המאבק על שיבוץ ילדים לגני העירייה בכל שנה טומן בחובו ניסיונות של הורים כאלו ואחרים לשבץ את ילדיהם בגן אחר מזו שחושבת העירייה.
ההחלטה של פקידי מערכת החינוך בעירייה למעשה קובעת היכן יתחנך ילדם בשנת הלימודים הבאה וככל הנראה גם אחריה ובעידן של
פקקים ההחלטה גם בפקקים בדרך לאיזה גן יאלצו ההורים לסבול בבקרים של שנת הלימודים הבאה.
בכל שנה נוצרים עימותים בין הורים שאינם שבעי רצון מהשיבוץ לבין פקידי אגף החינוך בעירייה באשר לשינוי השיבוץ. לעיתים מדובר בגן איכותי יותר לטעמם של ההורים או אולי בגן קרוב יותר לבית. אלא שלא תמיד מה שההורים רוצים ומבקשים יכול להתקבל בשל איצולי מקום.
לפני חודשיים הסתיימה תקופת ההרשמה לגנים. אלפי הורים מיהרו לרשום את ילדיהם לגן המועדף עליהם.
במסגרת לימודי מגמת מנהל משפטי במרכז הטכנולוגי אמי"ת באשקלון, לומדים התלמידים ממנהלים בכירים בחברות מובילות בארץ ומקבלים מהם עצות משמעותיות להצלחה בתחום.
לאחרונה נפגשו התלמידים עם מישל שיש, מנהל בכיר בחברת אינטל ישראל, אשר סיפר להם על תפקידו וכיצד הגיע אליו. שיש הוא מנהל איזור הליטוגרפיה ב'חדר הנקי' (אזור סטרילי) באינטל קריית גת, בו הוא מפקח על טכנולוגיה חדישה של צריבת מוליכים מיקרוסקופיים באמצעות קרני לייזר.
שיש ענה לתלמידים על שאלותיהם הרבות בתחום מומחיותו וכן הסביר להם על מבנה הארגון וכיצד יראה הניהול בעתיד.
המפגש עם מנהל אינטל נערך כחלק מסדרת שיעורים וסיורים בהובלת רכזת מגמת מנהל משפטי עו"ד מלי עטיה, דרכם לומדים התלמידים על מבני ארגונים שונים תוך מפגש עם עולם הניהול האמיתי ומומחים בתחומים מגוונים. בין השאר נערך שיעור וידאו עם מנכ"ל משאבי אנוש בחברת פתאל, ונערכו סיורים במשרדי בנק דיסקונט וידיעות אחרונות.
למעלה ממאה מתנדבים ובנות זוגם השתתפו בשבת האחרונה בשבת גיבוש במלון לאונרדו בבאר שבע. מדובר במפגן כח ענקי שערכה הצלה דרום למתנדביה מהמרחבים לכיש ונגב המוכיחה את הפריסה הרחבה של מתנדביה בכל ערי וישובי הדרום. המתנדבים הגיעו מאשדוד, אשקלון, שדרות, קרית גת, קרית מלאכי, באר שבע, נתיבות, אופקים, דימונה, ערד ואפילו מהישובים הקטנים יותר בדרום. מתנדבי אילת יצאו כבר בבוקר יום שישי, המתינו שעות בחסימות הכבישים בכביש הערבה, אך משלא יכלו להמשיך בנסיעה צפונה נאלצו בלב כבד לחזור לאילת.
הכניסה למלון שקיבלה את פני הבאים. צילום: אברומי ברגר
הצלה דרום הוא ארגון הצלה המסונף למגן דוד אדום ופועל תחת חסותו. כמו מתנדבי רוב ארגוני ההצלה, כל מתנדבי הצלה דרום הם למעשה מתנדבי מגן דוד אדום, המקבלים את ההכשרה המקצועית ואת הציוד ממד"א ומשוגרים על ידו למקרים, מסביב לשעון, שבעה ימים בשבוע 24 שעות ביממה. המתנדבים משתלבים במשמרות בתחנות המחוז, מתפקדים כנהגי אמבולנס וכחובשי רפואת חירום באמבולנסים הרגילים ובניידות הטיפול הנמרץ. חלק מהמתנדבים גם מצוידים באופנועים ובאמצעותם מגיעים למקרים במהירות רבה.
צוות אשקלון של הצלה דרום בשבת גיבוש. צילום: אברומי ברגר
השבת כאמור התקיימה במלון לאונרדו במרכז באר שבע. לאחר קבלת החדרים בשעות הצהרים, נפתחו אירועי השבת בטקס פתיחה שנערך ביום שישי שעתיים לפני כניסת השבת. המתנדבים שמעו דברי ברכה ממנהל מחוז דרום במגן דוד אדום, יהודה שושן אשר העלה על נס את מתנדבי הארגון אשר פועלים ללא לאות להצלת חיים וכן ממנהל מרחב נגב איציק אלפסי וסגן מנהל מרחב לכיש נחום דוד.
מנהלי מד"א מחוז דרום: מימין לשמאל: מנהל המחוז, יהודה שושן, מנהל מרחב נגב, איציק אלפסי וסגן מנהל מרחב לכיש נחום דוד. צילום: אברומי ברגר
הרב מיכאל שוורץ, יו"ר הצלה דרום הרעיף שבחים על המתנדבים בהזכירו את הפעילות הרבה בהצלת חיים מסביב לשעון אותה הם עושים. כאמור מתנדבי מד"א – הצלה דרום הם זרוע דתית בתוך מד"א, המונחים מקצועית על ידי מד"א אך הלכתית על ידי רב הארגון הרב משה בונים מינץ שליט"א העוסק בתחום מזה שנים ופוסק כיצד עליהם להתנהל בסוגיות הלכתיות כגון יציאה לקריאות בשבת, שימוש במכשירי קשר ובאפליקציית הצוותים בשבת ועוד… בטקס הפתיחה נשא הרב מינץ דברי חיזוק בשמירת הלכות שבת ובהקפדה יתירה על כל ההלכות הקשורות למתנדבי רפואת חירום.
רב הצלה דרום, הרב משה בונים מינץ שליט"א נושא דברים. צילום: אברומי ברגר
לאחר ההפסד המביש להפועל עכו, הפועל אשקלון קיבלה הזדמנות נוספת להישאר בליגה לאחר שיריבתה הערב, מ.ס אשדוד, הפסידה להפועל רעננה. מסאי דגו החליט לערוך מהפכה בהרכב כאשר רודי חדד, מילאן סמילאניץ', ודובב גבאי הושארו על הספסל בעוד ישראל זגורי, אדריאן רוצ'ט וולדימיר דבאלשווילי עלו בהרכב הראשון.
2,300 צופים הגיעו לאצטדיון הי"א בכדי לצפות בקרב הישיר על ההישארות בליגת העל בין מ.ס אשדוד להפועל אשקלון.
בדקה ה-7 דוד מנגה בעט היטב מ-20 מטרים אך הכדור חלף מעל הקורה בכמה סנטימטרים. בדקה ה-21, זגורי כדרר יפה ברחבה ומצא את טל איילה שסובב את הכדור אך לא מספיק בכדי שייכנס לרשת. הזדמנות מצוינת לאשקלון. בדקה ה-26, אור אינברום עבר יפה את רוצ'ט וירה בעוצמה לעבר שערו של איינוגבה אך זה היה גבוה.
בדקה ה-32, מס' 32 של הפועל אשקלון אדריאן רוצ'ט גם ניסה את כוחו מרחוק אך הכדור היה רחוק מלהיכנס. בדקה ה-38 שחקני הפועל אשקלון התמסרו על הרחבה וחיפשו את הפרצה עד שהגיע משומר ובעט לפינה הקרובה, אך ג'רפי היה במקום.
איתי סהר צובר תמיכה חשובה לראשות עיריית אשקלון: אשת החינוך האשקלונית אווה טוטאי, שניהלה בעבר שלושה בתי ספר, הצהירה על תמיכה במועמדותו של סהר לראשות העירייה.
"לעיר הזו מגיע יותר", אומרת טוטאי. "יש לתת למערכת החינוך באשקלון סביבת עבודה טובה יותר, תומכת, מכבדת, בטוחה ומשמעותית – איתי הוא האיש שייתן לה את זה. יש לנו אנשי חינוך מצוינים, חשוב למנף את הכוח האנושי הזה. זה חשוב לי באופן אישי כתושבת העיר וכאשת חינוך. אני מאמינה שאיתי, עם הכוח, המרץ והאמונה שהוא מביא אתו, ועם הרצון העז לעשות ולשנות, כמי שגדל כאן ומחויב גם לשכונות, ידע לתת להם את הכלים".
איתי סהר
טוטאי גדלה בשכונת שמשון ג', חיה כל חייה באשקלון, עסקה 31 שנה בחינוך וניהלה שלושה בתי ספר. בעברה שימשה כמורה וכמנהלת בבית הספר לחינוך מיוחד "מעיין שרה", הקימה וניהלה את "כיתות בית החולים" בתחנה לנער ולמתבגר שלצד בית החולים ברזילי (כיום בית הספר "שקד"), ניהלה את בית הספר "דקל" באשקלון ואת בית הספר הייחודי "אילנות" באשדוד. המוסדות תחת ניהולה הגיעו להישגים יוצאי דופן.
טוטאי, אם לארבעה ילדים, הצעירה ביניהם לומדת בכיתה י"ב. בספטמבר יצאה לפנסיה מוקדמת, ומאז היא עוסקת בכתיבה, בפעילות חברתית התנדבותית ובליווי של מנהלי בתי ספר.
המאבק המשפטי בין הדודים לאחיינתים הגיע לסיומו בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד. לאחר מאבק משפטי ארוך שגם פורסם כאן ב'כאן דרום' ושהגיע עד לפתחו של בית המשפט המחוזי, נקבע כי רכושה של הסבתא יועבר לנכדתה ולא לילדיה, זאת לאחר ששניים מבניה וחלק מנכדיה טענו כי הצוואה לפיה כל רכושה של הסבתא יועבר לנכדה זוייפה או אינה חוקית ונחתמה תחת לחץ.
כאמור לאחר מאבק משפטי שניהל עורך הדין נתנאל מויאל, נקבע על ידי בית הדין, כי הנכדה היא זו שתקבל את כל רכושה של הסבתא- כפי שנרשם בצוואה, וכי יש לדחות את כל טענות המתנגדים.
בית משפט השלום אשקלון. צילום: אלירם משה
תחילת הסיפור לפני לפני למעלה משש שנים: קשישה תושבת האזור נפטרה. הקשישה חתמה בצוואתה כי כל הרכוש אשר יוותר לאחר מותה (בעיקר דירת מגורים בשווי מאות אלפי שקלים) יימסר לאחת מנכדותיה. במשך כשש שנים איש מיורשיה החוקיים לא התנגד לאותה צוואה.
אלא שלפני כשנה, נזכרו חלק מבניה של המנוחה כי הצוואה אינה חוקית.
הם פנו לבית המשפט וטענו כי החתימה של אמם על הצוואה נעשתה מתוך לחץ, והיא לא הייתה במצב גופני ונפשי, המאפשר לקבל החלטה כזו בצלילות. בשלב מסויים אף טענו כי הצוואה זויפה.
הנכדה פנתה לעורך הדין נתנאל מויאל- מומחה לדיני משפחה מאשקלון – בכדי שייצג אותה מול דודיה שכאמור טענו כי יש לבטל את הצוואה. לטענה כי האם לא הייתה כשירה לחתום, השיב עו"ד מויאל כי הצוואה נערכה על ידי עורך דין מוערך והגון שאף הקליט את מעמד החתימה, והוכיח כי הצוואה אף נחתמה בפני שני עדים נוספים שהעידו כי המנוחה הייתה צלולה וחתמה בלב שלם על צוואתה ללא כל לחץ. טענה נוספת שטענו עורכי דינם של הדודים הינה כי היות ועוה"ד הקודם, זה אשר הגיש את הבקשה לצו קיום הצוואה, לא הודיע להם על הבקשה לקיום הצוואה ועל כך שאמם החליטה להעביר את כספה לנכדתה- הצוואה אינה חוקית ויש מקום לדון בטענותיהם אפילו בחלוף זמן רב.
בקשה לייצוגית. עו"ד נתנאל מויאל. צילום: יח"צ
עו"ד מויאל התנגד לטענה והסביר מדוע לא הייתה כל חובה על עוה"ד הקודם להודיע להם: עו"ד מויאל ציטט מתקנה בדיני הירושה ולפיה "..משלוח ההודעה בדואר רשום ליורשים על פי דין שפורטו בבקשה לצו הירושה, או לזוכים על פי הצוואה לפי העניין" צטט עו"ד מויאל מתקנות דיני הירושה וצרף פסקי דין ביניהם גם פס"ד של בית משפט העליון ולפיהם אין כל חובה להודיע לכל מי שטוען לזכויות בירושה אלא ליורשים ע"פ הצוואה בלבד.
"בראשית דבריי אומר שמשחק זה מזכיר לי התמודדות דומה לפני כ-21 שנים כאשר שתי הקבוצות נאבקו על העלייה לליגת העל, משחק אשר הסתיים בניצחון של אשקלון והבטיח את העלייה לליגת העל. בסופה של אותה עונה גם אשדוד עלתה. ימים יפים.
"לצערי במשחק הקרוב אם אשקלון לא תנצח, היא תיאלץ לרדת ליגה בסוף העונה. שתי הקבוצות נמצאות בלחץ, דבר שמשפיע לרעה על צורת המשחק שלהן, השחקנים לחוצים ומשחקים בחוסר ביטחון. במשחקים מן הסוג הזה אין יתרון לכישרון או יכולת, הלב והרצון הם אלו שיכריעו.
שגיא עיני. צילום: אליאור חטב
"דווקא אשדוד אמורה להגיע יותר משוחררת בגלל פער ארבע הנקודות, ולכן גם תוצאת תיקו תשרת אותה. מנגד, אשקלון תיאלץ לחפש הכרעה במשחק, אחרת גורלה ייחרץ. כרגע הסיכויים של אשדוד טובים יותר, אם כי ניצחון של אשקלון יכניס את אשדוד ללחץ ויגרור את ההכרעה על זהות היורדת עד למחזור האחרון. הלב רוצה אשקלון, מקווה ומאמין שזה עוד אפשרי".
ויכוח על ירושה בין אח לאחות התגלגל עד כדי כך שהאח הצמיד סכין לגרונה של אחותו ואיים עליה שירצח אותה. אבל כשיש לך עורך דין טוב, גם מזה תוכל לצאת בשלום.
ביולי 2015 החל ויכוח בין תושב אשקלון לאחותו על רקע ירושה שקיבלו מהוריהם. על פי כתב האישום שהוגש נגד האח, לבית משפט השלום באשקלון, צעק האיש על אחותו שהגיעה לדירתו והתעמת עימה.
עו"ד רובי גלבוע
כשהאחות ביקשה לצאת מדירתו צעק לעברה "עד שלא תודי שאת חייבת לי כסף ורימית אותי – את לא הולכת לשום מקום". בהמשך אחז אותה בשתי ידיו, תפס בצווארה וטלטל אותה, הצמיד אליה סכין ואיים עליה שיהרוג אותה. עוד הבהיר לה האח שאם היא תתלונן עליו, "אשלח אנשים שיבואו אלייך, את תמותי".
בכתב האישום המקורי נאשם האיש ב 9 עבירות איומים, מספר תקיפות, ותקיפה הגורמת חבלה של ממש.
האחות פנתה מזועזעת למשטרה והגישה כנגדו תלונה. האיש פנה לעורך הדין רובי גלבוע – המתמחה במשפט פלילי – בכדי שיסייע לו. לאחר התערבות עורך הדין הוגש כנגדו כתב אישום מקל מתוקן ובו הוא מואשם באיומים ובתקיפה סתם.
בשבוע שעבר התקיים דיון בעניין בבית משפט השלום באשקלון. בדיון טען גלבוע כי האיש נעדר עבר פלילי ונמצא במצב רגיש ."האיש לקח אחריות על מעשיו".
לא רחוק מדירת השיכון שלנו, שבה התרחש הסיפור “אש בבית”, בשכונת עתיקות ג’, עמדה הסדקית של צ’יריבום. בעבורי היה זה הקניון של ילדותי: הכול היה שם – צעצועים קטנים לילדים, בשמים, טאלק, חיתולים וגם סיכות ביטחון, אצבעונים לתפירה, חוטים, כפתורים, גרביים וגרביונים ואפילו חזיות. בוטק’ה קטן של מטר על מטר ומבחר של סופרפארם ממש. כילדה קטנה היה זה עולם מלא הפתעות, סודי ומסתורי, חשוך ומלא קסם, שיצאו מן הכובע שלו עולמות צבעוניים. לא רחוק ממנו היה זה החלון של “מישו”, מעין מכולת קטנה של דברי מתיקה. בכל יום הייתה סבתא שלי נותנת לי לירה או שתיים, ואנחנו, הילדים, היינו הולכים למישו לקנות לבד את עוגת הדבש נוטפת הטעם.
צ’יריבום
לא מזמן עברתי שם וראיתי שמתחת לחלונו מוצבות עדיין שתי הלבנים שעליהן עמדו הילדים כדי להגיע אל החלון ולבקש ממישו ארטיק או סוכרייה על מקל, שאנחנו בבית היינו קוראים לה “צ’ופהצ’ופ”. ומעבר לכביש: פלאפל ישראל, והוא היה ממרוקו הספרדית, כמו הוריי. איתו דיברנו בחכתייה, שפת האם שלי. זה עודנו בעיניי הפלאפל הטוב בעולם: צ’יפסים רחבים ועגולים שכמותם לא מצאתי וכדורים מושלמים דחוסים בתוך פיתות ענקיות. זה היה הפרס של הוריי על יום טוב, וכשהילדים מתנהגים יפה גם אני לוקחת אותם היום לפלאפל שלהם ביהודה המכבי בתל אביב, אבל זה לא אותו טעם.
תחנה שנייה: בית הכנסת על שם יצחק בן ווליד
בית הכנסת הקטן הזה ברחוב אפרים צור, שכבר כמעט אין בו מתפללים היום, שוכן במקום שבו היו בעבר המעברות. מן הצריפים של אז נותרו רק שניים או שלושה מבנים כאלה לשימור, בהם בית הכנסת הזה. הרב יצחק בן ווליד, שעל שמו קרוי בית הכנסת, היה רבה הראשי של העיר טיטואן, בירתה של מרוקו הספרדית, ועיר הולדתם של הוריי. את חיי האקדמיים הבוגרים הקדשתי לחקר תרבותה של הקהילה הזו ולשונה, לשון החכתייה, הספרדית היהודית של צפון מרוקו, הלאדינו של המרוקאים.
בית כנסת על שם הרב יצחק בן ווליד
הרב בן ווליד הנהיג בטיטואן מדיניות של שמרנות ופתיחות לרוחות חדשות. הוא זה שהתיר לפתוח את בית הספר אליאנס הראשון בעולם בעיר טיטואן לבנים ולבנות, וכך אפשר להקים בית ספר ראשון שהיווה דוגמה ומופת לכל קהילות ישראל. נוסח הקריאה של טיטואן נשאר בפי היהודים משם יותר מ-500 שנה, מאז גירוש ספרד. גם היום אנו קוראים בהגדה ומקדשים (מדי פעם…) בימי שישי בנוסח טיטואן. לפני כמה חודשים טיילתי שם עם ילדיי והוריי. נכנסנו לבית הכנסת, ושם הכיר הגבאי את אבי משכבר הימים. הוא פתח לנו את ארון ספרי התורה, ובו שכב ספר התורה של משפחתו, עטוף פרוכת ארגמן. זה ספר התורה שהביאה סבתי במזוודה כשעלתה ממרוקו, יחד עם כמה שמלות שחורות שהיו בגדי אלמנותה. ספרי התורה ועטיפותיהם הם אחד החפצים היחידים שנותרו מן התרבות החומרית של יהודי מרוקו. כעת איליי, בני, עומד בפני ההכנות לבר המצווה שלו. אני מבקשת ממנו שיקרא את הדרשה בנוסח טיטואן, שלא יגדע את השלשלת.
תחנה שלישית: חומייני בטיילת
הטיילת שהחלה בקבר השיח' והמשיכה לחוף בר כוכבא ודרומה הייתה מקום המפגש בשבתות. התלבשנו יפה והגענו עד חומייני, ששם אפשר היה לשתות קינלי וסבן אפ — וגם צ’יפסים, במבה וחטיפים אחרים — המקום היחיד שהיה פתוח בסוף השבוע. ושם בטיולי השבת החלו כל המבטים, החיזורים וניצני האהבות.
הטיילת. צילום: מיכאל יעקובסון
מה יש בראשוניות הזו שהיא מרגשת גם היום כשנזכרים בה? אני מנסה לפענח את זה גם בכתיבה, אבל אין ספק שאצל רבים מבני אשקלון הזיכרונות האלה מתחילים בנקודה הזו, בין חומייני לחופית שבחוף הצפוני, אולי עם עצירה קטנה במרפסת של גוטה למעלה, מנוקדת בבירה ובייגלה, משקיפים על רצועת החוף הכי יפה בארץ.
…Je suis un homme…Je suis un homme, אני גבר… אני גבר…. כך היו שרים הגברים מדי ערב במופע הבמה הפתוחה בכפר הנופש הצרפתי שלחוף הים. רק כובע הסתיר את גופם, והם נהגו לזרוק אותו בסוף השיר ולהסתובב. את רוב ימי ילדותי ביליתי במי הבריכה המלוחים של כפר הנופש. שם למדתי לא רק לשחות ולדבר בצרפתית אלא גם על מהות היחסים בין גברים ונשים, על חיזורים ועל חופש אמיתי, משוחרר ורווי מיניות, שהיה מנוגד לאשקלון השמרנית והפרובנציאלית שחיינו בה. אימא אסרה עליי כמובן לשהות שם בשעות הערב, אך אני וחברתי היינו מגיעות לשם בסתר, מתקשות להתנתק מהאווירה הבינלאומית האופפת את המקום ולחזור לבילויים במרכז אפרידר המנומנמת.
כפר הנופש הצרפתי. צילום: אייל בן יעיש
בכפר הנופש הצרפתי היה שילוב בין אורחים מחו”ל, בעיקר מצרפת, לבין העובדים בכפר: רובם מהגרים ובני מהגרים ממרוקו, שדיברו צרפתית. ישראל של שנות ה-70 וה-80 לא אפשרה למהגרים לחוות את התרבותיות שלהם והכניסה אותם לסיר המרק הישראלי, האשכנזי וההגמוני. כפר הנופש אפשר להם, למהגרים ולילדיהם, לחוות מעט מן האווירה האלגנטית, האירופאית שהכירו, של הנשפים והחליפות, השאנסונים הצרפתיים וריח הבושם בחלל האוויר. כפר הנופש נסגר לפני שנים רבות, הפך למרכז קליטה ולאחר מכן למעון. אם יש ערב אחד שהייתי רוצה לחוות היום כמבוגרת הוא ערב כזה של מופע בכפר הנופש, עם האווירה של אז, אבל הפעם עם היתר של אימא.
תחנה חמישית: בית עלי
לאנשים ידועים רבים היו בתי נופש באשקלון, כמו למשל לסופר האהוב עליי ש”י עגנון, שנהג לבוא ולקייט באשקלון בתקופות קבועות בשנה ולהיחלץ מעט מירושלים הכבדה והמסוגרת, וכמובן לנשיא יצחק בן צבי, שעל שם בנו קרויה הספרייה הציבורית הראשונה שביקרתי בה: בית עלי. בנו של הנשיא, עלי בן צבי, נהרג בקרב בתש”ח, ונסיבות מותו נותרו עלומות. בספרייה הזו נהגתי לקרוא בעמידה שעות ארוכות, כיוון שלא היה בה כיסא אחד אפילו, ואחר כך לשוב הביתה באוטובוס עם שלושת הספרים שהיו מותרים להשאלה בכל ביקור.
ספריית "בית עלי". צילום: דני סבח
ברבות הימים קיבלתי במכון בן צבי בירושלים את פרס בן צבי לחקר קהילות ישראל על מחקריי בתחום קהילות צפון מרוקו, לשונן ותרבותן. כמה שמחתי שהדמות הזו של בן צבי, נשיאה השני של מדינת ישראל, שהיה חלק מהווי ילדותי באשקלון, המשיכה ללוותני גם כדוקטורית צעירה באחד הרגעים החשובים של חיי.
הישג עצום לכדורסל האשקלוני עם העפלתה של אליצור איתו אשקלון לגמר הפלייאוף של הליגה הארצית וכעת היא נמצאת פסע מהליגה הלאומית. ביום רביעי בלילה, נערך משחק מספר שתיים בסדרת חצי הגמר מול מכבי מעלה אדומים, בו אשקלון ניצחה בתוצאה 75:73, אחרי שבמשחק הראשון, שהתקיים בתחילת השבוע באולם אגמים בעיר, אליצור יצאה עם ידה העליונה והביסה בלי רחמים (57:73). שני המשחקים הללו היו המשך ישיר לטירוף שאוחז בקבוצה בחודשיים וחצי האחרונים.
הקבוצה של רועי בן יהושוע רשמה אחד עשר ניצחונות ברציפות(!) שהובילו אותה להעפיל לסדרת הגמר, שתחל ביום רביעי הבא ובסיומו תצא העולה לליגה הלאומית.
אחיעד בוקרה
את הריצה המטורפת הזאת עשתה אליצור ללא הקפטן אחיעד בוקרה, שחזר לפרקט רק ביום ראשון האחרון והציג יכולת טובה. “הייתה אווירה מטורפת”, הוא התייחס למשחק הראשון בסדרה. “הייתה הצגה של הקהל שלנו, כמו שלא רואים בליגות הבכירות. באנו נחושים, מפוקסים, שמרנו ונתנו הכול בהגנה. בהתחלה הזריקות לא נכנסו לנו, אך כמו בשבוע שעבר, ידענו להגיע לרבע האחרון מפוקסים התקפית ולנצח את המשחק. באופן אישי אני שמח לחזור אחרי חודשיים שהייתי בחוץ ואחרי הפציעה בשבוע שעבר שמנעה ממני להתאמן כל השבוע. חזרתי מול מעלה אדומים והרגשתי מצוין”. אחרי שהקהל הגיע בהמוניו לשני המשחקים מול מעלה אדומים, במועדון מקווים להמשיך ולראות את הדחיפה שלו גם בסדרת הגמר.
בתום 26 מחזורים, 17 הפסדים, ניצחון אחד ו-11 נקודות בלבד קבוצת הנוער של הפועל אשקלון ירדה השבוע לליגה הלאומית אחרי שתי עונות רצופות וארבעה מחזורים לסיום העונה. אי אפשר להגיד שמישהו הופתע או כאב את הירידה שהייתה די ברורה לאורך כל הדרך. משך חודשים רבים הכתובת בהחלט הייתה על הקיר, והירידה הרשמית הייתה רק עניין של זמן. אחרי שהצליחה לעשות את הבלתי יאומן ולהעפיל לליגת העל יחד עם המאמן איציק ברוך והוסיפה לכך עונה היסטורית כשנותרה בליגה במחזור האחרון באופן הרואי יחד עם המאמן עומרי כהן, העונה הקבוצה כשלה בכלל ההיבטים. את הקרדיט להמשיך כמאמן הקבוצה קיבל כהן לאחר ההישג הנהדר, אך לאחר שלא הצליח לרשום ניצחון ליגה בשמונה המחזורים הראשונים הוחלט על פרידה.
רוצים להשתפר. שחקני הנוער. צילום: שגיא הרשקו
למערכה הוזנק ברוך דגו, שגם כן לא הצליח להושיע עם סגל שלא הוא בנה, והעסק המשיך שלא לתפקד ואף החריף. הקבוצה התפרקה על הדשא מדי שבוע וסבלה לא פעם מחוסר מזל משווע ומשערי ספיגה בדקות האחרונות. אחת הבעיות הברורות בקבוצה היא שדור ההמשך לא מספיק טוב, אחרי שאת הקבוצה עזבו כמה שחקנים משמעותיים, בהם השוער יאיר הדר, שמשמש שוער שלישי בקבוצה הבוגרת, והבלם דקל משה, שסיים גיל נוער ולא השתלב בבוגרים.
הכישלון הוא לא רק בהיבט המקצועי. העונה מי שאמורים היו להוביל את המחלקה להצלחה הם הצמד החדש שעמד בראש ניהול מחלקת הנוער, חנוך אמר ומוריס ז’אנו, שלדעת רבים לא עמדו במצופה ובמבחן התוצאה. השניים כזכור לא הצליחו גם למנוע את המרד והשביתה שארגנו שחקני הנוער נגד המאמן עומרי כהן בתחילת העונה והיו שלבים העונה שקבוצת הנוער נכנסה לסחרור מסוים ולאיבוד שליטה. בלי קשר לשניים, רונית מצליח, מנכ”לית החברה העירונית — שכבר הודיעה שאם תמצא לנכון, תבצע שינויים פרסונליים — צפויה לקבל החלטות בקרוב באשר לעתיד המחלקה ובפרט בקבוצת הנוער שהיא ספינת הדגל של כלל המחלקה.
דגו והצוות המקצועי של מחלקת הנוער (התמונה באדיבות דוברות מחלקת הנוער)
דגו: “נפיק את הלקחים בעונה הבאה”
דגו, שאמנם הצטרף רק בשלהי העונה, אחרי שהקבוצה כבר הייתה ממוקמת במקום האחרון ובמצב מנטלי קשה, לא הצליח כאמור למנוע מהקבוצה לרדת ליגה. בשלב הזה עדיין לא ברור אם שחקן העבר ימשיך בתפקידו כמאמן הנוער או יפנה את מקומו בהתאם להחלטות שיתקבלו. על סמך מקרי העבר, בדרך כלל מאמן שיורד ליגה עם קבוצה לא צפוי להמשיך בה, ולכן עתידו נמצא לוט בערפל. כך או כך, דגו התפנה כעת כדי לסכם את התקופה ואת הנשירה לליגה השנייה.
בפרשתנו מופיעה בפעם הראשונה בתורה פרשת המועדים, הכוללת ומפרטת את סדר קדושת הזמנים המתגלה על ידי עם ישראל, על פי סדר מועדי השנה, כנאמר (ויקרא כ"ג, א'–ב'): ”וידבר ה‘ אל משה לאמור. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, מועדי ה‘ אשר תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדי“.
והנה, תמוה הדבר שהמועד הראשון שאותו מציינת התורה בסדרת המועדים הוא השבת, שאיננה חלק מן המועדים, וכשאלתו של רש“י (במקום): ”מה ענין שבת אצל מועדות?“.
הרב ערן טמיר
תשובתו של רש“י (שם) מפתיעה לא פחות: ”ללמדך, שכל המחלל את המועדות, מעלין עליו כאילו חילל את השבתות, וכל המקיים את המועדות, מעלין עליו כאילו קיים את השבתות“.
מה משמעות הדבר, ומה יש ללמוד מכך?
ישנם שני סוגי קדושה בעולמנו: האחד, קדושה היורדת אלינו מלמעלה למטה, על ידי הקב“ה בעצמו, ללא שום התערבות שלנו ושותפות מאיתנו. זוהי קדושת השבת, אותה הקדושה הקבועה והקיימת המופיעה מאז בריאת העולם כל יום שביעי בשבוע, כפי רצון ה‘, ”כי הוא אמר ויהי, הוא ציוה ויעמוד“!
לעומתה, ישנה קדושה שנייה, קדושה העולה מלמטה למעלה, על ידי עם ישראל, המקדש את הזמנים, קדושה המופיעה דרכנו ועל ידינו בהורדתנו את הקדושה האלוקית העליונה לעולמנו שלנו, על ידי מעשינו, בקידוש החודשים ועיבור השנים, שעל פיהם נקבעים זמני המועדים, והקדושה המופיעה והחלה דרכם בעולם, קדושה המתגלה רק על ידי עם ישראל ורק בארץ ישראל.
הסכנה הפוטנציאלית ביחס שבין שתי קדושות אלו היא בכך שעלולים אנו להעריך מאוד את קדושת השבת כי מקורה בהקב“ה, ולעומתה לזלזל בקדושת הימים הטובים, שזמנם וממילא קדושתם תלויה בגורמים חומריים וממילא חלקיים ומוגבלים כבני אדם — עם ישראל, ובמקום גשמי — ארץ ישראל.
אבל כבד נפל על אצטדיון סלה בסיום הפסד הליגה של הפועל אשקלון להפועל עכו במוצאי השבת האחרונה. במקום לנצח ולצמצם את הפער מהקו האדום וממ.ס אשדוד לנקודה אחת בלבד, החניכים של מסאי דגו שוב בעטו חזק בדלי והותירו את פער ארבע הנקודות על כנו.
אווירת הנכאים והשקט ששררו באצטדיון הייתה כל כך ברורה שאפילו המאמינים שבאוהדי אשקלון התחילו להפנים ולהשלים עם העובדה שגורל הקבוצה ככל הנראה נחרץ, והקבוצה תשחק בעונה הבאה בליגה הלאומית. למען האמת, רבים גם הסכימו שקבוצה שמגיעה למשחק מן הסוג הזה ולא משאירה את הנקודות בבית היא יותר מראויה לנשור לליגה השנייה.
בדרך לקרב מאסף? שחקני הפועל אשקלון. צילום: אורי קריספין
בסיטואציה שנוצרה כל שמ.ס אשדוד הייתה צריכה לעשות במשחק שלה ששוחק בחלוף יומיים הוא לנצח קבוצה שכבר הבטיחה את ההישארות שלה, הפועל רעננה, ולברוח להפועל אשקלון, כך שהמשחק הקרוב ביניהן אמור היה להיות כמעט לפרוטוקול בלבד. אך איך פרשן ערוץ הספורט רז זהבי נוהג לומר? "לא דובים ולא זבובים". בפועל, האצטדיון בנתניה ראה קבוצה שמגיעה לשחק כדורגל ספורטיבי מנצחת את זו של עמיר תורג’מן, שנראתה בעיקר כמו הצל של עצמה. התוצאה הזאת קבעה למעשה שקרב התחתית החשוב והקרוב בין הקבוצות, אשר ישוחק ביום ראשון, הוא גורלי ביותר עבור שני המועדונים מהערים השכנות, משחק על עונה שלמה.
השחקנים נלחמו אבל זה לא הספיק (צילום: אורי קריספין)
אותה תוצאה גם הביאה לזעזוע גדול בקבוצה מעיר הנמל, ששחררה הודעה דרמטית בערב יום שלישי, ובה בישרה על סיום דרכו על המאמן עמיר תורג’מן. אז גם החלו הספקולציות להיזרק לאוויר. עניין מקצועי? מתח או סכסוך עם האיש החזק ג’קי בן זקן? אולי בכלל כל התשובות נכונות. בשורה התחתונה, לא בטוח שזעזוע כזה, כשנותרו שלושה מחזורים לסיום העונה וערב המשחק הכי חשוב של המועדון, יביא לתוצאות מיידיות.
יוסי מזרחי, שנזעק לקבוצה הבוגרת בכל פעם שמחליטים להיפרד ממאמן אחר, יעמוד על הקווים עד לסיום העונה. הוא אחד שמכיר את המערכת על בוריה, ולכן יכול לפסוח על פרק זמן ההתאקלמות. אם זה היה מהלך נכון או לא, נדע רק בסיום העונה או אפילו כבר במשחק הליגה הקרוב מול אשקלון. הקבוצה באדום-צהוב תסתפק בתיקו שישמור על סטטוס קוו בין הקבוצות, אך יכולה במצב של ניצחון להבטיח מעשית, תיאורטית וסופית את הישארותה בליגת העל. מנגד, הפועל אשקלון היא הקבוצה הלחוצה יותר מבין השתיים, והיא זו שחייבת לחזור מאצטדיון הי”א עם מלוא שלוש הנקודות. כל תוצאה אחרת תוריד את המסך על העונה של הפועל אשקלון ותשלח אותה להתחיל בהכנות לעונה הבאה בליגה הלאומית.
מאצ’ אפ מאמנים: יוסי מזרחי מול מסאי דגו
בפינה הימנית יעמוד מסאי דגו, מי שנחשב למאמן העתיד של הכדורגל הישראלי, אך רחוק מלהוכיח זאת בקדנציה הקצרה שלו בהפועל אשקלון עד כה. לאחר שנשפך עליו גודש של מילים טובות בשל רצינות האימונים והאינטנסיביות, הוא לא באמת מצליח לתפקד ומנהל משחקים בצורה כושלת.
מתפלל לעבור את זה בשלום. מסאי דגו. צילום: ניר קידר
כעת, כשהוא עם הגב אל הקיר במשחק כל כך גורלי על עתידו של מועדון שלם, הוא ייאלץ להתמודד מול שועל קרבות ותיק. לאחר רעידת האדמה שביצעו במ.ס אשדוד, המאמן הנצחי יוסי מזרחי חזר אל הקווים בתקווה שיטריף את השחקנים וישאיר אותם בליגת העל. מזרחי מכיר היטב את קרבות ההישרדות ומנוסה במעמדים מן הסוג הזה. יתרון הניסיון שיש למזרחי על פני דגו הוא משמעותי ועשוי לעזור לשחקנים של מזרחי ברגע האמת. אחרי שעמיר תורג’מן לא הצליח להתרומם עם הקבוצה שלו ובמפגני נאיביות שחזרו על עצמם שבוע אחר שבוע סיבך את אשדוד במאבקי התחתית, מזרחי ינסה לתקן ולאושש את הקבוצה.
האיש שתמיד שם. מזרחי. צילום: פבל
מזרחי צפוי לעלות למשחק הקרוב בצורה זהירה. הוא מודע לעובדה שתיקו טוב לקבוצתו, אך לבטח יחפש להכריע את סוגיית היורדת השנייה ללאומית ולנצח. דגו מנגד יהיה חייב להעז, לשחק התקפי ואסור יהיה לו בשום אופן להסתגר ולנסות לעקוץ במתפרצות, אף על פי שמדובר במשחק חוץ. מי מהשניים יצא כשידו על העליונה? התשובות ביום ראשון.
מאצ’ אפ שוערים: יואב ג’רפי מול דלה איינוגבה
הקרב הקרוב הוא לא רק בין הקבוצות, אלא גם בין השוערים שנמצאים בכושר הגרוע ביותר בליגה. עשר אצבעות לא מספיקות כדי לספור את כמות המשחקים שבהם הפסידה הפועל אשקלון נקודות העונה בשל יכולת רדודה של השוער דלה איינוגבה, שלא מזכיר ולו במעט את תצוגת השוערות שהפגין אשתקד.
איינוגבה. להיות או לחדול. צילום: אורי קריספין
לא ברור ממה נובע חוסר הביטחון שאיתו הוא עולה לכר הדשא, וגם האוהדים לא מבינים מה עובר על שוערם. הקריאות להחליפו בין הקורות גוברות משבוע לשבוע, והקהל דורש שינוי די מתבקש. למרות זאת, לדגו אין כרגע שום כוונה לבצע אותו. איינוגבה צפוי לעמוד בשער גם במשחק העונה מול מ.ס אשדוד, וביציעים יכולים רק להתפלל שלא יראו עוד יציאה מוזרה למרפסת או בעיטת כדור שחולפת לידו ללא מענה.
אצל יואב ג’רפי המצב מעט שונה. כאן מדובר לפחות בפוטנציאל, בשוער שאמור לתת את הטון בכדורגל הישראלי בשנים הקרובות. אלא שמשבוע לשבוע אנשים מתחילים להיות סקפטיים גם לגבי הקביעה הזאת. דבר אחד ברור, במ.ס אשדוד התייצבו שני שוערים העונה: יואב ג’רפי שלפני הפציעה ביד ויואב ג’רפי שאחריה. הראשון עשה עבודה נהדרת וגרף מחמאות, והשני עושה טעויות של טירון, נראה מבולבל ועדיין חלוד מאוד.
יואב ג'רפי יעמוד בשער אשדוד. צילום: אורי קריספין
המשחק בין מ.ס לאשקלון מונח על הכתפיים של השניים. מי שימצמץ ויטעה ראשון עלול לסבך את הקבוצה שלו.
מאצ’ אפ הגנות: חולשה מול חולשה
אם תביטו במניין הספיגות של כל קבוצה העונה, תגלו נתון זהה. שתי הקבוצות ספגו כל אחת בדיוק 44 שערי חובה, ואם נוציא את ההגנה הגרועה בליגה, שהיא של נועלת הטבלה הפועל עכו, שתי הדרומיות חולקות במקום השני והלא כל כך מכובד. בדיוק כמו המיקומים שלהם בטבלת הליגה, רק מהסוף.
ברניסלב יובאנוביץ' (צילום: אורי קריספין)
ההגנה של אשקלון אמורה לכלול במשחק הקרוב את השוער דלה איינוגבה, את המגן הימני אייל משומר, את המגן השמאלי שי חדד ואת הבלמים אבי מלכה וברניסלב יובאנוביץ’. האחרון נחשב ליציב מבין שחקני ההגנה האשקלונית העונה, אם נוציא את צמד המשחקים האחרונים. גם מלכה, שנמצא באשקלון מימי ליגה א’ ועד היום, מגלה יכולת סבירה. עם זאת, כשמקבצים את כלל מצבת ההגנה יחד הם לא מספקים את הסחורה, ולראיה כמות הספיגות הגבוהה.
מחפש יציבות בהגנה. בן זקן. צילום: אורי קריספין
כשמשווים זאת לחוליית ההגנה האשדודית, הכוללת את השוער יואב ג’רפי, את המגנים טום בן זקן וקרלו ברוצ’יץ’ ואת הבלמים איגור פיליפנקה ושחר פיבן, רואים לא מעט קווי דמיון, ביניהם בולט כי מדובר בהגנה חדירה שסופגת כמעט בכל משחק. בן זקן מגלה ירידה ביכולת, להבדיל מהשנים האחרונות, וגם פליפנקה ופיבן זה לא בדיוק הציוות המושלם. בשורה התחתונה, שתי ההגנות צפויות לשחק בצורה זהירה ומבוקרת וינסו שלא למעוד. למזלן או לא של כל אחת מהקבוצות, ההתקפות הן גם לא מספיקות חזקות בשני הצדדים כדי לאיים יותר מדי.
מאצ’ אפ מפתחות: טל איילה מול אור אינברום
הבן האובד של מ.ס אשדוד אור אינברום, שחזר בינואר בהשאלה לקבוצת האם שלו, לא בדיוק זכה לקבל יותר מדי דקות משחק עד כה. כולנו מכירים את האיכויות והפעולות שלהן הוא מסוגל, ועל הכישרון הרב שטמון לו ברגליים אין עוררין. אחרי שכבש שני שערי ניצחון דרמטיים בניצחונות על הפועל עכו ומכבי חיפה וגם הספיק להסתבך משמעתית מול מאמנו הקודם, נראה שאינברום הוא הקלף הכי חזק של מזרחי על המגרש במשחק הקרוב. לאור חסרונם של קינדה ואלקה, אינברום צריך לקחת את המושכות ולבצע את המהלך שינצח למ.ס את המשחק. יחד עם מאוריציו בהתקפה, השניים יכולים להשאיר את הנקודות בבית ואת הקבוצה שלהם בליגת העל.
אור אינברום. צילום: אורי קריספין
מנגד, באשקלון מחכים ומפללים שטל איילה, הכוכב של הקבוצה במשחקים הראשונים של העונה, יחזור לעצמו ויזכיר במעט את אותו קשר מחונן ויעיל. הפציעה הקשה כבר מאחוריו, אך במשחקים ששיחק מאז שב להרכב לא רואים את המנהיגות, החוצפה והתעוזה שאפיינה אותו. מנגד, אנחנו לא רואים את התכונות הללו אצל אף שחקן אשקלוני, ואם יש מישהו שכן מסוגל לכך וגלום בו הפוטנציאל – זה הוא איילה. הציפייה ממנו היא להגיע בדיוק למשחקים מן הסוג הזה ולהביא את הערך המוסף, בטח לאור חסרונו המשמעותי של מירקו אורמוש, מלך שערי הקבוצה.
לפני כארבעה חודשים לקחו עוז סננס ואודי אסיאס החלטה קשה לסגור את מה שהפך עבורם למפעל חיים של ממש. הוא עדיין מתקשה לדבר על זה ולא רוצה לחשוף יותר מדי פרטים על הסיבות שהביאו אותם להחליט על סגירה. “גולת הכותרת היא הבעיות שנתקלנו בהן מול בעל הנכס. זה לא שהבר לא עבד, הוא עבד יפה מאוד. אבל נכנסנו לסאגה מתמשכת שגזלה מאיתנו קצת יותר מדי ונאלצנו להחליט על סגירה, זאת הייתה החלטה מאוד קשה”, הוא אומר. להחלטה קדמו התלבטויות רבות ולילות ללא שינה. “הכי כאב לי על האנשים שהולכים איתי ומתפרנסים מהמקום הזה. יש אנשים שהולכים איתנו שנים רבות. אצלנו אין יותר מדי תחלופה, כי מי שמגיע מתאהב במקום ונשאר לאורך זמן, אנחנו ממש כמו משפחה”.
סננס מרוגש, כמעט לא מאמין שזה ריאיון פרידה מהמקום שהפך לו לבית והיה יקר וחשוב כל כך ללבו. במהלך הריאיון איתו קורים שני דברים שגורמים לו להזיל דמעה. שליח מאחת המסעדות מגיע לביתו בשעת לילה מאוחרת, מתמהמה מעט ביציאה ואז אומר לפתע, “הצטערנו לשמוע” ונעלם. סננס לא ממש יודע איך להגיב לדברים: “אלה הדברים שהכי מרגשים אותי, אני מרגיש את החיבוק החם של כולם, וזה מפתיע, אבל גם מקל על ההתמודדות ומקשה עליה גם יחד. זאת סיטואציה מאוד מורכבת”.
סננס ואסיאס
“כתבתי ומחקתי”
השבוע בישר את הבשורה לכולם דרך פוסט בפייסבוק שלקח לו שעות ארוכות לכתוב. כשהוא נזכר באותם הרגעים ובתחושה בהם גרונו שוב נחנק. “חיכיתי שאשתי והילדים ילכו לישון וישבתי לכתוב. כתבתי ומחקתי ואז שוב כתבתי ושוב מחקתי, וככה אינספור פעמים עד שפשוט שפכתי את הלב, וזה מה שיצא. אני יושב שם, מסתכל על השורות שמבשרות על כך שהסטיגמה בר נסגר ופשוט לא מאמין שאני זה שכתבתי את הדברים האלה”, הוא אומר.
“אחרי כמעט עשור של חיי לילה נדירים, ערבים מיוחדים, הופעות שלא חלמתי שאני בעצמי יכול להביא, סטנדאפ ברמה הכי גבוהה שיש ועוד אינספור לילות מיוחדים בצער רב אני מודיע על סגירת בר הסטיגמה החל מתאריך 1.5.18”, הוא כתב. “במשך כמעט עשור שלם אני יכול לתאר את החברויות שנוצרו שם, את עשרות הברמנים, ברמניות, מלצרים ומלצריות שעבדו במקום, הלקוחות הטובים שהשאירו את חותמם בכל תקופה. אתם אלה שגדלתם איתנו, הכרתם אצלנו, התחתנתם איתנו ושיתפתם אותנו בשטויות שעשיתם. התמונות שאומרות הכול ומספרות סיפור על אותו לילה שביליתם אצלנו, על הלילות המפוצצים שכבר לא יכולנו להכניס עוד אנשים ועל הלקוחות האחרונים שבכל ערב היו עוזרים לברמנים לסגור את המקום. לכולכם אני רוצה להודות באופן אישי, לצוות הנוכחי שנמצא איתי כרגע, לכל עובד/ת שעבדו אצלי ונתנו מעצמם, לכל הלקוחות הקבועים בכל תקופה ותקופה, תודה רבה לכולכם”. רגע לפני הסגירה הוא הזמין את כולם למסיבת פרידה וסגירת מעגל במוצאי שבת 28.4 בשעה 22:00.
היסטוריה. סטיגמה בר
דקות ארוכות לקח לו ללחוץ על כפתור השיתוף, אך ברגע שהלב שלו נחשף במרחב הווירטואלי הוא חש הקלה, בעיקר בזכות התגובות החמות שהציפו אותו מכל עבר. “לא ידעתי כמה אנשים אוהבים ומעריכים את הבר. זה עשור של פעילות, ואתה לא מצפה שבן אדם יבלה אצלך עשר שנים. אז תמיד יש את הקבועים שמתחלפים אחרי שנתיים-שלוש ומפנים מקומות לדור הצעיר. אבל התגובות שקיבלתי היו מכולם. זה קרע לי את הלב, אבל אני גם יודע שלא הייתה ברירה והיינו חייבים לעשות את המהלך הזה. כשראינו שזה כבר קשה מדי, אודי אמר, ‘נעשה את זה כמו שמורידים פלסטר’. וזהו, זה מה שעשינו”.
עוז סננס. צילום: אורי קריספין
השבוע הוא עשה צעד קשה נוסף ובישר את הבשורה לעובדים. עד יום שני האחרון שידר עסקים כרגיל ואז זימן אותם לישיבה. “הם היו בטוחים שאנחנו הולכים לדבר על התכניות לקיץ, כי תמיד בקיץ אנחנו מעלים הילוך. חיכיתי עד שאחרון העובדים הגיע ואמרתי להם שב-1.5 אנחנו כבר לא נהיה פה. היה קצת בכי, בעיקר שלי, הם חשבו שאני צוחק איתם, אבל מהר מאוד הבינו שזה רציני. מי שמכיר אותי יודע שאני לא נשבר בקלות, גם בתקופות הכי רעות ידענו לתת עבודה ולהתרומם כל פעם מחדש, אבל כשאין פרטנר לעשייה זאת בעיה”.
“הייתה סטיגמה על חוף דלילה”
סננס (34), נשוי לשלי ואב לשניים (2, 5), החליט על הפתיחה של הסטיגמה בר בשנת 2009, הוא היה אז רק בן 23, שנתיים אחרי שחרורו מצה”ל. תמיד היה מעורב בחיי הלילה וחלם להביא אותם גם לאשקלון. כשהוא אומר "תקופות רעות", הוא יודע בדיוק על מה הוא מדבר. “אני איש של לילה, אף פעם לא אהבתי את הבוקר. לא הייתי מסוגל לדמיין את עצמי קם בשש בבוקר, נתקע בפקקים ומגיע בשמונה לאיזה משרד, ידעתי שאני רוצה לעשות משהו אחר, והחלום הזה תמיד בער בי”, הוא אומר.
אודי אסיאס. צילום: אורי קריספין
כשראה את המקום בחוף דלילה בעיר, שהיה באותה תקופה נטוש, מוזנח ומלא בגורמים מפוקפקים, היה לו ברור שהוא הולך להגשים את החלום שלו דווקא שם. “היה חשש קל, כי הייתה סטיגמה על המקום הזה. אפילו הציבו שם נקודת שיטור קטנה, כי היו שם הרבה מקרים של אלימות ועבריינות. החוזה הראשון שחתמנו היה תחת השם ‘שלושת הקופים’, ככה רצינו לקרוא לבר. אבל אז, באחת השיחות, עלתה שוב ושוב המילה ‘סטיגמה’, ואז אחד השותפים בא בהברקה ואמר לנו, ‘יש לנו שם חדש’, ככה נולד בר הסטיגמה”.
היו כאלה שניסו לשכנע אותך לפתוח במקום אחר? “אני חושב שכמעט כל מי שדיברתי איתו היה נגד, אף אחד לא הבין איך אני מכניס את עצמי להרפתקה הזאת ועוד במקום כזה. אני האמנתי בכוח שלנו ובדרך שלנו ועובדה שהצלחנו. הסגירה עבורי היא לא כישלון, החזקנו דאנס בר במשך עשור כמעט, וזאת הצלחה אדירה”.
היו קשיים בדרך? “בוודאי, תמיד יש קשיים ונקודות מפנה, שמהם צריך לדעת לצמוח ולהרים את הראש. כשהשותף עזב והחליט להקים בר מתחרה, זה היה משבר. בזמן מבצעים צבאיים בעזה, היה משבר. נקודת השבירה המשמעותית שלי הייתה בשנת 2015, כשהחלטתי לשפץ והעברתי את הבר מהמרכז לצד, זה אולי נשמע שולי, אבל אנשים לא קיבלו את זה, ואיבדתי המון לקוחות. אבל תמיד ידעתי לקום מהמשברים האלה, ושנה אחר כך כבר הסתכלתי מהצד וראיתי את המקום הומה אדם”.
סוגרים את הדלתות. סננס ואסיאס
איך קמים? “חושבים על הלקוחות כל הזמן, המון סבלנות, עבודה קשה ותפילות. יושבים וחושבים מה אפשר לעשות כדי להחזיר את הבליינים אלינו, לתת להם חוויה אחרת ושונה. כך עשינו ערבי קונספט מיוחדים, היה ערב נשים – שאם אני אפרט עליו, יצטרכו להרוג אותי אחר כך – הבאנו הופעות של מיטב האמנים בארץ וערבי סטנדאפ. נלחמתי קשה והצלחתי החזיר את הווייב למקום, אפילו אני לא האמנתי”.
התלתלים הנצחיים של ירין סבג כבר לא. הדוגמנית האשקלונית שנבחרה להוביל את קמפיין הקיץ של מותג האופנה דיוטי מוטי החליטה בוקר אחד שדי לתלתלים והגיע הזמן לשינוי. פייר, נכנסנו קצת להלם בעקבות שינוי הפריזורה של המגבניקית לשעבר ששינתה את הלוק המפורסם והזועק במראה החלק והרגוע. אממה, הפוטוגניות של ירין סבג מכפרת על הלוק החדש, שתינו קצת מים קרים והתקררנו.
בשעה 11:30, ניתן האות לתחילת התרגיל. באותו הרגע, המרכז הרפואי ברזילי נעמד על הרגליים, ואפודים זוהרים נשלפו. בית החולים, שרגיל לספק שירות רפואי ולהתנהל בשיגרה כבר תקופה ארוכה, הפך ברגע למתקן שפועל במצב חירום ומתפעל אירוע רב נפגעים. מטרת התרגיל הייתה לדמות מצב של תקיפה כימית באמצעות ירי טילים. המונח המבצעי שנאמר הכי הרבה פעמים באירוע, הוא ראשי התיבות: חל"ך – חומר לחימה כימי. מאחר ומדובר בחומרים מסוכנים עם סיכוי לפגיעה במערכת העצבים, לא עלינו, מקום קבלת הנפגעים חייב להיות מחוץ למסדרונות הסטריליים של בית-החולים. צריך לבצע מספר פעולות של טיהור ולאחריהן, מיון של הפצועים תוך שמירה על רמה גבוהה של סטריליות.
קולטים נפגעים. צילום: דוברות/תיעוד רפואי ברזילי
תחנת המעבר הראשונה היא אתר ההפשטה, בה מנטרלים ביגוד ופריטים שבאו במגע עם חומרים כימיים, "בנקודת זמן זו, מבצעים אך ורק הנשמות הכרחיות בלבד, לחולים במצב קשה או אנוש", מסביר ד"ר חזי לוי, מנהל בית-החולים, ומי שמתפקד כממונה הראשי על האירוע כולו.
ד"ר חזי לוי בראש החמ"ל. צילום: דוברות/צילום רפואי ברזילי
"החלוקה הרגילה ברפואה, היא לפי רמות פגיעה בסיסיות כמו פצוע קל, בינוני או קשה. אבל, במצב חירום זה שונה." הוא מדגיש, "ישנה אבחנה מהותית לפי: 'הולכים', 'יושבים', ופצועים עם 'פגיעה משולבת'. בנוסף, יש חלוקה מפורטת יותר גם לפי גלאים, ילדים או מבוגרים". השלב הבא, הוא שטיפה יסודית וטיהור מאותם החומרים הרעילים. דמינו אנשים רצים עם מסכות על הפנים וחליפות להגנה על כל הגוף. אי אפשר לעשות הנחות בקטע הזה, כי במצב מלחמה אמיתי, כך הם יהיו מוכרחים לפעול. מנקודת השטיפה, אלונקאים וצוותי סיעוד המשיכו את ניוד הפצועים מתחנה לתחנה ביעילות רבה עד לשלט הבולט: "הקו הצהוב."
ראשי הגופים ברחבת קליט הנפגעים. צילום: דוברות/צילום רפואי ברזילי
"הקו צהוב, הוא אזור אליו מעבירים את הפצועים לאחר שהם שטופים. זהו איזור נקי מחומרים כימיים", מסביר לוי במהלך הפסקה יזומה של הצוות. זוהי גם עמדת המיון הראשונית בה מחלקים את הנפגעים לטיפול לפי דחיפות ומצב רפואי. בעמדה זו פועל אחראי רישום שמפקח על קליטת נתונים תקינה על- ידי הצוותים הרפואיים. ההנחיות הקליניות לטיפול בנפגעים היו תלויות ומפורטות בשלטים גדולים בכל עמדה, ונראה היה, כי כל הנוגעים בדבר ידעו לבצע את המוטל עליהם בצורה הטובה ביותר. רוב הפצועים היו מוצגים על ידי בובות, אך חלק מהם היו אנשים אמיתיים שדימו נפגעים מסוגים שונים. מבלי להכנס לחומרת פציעות עד לרמת האיברים הקטנים, התסמינים לאדם פצוע קל, יכולים לכלול טשטוש בראייה, הזעה, בחילות ועד לחץ באזור החזה. הסימן החיובי של פצוע קל- שהוא יכול ללכת על רגליו, ומשם הוא ממשיך לטיפול במחלקה הרצויה. פצוע בינוני – מוגדר כפצוע שוכב, שנושם בכוחות עצמו, או עם קשיי נשימה. יכול להיות מאופיין גם בשינוי במצב ההכרה וברעד בשרירים. ובמקרים חמורים יותר, פצוע קשה – זקוק לטיפול נשימתי מידי, בדרך כלל במצב של אובדן הכרה ושיתוק בשרירים.
דימוי טיפול פצוע שהגיע מזירת נפילת הטיל. צילום: דוברות/צילום רפואי ברזילי
בכדי לקבל תמונת מצב עדכנית, נכנס ד"ר חזי לוי עם בכירים נוספים לחמ"ל – חדר המלחמה של התרגיל. "אני מבקש לקבל תמונת מצב על אומדן פצועים ומאושפזים, מספרים של פצועים קשה," דרש באיפוק ובקור-רוח מבעלי התפקידים והממונים. "החמ"ל חייב לפתור בעיות ברמה המערכתית, כמו להביא באופן מידי כמות מספקת של מנות דם מסוג מסויים, לאתר אם קיים חוסר באמצעי מיגון ולבצע טיפול נמרץ נשימתי באופן מידי", מדגיש ד"ר חזי לוי ומוסיף "דברתי לא פעם על הצורך, החשיבות וההכרח במנחת מסוקים בבית-החולים, למקרי חירום."
אירוע חומ"ס. צילום: דוברות/צילום רפואי ברזילי
במבט ראשון, בחמ"ל נמצאת קשת רחבה של אנשי מקצוע, שפועלים במחלקות מסודרות: מנהלי כוח-אדם, שאחראים למעקב אחר הרופאים, המנשימים, האלונקאים והרשמים בשטח. מנהלי המודיעין והמידע, אחראים מבחינה לוגיסטית. החמ"ל הוא זה שמקבל עדכונים מהשטח ומבצע ניהול ורישום ממוחשב בצורת יומן אירועים: רישום הנפגעים בדרגות הפציעה השונות, כפי שלמדנו להכיר, כמו נתוני רישום של הרופאים המטפלים על-פי מחלקות ותגבורים נוספים, ועד לרמת רישום של ציוד, מיכשור, תרופות ופריטים קריטים.
צוותי מד"א מכל תחנות המרחב השתתפו בתרגיל. צילום: דוברות/צילום רפואי ברזילי
השמות דורון נקשרי ומייק אטדגי מוכרים היטב לרבים מתושבי העיר. השמות של השניים זכו לפרסום רב זמן קצר לאחר הבחירות האחרונות בהן נבחר אז איתמר שמעוני לראשות העירייה.
השניים פעלו בעיקר ברשתות החברתיות ותקפו רבות את שלטון שמעוני ואת התנהלותו. הם זכו לתגובות רבות לביקורות אשר השמיעו והפכו לאושיות רשת ידועות מאוד בעיר. נקשרי אף נתבע בעצמו בידי שמעוני בתביעת לשון הרע שהדיונים שלה הוקפאו נכון לעכשיו.
נקשרי ואטדגי עם שלמה כהן
עם הזמן אטדגי, שעובד כקבלן חשמל, החל לפרסם גם טורי ביקורת לכלי התקשורת. הטורים הללו פורסמו בכל סוף שבוע וזכו אף הם לפופולריות רבה. אטדגי אף היה על סף כניסה למועצת העיר בבחירות האחרונות כאשר היה במקום הרביעי ברשימת ש”ס שהכניסה בסופו של דבר שלושה מנדטים בלבד.
בפגישה שקיים הבוקר ראש עיריית אשקלון תומר גלאם עם הנהלת הפועל אשקלון הוחלט כי הפועל אשקלון תסבסד לאוהדיה 50% מעלות הכרטיס למשחק החוץ ביום ראשון מול מ.ס אשדוד. לפיכך, עלות כרטיס מסובסד הינו: 25 שקלים בלבד (במקום 50₪). כרטיסים במחיר מסובסד ניתן לרכוש במכירה מוקדמת בלבד, בבית הקפה של רוז׳ה – מדרחוב אשקלון. בנוסף: הסעות חינם יעמדו לרשות האוהדים והן יצאו מרחבת האצטדיון העירוני ביום ראשון בשעה 18:00.
