הבוקר הגיעה הבשורה העצובה מבית החולים סורוקה שבבאר שבע: התינוקת שנפצעה קשה בביתה בתחילת השבוע, לא שרדה ומתה מפצעיה. "בצער רב, אנו מעדכנים על פטירתה של התינוקת מאשקלון עקב פציעתה האנושה, חרף מאמצי הצוות הרפואי. אנו משתתפים בצערה הכבד של המשפחה", נמסר מבית החולים. גופתה של התינוקת הועברה למכון לרפואה משפטית באבו כביר לצורך נתיחת הגופה. האם והצעיר הפלסטיני עדיין במעצר והחשד נגדם הוחמר לגרימת מוות.
עובדים סוציאליים מאגף הרווחה מעניקים סיוע למשפחה, "עיריית אשקלון משתתפת בצער המשפחה על מותה של הפעוטה", נמסר מהעירייה, "צוותים סוציאליים מטעם אגף הרווחה והשירותים החברתיים מעניקים וימשיכו להעניק כל סיוע ותמיכה שהמשפחה תזדקק להם בשעה קשה זו. אנו סומכים ידינו על רשויות החוק שיבצעו את עבודתם על הצד הטוב ביותר וימצו את הדין עם מבצעי המעשה הטראגי".
הבניין בו התגוררה האם ובתה. צילום: אילן אסייג
בעקבות בבקשה בהולה שהגיש סנגורה של האם, עו"ד קובי פלומו, הורה השופט אבישי כהן לשב"ס ללוות את האם למכון לרפואה משפטית "על מנת לאפשר לה לראות את בתה התינוקת ולהיפרד ממנה קודם ביצוע הנתיחה שלאחר המוות", כתב השופט בהחלטתו.
על פי חשד המשטרה, האם יצאה מביתה והשאירה את התינוקת בת העשרה חודשים בהשגחתו של זיאד אעבד, צעיר פלסטיני מחברון. כעבור זמן הוא התקשר לאם והזעיק אותה לבית בגלל הפציעה של התינוקת ובמקביל הזעיק לבית את השכנים. כאשר השכנים הגיעו לבית והחלו להעניק טיפול רפואי לתינוקת הוא נמלט מהזירה וניסה להגיע בחזרה לשטחי הרשות הפלסטינית. בזמן הבריחה הוא נלכד על ידי כוחות המשטרה בסמוך לצומת פלוגות.
אתמול הוארך המעצר של אמא שלה וכן של זיאד אעביד, הצעיר הפלסטיני בחשד כי גרמו לפציעה שלה. נציג המשטרה אמר אתמול בבית המשפט כי לתינוקת ישנם שברים בגולגולת ומעדות של אדם בצוות הרפואי הוא מסיק שמדובר בהתעללות ממושכת.
בית החולים סורוקה. צילום: עופר וקנין
עו"ד קובי פלומו, סנגורה של האם, ששמה אסור בפרסום, טען כי היא לא הייתה בבית ואינה קשורה לאירוע וכי אין אינדיקציה להתעללות ממושכת ומנגד יש חשוד אחר שקושר את עצמו לאירוע.
עוד טען הסנגור כי האם לקחה את התינוקת לבית החולים בשני מקרים שבהם חשה מצוקה ואמר כי זאת אינה התנהגות של אם מתעללת. מנגד, השיב נציג המשטרה בדיון, עו"ד ערן צמיר כי "זה שבאים ועושים אולי סוג של התעללות פיזית ומנגד הולכים לטפל בחום גבוה, לא בהכרח יש סתירה בין הדברים".
המשטרה ביקשה להאריך את מעצרה של האם בשבעה ימים, אך השופט אבישי כהן הסכים להאריך את מעצרה ביומיים בלבד.
אליצור 'איתו' אשקלון שיחקה הערב בהיכל הספורט באשקלון נגד גלבוע/גליל. אליצור 'איתו' אשקלון שנלחמה היטב על גביע הליגה אך הפסידה בגמר קיוותה להמשיך את הפתיחה הטובה גם בסיבוב הראשון של גביע המדינה.
לצערו של רועי חגאי מאמנה, הסגל הקצר שלו סבל מפציעתו של אריזונה ריד ולא הצליחה לעמוד בקצב של הקבוצה מהצפון. בסיום גלבוע/גליל מנצחת 101:68.
בתום המשחק של הפועל אשקלון והפועל קטמון התרחש אירוע מיותר, כאשר שוער הקבוצה והקפטן שלה, ליאור חדריאן נקלע לדין ודברים עם מס' אוהדים כאשר רצה לרדת לחדר ההלבשה. מס' אוהדים אשר התקבצו בסמוך ליציאה לחדרי ההלבשה החלו לגדף את השוער, שלא נמצא בשיאו לאחרונה ולהפנות לעברו אצבע מאשימה. חדריאן ניגש לאוהדים וניסה לדבר על ליבם אך נתקל במס' אוהדים אשר החליטו לגדף אותו ובמקום התפתח דין ודברים ביניהם אשר לא גלש לפסים אלימים. כאשר חדריאן ירד לחדר ההלבשה הוא גילה להפתעתו כי בשל אירוע זה שופט המשחק, דקל צינו, להרחיקו בכרטיס אדום ישיר, על אף שהמשחק הסתיים.
במוצאי שבת פרסם חדריאן פוסט ובו גולל את הצד שלו והתנצל על התקרית: "אוהדים יקרים, בסיום המשחק מול הפועל קטמון, בסערת רגשות שלא מאפיינת אותי, התפתח דין ודברים ביני לבין כמה אוהדים, שהוביל למקום שמעולם לא חשבתי שאגיע אליו. כשוער שגדל במחלקות הנוער של הפועל אשקלון, כאחד שאוהד את הקבוצה מילדות, כמי שקיבל הזדמנות ללבוש את אפודת השוער הראשון של המועדון, לאחר שנים ארוכות של היעדר שוער מקומי וכאחד שעבורו העונה, חווה את שיא הגאווה, כשענדתי לזרועי את סרט הקפטן, אני חש צורך עז להביע את התנצלותי הכנה. כל מי שעוסק בספורט תחרותי, חווה רגעים של יכולת טובה ולפעמים קצת פחות. הקהל הנפלא של הפועל אשקלון, דאג תמיד לחבק ולחזק אותי לאורך כל הקריירה, ואני מאמין שגם כעת, האהבה ההדדית לא פגה – ואין לי ספק שאחלוק יחד איתכם- המון רגעים משמחים ומחבקים – עוד העונה!! ברגשי התנצלות כנה ואהבה אינסופית."
מועדון הכדורגל מכבי אשקלון, אשר משחק בליגה ג', תחת ניהולו של מני יאסו עשה צעד נוסף היום בדרך להפיכת המועדון לכח עולה באשקלון. מני יאסו הגיע הבוקר למתחם האימונים שבקריית שלום וחתם באופן רשמי על הסכם שיתוף הפעולה עם מכבי תל אביב, שבמסגרתו, הצוות המקצועי של מכבי ת"א יגיע לעקוב אחר ההתקדמות של מועדון הכדורגל מכבי אשקלון.
בנוסף, ייערכו השתלמויות על ידי הצוות המקצועי של מכבי ת"א ויעקבו מקרוב אחר ההתקדמות של המאמנים של הקבוצה האשקלונית, שיגיעו אף הם לאימונים בקרית שלום לצורך למידה. כמו כן יצאו שחקנים של האגודה לאימונים בקרית שלום ביחד עם הקבוצות הפעילות של מכבי ת״א במחלקות הנוער.
מני יאסו חותם על החוזה (צילום: דוברות מכבי ת"א)
יו"ר הקבוצה מני יאסו אמר בתגובה ל'כאן דרום': ״'אין שום דבר שיכול למנוע ממך להשיג את מה שאתה רוצה להשיג'. זאת גאווה ענקית ליצור שיתוף פעולה עם מועדון הכדורגל הטוב ביותר בארץ ואני מאמין ששיתוף פעולה זה יעזור מאוד להתפתחות שחקני מועדון הכדורגל מכבי אשקלון וקידומם".
זיאד אעביד, השב"ח הפלסטיני אשר חשוד בתקיפתה של התינוקת מאשקלון ואמה של התינוקת הובאו להארכת מעצר בבית משפט השלום באשקלון. אעביד חשוד בעבירות של התעללות פיזית, תקיפת חסר ישע, הזנחת קטין, נטישת קטין ושהיה בישראל שלא כחוק. האם, בת 23, חשודה אף היא בהתעללות, הזנחת קטין וכן בהלנת תושב זר.
אילוסטרציה: א.ס.א.פ קריאייטיב/ingimage
עו"ד קובי פלומו, סנגורה של האם, ששמה אסור בפרסום, טען כי היא לא הייתה בבית ואינה קשורה לאירוע וכי אין אינדיקציה להתעללות ממושכת ומנגד יש חשוד אחר שקושר את עצמו לאירוע. עוד טען הסנגור כי האם לקחה את התינוקת לבית החולים בשני מקרים שבהם חשה מצוקה ואמר כי זאת אינה התנהגות של אם מתעללת. מנגד, השיב נציג המשטרה בדיון, עו"ד ערן צמיר כי "זה שבאים ועושים אולי סוג של התעללות פיזית ומנגד הולכים לטפל בחום גבוה, לא בהכרח יש סתירה בין הדברים".
המשטרה ביקשה להאריך את מעצרה של האם בשבעה ימים, אך השופט אבישי כהן הסכים להאריך את מעצרה ביומיים בלבד.
בדיון שהסתיים דקות ספורות לפני כן, עלה כי על פי גרסתו של זיאד אעביד, הוא נפל על התינוקת וכך היא נפגעה. נציג המשטרה, עו"ד ערן צמיר, אמר בדיון כי התינוקת סובלת משברים בגולגולת. עוד אמר צמיר כי מחוות דעת של הצוות הרפואי הוא מסיק כי התינוקת סבלה ממסכת של התעללויות.
צילום: אלירם משה
מהדיון עולה כי לאחר האירוע אעביד פנה לשכנים שיזעיקו אמבולנס ועזב רק אחרי שהשכנים הגיעו וטיפלו בה, וכי הוא מכיר את התינוקת מספר חודשים ושמר עליה מספר פעמים. על פי חשד המשטרה, אעביד אף תקף את בת הזוג מספר פעמים לאחרונה.
עו"ד יוסי דגה המייצג את אעביד אמר בדיון כי "יש כאן חשוד ששיתף פעולה מהרגע הראשון, אם נשחזר את האירוע יש מקרה מצער, הוא רץ להזעיק שכנים ולהזעיק את האם ורץ על נפשו, אך לפני שמחליט לברוח, קורא לכל אותם אנשים שיש בידיהם אפשרות לתת מענה רפואי ועזרה ראשונה".
מצבה של התינוקת מאשקלון, שצעיר פלסטיני נעצר בחשד לפגיעה בה, מוסיף להיות אנוש. בבית החולים סורוקה, אליו הובהלה התינוקת שנחבלה קשות בראשה, נמסר כי התינוקת בת עשרה חודשים בלבד, מונשמת ומורדמת ביחידה לטיפול נמרץ ילדים.
בית החולים סורוקה. צילום: עופר וקנין
אתמול נעצרו אמה של התינוקת וצעיר פלסטיני, כאשר המשטרה חושדת שהאם יצאה מביתה והשאירה את התינוקת תחת השגחתו של הצעיר, אלא שהוא, כך חושדת המשטרה, פגע בתינוקת ואז הזעיק למקום את האם ולאחר שכוחות ההצלה הגיעו לדירה, הוא נמלט ממנה. אתמול נעצר הפלסטיני, שוהה בלתי חוקי, באזור צומת פלוגות וברגעים אלה גם האמא וגם הצעיר מובאים להארכת מעצרם בבית משפט השלום באשקלון.
צהריים ואתם ממהרים להספיק עוד פגישה בעבודה כדי לאסוף את הילדים מוקדם, להספיק להגיע לבנק לפני שיסגר או לעשות עוד כמה סידורים לפני שהיום נגמר? כדאי שתורידו את הרגל מהגז או צאו שעה מוקדם יותר. על פי ניתוח של עמותת אור ירוק לנתוני הלמ"ס, השעה בה מספר הנפגעים בתאונות דרכים באשקלון היה הגבוה ביותר בשנת 2018 היא 13:00-14:00, במהלכה נפגעו 29 בני אדם. זה לא מקרי באשקלון: מניתוח נתוני השנה שקדמה לה, שנת 2017 עולה כי גם אז זו השעה המסוכנת ביותר בכבישי אשקלון.
תאונת דרכים אשקלון. תמונה: משטרת ישראל
לא ברור מדוע דווקא החום של הצהרים משפיע על הנהגים האשקלונים יותר מרוב ערי הארץ, שכן הנתונים הארציים מציגים שוני. השעה המסוכנת ביום ברוב ערי הארץ, בה הכי הרבה בני אדם נפגעו בתאונות דרכים בשנת 2018 היא 16:00-17:00 במהלכה נפגעו 1,753 בני אדם. גם השעה שאחריה, בין 17:00 ל-18:00 נחשבת מסוכנת ומדורגת במקום השני אחריה, לאחר שבמהלכה נפגעו בשנה שעברה 1,685 בני אדם.
התאונה בשד' הציונות: הרוכב מועלה לניידת טיפול נמרץ. צילום: דוברות מד"א הצלה דרום
נתוני אור ירוק מפורסמים בים לרגל המעבר לשעון חורף שיתבצע בסוף השבוע הקרוב וחמש אחר הצהריים של הקיץ יהפך לערב בשעון החורף. באופן כללי ניתן לראות כי שעות אחר הצהריים הן השעות המסוכנות, מגמה שמתחילה בשעה 15:00 והולכת ופוחתת בשעה 20:00, כמו גם שעות הבוקר בין 07:00-09:00.
"אתה לעולם לא תוכל לחצות את האוקיינוס, עד שיהיה לך את האומץ להיפרד ממראה החוף" (כריסטופר קולומבוס)
אני אוהבת לצלם אנשים, בעיקר דיוקנאות אישיים (פורטרטים). אני מאמינה מאוד שדיוקן עוצמתי מלא רגש יכול להיווצר לרוב רק במפגש אינטימי בין הצלם למצולם. כשמתגברים על המבוכה הראשונית, נוצר שיח חופשי ומשותף, ואט אט גם בוטחים בצלם, מתעלמים מהמצלמה והתוצאות מדברות בעד עצמן.
מורן ניסים ברומא. צילום: לוקה
תמיד חלמתי לגלות אנשים, להיות צלמת אנתרופולוגית, חוקרת תרבויות מטעם מגזין ה”נשיונל ג’אוגרפיק” הנחשק, נשלחת לאיים רחוקים ושבטים אבודים לצלם ולסקר בכתבות מרתקות על תרבותם וייחודם.
החלטתי לאתגר את עצמי, להתחיל יחסית קרוב. הרי בשביל לגלות אנשים איני מוכרחה להתרחק יותר מדי.
נסעתי לרומא, לבדי. בעבר ביקרתי בה פעמים רבות כתיירת, בעיקר בשביל האווירה, הנופים והבניינים, אך הפעם החלטתי לחזור רק בשביל האנשים.
הנוף היחיד שצילמתי. צילום: מורן ניסים
מצוידת במזוודה במשקל יתר של כ-30 ק”ג, שברובו ציוד הצילום הטוב ביותר שלי, החלטתי להתמסר לעולם. מסע לגילוי אנשים. לא הייתה לי כל דרישה, לא לתשלום או למאמץ מצדם – הייתי מוכנה להגיע לאן שרק ירצו אם רק יתמסרו. הסרתי את כל המגננות, האגו והאינטרסים. הגעתי במיוחד בשבילם. להכיר, להתחבר ולצלם. לצלם אותם גלויים, כשהם כבר לא זרים. להעניק להם מתנה – דיוקן אישי, מבט שלי על עוצמתם. צילום בלתי נשכח ממפגש אקראי עם צלמת סקרנית.
חיפשתי ברחבי הרשת אנשים עם מכנה משותף: תשוקה בעיניים, אהבה לעיסוקם היום-יומי.
במודעה כללית שפרסמתי ברשת חברתית ציינתי את תאריכי הגעתי ומטרת נסיעתי. ההיענות הייתה דלה, וכך גם היה ביום הגעתי.
"אמן מוכשר". רוברטו. צילום: מורן ניסים
הסתובבתי ברחובות העיר עם תרמיל כבד על גבי, חסרת כל השראה וכל רצון לצלם. “מה אני עושה פה?” שאלתי את עצמי שוב ושוב כדי לא להישבר ולהיזכר. הגעתי למטרה מאוד מסוימת. בלי שום ציפיות וללא כל דרישות. מוכנה לכל האכזבות האפשריות. ואז, בדיוק שהחלטתי לפרוש לדירתי, מבטו של רוברטו בשערי הגלריה כבש אותי.
רוברטו, אמן מוכשר, מצייר סוסים בתנועה מהפנטת, מציג עבודותיו בגלריות נחשבות באיטליה וברחבי העולם. ברוברטו מצאתי את שחיפשתי. תשוקה בעיניים, אהבה לעשייה. רוברטו מיד התמסר למצלמה ויחד יצרנו זיכרון משותף, מלא עוצמה ורגש. שנינו לא שיערנו שבהמשך הטיול עוד נהפוך לידידים טובים, חולקים סיפורים מרגשים.
סוס מרוברטו הצייר עם הקדשה אישית
לאחר היכרותי המבורכת עם רוברטו והעלאת התמונות לרשתות החברתיות, העולם חזר לחייך אליי, הכול כבר זרם כפי שתכננתי.
לוקה ביקש להיפגש ואני הסכמתי מיד. ארוחת בוקר משותפת, דבר ראשון על הבוקר! בפגישתנו לוקה החל במחמאות שלא יביישו אף רומנטיקן, אך מהר מאוד נקטע בעדינות רבה. סיפרתי לו על מטרותיי, והוא התחיל להבין שהפך מצייד לניצוד.
"חלומות ותוכניות". לוקה. צילום: מורן ניסים
במבוכה שלבסוף הופשרה הוא התמסר למצלמה. סיפר לי על חלומותיו ותכניותיו להפוך את הכדורגל מתחביב לתעסוקה. הכרנו יחד את לוצ’יה, נערה ביישנית ויפיפייה, שסקרנותה כבשה אותנו. לוקה סירב להבין מדוע איני מבקשת תשלום. הסברתי לו שהפעם הצילום נעשה מבחירה. עצם העובדה שהוא סומך עליי בשבילי שווה יותר מכל תמורה.
"ביישנית ויפיפייה". לוצ'יה. צילום: מורן ניסים
בצהרי היום פגשתי גם את ג’ובאני, יועץ משפטי שביקש ממני להתלוות אליו לבית הקברות הפרוטסטנטי בעיר. שם, בין הקברים, דיברנו על מיצוי החיים, על הגשמת שאיפות, על דרכים לברוא חלומות והוא אף התוודה.
ג'ובאני בבית הקברות. צילום: מורן ניסים
ג’ובאני סיפר לי שנפגש עמי בעיקר מהסיבה שראה בי מישהו שהיה רוצה להיות, אך אינו מאפשר לעצמו. היה לי קשה תחילה להבין את דבריו. הרי אני בדיוק כמוהו, בעלת חלומות שלעיתים נראים בלתי ניתנים להגשמה, אך כשביקשתי לצלם אותו, ראיתי כמה הוא שרוי במבוכה, בעיקר מהסביבה. גבר יפה תואר, בעל השכלה גבוהה, עבודה נחשקת, שנבוך מהסביבה. יחד עם כל קליק במצלמה ניסיתי לנער אותו מהמבוכה. “ואל תשכח, ג’ובאני, אנחנו בבית קברות! אין פה ממי להיפגע!” לאחר שהצטלם ביקש גם הוא לצלם אותי במצלמת פילם ישנה והבטיח לי – העתק ממה שיצא.
פרנצ'סקו עם המטרייה שקניתי לו. צילום: מורן ניסים
הכרתי גם את פרנצ’סקו הטייס, שלא נרתע מתנאי מזג האוויר (הרבה בזכות שקניתי לו מטרייה).
בשדה תעופה קטן וריק מאדם נלחמנו באיתני הטבע להעמיד את התאורה. דבקים במטרה הצלחנו במשימה. בעת המפגש פרנצ’סקו שאל אותי רבות על ההיגיון שבמנהגים יהודיים ואף הזמין אותי למסעדה כשרה לאחר הצילומים.
ג’וז, אמנית הולנדית, עם עיניים מלאות תשוקה ליצירה, לאמנות, לנתינה. ג’וז מורה בבית ספר לאמנות המיועד למיעוטי יכולת . בדומה לי, ג’וז מציירת דיוקנאות אישיים לאנשים זרים ואקראיים. ג’וז בידיה העדינות חורטת על נחושת דיוקנאות. יוצרת הדפסים מרהיבים מעוררי הערצה. ג’וז הטמיעה בי להבה עצומה של השראה.
"להבה עצומה של השראה". ג'וז. צילום: מורן ניסים
ולבסוף, בדיוק כשעייפתי מהמולת העיר, הגיע מרקוס. אגרונום, מטפס עצים מקצועי בעל דוקטורט בייעור, מרפא עצים, מחזיר להם חיים. מרקוס חי מוקף בטבע, מחוץ לעיר. אוהב עצים יותר מאנשים. מרקוס סיפר לי כמה קשה לו לפתח רגשות אהבה עזים. חשתי המון חמלה וצער כלפיו, הרי אהבה היא טעם החיים. יחד עם זאת, השתדלתי להזכיר לעצמי. באתי להעצים, לא לשפוט אחרים.
"אוהב עצים יותר מאנשים". מרקוס. צילום: מורן ניסים
הודות למרקוס נזכרתי כמה אני אוהבת אנשים. אך גם כמה אהבה אינסופית יש לי לטבע, להאזין למוזיקה שנוצרת בין חורשות העצים.
מרקוס בעבודה. צילום: מורן ניסים
חזרתי הביתה מוצפת רגשות, שיכורה מאהבה לאנושות ועם טעם של עוד. אני יודעת איך להעצים אנשים. המצלמה שלי, שמזמן הפכה לחלק מגופי, מסייעת לי לבטא רגשות עצומים. היכן שאהיה, מתי שארצה.
חג הסוכות הסתיים, ואחד הסמלים של חג הסוכות – מלבד הסוכה עצמה, כמובן – הוא ארבעת המינים: האתרוג – שייך לפירות ההדר. הוא דומה בצורתו ללימון, אך גדול בהרבה. יש לו טעם וגם ריח. הוא מסמל אדם המקיים תורה ומעשים טובים. הלולב – אמנם יש לו טעם, אך אין לו ריח. הוא מסמל אדם שעוסק בתורה, אך לא עושה מעשים טובים. ההדסים – הם בעלי ריח, אך חסרי טעם. הדבר מסמל אדם העושה מעשים טובים, אך אינו עוסק בתורה. הערבות – חסרות טעם וגם ריח. סמל לאדם שאין בו תורה ואין בו מעשים טובים.
אתרוג תימני ענק. צילום באדיבות: ישעיהו עצר, מרכז האתרוג התימני
לא ניתן לקיים את מצוות ארבעת המינים אם חסר אחד מהם. אז לכבוד הושענה רבה, היום בו נפרדים ממצוות ארבעת המינים לשנה זו ומאות אלפי אתרוגים שנותרים מהיום ללא שימוש – קבלו כמה מתכונים עם האתרוג המהולל. בתיאבון!
ידיו של ראש עיריית אשדוד, יחיאל לסרי בוחנות את טיבו של האתרוג. צילום: שמוליק דוד
ריבת אתרוגים
חומרים:
500 אתרוגים חתוכים לקוביות
2 מקלות קינמון
2 כוכבי אניס
400 גרם סוכר
אופן הכנה:
את האתרוגים שמים בסיר עם מים רותחים. מביאים לרתיחה ומסננים כשבע פעמים. לאחר מכן מחזירים את האתרוגים לסיר, מוסיפים את הסוכר, הקינמון והאניס ומבשלים על אש בינונית עד להמסת הסוכר. מנמיכים את האש ומבשלים כשעה וחצי על אש נמוכה. מעבירים לכלי ושומרים בקירור.
מנהג האושפיזין הוא קבלי, מקורו בספר הזוהר והוא מבוסס על סדר שהתקין האר”י ז”ל, ועיקרו אירוח שבעת אבות האומה במהלך ימי חג הסוכות, כל אחד ביום אחר על פי סדר אשכנזי או ספרדי (כי ברור שגם כאן לכל אחד יש שיטה משלו). אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון, דוד והמהדרין אף מזמינים את שלמה המלך בשמיני עצרת. המילה “אושפיזא” מופיעה כבר בתלמוד במשמעות של אכסניה או פונדק, על כן בעל אושפיזין הוא אדם המארח בבית מלון קטן. מקור המילה ביוונית – הוספיטיון, מלשון אכסניה. עם השנים התגלגלה המילה גם לשפה האנגלית ומשמשת במשמעות המוכרת לנו כיום – Hospital, כלומר בית חולים.
אני בטוחה שאתם מבינים היטב את הזיקה בין שתי המשמעויות, בעברית ובאנגלית. חלקכם בוודאי מסכימים שישנם אורחים שנוכחותם דומה במידת מה לאשפוז ארוך ויש שהמארח בעצמו זקוק לאשפוז לאחר ימי האירוח. התלמוד בעצם מעיד על כך שמצווה מהתורה לשתף בשמחת החג את העניים והנדכאים ולהזמינם לסעודת החג והם למעשה ה-אושפיזין שראוי להזמינם להתארח בסוכה, והרי כתוב בתורה – “וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ”. הזוהר כאמור מפתח את המנהג להזמנת “אושפיזין עילאין”, כלומר אורחי V.I.P מהעולמות העליונים – נשמות האבות.
עינב קורן
בתלמוד ישנה התייחסות לשבע נשים המזוהות כנביאות, והן שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה ואסתר. נשים אלה זוהו כבעלות תושייה, תבונה וכריזמה שהובילו אותן ליכולת הנבואית והתגלות האל בפניהן. המקובל האיטלקי בן המאה ה-16 מנחם בן עזריה מפאנו (כתובת מפורטת ומיקוד שמורים במערכת) הגדיל להוסיפן למנהג האושפיזין, כי כל המוסיף הרי זה משובח. לצערי, על אף התקדים שיצר בן עזריה, עדיין נפקדות הנשים ממנהג האושפיזין ולא ניתן למצוא אותן בסוכות. עם זאת, ברוח הימים הללו אני רוצה להציע לכם להזמין לסוכתכם גם אושפיזות מהמורשת היהודית-ישראלית מעוררות השראה לא פחות משבעת האבות. סטודיו אברמסון, שאותו תוכלו למצוא בגוגל, הפיק בשנים האחרונות דגלונים מעוצבים לסוכה עם שפע דמויות נשיות עילאיות, החל מרחל ודבורה הנביאה ועד גולדה מאיר ויונה וולך. אני בעד לייצר דגלונים ביתיים עם הילדים, לבחור דמויות משמעותיות, גברים ונשים גם יחד, שניתן ללמוד עליהם ועל פועלם, ובתנאי שהם אינם איתנו כאן היום.
אל תטעו, הדמויות העילאיות אינן אלא אותן דמויות הנדכאים, כי בכולנו יש את שני צדדי המטבע גם יחד. האדרת דמויות קדושים אינה תופעה יהודית כלל. למעשה, סיפורי המקרא מציגים את האדם על כל חולשותיו האנושיות, מגניבת הדעת בידי יעקב שהתחזה לאחיו ועד חוסר המוסריות הערכית של דוד מול בת-שבע ואוריה. כל דמויות המופת עמדו במבחנים כל הזמן, ובחלק מהפעמים כלל לא צלחו אותם, בדיוק כמונו. בטיול משפחתי בבודפשט נתקלתי בחוויה שהבהירה לי היטב שקידוש אנשים הוא תופעה נוצרית במהותה, שלימים דבקה במסורת היהודית-עממית. תמונות רבנים ושבח מופרז בזכות בני אדם בשר ודם קשורים בתופעה הכי לא יהודית שיש. בביקור האחרון שלנו בבודפשט נכנסתי עם בתי לקתדרלה הגדולה על שם אישטוון הקדוש כחלק מאתרי התיירות המומלצים בעיר. הכנסייה מפוארת ומעוטרת באופן מיוחד וכמבנה אדריכלי מדובר בהיכל מרשים מאוד. לאורך הכנסייה הוצבו שלטים והשתרך תור ארוך, וגם אנחנו נעמדנו בסקרנות בקצהו. מהר מאוד הצטמצם התור שהוביל אותנו לחדרון קטן, ובו, כך מסתבר, קופסת זכוכית קטנה, מעוטרת בריקועי זהב ומונחת על גבי מדף גבוה כמזבח. כשהתקרבתי הצלחתי להבחין ביד אדם חנוטה בת 1,000 שנים בערך – ידו של אישטוון המלך הראשון. ליד שלו נודעו סגולות של ברכה וריפוי, ולכן המאמינים שפוקדים את ההיכל מתרגשים להגיע לחדר הקטן ולבקש ברכה מאורגניזם העל. שמחתי שבתי לא ממש קלטה את האוצר הגנוז בתיבה הקטנה, יצאתי מזועזעת מהחוויה המלחיצה, מנסה שלא לשפוט את מנהגם של מאמינים אחרים.
ביום למחרת ביקרנו באנדרטת הנעליים המרגשת על גדות הדנובה. להבדיל, חשתי את עוצמת הסיפור של אותם יהודים אנונימיים, גברים, נשים וילדים שנרצחו בדמי חייהם והושלכו למימי הנהר. שחזור הנעליים הפזורות על הגדה עורר בי תחושת הערכה לזכר והאדרה של הסיפור האנושי, גם ללא תמונותיהם או שמותיהם של אותם נספים. ההזדהות וההכרה באנשים באשר הם אנשים. זוכרים? אותם נדכאים הם-הם האושפיזין החשובים ביותר בסוכה. שנהיה תמיד בצד הנותן, הגומל חסד ומשמח רבים שאיתנו כאן היום ושנצליח לראות ולשמוע את קולותיהם של הזקוקים לעזרה גם אם אינם זועקים אותה. חג סוכות שמח!
הימים האלה, ימי החגים, מאופיינים במשפחתיות ובארוחות חג. במשפחת טיפליצקי הייתה זאת האימא פנינה שאיחדה את כל המשפחה, וכעת בימי החגים מורגש חסרונה עוד יותר. “חגים, משפחתיות זה הדבר של אימא, היא זאת שהייתה מאחדת את המשפחה”, מספר בנה שי.
זה קרה ביום שני שעבר, יום לפני יום הכיפורים, אז יצאה פנינה טיפליצקי מביתה שברחוב אריה בן אליעזר שבברנע והלכה לכיוון הגן של נכדתה. היא יצאה לאסוף אותה בסוף היום בגן. “אימא שלי בדיוק הכינה דגים לארוחה מפסקת, ואז היא אמרה לאבא שלי, ‘אני יוצאת להביא את הנכדה’ ואמרה לו, ‘אני הולכת וחוזרת’, וזאת הפעם האחרונה שהיא דיברה איתו. היא הלכה ולא חזרה”, מספר שי.
משפחת טיפליצקי, פנינה ז"ל במרכז:
היא הלכה על רחוב האצ”ל, וכשחצתה מעבר חציה במקום, הגיע רכב ופגע בה. למקום הוזעקו כוחות הצלה והחלו להעניק לה טיפול רפואי. חובש רפואת חירום במד”א בן טטרו סיפר: “האישה שכבה על הכביש, כשהיא מחוסרת הכרה. ביצענו בדיקות רפואית וזיהינו שהיא סובלת מחבלת ראש קשה. הענקנו לה טיפול רפואי מציל חיים ופינינו אותה במהירות לבית החולים, כשהיא מורדמת ומונשמת”.
זירת התאונה ברחוב האצ"ל בברנע
היא פונתה לחדר הטראומה במרכז הרפואי ברזילי, ושם עברה סדרת בדיקות וצילומים, ולנוכח חומרת הפגיעה בראשה הוחלט להעבירה לטיפול מתקדם בבית החולים סורוקה בבאר שבע. בתוך זמן קצר התארגן צוות הטיפול נמרץ לפנות אותה במהירות לבאר שבע. לאחר הגיעה לסורוקה היא עברה סדרת בדיקות, אך לאחר שעה קלה נאלצו הרופאים לקבוע את מותה.
לזירת התאונה הגיעו גם חוקרי משטרת התנועה שבדקו את הרכב ואת הזירה. הנהג נלקח לחקירה ולאחריה נשלל רישיונו ל-90 ימים.
זירת התאונה ברחוב האצ"ל
שי מתגורר בקריות. הוא היה בדרך חזרה הביתה ממקום עבודתו כשהוא קיבל טלפון מאחותו המתגוררת באשקלון, “היא אמרה לי שאימא עברה תאונה וששולחים אותה לסורוקה לניתוח ושאני אגיע. ישר לקחתי רכבת לכיוון סורוקה. כשהגעתי עם הרכבת לאזור תל אביב, אז אבא שלי התקשר ושאל איפה אני, אמרתי לו שבתל אביב ואני בדרך לסורוקה. אז הוא אמר לי, ‘אין לך למה לבוא לפה, היא נפטרה’. אני מיד החלפתי רכבת ובאתי הביתה לאשקלון. קיבלתי את זה בהפתעה גמורה, אימא הייתה העוגן של הבית”.
שי מספר כי אביו היה חולה במשך תקופה ארוכה והיה מאושפז בבית החולים סורוקה, ואימו הייתה נוסעת ומטפלת בו. “אימא נסעה כל יום לסורוקה וטיפלה בו. כל יום להיות איתו ולא לעזוב אותו. אנחנו היינו צריכים לחגוג להם 50 שנות נישואים ושיתפתי את אימא בזה, אז היא אמרה לי: ‘למה אתם מתכננים? לכו תדעו מה יהיה עם אבא?’ היא לא דיברה עליה, תמיד דאגה על אבא. פתאום זה קרה לאימא, לא חשבנו על זה לרגע, כי כמעט איבדנו את אבא שלי”.
פנינה ז”ל הייתה בת 69 בפטירתה, היא נולדה ברחובות. “צברית בנשמה”, מגדיר אותה בנה. עד גיל שלוש גדלה במושב אביגדור, אז עברה משפחתה לשכונת אפרידר והייתה מראשוני השכונה. בגיל 19 היא נישאה לדב, והם עברו להתגורר בשכונת שמשון. דב עסק כל חייו במסגרות ויש לו מסגרייה ברחוב העבודה.
שרון שואן משמש כיום מפקד המחוז הצפוני בשב”ס בדרגת גונדר. שרון נולד וגדל באשקלון, גר בהתחלה בבית ערבי בצפון העיר ולאחר מכן בשפירא, עתיקות ד’. הוריו גרים כיום בנאות אשקלון. הוא למד ביסודי בבית ספר רותם ובתיכון אורט ישראל, לאחר מכן התגייס ושירת במשך 17 שנים בחיל המשטרה הצבאית עד לדרגת סגן אלוף. לאחר מכן התחיל לעבוד בשירות בתי הסוהר, ושם הוא נמצא גם כיום.
גונדר שרון שואן. צילום: דוברות שב"ס
את אישתו של שרון, מירב, אין כמעט אחד שלא הכיר באשדוד של שנות ה-90. מירב, אז דוידוביץ’, נחשבה אז לאחת מבנותיה היפות ביותר של העיר. היא גדלה ברובע ד’ והתחנכה במקיף ג’ בעיר. היא השתתפה בתצוגות אופנה רבות ברחבי הארץ, קטפה קמפיינים רבים לחברות מובילות ואף השתתפה בתחרות מלכת היופי “מיס ישראל” בשנת 1995. היא התברגה בעשירייה הראשונה, אך לא הצליחה לזכות בתואר הנכסף, שהלך ליאנה קלמן. באותה תחרות מירי בוהדנה הוכתרה כנערת ישראל.
לימים, במהלך שירותה הצבאי, הכירה מירב את שרון, אז בן העיר אשקלון, והשניים נישאו וקבעו את ביתם ביישוב אלי סיני בצפון רצועת עזה. השניים התגוררו שם במשך כ-11 שנים והביאו לאוויר העולם שלושה ילדים: שובל, היום בת 21; טליה, שנפטרה לפני כשנתיים וחצי בגיל 17; ותמיר, היום בן 15. עם פינוי היישוב במסגרת תכנית ההתנתקות עברה המשפחה ליישוב הקהילתי אחוזת ברק שבעמק יזרעאל ושם נולד בנם הקטן יהונתן, שכיום בן 9. הוריהם של מירב ושרון עדיין מתגוררים באשדוד ובאשקלון, והזוג מרבה להגיע ולבקר בשתי הערים.
מירב, כיום בת 43, עובדת כמנהלת חשבונות. היא מספרת כי חייה התנהלו על מי מנוחות. היא ובעלה היו מרוצים מאוד מחיי הקהילה ביישוב שבו גרו ומהנוף הירוק שבאזור, והיו משפחה נורמטיבית ומאושרת לחלוטין.
עד שהכול השתנה ברגע אחד. בתם השנייה טליה, אז בת 13, ממש בראשית גיל ההתבגרות, החלה להתלונן על כאבים חדים וגם לצלוע קלות. לאחר שבדיקות שאליהן נשלחה על ידי רופא המשפחה לא העלו דבר, מירב, שמעידה על עצמה כאם חרדה ויסודית מאוד, לא הרפתה בנושא והמשיכה לחקור ולבדוק. עד שבעקבות אירוע חום, אושפזה טליה ונלקחה ממנה ביופסיה.
“מנהל המחלקה כינס אותנו ובישר לנו שמעתה אנחנו נכנסים לתקופה מאוד קשה”, נזכרת מירב, “לטליה”, אמר לנו, “יש גידול, והיא אובחנה כחולה בסרטן עצמות נדיר מסוג 'יואינג סרקומה'. עד אז לא חשבנו בכלל בכיוון של סרטן. זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר. חזרנו הביתה לאחר ההלם הראשוני ופשוט שתקנו כל הדרך הביתה”.
טליה החלה בסדרת טיפולים כימותרפיים אגרסיביים ואף עברה ניתוח מורכב מאוד להסרת הגידול. היא הייתה נערה יפהפייה ולקחה קשה את איבוד השיער בשל הטיפולים, אולם החליטה לא לשקוע בעצב למרות הקושי הרב.
שרון ומירב שואן. להנציח את זכרה של טליה
טליה, מספרים במשפחה, החליטה לטרוף את החיים למרות המחלה וחיה חיים מלאים. היה לה סטייל מדהים והפכה למובילת אופנה, תחזקה עמודי פייסבוק ואינסטגרם פעילים ופופולאריים עם עוקבים רבים, הייתה פעילה בכל עמותה אפשרית התומכת בחולי סרטן, נסעה במסגרתן לטיולים רבים בארץ ובחו”ל ואף השתתפה בקמפיין ובפרסומת של האגודה למלחמה בסרטן.
“בעמק היא הייתה מאוד מאוד מוכרת, ממש סלב מקומית. ורבים עקבו אחריה ואחרי מחלתה והיכולת המדהימה שלה להתמודד איתה. הרופאים כינו אותה החולה הכי בריאה שיש, והיא היממה אותנו בכוחות וביכולות שלה לחזק אותנו וגם לתמוך בחולי סרטן אחרים. כולם התאהבו בה, היו עוצרים אותה ברחוב ומחמיאים לה על יופייה למרות הקרחת”, מספרת אימה.
פגישות עם קצינים בחדר הטיפולים
לאחר שנה וחצי של טיפולים אינטנסיביים התבשרה המשפחה על החלמתה של טליה, והיא שבה לספסל הלימודים ולחיים נורמטיביים. אך לאחר שמונה חודשים שוב חזר הסרטן, ולאחר שנסוג שוב חזר בפעם השלישית ואז בפעם הרביעית, כשבכל פעם מירב ושרון מתחזקים מכוח הלחימה של טליה ונותנים את אמונם ברופאים שמנסים עוד ועוד פתרונות למיגור המחלה.
שרון, עם העבודה הרבה שיש לך בחיי היום-יום, איך מצאת זמן להיות עם טליה בזמן שהייתה חולה? “לא יצאתי מחדר הטיפולים שלה 24/7. טליה תמיד חשבה על כולם ופחות על עצמה, והיה חשוב לה שלא נפגע בחיי היום-יום ובעבודה שלנו בגללה, הייתי עובד מחדר הטיפולים, קצינים היו מגיעים אליי לפגישות בחדר הטיפולים של טליה”.
טליה עברה טיפולים כימיים, ביולוגיים, השתלת מח עצם שבעקבותיה שהתה בבידוד מלא חודש ימים. אך בפעם הרביעית שהמחלה חזרה, טליה כבר לא יכלה לה ושבועיים לפני יום הולדתה ה-17, ב-7.3.2017 עצמה את עיניה לעד כשהיא מוקפת בהוריה האוהבים. מירב מספרת שבפעם הזאת היא כבר הרגישה שזה שונה מהפעמים הקודמות, טליה כבר הייתה מותשת וחשה שהסוף קרב, אולם לא הרימה ידיים עד הרגע האחרון.
משפחת שואן. טליה ז"ל עומדת משמאל
על התקופה שאחרי פטירתה של טליה אימה מירב מספרת: “לאחר מותה של טליה הייתה תקופה קשה בבית. לא עבדנו, הילדים לא הלכו לבית הספר. אך לאחר זמן מה אני ובעלי שרון החלטנו להיות חזקים ולבחור להמשיך בחיים לטובת ילדינו ועבור טליה, שלא רצתה שנהיה עצובים ותמיד שידרה לנו את המסר לא לדאוג לה יותר מדי ופשוט לחיות את החיים. אספנו את השברים, טיפלנו בכל מי ומה שהיה צריך ואפילו טסנו לטיול משפחתי בתאילנד מספר חודשים לאחר פטירתה של טליה. הטיול הזה היה מרגש וסמלי במיוחד, שכן הוא היה חלומה הגדול של טליה. תאילנד הוא יעד שחולי סרטן לא יכולים לנסוע אליו בשל מערכת חיסונית חלשה, וחלומה הגדול היה לטוס לשם כשתבריא. היא אמנם לא זכתה להגיע לשם פיזית, אולם הייתה איתנו שם בכל רגע ורגע”.
“מרגע פטירתה של טליה הפיקוד על ההתמודדות עם הכול עבר לאשתי”, מספר שרון. “המשכתי לעבוד כרגיל אחרי השבעה. אשתי דאגה להכול! החל מלדאוג לחלקת הקבר, ובהמשך לדאוג להנציח אותה כראוי ולדאוג לילדים לכל מה שהם צריכים ולכולם”.
“אימא, מתי תתחילי לרוץ”
“כששבנו לארץ התחלתי לחשוב מה אני עושה עם החיים שלי. הרגשתי שאני חיה על אוטומט ודואגת לכולם, אבל חיפשתי משמעות, חיפשתי משהו מעבר. ואז נזכרתי שקצת לפני שנפטרה, שובל בתי הבכורה ובעלי שרון, שהיו משתתפים מדי פעם בכל מיני תחרויות ריצה, ויתרו על תחרות מרתון תל אביב בשל מצבה של טליה. היא הרגישה שזה בגללה ושאלה למה הם לא הלכו. הם כמובן תירצו שזה לא בגללה כדי שלא תרגיש אשמה. ואז טליה שאלה אותי: “אימא, מתי את תתחילי לרוץ?"
מירב, שהעלתה 30 ק”ג ממשקלה בתקופת מחלתה של בתה בשל אכילה רגשית ודאגה, הבינה שבדבריה של טליה טמון המסר שחיפשה והחליטה לקיים את צוואתה.
“טליה תמיד הייתה ועדת הביקורת של הבית”, מירב מספרת, “כשהיא שאלה אותי מתי אתחיל לרוץ, היא התכוונה לא רק בפן הפיזי, אלא מעבר. היא ידעה שהסוף שלה קרב ורצתה שנמשיך ונתקדם בחיים ולא נתעסק רק במחלה שלה ונהיה עצובים. היא התכוונה ל’אימא, מתי תתחילי לרוץ למרחקים ארוכים? מתי תתחילי באמת לחיות את החיים?’”
הפועל אשקלון אירחה ב"סוכתה" (אצטדיון סלה כמובן) את הפועל קטמון. שתי הקבוצות שהיו יריבות עיקשות במהלך העונה לעלייה ובסוף נשארו בליגה הלאומית. מוטי איווניר וחניכיו קיוו לרשום צעד נוסף בדרך להישארות ליגה וקיוו לעשות זאת מול הקהל הביתי, שניצל את חופשת החג כדי להגיע לעודד.
וויליאן אגאדה, המבוקש בבית"ר ירושלים, נגח לרשץ של ליאור חדריאן כבר בדקה ה-10. שתי דקות לאחר מכן, רוי מליקה הוכשל ברחבה ושרון זיסו הכפיל. 2:0 לקטמון.
במחצית השנייה גם הפועל אשקלון זכתה בכדור פנדל, אותו תרגם הדר אוואט לשער מצמק. עד הסיום הפועל אשקלון ניסתה לחזור למשחק אך ללא הצלחה. 2:1 להפועל קטמון.
פרשת וזאת הברכה היא הפרשה האחרונה בספר דברים ובתורה כולה. היא נקראת בחג שמחת תורה, ומיד בסופה קוראים גם קטע מפרשת בראשית – תחילת התורה.
אי אפשר לקרוא את הפסוקים הבאים בלי עצב בלב ובלי דמעה בזווית העין: “וַיַּעַל משֶׁה מֵעַרְבת מוֹאָב, אֶל הַר נְבוֹ … וַיּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, זאת הָאָרֶץ… הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לא תַעֲבר. וַיָּמָת שָׁם משֶׁה עֶבֶד יְהוָה, בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי יְהוָה”.
משה הענק – נפשו בוודאי זוכרת את כל התלאות שעבר: לידתו במחבוא, השילוח בתיבה על פני היאור, ההצלה על ידי בת פרעה, הילדות בבית פרעה, השונות והידיעה שהוא זר, העבודה אצל יתרו, החזרה למצרים, המאבק לגאולה, התלונות של עם ישראל, ההכאה על הסלע, מתן תורה, חטא העגל, קבלת הלוחות השניים, חטא המרגלים. כל ההיסטוריה של יציאת מצרים משולבת בחייו העמוסים, כמה היסטוריה על איש אחד. ומה הוא רצה? כולה להיכנס לארץ ישראל. וגם את זה הוא לא זוכה לקבל – לא להיכנס ולא להיקבר שם, כי האל עונה לו בבירור: ושמה לא תעבור.
אייל חסאן. צילום: פבל
אפשר לעצור ולדמיין את המבט של משה: הוא רואה את הארץ, לאורכה ולרוחבה. ויודע שלעולם לא ייכנס לשם. העצב של משה מזכיר כמיהה ואכזבה שנוחלים נשים ואנשים: עגונות שרוצות חירות, אסירי ציון שביקשו לעלות לארץ, עקרות ש”מתות” לילד\ה, אהבה נכזבת של איש או אישה וכל אדם שכמיהה ואכזבה צורבות את לבו.
בפרשת וזאת הברכה משה מסיים את נאומו בברכה לעם ישראל. ברכתו האחרונה ״אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיהוָה מָגֵן עֶזְרֶךָ״ מזכירה לעם כי הצלחתו תלויה בה'. ומיד אחר כך, בלי שלום, בלי תודה ובלי זמן לשאלות, משה עולה להר נבו. המנהיג שהוביל את העם במשך יותר מ-40 שנה פונה מהם ונעלם לתמיד.
בפרשה מופיעה דינמיקה נהדרת בין היחד ליחיד. משה רבנו, שאוטוטו ייפרד מהעולם, מציין את החוויה הקולקטיבית שעבר העם מיציאת מצרים בואכה ארץ כנען כתהליך מכונן, אבל גם פונה באופן אישי לכל אחד מהשבטים במילים ובברכות המתאימות לו בלבד.
אבל מה שמיוחד בנאומו זה של משה הינו אלמנט ההישענות – היחיד בישראל נשען על היחד, היחד נשען על היחיד, וכולם נשענים על הקב”ה שבשמים – “מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה’ מָגֵן עֶזְרֶךָ”.
משה מגלה כי סוד הגבורה הוא דווקא ביכולת ההישענות. הדבר לכאורה סותר את דרך העולם שבו האדם צריך להיות עצמאי ובלתי תלוי, לסמוך על עצמו ולא לשבת באפס מעשה, לומר “פרנסה מהשמיים”, רק אם עושים השתדלות לפרנסה וכו’.
יומיים לאחר האירוע הקשה בו פגע ברק בבני משפחת חזות מבאר שבע כשטיילו צפונית לחוף זיקים, נמסר מהמרכז הרפואי ברזילי כי מצבה של הפצועה קשה אפרת חזות משתפר וכי היא שבה היום להכרה לאחר שמאז המקרה היתה מורדמת ומונשמת.
ניידת התרמת הדם שהגיעה ראשונה למקום. צילום: תיעוד מבצעי מד"א
אתמול, דיווחנו על מותו של גיסה הצעיר של אפרת, אשר חזות בן ה-14 אשר נפגע בצורה הכי קשה באירוע ומצבו הוגדר אנוש. הרופאים נאלצו לקבוע את מותו בשעות אחר הצהריים והוא הובא למנוחות אמש בבית עלמין בבאר שבע, עיר מגוריו.
אשר חזות ז"ל
אפרת חזות, אישתו של אלחנן שאף הוא נפגע קל באירוע הוגדרה בשטח כנפגעת קשה. צוותי מד"א הראשונים שהגיעו לזירה ביצעו בה פעולות החייאה ודיווחו על כך שליבה החל לפעום לאחר כמה שוקים חשמליים שקיבלה ממכשיר הדיפיברילטור. היא פונתה בניידת טיפול נמרץ כשהיא מורדמת ומונשמת ומצבה היה יציב. כאמור, בשעות האחרונות דיווחו מבית החוליפם כי מצבה ממשיך להשתפר.
אליצור 'איתו' אשקלון שיחקה הערב מול הפועל עפולה במסגרת גביע הליגה הלאומית. אליצור 'איתו' אשקלון, שניצחה מוקדם יותר, במוצאי שבת, את בני הרצליה בחצי הגמר, קיוותה לעשות היסטוריה ולזכות בגביע ובנוסף לשדר כוונות לגבי העלייה לליגה העל בתום העונה.
המשחק התנהל לאורך כל אורכו באופן צמוד כאשר דודו שמריז בלט אך ברבע הרביעי הושגה ההכרעה לטובת הקבוצה היריבה, בזכות משחק מצוין של אלונסו קולמן שקלע 20 נק' והעניק את הגביע לקבוצתו, הפועל עפולה. בסיום, 78:71.
