פרשת בשלח: על יציאת מצרים הפיזית ויציאת מצרים הפסיכולוגית

פרשת בשלח, תמיד נקראת בסמוך לט"ו בשבט מתחילה בתלונה, ממשיכה בנס גלוי ובתלונה ומסתיימת בשירה. משמעות השירה ועוצמת השירה – שיעור בהכרה והוקרת הטוב על מה שנעשה. גם אם עדיין קשה, ובטח שיש לאן להתקדם – עוצרים שרים, מודים ומתחזקים לקראת העתיד.

ברשותכם, נלך אחורה ונדון בסוגיות חשובות בפרשה – בעקבות מכת הבכורות פרעה משלח את בני ישראל. משה מוביל את העם והפרשה מתחילה בתיאור עמוד הענן שהלך לפני המחנה ביום, ועמוד האש שהלך לפניו בלילה, כדי שהשיירה לא תלך לאיבוד במדבר. עמוד ענן הוא הסמן למנהיגות טובה המוליכה את הציבור לדרך נכונה, ישרה וטובה, מנהיגות מאחדת ומעוררת השראה, מנהיגות שכולה דוגמא אישית.

בכל ארגון, בכל מוסד, בכל חברה ובכל ממשל תמיד נבקש עמוד ענן ועמוד אש. נבקש ממנהיגנו הפסיקו להיות פופוליסטים. הראו לנו את הדרך הנכונה, היו מופת עבורנו, הוליכו אותנו נכון – זה הכל. הדברים נכונים במיוחד, כעת בימי מגיפת הקורונה המתעתעת ולפני עוד סבב בחירות מיותר. עמוד האש הוא גם סמל אחר של עוצמה ושינוי מצב.

אייל חסאן. צילום: פבל

מבחינתי, המגזר החרדי רובו ככולו תורם ומשמעותי, ואולי דווקא חלק מרועיו הפוליטיים לא מקרינים את המנהיגות הנדרשת, ודווקא אדם יקר כמו הרב יהודה משי זהב מנסה להיות עמוד אש וענן עבורם ועבורנו. משי זהב אחרי טרגדיה נוראית שבה איבד הורים ואח מקורונה זועק מרה איך חלק קטן מהציבור החרדי פוגע בעצמו ובעם, איך המושג פיקוח נפש נזנח, ואיך כולנו ובוודאי גם העדה החרדית חייבת בפיקוח נפש תוך קריאה לאחדות והכלה, כבוד וקבלת נהלי המדינה. ובנימה אישית – לפני כארבע שנים יצאתי למסע תחת הנהגתה של יפה בן דויד בהסתדרות המורים עבורי ועבור רבים יפה בן דויד היא עמוד אש וענן. שנה תמימה רבבות עובדי הוראה ממציאים עצמם מחדש ונושאים על עצמם לא אלונקה אלא תאג"ד, ויפה היחידה שניצבת בעוז למענם, זועקת את זעקתם כאשר רבים נאלמים ונעלמים. והשר לשעבר כבל היטיב במשפט אחד להגדיר אותה כמנהיגת על, כעמוד אש וענן " לוחמת. נחושה. לא מתקפלת ולא מתנצלת". אני לא אובייקטיבי, אבל כמעט בכל בית יודעים שיפה בן דויד היא עמוד אש וענן.

ומכאן לנס ים סוף – מכת בכורות הייתה השיא שמחולל את יציאת מצרים, וכעת בני ישראל יוצאים למדבר. ואז הדרמה בשיאה כאשר פרעה מתחרט, רודף אחרי ישראל והנה לנו שיא חדש – הים נקרע לשניים, נס אדיר שתכליתו "ויַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ". נשאלת השאלה האם מכת הבכורות או נס ים סוף הביאו את יציאת מצרים?

נהוג לומר שמכת הבכורות הביאה ליציאת מצרים הפיזית וקריעת ים סוף הביאה ליציאת מצרים הפסיכולוגית. בני ישראל היו צריכים לראות "אֶת־מִצְרַיִם מֵת עַל־שְׂפַת הַיָּם" כדי להאמין בה'. אבל הסבר זה רק מחזק את השאלה – למה? מה יש בקריעת ים סוף שלא היה עד כה? האם המכות האדירות שנחתו על פרעה ומצרים לא הספיקו?

חברות וחברים, יש דברים שאי אפשר להיות בשל אליהם עד שאתה לא בתוכם: בניהול, בהורות, במנהיגות – לעולם לא תהיה בשל לתפקידים האלו אם לא התנסית בהם, אם לא מילאת אותם, ים סוף הנקרע היה האירוע שאיפשר לבני ישראל להבין את מה שהם לא יכלו להבין קודם – שהם בני חורין. זה הרגע המכונן. לא אחרי מכה כזו או אחרת, אלא רק ב-Money Time כאשר רודפים אחריהם והמים "לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם" הפכו בני ישראל רשמית מעבדים לבני חורין ואז או אז הופיעה הצהרת אמונתם.

אבל כמה עצוב ששלושה ימים בלבד חלפו מאז קריעת ים סוף, ובני ישראל כבר מתלוננים "מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם… כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב". כל כך מהר נשכחה העבדות ועינוייה? האם שכחו את כוחו של האל בעשר המכות? ביציאת מצרים? בקריעת ים סוף? מה קורה פה?

לצערנו, המסקנה המתבקשת מהתנהלות זו היא שהרושם של מעמד גדול ככל שיהיה לא מחזיק יותר מאורך המעמד עצמו. יציאת מצרים מחזיקה מעמד בערך עד ההגעה לים סוף. קריעת ים סוף השאירה רושם לשלושה ימים וכך בהמשך. לכן חשוב להבין כי לתוצאות מגיעים לא בעקבות קולות וברקים או נסים ונפלאות, אלא דרך עבודה קשה וסיזיפית ולאורך זמן. אתה יכול לארגן אירוע נדיר, טקס מיוחד ולהתמלא גאווה. אבל מיד אחר כך "רד לקרקע" כי יגיעו ימים אפורים ורבים רק כך תוכל לשמר הצלחות.

לסכום נבקש לומר – שירת הים היא שירה ענקית בעקבות אירוע ענק. עם זאת, ראוי לשיר ולהודות גם ברגעים של שגרה, שכן גם היום יום הרגיל צריך להיות מלא בהכרת הטוב בדיוק כמו בשיר המושר ביותר מזה 40 שנה, שכתבה רחל שפירא "שיר של יום חולין" – "אם יש בי מיתרים הם מתנגנים ברטט…".

שבת שלום.

שיר של יום חולין

מילים: רחל שפירא
לחן: יאיר רוזנבלום

אם יש לי מיתרים הם מתנגנים ברטט
אם יש בי דאגה היא חשופה כמעט
אם יש בי אהבה היא תאמר בשקט
אם יש לי שורשים הם מתארכים לאט
אתה רואה כיצד פתאום עובר בי רעד
הרוח משנה תכופות את כיוונה
ניסינו לעזוב אבל אני יודעת
אנחנו נשארים שנה אחר שנה
בחדרים שלך השמש משרטטת
קוים ורצועות של אור על הכתלים
אני למענך כל בוקר מלקטת
פרטים קטנים, שמחות קטנות של יום חולין
האם אתה משיב, האם אתה עונה לי
אולי באזנך הולמים גם שאוני
אולי אתה מקשיב, אולי אתה דומה לי
הן בפניך משתקפים פתאום פני
אם יש לי מיתרים הם מתנגנים ברטט…
יום החולין הזה הוא יום שיש בו חסד
ובחסדו שורות אליך נכתבות
קח את ידי עכשיו עשני מפוייסת
ביום חולין כזה דרכינו מצטלבות