כאן דרום – אשקלון

המקומון של אשקלון

Author Archives: אלירם משה

  1. ברק בריגה מגלה מה התרחש מאחורי הקלעים בקמפיין שמעוני

    1 Comment

    בדיוק לפני שנה, במהלך חודש ספטמבר, היה עסוק הפרסומאי ברק בריגה בלקוח הכי חשוב לו באותה העת – ראש העירייה לשעבר איתמר שמעוני. הם היו במהלך הקמפיין, אחד היצריים שחוותה העיר אשקלון, שבו התמודדו ראש בראש: שמעוני מול ראש העירייה, אז בפועל – תומר גלאם. מערכת הבחירות הזאת הייתה רוויית השמצות ומתחים, הובילה את העיר אשקלון לנקודת רתיחה ופילגה את תושביה לשניים.

    בריגה, שמשרד הפרסום שלו "HERO", היה אחד המשרדים הפעילים בעיר, קיבל אז הצעה שאי אפשר לסרב לה – לנהל את קמפיין הבחירות של שמעוני. את ההצעה קיבל בריגה כחצי שנה לפני מועד הבחירות. ההיכרות בין השניים החלה כמה שנים קודם לכן, כשבריגה היה יושב ראש מטה הצעירים של שמעוני.

    איתמר שמעוני במהלך הקמפיין. צילום: מטה שמעוני

    'יש המון מה ללמוד ממנו". איתמר שמעוני. צילום: מטה שמעוני

    מה הרגשת כשהוא פנה אליך?
    "כשאיתמר הגיע אליי עם ההצעה לנהל את קמפיין הבחירות שלו, ראיתי בזה קודם כול הזדמנות מקצועית עבורי. מעבר לז,ה ידעתי שאני יכול לעשות את זה על הצד הטוב ביותר ושיש לי את כל הכלים והיכולות".

    גם החמיא לך כשהוא פנה אליך?
    "כן. זה מאוד החמיא לי. איתמר הוא אדם מיוחד, טוב, בולדוזר אמיתי. אדם שעשה פה בתקופה קצרה דברים שראשי אחרים לא הספיקו בכהונות של שנים. אז החלטתי לקחת את ההצעה בשתי ידיים, למרות שהיה לי ברור שאני הולך להתמודד עם הרבה מאוד אתגרים לא פשוטים בכלל".

    מה הם היו?
    "התמודדתי עם אתגרים מגוונים, ובראשם התדמית הציבורית של איתמר. זה לא סוד שבתקופה שלפני הבחירות התדמית הציבורית שלו נפגעה. היו כאן קבוצות שלמות שהתנגדו שיחזור לזירה הציבורית. עמדו נגדו שני כתבי אישום. אחד בנושא האישי, שברגע שהוא נסגר על ידי הפרקליטות הוא סתם פיות. והשני עדיין מתברר בין כותלי בית המשפט. מעבר לזה שהצד השני מתמחה בקמפיין נגטיבי. זה ללא ספק אתגר לכל פרסומאי באשר הוא, לא משנה כמה שנות ניסיון יש לו ומה כליו ויכולותיו".

    גם העבודה שהרצת מועמד שאולי לא יכול היה לכהן לו היה נבחר בעייתית. לא?
    "החטיבה המשפטית של הקמפיין הוציאה באותה תקופה הבהרה שעסקה בשאלה האם איתמר יוכל לכהן או לא. היא השיבה שלא תהיה בעיה משפטית, כל עוד לא הוכרע מעמדו. אני חושב שלא הייתה לזה מניעה משפטית. אני, כבן אדם, מאמין בצדקת הדרך של כל אחד, וצריך לתת למערכת המשפט לעשות את עבודתה נאמנה. כל עוד אדם לא הורשע הוא בחזקת חף מפשע, אסור לשכוח את זה. עוד חודש-חודשיים יינתן גזר הדין שלו, ואני באמת מאחל לו את הטוב ביותר ושיזוכה, בעזרת השם".

    "איתמר הוא כוכב רוק"

    אין ספק שבריגה קיבל לידיו לקוח מאתגר שלא היה אז בנקודת השיא שלו. לטענתו, מה שעוד הקשה על העבודה הוא העובדה שגם מערכות התקשורת, הארציות והמקומיות, היו נגד שמעוני. "אני מצר על הדבר הזה מאוד", הוא אומר, "ראיתי מקרוב כמה איתמר ומשפחתו סבלו מזה. הכפשות חסרות רסן, בלי גבולות, בלי כבוד, בלי אחריות. דרדור שיח למקומות שאתה לא רוצה שיהיו בשיח הציבורי. ציד מתוזמר שהתנהל נגדו. איתמר זה שם שמעורר הרבה מאוד רעש, כוכב רוק. אבל התמודדתי גם עם האתגר הזה, שהוא ללא ספק היה אתגר רציני. בזמן שראשי ערים אחרים, שהיו חשודים או נאשמים בדברים כאלה ואחרים, התרסקו, איתמר המריא. ערב בחירות הגענו לסיטואציה שהיא חסרת תקדים בעיני, שבה ראש העיר בפועל, תומר גלאם, הצטייר כאנדרדוג. הסקרים ניבאו לאיתמר ניצחון בסיבוב הראשון. זה להגיע משום מקום, זה קרה בעקבות קמפיין בחירות מחושב, אסטרטגי, מתוכנן ומנוהל היטב. נעשתה כברת דרך, התבגרנו על כל המכשולים והמשוכות. הציבור התחיל שוב לפרגן ולתמוך, ואיתמר חזר לגדולתו".

    ברק בריגה בקמפיין הבחירות של איתמר שמעוני ב 2018.

    ברק בריגה בקמפיין הבחירות של איתמר שמעוני ב 2018

    וערב הבחירות אתה מסתובב עם התחושה שהניצחון בכיס שלכם?
    "לא תחושה, היה אפשר לראות את זה. הסקרים הראו את זה. אתה מריח אם אתה שם או לא שם. הקמפיין היה איכותי ובשורה התחתונה, במקומות שבהם אחרים התרסקו אני, למרות נקודת הפתיחה המורכבת שהתמודדתי איתה, הבאתי אותו לתוצאה שפגעה כמעט בול במטרה. מדובר פה בהישג אדיר".

    הישג אדיר, אבל עדיין לא ניצחון.
    "זה נכון, עדיין לא ניצחון. אין מה לעשות, לא לנצח זה מאכזב וזה כואב, כי אתה יודע שעשית את העבודה הנכונה והטובה. והיינו כמעט שם, אז זה עושה צביטה קטנה. אבל אני מאמין שזה היה שיעור. למדתי המון והתמודדתי עם המון דברים מאתגרים, מעניינים ומלמדים. גם מאיתמר כאדם למדתי, יש המון מה ללמוד ממנו. הוא איש ניהול בכל רמ"ח איבריו, מקצוען אמיתי. ולפעמים כשאתה מקבל את הכמעט, זה נותן טעם לעוד".

    "לא ראיתי פוטנציאל באייל אביטל"

    אחד המהלכים מעוררי המחלוקת שביצע שמעוני במהלך הקמפיין היה הצנחתו של עו"ד אייל אביטל כמספר 2 שלו וכמי שאמור בעצם להחליף אותו בתפקיד ראש העירייה בזמן ההשעיה. אף שאביטל הוא אדם סימפטי ומקסים שקל להתחבר אליו ולחבב אותו, היו בעוכריו שתי עובדות: הראשונה שהוא אלמוני לרוב המכריע של הציבור, והשנייה שהוא הגיע מבאר שבע לאשקלון. בריגה לא היה נלהב מאוד מהמהלך, "אני חושב שעו"ד אייל אביטל הוא אדם משכמו ומעלה, הוא מהמעלה הראשונה, אדם ערכי, איכותי, מוצלח, אהוב ואהוד. יש החלטות שהן במסגרת ברק בריגה, כמנהל קמפיין, ויש החלטות שהן ברמת איתמר. זו הייתה החלטה של איתמר".

    עו"ד אייל אביטל ואיתמר שמעוני

    עו"ד אייל אביטל ואיתמר שמעוני

    הבעת את דעתך לגביה?
    "לכל מהלך יש חסרונות ויתרונות, איתמר אמר לי לשבת עם האדם, ואחרי זה הצגתי לו בריף עם החסרונות והיתרונות. יש יתרונות כשמדובר באדם מחוץ לעיר, אבל יש גם חסרונות. יש יתרונות כשמדובר באדם שייצג אותך, אבל יש זה גם חסרונות. זאת לא הייתה המלצתי החמה, אבל לכל מהלך יש יתרונות וחסרונות. אני חשבתי שלא, כי לא ראיתי בו פוטנציאל אלקטורלי וחשבתי שלא, כי הייתה לו מעורבות במשפט, והצד השני אכן ניצל את זה. בסופו של דבר איתמר קיבל את ההחלטה".

    אלא שעוד קודם להבאתו של אייל אביטל לקמפיין היה מהלך מפתיע שבו הצטרף חבר המועצה אפי מור לרשימה של שמעוני. בין השניים כזכור היו משקעים רבים לאחר שבהצבעה לתפקיד ראש העירייה בפועל תמך שמעוני בגלאם ולא במור. "מי שמכיר את חבר המועצה תת ניצב אפי מור יודע שמדובר באדם מיוחד, צנוע ועניו, ערכי, שתרם עשרות שנים למדינת ישראל כקצין בכיר במשטרה. אני חושב שכל מועמד פוליטי שיש לו ראש על הכתפיים צריך לחזר אחרי אדם כמו תת ניצב אפי מור לטובת הקמפיין שלו, ובטח ובטח לרצות שייכנס לרשימתו. זה לא סוד שבין אפי לאיתמר היו משקעים רבים הרבה לפני תקופת הבחירות. עשינו שיקולים וחישובים את מי נכון לקרב לרשימה. שמו של אפי מור עלה בתור מי שכל מועמד היה רוצה אותו ברשימה שלו, הן מבחינת היכולות שלו והן מבחינת הפוטנציאל האלקטורלי שלו. איתמר כחלק מהתהליך שהוא עבר, אחרי עבודה עצמית והפקת לקחים, הוא בא לאפי ואמר לו, 'אתה יקר לי, אתה חשוב לי ואתה חשוב לתושבי אשקלון’. אפי מחל על כבודו, הוריד מהאגו והצטרף למערכה ואף הוריד מכבודו כדי להיות מספר 3. היה טיזינג מצד איתמר והייתה קבלה מצד אפי וגישור על הפערים בין שניהם".

    אפי מור. צילום: אורי קריספין

    "מחל על כבודו". אפי מור. צילום: אורי קריספין

    למרות ההפסד: "מדובר בהישג"

    בזמן ספירת קולות הבוחרים היו אנשי מטה שמעוני באולמי לשם, שלשם זרמו נתוני האמת מהקלפיות והמתח היה עצום. "אני ידעתי וגם איתמר ידע שיש פייט, שלא עמדנו מול חבורת בובות, אלא מול חבר’ה שיודעים לתת עבודה", נזכר בריגה, "פתאום הייתה קלפי אחת שכולה לטובתנו – אז כולם באוויר, פתאום קלפי צמודה – מתחיל לחץ, פתאום קלפי לטובת הצד השני – ואז שואלים שאלות".

    "ידענו שיש פייט". סםירת הקולות במטה שמעוני. צילום: אלירם משה

    זה הפתיע אתכם?
    "אצל חלק רחב מהאנשים וגם התחושה בקרב הציבור שאיתמר כבולדוזר והתושבים התגעגעו. התוצאה והמספרים מעידים על כך שהציבור חושב ומרגיש כך. ופתאום להגיע למקום שמתחרים על כל קול ועל שברי אחוזים זה הפתיע חלק מאיתנו. אני דווקא ציפיתי לקרב. לא נתתי לסקרים לנפח לי את החזה. לכל האנשים שהיו מעורבים בקמפיין היה ברור שאנחנו בקרב".

    מתי הפנמתם שזה נגמר?
    "קולות החיילים. משם מבחינתי הגעתי למסקנה שפספסנו את היעד ב-150 קולות. ועדיין ראיתי בדבר הזה, אחרי שהוצאתי את האמוציות, שמדובר בהישג עצום".

    תמכת בהחלטה של איתמר ללכת לבית המשפט ולערער על תוצאות הבחירות?
    "יחסיי המקצועיים עם איתמר נגמרו ברגע שהסתיימו הבחירות, ולכן לא לקחתי חלק בהחלטה הזאת. לאיתמר היו הסגות על הדרך בה התנהלו הבחירות, והוא הביע את ההסתייגויות שלו בבית המשפט. אני כבר לא הייתי חלק מזה".

    ואם הוא היה מתייעץ איתך, מה היית אומר? בסופו של דבר זה היה מהלך שהוא יצא מובך ממנו.
    "תראי, אני חושב שיש שם שיקולים שלא נוגעים רק בנכון או לא נכון. כיוון שמדובר גם בהרבה כסף, זה עוד מאבק. למרות הכול אני מעריך שאם ייכנסו לעובי הקורה בבחירות האלה, יגלו אי סדר או שניים".

    שמעוני ורעייתו ביום הבחירות

    שמעוני ורעייתו ביום הבחירות

    עדיין? אף על פי שהתברר שהמסמכים שהם הגישו היו מזויפים?
    "זה שבית המשפט קבע שחלק מהמסמכים שהוגשו מזויפים לא אומר שאין שם דבר אחד או שניים שהם כן נכונים. ראיתי את הפרוטוקול, השופט לא הגדיר את כל המסמכים שהגיש איתמר כמסמכים מזויפים. הוא פשוט אמר שיש מסמכים שלא מהימנים וביקש למשוך את העתירה".

    "הלוואי ואהיה עשירית מאבא שלי"

    ברק (28) הוא בנם השלישי של יצחק ושושנה: "אני בא מבית מדהים. זכיתי לגדול בבית כזה ועם הורים כאלה". אביו יצחק בריגה היה בעברו סגן ראש עיר ומנהל בית הספר רמב"ם הרבה מאוד שנים, איש חינוך מוכר ומוערך. "אני מצדיע לאבא שלי, הלוואי ואהיה עשירית ממנו", הוא אומר.

    "אני מצדיע לאבא שלי". יצחק ושושנה בריגה. צילום מהאלבום הפרטי

    אימו שושנה היא אחות, הצפויה לצאת בקרוב לפנסיה: "יש לי אימא מדהימה, מושבניקית שמחוברת לאדמה. חונכתי על הרים של כבוד ונתינה, אהבת האחר והשונה. חונכתי לחלום בגדול ולא לפחד להגשים. אני מאושר שקיבלתי את ההזדמנות להיוולד למשפחה שלי ולגדול בבית חם, תומך ומפרגן. ההורים שלי, אגב, חגגו בשבוע שעבר 40 שנות נישואים. הלוואי עלינו".

    מה באמת מצבך הזוגי?
    "אני רווק. בעזרת השם, כשתבוא האחת, נפיק אירוע. גדלתי בבית שבו נישואין זה משהו שאתה לוקח איתך לכל החיים, בטוב וברע, לא כקלישאה. זה מה שראיתי בבית, וככה אני רוצה גם אצלי. היו נשים טובות ומדהימות, אבל עדיין לא מצאתי את האחת. אני לא ממהר ובלי לחץ, כשפועלים מלחץ יכולות לקרות טעויות".

    הפגישה שהתחילה הכול

    לפני כחודש הוסיף לעצמו בריגה גם טייטל נוסף – עורך דין. והוא פותח משרד עורכי דין עצמאי, יחד עם חבר הילדות שלו עו"ד ירדן ביטון. בימים האחרונים עבדו השניים במרץ על פתיחת המשרד הצעיר ביותר בעיר. את לימודי המשפטים שלו הוא התחיל אי שם בתחילת שנות ה-20 לחייו, מיד לאחר שחרורו מצה"ל. אבל החיים זימנו לו הפתעות בדרך שהובילו אותו לפתוח את משרד הפרסום שלו.

    הוא הגיע לתחום כמעט במקרה, אחרי שראה קמפיין פרסומי של קניון חוצות שלא מצא חן בעיניו, וזאת בלשון המעטה. "זה היה קמפיין פרסומי על הפנים, פשוט גרוע", הוא נזכר. חמוש בהמון אמביציה ותעוזה החליט בריגה לקבוע פגישה עם מנכ"ל הקניון דאז מורדי כלפא. "זה לא היה פשוט ולקח קצת זמן. אבל אחרי ניסיונות חוזרים ונשנים מצדי, הוא הסכים להיפגש איתי".

    ההזדמנות הראשונה – קניון חוצות. צילום: אלירם משה

    הם נפגשו באחד מבתי הקפה ושוחחו ארוכות. בריגה מגדיר את הפגישה הזאת כאבן דרך משמעותית מאוד בחייו. "הוא שאל אותי מה לי ולפרסום, אמרתי לו שאין לי שום הכשרה רשמית, אבל אני בא עם המון רצון להצליח וללמוד. אני בא עם מטרה להניע את המקום, לשנות אותו מקצה לקצה. בדיוק השתחררתי מהצבא ובאתי עם הרבה מאוד אנרגיה לשנות והשפיע, ומורדי נתן לי הזדמנות".

    בריגה הצליח להרשים את המנכ"ל, והוא מינה אותו לתפקיד סמנכ"ל השיווק של הקניון. "הייתי בלי ניסיון, אבל קיבלתי המון הדרכה. בלי כלים, אבל עם תחושה פנימית שהובילה אותי. ידעתי איך אני משיג את היעד. זה או שיש לך את זה או שאין. אני חושב שזה משהו שיש בי מגיל צעיר".

    זו הייתה הדלת הראשונה שנפתחה עבורו בעולם הפרסום. הוא למד, התקדם והתפתח, אבל מהר מאוד כבר החליט להתקדם צעד אחד גדול ומשמעותי קדימה ולפתוח משרד פרסום עצמאי וכך נולד "HERO", שקניון חוצות היה למעשה הלקוח הראשון שלו.

    ברק בריגה

    ברק בריגה

    היית בתפקיד מצוין ומאתגר, מה גרם לך לצאת לדרך עצמאית מהר כל כך?
    "ללא צל של ספק, משרת סמנכ"ל השיווק של קניון חוצות הייתה הזדמנות ענקית לאדם בגילי וללא ניסיון. הכרתי את העולם הזה לעומק והרגשתי שאני יכול לתת מעצמי לטובת העסקים באשקלון. עד אז היה פה רק את משרד הפרסום ‘בלנקו’, שבדיוק עבר למרכז, והרגשתי שיש פה חוסר. הייתה לי כאן הזדמנות ולקחתי אותה בשתי ידיים. אני מאמין שלא בריא להישאר סטטי ורק במקומות שבהם נוח לך. אם יש לך את היכולת והדרייב להתקדם הלאה, אז דחוף בכל הכוח. אני לא אוהב להישאר באזור הנוחות, זה מכבה אותי. יש לי קוצים בתחת".

    בריגה מספר כי בתוך זמן קצר הפך משרד הפרסום שלו להיות עסוק. "עד אז העסקים באשקלון בכלל לא הכירו את הפרסום באונליין, פייסבוק, אינסטגרם ואתרי אינטרנט. הבאנו בשורה לעיר בתחום הזה". תוך כדי תנועה הגשים בריגה גם חלום נוסף ופתח, יחד עם שותפו אלי כהן, בית ספר למוזיקה בשכונת ברנע בעיר, המספק חוגי מוזיקה לילדים בכל הגילים. "מוזיקה היא עולם נפלא, וזה פשוט מדהים כמה היא מתאימה לכל סוגי הילדים", הוא אומר.

    משרד פרסום הירו

    בשנים האחרונות הוא השלים, כאמור, את לימודי המשפטים שלו, וכעת הוא קופץ קפיצת ראש היישר לעולם המשפט. ולמי שתהה מה יעלה בגורלו של משרד הפרסום שלו, הוא מרגיע ואומר: "הכול ממשיך להתנהל כרגיל. משרד הפרסום ימשיך לתת שירות בנאמנות ומסירות. במקביל אני מתקדם לשלב הבא".

    לדבריו, ברגע שהוא הגיע לשלב שבו התחיל להרהר במחשבה מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול, היה לו ברור שמשפטים זה הכיוון. "שאלתי את עצמי מה היתרונות שלי", הוא מסביר ,"קודם כול העובדה שאני מאוד אוהב אנשים. אני בא באנרגיות טובות ומחברות. תמיד אהבתי לעזור, לייעץ ולגשר. תמיד נאבקתי בעוצמה למען מטרות שהאמנתי בהן, וזה מה שהוביל אותי לשם".

  2. אתגר חמש השנים

    4 Comments

    חמישה דברים שהספקתי לעשות בחמש השנים האחרונות:

    1. העתקתי את מגוריי לעיר אשקלון והתאהבתי בכל רמ"ח איבריי.
    2. סיימתי תואר ראשון והתחלתי תואר שני.
    3. נבחרתי בפעם השנייה והמרגשת לא פחות מהראשונה ליו"ר אגודת הסטודנטים והסטודנטיות במכללה האקדמית אשקלון אהובת לבי.
    4. הספקתי לטוס לכמה מדינות באירופה.
    5. יצאתי לדייטים.

    אין לי ספק שבחמש השנים שחלפו אצלכם הספקתם יותר. לעומתכם ולעומתי אברה מנגיסטו נמק בשבי החמאס כבר חמש שנים.

    יפה טבג'ה. צילום: אדי ישראל

    יפה טבג'ה. צילום: אדי ישראל

    חמש שנים שאצלו החלומות נעצרו, חמש שנים שהוא לא עושה את הדברים הבסיסיים שאנשים בחלוף השנים עושים, חיים ומגשימים. הוא לא טס לחו"ל או החליף עבודה. הוא גם לא יצא לדייט או התחיל ללמוד. הוא לא קיבל חיבוק מאימא שלו או זכה לנשיקות מאחים שלו. חמש שנים שהוא לא חופשי.

    השבוע ציינו חמש שנים של אברה מנגיסטו בשבי החמאס.

    הזמן לא ריפא את הכאב, הייאוש והצער שמרגישה המשפחה. הזמן גם לא עזר לנו, לחברה הישראלית בכללותה, לפתח סולידריות אנושית וחברתית לפרשה העצובה הזו.

    חשוב לומר את הדברים ברור. כשחלק מכם רואים את אימו עם העיניים העצובות, עם הכאב המתפרץ, אתם מרגישים צער עבורה, אבל עדיין אוטמים את הלב באמירות כמו "הוא חצה מיוזמתו אז שידאג לעצמו" או לחלופין "איפה הייתה המשפחה כדי לדאוג לו?" כשאתם יוצאים באמירות הללו כדאי שתחשבו מסלול מחדש, כי אם שפיותו של אברה הייתה תקינה, הוא בטח היה מחשב מסלול ולא צועד ונכנס לשטח האויב.

    במשך חמש שנים שהמשפחה הזו זועקת, וברוב הפעמים זועקת לבדה.

    אחד הסימפטומים הבולטים בעיניי בכל הפרשה של אברה מנגיסטו הוא הבורות בכל התחום של בריאות הנפש. גם כאשר מסבירים שהוא חצה מיוזמתו כי הוא לוקה בנפשו, ממשיכים לזרוק עליו אחריות או על משפחתו, וזה אבסורד. זה בעיקר מעיד על חוסר הידע שלנו בנושא. למשפחות ולאנשים הללו אין כתובת מדויקת להגיע אליה לעזרה לשקם את הנפש. אנחנו מוקיעים אותם ומפחדים מהם רק בגלל שהנפש שלהם תשושה. מתמודדי הנפש הם האוכלוסייה השקופה ביותר ונמצאים בחצר האחורית של האחורית במדינה. וזה חלק מהסיפור כאן. אברה איבד את שפיותו כשאחיו נפטר. ומשם לא ידע את נפשו ומעשיו.

  3. מי רוצה לרכוש קבוצת כדורגל?

    1 Comment

    מפרק הפועל אשקלון עו"ד ליאור דגן פרסם השבוע מכרז לרכישת הפועל אשקלון תחת הכותרת "הזמנה להציע הצעות לרכישת פעילות עמותת קבוצת ותיקי הפועל אשקלון".

    המפרק הזמני של הפועל אשקלון. עו"ד ליאור דגן. צילום: שלומי לוי, דוברות הפועל אשקלון

    הרוכש שיזכה במכרז יקבל לידיו את פעילות העמותה, הכוללת את זכויות הניהול של קבוצת הכדורגל הפועל אשקלון, שזה כולל את קבוצת הבוגרים, קבוצות הנוער ובית הספר לכדורגל.

    רוצים לרכוש? תזדרזו כי ניתן יהיה להגיש הצעות עד 26 בספטמבר.

    האוהדים בטח תוהים אם פרוספר אזגי מתכוון לרכוש אותה שוב אחרי שהביע רצון לעשות זאת מאז שמכר אותה לעיריית אשקלון.

    אזגי הצהיר השבוע, "אני לא חוזר", והוסיף, "לא מעניינת הפועל אשקלון. כשעיריית אשקלון תרצה קבוצת כדורגל, שתדבר איתי".

    הצהרת בעבר שאתה מעוניין לרכוש.
    "ועם מי אני אעבוד? זאת קבוצת פח ולא מעניינת אף אחד".

    מי שדווקא הביע לא מעט עניין בקבוצה הוא מנכ"ל הקבוצה לשעבר דרור אלמלם, שלא פעם אמר כי החלום שלו הוא לרכוש את הקבוצה.

    דרור אלמלם. צילום: אורי קריספין

    אלמלם. צילום: אורי קריספין

    היום הוא אומר כי הוא כבר לא בעניין, "בזמן אחר זה באמת רגע חלומי, אבל אחרי כל התהליך שעברתי בחודש וחצי האחרונים זה כבר לא יקרה. אני לא שם", אומר אלמלם, "אני רציתי להציל את הקבוצה שלא תגיע לפירוק, לקנות אותה עם החובות והכול, כי באמת שהקבוצה חשובה לי, וכשזה לא הבשיל לעסקה, מכל מיני סיבות, אז אני לא נמצא במקום שבו לא רוצים אותי. כי בסופו של דבר ראש העיר מחליט כמה הקצאות תקבל הקבוצה, ואם אין לי אור ירוק משם, אז זה מיותר. אני לא הולך למלחמות. יש ראש עיר שפינג פונג זה הכי חשוב לו, ויש ראש עיר שכדורגל זה הכי טוב לו, ויש כאלה שכדורגל לא מעניין אותם. כל אחד והמדיניות שלו, כל אחד והאני מאמין שלו".

  4. ללא גלוטן

    Leave a Comment

    היום, יום שישי, חל יום המודעות לחולי צליאק – הלוא הם האלרגיים לגלוטן. לציון יום זה בחרתי לפנק במתכונים ללא גלוטן ולהסביר מהו בעצם הגלוטן. גְּלוּטֵן הוא חלבון המצוי בעיקר בדגנים, כחיטה, שעורה, שיפון וכוסמין. ייחודו של הגלוטן הוא היותו בלתי מסיס במים – תכונה המקנה לו את היכולת ליצור לחם.

    הגלוטן מאפשר "הדבקה" של מרכיבי הקמח והפיכתם לבצק. במהלך פעולת הלישה הגלוטן מתפתח, נוצרים קשרי גופרית ונוצר מבנה תלת-ממדי דחוס ובו רשת סיבים דקים ואלסטיים. תכונות רשת הסיבים, כגון צפיפותה, גמישותה והאלסטיות שלה, תלויות בכמות הגלוטן בקמח, ביחס שבין רמת הגלוטנין לגליאדין, בנוכחות אנזימים המסייעים או מפריעים לתהליך ובנוכחות מחמצנים.

    תכונות אלו וכמות הגלוטן הכללית משתנה בהתאם לסוג וזן החיטה ואיכותה. תפקידה של רשת הגלוטן התלת-ממדית בזמן התפיחות היא "לכלוא" ו"להחזיק" את הגזים הנוצרים עקב פעילות האנזימים והשמרים, וכן את אדי המים המתהווים בתוך חללי הבצק עקב הטמפרטורה הגבוהה בזמן האפייה.

    רגישות לגלוטן מובילה למחלת צליאק. חולי הצליאק רגישים לגליאדין שבגלוטן.

    פסטה ללא גלוטן וירקות מוקפצים

    חומרים:

    • 500 גרם פסטה ללא גלוטן (ניתן למצוא בסופר מרקט)
    • 2 בצלים פרוסים
    • 2 גזרים חתוכים דק (כמו גפרורים)
    • 1/2 ראש כרוב חתוך דק
    • 3 גמבות חתוכות לרצועות
    • 4 שיני שום פרוס
    • 1 סלסילת פטריות שמפניון פרוסות
    • 1/4 כוס שמן זית
    • 4 גבעולי בצל ירוק קצוצים
    • 1/2 כוס רוטב סויה
    • מלח
    • פלפל שחור גרוס

    אופן הכנה:
    את הפסטה ללא גלוטן מבשלים לפי הוראות היצרן, מקררים במי קרח ומערבבים עם מעט שמן זית למניעת הידבקות.
    מחממים שמן זית במחבת עמוקה ומתחילים בהקפצה של בצל, גזר וגמבה למשך דקה.
    מוסיפים כרוב ופטריות ומקפיצים דקה נוספת.
    מוסיפים את הפסטה ומתבלים ברוטב סויה, מלח ופלפל שחור גרוס.
    מקפיצים דקה נוספת ומסירים מהאש.
    מגישים עם בצל ירוק קצוץ מעל.


    רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות באשקלון? 

    הורידו את אפליקציית "כאן דרום אשקלון" באנדרואיד

    הורידו את אפליקציית "כאן דרום אשקלון" באייפון

    הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כאן דרום אשקלון"


    פילה דג בתערובת תבלינים

    חומרים:

    • 4 יחידות פילה דניס חתוך לרצועות
    • 200 גרם קמח תפוחי אדמה
    • 1 כף תבלין פילדלפיה
    • 3 שיני שום כתוש
    • 1/2 כף מלח
    • 1/2 כף פלפל שחור גרוס
    • גרידה מלימון אחד

    אופן הכנה:
    מערבבים את כל חומרי התערובת יחדיו.
    מחממים שמן עמוק לטיגון.
    טובלים את רצועות הדניס בתערובת התבלינים ומטגנים עד להזהבה.
    מוציאים לנייר סופג ומגישים עם לימון טרי.

  5. "כיסחו אותי, אני מפחדת": בעלת צרכים מיוחדים כלואה בפרו

    1 Comment

    פרשת הסמים חוצת היבשות, המתחוללת בשבועות האחרונים ובמרכזה שתי צעירות ישראליות, כאילו נלקחה מתוך תסריט לסרט מתח או לכל הפחות מתכנית דוקו-ריאליטי מסמרת שיער, כזאת שרואים רק על מסך הטלוויזיה, ולא פעם גם מפקפקים באמינותה. אבל זה לא תסריט ולא תכנית, זאת המציאות הקשה שאליה נקלעו שתי הצעירות ובני משפחותיהן, והיא אכן מסמרת שיער ומבעיתה, ובניגוד לכל תסריט, סופה עדיין לא ידוע.

    תחילתה של הפרשה לפני כשלושה שבועות, אז קיבלו בני משפחת מונסונגו שיחת טלפון מפתיעה מנציג משרד החוץ. הוא בישר להם שהודיה עצורה בלימה, בירת פרו, בחשד לניסיון הברחת סמים. "עד אותו רגע בכלל לא ידענו שהיא בפרו", מספרת השבוע ל"כאן דרום" רויטל חטאב, גיסתה של הודיה. "האמת, חשבנו שצוחקים עלינו, כי זה מנותק מכל הקשר הגיוני. צריך להכיר את הודיה כדי להבין שהחשד הזה ממש ממש מנותק מהמציאות".

    בני המשפחה מספרים על תחושה של הלם מוחלט שאפפה אותם בשעות הראשונות וחוסר אונים מאוד גדול: "היינו בשוק. בכלל לא ידענו מה לעשות ומאיפה מתחילים. בהמשך התחלנו להרים טלפונים לאנשים שמבינים קצת יותר מאיתנו ושכרנו עורך דין. משם הכול התגלגל כל כך מהר", מספרת רויטל.

    הודיה מונסונגו. באדיבות המשפחה

    הכול התגלגל מהר, אבל טחנות הצדק, כידוע, טוחנות לאט. ובינתיים, כך על פי העדויות, השתיים מוחזקות בתנאים לא פשוטים ונמצאות במצב רגשי ונפשי קשה ביותר. בשבועות שחלפו מאז המעצר הוחזקו שתי הצעירות בכמה מתקני כליאה של משטרת לימה. בתחילת השבוע הועברו לכלא סנטה מוניקה. מדובר בכלא הנשים המרכזי, הממוקם במחוז צ’וריוס הנמצא במרחק של כשעה נסיעה מלימה. מבחינה משפטית, הן נמצאות כ-120 ימים ממועד השלמת החקירה של התיק. אבל ההיכרות עם מערכת המשפט במדינה הזרה מלמדת שהתהליך הזה ייקח, ככל הנראה, עוד זמן ממושך שעלול אפילו להגיע לשלוש שנים. אצלנו קוראים לזה "עינוי דין", אך בפרו לא מתרגשים מכך שאנשים שהם אולי חפים מפשע יושבים מאחורי סורג ובריח זמן ממושך כל כך. "באופן שהוא אולי די מפתיע המערכות בפרו נלחמות ביד קשה בכל מה שקשור למוסר ושחיתות, בעיקר בעבירות שקשורות לסחר בסמים", אומר ל"כאן דרום" גורם המכיר המערכת מבפנים.

    מזוודת קוקאין. צילום: דוברות המשטרה

    מזוודת קוקאין. צילום: דוברות המשטרה

    בפרו כלואים 17 ישראלים, כולם על עבירות של סחר בסמים, על אחד מהם נגזרו 20 שנות מאסר. לדברי אותו גורם, התנאים בבתי הכלא בפרו אכן קשים מנשוא, לא מדובר בסתם תדמית רעה שדבקה בהם. מדובר בתנאים פיזיים קשים ביותר ותנאים סניטריים ירודים. האסירות הן אלה שמנהלות את הכלא, ואפילו הדברים הבסיסיים ביותר, כמו מיטה טובה ושמיכה, עולים כסף. האסירות הזרות, שאינן שולטות בשפה ולא מכירות את המנטליות, סובלות הרבה יותר. החוק הוא פשוט: החזק שורד.

    חוותה אירועים קשים

    איך התגלגלה צעירה בעלת צרכים מיוחדים, הסובלת מפיגור גבולי, לאחד ממתקני הכליאה הקשים בעולם? לטענת בני המשפחה שלה, היא נפלה קורבן לתרמית, ומישהו ניצל ניצול ציני ואכזרי את היותה מוגבלת שכלית.

    מונסונגו היא בסך הכול בת 24, אך למרות גילה הצעירה, היא כבר הספיקה לחוות אירועים קשים שהשפיעו מאוד על מצב הנפשי ודרדרו אותו עוד יותר. היא גדלה בנווה דקלים שבגוש קטיף, ולאחר הפינוי נשלחה ללימודים בפנימייה לנערות בסיכון של שירותי הרווחה. שם היא קיבלה גם טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי צמוד. בני המשפחה מספרים על נערה תמימה, שמגיל מאוד צעיר נאלצה להתמודד עם המוגבלות שלה, "בעבר שלה הרבה מאוד אירועים שהובילו לכך שדברים החלו לצוף, והמצב הנפשי שלה הלך והידרדר", מספרת גיסתה רויטל.

    לאחר סיום לימודיה התנדבה הודיה כשנתיים בשירות לאומי בבאר שבע ודימונה ולמדה במכללת ספיר בתכנית מכינה קדם-אקדמית מיוחדת לקורבנות פגיעה מינית וסיימה בהצטיינות. כיום הודיה מתנדבת בעמותת צדקה "נותנים מהלב" המחלקת סלי מזון למשפחות נזקקות.


    רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות באשקלון? 

    הורידו את אפליקציית "כאן דרום אשקלון" באנדרואיד

    הורידו את אפליקציית "כאן דרום אשקלון" באייפון

    הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כאן דרום אשקלון"


    לדברי אחיה של מונסונגו, האירועים הטראומטיים שחוותה לא הקהו את ליבה הרחב ולא פגמו בנכונותה לעזור לאנשים בכל כוחה. הנכונות הזאת לעזור לכל מי שנקרה בדרכה, בשילוב המוגבלות שממנה היא סובלת והתמימות שלה הן, ככל הנראה, אלה שהובילו למחול השדים המטורף הזה.

    הודיה מתפקדת עצמאית, עובדת ומתגוררת עם אחד מאחיה בדירה שכורה בקריית גת. "היא יכולה להתנהל, אבל מהר מאוד מבינים שהיא לא ילדה רגילה", אומרת רויטל, "אחרי שיחה של מספר דקות איתה את כבר מבינה את המצב שלה. היא סובלת מפיגור, ההבנה שלה לא מוחלטת, ועל פי הערכות פסיכיאטריות, היא ברמה של ילד בן 13".

    מתפללים לשחרורה. פתק שנתחב בין אבני הכותל המערבי לשחרורה של הודיה מונסונגו

    הודיה הכירה את סמדר זוהר, צעירה בת 30 תושבת העיר, והשתיים הפכו לחברות. באחד הימים קיבלה מונסונגו מזוהר הצעה שאי אפשר היה לסרב לה, להצטרף אליה ולשני האחיינים שלה, בת 10 ובן 9, לטיול במדריד. היא תשמור על שני הילדים ותשמש להם בייביסיטר, כשבתמורה תזכה לטיול בלתי נשכח בבירה הספרדית, והכול ימומן מכיסה של זוהר.

    "אנחנו לא מכירים את הבחורה הזאת", אומרת רויטל, "מעולם לא שמענו עליה קודם ולא נפגשנו איתה. אך עצם זה שהיא הציעה להודיה להצטרף לטיול הזה ולממן אותו מעיד על היכרות חזקה בין השתיים". כשהודיה בישרה לאחיה על הטיסה, הם החלו לברר את הפרטים, ולדברי רויטל, קיבלו ממנה תשובות מספקות, שלא גרמו להם לחשוד בשום דבר. "הבנו שהודיה עזרה לה בעבר ושהטיול הזה הוא סוג של הכרת תודה. מבחינתנו, לא הייתה לנו סיבה לחשוד שמשהו כאן לא בסדר. מעבר לזה, ראינו בכך הזדמנות עבור הודיה לטוס עם מישהי בוגרת ואחראית. שאלנו שאלות, קיבלנו תשובות והתרשמנו שהכול בסדר. עם הבחורה השנייה אף אחד מאיתנו לא דיבר. לא נדלקו לנו נורות אדומות בשום שלב", היא אומרת.

    אחד האחיינים לאחר שחרורו עם הרב שניאור זלמן בלומנפלד, שליח חב"ד בפרו

    אביהם של הילדים שולל כוונת זדון מצד זוהר, "היא דודה מאוד אהובה על הילדים שלי. היא חלום שלהם. אין סיכוי בעולם שהיא ידעה, יכול להיות שהכניסו לה את הסמים האלה בכוח. השתמשו בה כדי לעשות עוקץ", כך אמר האב בראיונות שונים.

    גם גיסתה של זוהר יצאה להגנתה וכתבה בדף הפייסבוק שלה: "עם ישראל היקר קיבלנו עכשיו מידע על מצבה של גיסתי סמדי מהכלא בפרו (סנטה מוניקה) שאליו העבירו אותה היום אחד מהבית כלא הקשים והמחרידים בעולם, מצבה הולך ומתדרדר ואנחנו במירוץ אחרי הזמן כל דקה שעוברת היא קריטית. אני יודעת שאנשים מלכלכים עליה וקוראת תגובות ופשוט מזועזעת ולא מאמינה שככה מגיב העם שלי. בין אם עשתה משהו ובין אם לא זה לא הזמן להיתפס על התפל אלה להיתמקד בעיקר וזה להחזיר אותה לארץ ויפה שעה אחת קודם. לא מגיע לבת ישראל לשבת בכלא במדינת עולם שלישי מוכה ומפוחדת ללא אוכל ומקלחת שאפילו מחבל שפל מקבל תנאים טובים יותר. 'אל תשפוט אדם עד שתיכנס לנעליו', מצבה הנפשי לא טוב אנחנו מפחדים לאבד אותה".

    "לא ידענו שהיא בפרו"

    בימים שלאחר הטיסה שמרה הודיה על קשר רציף עם האחים שלה, התקשרה ושלחה תמונות וסרטונים. אחרי חמישה ימים הודיעה מונסונגו לאחים שהן ממשיכות ליעד הבא – מדינת מונטנה שבמערב ארצות הברית. הם הופתעו קצת שהטיול קיבל תפנית, אבל עדיין לא חשדו בכלום. אלא שהיעד לא היה ארצות הברית והודיה מצאה את עצמה בלימה שבפרו. גם בני המשפחה של זוהר טוענים שלא ידעו על היעד החדש, והוריהם של האחיינים הקטנים גילו שהם בלימה רק בזכות אפליקציה שמותקנת בטלפון הנייד שלהם. "היא אמרה שהיא טסה למונטנה, לא ידענו בכלל שהיא נמצאת בפרו. גם היא עצמה לא ידעה. התברר לנו שהיא בלימה רק אחרי שהיא נעצרה", אומרת רויטל.

    בזמן השהות שלהם בלימה הגיעו למלון שבו שהו ארבע מזוודות חדשות, שאותן הזמינה זוהר מראש דרך אתר אינטרנט ישראלי. כלומר, היא ידעה מראש שפרו תהיה יעד בנסיעה, כך מעריך גורם המכיר את פרטי הפרשה. הטיול בלימה הסתיים, והן עשו את דרכן לשדה התעופה צ’אבס בבירה, כשהתכנון היה לחזור למדריד ומשם להגיע חזרה לישראל. אלא שהן נעצרו, ובחיפוש במזוודות נמצא בהן סם מסוג קוקאין במשקל של כ-30 קילו. במזוודה של זוהר נמצאו 21 קילוגרמים של הסם, במזוודה של הודיה כשבעה קילוגרמים וגם במזוודות של הילדים היו סמים. מדובר בסם מסוכן ויקר מאוד, שהעלות שלו עומדת על כ-3,700 דולר לקילו בדרום אמריקה וכ-80 אלף אירו לקילו בישראל.

    הסכומים האלה מתייחסים לעלות הסם כשהוא עובר מיד ליד בין הסוחרים, עוד לפני שהוא מגיע לידיים של הצרכן הפרטי, שאז המחיר כבר נוסק לסכומים בלתי נתפסים. סחר בסמים נחשב לאחת מהעבירות החמורות בפרו, אך העובדה ששתי הצעירות נתפסו עם הסמים בשדה התעופה מסבכת אותן הרבה יותר. מי שנתפס עם סמים בשדה התעופה מסתבך כהוגן עם רשויות החוק, ורף הענישה על עבירה זו נוסק לגבהים. הדרך שבה ניסו להבריח כמות גדולה כל כך של סם מעידה על חובבנות וחוסר מקצועיות, שכן נתיב ההברחה מלימה למדריד מוכר וידוע, ולכן הבדיקות נוקשות ומקיפות וקל מאוד להיתפס.

    "רק בוכה ורוצה להתאבד"

    בני משפחת מונסונגו דיברו עם הודיה מיד לאחר המעצר. היא הייתה נסערת מאוד ומבולבלת, בכתה והיה להם מאוד קשה להבין את דבריה. את רגעי המעצר תיארה הודיה כך: "אני הייתי על הרצפה, כיסחו אותי, כיסחו אותי. כולי כחולים בגוף. אני לא יכולה להתקלח, אני לא יכולה לעשות כלום. אני מפחדת. מרביצים לי פה, נועלים אותי פה. אני מפחדת, יש לי טראומה".

    הודיה מונסונגו. באדיבות המשפחה

    הודיה מונסונגו. באדיבות המשפחה

    בימים שלאחר המעצר היא המשיכה לשלוח לאחיה הודעות קוליות, באחת מהן ניסתה להסביר לאחותה את מציאת הסם במזוודות ואמרה: "יש באינטרנט אתר שאפשר להזמין מזוודות. עכשיו במזוודות, אצל הפיליפינים האלה, אצל הסינים, את רק מזמינה מזוודות, שם הם שמים לך סמים בתוך המזוודה. לא היו לי סמים במזוודה. עכשיו הם קרעו לי את המזוודה ומצאו אצלי כמה קילו. אצלה מצאו 21 קילו, אצלי זה עוד קטן. אמרו לי שיכולים לשחרר אותי אם יש לאבא שלי מלא כסף".

    מכתב שהכתבה הודיה מהכלא בפרו

    על התנאים הקשים במתקן הכליאה אמרה הודיה: "קרעו לי את השרשרת ואת השעון, לקחו הכול. אני לא דוברת ספרדית ואנגלית. קשה לי מאוד להבין את השפה. הגעתי לכאן, אין אוכל כשר, אין פה כלום. מעבידים אותנו בכוח. אי אפשר להסתדר כאן. חיים פה כמו גורילה, כמו כלב. אי אפשר לעשות פה כלום. אתה רק בוכה ורוצה להתאבד. לא רוצה לחיות פה בכלל".

  6. העירייה החרימה ארבעה כלבים בחשד שהוחזקו תנאי מחייה ירודים

    17 Comments

    המחלקה הווטרינרית לא רק פעולת כדי להסגיר כלבים משוטטים ולמסור כלאה לאימוץ אלא גם פועלת נגד תושבים אשר מגדלים בביתם כלבים בתנאי מחיה לא אנושיים.

    ביום התקיים מבצע יזום ומשולב של המחלקה הווטרינרית בעיריית אשקלון, השיטור העירוני ומשרד החקלאות. לאנשי המחלקה הגיע מידע על שני בתים באשקלון בהם נמצאים הכלבים בתנאי מחייה ירודים.

    לקחו רחוק מידי את הביטוי 'חי כמו כלב'. צילום: דוברות עיריית אשקלון

    הצוותים פשטו על שתי הכתובות, האחת בשכונת גבעת ציון והשניה בשכונת שמשון. בבתים היו ארבעה כלבים, שניים מהם מסוג פיטבול הנחשב אלים במיוחד.

    לאחר שהציגו את עצמם לדיירים והסבירו להם את סיבת בואם החרימו הפקחים את הכלבים לטיפול ראשוני בכלבייה העירונית.

    כל כלב ביג'י יומו, לא רק לרעה. צילום: דוברות עיריית אשקלון

    כל כלב ביג'י יומו, לא רק לרעה. צילום: דוברות עיריית אשקלון

    באחת מהכתובות הפשיטה הפכה לדרמה כאשר אחד מהכלים ניסה לתקוף את אחד הפקחים אלא שזה בתושייה רבה התעשת, התגבר על הכלב האימתני ולכד אותו בהצלחה.

  7. אשקלונים במוקטעאה: משפחת מנגיסטו נפגשו עם אבו מאזן

    1 Comment

    המסע להשבת אברה מנגיסטו נמשך גם מגבולות האוייב.  אמש התקיימה פגישה חסרת תקדים, בין איילין, אביו ואילן, אחיו של אברה לבין יו"ר הרשות הפלסטינית – אבו מאזן.

    הפגישה שהתקיימה במוקטעאה שברמאללה אורגנה על ידי חברי הכנסת לשעבר שלמה מולה וטאלב א סאנע.

    כמו כן השתתפו בפגישה קס מהעדה האתיופית, דורון ויניקוב מחבריו לקורס הטיס של רון ארד, הפעילה החברתית גב' שולה מולה ונוספים.

    אברה מנגיסטו

    יו"ר הרשות הפלסטינית הקשיב בקשב רב לדברי האבא ולדברי הקס מהקהילה האתיופית. הבטיח לעשות כל שלאל ידו על מנת להביא לפתרון סוגיית השבויים והנעדרים, וזאת הן מטעמים הומניטריים והן מטעמים דתיים.

    "עברנו עלינו 5 שנים של חושך אנחנו לא יודעים אם בריא או חולה אם הוא אוכל אם הוא ישן אם הוא מקבל טיפול רפואי" אמר האב בכאב והוסיף "כל יום שהוא שם מסכן את חייו."

    הקייס הוא קייס אביהו עזריה עם אבו מאזן

  8. חטא על פשע: נעצרו על עבירת תנועה ונתפסו עם סמים ברכב

    1 Comment

    האשקלונים מככבים לא רק באשקלון.

    אתמול בערב נסע קצין באגף התנועה של המשטרה בכביש 6. במהלך הנסיעה הבחין הקצין ברכב פרטי הנע בפראות על השוליים בכביש 6 ומסכן את משתמשי הדרך.

    הקצין החל לדלוק אחרי הרכב. כשהגיע סמוך למחלף חורשים שבשרון סימן לנהג לעצור.

    ברכב נעצר ובעת הבדיקה שהו ברכב נהג ונוסע (24, 18) תושבי אשקלון.

    תוך כדי שיחה החל לחשוד הקצין שהשניים מחזיקים ברכבם חומר חשוד כסם. השניים עוכבו עד להגעת צוות שיטור שביצע ברכב חיפוש ומצא בו קנאביס במשקל 400 גר' ברוטו.

    הגראס שנמצא ברכבם של האשקלונים. צילום: דוברות המשטרה

    השניים עוכבו לתחנת המשטרה הסמוכה להמשך חקירה בתחנת המשטרה בגין חשד לאחזקת סם שלא לצריכה עצמית.

  9. שר החינוך באשקלון: "יש כאן עשייה נהדרת"

    1 Comment

    שבוע לפני הבחירות לכנסת ולראשות הממשלה שר החינוך, הרב רפי פרץ הגיע לביקור באשקלון.

    בין התחנות בהן הוא סייר בליוו ראש העירייה, תומר גלאם היה בית הספר אמי"ת ב' שם נערך טקס זכרון לזכרו של בוגר בין החינוך יובל מור יוסף הי"ד אשר נהרג בפיגוע בגבעת אסף לפני תשעה חודשים, בעת שירותו הצבאי.

    בטקס המרגש נשא מוטי מור-יוסף אביו של יובל ז"ל דברים לזכרו. האב הנרגש הודה לבית החינוך על הנצחת בנו על ידי הנחלת הערכים בהם האמין – ערכים של תרומה ונתינה- לתלמידים. הרב פרץ עמד לצידו של האב וחיבק אותו כאשר התרגש ודמע במהלך דבריו.

    שר החינוך הרב רפי פרץ עם מארחיו האשקלוניים במקיף ב'. צילום: עדיאל לוי

    שר החינוך אמר כי יובל מור יוסף הי"ד הגן בגופו על מדינת ישראל ועל ערכי המצוינות הערכית בהם האמין :"זוהי המחויבות של כולנו- כולל אותי- להמשיך ברוח ההתנדבות והמסירות של יובל ז"ל".

    משם המשיך שר החינוך לסיור בבית החינוך ולמפגש עם צוות ההנהלה הרב רפי מימון ומיכל פלג. הרב פרץ וראש העיר שמעו מהמנהלים על האתגרים והיעדים העומדים בפני בית החינוך ועל החלומות אותם הם מתכוונים להגשים במטרה לקדם כל תלמיד ותלמידה למיצוי ומצוינות.


    רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות באשקלון? 

    הורידו את אפליקציית "כאן דרום אשקלון" באנדרואיד

    הורידו את אפליקציית "כאן דרום אשקלון" באייפון

    הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כאן דרום אשקלון"


    ראש העיר תומר גלאם הביע את הערכתו לצוות החינוך וההנהלה של בית החינוך הרואים בפניהם את טובתם של כל תלמיד ותלמידה ואמר כי בכוונתו ללוות את בית החינוך ולהשקיע בו על מנת לחזק ולקדם אותו לכיוון של הצלחה ומצוינות.

    במפגש עם תלמידי בית החינוך, ציין הרב פרץ לשבח את אחוזי הגיוס הגבוהים של תלמידי בית הספר (כ100%) ואמר כי ניכר שהחינוך בבית הספר מבוסס על ערכים של נתינה לזולת ותרומה למדינה ולחברה, בסיס איתן למצוינות והצלחה.

    שר החינוך הרב רפי פרץ בטקס באמית ב'. צילום: עדיאל לוי

    בביקור החגיגי, אותו הוביל ויזם חבר מועצת העיר עמיחי סיבוני, לקחו חלק גם ראש מנהל החינוך יובל זוזוט,, יו"ר הסתדרות המורים באשקלון אייל חסאן, מפמ"ר המחמ"ד הרב דוד חטואל, מפקח בית החינוך מוטי ועקנין וראש קהילת אמי"ת דרום הרב אביגדור ויצמן.

    מנהלי בית החינוך הרב רפי מימון ומיכל פלג הודו לשר החינוך ולראש העיר על תמיכת משרד החינוך ומנהל החינוך בעיר בבית הספר, והביעו את תקוותם להמשך שיתוף פעולה פורה לטובת בית הספר והתלמידים.

  10. חוף אשקלון: זוהו שתי נפילות בתוך מושב בדרום המועצה – ללא נפגעים

    Leave a Comment

    התחממות בגזרת הרצועה. בשעה 13:14 שוגרו לעבר ישראל שלוש רקטות. האזעקות הופעלו ביד מרדכי ובנתיב העשרה. מדובר ביום שגרתי למדי ללא הנחיות מיוחדות וללא התראות ממוקדות על ירי רקטות.

    כוחות הביטחון איתרו בתוך אחד מהמושבים שתי זירות נפילה. הראשונה אותרה בשטח פתוח סמוך לגדר המושב.

    כחצי שעה לאחר מכן אותרה זירה נוספת הפעם בתוך חצר של אחד הבתים. למרבה המזל במקרה זה לא היו נפגעים אך נגרם נזק קל.

    שרידי הרקטה שנחתה בחצר בחוף אשקלון. צילום: דוברות מוא"ז חוף אשקלון

    חבלני מרחב לכיש בודדו את הזירות וטיפלו בשרידי הרקטות.

    מהמועצה האזורית חוף אשקלון נמסר כי לעתה עתה אין הוראות מיוחדות ובמידה ויהיו הן ימסרו לתושבים.

    ראש המועצה האזורית חוף אשקלון, איתמר רביבו אמר בתגובה: "תושבי העוטף חיים במציאות בטחונית בלתי נסבלת ויש לנו ציפייה ודרישה שהמציאות הזו תיפסק לאלתר! אנחנו נגבה כל החלטה מדינית שתביא לסיום המציאות הזו. אני רוצה לחזק את תושבי המועצה האזורית חוף אשקלון ותושבי העוטף ומזכיר שמרכז חוסן במועצה פתוח וזמין עבורכם בכל זמן נתון".

    נזק שנגרם לבית בחצרו נפלה הרקטה. צילום: דוברות מוא"ז חוף אשקלון

    התגובה הצבאית היתה מהירה. דובר צה"ל מסר כי "טנק של צה"ל תקף לפני זמן קצר שתי עמדות צבאיות של ארגון הטרור חמאס בצפון רצועת עזה. התקיפה בוצעה בתגובה לשיגורים שבוצעו לפני מספר דקות לשטח ישראל".

  11. טרגדיה בגן ילדים באשקלון: הגננת התמוטטה בתוך הגן

    8 Comments

    הדרמה שהתחוללה לפני שעה קלה בגן ילדים בשכונת ברנע באשקלון הסתיימה באסון.

    גננת בת 29, התמוטטה בתוך הגן. לדברי עדי ראייה שהיו במקום הגננת התלוננה על סחרחורות ולאחר מכן התמוטטה על הרצפה. אחת העובדות בגן החלה לבצע בה החייאה עד להגעת כונני וצוותי מד"א שבמשך למעלה מ-40 דקות ביצעו בה ניסיונות החייאה. לבסוף נקבע מותה.

    בהודעה שפרסמו מהנהלת הגן להורים נכתב כי מדובר בגננת ממלאת מקום שלא חשה בטוב, "והתמוטטה, למקום הוזעק אמבולנס וטיפול נמרץ על מנת לתת לה טיפול ראשוני אך ללא הצלחה לצערנו".



    עוד נמסר להורים כי הדבר לא קרה לעיני הילדים, "הילדים בטוחים בתוך הגנים ולא צפו בהמולה. משרד החינוך בקשר עם הצוות החינוכי על מנת לשלוח סיוע רגשי לפי הצורך". בני משפחתה הוזעקו למקום וקיבלו את הבשורה הקשה מכל.

    צוות פסיכולוגים וגורמי מקצוע מטעם מינהל חינוך בעיריית אשקלון נמצאים במקום ומעניקים ליווי ותמיכה לצוות החינוכי, להורים ולילדים במקום.

    "קיבלנו בתדהמה את הידיעה הקשה על פטירתה בטרם עת של הגננת, זכרה לברכה", מסר ראש העירייה, "הפתאומיות שבה זה קרה, היא טרגדיה של ממש וכולנו כואבים ומזועזעים מכך. צוותים מטעם העירייה נמצאים בגן על מנת לתמוך בילדים ובצוות החינוכי. אני רוצה למסור את תנחומיי למשפחה היקרה, שלא תדעו עוד צער ומן השמיים תנוחמו. עיריית אשקלון תציע למשפחה את כל הסיוע הדרוש בשעה קשה זו".

  12. גן הוורדים: 5 נפגעים בינוני בשריפת דירה בבניין מגורים

    Leave a Comment

    לפני שעה קלה פרצה שריפה בדירה בניין מגורים ברחוב הנוער העובד בשכונת גן הוורדים.

    כוחות כיבוי אש והצלה הוזעקו למקום יחד עם צוותי מד"א ומשטרה וזיהו שריפה בדירת מגורים בקומה החמישית מבין תשע קומות.

    העשן בחלון שבקומה החמישית

    לוחמי האש עלו לקומה והגיעו למוקד האש. מהדירה חולצו  2 מבוגרים שהתגוררו בה כשהם סובלים משאיפת עשן ומצבם מוגדר בינוני.

    המבוגרים הורדו לטיפול בידי צוותי מד"א הרבים שהמתינו למטה. השניים פונו לטיפול במרכז הרפואי ברזילי.

    צוותי מד"א וכיבוי אש סמוך לבניין

    לוחמי האש השתלטו על מוקד האש, כיבו את הלהבות והחלו בפיזור העשן מהדירה.

    לוחמי אש אחרים החלו בסריקות בדירות האחרות בבניין בעיקר בקומות שמעל הדירה שנשרפה ובבדיקה האם יש בהן נפגעים נוספים נוספים משאיפת עשן.

    רוב הדיירים לא נפגעו והעדיפו להישאר בביתם.

    "כבר בתחילת האירוע, איתרנו מספר לכודים בשריפה, חילצנו אותם מהבניין שהיה אפוף עשן כבד והם הועברו להמשך טיפול רפואי כשהם סובלים משאיפת עשן במצב קל עד בינוני" סיפר רב רשף שלום צבאן קצין כבאות והצלה שפיקד על הכוחות באירוע.

    במהלך הסריקות אותר באחת מהדירות הסמוכות עוד נפגע אחד גם מצבו הוגדר בינוני.

    בשלב מאוחר יותר אותרו באחת הדירות שני נפגעי עשן  נוספים שפונו על ידי מד"א במצב קל לברזילי.

    דיירים בודדים פונו ללא פגע אל מחוץ לבניין.

    צוותי מד"א ממתינים לעוד נפגעים בשריפה

    סיבת השריפה טרם ידועה וחוקר דליקות יגיע לדירה ויחקור מה גרם להתלקחות.

    "הודות לתגובה המהירה והמקצועית של הצוותים, נמנעה פגיעה בנפש ונזק גדול יותר בבניין המגורים" מסרו משירותי הכבאות וההצלה.

  13. הערב: עצרת לציון 5 שנים לנפילתו של אברה מנגיסטו בשבי חמאס

    1 Comment

    לפני חמש שנים בדיוק חצה תושב אשקלון, אברה מנגיסטו את גדר הגבול בין ישראל לרצועת עזה ולא שב. במשך השנים האלה פורסמו כמה תיאוריות על גורלו אך מבחינת המשפחה כל עוד הם לא מקבלים מידע מוכח מבחינתם הוא עדיין מוחזק בשבי חמאס ברצועת עזה ונאבקים בכל יום להשבתו בריא ושלם אל חיק משפחתו.

    אימו של אברה, אגרנש מנגיסטו עם העוגה. צילום: אדי ישראל

    "לצערי החיסרון של אברה מורגש כל יום, אנחנו סוחבים את החוסר וודאות איתנו כל יום ובכל שנה כשמגיע תאריך ההעלמות שלו זה רק מעצים את הכאב ואת הסבל של המשפחה" מספר היום אילן מנגיסטו אחיו של אברה שמוביל את המאבק למען אחיו. "אנחנו ממש חסרי אונים בנושא הזה. היום אנחנו נציין את החמש שנים יחד עם תנועות הנוער. יש כח גדול והשפעה גדולה לתנועות הנוער ואני חושב שאם הם יהיו שותפים איתנו לכל המאבק המאוד קשה והמתסכל הזה אני חושב שנוכל לעשות איתם הרבה דברים בשביל שהסוגיה האנושית של אברה תהיה בסדר היום הציבורי ומקבלי ההחלטות והממשלה באמת יעשו את תפקידם וידאגו לחייו וגורלו של האזרח שלהם".

    האח אילן מנגיסטו. צילום: דוד לוי

    העצרת תתקיים הערב בשעה 19:00 ברחבת מוזיאון תל אביב. המשפחה החליטה לשים את הנושא של אברה מעל הפוליטיקה ומשום כך לא ביקשו מאף חבר כנסת או פוליטיקאי לקחת חלק בעצרת.

  14. כבוד לעיר: אמיר עציון מאשקלון הוא אלוף העולם בברידג'

    Leave a Comment

    גאווה מקומית. אלוף העולם בברידג', הוא תושב אשקלון, אמיר עציון בן 25.

    את דרכו בענף הברידג' החל עציון כבר בגיל 14 במועדון הברידג' באשקלון וכבר אז הוא סומן כשחקן מבריק. עוד בצעירותו זומן לנבחרת ישראל ילדים וטיפס עד לנבחרת הבוגרים. את שירותו הצבאי עשה כספורטאי מצטיין והמשיך לשחק בנבחרת ישראל.

    השבוע זומן עציון ללשכת ראש העיר, תומר גלאם  ובמעמד חגיגי בו השתתפו מנהל מועדון הברידג' באשקלון, ניסים קורן וחברי מועדון נוספים, הודה לו ראש העיר על ההישג המרשים.

    אמיר עציון מקבל את ההוקרה בלשכת ראש העיר. צילום: דוברות עיריית אשקלון

    "הוא התחיל לשחק במועדון הברידג' באשקלון בגיל 14 ובגיל 15 הוא זכה בתואר סגן אלוף אירופה לילדים ומכאן הוא הצטרף לנבחרת ישראל" מספר מנהל מועדון הברידג' באשקלון, ניסים קורן ומוסיף "גם כשהמועדון באשקלון נסגר ומצאנו את עצמינו משחקים כל פעם במקום אחר, אבא שלו היה מסיע אותו כמה פעמים בשבוע למועדון ברידג' בתל אביב והוא המשיך להתפתח. מדובר באחד השחקנים הטובים בעולם ולא בכדי הוא זכה כאלוף עולם".

    עוד הוסיף קורן: "כל חברי המועדון באשקלון גאים בו ושמחים על הזכייה, זה כבוד גדול למדינת ישראל בכלל ולאשקלון בפרט. אני מקווה שיחזירו לנו את המועדון שנלקח מאתנו בשלטון הקודם ומקווה שראש העיר, תומר גלאם יעמוד בהבטחתו לתת לנו מועדון קבוע ושלא נצטרך לנדוד ממקום למקום".

    נציגי מועדון הברידג' באשקלון עם עציון וראש העיר תומר גלאם. צילום: דוברות עיריית אשקלון

  15. הוגש ערעור על עונשו של המורה שתקף מינית שלושה אחים

    1 Comment

    המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה הגישה היום לבית המשפט העליון הודעת ערעור על קולת עונשו של שלומי כהן, מורה לשעבר ממבוא חורון, שהורשע בביצוע עבירות מין רבות לאורך כ-12 שנים כלפי שלושה אחים קטינים, ונדון לעונש של 20 שנות מאסר.

    בהודעת הערעור, ציינו אנשי הפרקליטות כי תקופת המאסר שהשית בית המשפט המחוזי על כהן הינה עונש המקסימום הקבוע בחוק בצידה של עבירת מין אחת. לכן, לטענתם, נוכח הרשעתו בביצוע עבירות מין רבות בשלושה קטינים שונים לאורך שנים ארוכות, מדובר בענישה ש"אינה הולמת את חומרת מכלול מעשיו…, ואין בה כדי לבטא את ההכרה שכל מתלונן ומתלונן הוא עולם שלם בפני עצמו, שהמשיב החריבו, לצורך סיפוק תאוותיו החולניות".

    כלא שקמה. צילום: אליהו הרשקוביץ

    כלא שקמה. צילום: אליהו הרשקוביץ

    כפי שפורסם כאן בעבר, שלומי כהן ניצל את מצוקת המשפחה, לרבות מצבה הכלכלי הקשה לאחר שאביהם עזב את הבית כאשר התגוררו כולם בגוש קטיף לפני ההתנתקות. כהן הפך לבן בית ושימש כתחליף אב ואח בוגר עבור ילדי המשפחה, ובין השנים 1996- 2009, ביצע במתלוננים הקטינים בהזדמנויות שונות, לעיתים במקביל, למעלה מ-1000 עבירות מין.



    המתלוננים הגישו תלונה במשטרה בשנת 2015, כשכולם כבר היו בגירים. מה שפתח את תיבת הפנדורה לאחר שנים של שקט היה פרסום בתקשורת אודות כתב אישום אחר שהוגש נגד כהן בגין ביצוע עבירות מין בקטין אחר.

  16. החל ממחר: רחוב ביאליק ייחסם חלקית לתנועה במשך שבועיים

    1 Comment

    האזור הצפון מזרחי של שכונת שמשון צפוי להיות פקוק בשבועיים הקרובים בשעות היום. עיריית אשקלון תתחיל ממחר בביצוע עבודות תחזוקה בקו ניקוז מי הגשמים העובר בקטע הכביש בין הכיכר הסמוכה לתחנת הדלק שמשונים לבין הכיכר עם רחוב שד' עופר.

    כזכור בחורפים האחרונים כתוצאה מכמות גשם רבה שירדה בתוך זמן קצר הוצף רחוב עליית הנוער הסמוך וגרם לנזקים רבים. כעת, בטרם מגיעים הגשמים בשיאם מבוצעות עבודות שצפויות להקטין את העומס בתעלות הניקוז.

    בעקבות העבודות ייחסם חלק מרחוב ביאליק לתנועה, בשבועיים הקרובים. מדובר על קטע הרחוב שבין רחוב שפינוזה לרחוב יהודה הלוי במסלול המערבי. כך שתתאפשר ברחוב נסיעה מדרום לצפון. כמו כן, תתאפשר תנועה במעגלי תנועה בצמתים עם רח' שפינוזה/עליית הנוער ויהודה הלוי/עופר.

    הכביש ייסגר לתנועה רק בזמן העבודות: בין השעות 8:30 בבוקר ועד לשעה 16:00. בימי שישי ושבת, כמו גם ביום הבחירות, לא יתקיימו עבודות והכביש יישאר פתוח לאורך כל היום.

    בעירייה הוחלט כי כדי להקל על התושבים בפרויקט שיש הכרח לבצעו ייסגר הכביש מידי בוקר רק ב-8:30 לאחר שעומסי התנועה הקבועים בבוקר פוחתים וייפתח בתום העבודות, גם בשעה מוקדמת יחסית לפני שעומסי התנועה של הערב נוצרים.

    עובדי העירייה מנקים את תעלות הניקוז, האם בחורף הקרוב יוצף רחוב עליית הנוער? אילוסטרציה: דוברות העירייה

    לאחר סיום העבודות הללו, יעברו הצוותים לעבוד על הצד השני של הכביש ואז החסימה תהיה בכיוון ההפוך.

    הפרויקט יוצא לדרך בתיאום עם משטרת ישראל ועם חברת דן בדרום שמפעילה את התחבורה הציבורית בעיר.

    גם אפליקציית waze עודכנה בהתאם ובאופן אוטומטי לא תאפשר ניווט דרך קטע הכביש הסגור ותכוון את המשתמשים בדרך אחרת הכי משתלמת עבורם.

    ההערכה היא שיווצרו עומסי תנועה בשעות החסימה בתוך שכונת גן הוורדים וברחוב שפינוזה כתוצאה מנהגים שלא ינווטו באמצעות ווייז או שלא ידעו על החסימה.

  17. סיפור חייה וחייו: ד"ר משה כהן מנציח את אשתו בספר חדש

    22 Comments

    ד"ר משה כהן מאשקלון הוא איש עסוק מאוד. רופא בתחום אי ספיקת לב בקופת חולים כללית בבאר שבע, בעלים של מכינה ללימודי רפואה בחו"ל, מנהל עמותה אשר נותנת מלגות לצעירים הרוצים ללמוד רפואה בחו"ל ובזמן הפנוי שעוד נותר לו הוא גם כותב ספרים.

    אבל לפני הכול הוא אבא במשרה מלאה לארבעה ילדים, שאותם הוא מגדל לבד לאחר פטירתה של אשתו עדי, שהייתה רופאה בברזילי, לפני כשנתיים. את כל זה הוא עושה כדי להנציח את זכרה ולהמשיך את הדרך שהתחילו יחד.

    ד"ר משה כהן עם ארבעת ילדיו. צילום: פבל

    זמן קצר לאחר פטירתה של ד"ר עדי רן-כהן ממחלת הסרטן בגיל 37 פתח בעלה במפעל הנצחה. "חשוב לי להנציח את עדי קודם כול בגלל שאני מאוד מאוד אוהב אותה, וזו איזושהי דרך לעשות בשבילה", אומר ד"ר כהן. "כשהיא הייתה בחיים, היא הרגישה ממש כמו מלכה. מספיק שרק רמזה שהיא רוצה משהו, היא מיד קיבלה. אני חושב שזו הדרך שלי להמשיך לתת לה, גם כשהיא לא פה. חשוב לי גם שילדים יראו מה המשמעות של אהבה, כמה נתינה יש באהבה. זו עוד דרך ללמד אותם לחיות נכון ולהעריך את הדברים".

    ביום ה-30 למותה נקרא חדר היולדות בבית החולים ברזילי, שבו עבדה, על שמה. "אני העליתי את הרעיון. זה לא היה קל לעיכול בהתחלה, אבל בסוף זה התקבל ומנהל בית החולים פרופ’ חזי לוי עשה דבר גדול מאוד. הוצב שם גם פסל גדול של אישה בהיריון שעדי פיסלה. זה יצא מדהים".

    בנוסף, הוא הקים על שמה של עדי עמותה שמגייסת כספים על מנת לתמוך בסטודנטים שרוצים ללמוד רפואה בחו"ל ואינם יכולים להרשות זאת לעצמם מסיבות כלכליות. "זאת עמותה שנכנסת לפעול השנה, ואת כל המשכורת שלי כרופא אני תורם לפעילותה. בקרוב נתחיל לגייס כספים בחו"ל", אומר משה.

    לאחרונה הוא גם הוציא לאור את הספר "אחת שלא מתבגרת", ספר שבו הוא משוחח ומתכתב עם רעייתו המנוחה. את חלקו של הספר הספיקה עדי לכתוב, חלקים אחרים השלים בלעדיה. הספר מרגש ומספר על ההתמודדות של עדי עם המחלה. "אני אוהב לכתוב, זאת האמנות שלי. אני כותב בעיקר בטיסות ארוכות וגם בלילות יש לי זמן", הוא אומר. זהו ספרו השישי במספר.

    איך נראים הלילות מאז שעדי איננה?
    "זה התחיל מאוד-מאוד קשה ולבד, אבל כשצריך לטפל בארבעה ילדים אז ה’לבד’ הופך להיות עמום יותר. כולם צריכים המון תשומת לב, ואין כאן שני הורים, רק אותי. היום כשאני שומע הורים שמתלוננים על הקושי שבגידול ילדים, זה מצחיק אותי".

    איך זה באמת לגדל את הילדים בלעדיה?
    "אני מאמין שהדרך הטובה בשביל הילדים להתגבר היא עשייה. הם רוכבים על סוסים, גולשים על גלים, מנגנים, משתתפים במגוון חוגים וכל הזמן עסוקים. טליה נכנסת לנבחרת מקצועית של רכיבה, איילה חולמת להיות שחקנית ובקרוב תצטלם לתכנית ילדים. הם לא ילדים עצובים ומדוכדכים, וזה המפתח לגדל ילדים מפותחים ושמחים. זאת הדרך שלנו להתמודד, גם שלי. אני מסביר להם שאושר זו בחירה, ואנחנו בחרנו בו. לצערי, הם התבגרו מוקדם מדי, זה לאו דווקא לטובה, אבל זה בלתי נמנע".

    יוצא לך לחשוב מה עדי הייתה אומרת?
    "כשעדי ידעה שזה הסוף היא אמרה לי, ‘אל תיתן לאף אחד לרחם על הילדים’, ואני דואג שכך יהיה. יש לנו בית שמח, והחברים של הילדים תמיד רוצים לבוא אלינו, למרות שאין אימא. אני יודע שהיא סמכה עליי ב-100% וידעה שאמשיך להיות האבא שהייתי לפני שהיא נפטרה ואעשה אפילו הרבה יותר אחרי שהיא תלך לעולמה. אני חושב שהיא גאה".

    נפגשנו כך

    סיפורו של כהן (44) מתחיל בחלום שלו להיות רופא. הוא גדל בלהבים, למד בתיכון אשל הנשיא וכבר מגיל צעיר ידע שכשיהיה גדול, הוא יהיה רופא. בצבא היה מ"פ ביחידה מובחרת, ושם בשל אופי השירות וסיטואציות מורכבות שהוא נקלע אליהן הרצון ללמוד רפואה התחדד עוד יותר.

    אלא שחלומות לחוד ומציאות לחוד, ולאחר שהשתחרר מהצבא וניסה להתקבל ללימודים התברר לו שהוא לא עומד בתנאי הקבלה לפקולטה לרפואה בארץ. הוא החליט להתפשר והחל ללמוד הנדסה באוניברסיטת בן גוריון. שנה אחת בלבד הספיקה לו כדי להבין שחלומות נועדו כדי להגשים אותם. הוא פרש מהלימודים, ארז מזוודה וטס להגשים את חלומו באירופה.

    המהלך הזה נעשה ברגשות מעורבים: "כתבתי מכתבים וניסיתי להסביר, אבל שום דבר לא עזר. מבחינתם הייתה זו החלטה קרה, ככה זה בארץ", הוא מסביר. "משהו בעובדה שהייתי צריך לעזוב את הארץ וללמוד רפואה בחו"ל, אחרי כל מה שנתתי ותרמתי למדינה, נראה לי שגוי ולא נכון. מצד שני, אני אדם פרקטי, הבנתי שזו הדרך האפקטיבית ביותר להגיע ליעד וכך עשיתי. בדיעבד זו הייתה החלטה נכונה".

    בשנה השנייה ללימודיו בסמלוויס שבבודפשט, הונגריה, פגש את עדי ז"ל, שהגיעה מאשקלון והחלה גם היא את לימודי הרפואה. זה היה בשנת 2001, וכן, ממש כמו בסיפורים, ברגע הראשון שראה אותה היה לו ברור שהיא תהיה אשתו. "ראיתי אישה מאוד יפה מבחוץ ומבפנים, בן אדם טוב, מסור ואחראי. אין הרבה נשים כאלה", הוא אומר.

    השנים הראשונות שלהם שם היו מאתגרות מאוד מבחינה לימודית, אבל מלאות קסם בזכות האהבה הגדולה שנרקמה ביניהם. "באוניברסיטאות הטובות באירופה יש סינון גדול מאוד של סטודנטים בשנים הראשונות. בשונה מהארץ, שם תמיד יש תחושה של חבל על הצוואר. הלימודים מאוד אינטנסיביים וקשים, אבל עשינו את זה יחד, גרנו יחד בעיר אירופית והתמודדנו יחד עם הכול. זאת הייתה חוויה מדהימה".

    אחרי שלוש שנים של זוגיות, תוך כדי ששניהם עדיין סטודנטים, הם הגיעו ארצה כדי להינשא. החתונה התקיימה ב-14 באפריל 2005, ושבועיים לאחר מכן הם כבר עלו שוב על מטוס היישר לתקופת המבחנים. "למרות שידענו שהחתונה תתקיים סמוך לתקופת הבחינות, החלטנו לא לדחות אותה. 14 זה מספר המזל של עדי, ואפריל זה חודש אביבי נהדר. אז בחרנו בתאריך הזה, למרות העומס. הייתה חתונה מדהימה. 419 אורחים", הוא נזכר בחיוך, "עבור עדי כל נושא החתונה, היריון ולידה היה המהות שלה בחיים, החלום שלה, בשביל זה היא חיה".

    משה כהן עם עדי ז"ל

    בדיוק בגלל זה בחרו השניים גם לא להמתין עם היריון, ולבחינות הסיום הגיעה עדי עם עגלה, שבה ישנה בתם הבכורה טליה, היום בת 12. במרוצת השנים נולדו לשניים שלושה ילדים נוספים: איילה (10), איתן (7) ומאיה (4). "זה בדיוק ממחיש את האדם שעדי הייתה. היא עשתה הכול יחד ובמקביל, ועשתה את הכול בצורה הטובה ביותר. היה לה דחף לא מוסבר לעשות הכול מוקדם ולא לחכות. ללמוד מהר, להתחתן מהר, ללדת ארבעה ילדים. ההורים שלה תמיד היו אומרים שהיא מזדרזת לעשות דברים. בדיעבד אנחנו מבינים למה. עדי סיימה את חייה רק בגיל 37 והספיקה כל כך הרבה".

    בתום לימודיהם חזרו השניים ארצה, וכאן נתקלו שוב בהליך מפרך שמקשה מאוד על אלה שלמדו רפואה בחו"ל. "השיטה בארץ היא כזאת שסטודנט שמסיים לימודי רפואה בחו"ל צריך לעבור בחינות רישוי ולפני זה לעשות קורס של חצי שנה של משרד הבריאות. הקורס לא חובה, אבל כולם עושים כי הוא מקנה 10 נקודות בונוס לציון. לאחר המבחן יש חצי שנה נוספת של המתנה. התוצאה היא שממתינים שנה רק כדי להתחיל לעבוד כסטז’רים ולהרוויח כסף. אז אתה לא יכול להתפרנס, חוזר לגור עם ההורים, וזה לא קל", מסביר משה.

    גם את המשוכה הזאת הם עברו בהצלחה, ובסופה השתלבו יפה מאוד. משה התחיל את עבודתו כסטז’ר בפנימית קרדיולוגיה בבית החולים בילינסון, ועדי התחילה להתמחות ברפואת משפחה, אולם שלושה חודשים אחר כך עזבה והתקבלה להתמחות בגניקולוגיה בבית החולים ברזילי.

    אולטרסאונד אגן גניקולוגי. אילוסטרציה

    "ההתמחות בגניקולוגיה היא מאוד קשה, ועדי רצתה משהו שתוכל לשלב בו גם חיי משפחה, אז בחרה תחילה ברפואת משפחה. אבל היריון ולידה היו התשוקה שלה, ומהר מאוד היא הלכה אחרי הלב. היא חיה סביב זה. זה לא היה מקצוע ולא תחביב, זאת הייתה המהות שלה. בזמנה החופשי היא הייתה אמנית, ציירה ופיסלה נשים בהיריון. החלום שלה היה לסיים התמחות ולעבוד בחדר לידה. יש דברים שלא צריך להסביר וגם אי אפשר, המשיכה שלה לתחום הזה זה אחד מהם".

    בעקבות המעבר לברזילי החליטו השניים להקים כאן את ביתם ולחזור לעיר שבה גדלה עדי. "עדי נולדה וגדלה באשקלון, מבחינתה זה בית", אומר משה, "היא יכלה להתקבל לכל בית חולים בארץ, אבל החליטה לחזור לאשקלון, כי היא ראתה שליחות לעבוד בעיר הזאת. למרות שזו עדיין נחשבת פריפריה ואזור פחות מבוקש, היה לה מאוד חשוב לעשות את הקריירה שלה כאן בעיר. לי זה היה רחוק ממקום העבודה, אבל תמיד עשיתי מה שהיא רצתה", הוא צוחק.

    לשנות את השיטה

    זמן קצר אחרי שחזרו ארצה החליטו השניים לעשות מהלך ולסייע לצעירים הרוצים ללמוד רפואה בחו"ל. וכך בשנת 2006 הוקמה חברת "מדיקל דוקטור", שמהווה מכינה לסטודנטים הצעירים. החברה הפכה מהר מאוד לבינלאומית, ואחרי שנתיים של פעילות נפתח הקורס הראשון בשוודיה ועם הזמן גם בארצות הברית, הודו, ספרד וארצות נוספות.

    מה גרם לך לפתוח את המכינה?
    "המכינה באה לעשות תיקון. עד אז סטודנטים עשו את ההכנה הזאת בחו"ל, כלומר זה שנה נוספת של שהייה בחו"ל, על כל המשתמע מכך. אנחנו עושים קורסי הכנה בארץ. ראינו את הצורך ונתנו לו מענה".

    מה מייחד את המכינה?
    "אנחנו מציעים קורס הכנה שהוא מכוון רפואה. כל התכנים המדעיים מכוונים לגוף האדם, זאת הנוסחה המיוחדת שלנו. זה נותן רקע טוב לשנתיים הראשונות בלימודי הרפואה בחו"ל, וזה מאוד חשוב, כי באירופה האתגר האמיתי הוא לשרוד את השנתיים הללו, שהן שנתיים מסננות".

    הקורסים גדלו, והמכינה הפכה למעשה למפעל החיים של כהן. בכל שנה עוברים דרך "מדיקל דוקטור" 40% מהסטודנטים. הנתון הזה מקבל משמעות נוספת נוכח דו"ח מבקר המדינה האחרון שקבע כי מערכת הבריאות בארץ מסתמכת על בוגרי רפואה שלמדו בחו"ל וחוזרים ארצה בתום לימודיהם כדי לשרת את מערכת הבריאות הציבורית. לאור הנתון הזה ד"ר כהן רואה בעבודתו זאת גם שליחות, כשהמטרה שלו היא לעשות הכול על מנת שהסטודנטים הצעירים אכן יחזרו ארצה ויעבדו כאן, אף שהפיתוי להישאר בחו"ל הוא גדול מאוד. "היום אני יכול להגיד שיש לנו מאות בוגרים שחזרו לעבוד בארץ, בכל מחלקה ובכל בית חולים. נכון לעכשיו יש כ-1,000 סטודנטים שנמצאים לקראת סיום וחזרה לארץ. אני מאמין שאנחנו עשינו את השינוי".

    סולל את הדרך לרופאי העתיד. ד"ר משה כהן. צילום: פבל

    לכם היה ברור שתחזרו בתום הלימודים?
    "עדי ואני קודם כול מאוד ציונים, ולא היה לנו ספק שאנחנו רוצים לחזור לארץ ולעבוד כאן. אני מאמין שמערכת הבריאות הציבורית בישראל, למרות הפגמים שיש בה, היא הכי טובה בעולם. מעבר לזה, בסופו של דבר רופאים בארץ מתפרנסים יפה מאוד, אז אני לא רואה סיבה שיישארו בחו"ל".

    אז למה בכל זאת הרבה רופאים נשארים בחו"ל?
    "קודם כול כי התנאים ההתחלתיים טובים יותר. הם מקבלים, למשל, הצעות שכר התחלתיות של בין 5,000 ל-10,000 אירו בחודש באירופה, עם תנאי עבודה נוחים יותר מאשר בארץ. בארה"ב, למשל, יש חוזים אישיים של 300 אלף דולר בשנה. מעבר לזה, המדינה שלנו במקום להתייחס לסטודנטים האלה כאל נכס, בעיקר בשל העובדה שיש היום חוסר ברופאים, מערימה קשיים. אנחנו עובדים עם אוניברסיטאות מצוינות בחו"ל, ולכן בחינת הרישוי היא מיותרת. אם סטודנט יכול בסוף לימודיו להתקבל לבתי חולים מצוינים בחו"ל בלי בחינות נוספות, למה בארץ הוא צריך להיבחן שוב, וזה גם יעלה לו בעוד שנה?! זה פוגע בסטודנטים גם מבחינה תודעתית ומורלית. אז כן, הפיתוי לעשות קריירה בחו"ל הוא גדול. חלק מהשליחות הציונית שלי הוא לדאוג שהסטודנטים האלה לא יתפתו ויחזרו לארץ".

    איך עושים את זה?
    "אנחנו מקפידים לעבוד עם אוניברסיטאות עם דירוג עולמי שלא נופל מישראל. אנחנו דואגים לסטודנטים ועושים הכול כדי שיסיימו את הלימודים שלהם, מלווים אותם לאורך כל הדרך, ואם יש קושי מכל סוג שהוא, אני עוזר. גם הסטודנטים וגם ההורים מרגישים נוח לפנות אליי, גם חמש שנים אחרי שהם מסיימים את הקורס. אני מבקר אותם פעמיים בשנה באוניברסיטאות, משוחח איתם ובודק איך הם מרגישים. עם השנים יצרתי הסכמים בין האוניברסיטאות בחו"ל לבתי חולים בארץ במטרה שהסטודנטים יעשו רוטציות קליניות בארץ. אני יודע שכאן הם יקבלו קליניקה טובה יותר מאשר באירופה, כי גם עניין של מנטליות ושפה. ומעבר לזה, זה מעורר בהם את הרצון לחזור ולעבוד כאן. אנחנו גם מביאים מנהלי בתי חולים בארץ לדבר עם הסטודנטים ולהכיר אותם".

    רופא וחולה. אילוסטרציה: א.ס.א.פ קריאייטיב / INGIMAGE

    לא לוותר

    ד"ר כהן אינו מסתפק רק בביקורת על קבלת הפנים שמקבלים בארץ הסטודנטים, הוא גם פועל על מנת לשנות. בתקופה האחרונה הוא עושה הכול על מנת להביא לביטול בחינות הרישוי המדוברות. "אני נפגש עם כל מי שרק אפשר כדי להעלות את הנושא הזה ולהגביר את התמיכה המורלית של המדינה באותם סטודנטים. אז נכון שהרבה חוזרים, אבל זה צורב להם, זה מפריע. אני רואה איך הקשר בין הסטודנטים למדינה מתרופף וזה חבל.

    "לאחרונה ביקרתי בצ’כיה, ונאמר לי ששכבה שלמה של מסיימים ישראלים החליטה להישאר באירופה, וזה כאב לי בלב. אלה רופאים שלמדו באוניברסיטאות מצוינות, המדינה צריכה לחבק אותם ולא להפנות להם עורף".

    ואם זה לא מספיק אז לאחרונה החליט משרד הבריאות שהוא אינו מאפשר יותר להשתמש בכספי הפיקדון הצבאי לצורך תשלום עבור הכנה ללימודי רפואה. גם בזה מנסה ד"ר כהן להילחם. בימים אלה הוא מתרוצץ בין המשרדים הממשלתיים כדי לקבל תשובות: "אז חייל משוחרר יכול להשתמש בכספי פיקדון כדי לעשות קורס ברמנים או בניית ציפורניים, אבל לא כדי ללמוד רפואה בחו"ל. איפה ההיגיון? אז משרד הבריאות שולח אותנו למשרד החינוך כדי לקבל תשובות, ואלה מחזירים אותנו שוב למשרד הבריאות. המשרדים הממשלתיים מכדררים אותנו מאחד לשני. לפני מספר ימים הגשנו בג"צ רק כדי שיגידו לנו, באופן ברור, מי המשרד שאחראי על מוסדות המכינה ללימודי רפואה בחו"ל. ושוב המורל של הסטודנטים נפגע, וזה משאיר צלקת מהמדינה. הסטודנטים האלה הם המעולים שבמעולים, שעזבו הכול, לא ויתרו והלכו ללמוד בחו"ל. אגב, לימודים כאלה עולים כ-600 אלף שקלים, ומי שמשלם אותם זה הסטודנט והוריו, שלוקחים על עצמם את הנטל שהמדינה אמורה לקחת. בסופו של דבר המדינה מקבלת רופאים מוכנים, מבלי לשלם עליהם שום דבר. ולמרות זאת, היא מפנה להם עורף, זה אבסורד. אנחנו מנסים להגיע לכל מקבלי ההחלטות כדי לשנות את הדבר הזה".

    עבורו זה מפעל חיים ושליחות ציונית. הוא לא עוצר אפילו לרגע ונלחם בעוד ועוד עוולות כדי לשנות את המצב. לרגעים נדמה שכל העשייה הזאת, מרוץ החיים המטורף הזה, נועד כדי להחזיק אותו חי ולא לתת לו לשקוע בעצב ובאובדן. הם התחילו את המסע הזה שניים, בשנתיים האחרונות הוא עושה אותו לבד, בלי עדי שלו, שהותירה אותו לסיים לבד את מה שהתחילו יחד.

    נותר לבד בלי עדי. ד"ר משה כהן. צילום: פבל

    עדי חלתה לראשונה בשנת 2009, זמן קצר אחרי לידת בתם השנייה. זה התחיל מכאבי בטן חזקים, שהתבררו כתסביב שחלה. "בניתוח התגלה גוש, נלקחה ביופסיה והתברר שזה סרטן השחלה", מספר משה, "היא הייתה בסך הכול בת 29, וזה היה שוק, גם לנו וגם לצוות הרפואי. זה סופר נדיר שסרטן השחלה תוקף בגיל צעיר כל כך". המחלה התגלתה בגופה של עדי בשלב מוקדם יחסית, היא עברה ניתוח, מספר סבבים של טיפולים כימותרפיים והחלימה. "זאת הייתה אפיזודה קצרה יחסית של חצי שנה בערך, בסופה עדי הוגדרה כנקייה מהמחלה", מספר משה.

    על מה חושבים בחצי השנה הזאת?
    "אני אדם אופטימי מטבעי. עדי לא הייתה אופטימית בהתחלה, אבל הצלחתי להדביק אותה באופטימיות הזאת שלי. הייתה לנו גישה לטובי הרופאים בארץ ובחו"ל, והמסקנה הסופית הייתה שעדי החלימה, יכולה להמשיך בחיים רגילים וללדת שוב. היה לה מאוד חשוב לשמור על השחלה השנייה, כדי להביא עוד ילדים".

  18. כשיפה טבג'ה פגשה את מי שניאצה אותה בפייסבוק

    1 Comment

    שתי חוויות שקרו לי השבוע גרמו לי לתהות על קנקנם של שני העולמות, ובעצם לעשות ביניהם הפרדה, אם כי לא מוחלטת. הקשר בין העולם הווירטואלי, שהידיים על המקלדת שולטות בו ומכתיבות אותו, ובין המציאות היום-יומית שאנשים אשכרה מדברים אחד עם השני ורואים זוג עיניים.

    אכתוב על שני המקרים. האחד מסמל את המהירות שבה אנחנו בוחרים לשנוא, לכעוס על אדם אחר, שאולי בחיים היום-יומיים, במציאות, הרגש הזה כלפיו לא היה מתקיים. אמחיש במה שאירע לי כדוגמה. מישהי שאני לא מכירה כתבה לי הודעת נאצה ארוכה בפייסבוק. אני לא יודעת מי היא, ומה "הדליק" אותה. אני משערת שאולי הדעות שלי, והאמת היא שלא ממש סיקרן אותי לברר. השבתי לה בהודעה חזרה שאין לי מושג מה פשר ההודעה, מי היא ומה היא רוצה, והשיחה שלא התחילה הסתיימה.

    באופן מקרי פגשתי את אותה בחורה בתל אביב לצד מכרה שלי. אמרתי לשתיהן שלום, הצגתי את עצמי, ומשום מה היא לא שיתפה פעולה, וכל זה כשאין לי מושג שזוהי אותה בחורה שמיהרה לשנוא על המקלדת אישה שהיא לא מכירה. לאחר מכן, כשהחברה המשותפת הציגה אותה, זיהיתי אותה ואמרתי לה בחיוך: "אה, זו את ששלחת לי לבבות בהודעות בפייסבוק, בואי נדבר". היא כמובן סירבה, אבל הלהבות שהיו בעולם הווירטואלי נעלמו כלא היו, ומילה אחת רעה לא נאמרה לשם שינוי.

    זה בעיניי מקרה אחד שמאפיין דפוס מסוים של לא מעט אנשים ומראה שהקשר בין העולמות לא תואם, ועולם אחד קיצוני יחסית לאחר. אנשים לא מתבטאים פנים מול פנים כמו שהם כותבים. החום האנושי וגלי האנרגיה בין האנשים כשהם עומדים אחד מול השני מקרבים יותר ומעוררים אמפתיה ומצליחים לעורר קצת יותר אהבת חינם היכן שהרשת הווירטואלית כושלת ובעיקר מצליחה לזרוע שנאה שמוכתבת על פי כללי הרשת המקצינים בין אנשים.

נגישות