימאלי של 150-200 מילה כולל קללות ויריקות. אז אם אתה יכול אתה בוחר לעבוד עם אנשים יותר נחמדים".
אתה מתגעגע לדור ההוא? "כן. כי כל אחד פחות או יותר ידע את המקום שלו".
זקן הפרקליטים הפליליים
יש מי שמגדירים את רובינשטיין 'זקן הפרקליטים הפליליים'. הוא פחות אוהב את זה ומתחבר יותר להגדרה של ותיק. הוא תל אביבי שמתגאה בעברו הצבאי בחטיבת גולני בתור מי שלחם בתל-פאחר בששת הימים ואיש סיירת שריון במילואים, "זה היה מקום העבודה הממוסד היחיד שהייתי בו בחיי", הוא אומר בציניות ומגלה שאפילו סרב לתפקיד שופט מחוזי.
רובינשטיין הוא חבר בפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין משנת 2008 ומבקר רשמי בבתי הסוהר מטעם לשכת עוה"ד בישראל והמשרד לביטחון פנים החל משנת 2014. בשנת 2013 הוא הוציא לאור את הספר "זרקור למשפט הפלילי", אותו כתב יחד עם עוה"ד דורון מורל. הספר עוסק בתחום המשפט הפלילי ובעיקר בהיבט המעשי של התנהלות המשפט הפלילי, לצד החוק והפסיקה המנחה.
אז אפשר לומר שבימים אלה, אתה שקוע רק בתיק שמעוני? "נכון אמת ויציב, אני שקוע בתיקים כל עוד הם לא משעממים אותי וזה לא משעמם בכלל. זה תיק שמעניין אותי משפטית ומאתגר בגלל הסוגיות החדשות. נראה לאן אנחנו הולכים איתו".
רצף דיונים בתיק
ביום ראשון בצהריים, התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בתל אביב בפרשיית ראש עיריית אשקלון המושעה, איתמר שמעוני. שמעוני הופיע בדיון עם עו"ד מנחם רובינשטיין שהגיע יחד עם עו"ד צעיר ממשרדו, גל רפפורט. גם איש העסקים, יואל דוידי, שעד כה היה מיוצג על ידי משרד ויינרוט, הפתיע כאשר הגיע עם עו"ד נוית נגב, אשר זכורה כמי שייצגה את רה"מ לשעבר אהוד אולמרט.
עו"ד נוית נגב. צילום: טלי מאייר
עורכי הדין טענו כי לאור זאת שהם חדשים בתיק, נדרש להם כשלושה חודשים ללמוד אותו. השופט, מרדכי לוי, הסתפק בפחות וקבע מועד לדיון הבא ב-11.06. את המענה לכתב האישום קבע השופט ב-4.07 וכן קבע רצף דיוני החל מתאריך 26.09 בכל יום ג' לצורך דיוני הוכחות.
בעוד חמישה מחזורים בלבד, יידעו אוהדי הפועל אשקלון, היכן תסיים קבוצתם את העונה והאם תצליח לשרוד בליגת העל. כשהיא בעיצומו של מאבק אינטנסיבי מול הפועל תל אביב והפועל כפר סבא על הזכות לשחק בליגה הראשונה גם בעונה הבאה, נדמה כי הנושא הבוער שמעסיק יותר מכל את אנשי הכדורגל בעיר, הוא באשר לגורל המועדון, זאת לאור השינויים בזירה הפוליטית, שמתקשרים באופן ישיר לעתידה של הפועל אשקלון. איתמר שמעוני, שידע להקצות תקציבי ענק עבור קבוצתו האהודה, כבר מחוץ למשחק, וכעת גם בהפועל אשקלון חרדים לשמוע מי האיש שיירש את מקומו.
"לא אפשרתי ליובל נעים ללכת". קסנטיני עם נעים ומוריס ז'אנו. צילום: אורי קריספין
יו"ר הקבוצה וחבר מועצת העיר בדימוס, איתן קסנטיני (41), הצהיר בריש גלי על תמיכתו ברב יעקב אביטן, ובטוח שיחד איתו, הקבוצה הדרומית תמשיך בקו אותו התחיל שמעוני, לרבות רכישת הקבוצה מפרוספר אזגי. לצד ההתחייבות הזו, קסנטיני מבין היטב כי ללא משקיע חיצוני שירכוש את הקבוצה וינתק אותה מניהול עירוני, יהיה קשה עד בלתי אפשרי עבור קבוצת הכדורגל להמשיך ולהתקיים. "קשה לי להגיד לאן פניה של הקבוצה מועדות", מספר היו"ר בכנות מסוימת את חוסר הוודאות, בראיון חגיגי ל'כאן דרום'. "אני יכול להגיד שאני ודרור נלחמים ועושים את כל העבודה הקשה כדי שהקבוצה הזאת תישאר בליגה. אבל אם לא יגיע אדם רציני וישקיע בהפועל אשקלון יהיה לנו קשה מאוד להמשיך להתקיים בליגת העל, אם נישאר".
"אחרי החגים הפרשה עם פרוספר אזגי תסתיים"
הפועל אשקלון כידוע, היא אחת הקבוצות היחידות בארץ ללא בעלות פרטית. באשקלון שוברים את הראש כיצד לגרום לכך שהיא תהיה מונחת על המדף ותוכל מבחינה כלכלית לחיות בראש שקט. קסנטיני מצידו, מכיר את הפתרונות, ומחליט לקרוא תיגר על האנשים האמידים בעיר. "יש אנשי עסקים מספיק טובים באשקלון, צריך פשוט מאוד לנסות ולחבר אותם לקבוצה ואת הקבוצה אליהם. זה מאוד קשה, אני עובד על זה שלוש שנים. באמת שהצלחנו ותרמו לנו אבל זה לא מספיק, לא מדובר בתרומה, מדובר בלבוא ולהחזיק את הקבוצה, זה הרבה מאוד כסף ואני מקווה מאוד שעד שיהיה מי שיחליט, שיחליט להביא לנו איזה משקיע טוב".
אנחנו מדברים על מישהו שיבוא ויקנה את הקבוצה אבל אנחנו שוכחים שהקבוצה הזו עדיין שייכת לפרוספר אזגי. למה הבוררות מולו לא מתקדמת לשום מקום?
"אני הבנתי שאחרי החגים יגיע הסוף בפרשה הזו עם פרוספר ומעריך השווי יגיד את הסכום שצריך לשלם. אני מקווה מאוד שזה יסתדר, מקווה בשביל הקבוצה שהכל יהיה טוב. אבל חייב משקיע בקבוצה לא משנה מי זה יהיה, הקבוצה הזו חייבת משקיע".
יש כסף לפתוח את העונה הבאה על פי תקציב העירייה?
"לפי תקציב העירייה נשאר כסף לפתוח את העונה הבאה והכל בסדר. בעירייה נותנים תקציב משנה לשנה. זה אומר שאת הכספים לשנה הנוכחית קיבלנו בינואר וחילקנו את זה, בחלק השתמשנו בינואר בשביל רכש, ובעונה הבאה, שתתחיל באוגוסט, נשתמש בחלק השני. צריך לדעת להשתמש בחוכמה בכסף, וחילקנו אותו כמו שצריך. עדיין הכל תלוי מי יהיה ראש העיר ואם הפועל אשקלון תעניין אותו או לא".
קסנטיני: "אחרי החגים יגיע הסוף". אזגי. צילום: דוד לוי
אז עכשיו כשאיתמר שמעוני לא בעניינים, מי לוקח את ההחלטות בהפועל אשקלון?
"תמיד אנחנו לקחנו את ההחלטות, אני, דרור והצוות הניהולי, בשיתוף פעולה עם חברי העמותה, חנן זילברמן ושירן מנור, שהיו מאוד מעורבים בהחלטות. אני לא מדבר על החלטות לגביי שחקנים או על דברים מקצועיים, כי אלו החלטות שלנו עם הצוות המקצועי. אבל על התשלומים אחראית העמותה. כל ההחלטות הניהוליות הם שלנו, דרור הוא המנכ"ל והוא מנהל את העניינים".
מקל עליכם שצ'יקו מגיה הצטרף העונה למערכת?
"עד שצ'יקו הגיע כל הנטל היה על דרור, צ'יקו בא ועזר לו וזה היה נורא חשוב. זה גם חסך הרבה, לפי דברים שראינו. אני לא מתעסק בענייני כספים אז אני לא יכול להגיד נקודתית, אבל ברור שהוא עזר מאוד בקטע הקבוצתי ואנחנו מסתדרים טוב מאוד כולנו ביחד".
לאור המצב הפוליטי והעובדה שאיתמר כבר לא ראש העיר, אתה רואה את עצמך ראוי להמשיך בתפקיד?
"אנשים מתבאסים שאני אומר את זה, אבל זה כמו בפוליטיקה שכל הזמן הייתי אומר 'אני עוזב, אני עוזב, אני עוזב…' ומשכתי עוד קצת. אני חושב שעשיתי את המקסימום בשלוש השנים האלה, באמת את המקסימום, ואם אנחנו לא נקבל כתף תומכת, לא יהיה לנו למה להמשיך, זה פשוט יהיה לבוא ולפרק הכל. זה שהוכחנו את עצמנו זה ברור, יש קבלות בשטח. אני לא רוצה לדבר בשם אחרים, אבל אם לא יתנו לנו את הקרדיט להמשיך, אין לנו מה להמשיך בכדורגל באשקלון".
"ראשות העיר? יכול להיות שאתמודד". קסנטיני ושמעוני. צילום: דוד לוי
"אולי עם מינוס 8 או מינוס 10 היינו עושים חושבים לגביי יובל נעים"
בהפועל אשקלון לא נכנעו לרעש התקשורתי, כמו גם מצד הקהל עצמו, שקראו לסיים את דרכו של המאמן יובל נעים בקבוצה. בשעה שכל קבוצות התחתית, בלי יוצא מן הכלל, החליפו מאמנים בקצב מסחרר כי הבינו שנכשלו מקצועית, בהפועל אשקלון, עם רצף של חמישה הפסדים, החליטו לתת קרדיט בלתי נגמר למאמן שלהם. "אני יכול להגיד לך שלא משנה באיזה קבוצה בארץ הייתי, ויובל היה תחתיי, הייתי אומר שדברים נמדדים לטווח הארוך ולא הקצר", מסביר קסנטיני. "אני לא יכול לשכוח את מה שיובל עשה בשנתיים האחרונות, הוא אמנם לא עשה את זה לבד, בשיתוף פעולה עם כל הצוות המקצועי, אבל בכל זאת יובל היה הכנר הראשי, ואי אפשר לשכוח את זה. אני חושב שגם בליגה הלאומית, כשהיו לנו בעיות וכולם ביקשו שיובל יתפטר, נעמדנו על הרגליים האחוריות כדי שהוא יישאר והוא נשאר וגם עלינו ליגה בסוף. כשנותנים ליובל גב, הוא מחזיר כפליים והשחקנים מעריכים אותו על זה. ראינו את זה נגד הפועל חיפה".
בכל זאת, מגיע שלב שמאמן ממצה את עצמו. לשיטתך, גם אם הפועל אשקלון הייתה מפסידה עשרה משחקים רצופים, יובל עדיין היה מקבל קרדיט להמשיך בגלל הישגי העבר.
"צריך לזכור שהליגה עדיין לא ברחה לנו. אם היינו מתחת לקו האדום עם מינוס 8 או מינוס 10 נקודות, והיינו אומרים זהו אין לנו יותר סיכוי, אז יכול להיות שיובל היה עושה חושבים וכך גם אנחנו. אני יכול להגיד לך שבינואר פנו אלינו קבוצות בארץ ורצו את יובל, הוא שאל אותי ואני לא אפשרתי לו ללכת. אז מה, בינואר אני לא נותן לו ללכת ובפברואר אני אגיד לו לך הביתה? זו לא דרך. הליגה לא ברחה ולא סיימנו אותה, למה אנחנו צריכים להוריד את הקבוצה ולהתחיל לחפש מאמן, ואחרי זה להגיד וואי איזה טעות עשינו? יובל איתנו מתחילת הדרך, כמו שהעלינו אותה, אנחנו נתאמץ ונדאג להשאיר אותה, וגם אם נרד, הכישלון הוא לא רק יהיה רק של יובל, הכישלון הוא של כולנו. וכל אחד יכול להגיד 'לא היה לנו מספיק כסף והכל היה נגדנו', אבל יש כישלון ויש הצלחה, והדברים האלו נמדדים. לפי מה עשית ולא לפי סיפורים בדרך".
"חייב משקיע בקבוצה". קסנטיני. צילום: אורי קריספין
לא שמעתי שמישהו לקח את יובל לשיחה או ניער אותו על היחס שלו כלפיי כלי התקשורת המקומיים.
"לא היה נושא אחד ואפילו נושאים אישיים, של יובל מול כתבים מקומיים או של יובל מול שחקנים, שלא היה מגיע אלינו. בכל שלוש השנים האלו תמיד ידענו לפתור את הדברים בשקט ובלי לעשות רעש, וככה עשינו גם עם יובל. היו לו קטעים שהוא טיפה לא התבטא יפה, אבל אחרי זה הוא נרגע. אין פה קטע שהבנאדם הגזים, יובל יודע להתבטא ולהתנהג, שלוש שנים אני אומר שאת יובל אי אפשר לשפוט 30 דקות לפני משחק ו- 30 דקות אחרי משחק, לפעמים הוא מוציא מילים שהוא לא צריך להוציא, אבל הוא יודע גם להודות בטעות אחר כך".
מרגיש שכל דבר רע שקורה העונה בקבוצה, אתם ישר יוצאים לתקשורת ומוציאים קיטור על הפועל תל אביב. מאיפה נובעת תחושת הקיפוח הזו?
"קודם כל אנחנו לא אלו שהוציאו דברים על הפועל תל אביב בתקשורת, מי שהתחילו היו ראשי הקבוצות בתחילת העונה, ברגע שהתחיל בהפועל תל אביב כל הבלגן. הרגשנו אז, שפתאום הבקרה לא מתערבת ואף אחד לא מתערב. החליטו בהתחלה להחזיר להפועל את הנקודות ואפילו ראשי הקבוצות היו מוכנים לתת להם שחקנים ללא תמורה, כמו מכבי חיפה והפועל באר שבע, זה דבר שפגע בנו מאוד. כאילו מה, אתם רוצים אותם בליגה ולא אותנו? אתם פתאום באים ומשנים את חוקי המשחק. יכול להיות דבר כזה שממני אתם מבקשים כסף על שחקן ולהם תתנו את השחקן בחינם? זו לא דרך. יש דבר כזה בעולם שקבוצה יכולה עם גרעון של 100 מיליון ש"ח להתחיל את העונה ואחרי זה יורידו לה 9 נקודות והיא תמשיך את העונה כאילו כלום? אני עם מינוס של 100 אלף שקל עושים לי בלגאן. מה כי יו"ר הבקרה הוא אוהד של הפועל ת"א אז הוא מסכים לדברים כאלה?"
אתה מרגיש שגם עכשיו הפנייה מרשם העמותות זה משהו שהגיע מהפועל תל אביב?
"האמת זה דבר שכן חשבתי שהגיע מהפועל תל אביב, אבל אחרי שאני אישית ישבתי עם רשם העמותות, אני יכול להגיד שהם רוצים לעזור. זה היה נורא מבלבל לראות את התהליך הזה, רשם העמותות הבין אותנו ואת מה שעברנו, אחרי שהיינו בליגה חובבנית ועלינו לליגה מקצוענית, ולא היה מי שיסביר לנו כל כך מדויק כמו שהסבירו עכשיו. אני מקווה שעד שהכתבה הזו תתפרסם, אנחנו נהיה אחרי זה, נקבל את הניהול תקין ונשלם את המשכורות".
לקח לכם העונה המון זמן להתחבר, אתה מאמין שבסופו של דבר, בעוד חמישה מחזורים, אשקלון תחגוג הישארות?
"בעזרת ה', זה החלום ואם נצליח זו תהיה היסטוריה לעיר. כשנעשה את זה, תושבי העיר ופרנסי העיר יבינו שהקבוצה הזו חייבת להיות בליגה הראשונה ושהם צריכים לפתוח את הכיס ולעזור".
"צריך לזכור שהליגה עדיין לא ברחה לנו". קסנטיני. צילום: אורי קריספין
"השחקנים שהבאנו לנוער – לא מספיק טובים"
גם מקבוצת הנוער של המועדון, בהפועל אשקלון לא זוכים לעדנה ולמעשה נוחלים אכזבה עמוקה העונה. אחרי העונה הפנטסטית אשתקד תחת המאמן איציק ברוך, בסיומה עלתה הקבוצה לליגת העל, נדמה היה כי מחלקת הנוער עולה על דרך המלך והולכת לתקוע יתד בליגה הראשונה. אלא שחילופי מאמנים, הבאת שחקנים מבחוץ שלא הוכיחה את עצמה והתעסקויות שונות בבעיות משמעת, היו בעוכריה של הקבוצה, שנועלת את הטבלה ונותרה עם סיכויים קלושים לשרוד. "לשחקנים היה חיבור גדול עם המאמן איציק ברוך, והבאסה הכי גדולה הייתה שאיציק עזב את הקבוצה והלך לבני יהודה", משחזר היו"ר. "לו היה קשה שם, ולנו היה קשה בלעדיו, כי החומר האנושי שלנו היה מאוד מתאים למאמן מהסוג של איציק ברוך. ליגת העל הייתה קצת גדולה עלינו העונה, לא הבאנו שחקנים מספיק טובים שיכלו לעזור לשחקנים המקומיים שלנו. אנחנו עוד לא מכירים את המערכת הזו בנוער, ואני מקווה שבשנים הבאות, הדור שגידלנו בנערים ב' ונערים ג', זה דור שיביא את הנוער שוב לליגת העל כי יש קבוצות טובות היום במחלקת הנוער".
טעיתם כשהחתמתם את יוסי בילו?
"טעות חמורה שאני שותף מלא בה".
ואז מיניתם את עומרי כהן, שחוץ מזה שהוא איש מקצוע טוב, הוא גם חבר קרוב שלכם.
"כשעומרי נבחר להיות המאמן של הנוער, אנחנו שמנו בצד את החבר קרוב והלכנו בקטע המקצועי. היינו בטוחים שהקבוצה צריכה יותר משמעת ויותר אחריות ונתינה. בהתחלה זה דפק והכל הלך בסדר. עומרי הצליח מאוד בארבע השנים האחרונות עם קבוצות ילדים ונערים יותר, אבל אני מאוד מקווה שגם אם הקבוצה תרד, הם ידעו להעלות את הקבוצה חזרה. אמורים לעלות לנוער כל השחקנים הצעירים שעומרי אימן בשנים הקודמות, כך שלא משנה מי ישב בכיסא של הפועל אשקלון, הוא צריך להבין שהשחקנים שיעלו לנוער הם שחקנים שעומרי גידל ויהיה לו הכי נוח איתם".
לך תעשה לך רב
לאורך תקופתו של הרב יעקב אביטן כחבר מועצת העיר, הוא נהג באופן סיסטמתי להתנגד לתמיכות בקבוצות המשחקות כדורגל בשבת. באופן טבעי, תמיכתו של קסנטיני ברב, נתפסה כתמוהה במקום מסויים וסותרת את היותו יו"ר של קבוצת כדורגל עירונית, שלעיתים נאלצת לקחת חלק במשחקי כדורגל בשבת. "חשבתי טוב על העניין הזה", שופך קסנטיני אור על החלטתו. "הרב באמת התנגד לתמוך בקבוצות שמשחקות בשבת, ויחד איתו עשינו מלחמות כדי שהקבוצה הבוגרת לא תשחק כדורגל בשבת, ואם היא תשחק, אז אנחנו נדאג שזה יהיה בלי מוזיקה ובלי להפריע. לא צריך לדבר פה על הרב אביטן, צריך לדבר על כל הרבנים בעיר, הם צריכים להבין שצריך להיות סטטוס קוו בעיר. יש את הים שזה מקום של גולשים ושל אופנועי ים, ויש את הכדורגל ואת הבריכה העירונית, שצריך לדעת לשמור איתם על סטטוס קוו. לא אנחנו החילונים נבוא להוציא לדתיים את העיניים ולא הם צריכים לבוא ולסגור לנו את העיר. העיר הזו מעורבת, צריך לדעת להסתדר איתה. הוויכוחים שהיו לפני שנתיים, הצלחנו להתגבר על זה, גם מבחינת כל הדתיים שהיו במועצה, וגם אנחנו החילוניים, שידענו לבוא ולעזור לדתיים במועצה".
קסנטיני: "הוא איש של שלום". הרב אביטן. צילום: דוד לוי
ראשות עיר בידי רב, זו פגיעה תדמיתית קשה לעיר. לא מדובר רק באדם חרדי, אלא ברב מכהן.
"אני יכול להגיד שהשיקול שעשיתי עם הרב אביטן הוא הכי אמיתי ונכון, בגלל הסיטואציה שהעיר נמצאת בה. אני בטוח שמי שיקרא את הכתבה, יודע שהרב הוא איש של שלום ושל חיבור. מה שאנחנו צריכים בשנה ושישה חודשים שנותרו, זה לחבר בין האנשים, לחבר בין הדתיים לחילוניים, בין האשכנזים לספרדים, ולחבר בין כל אלו שהיו ביניהם מלחמות. אין מתאים ממנו, ואם הרב יעשה את זה, זה יהיה פיקוח נפש מבחינתו, ולא רק להיות ראש עיר כדי לסמן וי".
ראש עיר עם צביון דתי טוב או לא טוב להפועל אשקלון?
"אני יכול להגיד שאני לא עושה צעדים בלי לבדוק. ישבתי עם הרב, ושאלתי אותו לגביי הכל. כל מי שדיבר איתי, גם מועמדים אחרים, אמרו שהפועל אשקלון היא בראש מעייניהם של כולם. לא ראיתי חבר מועצה שיש לו בעיה, אפילו שהיו כל מיני הערות, אלו היו הערות לבנות ולא לבוא להרוס".
השאלה אם אלו יהיו תקציבי ענק כפי שאיתמר שמעוני היה נותן.
"אני לא יודע. ואם צריך לקרוא לזה תקציב ענק, אז בליגה א' באמת היה לנו תקציב גבוה, אבל אני חושב שבליגה הלאומית, היה לנו תקציב נורמאלי. אני יכול להגיד שלגביי הרב, אם הוא יזכה, הוא באמת ירצה להיות ראש עיר של כולם ולא של מגזר אחד".
"אף אחד לא נתן לי מתנה, איתמר קיבל נקודות זכות על העבודה שאני עשיתי"
אחרי החתול השחור שעבר ביניכם, אתה ואיתמר שמעוני חזרתם להיות מאוחדים. איך זה שלא תמכת במועמד שלו? לא חששת שהוא יחליף אותך במישהו אחר?
"בשביל להחליף אותי לא היה צריך להתאמץ כל כך הרבה. היה פשוט צריך להגיד לי לא להגיע יותר. אין לי לא שכר, לא רכב, ולא דלק מהפועל אשקלון. הכל התנדבותי. זה היה רק לעשות לי טלפון ולהגיד לי אל תגיע יותר ואני לא אגיע. אני חושב שאני ואיתמר, זה לא העניין אם עבר בינינו חתול שחור או לא, ביום שהייתי אמור להיות סגן ראש העיר והתמודדתי על זה, הוא לא תמך בי. הודעתי באותו יום, שבגלל שהרב תמך בנו, כל מה שהרב יחליט לעשות אנחנו הולכים איתו כגוש אחד. כל הבטחה שנתתי בחיים, עמדתי אחריה, וזו הייתה הבטחה וכולם ידעו את זה, אני הודעתי את זה עוד כשהייתי חבר מועצה, יום אחרי שלא נבחרתי לסגן".
קסנטיני בשולחן מועצת העיר. צילום: דוד לוי
ובכל זאת, לא זכרת לאיתמר את זה שהוא בא בתחילת הקדנציה שלו ונתן לך מנדט להיות יו"ר הפועל אשקלון.
"אף אחד לא נתן לי מתנה, באתי ועשיתי עבודה בהפועל אשקלון. אם תיקחי את שלוש השנים שלי בהפועל אשקלון ותחשבי את משכורת המינימום, את תביני כמה כסף אני תרמתי בשלוש שנים, יחד עם כל התורמים שאני הבאתי. שלא ישכחו ששנה שעברה 'אלבר' אמרו שאם לא איתן קסנטיני הם לא מוכנים לתרום. עשיתי המון עבודה על הספונסרים, תמיד היו צריכים אותי. לא באתי להיות על קרני המזבח של מישהו, אני באתי לעבוד. בני וקנין בתקופה שלו נתן לי הרבה דברים, אז אפשר להגיד שהוא עשה אותי? אני התמודדתי לבחירות, אני הבאתי 2 מנדטים למועצה, ואני עשיתי עבודה. איתמר לא סתם לקח אותי לקואליציה, הוא רצה שאני אעבוד. עבדתי בשבילו והוא גם קיבל נקודות זכות על העבודה שאני עשיתי. זה היה הדדי, ככה זה בפוליטיקה".
אתה שומר היום טינה לשמעוני?
"לא שומר טינה לאף אחד בחיים, אין דבר כזה. נפגעתי, אז מה? זה פוליטיקה. אני מאחל לו שיסיים את המשפט שלו וינצח אותו, בשביל המשפחה שלו. היום זה משחק אחר, משחק פוליטי. אני עזבתי את הפוליטיקה ויצאתי החוצה. יש לי סיעה אני מקווה שהסיעה תצליח ותעשה מה שהיא חושבת שנכון".
אם עזבת את הפוליטיקה לפני חצי שנה, למה אתה ממשיך לבחוש בה?
"לא בוחש בה, פשוט נתתי הבטחה לרב ואני חייב לקיים אותה. כל דבר שאני יכול לעשות בשביל הרב אביטן אני אעשה אותו. אני חושב שזה יהיה יותר מבורך לעיר מאשר לרב עצמו שיהיה לנו ראש עיר כזה. כולם מפחדים מראש עיר חרדי, אבל תעשי בדיקה ותראי כמה ראשי עיר חרדים יש במדינת ישראל, כולם יודעים איזה רב הוא הרב אביטן, הוא רב של כולם, יודע לפתור בעיות, מייעץ לאנשים, אפילו רוב הרוסים בקהילה של חבר העמים מתייעצים איתו. הוא מאוד ליברלי והוא גם יודע איפה הגבולות".
חלק מהעניין שעזבת את החיים הפוליטיים היה גם כדי לקבל שכר מהכדורגל.
"לא עזבתי את הפוליטיקה כדי לקבל שכר, אמרתי שאני אמשיך עד סוף העונה גם בלי לקבל שכר. בשנה האחרונה והקשה בליגת העל, העדפתי ללכת לשוק העסקי, לעבוד עם ההורים שלי, ככה שאני לא צריך שמישהו ייתן לי, ברוך ה' יש לי הכל והכל בסדר".
אתה מתכוון להתמודד לראשות העירייה ב-2018?
"אני חשבתי שסיימתי עם הפוליטיקה, אבל בגלל שאני רואה מה קורה לעיר, הכל יכול להיות. כל דבר בזמנו".
"אם נרד, הכישלון האו של כולנו". קסנטיני ודרור אלמלם. צילום דוד לוי
"כל הזמן יש לנו מן ספק שמשהו לא טוב הולך לקרות בהפועל אשקלון"
בכל תחום בו קסנטיני מתעסק ולוקח על עצמו, הוא שואף להגיע לטופ. בטח ובטח כשמדובר בספורט, התחום בו הוא מתמצא אולי יותר מכל דבר אחר. בראיונות קודמים שלו, שיתף קסנטיני כי השאיפה הגדולה שלו היא להיות ביום מן הימים יו"ר ההתאחדות לכדורגל. שנתיים לאחר אותה הצהרה, קסנטיני עדיין טוען כי המטרה נותרה בעינה. "אם אני אמשיך בכדורגל אז כן, זו עדיין אחת מהשאיפות שלי. אני נמצא היום בפורום 18 בהתאחדות לכדורגל, מאוד משפיע על ההחלטות, ואני מקווה מאוד שבסוף גם זה יגיע, רק לא בהתנדבות".
עד מתי איתן קסנטיני יהיה בהפועל אשקלון?
"קודם נסיים את העונה, ונראה אם בכלל הצלחנו לגרום לאיזה עתיד להפועל אשקלון. אני יכול לתת לך כותרת שאנחנו שלוש שנים בהפועל אשקלון, ובחצי שנה האחרונה, כל הזמן יש לנו איזה מן ספק שמשהו לא טוב הולך לקרות. אנחנו כל הזמן מנסים לעשות את הדברים על הצד הטוב ביותר, אבל אם הפועל אשקלון לא תמשיך בדרך שלה, אז זה כבר לא יהיה באשמתנו".
נראה אותך בכדורגל גם בעונה הבאה?
"אם אני לא אהיה בהפועל אשקלון בעונה הבאה, זה רק אם יקרה משהו חמור, רק אם יחליטו להחזיר את הקבוצה לפרוספר או כל דבר אחר, שלא קשור אלינו כקבוצה. נגמור את העונה הזו ואז נחליט מה אני עושה".
'שיטת הרזיה צבאית' כך מכנה טניטה פבר את השיטה שלה לחיטוב הגוף והרזייה. והעסק שלה מתנהל כמו צבא של ממש. תשכחו מכל מה שהכרתם עד עכשיו, כי פבר לא עושה הנחות לאף אחד. היא לא תלטף לכם את האגו, לא תתחשב ולא תברור מילים, היא תעשה לכם ביקורי פתע בבית ותפתח את המקרר והמאמנות שלה יעמידו אתכם על המשקל פעמיים ביום, בבוקר ובערב, כי לשיטתה רק ככה מגיעים לתוצאות.
את העסק שלה היא פתחה לפני שלוש שנים, מאז הוא צמח והתפתח ומונה היום כ-500 תלמידים, ככה היא קוראת ללקוחות שלה. ואל תקראו לו 'סטודיו', כי מדובר באקדמיה של ממש. "לא סתם קראתי לזה אקדמיה, כי זה פשוט מתנהל ככה, אבל זאת לא אקדמיה רגילה זאת אקדמיה צבאית, על כל המשתמע מכך, כן יש גם קשיחות ונוקשות", היא מסבירה. "יש טיפולים בהצרת היקפים, מוצרי הרזיה, ספריה, הרצאות וטיולים מיוחדים לחו"ל – 'משחקי הרעב'. התלמידים לומדים איפוק באכילה ולצאת מהתאווה. אנחנו עובדים עם אנשים שאיבדו שליטה ותקווה לשינוי ולכן זה נעשה גם בצורה של הפחדה וטונים גבוהים".
"אליי באים כשרוצים לעשות שינוי אמיתי". פבר. צילום: תום חוליגנוב
יש המון ביקורת על הקשיחות שלך. "זה פשוט מאוד כמו בצבא, וככה צריך לקבל את זה. אנשים שמעבירים ביקורת או שהם לא היו בצבא או שהם שכחו איך זה מתנהל שם. העתקתי את השיטה הצבאית אליי לאקדמיה והתאמתי אותה לצרכים שלי. מספיק עם כל ההתייפייפות הזאת של 'קדימה מאמאל'ה' וקבוצות התמיכה, לא אצלי! כי זה פשוט לא עובד. אני מציבה מול התלמידים שלי מראה, ככה איך שהיא. מה לעשות שלפעמים זה לא כל כך נעים. אליי באים כשרוצים לעשות שינוי אמיתי, לא רק פיזי, זה שינוי שהוא גם בראש ובתפיסה וכן אני מפעילה גם לחץ". איך את עושה את זה? "קודם כל מבחינתי המחיר לא משקר, כן זאת תכנית שעולה לא מעט כסף ביחס לשוק וזה לפעמים מה שגורם לאנשים לקחת את זה ברצינות. דבר שני לכל תלמיד מוצמדת מדריכה, שמלווה אותו 24 שעות ומבקשת לעלות כל בוקר וכל ערב על המשקל. היא מהווה את המפקח, אם בן אדם לא יכול להשתלט על עצמו אז יש כאן מישהו שעושה את זה במקומו. נכון, זה לא נעים לתת דין וחשבון על כל מה שנכנס אלייך לפה. אני גם עושה ביקורים בבתים ופותחת ארונות ומקררים והביקורת הזאת בוודאי גם היא לא נעימה, אבל אם לא נעים לך, כנראה שהגיע הזמן שתתחיל לעשות עם זה משהו. כל מי שמגיע אליי חותם על מסמך שמסביר על השיטה, זה המוצר שלי ומי שמוכן לעשות שינוי אמיתי מוזמן". הם מפחדים ממך? "כן, ואין לי שום בעיה עם זה. אני מגיעה לאקדמיה ואני בתפקיד, מבחינתי אני משחקת משחק והם לוקחים בו חלק. כן, אני קשוחה. כן, אני לא נעימה הרבה פעמים. כן, אני לא חושבת הרבה לפני שאני מוציאה מילים מפה".
"זאת לא אקדמיה רגילה זאת אקדמיה צבאית". פבר. צילום: תום חוליגנוב
הרבה פעמים זה גם מעליב. "אם בן אדם נעלב על איזשהו משפט או הגדרה זה אומר שיש לו בעיה וגם איתה הוא צריך ללמוד להתמודד. הן באות אליי כדי לעשות שינוי, זאת בחירה חופשית. אני לא תופסת אישה ברחוב ואומרת לה 'את שמנה' או 'תראי איך את נראית' ויש כאלה שנראות קטסטרופה, אבל כשעושים את הבחירה ובאים אליי צריך לדעת לקבל גם את הדברים האלה ולהיות מודעים". מחר תחגוג פבר את יום הולדתה ה-40, היא רווקה ומגדלת שתי בנות (16 ו-7), ואפשר לדמיין מה עבר עליה בתקופת ההריון כשהיא עלתה במשקל, "בכל הריון שלי עליתי 12 ק"ג, למרות שלא אכלתי הרבה והיה לי מאוד קשה להוריד", היא מספרת. "הגוף שלי לא מוריד במהירות עודף משקל וגם אני נלחמתי. בכל סוף הריון עשיתי לעצמי טרור, בדיוק כמו שאני עושה לכל מי שמגיע אליי. סתמתי את הפה, אימונים קשים והמון סבלנות. התפיסה לפיה מותר קצת יותר בהריון היא מוטעית מיסודה, בדיוק ההפך. יש לחץ גדול מאוד על איברים פנימיים והשמנה לא מועילה לזה. צריך לאכול הכל אבל בכמויות מאוד קטנות וחשוב גם לזכור שעודף משקל בהריונות מביא איתו מחלות וסיבוכים".
"בכל סוף הריון עשיתי לעצמי טרור". פבר. צילום: מרינה מועלם
היפיפייה הנרדמת
פבר התגלגלה לתוך התחום הזה מגיל צעיר ממש, היא הייתה תינוקת חולנית שגם הרופאים וגם ההורים לא מצאו את הדרך לסייע לה. "קיבלתי זבנג מהרגע בו נולדתי, הייתי תינוקת שכל הזמן ישנה ומתעלפת ואף אחד לא ידע מה זה. בשלב מאוחר יותר גילו בעיה בלבלב וסכרת". אך למרות הגילוי והאבחון הרפואה הקונבנציונלית לא מצאה פיתרון למצבה של טניטה הקטנה, שהייתה אז רק בת 6. היא הייתה שוקעת לתוך שינה עמוקה שיכלה להימשך גם שבוע רצוף. "עד שבאחד הימים שקעתי ולא התעוררתי, הייתי מאושפזת שנה שלמה בבית חולים ופשוט ישנה, היו מעירים אותי רק לאוכל ותרופות. יום אחד התעוררתי והרגשתי ריח חזק מוזר מהגוף שלי, ידעתי שאם אני נרדמת שוב אני פשוט לא מתעוררת יותר". מתוך אינטואיציה של ילדה בת 6 פתחה פבר בשביתת רעב, את האוכל הייתה זורקת ואת התרופות מחביאה. "היו מוציאים אותי עם כסא גלגלים לטיול והייתי קוטפת עלים מסוימים ואוכלת אותם. חודשיים לא אכלתי כלום, הייתי פשוט שלד, אבל יחד עם זאת לא ישנתי יותר והרגשתי שחוזרת אליי האנרגיה", היא מספרת. כשהרגישה שגופה מתחיל להתנוון וליצור פצעי לחץ משכיבה ממושכת. הייתה מפילה את עצמה לרצפה וזוחלת חזרה. "חשבו שהשתגעתי, אבל אני מצאתי לעצמי את השיטות שיעזרו לי", היא אומרת.
תינוקת חולנית. פבר בילדותה. אלבום פרטי
לאחר כשנה השתחררה מבית החולים והחלה לבחון את גופה וללמוד מה טוב לו. "משם הכל התחיל, היום אני עדיין מאובחנת סכרתית אבל לא לוקחת תרופות ויודעת בדיוק מה הגוף שלי צריך. הבנתי שתזונה נכונה הכרחית לבריאות, לא רק שלי אלא של כולם ולכן אני בחרתי לעסוק בזה".
"אמרו שאני משוגעת"
בגיל 13 פבר ומשפחתה עלו לארץ והיא חוותה קושי רב להתאקלם. לא היו לה חברים או משפחה נוספת בארץ. אמה נכנסה לדיכאון מהמעבר והסתגרה בחדרה, האבא עבד 24/7 בכדי לפרנס את המשפחה. על מנת להתמודד עם המצב הנפשי שלה, פבר התחילה לעשות ספורט. היא התחילה לבחון את היכולות של הגוף שלה, ולאחר מכן את גבולות הגוף האנושי. כבר בגיל 15, אחרי שנענו לבקשות שלה בעירייה, היו לה מספר קבוצות של בוגרים שאימנה במתנ"ס העירוני. לאחר שעשתה צבא ותואר ראשון בפסיכולוגיה היא פתחה את האקדמיה. כשהכינה את המודל של העסק שלה לא היה אף אחד שהאמין בה, בדרך למה שהיא היום היא נפלה פעמיים אך לא וויתרה וקמה שוב ושוב על הרגליים. "פעמיים נפלתי ופעם השלישית הגיעה אליי ענבל וייס שירדה אצלי במשקל יחד עם בעלה, והם הציעו לי הצעה עסקית ומשם יצאנו לדרך ויש לנו היום עסק חי, תוסס ומתפתח". לפני כחודשיים פתחה פבר סניף נוסף של האקדמיה בראשון לציון, שהולך וצובר תאוצה גם הוא. "כשהוצאתי את התכנית כולם אמרו שאני משוגעת, שזה לא יעבוד כי זאת לא שיטה מקובלת לדרוש דיווח יום-יומי ולהפעיל 'צבא', כי אנחנו לא בצבא, אבל אני האמנתי", היא אומרת.
"לומדים להבין שרעב הוא עניין יחסי". פבר. צילום: תום חוליגנוב
איזו בשורה את מביאה? "אני לא מביאה איזושהי בשורה חדשה, פשוט עשיתי סדר. סדר בכמות המים שצריך לשתות וכמה זמן צריך לחכות בין השתייה לאכילה, סדר בכמות המזון שנכנס לפה. פיתחתי בקבוק מיוחד שמודד את השתייה וקופסא שמודדת את כמות האוכל ומחלקת אותו בדיוק למינון הנכון. יש חליפות הרזיה שעוזרות לשרוף שומן מהר יותר והופכות את האימון ליעיל יותר. יש המון דברים חדשניים וייחודיים שפיתחתי בהתאם לניסיון ולידע שלי. מבחינה פיזית מדובר באימון של 20 דקות בלבד, הוא קצר וענייני. בסופו צריכים המתאמנים לעשות אותו בקצב שלי ולהספיק הכל ואז הם מקבלים תכנית חדשה, אבל זה כמעט לא קורה כי זה מאוד קשה", היא צוחקת. לשיטתה של פבר, האימונים בשיטה הצבאית נועדו לפרוץ גבולות ולהגיע אף מעל לקצה גבול היכולות. במסגרת התכנית היא גם יוצאת עם תלמידיה ל'משחקי הרעב' בחו"ל, חמישה ימים של אתגר עם כמות מזון מינימאלית. "הם נמצאים בשטח ולא תלויים באכילה ובמקרר. האוכל לא נגיש וככה הם לומדים להסיח את הדעת ולהתמקד בעצמם ולא באוכל, שהפך עם השנים למרכזי מאוד בחיים שלהם. לומדים להבין שרעב הוא עניין יחסי ושתכל'ס אף אחד מאיתנו לא באמת היה רעב אף פעם, אוכלים מהסיבות הלא נכונות. אני מתבססת על שיטת הרמב"ם והקבלה, לא המצאתי שום דבר כי הכל כתוב. כל מי שמגיע אליי לומד שאין דבר כזה השמנה, יש תאווה לאוכל וחוסר שליטה עצמית. ברגע שנופלים לתוך העניין הזה, הדרך חזרה היא מאוד קשה וזה קורה כשפותחים את הפה ליותר מידי טעמים ופינוקים. משקל עודף הוא מחלה שגם מביאה איתה מחלות נוספות, זה מוכח ולכן צריכים להילחם בזה ואיך נלחמים אם לא בצבא?!".
"אם בן אדם נעלב זה אומר שיש לו בעיה וגם איתה הוא צריך ללמוד להתמודד". פבר. צילום תום חוליגנוב
יש שמועות שאת משתתפת בעונה הבאה של 'הישרדות'. "אנחנו נשאיר את זה כרגע כשמועה בלבד, שמועה שהגיעה גם אליי. בשלב הזה אני לא יכולה לאשר שום דבר, מי יודע אולי תראיינו אותי ממש בקרוב על נושא אחר". יש לך עוד תכניות? "בוודאי. יש לי חלום ואני גם הולכת להגשים אותו ולפתוח בוטיקי הרזייה בכל העולם. אני חושבת שכל אזור צריך שיהיה לו בוטיק כזה, מרכז קטן ואינטימי עם מכונה לשריפת שומן ומכשירים להצרת היקפים, השמנה היא מגיפה וצריכים להילחם בזה בכל מקום".
השבועות האחרונים עוברים על בת חן דנדקר (35) בקושי רב, היא סובלת מכאבי עזים בכל חלקי גופה, אינה מצליחה לתפקד ומתקשה לדבר. למרות זאת, היא אוספת את עצמה בכל יום מחדש, מתרוממת מהמיטה ומבלה כמה שיותר עם שלושת ילדיה (בני 5, 12.5 ו-15). "הכי קל לשכב כל היום במיטה ולרחם על עצמך, אבל אני פשוט לא יכולה להרשות את זה לעצמי. אני מנצלת כל רגע עם הילדים שלי, כל עוד אני כאן ויש להם אמא. בכל רגע אני כבר יכולה לא להיות כאן יותר וחשוב לי שיספיקו לקבל ממני עוד קצת, לנשום אותם עוד רגע, להריח אותם ולהקשיב להם" היא אומרת.
"חצי שנה אני סובלת ולאף אחד אין תשובות"
החיים של משפחת דנדקר התהפכו בחודש אוקטובר 2015, אז החלה אם המשפחה להרגיש לא טוב. אף אחד לא שיער שחצי שנה מאוחר יותר תגיע האבחנה הסופית: סרטן ריאות גרורתי לכבד, לעצמות לחוליות ולמוח, שלב 4. "זה התחיל בשיעול טורדני שלא פסק, ליחה וכאבים חזקים בצלעות. אלה כנראה כבר היו השלבים שבהם המחלה התחילה להתפשט, אז עוד לא ידענו שהיא שם", מספרת דנדקר.
בת חן דנדקר ומשפחתה
תחילה סברו שמדובר באלרגיה, אחר כך בדלקת ריאות עקשנית במיוחד, כזאת שלא מגיבה לטיפול ומסרבת להרפות. אחרי אינספור אשפוזים בבית החולים ובדיקות עלתה האפשרות שמדובר בחור בריאה. ככה זה נמשך חודשים ארוכים, כשכל אותו הזמן הכאבים שלה רק גברו והיא כבר התקשתה לתפקד. "זה היה נורא, הייתי מאושפזת ללא הפסקה והסבל שלי רק גבר, שום תנוחה לא עזרה ופשוט שכבתי ובכיתי", היא מספרת. גם את נקודת השבירה שלה ושל בעלה אלון היא זוכרת היטב. "היה לבן שלי יום הולדת והוא ביקש לנסוע לחרמון. בשארית כוחותיי הצטרפתי לטיול ושם קרסתי, אני לא יכולה אפילו לתאר במילים את הכאבים שתקפו אותי, התרסקתי. זה היה השלב שבו אלון החליט לדפוק על שולחנות ואמר שאנחנו לא יוצאים מבית החולים עם תשובות. לא יכול להיות שחצי שנה אני סובלת ככה ולאף אחד אין תשובות לתת לנו".
סרטן מבית טוב
מיד לאחר אותו אירוע עברה דנדקר לבית החולים 'בילינסון' ורק שם לקחו דגימות מהריאות והכבד ואלה נשלחו לביופסיה. "התחלנו בירור במחלקת ריאות בבית החולים, הביופסיה של הריאות לא צלחה אבל זאת בכבד הראתה שיש סרטן. משם הכל כבר התגלגל במהירות והתברר שהמקור הוא בריאות, בכבד אלה גרורות ויש גם בחוליות ובמוח", משחזרת דנדקר את רגעי הבשורה המרה. "למען האמת, כבר היה לי ברור שמשהו מאוד לא טוב קורה לי, כי הכאבים היו עזים ורק הלכו וגברו. רק שלא גילו את זה בזמן ובינתיים אני התעניתי והסרטן הלך והתפשט, אני מניחה שאם היינו יודעים בזמן הכל היה נראה אחרת".
בשכונת שמשון (עתיקות) באשקלון, באזור הרחובות יוספטל ואפרים צור, תוכנן פרויקט ‘פינוי בינוי’. כזה שישנה את פני השכונה, יכלול ריאות ירוקות, פארקים, שדרוג תשתיות ובנייה חדשה לגמרי של הבניינים, שעומדים שם עשרות שנים ומתפרקים מכובד השנים וההזנחה. הדיירים התבשרו על הפרויקט הגרנדיוזי לפני כשנתיים, לטענת היזמים הם קיימו כנסים לדיירים, בהם הציגו מצגות מושקעות, גרפים ותמונות אילוסטרציה. לא עוד שכונת עוני מלוכלכת ומתפוררת.
צילום: אורי קריספין
“זאת סכנת נפשות של ממש”
מדובר בפרויקט רחב היקף, שכולל 1600 בתי אב, בנייה מחדש של הבניינים ולמעשה הקמה של שכונה חדשה מהיסוד, שתכלול בסופו של תהליך כעשרת אלפים יחידות דיור. לצורך כך פעלה החברה ‘נתנאל התחדשות עירונית’ על החתמת דיירים על הסכמה ראשונית וכן הציבה משרד בשכונה. אלא שאז החלו לצוץ בעיות ומכשולים בלתי צפויים. “עברנו שלב מאוד קשה של החתמת הדיירים. לא היה קל לקבל את הסכמתם, מדובר באוכלוסייה מורכבת, יש כאן הרבה קשישים שאינם צלולים וצריך לאתר את האפוטרופוסים שלהם. יש כאן דירות בשכירות שרק הבעלים שלהם יכולים לחתום, יש דירות עמיגור, הכל מהכל”, מסביר שלומי לנקרי, מנהל הקשר עם הדיירים בפרויקט. “בינתיים הכל תקוע כי העירייה לא חותמת על האישור הסופי של התכנית ורק אחרי החתימה זה יכול לעבור לועדה המחוזית”. ואם לא די בכך לטענת החברה התברר כי העירייה הוציאה למכרז אחד מהשטחים הסמוכים, שהיה אמור לשמש את הפרויקט ונמכר בינתיים לידיים פרטיות. “גילינו את זה ממש במקרה ואין לנו מושג איך זה קרה ולמה. בשביל להבין את חומרת העניין צריך להסתכל על התמונה בכללותה. אנחנו מקימים פה שכונה חדשה, מספר התושבים בה הולך לגדול בצורה משמעותית ביותר ולכן צריך לפתח תשתיות ולהקים מוסדות ציבור וחינוך. לצורך כך אנחנו זקוקים לכל השטח הזה וברגע שלוקחים לנו חלק ממנו אחנו בבעיה רצינית”, מסביר לנקרי. הוא הגיע לעירייה על מנת לקבל תשובות אך לטענתו לא זכה למענה. “העבירו אותי מקומה לקומה ובשורה התחתונה לא היה עם מי לדבר. לא ברור מי החליט להוציא את השטח למכרז, מי חתם על זה ולמה לא שאלו אותנו כשידעו שזה שטח שנועד לטובת הפרויקט”.
שלומי לנקרי. צילום: אורי קריספין
לנקרי, שמלווה את השכונה ואת הפרויקט כבר חודשים ארוכים, מספר שככל שחולף הזמן המצב במקום רק הולך ומחמיר. “צריך להגיע לכאן בשביל להבין איך אנשים חיים פה, זאת סכנת נפשות של ממש. לא פעם הענקנו סיוע בהתנדבות, כי בלתי אפשרי לעמוד מהצד ולראות את ההזנחה והסבל של דיירי המקום. אנחנו פה בשביל הדיירים, אנחנו האבא והאמא של השכונה הזאת ונותנים מענה לכל דבר ומטפלים בכל ההליכים הבירוקרטיים והבעיות. אנחנו כבר רוצים להתחיל לעבוד ולהביא את הבשורה למקום, אבל מונעים מאיתנו וככל שעובר הזמן הבעיות רק גוברות. יש כאן הזדמנות לעשות משהו טוב ובמקום להרים את הכפפה רק מערימים קשיים”, הוא אומר.
שנים של הזנחה. צילום: אורי קריספין
כאשר הוא הגיע לשכונה בפעם הראשונה, הוא מספר כי נרתע מעט, “לא ידענו מאיפה להתחיל והאם זה אפשרי, הכול היה נראה שונה ואולי קצת מפחיד, אבל משהו משך אותנו לתוך השכונה להיכנס ולא לצאת ממנה. התחלתי לעבוד על דירה ועוד דירה ולאט לאט גילינו שיש פה אנשים טובים וחמים שמגיע להם לחיות בכבוד ובתנאים הרבה יותר טובים, למרות שחלקם נראו מיואשים מכאב על מצב השכונה. אני מכיר כל דייר ודייר חלקם כיום חברים שלי, כל בניין ובניין עלייתי וירדתי אותו עשרות פעמים, ובלי להתבייש אין מישהו שיכול להגיד כיום שהוא מכיר את הדיירים יותר טוב ממני. השכונה הזו נתנה לי שיעור לחיים ואני אומר את זה כדי שהאוזניים האטומות ידמיינו להם איך זה לחיות בשכונה כזו שכונה שיש בה אנשים טובים שיש בה הכול אבל כאילו מישהו מעניש אותם ואומר להם זה הגורל וכך תחיו לנצח. מצב השכונה כיום הוא קטסטרופלי מבחינת תשתיות: הצפות, נזילות מגגות לדירות, ריחות של ביוב, בניינים רעועים, חדרי מדרגות שבורים, ללא חשמל בחדרי המדרגות, ללא גישה מינימלית לנכים, לכלוך יום יומי, צמחיה שגדלה לה, עכברים, חולדות, ילדים שאין להם גן בטיחותי אחד לשחק בו, כבישים עם בורות, הזנחה חמורה של הרשויות ברוב הדברים והייתי אומר שההזנחה הזו היא פשע בעיקר כאשר רואים שהרשות בונה כיכרות בברנע, משקיעה בצמחייה, מגדילה כבישים ואולי משפרת את פני העיר מכספי התושבים רק לא בשכונות שבאמת צריכות ודורשות”, אומר לנקרי.
צילום: אורי קריספין
"הכל תקוע"
בשבוע שעבר נפגשו לנקרי ונציגי החברה עם ריימן פולאט, מנהל חטיבת התחדשות עירונית של החברה הכלכלית, שבמסגרת תפקידו מנהל את קידום הפרוייקטים כדוגמת ‘פינוי בינוי’. “הגענו בצורה מסודרת עם כל המסמכים והתכניות ועם האדריכלית של הפרויקט, שהציגה את כולו לפרטי פרטים. אני חייב להגיד שזה פרויקט שתוכנן בקפידה וכל פרט נלקח בחשבון, על מנת לתת את המענה הראוי והטוב ביותר לתושבים”, אומר לנקרי.
במסגרת הפגישה ביקשו אנשי החברה גם תשובות בעניין השטחים שיצאו למכרז, אך לטענתם גם משם יצאו עם סימני שאלה גדולים אפילו יותר. “ריימן נותן לנו שירות נהדר ואין מילה אחת רעה להגיד עליו, אבל בעניין הזה עדיין נותרנו בערפל. נאמר לנו שזה לא קשור אליו ולא לחברה הכלכלית, שזה עניין של העירייה ולשם אנחנו צריכים לפנות ושוב חזרנו לנקודה ללא מוצא. עד היום לא ברור האם השטחים האלה אכן יצאו למכרז והאם הם נרכשו, אף אחד לא סיפק לנו תשובה רשמית, אז אנחנו ניזונים משמעות ומבינים שאכן כך קרה. זאת ממש סטירת לחי ואם זה נכון נצטרך לחשב דברים מחדש”, אומר לנקרי.
שלומי לנקרי. צילום: אורי קריספין
את חוסר שיתוף הפעולה עם העירייה הוא מקשר לפרשיות האחרונות בהם מעורב ראש העירייה ואל העובדה שלאחרונה הוא הושעה מתפקידו. יחד עם זאת מסרבים בחברה לקבל את העניין הזה בהבנה. “הכל כאן נופל בין הכיסאות, אין תשובות ואין חתימה על הפרויקט. אם ראש העיר נמצא בבעיה אז שימנו מישהו אחר לטפל בעניינים הללו, לא יכול להיות שכל העיר תיתקע ומי שישלם את המחיר יהיו בסופו של דבר התושבים”.
“קשה מאוד לעבוד בצורה כזאת”
לטענת לנקרי, הגורם היחיד שנותן, כאמור, מענה לאנשי החברה הוא מנהל החטיבה להתחדשות עירונית בחברה הכלכלית של אשקלון, עו”ד ריימן פולאט, שהשמיע השבוע גם הוא ביקורת בנוגע להתנהלות העירייה, אך זהירה.
ריימן פולאט. צילום: אורי קריספין
“נפגשתי עם נציגי החברה וראיתי את התוכניות, אבל צריך להבין שמדובר פה בפרויקט בהיקפים חסרי תקדים, עשרת אלפים יחידות דיור חדשות. זה משהו חריג בהיקף שלו ולכן ההיערכות לכל הדבר הזה היא אחרת ודורשת יותר זמן”, הוא מסביר. “אנחנו רק בתחילת התהליך וחסרים עוד הרבה דברים בשביל לצאת דרך. ביקשתי שיציגו לי את חתימות הדיירים ועדיין לא קיבלתי, בלי זה אנחנו לא יכולים לזוז מילימטר. כמו כן נדרש מהם לערוך כנס לתושבים, הסביר וליידע וגם זה עדיין לא נעשה. בנוסף ביקשתי דו”ח כלכלי, על מנת לוודא שאכן הפרויקט הזה כדאי לקבלן המבצע ושלא יקרה מצב שבו הוא ינטוש הכל באמצע. מבחינתי כרגע אלה הדברים שחסרים ואני הולך איתם יד ביד, אני הראשון שרוצה בהצלחתו של הפרויקט הזה”.
בנוגע לפרשת הקרקע שיצא למכרז, טען פולאט שהדבר אינו בשליטתו אך מאשר שאכן נעשה מהלך שכזה. “אני יודע שזה אכן יצא למכרז ונמכר”, הוא אומר. “לצערי זה היה ללא תיאום, למרות שברור היה שהשטחים הללו נועדו לצורך הפרויקט. זה למעשה רק חלק מהמלחמה שאני מנהל לאחרונה, במטרה ליצור מדיניות עירונית ולצורך כך אני צריך תקציב שעדיין לא ניתן לי. קשה מאוד לעבוד בצורה הזאת, קשה לי וקשה לעיר כולה. אני מרגיש שעובדים בלי תכנון והכל נעשה ‘על הדרך’ ומבחינתי כרגע התושבים לא מקבלים את מה שמגיע להם וחבל. פגשתי 40 יזמים שמעוניינים לעבוד ולקדם את העיר, כולם רק מחכים למדיניות ולתקציב ולא מדובר בסכומים גדולים”, אומר פולאט.
כינוס דיירים בפרויקט
משלמים את המחיר
בתווך שבין הפוליטיקה לבירוקרטיה, לפרשיות השחיתות וההשעייה עומדים הנפגעים העיקריים והם דיירי שכונת שמשון, שמחכים בקוצר רוח שמישהו יתעורר שם. “אנחנו חשים תחושת תסכול גדולה מאוד וחוסר אונים מוחלט”, אומרת ולנטינה פטוב, יושבת ראש ועד הדיירים באחד הבניינים. “אנחנו מדברים על זה כבר שנתיים, אני אשת הקשר בין החברה לדיירים ואני גם עוזרת להם בתירגום, כך שאני מלווה את העניין הזה מתחילתו. עצוב שזונחים ככה את התושבים הותיקים ודיירי השכונות החלשות, הם פשוט מתוסכלים”. כמו לנקרי גם ולנטינה מספרת על תנאי מחייה קשים ביותר ועל סכנת חיים של ממש. “הכניסה לבניינים בלתי אפשרית, יש כאן אנשים מבוגרים שפשוט לא יוצאים מהבית כי חוששים למעוד. יש פה פיצוצי צנרת וביוב חדשות לבקרים, אף אחד לא מטפל והכל רטוב. בבניין שלנו היה פיצוץ מים, שגרם לרטיבות קשה וחלקים של טיח נחתו לנו על הראש מהתקרה. ראינו בפרויקט הזה בשורה של ממש, הוא נתן תקווה לקשישים שמתגוררים פה שיהיה טוב יותר, אבל לצערי ככל שחולף הזמן המצב מחמיר ולאף אחד לא אכפת”.
צילום: אורי קריספין
לנקרי מוסיף כי החברה משקיעה המון כדי לשנות את המצב הרעוע של השכונה, “חברת ‘נתנאל התחדשות עירונית’ הוציאה תוכנית אב שעולה מאות אלפי שקלים ושתשנה פה את המאזן לחיובי, תפתור את בעיות הצפיפות ותגדיל לבעלי הדירות את הדירות. השינויים יהיו משמעותיים ביותר, יהיו המון שטחים ציבורים, שטחי תעסוקה ומקומות עבודה, שטחים ירוקים, המקום יהיה דוגמא לדורות הבאים ולמקומות אחרים. אנחנו יודעים שזה לא תוכנית למחר בבוקר אבל אם הרשויות יעודדו את התוכנית 70% מהדרך אנחנו נעבור ונחסוך המון זמן והפרויקט יצא אל הפועל”, הוא אומר.
שלומי לנקרי. צילום: אורי קריספין
מעיריית אשקלון נמסר בתגובה: "הפרוייקט אינו "תקוע". החברה המדוברת נתבקשה, על ידי החטיבה להתחדשות עירונית, להעביר מספר אישורים, בהם חתימות דיירים ותכנון הפרוייקט, ולעמוד בסטנדרטים מסויימים שלאחר מסירתם, תידון בקשתם כמקובל".
דרכיהם של דלה איינוגבה ווינסנט אניימה הצטלבו רבות בחייהם, כבר לפני 16 שנים הצטרף איינוגבה לקבוצת הכדורגל אניימבה, בתור שוער שני אחרי אניימה ובהמשך החליף אותו כשוער ראשון. איינוגבה המשיך אחריו גם לקבוצת בני יהודה הישראלית, שם החליף אותו בשער, כאשר אניימה עבר להפועל תל אביב. גם לאחר שאניימה התקוטט עם מאמן נבחרת ניגריה, הוכרע כי איינוגבה יחליף אותו ויהיה שוערה הראשון של הנבחרת האפריקאית.
הפעם האחרונה שבה נפגשו השניים, הייתה וירטואלית והתרחשה, דווקא פה באשקלון, כאשר המועדון הודיע על הצטרפותו של אניימה לקבוצה, כאשר מי שהיה על המטוס בדרך לארץ הקודש היה בכלל איינוגבה שדי השתעשע מהטעות, "בטח ששמעתי על זה. זו בדיחה גדולה", אומר השוער האשקלוני כשהוא צוחק ומספר כי הוא ואניימה דווקא די קרובים, "אנחנו חברים טובים, תמיד היינו כאלה. יוצא לנו גם לדבר מידי פעם, וכל אחד מספר על הדברים שלו והקבוצה שלו. אנחנו מכירים מהימים ששיחקנו יחד בנבחרת ניגריה והמשכנו לשמור על קשר טוב".
מי טוב יותר?
"(צוחק) לכל אחד מאיתנו יש את האיכויות שלו, אי אפשר להגיד מי יותר טוב. הכי חשוב שאנחנו מכבדים אחד את השני, הוא שוער נהדר".
"אני בטוח ב-100% שנישאר בליגה". איינוגבה. צילום: אורי קריספין
הניגרי, ששמו המלא הוא במידלה מת'יו איינוגבה, חגג 33 בנובמבר האחרון. במשך תשע עונות הוא בילה בקבוצת בני יהודה והכיר את הכדורגל הישראלי מקרוב. כעת, הוא עבר להתגורר באשקלון, ומסתגל לחיים שאחרי הקבוצה הזהובה, ממנה הספיק להיפרד בטונים צורמים ועל רקע תביעה לפיצויים. השוער המנוסה דחק את השוער האשקלוני, ליאור חדריאן אל ספסל המחליפים בהפועל אשקלון, אך עדיין לא ניתן לומר שהטביע את חותמו בקבוצה. הוא אמנם אחראי על מספר הצלות מרשימות, אך אם נכמת זאת לספיגות, הרי שאיינוגבה ספג את כמות השערים הגדולה העונה בליגת העל, 39 במספר.
כשכתם ירידת ליגה שנייה בקריירה מרחפת מעליו, איינוגבה יפגוש ביום ראשון הקרוב את המועדון ש'זרק' אותו, לקרב תחתית לוהט במיוחד, כזה שהוא הרבה מעבר לשלוש נקודות עבורו. אשקלון, שתרצה לרשום ניצחון אחרי תקופה ארוכה, תנסה לעשות זאת רגע לפני המאבקים בפלייאוף התחתון. איינוגבה מצידו, אולי לא יודה בכך, אך ישמח לנקום בזהובים ולסבך גם אותם במאבקי ההישרדות. בראיון מיוחד ל'כאן דרום' הוא מספר על החיים באשקלון, על המשפחה שהשאיר בניגריה, על המאמן הלא שגרתי, הוא מגלה למה פדרו גלבאן לא הצליח בעיר הדרומית ולמרות הקושי, אפילו הצלחנו להוציא ממנו כמה מילים על בני יהודה.
החיים באשקלון
הפועל אשקלון סידרה לאיינוגבה דירה ברחוב יפה נוף במרינה, רכב צמוד ולמעשה את כל הכלים כדי להצליח. למרות שהשוער נמצא כבר תשע שנים בארץ, הוא לא שולט בשפה העברית והריאיון כולו מתקיים בשפה האנגלית. לשוער הניגרי של המועדון האשקלוני יש סיפור חיים מעניין: נישואיו הראשונים הולידו שלושה ילדים, לאחריהם הגיעו גירושין כואבים. באחת מחופשות המולדת שלו בניגריה, הוא הכיר את סטלה, כיום אשתו השנייה, לה הוא נשוי בשלוש השנים האחרונות. יחד עם זאת, איינוגבה מרגיש בודד בישראל, ללא אף קרוב משפחה. "קשה לי מאוד עם המרחק ועם זה שהמשפחה שלי לא גרה איתי. יש לי חברים בארץ, אבל מבחינת משפחה, כולם נמצאים בניגריה. אשתי מגיעה לבקר אותי לפחות שלוש פעמים בשנה, עכשיו למשל היא נמצאת אצלי בביקור. הילדים שלי גרים בניגריה, כשיש להם חופשות מבית הספר, בעיקר בחגים, הם טסים לישראל לבקר אותי. אני מדבר איתם כל יום, עוקב אחרי הגידול שלהם ושולח להם כסף שיוכלו להתפרנס".
"אני מדבר איתם כל יום". איינוגבה עם ילדיו
איך הסתגלת לעיר אשקלון?
"אני מאוד אוהב את העיר, התחברתי אליה מהרגע הראשון. אני מסתובב באשקלון ופוגש אנשים נחמדים. זו עיר שקטה עם תושבים מאוד חמים שעוטפים אותך באהבה. מתחם המרינה והקניון הם שני מקומות שאני אוהבת ללכת אליהם. בגדול, אני אוהב מאוד את ישראל, גם אחרי שאפרוש אני ארצה להמשיך לחיות כאן".
"כשהגעתי לאשקלון לא ציפיתי לתנאים כאלו", מספר איינוגבה על תחילת הדרך בכחול. "כולם היו כל כך נחמדים אליי, השחקנים, ההנהלה, המאמן, ממש כמו משפחה. אשקלון נותנת את התנאים להצליח וזה דבר חשוב מאוד".
סיפרת שהתחברת מיד להפועל אשקלון. מי בקבוצה הוא החבר הכי קרוב שלך?
"כולם חברים טובים שלי. גם כששיחקתי בבני יהודה לא יכולתי להצביע על שחקן אחד שהוא החבר הכי טוב שלי בקבוצה. גם פה כל השחקנים כמו משפחה ואני בקשר טוב עם כולם".
בכל הקריירה שלך, יצא לך לפגוש מאמן כמו יובל נעים?
"עברתי הרבה מאוד מאמנים, אבל לדעתי גיא לוזון הוא הכי דומה ליובל נעים. הם אותו הדבר. יובל נעים הוא מאמן שרוצה לראות את הקבוצה שלו מצליחה, רוצה לראות את השחקנים שלו עובדים קשה, הוא משתגע ככה רק כי הוא רוצה לנצח. הוא יכול לצעוק ולהתעצבן עליך ברגע אחד, ואחרי כמה דקות עובר לו והוא יכול גם לצחוק ולהתבדח איתך. הוא חברותי עם כולם, כמו שאמרתי, היום הוא יצעק עליך ומחר הוא ידבר איתך כאילו כלום לא קרה".
אומרים שהוא מאמן הגנתי.
"מאמן הגנתי? למה אומרים את זה? אני לא חושב ככה. אני לא מכיר מאמן שלא רוצה להבקיע. הוא אף פעם לא אמר לנו לשחק אחורה. להפך, הוא רוצה שנלחץ כל הזמן קדימה".
להפועל אשקלון נבעטו תשעה פנדלים העונה, אחד הצלחת לעצור מול הפועל באר שבע, ועוד שניים הדפת לכיוון הלא נכון והכדורים נכנסו. איך אתה מסביר את זה?
"אין מדע מדויק לגביי זה, אתה בעיקר צריך להיות מרוכז. אני מנסה כל בעיטה להיות ממוקד ולנסות לעצור את הכדור בצורה הכי טובה, לפעמים זה הולך יותר טוב ולפעמים פחות, אבל אי אפשר לשים את האצבע למה זה קורה. נגד מכבי חיפה למשל, הכדור פגע בקורה וחזר, אני חושב שלפעמים צריך גם קצת מזל".
"הוא רוצה שנלחץ כל הזמן קדימה". נעים. צילום: אורי קריספין
"בני יהודה לא מעניינת אותי"
בתשע השנים האחרונות היה דלה איינוגבה שם כמעט נרדף לבני יהודה. הוא שיחק איתה בליגה הראשונה, ירד איתה לשנייה והעלה אותה שוב לליגת העל כשבכל אחת מהעונות הוא שיחק כשוער ראשון. בקיץ האחרון הוא קיבל הודעה כי הוא לא נמצא בתכניות של הזהובים לעונה הקרובה, דבר אותו ראה השוער כעלבון. כתוצאה מכך, איינוגבה הגיש תביעה כנגד המועדון על סך של למעלה מ-600 אלף ש"ח, בטענה לפיצויי פיטורין, שכר עבודה, פיצויי הלנה, הפרשות ופיצוי בגין הפרת הוראות דיני עבודה. את המפגש הקודם בין הקבוצות, שהתקיים באצטדיון 'סלה', הוא סיים כשידו על העליונה, עם 0:1 קטן אך מלא משמעות. כעת, הוא נפגש עם קבוצתו הקודמת בפעם השנייה בקריירה, מול הקהל אותו שירת במשך כמעט עשור. "למען האמת הייתי מעדיף לא לדבר על בני יהודה כי באמת שהמשכתי הלאה", הוא אומר. "עברתי לקבוצה אחרת, והדבר היחיד שאני חושב עליו זה איך נגיע לכל משחק מוכנים, איך אשקלון תלחם עבור האוהדים שלה ואיך היא תישאר בליגה. בני יהודה לא מעניינת אותי".
אבל בכל זאת החלטת לתבוע אותה לאחרונה.
"נכון, תבעתי אותם, אבל אני מעדיף לא לדבר על התביעה, זה מטופל על ידי עורך הדין שלי. אני רק יכול לאחל לבני יהודה בהצלחה".
איך לדעתך תהיה קבלת הפנים של אוהדי בני יהודה כלפיך?
"לבני יהודה יש קהל נהדר, חלק מהם הם חברים שלי, ככה שאני מאמין שהם יעשו לי קבלת פנים יפה. אני לא חושב שבכדורגל צריכים להיות אויבים, כדורגל זו אהבה וחברות. אני בא רק ליהנות מהמשחק".
לנצח אותם תהיה נקמה אישית שלך?
"לא, אני ממש לא רואה את זה ככה. מבחינתי לשחק נגד בני יהודה זה כמו לשחק נגד מכבי תל אביב או הפועל באר שבע. אנחנו רוצים לנצח כל קבוצה, אני לא מחפש לנקום בבני יהודה, בא לשחק את המשחק שלי וליהנות. שיחקתי שם הרבה שנים, ואני מחובר לאנשים שם אבל אסור לי לתת לרגשות להשתלט עליי".
שיחקת הרבה שנים עם פדרו גלבאן ואתה נחשב גם לאחד החברים הטובים שלו, איך אתה מסביר את הפריחה המחודשת שלו בבני יהודה ולמה זה בעצם לא עבד באשקלון?
"יכולים לקרות גם דברים כאלה לפעמים. אנחנו כדורגלנים ויודעים שלפעמים דברים שעובדים בקבוצה מסוימת לא תמיד מצליחים במקום אחר. זה הכדורגל, הוא שחקן טוב ואני חושב שהוא עזב בזמן טוב, חבל שהמומנטום באשקלון לא הלך לטובתו. אני חושב שהוא כל כך מזוהה עם בני יהודה, שגם כשהוא היה באשקלון, הכל שייך אותו לשם. הרוח שלו והוא עצמו רצו ללכת לבני יהודה".
"אשקלון נותנת את התנאים להצליח". הפועל אשקלון. צילום: אורי קריספין
הפנים לפלייאוף
מיד לאחר משחקה של הפועל אשקלון נגד בני יהודה, היא תדע את סדר המשחקים שלה בפלייאוף התחתון. כבר עכשיו ברור שהקבוצה של יובל נעים תארח שלושה משחקים ותצא לארבעה משחקי חוץ, השאלה רק מי מבין קבוצות התחתית יגיעו לאצטדיון 'סלה'. בלי קשר לתוצאה במחזור הקרוב, איינוגבה משוכנע בהישארות של קבוצתו, למרות מצבה הקשה בטבלה.
כמה נקודות לדעתך אשקלון תצטרך לקחת בפלייאוף כדי להבטיח את ההישארות?
"קשה לי להגיד כמה נקודות, אבל אני יכול להגיד שאנחנו רוצים להישאר בליגה ואנחנו נלחם בשביל זה. אנחנו צריכים לצבור כמה שיותר נקודות כדי שזה יקרה. יש לנו קבוצה טובה שרק צריכה קצת יותר מזל כדי לעשות את זה".
תנסה להעריך לי באחוזים את הסיכוי לשרוד.
"לפני שהתחלנו את העונה הזאת, אנשים לא נתנו לאשקלון סיכוי בכלל לשרוד. אמרו עלינו שאנחנו היורדת הבטוחה, כולם הספידו אותנו. היום? אני בטוח ב-100% שנשאר בליגה".
מסר לאוהדים?
"אני רוצה להודות לכל האנשים באשקלון, ואני רוצה לקרוא לאוהדים להגיע ולתמוך בנו במאבקים האחרונים שלנו, כדי שנשאר בליגה. האוהדים מאוד חשובים לנו ורק איתם נצליח לעשות את הבלתי יאומן".
כמה שנים עוד נראה את דלה איינוגבה במגרשים?
"אני אשחק עד שהגוף שלי לא ירצה לשחק. אני אוהב את המשחק, ורוצה להמשיך כמה שיותר. אם זה יהיה באשקלון? קודם שנשאר בליגה ואז נראה מה יהיה".
כפי שאומר החוק, בקרוב תתכנס מועצת העיר אשקלון ותבחר את אחד מחבריה לתפקיד ראש העירייה בפועל. נכון לעכשיו, אף לא אחד מחברי המועצה מחזיק בידיו הרוב הדרוש למינוי כראש העיר בפועל. מספר המועמדים נכון להיום עומד על ארבעה: ממלא מקום ראש העירייה, אפי מור; סגן ראש העירייה, תומר גלאם; חבר המועצה, שלמה כהן וחבר המועצה, הרב יעקב אביטן.
היו מי שטענו כי בני וקנין מתכוון להתמודד בעצמו, אבל הוא מצהיר חד משמעית שזה לא יקרה, "מי שמעלה את השם שלי סתם מאבד מילים לריק. אני מצהיר ששלמה זה האיש המתאים ביותר וכולנו ניתן כתף כדי הוא יצליח ואני בטוח שהוא יצליח. אני חושב שהמועמד הטוב ביותר והראוי ביותר מבין כל 23 חברי המועצה הוא שלמה כהן, זה אדם בעל איכויות ויכולות מיוחדות במינן. הוא הכי מתאים מבין חברי המועצה להיות ראש העיר. אני מקווה שכולם יכירו ביכולות הללו והוא המתאים ביותר. אני כפי שאמרתי ואני חוזר: הוא המועמד שאני תומך בו אישית ואני מאמין בו, אדם ישר והגון ורק טובת העיר לנגד עיניו ורק טובת עיריית אשקלון לנגד עיניו. ברגע זה צריך לעזוב את האינטרסים האישיים ולהתלכד סביב מי שטובת העיר לנגד עיניו זה האיש המתאים".
אומרים שאתה גם פעיל בעניין.
"אני פוגש חברי מועצה כי שלמה צנוע ולא מספר על עצמו הרבה ואני מסביר להם למה שלמה המתאים ביותר. זה לא סוד שאני נפגש ואמשיך להיפגש וככל שיותר ויותר מכירים אותו לעומק משתכנעים".
בני וקנין: "שלמה צנוע". צילום דוד לוי
כהן: "יש מי שחושב שלא נכון שהרב אביטן ייבחר"
בנוגע לשמועות כי הרב יעקב אביטן כבר גיבש קואליציה כאשר שלמה כהן ממלא מקומו. כהן דוחה אתה עניין הזה על הסף, "מי שמכתיר את עצמו יכול להכתיר את עצמו, מה שלי חשוב זה שהשלטון הזה יתחלף. השלטון הזה יוחלף ובוודאות. נכון להיום שני המועמדים הריאליים זה או אני או הרב אביטן. זה הניתוח של המצב כיום. הרב אביטן פעם מעלה מועמדות ופעם מוריד, הדברים עדיין לא ברורים כי יש לו תומכים אבל יש לו גם מתנגדים מתוך המועצה. יש הרבה שחושבים שזה לא נכון שהרב אביטן ייבחר בגלל העניין שהוא רב בגלל החשש מהתחרדות ויש כאלה לא רואים בעין יפה ויש כאלה שמתייחסים לניסיון. אבל מה שחשוב שזה השלטון יוחלף ובזה יש לי שליטה. זה לא הערכות, עובדתית השלטון הזה יוחלף וזה בטוח. אפי מור לא ייבחר וזה לא אישי נגדו, אפי חלק מהשלטון הזה ולכן הוא לא יזכה בראשות העיר נקודה".
כהן ומור. כהן: "אפי מור לא ייבחר". צילום: דוד לוי
אפי מור לא ממש רצה להגיב לדברים של כהן ואמר: "אני מכבד אותו וזה בסדר שהוא הצהיר, בבוא היום, נדבר על זה".
נכון להיום, כמה חברי מועצה תומכים בך?
"אני לא מתכוון לדבר על שום דבר. אנחנו נגיע לשעת השין ונראה מי יש לו מה. נכון לעכשיו זה מעסיק אותי וצריך לעבוד ולדאוג שניבחר. צריך סבלנות, יש עוד כמה ימים טובים לדבר ולקשקש בנושא הזה ולעשות ולפעול. כל אחד מאיתו שיעשה את המקסימום ובסוף ייבחר הטוב ביותר", מסכם מור.
מכין הפתעות? גלאם. צילום: דוד לוי
גלאם: "בקרוב יהיו הרבה הפתעות"
תומר גלאם, הוא סוג של ג'וקר בבחירות הללו כי אינו פוסל הליכה עם אף אחד מחברי המועצה. שלמה כהן למשל לא ילך עם אפי מור וגם להפך. אבל תומר גלאם יכול ללכת עם שניהם, "יש תסריט שיכול להתרחש והוא שאם שלמה ידע שתומר עשוי ללכת עם אפי, אז שלמה יתמוך בתומר רק כדי למנוע חיבור כזה בין השניים", אמר אחד מחברי המועצה. בסביבתו של שלמה כהן פסלו מהלך כזה.
"יש לי בסיס תמיכה רחב בתוך המועצה, אני כמובן לא אחשוף את השמות עכשיו כדי למנוע לחצים אבל יהיו לא מעט הפתעות בזמן הקרוב וכאלה שכולם חושבים שהם סגורים בצד אחד יתבררו כתומכים שלי", אמר גלאם השבוע.
אלא שגם מלמעלה יש לחץ על חברי המועצה, אם זה מצד משה כחלון שהיה רוצה לראות ראש עירייה ראשון ממפלגת 'כולנו' ולכן ירצה לראות את תומר גלאם בראשות העירייה. מנגד, יש גם את אריה דרעי שהיה שמח לראות נציג של סיעת ש"ס בראשות העירייה.
הרב אביטן: "אני לא מתעסק בזה"
איתן קסנטיני, למרות שהוא לא חבר מועצה, הוא שב והצהיר השבוע כי הוא תומך ברב אביטן לראשות העירייה ולכן יש מי שמצמיד לרב אביטן שני מנדטים נוספים של חברי סיעתו של קסנטיני. אבל את מי שלא ממש שמענו את קולה עד עכשיו היא חברת המועצה מיריי אלטיט שעדיין לא ברור אם היא תתמוך ברב אביטן כפי שמצהיר איתן קסנטיני.
הרב יעקב אביטן. צילום: דוד לוי
הרב אביטן בעצמו מסרב אפילו להצהיר על מועמדותו, "אני הרב של חוף אשקלון, כל אחד רוצה לחבר חיבורים אבל אנחנו עוסקים בשבת שקלים. אני עכשיו לא מתעסק בזה, יש לחצים ופונים אליי וצריך לחשוב על זה. פנו אליי אנשים ואומרים שיתמכו בי, כשיגיע הזמן, אני אדבר. איתן חבר, כל הכבוד לו על התמיכה והפרגון, זה יפה מאוד אבל ברור לך שאנחנו שנים ביחד וזה הדדי. איתן עשה מעשה שלא תואם איתי ויש לו נציגים. מירי ויוחאי הם בעלי חזון ומעוף והוא בחר אנשים איכותיים ברמה גבוהה ביותר. תודה על הפרגון, איתן איש חכם מאוד. עליתי בכמה קלוריות מהמחמאות".
המשנה לראש העירייה, מישל בוסקילה, דווקא חושב בצורה שונה: "אני חושב שבעת הזו ראוי לצאת לבחירות כלליות. מגיע ל-150 אלף תושבי העיר לבחור את ראש העירייה שלהם".
