לא פעם מדברים ומזהירים כי האופניים החשמליים מסוכנים כמו כלי הרכב האחרים, זאת למרות שמדובר באופניים. הם מסוכנים לא רק לרוכב עליהם אלא גם להולכי הרגל.
היום קיבלנו שוב תזכורת לכך, כאשר אדם שרכב על אופניים חשמליים ברחוב צה"ל באשקלון, התנגש בהולך רגל בן 70 שנחבל בראשו ונפצע באורח בינוני.
"מדובר בתאונה עם מעורבות הולך רגל ואופניים חשמליים", סיפר דוד מלאכי חובש באיחוד הצלה, "הענקנו סיוע ראשוני בזירת התאונה להולך הרגל שנפצע באורח בינוני ולרוכב האופניים החשמליים שנפצע באורח קל".
הפצוע פונה מהמקום בניידת טיפול נמרץ של מגן דוד אדום להמשך קבלת טיפול רפואי במרכז הרפואי ברזילי.
באחת מהרשתות החברתיות כתב שי רווח בסטטוס שלו את המשפט הבא: “תודה לבורא עולם שנתן לי להינשא לך. את אהבת חיי, בלעדייך אין לי חיים”. לכאורה, מדובר בגילוי אהבה טריוויאלי למדי של בעל לאשתו. אך המשפט הזה מקבל משמעות מצמררת, כשנחשפים לסיפור קורע הלב של בני הזוג. למרות הקשיים ולמרות שחייהם השתנו ללא היכר וחגית שונה לגמרי מהאישה אותה הכיר שי, הוא עומד לצידה, תומך ומטפל בה במסירות ואהבה אין קץ.
“אין לי חיים בלעדיה, זה פשוט ככה”, אומר רווח, “בכל הזמן הזה שהיא הייתה מאושפזת הרגשתי שנגמרו לי החיים. הייתי בודד וחשך עליי עולמי. מאז שחגית חזרה הביתה, חזר לי החיוך. החיים לא פשוטים, אנחנו חיים מהיד לפה, נלחמים לעשות שבתות ולפעמים אפילו את זה אין. אבל זה בכלל לא משנה באיזה מצב אנחנו, העיקר שחגית לצידי”.
שי וחגית רווח
החיים של בני הזוג התהפכו ביום בהיר אחד, בדיוק לפני שנה. חגית, שהייתה אז בת 38, אישה בריאה לחלוטין שעבדה בשלוש עבודות, התמוטטה לפתע. “היא הייתה סייעת בגן ילדים, מטפלת בקשישים ועובדת במשק בית”, מספר שי, “מעולם לא סבלה מבעיות רפואיות, הייתה פעילה מאוד ונמרצת”. באותו בוקר שי יצא מהבית כדי לעבור טיפולים רפואיים, בעקבות תאונת דרכים שעבר. לקראת הצהריים הוא קיבל שיחת טלפון מאשתו, שאמרה לו שהיא אינה חשה בטוב והזמינה אמבולנס. “זה היה משהו חריג. מעולם לא קרה שהיא לא הרגישה טוב עד כדי כך שהרגישה שיש צורך באמבולנס. לאחר מכן היא עדכנה אותי שהאמבולנס הגיע והצוות טיפל בה ועזב את המקום. היא אמרה שהיא מרגישה עדיין חלשה ושוכבת במיטה”. כשהוא שב הביתה בשעות הערב, מצא רווח את אשתו שרועה על הרצפה בחדר השינה שלהם, כשהכרתה מעורפלת.
הצלחת להבין מה קרה? “ראיתי שמתלה הכביסה, שעמד בסמוך, היה שבור וגם הוא על הרצפה. הבנתי שהיא ככל הנראה רצתה להיאחז בו או להישען עליו ואז היא נפלה. ניסיתי לדבר איתה ולשאול, אבל לא הצלחתי לתקשר איתה בכלל. תוך פחות מדקה היא איבדה את הכרתה לגמרי”.
מה עבר לך בראש ברגעים הללו? “איבוד עשתונות מוחלט, נכנסתי לסטרס ולא ידעתי בכלל איך לחייג למד”א. איכשהו הצלחתי להתקשר וביקשתי שיגיעו מהר. הם הגיעו תוך 3 דקות, עשו בדיקות ואמרו שחייבים להגיע דחוף לבית-החולים. הבנתי שמשהו מאוד לא טוב קרה לאשתי”.
פינוי חולה במאמבולנס מד"א. אילוסטרציה: אלירם משה
“עכשיו נשאר רק להתפלל”
בבית-החולים הוכנסה חגית לחדר הלם ועברה סדרה של בדיקות. “ראיתי את הצוותים מתרוצצים ואחיות שנכנסו ויצאו והרגשתי שמשהו קורה, פחדתי שאיבדתי אותה. שאלתי שאלות, אבל אף אחד לא ענה. הייתי לגמרי לבד, בכיתי וצעקתי וביקשתי רק שיגידו לי מה קורה. אחר כך יצא הרופא ואמר לי שחגית עברה אירוע מוחי קשה מאוד ושמעבירים אותה לניתוח דחוף בבית-חולים ‘סורוקה’”, משחזר שי.
הוא נסע יחד עם האמבולנס לבית-החולים וטרם הניתוח עוד הספיק להחליף מספר מילים עם המנתחת. “היא אמרה לי קח בחשבון שב-99% מהמקרים לא יוצאים מזה. אמרתי לה ‘אם בורא עולם הביא אותנו לפה, אז כנראה שזה לא סתם. את חייבת להציל אותה, חגית היא אני ואם יקרה לה משהו, גם אני לא אחיה’. הרופאה אמרה לי ללכת לקרוא תהילים והבטיחה שהם יעשו את המקסימום”. בתום הניתוח המורכב הודיעו לרווח שחגית יצאה מכלל סכנה, אולם היא סובלת מבצקות נרחבות במוח ומפגיעה קשה מאוד. “באותו שלב עדיין לא יכלו להגיד לי מה אופי הפגיעה. היא הייתה מורדמת ומונשמת והיה צריך לחכות שתתעורר”.
חגית הועברה למחלקת טיפול נמרץ. היה זה ערב חג השבועות, בשנה שעברה, וכשעה קלה לפני כניסת החג נאמר לרווח שהמצב שלה קשה מאוד ושכדאי שיודיע לבני המשפחה שיבואו להיפרד. “חגית יתומה ומהצד שלה גם ככה אין למי להתקשר. הרגשתי שאין אפילו את מי לעדכן, בטח שלא רגע לפני כניסת החג וכל המשפחה הנרחבת דתיים. זה תמיד רק היא ואני, אין לנו אף אחד אחר”.
במשך כל ימי החג ישב רווח ליד מיטתה של חגית, דיבר אליה, בכה והתפלל לבורא עולם שיחזיר אליו את אשתו. ארבעה ימים אחרי שנכנסה לבית החולים ונותחה, הראו לשי את צילום תמונת המצב של המוח של חגית וחשכו עיניו. “אין מוח, הכול מחוק. אמרו לי שהמצב לא טוב בכלל, אבל לא תיארתי לעצמי שזה עד כדי כך. אמרו לי שהם עשו את כל מה שהיה אפשר ועכשיו נשאר רק להתפלל”. באותו הערב פקחה חגית לראשונה את עיניה. “זה היה נס, אין לי מילים אחרות לתאר את זה”, אומר שי, “אני התפללתי בלי סוף וגם שלחתי לכולם הודעות שיתפללו עליה ואז היא התעוררה. אין לי ספק שבורא עולם שמע את התפילות”.
באיזה מצב היא התעוררה? “מעורפלת, לא הבינה איפה היא ומה קרה. היא לא דיברה בכלל ולא זיהתה אותי. מבחינה מוטורית, כל צד ימין שלה נפגע ושותק לחלוטין”.
בתום חודשיים של אשפוז בבית החולים, כששי לא מש ממיטתה ולא עוזב אותה לרגע, הועברה חגית לשיקום בבית לווינשטיין. גם שם, ליווה אותה בעלה בכל שעות היממה, מה שמנע ממנו לחזור לשוק העבודה. חוזה השכירות בדירה שבה גרו טרם האירוע נגמר והחוזה שחתמו על הדירה החדשה בוטל בשל מצבה של חגית וחוסר היכולת שלהם לשלם שכירות. אבל באותו הזמן הדבר היחיד שהיה לשי חשוב, הוא שחגית תיזכר מי הוא. “הייתי מדבר איתה בלי סוף, מזכיר לה כל מיני דברים שעשינו ביחד, אירועים, חוויות. היא הייתה מהנהנת, נראה היה שהיא מבינה ונזכרת, אבל לא הייתה לה היכולת לדבר. לאט-לאט הדברים החלו לשוב אליה והיא גם זכרה אותי”, מספר שי.
זו הפעם הראשונה שייחלתי לשלילי של הדר. חמש שנים בבית הספר לאמנויות והיא מספקת לנו תעודות עקביות של הצטיינות, אבל הפעם פיללנו לשלילי. גם זה מושג חדש בסדר העולם העכשווי והסוריאליסטי שנקלענו אליו בחודשים האחרונים. השלילי המיוחל!
ביום חמישי האחרון התבשרנו בדרך לא דרך על תלמידת בית ספר מאומתת כחולת קורונה ומכאן המצב רק הלך והדרדר. למעשה, קיבלנו – הורי בית הספר, אנשי הצוות והתלמידים את הבשורה באמצע יום הלימודים דרך העיתונות המקומית שפרסמה את הודעת הדוברות של עיריית אשקלון. כך יצא שהאחרונים לדעת הם הראשונים לחשיבות העניין. ב-11:30 התחילו לסעור הרוחות, מלאי חרדה ודאגה ובעיקר בלבול לגבי השלב הבא, השבתת בית הספר ופינוי התלמידים. איני מקנאה בהנהלת בית הספר ובצוות שנאלץ להתמודד עם הפצת המידע הבלתי נשלטת וחסרת האחריות יש לומר, עוד בטרם ניתנה להם ההזדמנות לנהל את האירוע. כאוס רגשי שהוביל הורים לחוצים, ילדים נרעשים ובעיקר חרושת שמועות ופאניקה לשערי בית הספר, בדרך לבידוד.
עינב קורן. צילום: נועם דוד – גלימפס הפקות
בית ספר אמנויות באשקלון מוכר לכל כבית ספר בעל מודל ייחודי של רצף פדגוגי בתחומי האמנות מכיתה א' ועד י"ב. מעבר להגדרה הפומפוזית מדובר בחוויה חינוכית משפחתית. אני בטוחה שחלקכם קוראים עכשיו ומגלגלים עיניים, מאשימים אותי ביומרנות דביקה. אז בתור אישה ביקורתית למדי אני מבטיחה לכם שאיני עסוקה בפרגוני שווא ובאותה נשימה אזכיר לכם שיחסי משפחה מורכבים מעליות ומורדות אבל בסופו של דבר הם מלאי אהבה ודאגה. בית ספר אמנויות הוא קהילה ומשפחה! מקווה שעיריית אשקלון הפיקה לקח מהתעדוף האומלל של פרסום מיידי על פני ניהול מחושב, אחראי ומשותף קודם כל לרווחת התלמידים ואנשי הצוות.
לזכות בית הספר יאמר כי תיאום מערך הבדיקות עבור כל התלמידים והצוות מול קופות החולים נעשה בצורה יעילה ומהירה. ביום שישי בבוקר כבר מצאתי את עצמי מלווה את הדר בתור הארוך לבדיקת קורונה בחניון של קופת חולים כללית ליד קניון גירון. הורים וילדים במסכות ממתינים להיכנס לאוהל הבדיקות ולמרות ההמתנה הארוכה של שעתיים הייתה תחושה של שליטה במצב ושעשוע מד"בי (מדע בדיוני) שכזה בחסות לובשי חליפות לבנות ומסכות פלסטיות (בחיי שזה הזכיר לי סצנה מהסרט "אי.טי").
מטוש אחד ארוך לחלל הפה והאף (כן, זו בדיקה לא כל כך נעימה) ואנחנו בדרך חזרה לבידוד חדרי של הדר עד שתתקבל התשובה. המתנה מורטת עצבים לאורך כל השבת ועד לראשון בערב ולא מחשש הקורונה אלא מהמשמעות של תוצאה חיובית חלילה על ההתנהלות היומיומית של כולנו ועל מי שבא איתנו במגע. חשש אמיתי משיבוש החיים שוב אחרי שנאחזנו בחזרה הסבירה לשגרה.
אז קיבלנו שלילי ושמחנו בנחת, הדר פחות כי היא נאלצה להשלים עם העובדה שהיא מחויבת בבידוד ביתי של שבועיים כי אלה ההנחיות של משרד הבריאות. שבועיים בבית נשמעים נהדר על פניו אבל במציאות שלנו זו שבירת רצף של מסגרת שהיא גם ככה שברירית ומועדת. הנחמה שלנו ושלה הייתה הלמידה מרחוק שנוהלה באופן נפלא על ידי מחנכת הכיתה והמורים המקצועיים. יומיים ראשונים של מפגש מרחוק עם החברים והמורים המבודדים גם הם.
כאמור, הבידוד אמור להימשך שבועיים (עד ה-18/6) אבל הלמידה מרחוק פסקה ביום השלישי כשהתברר למורים שהם מחויבים לממש את ימי המחלה שלהם ולא לעבוד בתקופה הזו על פי הנחיות משרד החינוך. בדיעבד מסתבר שהם עבדו במשך היומיים הראשונים לבידוד בהתנדבות על חשבון ימי המחלה שלהם מבלי שבכלל ידעו על כך.
חשוב לציין שמכל הבדיקות לכ-700 תלמידים ואנשי הצוות נמצאו בסך הכל 4 תלמידים כחולים מאומתים, וזה אפילו לא אחוז אחד מכלל הפוטנציאל. למעשה, המורים נאלצים בעל כורחם לדווח על ימי מחלה בתקופת הבידוד כשהם כלל לא חולים. יתרה מכך, הם מעוניינים ללמד מרחוק ולסיים את השנה כראוי בחטיבה הצעירה ובחטיבה העליונה, ובפרט לסייע לתלמידי י"א-י"ב שניגשים לבחינות הבגרות החל מה-22 ביוני. מצב ביש, מצב מביש לתלמידים המנותקים ומוריהם ששוב מתבקשים לקשור ידיהם ולהיכנס מתחת לאלונקה או לכל הפחות להיכנע לבירוקרטיה ולהפסיק את הלמידה. ואנחנו כהורים שוב מוצאים את עצמנו באמצע, מנסים להבין את ההיגיון החינוכי מאחורי ההחלטה.
כולם מדברים על גלי קורונה וסבב הדבקה מאסיבי בחורף. בכנות, איני חוששת מהקורונה לכשעצמה, מדובר בעוד נגיף בין שפע האחרים והלא פחות גרועים שפוקדים אותנו כל שנה, משחר קיומנו. אני חוששת מחוסר המוכנות, מאי הוודאות, מהבלבול, מהקושי לנהל תעדוף, מהיעדר היכולת לראות את התמונה כולה ולא רק בהקשר של מערכת החינוך. יש השלכות לקבלת החלטות בזמן אמת ולצערי הן עלולות לעלות בעתידם האקדמי של בוגרי אמנויות לשנת תש"ף (אין דוגמה חינוכית ראויה יותר מהפוסט המרגש והמדויק שהעלה השבוע בפייסבוק עוז בלכנר, תלמיד י"ב בבית הספר) ועד לתחושת חוסן מפוקפקת וחוסר אמון של התלמידים, המורים וההורים. החודש האחרון כולו היה צריך להיות מוקדש להפקת לקחים, ניהול סיכונים ותסריטים אפשריים לבניית נהלי עבודה ולמידה סדורים. אנחנו לא כדור הלחץ הגמיש של משרד הבריאות, משרד החינוך, הרשות המקומית וארגוני המורים – הילדים שלנו לא צריכים לשלם מחירים של בעלי אינטרסים ואגו פוליטי או פרוידיאני.
כולנו שבעים מהחודשים האחרונים וברור לכל ששנת הלימודים לפחות בבית הספר שלנו די הגיעה לסיומה (למרות שגם ההחלטה הזו עדיין נידונה במשרד החינוך). כולם מותשים מהשינויים התכופים מדי, ההנחיות הלא ברורות והמתח המתלווה לשאלה: "מה עכשיו?".
הסגר של תקופת הקורונה והשינוי הפתאומי בשגרת החיים הקשו מאוד על כולם, אך בעיקר על הילדים והמבוגרים עם הצרכים המיוחדים, שזקוקים מאוד לשגרה שלהם ולסדר יום קבוע. לכן אין זה מפתיע שברגע שהיה אפשר חזר אריאל בובליל באופן מידי להתנדבות שלו בגמ”ח קהילת ברנע, אותו מנהלת מלי רחמים.
אריאל לוקח חלק בפעילות הגמ”ח מזה כשמונה חודשים, והיה זה צעד אחד נוסף אותו יזמה רחל אימו, במטרה לשלב אותו עד כמה שניתן בחברה ה’רגילה’. “המנהלת של הגמ”ח היא חברה טובה שלי והצעתי לה לשלב את אריאל, היא בהתחלה לא ידעה איך לאכול את זה, אבל הסכימה לנסות בשמחה. אריאל מאוד התלהב מהרעיון ויצאנו לדרך”, מספרת רחל, “במפגשים הראשונים זה לא היה קל. יש שם כ-25 מתנדבים, צעירים ומבוגרים, שבהתחלה נרתעו קצת, צחקו על זה שאריאל מדבר לפעמים בלי קשר והוא לא מבין סיטואציות חברתיות. אך תוך זמן קצר הם למדו להכיר אותו והיום מקבלים אותו שם בצורה מדהימה ובזרועות בפתוחות. כולם אוהבים אותו מאוד ואני שומעת עליו רק מחמאות ודברים טובים וזה מאוד מרגש. גם אריאל עצמו מאוד אוהב ללכת לשם, הוא מרגיש רצוי ואהוד וזקוק לחברה וכשהוא משלב את זה עם נתינה לאחר זה מאוד מספק אותו וממלא אותו”.
זה ממלא אותו. אריאל בובליל ממלא את הקרטונים במזון לנזקקים בגמ"ח ברנע
אריאל הוא השני במשפחה בת חמישה ילדים. כבר כשהיה בן שנה וחצי החלה רחל לשים לב שמשהו אינו כשורה. “למרות שהוא התפתח מדהים ועשה הכל לפני כולם והיה חכם מאוד הרגשתי שמשהו לא בסדר”, משחזרת רחל, “הוא היה היפר אקטיבי בצורה יוצאת דופן ולא רגוע. בהמשך התחיל עם כל מיני מאפיינים אוטיסטיים, שאני ידעתי לזהות כי עבדתי בעבר עם ילדים כאלה”. הם החלו בסדרה של אבחונים, אולם את ההדרה הסופית הם קיבלו רק כשהיה בן 6. “ככל שהוא גדל הופיעו עוד מאפיינים, הוא לא תקשר בצורה רגילה והיה לרוב בעולם משלו. אבל יחד עם זאת היה חכם מאוד וזה בלבל גם את המומחים. אז העלו כל מיני אפשרויות, עד שקיבלנו את האבחנה הסופית שאריאל על הרצף האוטיסטי”.
שלושה נושאים מרכזיים נמצאים על סדר היום הכללי של חיינו המצב הכלכלי – השלכות הקורונה המצב הבריאותי – השלכות הקורונה המצב המדיני בטחון – תכנית המאה והסיפוח שבעקבותיה
פיני ביטון. צילום: פבל
המדהים הוא שבתקופה שבה כמעט הכל גלוי, דווקא בשלושת הנושאים המרכזיים של חיינו, רב הנסתר על הגלוי. מוזר, לא? הרי כל היום מדברים על זה. הרי אין לך תכנית בוקר, מהדורת צהריים או פאנל משודר של שעת ערב שבו אחד מהנושאים הנ"ל – או כולם – לא מקבלים ביטוי. אז איך זה שרוב הציבור לא באמת יודע מה בדיוק קורה ולאן פנינו. אם הייתי רוצה לכתוב תזה בעבודת גמר סמינריונית על "תפקידה של התקשורת בחיינו", הייתי אמור כמובן, להתייחס לרעיון המרכזי ולכתוב שתפקידה העיקרי הוא חשיפת מידע לציבור – או חשיפת הציבור למידע- ובהמשך להסביר את חשיבותה של התקשורת כ"חומת המגן של הדמוקרטיה" ועוד הרבה 'בלה בלה בלה'. אבל בינינו, עד כמה המידע הנשפך עלינו מידי בוקר מחזיק מים עד הערב? עד כמה ההקשבה המלאה שלנו לכל המומחים והפרשנים מביאה אותנו לרמת ידיעה טובה יותר בתחום המדובר?
אני מניח שהרוב המוחץ נמצא בצד שלי – הצד של הלא באמת יודעים – ואני דווקא שייך לאלה שמקשיבים. כמו רבים מכם קוראיי היקרים, גם אני צרכן תדיר של חדשות ומידע. כמו רבים אחרים, גם אני מכלה את זמני מול תכנית בוקר עם פאנל של מומחים וסוגר את היממה, עם מהדורת הלילה המסכמת. ועדיין, הולך לישון בידיעה ברורה שלא הכל ברור לי. ואני נחשב איש תקשורת. אני מאמין שאין כאן יד מכוונת, אבל ברור לי שאם יש מישהו שרוצה שתהיו מבולבלים זהו דווקא ה"פוליטיקאי הממוצע". זה שמעניינת אותו בעיקר שרידותו הפוליטית. באופן די פרדוקסלי יוצא שהתקשורת – בלי כוונה – משלבת ידיים עם הפוליטיקאים שרוצים שנהיה מבולבלים. ובאופן עוד יותר פרדוקסלי, דווקא ריבוי המומחים והשיח באולפנים, כמו גם כמות המלל והדעות המוגשות לנו מידי בוקר וערב, הם אלה שיוצרים את הבלבול. אתה קם בבוקר עם ידיעה שמסיכה זה טוב והולך לישון בערב עם הבנה שזה לא בטוח בכלל. אתה קם בבוקר עם ידיעה שהתכנית הכלכלית החדשה מיטיבה עם בעלי העסקים הקטנים והולך לישון בערב עם הבנה שדווקא הם אלה שנפגעים הכי הרבה. אתה קם בבוקר עם ידיעה שתכנית טראמפ תביא לנו את הגאולה והולך לישון בערב עם הבנה שהיא כנראה תקדם חלום בלהות של כל איש ימין מצוי (הקמת מדינה פלשתינית וחלוקת ירושלים).
אז… איך מתמודדים עם הכאוס התודעתי הזה? איך לעזאזל, מפעילים מסננת אפקטיבית לבליל המידע שנשפך עלינו מכל עבר? לצערי, לא איש בשורות אנוכי, בטח לא בשאלות הגדולות. אני מעדיף להיות כמוכם בצד של התוהים ולא להוסיף לבלבול הקיים. יחד עם זאת, כבעל טור שמשתדל מאוד לא "לעלות על טורים" מכל מה שקורה, אין לי כוונה לצאת פטור בלא כלום, ולכן ממליץ ללמוד לצמצם התמקדות בכותרות ולקרוא מעט יותר על המהות. להתייחס יותר לדעות של מי שאינו בעל עניין (אנשי מקצוע, לא פקידי ממשלה או פוליטיקאים ואנשי תקשורת מטעם) ובסוף בסוף להשתמש בכלי הכי אפקטיבי בימינו אלה: הטלת הספק. תטילו ספק בהכל, גם אם מי שאומר לכם את הדברים הוא האדם הכי אהוב, הכי מוערך והכי מקובל עליכם. רוצים להתחיל נכון? תטילו ספק בכל מה שכתבתי כאן… ותתקדמו. בהצלחה.
בין משחקי הליגה למשחק חצי גמר גביע המדינה ששיחקה השבוע הפועל תל אביב, במועדון האדום הודיעו כי הבלם האשקלוני רז שלמה חתם על חוזה חדש ל- 4 שנים בקבוצה באמצעות סוכנו אבי נמני.
שלמה (20), החליט בגיל 13 לעזוב את מחלקת הנוער של הפועל אשקלון שבה החל את צעדיו הראשונים בכדורגל ולעזוב לטובת מחלקת הנוער של הפועל תל אביב. הבלם האשקלוני עבר בכל המחלקות הצעירות של האדומים מתל אביב מאז קבוצת ילדים א’ וסיים גיל נוער כשהוא חלק בלתי נפרד גם מהקבוצה הבוגרת בהפועל תל אביב. הוא השתלב בה במהרה והפך לאחד השחקנים החשובים בסגל כשאת הופעת הבכורה שלו ערך בתחילת 2017, בגיל 17 וחצי בלבד.
רז שלמה במשחק מול בית"ר ירושלים. צילום: ניר קידר
העונה, רז שלמה הפך לאחד מהשחקנים החשובים בקבוצה כשפתח כמעט בכל משחקי הליגה של הקבוצה ונחשב לבאנקר בהרכב ולאחד מהפרוספקטים המבטיחים בפרויקט “התינוקות של סיני וקלינגר” שמקדמים העונה בהפועל תל אביב. הבלם המוכשר אף הגיע העונה לסגל נבחרת ישראל הבוגרת וישנם רבים שמגדירים אותו כבלם העתיד של הכדורגל הישראלי.
יותר משנה אחרי היציאה הנסית ממצרים, שבועיים אחרי מעמד הר סיני, ניצוצות הקדושה טריים בזיכרונם של בני ישראל (או שאולי כבר לא) השבטים חונים על הגבול המערבי של ארץ פלשת ומשה שולח שניים עשר קציני מודיעין לרגל את הארץ.
משה שולח נציג מכל שבט – ומשימתם לאסוף מידע על הארץ משני סוגים: מידע צבאי על יושבי הארץ ומידע על הפוריות של הארץ עצמה.
ואחרי שכל המרגלים, קציני המודיעין האלו עוברים בכל הארץ שימו לב מה קורה – הם לא פונים לראש אמ"ן או למשה אלא, עורכים "מסיבת עיתונאים" לעם ישראל, בה הם מציגים בפניהם את תמונת המצב המודיעינית (כך נוהגים?).
אייל חסאן. צילום: פבל
הקול כאן, אחד וברור: הארץ פורייה אבל לא נוכל לעלות. העם היושב בארץ חזק, אין לנו הכלים להצליח. העם שומע את הדברים ומקבל אותם. בהמשך הם יציעו גם לשוב למצרים. יותר נוח, כנראה, להישאר במדבר בסוג מסוים של שקט וקביעות, מאשר להיכנס למלחמה שתוצאותיה אינן ידועות.
ואז מלמד אותנו כָּלֵב בן יפונה מהי מנהיגות, מהי מלחמה על האמת. לא יהושע בן נון הוא הגיבור הראשי כאן, אלא כָּלֵב. יהושע כבר סומן כעוזרו של משה. כָּלֵב לעומת זאת, לא סומן על ידי איש והיה אדם ללא ייחוס מיוחד. כמה כוחות נפש צריך כָּלֵב כדי לצאת נגד חבריו המרגלים ונגד העם? הרבה.
משה ואהרן שותקים ואז קם כָּלֵב בן יפונה, איש אמת, בעל חשיבה עצמאית ואומץ בלתי רגיל, ואומר את האמת שלו. אמת של בני חורין. כלב לא סותר את הנתונים ששאר המרגלים הציגו, אך כלב טוען בתוקף ששום ממצא לא ימנע אותנו מלעלות. יהושע מצטרף אליו, ובכך מוכיחים שניהם שהם ראויים להיכנס לארץ. הם לא הולכים עם הזרם, יש להם חשיבה עצמאית. זו הדוגמא הנכונה. זה המסר – כך נרצה לחנך את ילדינו בחברה הישראלית: לחקור, לתהות, לא לומר אמן "על עיוור" וללכת גם נגד הזרם ולמען האמת.
ומכאן, לחולשת הרוח הכל כך מסוכנת, לייאוש שאין לו מקום בחינוך, בצבא ובכלל: המרגלים הנשלחים למשימה צבאית נדרשים להתחזק, משה דורש "והתחזקתם". במקום והתחזקתם, הם הביאו עדות לחולשתם – הם פגשו שלושה ענקים בחברון: אחימן, ששי ותלמי ועשו מהם כאילו כל הארץ מלאה בענקים כמותם. הענבים הענקיים מעידים שהם נועדו לאוכלוסייה של אנשים ענקיים ואילו אנחנו ממש מסכנים מולם… (רק חסר דמעות שמיד יגיעו – מהעם).
אבל האמת הייתה שונה, הענקים היו בודדים ואילו השפע של ארץ ישראל היה גדול ונפוץ – ההזדמנות הייתה גדולה מהסכנה – וחטא המרגלים העיקרי היה שבמקום להתחזק בעיני עצמם הם הפכו חלשים ואמרו "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים" וגם החלישו את העם. ובנוסף חרגו מסמכותם המודיעינית – הבאת מידע ועברו גם לקביעה אסטרטגית – לא נוכל לכבוש הארץ.
נשאלת השאלה – מדוע המרגלים מקטינים עצמם, מדוע טוענים: היינו קטנים בעיני עצמנו ולכן היינו קטנים בעיניהם. מדוע ההערכה העצמית הנמוכה המשפיעה גם על תפיסת האחרים אותנו? כשאנחנו מרגישים חסרי ערך גם האחרים מורידים בערכנו. למה?
סיבה אפשרית להערכה העצמית הנמוכה של בני ישראל היא העבדות שאפיינה את חייהם הקודמים. בחיי העבדות אין לאדם יכולת השפעה על מה שקורה לו, חיי העבדות גורמים לדימוי עצמי נמוך ולחוויה של "חוסר אונים נלמד" מושג שנטבע על ידי הפסיכולוג מרטין זליגמן: כאשר אדם חווה לאורך זמן חוסר קשר בין פעולותיו ובין התוצאות שלהן, הוא נכנס למצב דיכאוני, מפסיק להאמין ביכולתו להשפיע על מה שקורה לו ומפסיק לפעול. הוא אפילו מפסיק לרצות, כפי שקרה לבני ישראל שאפילו מראה הפירות הגדולים והמתוקים ותיאור הארץ זבת החלב ודבש לא הצליחו לעורר בהם רצון עז להגיע אליה.
המרגלים המגיעים לארץ כנען אינם מאמינים בעצמם. הם מרגישים קטנים גם ברמה הגופנית וגם ברמה הנפשית מול תושבי הארץ הגדולים והחופשיים, השולטים בארצם ובגורלם. כך גם העם – בני ישראל "נסחפים" אחר דברי המרגלים. מדוע? משום שבעומק נפשם הם פוחדים להיכנס לארץ משום שהם מעוניינים בחיים פחות מאתגרים.
בשעה 23:34 התקבל דיווח במוקד 101 של מד"א במרחב לכיש על קטטה בין עובדים זרים, נתיני תאילנד באחד המשקים החקלאיים סמוך לקיבוץ יד מרדכי מדרום לאשקלון.
על פי הדיווח במהלך הקטטה נדקרו ונפצעו.
חובשים ופראמדיקים של מד"א הוזעקו למקום והעניקו טיפול רפואי ראשוני ומיד פינו מהמקום גבר כבן 35 במצב קשה מאוד, בהכרה, עם פציעות בגופו, וגבר נוסף בשנות השלושים, במצב בינוני עם חבלות.
"כשהגענו למקום, פועלים זרים הובילו אותו לשטח חקלאי שם שכב גבר כבן 35 בהכרה מלאה, הוא סבל מפציעות בגופו, גבר נוסף בשנות השלושים עם פציעות, התהלך בסמוך, הענקנו להם טיפול רפואי מציל חיים, ופינינו אותם לבית החולים, כשמצבו של אחד קשה מאוד והשני בינוני" סיפר פאראמדיק מד"א בני פוקס.
רגע היסטורי בישיבה התיכונית צביה באשקלון, ראש הישיבה ב-25 שנים האחרונות, הרב ניסים לוזון, החליט לפנות את מקומו לרוח צעירה וחדשה, הרב משה ויצמן. הוא עצמו לא עוזב את הישיבה וימשיך לכהן בה כמחנך כיתה.
ישיבת צביה
בישיבה אומרים כי כבר חודשים ארוכים הייתה הרגשה שהרב לוזון אכן יבקש לזוז הצידה ולהתרכז בחינוך ובלימוד תורה. "לפני כשנה אמרתי לעצמי, זאת שנת תש"פ היא שנת ה-25 שנה שאני מנהל את הישיבה", אמר השבוע הרב לוזון לכאן דרום והוסיף: "זכיתי להקים אותה וחשבתי שאחרי 25 שנה מן הראוי לדעת לתת לאנשים אחרים גם לקבל את תפקידי הניהול ולרענן את המערכת. הגיע הזמן לחדש ולרענן. לא רציתי להישאר בתפקיד כי אני חושב שמוסד כמו ישיבת צביה עם 450 תלמידים, עם הרבה כיתות, טוב שינהל אותה בחור צעיר, נמרץ ורענן. מה שמעניין אותי זו טובת הישיבה וזה מה שצריך להיות".
תומר גלאם עם ראשי ישיבת צביה: הרב ניסים לוזון וציון פשוט
כשהחל לכהן בתפקידו, היה הרב לוזון מתגורר ביישוב כפר דרום שבגוש קטיף, ומשם היה מגיע בכל בוקר לישיבה באשקלון. לאחר הפינוי של גוש קטיף מרצועת עזה, הוא עבר להתגורר במשך מספר שנים באשקלון עד שבנה את ביתו בישוב נטע שבחבל לכיש. "אני זוכר את היום הראשון שפתחנו את הישיבה והגיעו 21 תלמידים לכיתה ז'. הקמנו את הישיבה מאפס, בלי מעבדה, בלי לבורנטית, עם מזכירה בת שירות לאומי, בלי אב בית", נזכר השבוע הרב לוזון ומודה כי הישגים הרבים שאליהם הגיעה הישיבה, מבחינתו זה חלום.
אליפות הסייבר הארצית 2019. נבחרת ישיבת צביה אשקלון במקום הראשון
בשנים האחרונות הצליחה ישיבת צביה אשקלון להיות מדורגת בצמרת בתי הספר עם אחוזי הבגרות הגבוהים ביותר באשקלון וגם קטפה פרסים מכובדים באליפויות סייבר ארציות.
מאז שעות הבוקר המוקדמות פשטו לוחמי ובלשי משטרת ישראל באזור מרחב לכיש על עסקים להמרת מטבע חוץ ושירותי הלוואות ודירות של חשודים במתן הלוואות בשוק האפור. סכומי כסף גדולים נתפסו, מחברות רישום הלוואות, רכבים ועוד. עוכבו 9 חשודים מהם נעצרו 4, חלקם משתייכים לארגוני פשיעה.
מבצעים חיפוש בבתים. צילום: דוברות המשטרה
עם הינתן האות לפתיחת המבצע כנגד מקורות ההכנסה של גורמים המעורבים בפשיעה בדרגות שונות יצאו הבוקר לוחמי ובלשי יס"מ לכיש, לוחמי יחידת יואב, ומג"ב בשיתוף עם פקיד שומה חקירות מס הכנסה ירושלים והדרום והיחידה לביקורת ניהול ספרים ארצית לאשדוד, אשקלון, שדרות, קרית מלאכי וקרית גת.
במהלך המבצע נערכה פשיטה על 3 עסקים להמרת מטבע חוץ, שם נתפסו מחברות בהן נוהלו הרישומים כנגד לווים, כסף מזומן בסכום של מעל 150.000 שקל, צ'קים בסך של למעלה ממיליון ש"ח, מסמכים בנקאים,מחשבים וטלפונים ניידים.
פשיטה על צ'יינג'. צילום: דוברות המשטרה
כסף מזומן שנתפס. צילום: דוברות המשטרה
בהמשך הגיעו הלוחמים לבתיהם של חשודים במתן הלוואות בשוק האפור, שם נתפסו מחברות ניהול ההלוואות, כסף מזומן ועוד. עוד נמצא במהלך החיפושים כסף החשוד כמזויף ושני כלי רכב. מחר תבקש המשטרה להאריך את מעצרם של החשודים.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
"המשטרה תפעל בכל האמצעים העומדים לרשותה כנגד המקורות הכלכליים של גורמים עבריינים, אשר פוגעים בבטחונו ובשלומו של האזרח הנורמטיבי", כך נמסר מהמשטרה.
בעקבות הפרסום התעוררה סערה בעירייה ואל נתן החלו להגיע פניות רבות והופעלו לחצים מצד גורמים רבים בעירייה, חלקם בדרגים בכירים, שביקשו ממנה להמשיך בתפקידה ולהמשיך ולנהל את עיריית אשקלון.
תומר גלאם ואירית נתן. צילום: דוברות העירייה
כעת הודיעה נתן לראש העירייה, תומר גלאם, כי היא חוזרת בה מכוונתה לסיים את תפקידה וכי היא תמשיך לנהל את עיריית אשקלון עד להודעה חדשה.
עו"ד רונן משה התמחה שנים רבות במשרד עו"ד רם כספי, בין משרדי עורכי הדין המובילים בארץ. במהלך השנים צבר עו"ד משה ניסיון מקצועי רב בייצוג משפטי של אנשים פרטיים וחברות, הוא מוכר ומוערך כאחד מעורכי הדין שכדאי לכם להכיר בתחום האזרחי והמסחרי. בין היתר מתמחה בייצוג בבתי משפט, ליווי עסקאות מורכבות, אחריות מקצועית, ליטיגציה מסחרית ולשון הרע.
עו"ד משה בעל תואר ראשון במנהל עסקים מבן גוריון שם למד כעתודאי, בעל תואר שני במדעי המדינה מבר אילן, ובעל תואר במשפטים בהצטיינות מהמרכז הבין תחומי בהרצליה.
לאחר למעלה מעשור בו התמחה ועבד במשרד עו"ד רם כספי, החליט עו"ד משה לפתוח את משרדו העצמאי באשקלון ולפעול בעיר בה גדל ובה הוריו גרים עד היום.
על משרדו הקודם אמר עו"ד משה: "ניתנה לי הזכות ללמוד מהטובים בתחומם, עו"ד כספי הוא אחד מעורכי הדין הבכירים במדינה, מהשורה הראשונה. המשרד שלו מתמחה בתיקים אזרחיים מורכבים ועסקאות כמו גם בפלילי, אזרחי וצווארון לבן ומוכר בזכות ניהול תיקים מורכבים ומפורסמים.
"במהלך עשר שנות עבודתי במשרד עו"ד כספי, שימשתי כיועץ משפטי של חברות גדולות מאוד במשק המנהלות מחזורים כספיים של מיליארדי שקלים. צברתי ניסיון רב בתיקים משפטיים ואף בעסקאות מורכבות ובליטיגציה מסחרית. ייצגתי בתיקים של מחלוקות מסחריות בין חברות ובין ואנשים פרטיים, התמחיתי בבוררויות ובתיקים פליליים של חברות, ברגולציה ממשלתית ועבודה מול משרדים ממשלתיים, וכן בתחום המיזוגים והרכישות.
אילו שירותים מספק משרדך העצמאי?
"כיום אני מנהל שני משרדים, באשקלון ובמרכז, בתחום האזרחי בעיקר כולל משפט מסחרי, דיני חברות, ניהול מו"מ וקידום עסקי.
"השירותים שאנו מספקים במשרד מתחלקים לשניים: בתחום החברות והתאגידים אנו מתמחים בייצוג בבתי המשפט בעסקאות וסוגיות מורכבות הקשורות בחברות ותאגידים, ייעוץ משפטי לחברות בעלות מחזור כספי גבוה, ליטיגציה מסחרית, ייצוג במשא ומתן מול קבלנים וגורמים עסקיים שונים, חוזים ועסקאות רחבות היקף, מיזוגים ורכישות, רגולציה מול משרד התחבורה וגופים ממשלתיים ורגולטורים אחרים, ריכוז נושא הנגישות בארגונים והתקשרויות עסקיות.
"בתחום הפרט אנו מתמחים בצוואות וירושות, חוזי מכירה, טיפול בלשון הרע, ייצוג בבתי משפט בתיקים פליליים, אפוטרופסות וייפוי כוח מתמשך ועסקאות נדל"ן.
"אני מאמין בניהול תיק בצורה מקצועית ומעמיקה לדוגמא בתחום הליטיגציה האזרחית, אני עובד עם לקוחותיי באופן מעמיק וייסודי בכדי ללמוד את טענותיהם ולהכין תיק הגנה משפטי אפקטיבי בהתאם שיובא להתדיינות משפטית. אני מספק ללקוחותיי הליכים חלופיים לפניה לבית משפט בכדי להגיע להסדר, כגון תיווך, בוררות, ומו"מ עם הצד השני. במידה ואין מניעה מללכת לבית המשפט, אני מכין את התיק תוך התוויית אסטרטגיה תואמת, מובילה ומנצחת. לכל אורך הכנת התיק, ליווי וייצוג, אני מייעץ ללקוח ומשתף אותו בכל שלב בניהול התיק".
"בנוסף, לאחרונה במסגרת הליווי המשפטי שסיפקנו נוצרו שיתופי פעולה עסקיים, נוצר צוות להשקעה וייעוץ עסקי לחברות בקשיים וגם כאלה בצמיחה, קיים צוות ייעודי הפועל בתחום זה, הכולל מומחים מתחומים חיוניים, ביניהם: מנהלי כספים, מנהלי תפעול, יועצים ניהוליים, יועצים עסקיים, ועוד שאחראי על בנייה וביצוע של אסטרטגיה עסקית נכונה, יצירת קשרים ושיתופי פעולה עם משקיעים פוטנציאליים".
עם אילו סוגיות משפטיות לקוחות פונים למשרדך?
"חברות פונות בכל היבטי ליווי וייעוץ להנהלת החברה, עסקאות שהחברה מבצעת החל מהעסקה הקטנה של הזמנת חומרי גלם ועד להשקעות בתחומים ניכרים. פניות להכנת החוזים, עמידה ברגולציה והגבלים עסקיים, ייצוג החברה בתביעות משפטיות, ועוד.
"אנשים פרטיים פונים במחלוקות משפטיות שונות הכוללות: התנהלות מול בנקים וחובות, עסקאות פרטיות, מחלוקות כספיות ועוד".
מהם היתרונות אותם משרדך מספק?
"ידע מקצועי וניסיון מהשורה הראשונה. כמשרד בוטיק, הלקוח מקבל ליווי אישי צמוד וזמינות תמידית שלא כמו ברבים מהמשרדים הגדולים, אנו רואים בלקוח לב ליבת המשרד וישנה השקעה משמעותית בכל לקוח ולקוח".
תאונות הדרכים באשקלון מתרחשות כל יום. לגורם האנושי ולחוסר הזהירות מתווספים גם ליקויי בטיחות כתוצאה מתחזוקה רשלנית של כלי רכב שעלולים להיות הגורם להתרחשות התאונה, להעצים את הנזקים והפציעות במהלכה ואפילו חלילה לגרום למותם של בני אדם.
בתקופה האחרונה הצטברו במשטרה חומרי חקירה אודות התנהלות של חברת דן בדרום המאפשרת לצי האוטובוסים שלה להמשיך בפעילותו למרות ליקויי בטיחות ותקינות חמורים.
אוטובוסים של דן בדרום במסוף רמז. צילום: אלירם משה
אתמול בשעות הבוקר שוטרי משטרת אשקלון ושוטרי היחידה לרכב כבד באגף התנועה ארצי, הגיעו לתחנה המרכזית וקיימו פעילות אכיפה ממוקדת באוטובוסים באוטובוסים של החברה באשקלון.
במהלך הפעילות שהייתה בחלקה סמויה השוטרים השתמשו במגוון אמצעים שאפשרו להם לבדוק לעומק את האוטובוסים.
אחד האוטובוסים שהורדו מהכביש. צילום: דוברות המשטרה
הבדיקה העלתה ליקויי בטיחות ותקינות חמורים כמו תקלות חמורות במערכת בלמים, דלתות אוטובוסים שלא נפתחות אוטומטית כשהן 'מוטרדות' במהלך סגירתן, צמיגים בלויים ועוד.
החוג האקדמי למוזיקה חוזר לנגן. כך הוחלט בהנהלת המכללה, בניגוד ליתר החוגים האקדמיים במכללה שממשיכים למידה מרחוק. "הקורסים המעשיים במוזיקה אינם יכולים להילמד מרחוק", מסבירה ד"ר רחלי גלאי, ראש החוג האקדמי למוזיקה במכללת גבעת ושינגטון. "את המוזיקה חייבים להרגיש. לחוש את ההרמוניה, את הניואנסים בנגינה ובשירה, לדייק את המוזיקה. הקורסים המעשיים בכלי הנגינה השונים כוללים הן לימוד של אחד על אחד והן נגינה בהרכבים. בנוסף, לימודי הוראת המוזיקה ממחישים את אופן העברת השיעורים המעשיים. לכן, הלימוד בקמפוס כה חשוב ובלתי נמנע".
לפני 6 שנים נפתח במכללה החוג האקדמי למוזיקה המעניק תואר B.Ed.Mus והסמכה להוראת הנגינה בקבוצות וקיבל הכרה רשמית מהמל"ג. במסלול זה, מלבד הכשרת הסטודנטים להוראה, מושם דגש להכשרתם כנגנים מקצועיים ואמני מוזיקה שיכולים להוביל קבוצות נגנים. התואר מאפשר לבוגרים לצאת כאמנים שיוכלו ללמד את המוזיקה במוסדות החינוך, בקונסרבטוריונים, בלהקות, במקהלות ועוד.
"למרות צעירותו של החוג האקדמי", מוסיפה ד"ר גלאי, "פירותיו כבר נראים על הבמות הגדולות בישראל ובכיתות הלימוד במוסדות חינוך ברחבי הארץ. הרכבים, זמרים ונגנים יצאו מכותלי בית הספר אל הבמות הגדולות בישראל – בקונצרטים, במופעים ואף בתחרויות השירה בטלוויזיה המסחרית השתתפו תלמידי ובוגרי החוג וחלקם אף הגיעו למקומות מכובדים ביותר. זאת יחד עם היותם מורים/ות למוזיקה במוסדות חינוך, בקונסרבטוריונים וכיו"ב".
"לנגינה במסגרת קבוצתית בבתי הספר יתרונות רבים. היא יוצרת אקלים ייחודי, מפתחת את אישיות התלמיד ועולמו הרגשי, משפרת את היכולת להקשיב בתקופה בה ישנן לא מעט בעיות של הפרעות קשב וריכוז, מפתחת את ההשקעה האישית בד בבד עם ההתמודדות בקבוצה ובה דיוק, יצירתיות, מצוינות ויתרונות רבים נוספים. אנו מקווים לחזרה מלאה לשגרה והמשך הפצת המוזיקה לתלמידי ישראל ולאזרחי המדינה".
יום פתוח במכללת גבעת ושינגטון יתקיים ביום חמישי, כ"ו בסיוון התש"פ, 18.6.2020, בין השעות: 16:00-19:00 לפרטים והרשמה לחצו כאן
אם הייתם מבקרים בחטיבה הצפונית של אוגדת עזה בשלושת החודשים האחרונים, הייתם יכולים לראות מחזה קצת יוצא דופן – עשרות קצינים ונגדים שצועדים יחד עם אזרחים במסלול לאורך הגדר. לא מדובר בסתם טיול בטבע, אלא בפרויקט מיוחד בשם "שביל העוטף", שמטרתו לחבר בין מפקדי החטיבה המגנים על הגזרה לבין הגזרה עצמה בדרך מעשית במיוחד.
מטיילים ומתחברים. פרוייקט עוטף עזה. צילום: דו"צ
"שביל העוטף הוא בעצם מסלול באורך של 48 קילומטרים שסללנו מקיבוץ זיקים בחוף ועד קיבוץ בארי", מספר קצין העורף של החטיבה הצפונית, רס"ן אלעד הורן, שהוביל את הפרויקט, "הרעיון הוא לחבר בצורה טובה יותר בין צה"ל למרחב האזרחי ולגזרה".
מטיילים ומתחברים. פרוייקט עוטף עזה. צילום: דו"צ
בשבוע שעבר, לאחר שהתקיימו כבר מספר מפגשים, צעדו 48 אנשים את המקטע האחרון והארוך ביותר של המסלול, באורך של 13 קילומטרים.
דווקא בימים אלה כשאת העולם המערבי מעסיקות הפגנות נגד גילויי גזענות בין שחורים ולבנים בארצות הברית הצליחה מודעה קטנה אחת שפורסמה ברשת, ועליה לוגו של עיריית אשקלון לעורר כעס בקרב בני הקהילה האתיופית ובכלל אצל מי שסולד מסטראוטיפים פסולים.
אל רשת הפייסבוק הועלתה אתמול מודעה הנושאת את לוגו עיריית אשקלון ומבשרת על הוספת 150 עובדי ניקיון לעבודות בשכונות. "פרסנו 150 מנקי רחובות בשכונות" נכתב במודעה בגדול ומתחת לזה הוצג אדם כהה עור, כשהוא לבוש בגדי עבודה, בידו מטאטא רחובות ופח זבל. חשוב לציין, כי לא העירייה פרסמה את המודעה, אלא גורם במשרד פרסום מקומי שאחראי על עיצוב המודעה.
גזענות או חוסר תשומת לב? כך נראית המודעה המדוברת
מי שנחשף למודעה והתחלחל הוא הפעיל החברתי אבי ילאו יו"ר מפלגת צדק שהתמודדה לכנסת. "זה לא משהו שניתן להתעלם ממנו לאור העובדה שאנחנו יודעים מה הן העמדות ביחס לשחורים, שבעצם יש יחס שהוא גזעני-סטריאוטיפי ולכן פרסומים כאלה מייצרים עוד יותר סטיגמות וסטריאוטיפים כלפי האוכלוסייה השחורה ובעיקר הקהילה האתיופית", אמר לנו הבוקר ילאו והוסיף: "העליתי פוסט וכתבתי בו שהפרסום הזה הוא פרסום פוגעני ונבזי שצריך להפסיק אותו לאלתר ובתוך זמן קצר, החברה שפרסמה יצרה איתי קשר. הם הסירו את הפרסום והבינו שהם עשו פה טעות. אמרו שזה לא היה מכוון ושנעשה בתום לב. גם מהעירייה פנו אליי מידית. הם אמרו שלא היו מודעים לפרסום הזה ושלא היה את האישור שלהם לפרסום הזה, אבל בסופו של יום המסר עבר".
אבי ילאו
ילאו מדגיש כי אינו מבקש לעשות שיימינג לחברת הפרסום או לעיריית אשקלון. "הכוונה הייתה לגרום לכך שאנשים ישימו לב שהפרסומים האלה הם בעייתיים ולעיתים הם גם פוגעניים".
למה לדעתך אותו גרפיקאי בחר באיש השחור כדי להמחיש במודעה אדם שעובד כמנקה רחובות? "הם אמרו שזה משהו גנרי, שלא היה מכוון, זו התמונה שהייתה להם ולכן הם פרסמו את זה בצורה כזו. אלא שבסופו של יום להגיד גנרי ולהשתמש כל הזמן בשחור כדי לתאר את הדבר השלילי, בטח שאנחנו יודעים שגם בשפה שלנו יש בה אלמנטים של הגחכה או של גזענות כלפי שחורים, זה דבר שהוא לא מתקבל על הדעת ואני חושב שהם לא התכוונו לקבוע כאן ולא לנקוט באיזה שהיא פעולה גזענית אבל זה רק מלמד אותנו שמדובר בפעולה שיטתית. כי הרי הוא היה יכול לבחור בדמות לבנה או לצבוע את הדמות בלבן, אלא שאין דרך יותר טובה לתאר את המנקים האלה אלא בדמות שחורה. הרי מה זה אומר לנו הפרסום הזה? שהשחורים הם המנקים".
נגיף הקורונה אמנם משתולל כמעט בכל העולם אך בל נשכח שגם נגיף האיידס עדיין קיים ומדבר אנשים ומביא למותם.
אסיר בבית הכלא שקמה אשר נושא את נגיף האיידס מואשם בימים אלה בבית המשפט בניסיון להדביק אסירים וסוהרים בנגיף הקטלני.
את כתב האישום הגישה היום עו"ד חיימנות חנה מוצ'ה מפרקליטות מחוז דרום לבית משפט השלום באשקלון. על פי כתב האישום, בסוף השבוע האחרון ביקש האסיר ולרי אשורוב, תושב שדרות בן 42, מהסוהרים להתפנות למרפאה כי לא הרגיש טוב. הם ביקשו ממנו להוציא את ידיו מאשנב התא כדי שיוכלו לאזוק אותו בטרם הם מוציאים אותו מתאו. כאשר הושיט ידיו לאשנב על מנת להיאזק, שלף אשורוב סכין גילוח שהחביא בכף ידו וחתך את ידו של הסוהר.
מעצר חשוד. צילום ארכיון: דובר המשטרה
כמה דקות לאחר מכן, הגיעו למקום שני סוהרים והבחינו דרך האשנב כי האסיר שהיה בתוך התא, חתך את ידיו ואת צווארו. הם ביקשו מהנאשם לצאת מהתא ולהתפנות למרפאה לשם קבלת טיפול, אך הוא סירב ואמר להם "אני רוצה למות ואתם גם תמותו".
אחד הסוהרים אשר עמד סמוך לדלת התא, התכופף כך שפניו היו סמוכות לאשנב, ושוחח עם הנאשם כדי לשכנעו לצאת מהתא. תוך כדי שהשניים משוחחים, הניף האסיר, שהוא כזכור נשא איידס, את ידיו לעבר הסוהר כך שטיפות דם ניתזו ופגעו בידיו ובפניו של הסוהר. מיד לאחר מכן ניגש הסוהר לשטוף את פניו.
השבוע פנה ארגון זכויות האדם בצלמו לראש עיריית אשקלון, תומר גלאם ולחברי מועצת העיר בבקשה להנגיש את החוף הנפרד לנכים.
כידוע בעיר קיימים מספר חופים, כששניים מהם נגישים באופן מלא והשאר נגישים באופן חלקי, אולם החוף הנפרד ולמעשה נכים תושבי אשקלון והדרום השומרים על אור חיים דתי ומעוניינים לרחוץ בים לא זכו עד כה להנגשה כלל.
החוף הנפרד. צולם בדצמבר 2016. צילום ארכיון: משרד מבקר המדינה
במכתב ששלח מנכ"ל הארגון שי גליק נכתב "ים לא נגיש לנכים הוא כמו בריכה בלי מים. החוף הינו משאב טבע עבור כלל אזרחי ישראל ללא הבדל דתים או לא. לא ייתכן שנכים דתיים וחרדים לא ימצאו פיתרון ויאלצו לנדוד לחופים נגישים שהקרוב ביותר הינו באשדוד. כזכור בעיר תל אביב הודיע ראש העיר רון חולדאי שהוא מנגיש את כלל החופים ובתוכם החוף הנפרד.
כך נראה השביל כמה מאות מטרים משם בחוף דלילה. צילום: מחלקת חופים בעירייה
אולם בחוף הנפרד אשקלון אכן ישנה חניה ושירותים מותאמים לנכים אך לא ניתן להגיע למים בכיסא גלגלים. ולכן עיקר חסר מן הספר. הפיתרון הנדרש הינו שביל מהחוף למים דבר שעלותו הינה זעומה".
עוד ציין גליק כי אין חצי הנגשה. או שההנגשה הינה עד הסוף או שנכים נשארים בחוץ.
⇔
⇔
⇔ 
