כמה חיכו תושבי אשקלון לאטרקציות תיירותיות והנה כשמגיעה לעיר אחת, היא סובלת מגניבות שעלולות להפוך אותה ללא משתלמת. מבקרי המרינה מול שנפתחה רק לאחרונה, גילו אטרקציה חדשה המוצעת לתושבי העיר ולתיירים, בחנות הצעצועים 'פרנזי': אופני טיולים מיוחדות שבהם יכולים חמישה בני אדם לרכב ולטייל להנאתם לאורך הטיילת. העסק החל לעבוד יפה, אנשים משתמשים באופניים והופכים את הבילוי או את החופשה בעיר למהנים יותר.
חנות פרנזי
השבוע מסתבר כי פעם אחר פעם, או ליתר דיוק כבר שלוש פעמים הצליחו אלמונים לגנוב אופניים בערמומיות.
במהלך יום העצמאות, לאחר שאופניים כאלה הוחזרו לחנות לאחר שימוש, ניצל אלמוני את הרגעים המעטים בטרם העובד מספיק לקשור אותם בחניון שבפתח החנות, עלה על האופניים ונמלט מהמקום. יומיים לאחר מכן, בשבת האחרונה בוצעה גניבה באותה שיטה וההנחה היא שמדובר באותו גנב.
חניון האופניים בחזית החנות
מנהל החנות, סיפר על גניבה נוספת שהתרחשה לפני שבועיים. העובד לקח את אופניים לנפח את הגלגל בצידו האחורי של המתחם. הוא נכנס להדליק את הקומפרסור ובתוך רגעים, כשחזר כבר לא מצא את האופניים.
לא מדובר כאמור באופניים רגילות שניתן לקנות בכל חנות, אלא בדגם שמיוצר בחו"ל על פי הזמנה מראש ומיובא לארץ. בחנות היו 13 אופנים כאלה וכעת נותרו עשרה. "הגדול שגנבו לי עולה 10,000 ש"ח" מספר לנו השבוע מנהל החנות "את הקטנים אפשר למצוא בעוד מקומות בארץ, אבל את הגדול יש רק פה באשקלון. זו הזמנה מיוחדת. זה שנגנב, חיכיתי לו חודש שיגיע מחו"ל, הוא היה אצלי שבוע ונגנב".
אליצור 'איתו' אשקלון הגיע הערב לצומת דרכים עבורה. הקבוצה, שניצחה בתשעת משחקיה האחרונים, מארחת את מכבי מעלה אדומים במשחק הפלייאוף הראשון כאשר המנצחת תעלה לגמר הפלייאוף ממנו תעפיל רק קבוצה אחת לליגה הלאומית בתום העונה.
הפתיחה של אליצור הייתה מגומגמת והאדומים הובילו ב-10 הפרש כבר ברבע הראשון. משחק הגנה לא מתפשר מצד חניכיו של רועי בן יהושע הצליח להחזיר את המארחים לתמונה כאשר 2:06 לול התוצאות הראה שיוון 39. שלשה של אבי פוגל העלתה את אשקלון ליתרון ואסף אוחנה הוסיף שניים משלו והקבוצות יצאו למחצית כשאליצור מובילה 44:42.
אחרי אינספור שערים בינלאומיים כמו ווג, ו-אל. הפעם כובשת הדוגמנית האשקלונית קטיה קונלין את שער לאישה בכתבה צבעונית במיוחד ובה מככבות עוד 2 דוגמניות שהשאירו חותם בארץ: רונית יודקביץ' וירדן הראל. כתבה המסקרת את הפריטים החמים לעונת הקיץ החמה ומי יותר מתאימה להציג פריטים אלו מאשר הדוגמנית שלנו? גו קטיה גו קטיה
דרמה בבית ברחוב רמב"ם בשכונת כוכב הצפון באשקלון. סמוך לשעה 13.20 התקבל דיווח על חולה נפש שמשתולל בביתו ומסכן את חיי אימו. כוחות משטרה הגיעו לבית וניסו להרגיע את הבחור. בד בבד הוזעק גם אמבולנס של מד"א.
השוטרים המשיכו לנסות להרגיע את הבחור ללא הצלחה והאיש שכאמור סובל מבעיות נפשיות החל לתקוף גם השוטרים. פרוצדורה כזו שבו האיש תוקף את הסובבים ולא נרגע מחייבת גם התערבות של צוות ניידת טיפול נמרץ שבסמכותו להרדים את החולה המשתולל. נט"ן הוזמן למקום.
השוטרים המשיכו בניסיונות להרגיע את האיש ואף השתמשו בתרסיס גז פלפל. הבחור נמלט לחדרו. כוחות משטרה נוספים הוזעקו למקום ופרצו את דלת חדרו לבל יפגע בעצמו. לאחר שהדלת נפרצה גילו השוטרים את האיש שכבר החל לחתוך ורידים בידיו ובצווארו.
על פי דיווח המשטרה, האיש המשיך לנסות לתקוף אותם גם באמצעות סכין ולדברי המשטרה, בשל הסכנה שחשו השוטרים לחייהם, הם נאלצו להשתמש באקדח טייזר חשמלי על מנת לנטרל את החשוד.
מתנדבי עמותת 'אור ירוק' ערכו לאחרונה תצפיות בכל רחבי הארץ בכדי לבחון עד כמה דעתם של הנהגים הישראלים מוסחת בזמן הנהיגה. במהלך הפעילות בכל הארץ נצפו אלפי נהגים. באשקלון בלבד נצפו במסגרת הבדיקה 430 נהגים שהתצפיות עליהם מצביעות על סכנות חמורות למשתמשי הכביש.
בתצפיות בדקו המתנדבים האם הנהגים מדברים בטלפון ללא דיבורית, מחזיקים את הטלפון ביד, קוראים עיתון, מתגלחים, מתאפרים, אוכלים או מתעסקים עם הנוסעים או חפצים במושב האחורי.
התוצאות באשקלון:
41% מהנהגים התעסקו בדברים נוספים תוך כדי נהיגה.
92 נהגים החזיקו את הטלפון הנייד בידם, 54 מהם נצפו מדברים בו בזמן הנהיגה.
רוכב קטנוע מתעסק בטלפון בזמן רכיבה. צילום: אור ירוק
לא רק שימוש בטלפון עלול לגרום לתאונות אלא גם קריאת עיתונים או ספרים: 7 נהגים נצפו עושים זאת מלבד 12 נהגים ונהגות שנצפו מתאפרים ומתגלחים תוך כדי נהיגה. רבים חושבים שאכילה מותרת בזמן הנהיגה אך גם היא נחשבת עבירה: 8 נהגים נצפו עוסקים באכילה תוך כדי נהיגה ורק 2 נצפו מתעסקים במושב האחורי.
מתאפרת בזמן נהיגה. צילום: אורי ירוק
מסקר שפרסמה לאחרונה עמותת אור ירוק ועוסק בהיסח דעת עולה כי 95% מהציבור חושב שלקרוא ולכתוב הודעות בטלפון הסלולארי במהלך נהיגה זו פעולה מסוכנת במידה רבה מאוד, דבר שלא מפריע ל-54% מהנשאלים להודות שהם עושים זאת.
הדרום הפרוע. לפני שלושה חודשים נשדדה חנות הנוחות מנטה שבתחנת הדלק שבכניסה למושב מבקיעים. שלושה רעולי פנים הגיעו לתחנת הדלק ואיימו על העובד במקום שאם יזוז הם יהרגו אותו והורו לו לשבת על ברכיו.
השלושה חמושים בגרזן, לום ואלה נכנסו לחנות הנוחות תוך שפרצו את דלת הכניסה וגנבו מהמקום מספר רב של קופסאות סיגריות ומיד לאחר מכן נמלטו. המוכר המבוהל הזעיק את המשטרה ואת מעסיקיו והחקירה הוטלה על היחידה המרכזית של מרחב לכיש.
מעצר חשוד. אילוסטרציה: דוברות המשטרה
לפני מספר ימים הצליחו החוקרים לשים את ידם ולעצור את אחד מארבעה חברי הכנופיה, תושבי הדרום בחשד לביצוע השוד.
בימים האחרונים נעצרו שלושה חשודים נוספים שהיו שותפים לאותו שוד. השלושה נעצרו אף הם לחקירת הימ"ר. במהלך השבועות האחרונים הצליחו החוקרים לגבש כנגד החשוד הראשון ראיות שהבשילו כאמור לכדי כתב אישום שיוגש היום באמצעות פרקליטות דרום בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
ממשטרת מרחב לכיש נמסר היום כי במהלך השבוע הקרוב צפוי אף להיות מוגש כתב אישום כנגד שני שותפיו למעשה לאחר שגם כנגד אלו גובשה תשתית ראייתית במהלך חקירתם.
רגע לפני משחק העונה של הפועל אשקלון נגד מ.ס אשדוד בחוץ, אשקלון אירחה את הפועל עכו כדי להיצמד לאשדוד לקראת הקרב הישיר על ההישארות בליגת העל. בקבוצה ניסו למשוך קהל למשחק המכריע והכריזו כי המשחק יהיה פתוח לקהל הרחב, אך זה מאן להגיע ובאצטדיון סלה נכחו בזמן שריקת הפתיחה כ-1,700 צופים בלבד. למשחק הגיעו גם כ-20 פעילים חברתיים שהגיעו לעלות את המודעות לגבי השבוי האשקלוני, אברה מנגיסטו.
כבר בדקה ה-13, אוהדי הפועל אשקלון נכנסו להלם. בן אז'ובל הוציא כדור רוחב סמוך לקו השער, גבי קניקוביסקי הסיט ואז'ובל מקרוב דחק את השער הקל בקריירה שלו דווקא על חשבון האקסית. 1:0 לאורחים מהצפון.
בדקה ה-29 הזדמנות גדולה לאשקלון. דויד מנגה בעט מצוין מרחוק, שטראוס הדף לרגליו של בנבנישתי שבמקום להוציא רוחב בעט לידיו של השוער.
הלחץ האשקלוני מתחיל לתת את אותותיו עם עוד בעיטה של חדד למרכז השער בדקה ה-34. 0:0 תוצאת מחצית.
קבוצת הנוער של הפועל אשקלון סיימה את דרכה בליגת העל לנוער, בתום שנתיים. הקבוצה בהדרכתו של ברוך דגו לא השכילה לנצל את הקאמבק הגדול מאשתקד וסבלה מבעיות ניהוליות גדולות לאורך כל העונה. הקבוצה השיגה ניצחון אחד לאורך כל העונה, במהלך חודש ינואר. שנה שכללה בין היתר: שביתה של השחקנים, פיטוריו של עומרי כהן, התקוטטיות על הדשא ומחוצה לו ובעיות משמעת רבות בתוך המועדון. הקבוצה, בה הושקעו כספים רבים ולה הובא צוות מקצועי גדול ומנוסה, הפכה לבשר התותחים של הליגה, כאשר גם מיניו של ברוך דגו לא הצליחו להפיח חיים בקבוצה הגוססת.
האדם אשר לדעתי מגיע לו להדליק משואה ביום העצמאות הינו חבר המועצה מר שלמה כהן. שלמה כהן, עמד במשך למעלה מארבע שנים כחומה בצורה וכשומר סף המתריע בשער מפני שחיתויות וכנגד מינהל לא תקין. בזכותו, דברים נחשפו לאוויר העולם, והוא הצליח להאיר את עיני הציבור ולהציג בפניו את כשלי השלטון. הציבור באשקלון חייב רבות לשלמה.
שלמה כהן
מייק אטדגי בוחר בשלמה כהן
מייק אטדגי
האיש שמגיע לו להדליק משואה ביום העצמאות הוא חבר המועצה המשובח שלמה כהן. התורה קוראת לאדם לרדוף בעקביות אחר הצדק, משום שאם לא יושקע מאמץ כדי לקנותו, הוא לא יושג. זהו פשר הציווי “צדק צדק תרדוף”. צדק אפשר לעשות רק בצדק, ולכן הכפילות צדק צדק. שומר הסף הפנומנלי שלמה כהן הוציא הצדק לאור ועשה זאת בצדק. מר כהן הוציא באומץ רב ובכישרון יוצא דופן עשרות אלפים מהתושבים ממשל המערה של אפלטון, מן החושך אל האור. מהלכים שונים ומשונים, אשר היה בהם טעם לפגם ורע, גרמו למר כהן להקיא בשאט נפש בעלי עניין ואינטרס אשר ניסו לעקם ללא שום הצלחה היושר הפנימי הטבוע בו. תרומתו למען ביטחון המדינה תישאר ככל הנראה עלומה לעוד שנים רבות, אך חובה לציין שתושבי מדינת ישראל בכלל ותושבי הדרום והעיר אשקלון חבים לו חוב ענק. זכיתי להכיר אדם נפלא ומופלא שמהווה מודל לחיקוי עבורי ועבור רבים. בשם ה’ יעשה וימשיך להצליח אמן. חג עצמאות שמח לכולם, תחי מדינת ישראל.
חי דהרי בוחר בסבא שמעון מכלוף
חי דהרי
סבא שלי שמעון מכלוף הי”ו בחסדי השם, ממייסדי העיר אשקלון שבנה אותה במו ידיו תרתי משמע, עבד למחייתו כמזכיר מועצת הפועלים באשקלון, ובכך סייע רבות באופן אישי למאות משפחות שהגיעו ללשכתו להתייעצות ועזרה.
שמעון מכלוף
סבי כיהן במועצת העיר אשקלון מספר קדנציות כנציג מפלגת העבודה ובקדנציה האחרונה כנציג מפלגת הגמלאים. שמו מוזכר לטובה אצל אלפי אנשים בזכות פעילויות רבות ויוזמות ברוכות שלהן היה שותף. הוא הנחיל לכל המשפחה והסובבים את הערך של העזרה לזולת ללא קבלת תמורה ואת החשיבות של להיות חלק מהכלל ולהשפיע לטובה תמיד. על כן אבחר בו להדליק משואה ולשמש דוגמה לסבא, אבא, איש ציבור ויהודי למופת.
עו”ד אדם סדון בוחר בח"כ אבי דיכטר
אדם סדון
האיש הראוי בעיניי להדליק משואה הוא ח”כ אברהם דיכטר. מבחינתי, הוא הדמות מאשקלון אשר מהווה דוגמה ומופת להתנהלות ציונית אמיתית. בנוסף, הוא עושה דרך פוליטית ראויה ומכובדת ומשמש בתפקידים בכירים בצורה מצוינת, תמיד ממלכתי וענייני ועושה המון כבוד לעיר אשקלון.
אבי דיכטר. צילום: אורי קריספין
סולינו סבן בוחר באבי דיכטר
לפני דעתי, מגיע לאבי דיכטר להדליק את המשואה גם כי הוא היה שר מוערך מאוד בממשלה וגם מעולם לא היה איתו שום דבר, אלא רק דברים חיובים. אני אישית מאוד מעריך אותו וחושב שהוא מודל לחיקוי.
סולינו סבן
ישראל זיו בוחר באלי דיין
אלי דיין
אלי דיין הרים את נס התקווה וההזדמנות עבור שכונות המצוקה באשקלון עת נבחר בגיל 28 לכהן כראש עיריית אשקלון בשנת 1978. כראש עיר הוא שם את התושב במרכז סדרי העדיפויות, יצר משאבים רבים מהארץ ומחו״ל שהוקצו ליצירת הזדמנויות שוות לכלל תושבי העיר החל מהגיל הרך,סטודנטים ועוד
ישראל זיו
והכול תוך שיתוף אמיתי של התושבים בהחלטות לגבי גורלם, אופן הקצאת המשאבים ומתוך כבוד הדדי. אלי העביר את אשקלון מ״עיר ללא רחמים״ וועדה קרואה אל עיר אינטגרטיבית, מפותחת ומשגשגת בכל תחומי החיים,אשר טוב לגור בה ונעים לחיות בה, ועל כך אנו חבים לו תודה והוקרה ענקית!
ד”ר חזי לוי בוחר בריקי ואבי לרר
ד"ר חזי לוי מדליק נר חנוכה עם משפחת לרר. צילום: דוד אביעוז, דוברות ברזילי
לדעתי, ריקי ואבי לרר (עמותת ושמחת) ראויים להדליק משואה בשל תרומתם ונדיבותם לקהילה באשקלון, תמיכתם בחולים ומאושפזים, פתיחת ביתם לחולים ומתן לינה ומזון לחולים מאושפזים ובני משפחותיהם, גיוס וחלוקת מזון לרגל חגי ישראל למאות נזקקים באשקלון, לתפארת החסד, אהבת האדם ותמיכה בחולים ונזקקים ללא תמורה ולתפארת אשקלון ומדינת ישראל.
שלומי לוי בוחר באלי אלעזרא ונחום ביתן
אלי אלעזרא. צילום: דוד לוי
השניים שגדלו בשכונות הוותיקות באשקלון, במשפחות מרובות ילדים ולא מרובות אמצעים, הצליחו בצעד אמיץ ועם המון אינטליגנציה לסלול דרכם אל פסגת הכלכלה של המשק הישראלי והפכו, כל אחד בדרכו, לאנשי המשק המשפיעים במדינה.
נחום ביתן
לצד הנסיקה המטאורית, נשארו צנועים, מדברים בגובה העיניים עם כל מי שנקרה בדרכם, עוסקים בנתינה בסתר והכי חשוב: ממשיכים להתגורר באשקלון, להתגאות בכל הזדמנות בעיר הולדתם ולרכז את מרבית עיסוקם כאן. הם גאווה אמיתית, מודלים לחיקוי! בשם ה’ ימשיכו לעשות ולהצליח אמן. חג עצמאות שמח לכולם, תחי מדינת ישראל.
יוחאי יפרח בוחר בפרופ' חיים יוספי
פרופ' חיים יוספי. צילום: אורי קריספין
בעיניי מי שראוי להדליק משואה ביום העצמאות הוא ללא ספק פרופ' חיים יוספי, מנהל המערך הקרדיולוגי בבית החולים ברזילי. מעבר לעבודתו היום-יומית החשובה בהצלת חיים, הוא הגיע להמון הצלחות בעולם הרפואי.
יוחאי יפרח
במקביל, הוא מעולם לא התחבא ולא הסתיר את זה שהוא בא מאשקלון וגר באשקלון, וייצג אותנו בכבוד רב בארץ וגם בעולם. הוא שם את אשקלון גם מבחינה רפואית על המפה, ועל זה בהחלט מגיע לו כבוד.
משה ג’אן בוחר בדוד רוזנר
דוד רוזנר
דוד רוזנר הוא ביטוי מושלם ותמציתי למילים "אהבת חינם". הוא לקח תחת חסותו בית ילדים, שהחיים הם מציאות לא פשוטה עבורם, ומנסה (ומצליח) להנגיש להם יכולות של אדם סטנדרטי במדינה מערבית.
משה גאן. צילום: תומר שונם הלוי
הוא לא נותן להם דגים, הוא נותן להם חכות כדי שיגדלו להיות מבוגרים מועילים ועצמאיים לחברה, וכל זאת במסירות וצניעות שאינן אופייניות לתורמים בימינו. נוסף לכסף, הוא מביא את עצמו. מדובר באדם שפועלו מזכה אותו בכל תואר כבוד אפשרי.
עו"ד מיכה לנקרי בוחר בד"ר חזי לוי
ד"ר חזי לוי. צילום: אורי קריספין
האיש הראוי ביותר להדליק משואה הוא מנהל המרכז הרפואי ברזילי ד”ר חזי לוי על ניהול למופת. אדם מקצועי, ישר ובעל חזון, מעולם לא הרים ידיים למרות המכשולים והקשיים. בנחישות אין קץ ניצח על בניית חדר המיון הממוגן והאגפים החדשים.
מי שמבקר בבית החולים חש את טביעות אצבעותיו, יותר נקי, יותר אסטטי. אף שכולם חששו מבית החולים החדש באשדוד, הוא ידע לתת פייט ולגייס כוח אדם מקצועי. הוא לא רק רופא ומנהל מקצוען, הוא גם בעל לב רחב ומסביר פנים. באישיותו הכובשת ובזכות הקמת מפעל חייו – המבנה החדש של ברזילי – הוא יותר מראוי להשיא משואה.
לקראת יום העצמאות בוחרים ביחידות צה”ל השונות את החיילים המצטיינים. השנה נבחרו שלושה מאשקלון.
סגן אביב ברטי – מצטיין נשיא המדינה
אביב ברטי. צילום: דו"צ
סגן אביב ברטי משרת בימים אלו בתפקיד קצין לוגיסטיקה בגדוד 50 בחטיבת הנח”ל. אביב הוא תושב העיר אשקלון, ובוגר התיכון מקיף ב’ עירוני בעיר, בו למד במגמת ביולוגיה. עם סיום התיכון התגייס אביב לגדס”ר צנחנים, בו שירת כשנתיים. לאחר שנתיים בתפקיד החליט אביב לצאת לקצונה במסלול לוגיסטיקה, ולאחר מסלול קצונה שארך חצי שנה, חזר לתפקידו הנוכחי.
סגן גל לבנה – מצטיין ראש מטה פיקוד מרכז
ביום ראשון, בטקס שנערך במעלה אדומים, העניק ראש מטה פיקוד מרכז, תת-אלוף עופר וינטר, אות הצטיינות לכבוד יום העצמאות לחיילים ומפקדים מצטיינים מבין יחידות המטה. בין המצטיינים שזכו לקבל האות ממפקד האוגדה בלט סגן גל לבנה ראש מדור הגנת היישוב בביה”ס להגנת היישוב בן 23 תושב אשקלון.
גל לבנה. צילום: דו"צ
לבנה החל את שירותו הצבאי ב-2013, כאשר התגייס להיות לוחם בחיל הים. משם עבר לתפקיד לוחם בחטיבת כפיר. יצא מאוחר יותר לקורס מ”כים, ולחם ב”צוק איתן”, שם איבד חמישה חברים קרובים, ביניהם חבר לפלוגה שדרכם המשותפת החלה כבר בטירונות.
לבנה המשיך לקורס קצינים ותקופה קצרה לאחר ששירת כמ”מ פרק את הכתף ועבר לתפקיד מטה. כיום, גל לבנה הינו מפקד ההגנה בבית הספר להגנת היישוב. הוא מדריך אזרחים רבים העובדים כרבש’’צים (ראשי בטחון שוטף צבאיים) ביישובים בכל הארץ. בנוסף, חלק מההשלמה החילית של מערך הגבולות בצה”ל לאחר קורס הקצינים מתרחשת בביה”ס.
גל מספר כי הוא עושה ככל הניתן כדי לשנות ולשפר את ביה”ס, וכי הוא מרגיש זכות לאמן אנשים אשר מגנים על אזרחי מדינת ישראל בכל הארץ. “אני נותן מעצמי הכל. אני רוצה לתת את המענה הכי טוב שאני יכול, ולעזור לאנשים”.
קיבוץ יד מרדכי ואתר שחזור הקרב, המהווה את אחד הסמלים הבולטים של גבורה ועצמאות, בפעילות מיוחדת לכבוד יום ההולדת ה-70 למדינה ו-75 שנים לעלייה לקרקע ביד מרדכי.
במסגרת הפעילות אתר שחזור הקרב וכלל אתרי המורשת ביד מרדכי פתוחים חינם לקהל המבקרים:
באתר הקרב יוכלו המבקרים להתחפר בתעלות הקשר המקוריות, לטפס על טנקים ושריונית, להכיר את כלי הנשק ששימשו את הלוחמים ולשמוע סיפורי גבורה. אתר שחזור הקרב, שבזכות חשיבותו הוכרז כאתר הנצחה לאומי המיועד לשימור, שופץ ושודרג לאחרונה באמצעות המועצה לשימור אתרים ואגף מורשת במשרד ראש הממשלה. האתר משחזר את סיפור הגבורה הייחודי של חברי יד מרדכי ולוחמי הפלמ"ח בקרב מול צבא מצרים. סיפור קרבות יד מרדכי היה אחד מהפרקים ההרואיים בתולדות מלחמת העצמאות ומילא תפקיד חשוב בהגנה על הנגב והמדינה כולה.
אתר שחזור הקרב ביד מרדכי. צילום: תיירות יד מרדכי
המבקרים מוזמנים לשמוע את סיפורם של כ-150 חברי קיבוץ ולוחמי פלמ"ח שהצליחו לעצור יותר מ-2,000 חיילים מצרים ולעכב את התקדמותם צפונה כשיעדם לכבוש את תל אביב. באתר שחזור הקרב ימתינו למבקרים מדריכים ומדריכות שיציגו את סיפור המקום מזווית אישית של לוחמי הקיבוץ ולוחמי הפלמ"ח. בנוסף, באתר יוכלו המבקרים להתחפר בעמדות ההגנה של קומץ חברי הקיבוץ ואנשי הפלמ"ח, לשחזר את מהלך הקרבות באזור וללמוד על הלחימה העיקשת שנמשכה שישה ימים. המבקרים יתרשמו מכלי הנשק של התקופה, יתגנבו בתעלות הקשר ואף יטפסו על הטנק ההיסטורי.
עם ישראל אוהב לצאת למרחבי הטבע ולגנים הלאומיים ואין כמו יום העצמאות כדי לחוש את זה בעין. משפחות רבות מתחילות לתכנן כבר בימי הפסח את היציאה לחיק הטבע ביום העצמאות. פעם היה זה רק הכנת מנגל חומוס וסלטים אך בשנים האחרונות ההפקה שודרגה: היום כבר מדובר במתחם אוהלים, שולחנות, כיסאות, מערכת הגברה ניידת, גנרטור, ואפילו מתקנים מתנפחים פרטיים למי שיכול להרשות לעצמו. במקומות רבים ניתן להבחין כבר בבוקרו של יום הזיכרון את המקומות השמורים שמתוחמים בסס"ל מבעוד מועד.
חוגגים עצמאות בפארקים. צילום: אורי קריספין
הפארקים הלאומיים ושמורות הטבע בצפון ובדרום שוקקות חיים, אבל גם כאן באשקלון פזורים ברחבי העיר מקומות שמאפשרים לכם להעביר את היום בכיף.
עם ישראלי בפארקים. צילום: אורי קריספין
אז אחרי שהעמסתם את כל הציוד לאוטו והכל כבר מוכן, לפני שמתחילים להתעצבן בפקקים ולהתווכח באוטו איפה הכי כדאי לקבוע יתד, הנה רשימת עשרת המקומות המומלצים, מלבד חופי הים, כאן בתוך העיר אשקלון:
1. הגן הלאומי אשקלון
הגן הלאומי אשקלון. צילום: עיריית אשקלון
הגן הלאומי, הנחשב לאחד מהגדולים ביותר של רשות הטבע והגנים, מתמלא כבכל שנה ביום העצמאות עד אפס מקום. כבר בשעות הבוקר צפוי תור ארוך של מכוניות שעשוי להגיע עד לכיכר המזרקה במורד כביש הירידה בשכונת הסיטי. הכניסה לגן הלאומי אמנם בתשלום, אך מלבד ההוצאה הכספית, הפקקים והעומס – מלבד המרחבים מציע הגן גם את חוף הים שמספק לילדים תעסוקה נוספת בשעות הארוכות של השהיה במקום. בגן ישנם שירותים מסודרים וברזיות. רק אם תקדימו להגיע תוכלו לתפוס שולחנות שעדיין נותרו פנויים.
בשל אופיו של יום הזיכרון הגן יפתח רק בערב יום העצמאות בשעה 19.00 רצוף עד למחרת בשעה 20.00 מוצאי יום העצמאות.
עמדת השומר בכניסה לגן הלאומי אשקלון. צילום: אלירם משה
מחיר: רכב שכל נוסעיו תושבי אשקלון (בהצגת תעודה) 10 שקלים. תושבי אשקלון יכולים להיכנס רגלית לא תשלום. מבקרים שאינם תושבי אשקלון: 28 לאדם בוגר ו-14 לילד.
איך מגיעים: ניתן לנווט ל'גן לאומי אשקלון'. את דרכי ההגעה מכיר כל תושבי העיר. ניתן להיכנס רגלית גם משערו המזרחי של הגן לאחר שצעדתם דקות בודדות מהכיכר הדרומית של רחוב חיל הים.
2. פארק אגמים
פארק ענק וחדיש. פארק אגמים. צילום: אלירם משה
בשכונה החדשה בדרומה של העיר הושלמה לפני מספר חודשים הקמתו של פארק ענק שנחשב כיום לפארק האולטימטיבי אחרי הגן הלאומי. בפארק החדיש שבילי אופניים מסודרים וגני משחקים שווים לילדים. חיסרון: העצים בפארק עדיין קטנים ואזורי הצל דלים. שירותים וברזיות אין גם חנויות להשלמת חוסרים אין בקרבת מקום. אם אתם אוהבי מרחבים ואסטתיקה היינו ממליצים לכם לנסות את הפארק החדש למרות החסרונות.
איך מגיעים: מנווטים ל'פארק אגמים, אשקלון'. ניתן להגיע למגרש החניה של הבריכה העירונית או לרחוב בקעת רימון.
3. הדשא הגדול באפרידר
הדשא הגדול באפרידר. צילום: אלירם משה
בלב השכונה הוותיקה ממוקם 'גן צ'צ'יק'. זהו דשא רחב ידיים המתפרס ממרכז אפרידר מערבה לשד' דרום אפריקה. בנוסף למדשאות קיימת גם חורשה צמודה שממשיכה צפונה עד לכיוון מרכז דוידי. ניתן למצוא אזורים מוצלים. במרחק הליכה נמצאו החנויות במרכז אפרידר.
איך מגיעים: ניתן לנווט ל'גן צ'ציק, אשקלון'. לדשא הגדול ניתן להגיע רגלית ממרכז אפרידר, או דרך סמטאות צרות ברחובות הסמוכים (שרובם חסומים לכלי רכב). מצאנו לכם פרצה למכוניות: סעו ברחוב יוהנסבורג ובצומת עם רחוב הפרג פנו מערבה לחורשה וממנה לדשא הגדול.
4. הגן העתידני וגן פאול ליאון
הגן העתידני. צילום: אלירם משה
המדשאות רחבות הידיים המשתרעות במורד רחוב בר כוכבא מזמינות אליהן לא רק ביום העצמאות משפחות רבות לקמפינג. שתי המדשאות מופרדות על ידי מגרש החניה של מרכז הקליטה 'בית קנדה'. יתרונות: אזורי צל רבים, עשרות מטרים משם ממוקמות חנויות שיחסכו מכם להתרוצץ בעיר כדי להשלים חוסרים. המרחק מחוף בר כוכבא קטן כך שילדים גדולים יכולים לצעוד לים.
הרבה עצים וצל. גן פאול ליאון. צילום: אלירם משה
איך מגיעים: מנווטים ל'גן העתידני, אשקלון' או ל'גן פאול ליאון, אשקלון'. גישה לרכב לגן העתידני במעלה רחוב יפתח הגלעדי ולפארק פאול ליאון דרך חניית בית קנדה.
5. פארק בולטימור
פארק בולטימור. צילום: אלירם משה
לא רחוק מהדשא הגדול של אפרידר ממוקמת עוד מדשאה רחבת ידיים שגם בה ניתן לבלות את היום. במקום, גן משחקים. המכולת הקרובה כמה עשרות מטרים לכוון דרום.
איך מגיעים: מנווטים ל'פארק בולטימור, אשקלון'. ניתן גם להגיע לרחוב עליזה תגר.
6. הדשא הגדול בברנע
גן שרה ודניאל נדיבי. צילום: אלירם משה
באזור שכונת הווילות הוותיקות בשכונת ברנע משתרעות שתי משדאות רחבות ידיים: גן רפאל בלומנפלד וגן שרה ודניאל נדיבי. במדשאות מספר עצים שיוצרים נקודות צל. החיסרון: אין חנויות באזור.
גן רפאל בלומנפלד. צילום: אלירם משה
איך מגיעים: מנווטים ל'גן רפאל בלומנפלד, אשקלון' או ל'גן שרה ודניאל נדיבי, אשקלון'. הכניסה לשתי המדשאות עדיפה דרך רחוב יפתח הגלעדי.
7. פארק נווה דקלים
פארק נווה דקלים. צילום: אלירם משה
במערבה של שכונת נווה דקלים קיים פארק שחוצה את השכונה מדרום לצפון: משד' מנחם בגין ועד לרחוב שאר ישוב. בפארק אשר רובו מדשאות וחלקו שבילים וגני משחקים יש אזורים מוצלים בשפע. החנויות הקרובות במרחק הליכה לא קצר.
הרבה מקומות מוצלים. פארק נווה דקלים. צילום: אלירם משה
איך מגיעים: מנווטים ל'פארק נווה דקלים, אשקלון'. ניתן להגיע דרך סמטאות השכונה ודרך הרחובות יהדות ספרד, שאר ישוב וכל ישראל חברים.
8. גן איברו אמריקה
גן איברו אמריקה. צילום: אלירם משה
בשכונת נווה הדרים, בצידו המזרחי של רחוב תמוז מצויה מדשאה רחבת ידיים. החנויות הכי קרובות במרחק הליכה לרחוב אייר או אלי כהן.
איך מגיעים: מנווטים ל'גן איברו אמריקה, אשקלון'. ניתן להגיע לרחוב תמוז ולא לפספס את המקום.
את הזיכרון שלי מיום העצמאות יש לי עוד מהגן. כמה ימים לפני החג כונסנו כל ילדי העיר באצטדיון העירוני, לבושים בגדים לציין את העצמאות שמחכה לנו במדינה האהובה שלנו, לשיר את שירי ארץ ישראל ולנופף בדגלים כולנו יחד. בעיקר חרוט לי בזיכרון השיר “נולדתי לשלום” של עוזי חיטמן. בגילוי לב, אני מודה שאפילו עולה לי לחלוחית קלה בעין כשאני נזכר ברגע הזה. חשתי גאווה ענקית עוד כילד לנפנף בדגל ישראל ולחזור איתו הביתה, שהיום הזה הוא חלק ממני ואני מקיים אותו כהלכה.
ברק חדריאן
דגל כזה נמצא איתי בכל מקום; בין שזו שרשרת מגן הדוד שלא יורדת ממני אף פעם ובין שזה דגלון קטן במשרד או בחדר. הציונות והאהבה למקום הזה נובעות קודם כול ממי שאנחנו, עם שהתקבץ לו כאן יחד מארבע קצוות תבל לארץ אבותינו ומימש את שיבת ציון. אנו העם שסומן באותו סמל שבדגל בטלאי צהוב, שמטרתו הייתה לסמן בבושה את היהודים כנבדלים וכנרדפים באירופה. סמל זה מופיע כאן בארץ הזו בצבעי הכחול לבן.
הציונות כמובן איננה רק זכות אבות, אלא גם חובת הבנים והבנות להפריח את הנגב והשממה, לייבש את הביצות ולהקים כאן חברת מופת של חלוצים שעבדו בכפיים ועמלו לבנות את הארץ. והצבא, צבא ההגנה לישראל, שגובש יחד מן המחתרות הפלמ”ח, ההגנה, האצ”ל והלח”י, חתר להישגים צבאיים ולהיותו צבא העם, שמחנך, מגבש ומטפח את צעירי הארץ.
חוגגים עצמאות באשקלון. מופע זיקוקי דינור מרהיב. צילום: דוברות עיריית אשקלון
“קראתי פעם לציונות אידיאל אין סופי, ואני מאמין באמת כי גם לאחר השגת ארצנו, ארץ ישראל לא תחדל מלהיות אידיאל. כי בציונות כפי שאני מבין אותה, כלולה לא רק השאיפה לכברת ארץ מובטחת כחוק בשביל עמנו האומלל, אלא גם השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית”, כך אמר חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, והוא כמובן צודק בהחלט.
הציונות מצווה עלינו לחתור תמיד לשינוי המציאות, לשיפור מצב חיינו ולאתגר את המחשבה והדעה, לפתח פיתוחים שאף אחד לא חשב עליהם ולהיות מובילים בחדשנות, בכלכלה ובמחקר.
ביום העצמאות כולנו שמים את המחלוקות בצד, מקשטים את כלי הרכב והבתים בדגלים ושמחים על מה שיש לנו. עלינו כמובן לדאוג שהדגל הזה שמאחד אותנו ברגעי עצב ושמחה יישמר ככזה ולא יפלג אותנו לחלקים שונים. ישנן דעות שונות בחברה שלנו, בטח בין ישראלים שרק אוהבים להתווכח כל היום. הדגל הזה שייך לכולם. כל אחד על פי השקפתו רוצה בטובתה של המדינה, אך רואה זאת אחרת, וזה מצוין. זוהי המדינה שאבותינו חלמו עליה, ולא משנה מי אתה: אשכנזי או מזרחי, ימני או שמאלני, גר במרכז או בפריפריה. אנחנו חיים כאן יחד: במדינה יהודית ודמוקרטית שהיא של כולם.
עשרות אלפים מתושבי העיר חגגו 70 שנה לעצמאותה של מדינת ישראל בטיילת בר כוכבא. בזה אחר זה עלתה שורת אומנים מהשורה הראשונה והקפיצו את הקהל. תחילה הופיעה רינת גבאי במופע שריגש את הילדים, אבל גם את רבים מההורים. לאחר מכן החלה עד השעות המאוחרות של הלילה ההופעה לציבור הבוגר יותר: ריטה, ברי סחרוף, סקאזי, דקלה, ספיר סבן ודודו אהרון. בין המופעים התקיימו גם מופעים מרהיבים של זיקוקי דינור.
מופע זיקוקי דינור מרהיב
במקביל, התקיימה חגיגת עצמאות גם לציבור הדתי במגרש הספורט בסמוך למתנ"ס וולדנברג. החגיגות כללו מופע דגלנות של אולפנת 'צביה', מפגן זיקוקי דינור מרהיב והופעה של הזמר חנן בן ארי.
העיר אשקלון שוכנת על חורבותיהם של חמישה יישובים ערביים: מג’דל, חמאמה, כפר הדייגים ג’ורה, כסס ונעליה שבאזור שדרות עופר. בתאריך 5 בנובמבר 1948 נכנסו חיילי גבעתי לעיר וכבשו אותה. תושבי המקום נכנעו ותלו דגלים לבנים. אבא קובנר, קצין החינוך של חטיבת גבעתי, תלה שלט בכניסה ליישוב ועליו נכתב “מגדל גד מחדשת ימיה כקדם”. למושל צבאי מונה רס”ן עשהאל צוקרמן. למזכיר המושל הצבאי מונה דוד אפל, לימים יתפרסם כעיתונאי.
אורזים רימונים בבית האריזה יכין. צילום: משה מילנר.
מועצת מקומית אפרידר
בעקבות מגבית שנערכה בין יהודי דרום אפריקה הוחלט על הקמת עיר חדשה בישראל. בסוף שנת 1950 החלה בניית המועצה המקומית אפרידר (המורכבת מהמילים "אפריקה" ו"דרומית"). בשנת 1952 החלו לגור בה המתיישבים הראשונים. מי שעמד בראש חברת אפרידר ולאחר מכן בראשות המועצה המקומית אפרידר הוא ד”ר יחזקאל זונאבנד.
מרגל מצרי באשקלון
בתחילת שנות ה-60 התעורר חשד בנוגע לריגול, כאשר מכתב חשוד נשלח לכתובת ברומא הידועה ככתובת של המודיעין המצרי. ניסיונות האיתור הראשונים לא צלחו, אך בהמשך נמצא מכתב שנשלח מאותה הכתובת לאדם בשם זכי סלים בקיבוץ נגבה. בפברואר 1962 אותר זכי (בן סלים) קוצ’וק והוחשד כמי שאחראי לחליפת המכתבים החשאית. זיהויו הוודאי קיבל אישוש באוקטובר 1962, לאחר שבמכתב ששיגר לרומא הוא הודיע כי עבר להתגורר באשקלון. בינתיים הוא לא נעצר.
עם איתורו למדו בשירותי הביטחון הכללי כי קוצ’וק עבר מהקיבוץ שבו למד באולפן לעברית לדירה שהסוכנות העמידה לרשותו באשקלון, וכי הוא עומד להתגייס לצה”ל ב-5 נובמבר 1962. השב”כ אפשר את גיוסו בתיאום עם מחלקת ביטחון שדה של צה”ל, אך החשוד הוגבל מראש לשרת בתפקידים בלתי רגישים ותחת פיקוח הדוק. קוצ’וק הוצב לשרת כנהג במפקדת הג”א. הוא שירת בצה”ל שנה בלבד ושוחרר לבקשתו שחרור מוקדם בנובמבר 1963. בתאריך 19 דצמבר 1963 הוא נעצר בדירתו באשקלון. אחד השיקולים לעיתוי מעצרו היה כוונתו לשאת לאישה בחורה ישראלית שלא הייתה מודעת, כמובן, לזהותו האמיתית.
החקירה העלתה כי זכי (בן סלים) קוצ’וק הוא למעשה ארמני בשם קבורק יעקוביאן, יליד 1938, אשר נולד בקהיר שבמצרים להורים שנמלטו מטורקיה לאחר טבח הארמנים. יעקוביאן הועמד לדין על ריגול, ובמרס 1964 נדון ל-18 שנות מאסר. שנתיים לאחר מכן, במרס 1966, הוא שוחרר במסגרת חילופי אסירים עם מצרים. הוא ושני מצרים נוספים הועברו למצרים תמורת שחרורם של שלושה ישראלים שעברו בטעות את הגבול לרצועת עזה.
שמות העיר
במשך זמן קצר נקרא המקום מגדל עזה, לאחר מכן מגדל גד ואז מגדל אשקלון. בשנת 1951 הוכרזה מגדל אשקלון כעיר עד לאיחודה עם מועצת אפרידר.
פועלים במפעל יובל גד. צילום: פריץ כהן, באדיבות לע"מ
איחוד אשקלון
בשנת 1955 אוחדו העיר מגדל אשקלון ומועצה מקומית אפרידר לרשות מקומית אחת שנקראה אשקלון. בראשותה של העיר עמד ד”ר יחזקאל זונאבנד. ישיבת המועצה הראשונה התכנסה ב-6 באוקטובר 1955 בבית העם במרכז אפרידר.
ועדה קרואה
השנים 1977-1975 היו שנים קשות לאשקלון, וכללו סכסוכים רבים בהנהגת העירייה, חובות העירייה זינקו מ-50 מיליון לירות ל-300 מיליון לירות, ואז החלו גם הסתבכויות פליליות של בכירים בעירייה, שהידוע בהם הוא מי שהיה אז סגן ראש העירייה ברוך אבוחצירה. חוסר התפקוד הביא לפיזור מועצת העירייה בנובמבר 1977 ולכינון ועדה קרואה בראשות יצחק ורדימון עד לבחירות בנובמבר 1978.
זהרה אלפסיה
מי שהייתה זמרת בחצרו של מלך מרוקו מוחמד החמישי, הגיעה בשנת 1964 להתגורר באשקלון בשכונת שמשון. אף שהייתה מפורסמת במרוקו ומצליחה, פה בישראל לא זכתה להכרה המגיעה לה. המשורר ארז ביטון כתב עליה את השיר הידוע שבו הוא מספר על הזמרת הגדולה של מרוקו המתגוררת באשקלון בבית דל ליד לשכת הסעד.
תחנת הכוח רוטנברג
פועלים בתחנת הכח רוטנברג. צילום באדיבות לע"מ
בשנת 1983 אושרה הקמתה של תחנת הכוח רוטנברג באשקלון. בחודש דצמבר 1983 החלו העבודות להקמת התחנה, ומשנת 1990 היא מספקת חשמל לכל אזור אשקלון.
העיתונאים המיתולוגים: עזרא ינוב ודוד אפל
דוד אפל הגיע לאשקלון מנתניה וכיהן כמזכיר המושל הצבאי. במשך שנים ארוכות הוא עבד כעיתונאי “ידיעות אחרונות”. ההישג העיתונאי הידוע שלו היה פרישתו של ראש הממשלה דוד בן גוריון מתפקידו, זאת לאחר שההודעה על כך נמסרה לנשיא המדינה יצחק בן צבי ששהה בבית הנופש שלו באשקלון. אפל גם פרסם ספרים על תולדות אשקלון.
עזרא ינוב. זקן העיתונאים
בשנים 1960 עד 1992 עבד עזרא ינוב כעיתונאי ב”מעריב” ובמקביל שידר ב“קול ישראל”, ב”גלי צה”ל” ובשידור הערבי בטלוויזיה הישראלית. בסוף שנות ה-50 הוא הקים באשקלון את מערך התרבות, הנוער והספורט העירוני. החל משנת 1992 הוא עסק בקידום התיירות באשקלון, יזם וניהל פסטיבלים וירידים באשקלון והיה מי שהוביל את קמפיין “אשקלון ויש בה המון”. כיום הוא מנהל את אתר האינטרנט “תיירות דרום”. הוא כתב ופרסם ספרים על העיר אשקלון ופועל להכרה בה כעיר תיירות.
אלי אלעזרא
איש העסקים אלי אלעזרא נולד לפני 58 שנים במרוקו למשפחה מרובת ילדים. המשפחה עלתה לישראל כאשר אלי הקטן היה בן שנה. כבר בצעירותו עסק בפעילות פוליטית יחד עם חבריו אלי דיין ובני וקנין. הוא עמד בראשות פרויקט שיקום שכונות, ובשנת 198,9 בהיותו בן 29 שנים בלבד, עמד בראשות החברה הכלכלית של אשקלון. בשנת 1994 הוא החל לכהן כממלא מקום ראש העירייה דאז בני וקנין, אך בתוך זמן קצר הוא עזב לעולם העסקים. בשנת 2001 הוא רכש את חברת אפרידר והפך אותה לרווחית ומצליחה. שנה לאחר מכן הוא רכש את חברת אלבר והפך אותה למותג מצליח. בהמשך רכש את הכשרה חברה לביטוח והמשיך לרכוש עוד ועוד חברות ולהיכנס כשותף בחברות נוספות. כיום הוא עומד בראשות קבוצת אלעזרא המאגדת תחתיה את כל החברות שרכש.
אלי אלעזרא. צילום: דוד לוי
אלעזרא ידוע כפילנתרופ גדול. הוא הקים את “קרן אלעזרא לזולת”, שעוסקת בתרומה לחברה ומחלקת מלגות לימודים לסטודנטים ממשפחות קשות יום, והמרכז הרפואי ברזילי הוא אחד המוסדות שזוכים ממנו לתרומות.
משה ינאי
משה ינאי נולד בלוב ועלה עם משפחתו לישראל כשהיה בן שלוש. הם השתקעו בעיר עכו, אך מאחר שבעכו לא היה תיכון דתי הוא נשלח ללימודים בתיכון דתי בחיפה. לאחר שירות צבאי ולימודים אקדמיים הוא החל לעבוד כמורה בתיכון דתי באשקלון.
משה ינאי ז"ל. מר חינוך
בהמשך כיהן שם כסגן מנהל וכממלא מקום המנהל. בהמשך ניהל את קריית החינוך בעזתה (כיום: שדות נגב). שבע שנים ארכה כהונתו שם. בשנת 1979 נבחר ינאי לכהן כמנהל אגף החינוך תחת ראש העירייה דאז אלי דיין ותחת הבאים אחריו בני וקנין, שבתאי צור, רוני מהצרי ושוב תחת בני וקנין. ינאי הגיע לגיל פרישה בשנת 2011, אך כהונתו הוארכה שוב ושוב עד שנת 2013, אז פרש לפני פתיחת מערכת הבחירות והצטרף לרשימת הגמלאים. בשנת 2014 הוא הלך לעולמו. ינאי היא מר חינוך אשקלון, וכל חייו עסק בחינוך.
אישים פוליטים
אפרים צור (פיינשטיין) 1962-1900
שנות כהונה כראש עירייה: 1951-1950
צור נולד בעיר פינסק שברוסיה הלבנה ועלה ארצה ב-1922 יחד עם קבוצת חלוצים שייסדה את קבוצת גבת בעמק יזרעאל. בשנת 1936 התיישב בבאר טוביה. צור היה פעיל בענייני ציבור כל השנים ובקיץ 1950 התבקש לכהן כראש עיר ממונה במג’דל, יישוב שהיה עוד תחת שלטון הממשל הצבאי. הוא עמד בראש היישוב החדש, שלא היו לו מקורות הכנסה או מוסדות, וכל תושביו היו עולים חדשים חסרי כול. אף על פי שגילה מסירות ויוזמה, הוא לא מצא שפה משותפת עם חבריו למפלגה וכעבור שנה פרש מהתפקיד.
אליעזר מילרוד: 1962-1898
שנות כהונה כראש עירייה: 1955-1951
אליעזר מילרוד
מילרוד נולד באוקראינה וקיבל חינוך יהודי מסורתי. מנעוריו היה ציוני פעיל ועלה ארצה בעלייה השלישית ב-1920 יחד עם קבוצת חלוצים שנמלטה מרוסיה הקומוניסטית. הוא נמנה עם מייסדי היישוב הר כנרת, ובשנת 1932 נמנה עם מקימי כפר ביל”ו. במהלך מלחמת העצמאות התמנה לנציג האפוטרופוס לרכוש הנפקדים בדרום, ומיד עם כניסת חיילי גבעתי למג’דל בנובמבר 1948 פתח משרד במקום. מילרוד ליווה את ההתיישבות היהודית במג’דל וסביבתה, עסק בשיקום מטעים נטושים ופיקח על הרכוש הרב שנטשו הערבים. בקיץ 1951 נבחר מטעם מפא”י לראש עיריית מג’דל-אשקלון. הוא כיהן בתפקיד עד אוקטובר 1955, עת התאחדו שתי הרשויות תחת השם אשקלון, אז ויתר על ראשות הרשות לטובת ד”ר יחזקאל זונאבנד וחזר לכפר ביל”ו.
ד”ר יחזקאל (הנרי) זונאבנד: 1956-1901
שנות כהונה כראש עירייה: 1956-1955
יחזקאל זונאבנד
נולד בעיירה קטנה לוביץ שבפולין. בגיל צעיר התייתם ונדד למערב פולין. הוא למד באוניברסיטאות בגרמניה ואיטליה. בשנות ה-30 נשלח לרודזיה לבצע מחקר סוציולוגי, נשאר שם, הקים משפחה, השתלב בקהילה היהודית וקשר קשרים עם יהדות דרום אפריקה. זונאבנד התמחה בתכנון ערים והשתתף בכנסים בינלאומיים רבים בנושאים חברתיים שונים. במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי וסיים את שירותו בדרגת רב סרן. בני משפחתו נספו בשואה. הוא הגיע לאשקלון בתחילת 1952 והתמנה לתפקיד יו”ר חברת אפרידר בעת הקמת השכונה. עם כינון המועצה המקומית הנפרדת אשקלון התמנה ליו”ר שלה, עד לאיחוד הרשויות ב-1955, אז התמנה לראש העיר הראשון של אשקלון המאוחדת. כעבור שלושה חודשים בלבד בינואר 1956 מת מהתקף לב.
אריה (ליאו) תגר: 1900-1967
כיהן כראש עירייה: 1965-1956
אריה תגר
אריה תגר נולד בשנת 1900 ברזנקה שבלטביה. בשנת 1925 עלה לארץ ישראל והתיישב בראשון לציון, שם היה פעיל ציבור וכיהן כחבר המועצה המקומית. כעבור שנה היגר לדרום אפריקה, שם היה פעיל ציוני מרכזי. בשנת 1952 חזר לישראל. היה חבר ההנהלה העולמית של קרן היסוד, חבר הוועד הפועל הציוני וציר בקונגרסים הציוניים. תפקידו כסגן יושב-ראש הסניף של הפדרציה הדרום אפריקאית בישראל וכחבר מועצת המנהלים של אגודת אפרידר, שבנתה את שכונת אפרידר באשקלון, הביא אותו לעיר, ובשנת 1956 מונה לראשות העירייה מטעם מפא”י, משום שלא היו מועמדים מקומיים לבחירות, אחרי מותו הפתאומי של ראש העיר הקודם ד”ר יחזקאל זונאבנד. בבחירות של 1959, הוא נבחר כראש עיר בידי התושבים. לזכות תגר נזקף איחוד חמש שכונות העיר הראשונות, פיתוחן והרחבתן לעיר. בית הספר “תגר שנקרא על שמו שונה בהמשך את שמו לאורט הנרי רונסון.
רחביה אדיבי (פיינשטיין): 1898-1972
שנות כהונה כראש עירייה: 1972-1965
רחביה אדיבי
אדיבי בעיירה קטנה ברוסיה הלבנה למשפחה אמידה, ציונית ומשכילה. הוא עלה ארצה בגיל ארבע ובני המשפחה השתכנו ברחובות. למד בגימנסיה הרצליה ולאחר מכן למד הנדסה בארצות הברית. כשחזר הוא עבד במפעל המשפחתי לייצור שיניים תותבות ובהמשך כמהנדס בממשלת המנדט. משפחת אדיבי הגיעה למג’דל בסוף 1950 והיו מראשוני התושבים בשכונת אפרידר. ב-1954 פתח עם שותפו, בעל הון מדרום אפריקה בנק פרטי באפרידר, שנרכש מאוחר יותר על ידי בנק לאומי. אדיבי מונה למנהל הסניף הראשון וכיהן בתפקיד עד לפרישתו ב-1965. כל השנים היה מעורה בענייני ציבור, הוא נבחר ליושב ראש הוועד המקומי הראשון בשכונת אפרידר ועמד בראש כמה וכמה ארגוני התנדבות בעיר. ב-1965 התמודד על כהונת ראש העיר ברשימת בליכוד וגבר על רשימת מפלגת העבודה. כיהן בתפקיד עד פטירתו ביולי 1972.
אברהם בלסבלג: 1909-1991
כיהן כראש עירייה: 1972-1974
אברהם בלסבלג
בלסבלג נולד בעיר ז’שוב במערב גליציה והיה בן למשפחה חסידית ופעיל בתנועה הציונית מגיל 16. אחרי פלישת הגרמנים לפולין בספטמבר 1939 נמלט, יחד עם אישתו ובנו, לברית המועצות. אחרי המלחמה חזר לפולין ולמראה החורבן שהותירו הנאצים המשיך מערבה. היה בין המעפילים באונייה "אקסודוס, יציאת אירופה תש”ז" ויחד עמם הוחזרו לגרמניה. ב-1948 הגיע שוב והפעם לישראל. הוא התיישב ביפו. בלסבלג הגיע למג’דל בעקבות בן דוד, יחזקאל איש-כסית, שהפעיל באזור שתי מסעדות. הוא נרתם לפעילות מפלגתית במקום וכבר בבחירות של שנת 1951 נבחר נציג מפלגת הציונים הכלליים למליאת מועצת עיריית אשקלון. מאז כיהן בכל המועצות עד לפיזור המליאה בסתיו 1977 עת מונתה ועדה קרואה מטעם משרד הפנים. קיבל את תפקיד ראש העיר לאחר פטירתו של רחביה אדיבי.
אהרון חייבי: 1918-2005
כיהן כראש עירייה: 1974-1977
אהרן חייבי נולד בירושלים למשפחה שעלתה מתימן. מיד לאחר סיום לימודיו בבית הספר הגבוה למשפטים וכלכלה עסק בעבודות במשרות שונות בשירות המדינה ועסק בעריכת דין בין השנים 1948-1940. בשנת 1959, מונה חייבי לשופט בבית המשפט השלום באשקלון וכעבור עשור מונה חייבי לשופט מחוזי. הוא פרש מכס השיפוט בשנת 1973 לטובת פעילות פוליטית באשקלון במסגרת רשימת “המערך”. למרות שבמלך כהונתו הוא קידם מאוד את העיר מבחינת תשתיות, היא תיזכר לעד בשל פרשיות השחיתות שנגעו בהנהגת העיר. רבב אמנם אל דבק בו, אך הוא לא סיים את כהונתו וועדה קרואה החליפה אותו בשנת הכהונה האחרונה. הוא חזר להתגורר וגם חזר לעבוד כעורך דין. הלך לעולמו בשנת 2005.
אלי דיין: (1949-)
כיהן כראש עירייה: 1978-1991
אלי דיין
אלי דיין נולד במרוקו ועלה לישראל בשנת 1963. בשנת 1978 בהיותו בן 29 הוא התמודד מול שני תתי אלופים: נתק’ה ניר ואריה קרן. הוא הדהים את כולם לאחר שעלה לסיבוב שני מול אריה קרן אותו ניצח וכיהן בתפקיד ראש העירייה במשך 13 שנים. בבחירות לכנסת ה-12 הוא התמודד ברשימת המערך, ונבחר לראשונה לכנסת. בכנסת ה-13 שימש כיושב ראש סיעת העבודה ויושב ראש הקואליציה וכיהן כסגן שר החוץ תחת שמעון פרס ואהוד ברק. בשנים 2008-2003 כיהן כחבר מועצת העיר. כיום מכהן כיו”ר קרן אשקלון.
בני וקנין: (1950-)
כיהן כראש עירייה: 1991-2003, 2008-2013
בני וקנין. צילום דוד לוי
בני וקנין נולד בשנת 1950 במרקש שבמרוקו ועלה לישראל בגפו כנער בגיל ארבע עשרה בשנת 1965 במסגרת עליית הנוער. במשך 12 שנים כיהן כסגנו וממלא מקומו של אלי דיין. בשנת 1991 החליף את דיין בתפקידו וכיהן ברצף עד שנת 2003 אז פרש מתפקידו לטובת כהונה כיו”ר חברת פלאפון. בשנת 2005 מונה ליו”ר דירקטוריון חברת נתיבי תחבורה עירוניים. בשנת 2008 נבחר שוב לראשות העירייה לאחר שגבר בסיבוב השני על איתמר שמעוני. בבחירות בשנת 2013 הוא הפסיד לאיתמר שמעוני ומאז הוא מכהן כחבר מועצת העיר.
שבתאי צור: (1951-)
כיהן כראש עירייה בפועל: 2003
שבתאי צור נולד בשנת 1951 בואני שבגיאורגיה ועלה לישראל בשנת 1972. הוא כיהן כחבר מועצה בין השנים 1989-1985 ובשנים 2002-1989 כיהן כסגן של בני וקנין. בשנת 2003 צור מונה לראש העירייה. בבחירות שהתקיימו בסוף אותה השנה הוא הפסיד לרוני מהצרי. בשנת 2004 הוא מונה לשגריר ישראל בגאורגיה. לאחר מכן חזר לאשקלון שוב לפוליטיקה וכיהן כמשנה לראש העירייה ובשנת 2016 חזר לכהן כשגריר בגיאורגיה.
רוני מהצרי: (1958-)
כיהן כראש עירייה: 2003-2008
רוני מהצרי. צילום: אילן אסייג
רוני מהצרי נולד באשקלון בשנת 1958. שירת בצה”ל במשך 26 שנים ופרש בדרגת אלוף משנה. בשנת 2003, בתור מועמד די אנונימי הוא הצליח לעשות היסטוריה מקומית ולקטוע את השלטון ארוך השנים של סיעת אשקלון בתנופה שנמשך כשלושה עשורים. הוא ניצח אז את שבתאי צור שאף נתמך על ידי ראש הממשלה דאז אריאל שרון. בשנת 2008 הוא הפסיד במירוץ לראשות העירייה וכיהן כחבר מועצה עד שנת 2013. בבחירות הקרובות הוא מתכנן להתמודד שוב לראשות העירייה.
איתמר שמעוני: (1968-)
כיהן כראש עירייה: 2013- (הושעה ב-2017)
איתמר שמעוני
איתמר שמעוני נולד בשנת 1968 באשקלון. שימש יועץ לשר הבריאות דני נווה עד אמצע העשור הקודם. החל משנת 2005 ועד שנת 2013 שימש מנכ”ל חברת אתרים בתל אביב. בשנת 2008 הוא התמודד לתפקיד ראש העירייה והפסיד בסיבוב השני לבני וקנין וכיהן אז כאיש אופוזיציה לוחמני במיוחד. בשנת 2013 הוא התמודד שוב מול בני וקנין ובסופה של מערכת בחירות יצרית במיוחד הוא ניצח. כהונתו של שמעוני הפופולרי במיוחד נגדעה בתחילת שנת 2015 עם מעצרו בחשד לעבירות שחיתות חמורות. למרות שבשנת 2017 הוגש נגדו כתב אישום, הוא שוקל להתמודד לראשות העירייה בבחירות הקרובות.
תומר גלאם (1976-)
מכהן כראש העירייה בפועל: 2017 ועד היום
תומר גלאם נולד לפני 42 שנה. הוא עבד במשך שנים ארוכות בחברת החשמל. בשנת 2010 הוא נכנס למועצת העיר תחת הרשימה אחדות ישראל. בשנת 2013 לאחר הבחירות הוא מונה לתפקיד ממלא מקומו של ראש העירייה איתמר שמעוני. בשנת 2017 עם השעייתו של שמעוני, נבחר גלאם ברוב קולות של חברי המועצה לתפקיד ראש העירייה בפועל. בבחירות הקרובות הוא מתכוון להתמודד לראשות העירייה.
סגן השר יצחק (איציק) כהן
יצחק כהן
יצחק כהן נולד באשקלון בשנת 1951. כיהן כחבר מועצת העיר אשקלון במשך שתי קדנציות וחצי. בשנת 1996 נבחר לכנסת מטעם סיעת ש”ס, והוא מכהן בה עד היום. בכנסת ה-15 הוא כיהן כשר הדתות וכסגן שר האוצר. בשנת 2008 הוא מונה שוב לשר הדתות. בהמשך כיהן שוב ושוב כסגן שר האוצר. בשנת 2013 זכה באות אביר איכות השלטון.
ח”כ אבי דיכטר
אבי דיכטר. צילום: אורי קריספין
אבי דיכטר נולד בשנת 1952. הוא שירת במשך שנים שירת כלוחם בסיירת מטכ”ל ומילא תפקידים רבים בשירות הביטחון הכללי. דיכטר עמד בראש השירות בתקופת האינתיפאדה השנייה, בשנים 2000-2005. בעבר כיהן כשר לביטחון פנים וכשר להגנת העורף. כיום הוא מכהן, מטעם הליכוד, כיושב ראש ועדת חוץ וביטחון.
ביטחוני
רצח אבי סספורטס ואילן סעדון
החיילים אבי סספורטס מאשדוד ואילן סעדון מאשקלון נרצחו בשנת 1989, על ידי אנשי ארגון החמאס. ב-16 בפברואר 1989 עלה סמל אבי סספורטס לטרמפ בצומת הודיה, ברכב נסעו שני אנשי חמאס מחופשים לחרדים, אשר רצחו אותו זמן קצר לאחר מכן. החיפושים אחר סספורטס לא העלו דבר.
אילן סעדון
ב-3 במאי 1989 יצא רב טוראי אילן סעדון לחופשה קצרה. הוא הגיע, יחד עם חברו, לצומת מסמיה בשעה 19:30 ועלה על רכב מסוג סובארו בצבע לבן בעל לוחיות זיהוי ישראליות. ברכב ישבו מחבלים מחופשים לחרדים. החוטפים תכננו להוביל את החייל למחנה הפליטים ג’בליה ברצועת עזה, אך לאחר שראו סיור של צה”ל בדרכם, שינו את כיוון נסיעתם ונסעו לכיוון פלמחים. במהלך הנסיעה נאבק סעדון בחוטפיו והם ירו בראשו. יומיים לאחר מכן, הוכרז סעדון נעדר. באותו היום נמצאה מכונית הסובארו הלבנה נטושה בפרדס ליד בית להיה, במכונית התגלו כתם דם גדול וטביעות אצבעותיו של סעדון. חיפושים נרחבים נערכו בין אזור צומת אחים לגדר רצועת עזה, בשדות מפלסים וברצועה. במהלך החיפושים התגלתה ב-7 במאי גופתו של אבי סספורטס ליד צומת גבעתי.
חודש לאחר תחילת החיפושים, הם הופסקו לאחר שלא העלו כל ממצאים. באוקטובר 1990 הכריזה הרבנות הצבאית על סעדון כחלל צה”ל שמקום קבורתו לא נודע, בני משפחתו סרבו לקבל את ההכרזה וערכו חיפושים באופן עצמאי.
לאחר הסכמי אוסלו, הביאו מגעים שקוימו בין הרשות לבין שני הרוצחים להתקדמות בחקירה. באביב 1996 מסר מוחמד נאסר אינפורמציה בדמות שתי מפות מצוירות המובילות לקבר. על פי המפות הוטמן סעדון באזור פלמחים. לאחר למעלה מחודש של חפירות והתקדמות איטית וקפדנית, נמצאו בצהרי 11 באוגוסט 1996 שרידי הגופה של אילן סעדון. ב-12 באוגוסט 1996 נערכה הלווייתו של אילן סעדון והוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשקלון.
אופיר רחום
בבוקר 17 בינואר שנת 2001 יצא אופיר רחום בן ה-16, תלמיד בית ספר מקף עירוני ד’, לתחנה המרכזית בירושלים כדי לפגוש תיירת בשם סאלי, עמה התכתב במשך מספר חודשים דרך תוכנת ICQ. “סאלי” הייתה למעשה אמנה מונא, ערבייה נוצרייה ואשת פת”ח, בעלת תעודת זהות ישראלית. מונא הצליחה לרכוש את אמונו של רחום ולשכנע אותו להיפגש עמה בירושלים. משם נסעו השניים במכוניתה לפאתי רמאללה, שם הוא נרצח על ידי מחבלים שאיתם קבעה מונא מראש. לאחר שבני משפחתו של רחום הבחינו בהיעדרו הם החלו בחיפושים אחריו. תוך זמן קצר עלו חוקרי השב”כ על הקשר שניהל רחום עם מונא ועל המפגש שקבעו השניים. כוח של יחידת המסתערבים דובדבן בשיתוף עם השב”כ, פשט על ביתה של מונא שבביר נבאלא ועצר אותה. יום אחרי הרצח, איתרו כוחות הביטחון הפלסטינים את גופתו של רחום, העבירו אותה לבית החולים של רמאללה, וזמן קצר לאחר מכן מסרו את גופתו לכוחות צה”ל. מונא נידונה למאסר עולם, אך שוחררה בעסקת שליט.
פיגוע בצומת אשקלון
חופית אייש ז"ל והאנדרטה לזכרה בצומת אשקלון
ב-25 בפברואר 1996, עיצומו של גל פיגועים ששטף את הארץ, בעקבות חיסולו של “המהנדס” יחיא עייאש, הגיע גם לאשקלון. מחבל מתאבד, שככל הנראה הצליח להגיע מרצועת עזה לאשקלון, התקרב לתחנת האוטובוס כשעליו חגורת נפץ. הוא התקרב לחיילים ולאזרחים ששהו באותה עת בטרמפיאדה והפעיל את חגורת הנפץ. בשל הפיצוץ נהרגה במקום החיילת חופית אייש ו-36 בני אדם נפצעו.
פיגוע בצומת אזור
ב-14 בפברואר 2001 ארע פיגוע הדריסה בצומת אזור, שגבה את חייהם של שמונה בני אדם, שבעה חיילים ואזרחית אחת. בפיגוע הקשה איבדה אשקלון חמישה מבניה: סמל רחל לוי (19), סמל כוכבה פולנסקי (19), רב”ט אלכסנדר מנביץ’ (18), רב”ט יסמין קריסי (18), סימה שטרית (30) וגם סמל ג’ולי ויינר (21) מזיקים וסמ”ר אופיר מגידיש (20) וסמל דוד אילוז (21), שניהם היו תושבי קריית מלאכי. 25 בני אדם, רובם חיילים, נפצעו.
הפיגוע בוצע על ידי מחבל פלסטיני תושב עזה, שהיה נהג אגד ונכנס לישראל באישור כשהוא מסיע פועלים ממעבר ארז לאזור המרכז. לאחר שהוריד את הפועלים חזר לכיוון חולון והחנה בשעה 7:30 בבוקר במרחק מאות מטרים מתחנת האוטובוס דרומית לצומת אזור. הוא המתין כעשר דקות ודהר עימו לעבר התחנה, בה המתינו באותה עת חיילים ואזרחים שהיו בדרכם לבסיסים ולמקומות העבודה. אבו-עלבה האיץ למהירות של 147 קמ”ש עלה על המדרכה ונסע לאורכה, תוך שהוא דורס את הממתינים ונמלט מהמקום. הוא עשה את דרכו חזרה לכיוון מחסום ארז, אך נעצר לבסוף בצומת גן יבנה בעקבות מחסומים שהציבה המשטרה. נגזרו עליו שמונה מאסרי עולם מצטברים ועוד 21 שנות מאסר בפועל. באוקטובר הוא שוחרר בעסקת שליט. במלאות שלושה שנים לפיגוע הוקם בכניסה לאזור אתר הנצחה בו מתקיימת האזכרה השנתית. במקום הפיגוע הוצב שלט ועליו נחרטו שמות ההרוגים.
חיבור לצבע אדום
נדמה שהאזעקות ומערכת כיפת ברזל תמיד היו חלק משגרת חייה של אשקלון, אך למעשה העיר חוברה לראשונה למערכת ההתרעה רק בשנת 2007 והיא הופעלה בעיר לראשונה כשנה לאחר מכן ב-27 בפברואר 2008. עד אז נפלו ברחבי העיר מספר טילי גראד ורקטות קסאם ללא התרעה, ומבלי שניתנה לתושבים ההזדמנות להגיע למרחב מוגן. מערכת שחר אדום הופעלה לראשונה בשנת 2004 בשדרות ויישובי עוטף עזה ולמרות שהותקנה בעיר, סירב ראש עיריית אשקלון דאז בני וקנין להפעילה, בשל החשש שזה יפגע בשמה של העיר ויוביל לירידה במחירי הדירות. בשנת 2006 שינו את שמה של המערכת לצבע אדום, בשל פניות של הורים שלילדיהם קוראים שחר, שביקשו לשנות את שם המערכת.
ככל שהירי לכיוון אשקלון גבר, גבר גם הלחץ של התושבים להפעיל את המערכת בעיר. לאחר מכן התברר כי המערכת אינה מכסה את כל האזורים בעיר והוחלט לחברה לאזעקות מלחמה רגילות, כצפירה עולה ויורדת.
נפילת גראד בקניון חוצות
אחת הנפילות הזכורות ביותר בעיר התרחשה ב-14 במאי 2008, אז שוגר לעבר ישראל טיל גראד שנפל בקומה השנייה של קניון חוצות בעיר. הטיל התפוצץ בשטחה של קופת חולים כללית, בעת שזו הייתה הומה במטופלים ואנשי צוות וקניון עצמו היה עמוס במבלים, בהם גם תלמידי כיתה ד’ מביה”ס אמנויות שחגגו יום הולדת ותלמידי נוף ים שחגגו בת מצווה. לפני הנפילה לא נשמע אזעקת צבע אדום, כיוון שבאותה תקופה העיר נותקה מהמערכת. 15 בני אדם נפצעו באירוע, בהם שלושה קשה, שניים בינוני והיתר קל וכ-60 בני אדם לקו בחרדה. אחת מהפצועות הזכורות ביותר מהאירוע הזה היא רופאת הנשים ד”ר מירלה סידרר. בעת הנפילה שידרה תחנת הרדיו המקומית דרום 101.5, שהייתה ממוקמת בקומה השנייה של הקניון, את יומן הערב שלה והפיצוץ תועד בשידור חי. האירוע הוביל לגל של תגובות זועמות הן בציבור והן מכל קצוות הקשת הפוליטי, שדרשו למצות את הדין עם ארגון חמאס שלקח אחריות על הירי.
הצבת כיפת ברזל
הירי של כיפת ברזל מעל אשקלון
בחודש אפריל 2011 הציב צה”ל באשקלון את כיפת ברזל, מערכת ההגנה מפני טילים לטווח בינוני. המערכת הוצבה בעיר לאחר עשרות טילים מסוג גראד, שנפלו בשטחה גרמו להרוגים, פצועים ונזק רב. שר הביטחון הוא זה שהנחה להציב את המערכת בעיר, לאחר ששבוע קודם לכן הוצבה הסוללה הראשונה בבאר שבע. תחילה דובר על כך שהמערכת תעבור את השלב הניסיוני ותנדוד בין אתרים שונים ברחבי הארץ, אולם לימים התברר שהיא הגיעה אלינו על מנת להישאר, ומוצבת בעיר עד היום. “זו החלטה נכונה, שתעניק ביטחון לתושבי העיר, ותחזק את החוסן שלה. בשבועות האחרונים עשינו מאמץ גדול לשכנע את מקבלי ההחלטות להציב את המערכת בסמוך לאשקלון, ואני שמח שקיבלו את דעתנו”, אמר אז ראש העירייה בני וקנין.
פלילים
רצח הרבנית ציונה סאמין
בתחילת חודש יולי 2008 נרצחה באכזריות הרבנית ציונה סאמין (62), רעייתו של הרב יוסף סאמין, במהלך שוד שהתרחש בביתם. הרב סאמין היה זה שגילה את גופת אישתו, כששב לביתו ומצא אותה כשהיא כפותה בחבלים, סרט דבק על פיה וללא רוח חיים.
הרבנית ציונה סאמין ז"ל. מאלבום פרטי
חוקרי המשטרה שהגיעו לזירה גילו שנלקחו ממנה תכשיטים והסיקו שסאמין נרצחה במהלך שוד. כחודשיים לאחר מכן התירה המשטרה לפרסום כי עצרה שניים מהמעורבים ברצח, נוריאיר פידיניאן בן 41 תושב העיר ואיגור קיגלמן בן 27 תושב בת ים. מאוחר יותר נעצר גם מיכאל רבייב. מכתב האישום עלה כי הם תכננו לפרוץ לבית, בזמן שאישה תשהה בו לבדה, לכפות אותה ולגנוב כסף ורכוש. פידיניאן היה זה שנכנס לבית, הבחין ברבנית במטבח וכזאת החלה לצעוק כפת אותה בידיה ורגליה וחסם את פיה. חבריו ערכו סריקות בבית, מצאו מספר תכשיטים וסכום של 20 אלף שקלים במזומן. בניסיון להוציא ממנה את מקום המסתור של הכסף החל פידיניאן לדקור את סאמין עד שהיא איבדה את הכרתה והפסיקה לנשום. שלוש שנים אחרי הרצח נגזר דינו של פידיניאן והוא נידון למאסר עולם.
שותפיו של פידיניאן הואשמו תחילה ברצח, אולם לאחר מכן חתמו על הסדר טיעון והוגשו נגדם כתבי אישום מתוקנים וקלים יותר. איגור קיגלמן, שהורשע בסיוע להריגה ובשוד בנסיבות מחמירות, נידון ל-11 שנות מאסר. על מיכאל רבייב, שהורשע בקשירת קשר לביצוע פשע, נגזרו שנתיים מאסר בלבד.
רצח לאה דרנקין
אחת מפרשיות הרצח שזעזעו לא רק את העיר, אלא את המדינה כולה התרחשה בחודש בספטמבר 2009. לאה דרנקין הייתה נערה כבת 16, שיצאה לבילוי עם חברים במגרש החנייה הסמוך להיכל הספורט באשקלון.
לאה דרנקין ז"ל
בשלב מסוים היא ביקשה מדורושוב לנוח במושב האחורי של הרכב כי לא חשה בטוב, והוא הבטיח שייקח אותה הביתה מאוחר יותר. זמן מה לאחר מכן דורושוב אכן עלה על ההגה ואיתו נוסעים נוספים. הוא הוריד את האחרים בבתיהם, אך את דרנקין השאיר באותו, הסיע אותה לגבעה 69 ושם אנס אותה. היא התעוררה משנתה והחלה לצעוק ולהגיד שתתלונן על המעשים שלו. דורושוב שמע את צרחותיה, כיסה את פיה ואפה וחנק אותה עד שהפסיקה לנשום. לאחר מכן גרר את גופתה, כיסה אותה בחול ודרס אותה. הוריה של הנערה הודיעו למשטרה על היעדרותה כבר בשעה 2 בלילה ומפקד התחנה הורה על חיפושים באופן מיידי. הטלפון של דרנקין אוכן וגם דורושוב עצמו אותר והיה זה שהוביל את השוטרים למקום בו קבר את גופתה של הנערה. רק בחודש יוני 2012 נגזר דינו של דורושוב והוא נידון למאסר עולם ולעשר שנות מאסר נוספות בגין אונס ורצח. בית המשפט קבע כי מחצית מהעונש על האונס תרוצה במטבר ומחצית בחפיפה למאסר עולם, כמו כן נגזרו עליו פיצויים על סך 180 אלף שקלים להוריה של הנערה
תשתיות
הקמת בית החולים ברזילי
בניין האשפוז החדש-ישן בברזילי
המרכז הרפואי ברזילי, פתח את שעריו ביולי 1961 כשהוא נושא את השם יחידת בריאות אשקלון. הוא כלל בשלב הראשון מחלקת ילדים, מחלקת יולדות ו-15 מיטות אשפוז לצורכי צה”ל. במהלך חמש השנים הראשונות לקיומו הגיע מספר מיטות האשפוז במרכז ל-150, ונוספו מחלקה כירורגית, אורטופדית ופנימית. בסוף 1966 הוקם במרכז בית ספר לסיעוד. מי שקידם את בנייתו של המרכז הרפואי היה שר הבריאות דאז ישראל ברזילי, שבעת כהונתו בשנית 1955-1961 נבנו שמונה בתי חולים בפריפריה. בשנת 1971, לאחר פטירתו של ברזילי, נקרא בית החולים על שמו. לאחרונה רשם המרכז הרפואי ציון דרך נוסף, לאחר שחנך את המיון הממוגן, בתום שנים ארוכות של סחבת ועיכובים.
פתיחת שלוחת אוניברסיטת בר אילן
מכללת אשקלון. החלה כשלוחה של בר אילן עד שקיבלה הכרה כמכללה. צילום: אלירם משה
בשנת 1967 נפתחה באשקלון שלוחה של אוניברסיטת בר אילן ובה נערכו לימודי הנהלת חשבונות, פקידות, מזכירות רפואית ולימודי תעודה לבנקאות. ההתחלה הייתה מקרטעת ומספר התלמידים היה דל מאוד. בסוף שנות ה-80 הוחלפה הנהלת השלוחה והפעילות בה החלה להתרחב. כשנתיים לאחר מכן בשנת 1990, בעת כהונתו של זבולון המר כשר החינוך קיבלה השלוחה הכרה כמכללה אזורית. תחילה למדו הסטודנטים לתואר ראשון במשך שנתיים ואת השנה השלישית לתואר השלימו בבר אילן. בשנת 1992 אישה האוניברסיטה למכללה להעניק תואר ראשון מטעמה ונפתחו בה חוגי לימוד חדשים ומגוונים. היום ניתן ללמוד במכללה לתואר ראשון בכלכלה, עבודה סוציאלית, מדעי הבריאות, מדעי החברה, מדעים מדויקים ומדעי הרוח ולתואר שני בכלכלה יישומית וקרימינולוגיה. אל מבנה הקבע שלה עברה המכללה בשנת 1998, קמפוס על שטח של כ-70 דונמים הכולל אולמות לימוד, מעבדות מחשבים ואלקטרוניקה, ספרייה, גלריה לאמנות ומעונות סטודנטים. כמו כן הוקם בשטח המכללה מרכז כנסים בינלאומי המכיל שלושה אולמות קונגרסים, אולם תאטרון וקולנוע.
סגירת רחוב הרצל והפיכתו למדרחוב
הרחוב הראשי של מגדל, רחוב הרצל, חוצה את השכונה לכל אורכה משדרות בן גוריון ועד לכיכר החאן ובמשך שנים ארוכות הוא היה כולו כביש. כעבור זמן מה הוחלט לסגור את החלק שמתחיל ברחוב צה”ל ומסתיים ברחוב הפלמ”ח ולסלול מדרכה רחבה, מה שמוכר בשם המדרחוב.
המדרחוב באשקלון. צילום: דוברות עיריית אשקלון.
שנות ה-80 היו ימי הזוהר של המדרחוב, שהיה שוקק חיים, עמוס במבקרים ובבתי עסק תוססים. החל מסוף שנות ה-90 החל האזור לאבד את לקוחותיו, שנטשו לטובת הקניונים והמרכזים המסחריים. הרחוב והשכונה כולה נשכחו והוזנחו והסוחרים המיואשים צפו בגסיסתו האיטית. בשנת 2013 הכריז ראש העיר דאז בני וקנין על שדרוג מגדל, על מנת להפוך את האזור שוב לפנינת התיירות של אשקלון. בסיום שלב א’ של הפרויקט הוחלף וקנין באיתמר שמעוני, שהציג לסוחרים תכניות חדשות ובישר על הכוונה לסגור את הרחוב לכל אורכו והבטיח לשנות את פניו. הסוחרים חיכו בכיליון עיניים, הוקמה מינהלת להתחדשות מגדל, אך החלו הדברים להסתבך, פרשת שמעוני התפוצצה והחברה הכלכלית וחברת גיאו-אתת שאמורה הייתה ללוות את הפרויקט החלו בתביעות הדדיות.
“בלב שכונת מגדל תמצאו מדרחוב תוסס ושוקק חיים המציע שפע חנויות ומסעדות, הניצבות בסמטאות צרות ומיוחדות. במדרחוב תוכלו ליהנות מאווירה מיוחדת במינה, המשלבת ישן עם חדש”, כך מתארת עיריית אשקלון באתר שלה את אזור מגדל, שככל הנראה לא התעדכן מאז שנות ה-80.
חתימת הסכם הגג
בחודש אוקטובר 2015 עשתה העיר אשקלון היסטוריה עם החתימה על הסכם הגג, שנועד לשחרר חסמי תכנון ולהביא להיתרי בנייה תוך זמן קצר. אשקלון הייתה העיר השלישית שחתמה על ההסכם עם ממשלת ישראל, אחרי באר שבע וראשון לציון והוא היה הגדול ביותר עד אז. במסגרת ההסכם נקבע כי ייבנו בעיר 33 אלף יחידות דיור בשבע שכונות חדשות, שלושה מחלפים חדשים ופתרונות תחבורה אשר יהפכו את העיר לעיר השישית בגודלה תוך עשור. מי שחתם על ההסכם היה ראש העיר איתמר שמעוני, שביקש טרם החתימה לקדם הענקת הטבות ותמריצים למפעלים וחברות שיבחרו להקים את העסקים שלהם באשקלון. כמו כן התנה את חתימתו במימון הממשלה לפיתוח תשתיות, מוסדות חינוך ומבני ציבור, פארקים ומחלפי תחבורה עוד משלב שיווק הפרויקט. למרות זאת רבים מתושבי העיר מביעים חשש שצניחה חדה באוכלוסיית העיר, תוך זמן קצר, תיצור עומסים כבדים על התשתיות העירוניות, שקיימים כבר כעת.
בניית המרינה כמתחם בילוי
המרינה באשקלון. צילום: אדי ישראל
בשנת 1992 החלה החברה הכלכלית לאשקלון את העבודות להקמת המרינה, שנפתחה כשלוש שנים מאוחר יותר. מתחם המרינה תוכנן עבור עגינתם של כ-600 כלי שיט והוא ידוע בקרב קהילת היאכטות העולמית. במקום נפתחו גם מסעדות ובתי קפה, שמהווים את מקומות הבילויים המרכזיים בעיר. לפני מספר חודשים נפתח במתחם המרינה גם ’מרינה מול, בבעלות איש העסקים אלי אלעזרא, שרכש את הקרקע בשנת 2013, לאחר שפרויקט הקמת הקניון על שטחה היה תקוע במשך שנים ארוכות. המרכז המסחרי החדש משתרע על פני 12,000 מטרים ונפתחו בו מסעדות, חניות, בתי קפה וקולנוע גדול ובו שמונה אולמות. מאז פתיחתו מושך אליו המתחם אלפי מבלים מאשקלון ומהסביבה כולה.
סלילת כביש רבין מדרום העיר לצפון
באמצע שנות ה-90 החלה סלילתו של כביש רבין, שחוצה את העיר מדרום לכיוון צפון. הוא נסלל על מנת להוות נתיב מהיר וקל למעבר בין שכונות העיר השונות ונפתח בחלקים. החלק הצפוני ביותר והאחרון של כ-600 מטרים, נחנך בשנת 2012 ונועד לחבר את השכונות הצפוניות. במהלך החניכה, שהייתה במעמד שר התחבורה ישראל כץ, אמר ראש העיר בני וקנין: “כביש שדרות רבין נסלל על פי חזון שלי לפני 20 שנה, עת בניתי את הכביש מתוך תפיסה שזה כביש חוצה מדרום לצפון. אני קראתי לו כביש איילון אשקלון”. הכביש אמור היה להקל על העומס הרב שנוצר בשל פיתוח החלק הצפוני של העיר ולהוות נתיב מהיר ליציאה מהעיר מבלי להעמיס על השכונות עצמן, אולם בשנים האחרונות הוא הפך לעורק תנועה ראשי ופקוק. השלב הבא בתכנית הוא להמשיך את הכביש צפונה כמה מאות מטרים, ובסמוך למכון טיהור השפכים יוקם מחלף, משם ימשיך מזרחה מצפון לבאר גנים ויתחבר במחלף לכביש 4, שיאפשר גישה לכל כיווני הנסיעה.
תרבות ורכילות
סגירת קולנוע רחל
קולנוע רחל נחנך בשכונת אפרידר בשנת 1956 ונהרס לפני למעלה מ-20 שנה, במקומו נבנה מרכז מסחרי. הוא נקרא כך על שם אימו של יעקב זלקין, עולה חדש מצרפת שיזם את בנייתו ונפטר לאחר מספר שנים. את המקום המשיכה להוביל איתו. קולנוע רחל תוכנן על ידי האדריכלים נדלר. האולם הכיל 760 מושבים ובתחילת הדרך בנוסף לסרטים שהוקרנו שם אירח המקום גם הצגות. הקולנוע היה מקום בילוי מרכזי, בעיקר עבור תושבי השכונה, שהמשיכו בתום הקרנת הסרט לבילוי לילי באחת המסעדות במרכז המסחרי. בבניין פעל גם תאטרון אשקלון, קבוצת תאטרון מקומית, ששרדה תקופה קצרה בלבד. בשנת 1967 התקיים במקום פסטיבל קולנוע, שמשך אליו גם שחקנים מפורסמים. כניסת הטלוויזיה פגעה אנושות בפעילות הקולנוע, שנסגר לבסוף ועמד נטוש שנים ארוכות, עד שהקרקע נמכרה ליזם שהקים בשטחו את המרכז המסחרי.
איתן קסנטיני
איתן קסנטיני. צילום: אורי קריספין
אז לפני שהכרתם את מחזיק הספורט לשעבר בעיריית אשקלון איתן קסטיני כחבר מועצה נזכיר שאיתן היה הבעלים המיתולוגי של קפה בר מסעדה פישנזון במרינה באשקלון. ואיך אומר המשפט הדרך לבניין עירייה נסללת דרך חיי הלילה.
הפרופסור לקפה
רוזה חטב
רוז’ה חטב מאשקלון. ואם הוא לא ברשימה המכובדת הזו אז מי כן. לפני 40 שנה הוא נכנס לתודעה ומאז אין פיסת עיתון באשקלון בפרט ובארץ בכלל שרוז'ה לא כיכב. הדמות הכי צבעונית בדרום ומלאת החיים הבעלים של קפה אספרסו במדרחוב אשקלון שמזמן הפכה למקדש של מפורסמים, אנשי תקשורת ומה לא.
כוכבי הריאליטי הגדולים
יוסי ועינב בובליל
יוסי ועינב בובליל אשקלון. אב ובת שעשו היסטוריה ונכנסו ביחד לבית "האח הגדול" בעונה הראשונה והכניסו לחיינו מושגים המלווים אותנו עד היום. כמובן שלא נשכח את הדו קרב הסוער בין מחנה הבובלילים לבין מחנה הפרידמנים. אמנם מי שזכתה הייתה נציגה מ”הפרדימנים” שפרה קורנפלד אבל עינב בובליל שסיימה אגב במקום הרביעי תיזכר ביחד עם אביה בהופעת הבכורה שלהם בטלוויזיה כליהוק מבריק עם תכניות נוספות שבהן כיכבו האב והבת.
מלכת היופי
שביט ויזל
בשנת 2010 נכנסה לחיינו הדוגמנית האשקלונית המצליחה שביט ויזל. שביט נולדה באשקלון ואחרי שבע שנים עברה עם משפחה לקיבוץ בארי שבנגב. אל תתפסו אותנו בקטנה כי בכל זאת היא משלנו ויש במה להתגאות. הפרצה של שביט החלה מיד אחרי השחרור מצה”ל היא נרשמה לתחרות מלכת היופי הארצית וזכתה בתואר הנכסף מלכת היופי של ישראל לשנת 2010. רשימת הקמפיינים שלה ארוכה ומכובדת רוברטו קוואלי, ג’ורג’ו ארמני, קסטרו, reebok, גוטקס ועוד. היא כיכבה בתצוגות אופנה מסביב לעולם, הופיעה על שערים של מגזינים בארץ ובעולם . שגרירת יופי כבר אמרנו.
הדוגמניות
אדר גנדלסמן
לאדר גנדלסמן ולירז מסילתי מאשקלון יש מכנה משותף, שתיהן זכו בתואר נערת ישראל וייצגו את מדינת ישראל, כל אחת בשנת הכהונה שלה, בתחרות העולמית מיס יוניברס. לירז מסילתי בשנת 1996, ואדר גנדלסמן בשנת 2017.
ריכזנו עבורכם את האירועים המרכזיים בעיר של חגיגות יום העצמאות ה-70:
ערב עצמאות בבר כוכבא
ביום רביעי 18.4 החל מהשעה 20:00 בטיילת בר כוכבא, כבכל שנה, יתקיימו מופעים של האמנים הגדולים בישראל ויוזנק מפגן זיקוקי דינור מרהיב. על הבמה המרכזית יופיעו כוכבת הילדים רינת גבאי, ריטה, ברי סחרוף, סקאזי, דיקלה, ספיר סבן ודודו אהרון.
ברי סחרוף. צילום אביעד הרמן
זמני הופעות באשקלון:
20:00 – להקות מקומיות 20:30 – רינת גבאי 21:00 – ריטה 21:40 – זיקוקים 21:50 – ברי סחרוף 22:30- להקות מקומיות 22:40 – סקאזי 23:20 – זיקוקים 23:35 – דקלה 00:15 – ספיר סבן 00:35 – דודו אהרון
ריטה. צילום עופר וקנין
ערב עצמאות לציבור הדתי
ביום רביעי 18.4 החל מהשעה 20:00 תתקיים חגיגת עצמאות גם לציבור הדתי במגרש הספורט סמוך למתנ”ס וולדנברג. החגיגות תכלולנה מופע דגלנות של אולפנת צביה ומפגן זיקוקי דינור מרהיב.
בתכנית:
20:00 – תפילת ערבית חגיגית 20:00 – הצגת ילדים ״המעיל המופלא״ 21:00 – זיקוקים 21:10 – להקת ״כנפי הרוח״ 22:00 – חנן בן ארי
לילה כחול לבן
אשקלון נבחרה להיות אחת מעשר הערים שישתתפו באירוע “לילה כחול לבן – מסיבת החוף של ישראל”, שיתקיים כחלק מאירועי 70 שנה למדינת ישראל ביוזמת משרד התרבות והספורט. מסיבת החוף תתחיל בלילה שבין רביעי לחמישי (19-18.4) בחצות ועד השעה 7:00 והיא תכלול הופעה של רותם כהן ומסיבת DJ. הכניסה לגילאי 18 ומעלה. הכניסה לבני 18 ומעלה (בהצגת תעודת זהות) וללא תשלום.
במשך שנים ארוכות פוקד משה פישר, תושב אשקלון ויו”ר מועצת השכונות בעיר, פעמיים בשנה שני קברים בבית העלמין הצבאי ברעננה. הראשון הוא של חברו הקרוב שירי בנימין ז”ל והשני של גיסו יהודה אינדיג ז”ל, שניהם נפלו במלחמת יום הכיפורים. שניהם גם קבורים באותה השורה, במרחק שני קברים בלבד המפרידים ביניהם. כשאינדיג נהרג, פישר כלל לא היה נשוי, ולכן לא ידע שבחלוף השנים הגורל יזמן לו צירוף מקרים שכזה.
“בתקופת מלחמת יום כיפור הייתי אחראי על טנק החילוץ ומחלץ כל טנק שנפגע לשטח בטוח, משם היו מעבירים אותם למרכזי השיקום. לקראת סוף המלחמה נפל חברי שירי בנימין ימים ספורים לפני סוף המלחמה בקרב בסיני”, מספר פישר. “לאחר מלחמת יום הכיפורים, כשהגיע יום הזיכרון לחללי צה”ל, הייתי נוסע לרעננה לפקוד את קבר חברי, וכך זה נמשך מספר שנים, הייתי נציג היחידה”.
ראש עיריית אשקלון בפועל, תומר גלאם הזמין ללשכתו את אליאסף סומך, תלמיד 'מעיין חיים ושלום' בעיר', שזכה במקום הראשון בחידון הגמרא הארצי לתלמודי התורה של רשת החינוך המעיין התורני על מסכת קידושין.
בפגישה נכחו גם חבר המועצה, הרב יעקב אביטן, סגן ראש מנהל חינוך, יובל זוזט, מנהל המחלקה החרדית, משה אמסלם, מנהל בית הספר, הרב יהושע עמרם, ואביו של הילד. במהלך הפגישה שיבחו הנוכחים את התלמיד והוענק לו את הספר 'ענף עץ אבות' העוסק בפרקי אבות.
סומך עם ראש העיר וראשי מנהל החינוך. צילום: דוד כהן
סגן ראש מנהל חינוך, יובל זוזט, הדגיש כי לצד מצוינות בסייבר מחשבים מתמטיקה ומדעים חשוב מאוד שהמצוינות העירונית באה לידי ביטוי גם בתחום התורני.
