לפני כשבועיים פתח איגוד העובדים הסוציאליים בישראל במחאה שכוללת את השבתת השירותים כולם בכל רחבי הארץ והפגנות במוקדים השונים. “אנחנו שובתים בגלל השכר הנמוך, אלימות המטופלים כלפינו והעומס הרב שאיתו אנחנו נאלצים להתמודד. כל אלה לא מאפשרים לנו לתת את השירות לו זקוקים המטופלים שלנו. אנחנו רוצים להיות שם עבורם ולסייע בצורה הטובה ביותר, אבל התנאים שבהם אנחנו עובדים לא מאפשרים לנו” מסבירה חן כהן עזיזי.
היא בת 33 אמא לשני ילדים (7,4), עובדת סוציאלית כבר 10 שנים, מתוכם 7 שנים כעובדת סוציאלית באגף הרווחה באשקלון. “הלכתי ללמוד עבודה סוציאלית כי מאוד אהבתי את התחושה של לעזור לאנשים, שמישהו מקבל ממני משהו ובזכותי מצליח לעשות שינוי בחיים. הרגשתי עם זה מאוד טוב והחלטתי שאני רוצה לעסוק בזה. אני מאוד אוהבת לעבוד עם אנשים וילדים וזה היה המקצוע שמשך אותי”.
מחאת העובדים הסוציאליים בצומת אשקלון
את מדברת בלשון עבר, זה אומר שהיום התחושות שלך שונות?
“אני חייבת להגיד שהמציאות בשטח היא מאוד שונה. יש הרבה מאוד עומס, לחץ וקשיים. המקרים שפוגשים העובדים הסוציאליים הם מקרים לא פשוטים ועם הזמן אני מרגישה שאני צריכה כל הזמן להזכיר לעצמי למה אני פה. אני מאמינה שאם נצליח להשיג תנאים ושכר מכבד ומתגמל התחושה תהיה אחרת. אנחנו שובתים לא רק בשביל עצמנו, גם בשביל הלקוחות שלנו. כי חלק מלתת שירות זה שנותן השירות לא יעבוד תחת לחץ ועומס ויקבל תגמול הולם על עבודתו. זאת התפיסה שצריכה להיות למדינה”.
את עדיין אוהבת את העבודה שלך?
“אני עדיין מאוד אוהבת את העבודה שלי ואת המקצוע שאני עוסקת בו ומאמינה בו מאוד. העובדים הסוציאליים הם סוכני שינוי חברתי ואנחנו פה כדי לעזור לאוכלוסייה שזקוקה לנו. זה עדיין נותן לי הרבה מאוד סיפוק. אבל צריך להבין שכשנכנסים למערכת הזאת יש שחיקה שנובעת הרבה פעמים לא מהעבודה עצמה, אלא מכל מה שמסביב”.
תלונה במשטרה
לדברי עזיזי כל ה’מסביב’, זה העומס הרב שהעובדים הסוציאליים נמצאים בו, תחושת חוסר המוגנות ושכר שאינו הולם, שעומד על כ-6000 שקלים בלבד. “אנחנו נותנים שירות ללמעלה ממיליון וחצי אנשים במדינת ישראל. רוב המטופלים הם אוכלוסיות במצוקה, אבל לא רק. יש הרבה אנשים שפוגשים אותנו בצמתים כאלה ואחרים בחיים. אנחנו פוגשים גם אנשים עם השכלה גבוהה, שעובדים במשרות בכירות, והם באים כי הם מתגרשים ויש ילדים באמצע או מגיעים לבתי חולים מסיבות כאלה ואחרות. אנחנו נותנות עזרה, הכוונה, טיפול ותיווך לכולם. חשוב לנו לשמור על עצמנו כי הכלי שלנו זה אנחנו. אם אנחנו לא נטפל בעצמנו ונדאג לעצמנו לא יהיה לנו מה לתת למטופלים שלנו”, היא מסבירה.
מחאת העובדים הסוציאליים בצומת אשקלון
את חווית באופן אישי אירועי אלימות?
“כן, תמיד יש כל מיני אירועים כאלה ואחרים. אבל היה מקרה אחד שבעקבותיו הגשתי תלונה במשטרה. זה היה אחרי שהתפרסמה כתבה בעיתון על מרכזי קשר. אבא שטיפלתי בו במרכז קשר, הגיע נורא כועס אחרי הכתבה הזאת, שמאוד השמיצה את מרכזי הקשר. הוא הגיע יום למחרת מאוד-מאוד כועס ותוקפני. הגיע לחדר שלי, עמד בפתח וצרח ולא נתן לי לצאת מהחדר. אחר כך נכנס לחדר של המנהלת שלי וסגר את הדלת. היא מאוד נבהלה וממש ברחה מהחדר. לא היה לנו אפילו מאבטח לקרוא לו. אנשים טובים בדרך עזרו להרגיע אותו ולהוציא אותו החוצה. זו הייתה תחושה נוראית. באותם רגעים הרגשתי שאני ממש צריכה להגן על עצמי שלא ייפגעו בי. באותו יום הגשנו תלונה במשטרה והמקרה טופל על ידי הפרקליטות”.
אומנם מדובר במקרה אחד חריג, אבל לדברי עזיזי העובדים הסוציאליים עובדים תמיד בתחושה של חשש. “אנחנו סופגים כל הזמן השפלות, קללות ואיומים. זה משהו שהפך להיות חלק בלתי נפרד מהעבודה שלנו. ואסור שזה יהיה ככה. בשביתה הזאת אנחנו באים ואומרים שאנחנו לא שק חבטות. אנחנו אנשי טיפול, אנשי מקצוע, אנחנו רוצים לעשות את מה שאנחנו יודעים הכי טוב ולעזור לכולם. אנחנו בסך הכל מבקשים את הכבוד הראוי”, היא מסבירה.
כל תיק זה משפחה
כשהם שמדברים על ‘עומס’ בעבודה, זה אומר שלכל עובד סוציאלי יש כמאה תיקים שהוא מטפל בהם. “’תיק’ זאת משפחה”, מסבירה חן, “זה אבא, אמא וילדים, לכל אחד יש צרכים משלו. לפעמים ההורים גרושים וגרים בבתים נפרדים. זה אומר שעל כל תיק אחד כזה, יש כחמישה מטופלים בני משפחה במינימום. צריך לטפל בכל בן משפחה באופן אישי ובהתאם לצרכים שלו. את נותנת מענה לכלל המשפחה ומטפלת בהרבה מאוד פרטים. זה סדר יום עמוס ואינסופי של משימות ומטלות. מעבר לזה שהעובדים הסוציאליים עובדים כל הזמן, 24/7, בחגים, סופי שבוע ואירועי חירום. יש כוננויות וצוותי חירום שמגיעים לכל אירוע. עכשיו, בתקופת הקורונה, עבדנו פי 10 יותר. ממש מסביב לשעון. העובדים הסוציאליים עומדים בחזית יחד עם השוטרים ואנשי הרפואה. אנחנו נתנו מענה לכולם, בתמיכת ראש העיר. העבודה שלנו מחייבת אותנו להיות שם ולסייע כל הזמן. אנחנו מטפלים בכל כך הרבה בשוטף, אבל תקופת הקורונה העצימה את זה פי כמה וכמה”.
אנחנו בתקופת משבר, אתם בטוחים שזה התזמון הנכון לפתוח במחאה?
“הגענו למצב שבו אנחנו לא יכולים לתת שירות. הקורונה הביאה למצב שהעובדים הסוציאליים קורסים. שבועיים לפני השביתה העובדים הסוציאליים עלו לירושלים וביקשו מהאוצר להיפגש, התרענו שאנחנו קורסים ולא נענינו. לא רצינו לצאת לשביתה, אבל לא הייתה ברירה. אני מסכימה שעכשיו יש הרבה מאוד מצוקה ומחאות. אבל במדינת ישראל יש תמיד מחאות ובעיות, בחירות, רקטות, מצבי חירום. אף פעם אין זמן טוב לנהל מאבק או שביתה”.
מחאת העובדים הסוציאליים
מה אתם דורשים מבחינת השכר?
“יש תוכנית של רפורמה בשכר, שנבנתה על ידי האיגוד, ואנחנו מבקשים להיכנס למשא ומתן. כרגע יש אלף תקנים של עובדים סוציאליים שלא מאוישים, בגלל שמדובר בעבודה לא מתגמלת ויש גם נטישה של המקצוע בשל התנאים. סטודנטים לעבודה סוציאלית אומרים שהם לא יעבדו בתנאים האלה, זה בא מהשטח ומהדור הצעיר. המשכורת שלנו לא השתנתה שנים. בנוסף, אנחנו דורשים תשלום מידי לעובדים הסוציאליים, כפיצוי על תקופת הקורונה לכל עובד”.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
שיעור באזרחות
בשבועיים האחרונים, כאמור, הם מפגינים בכל רחבי הארץ. להפגנות שנערכות אחר הצהריים מגיעה עזיזי עם שני ילדיה הקטנים. “הם לומדים שיעור באזרחות ודמוקרטיה. הם לומדים על המקצוע שאמא עובדת בו. הם מחזיקים שלטים וקוראים איתנו ביחד את הסיסמאות. עבורם זו חוויה ושיעור לחיים. אני קוראת לציבור כולו להגיע ולקחת חלק בהפגנות. הרווחה היא הפנים של החברה כולה, זה לא רק המאבק שלנו. זה מאבק על החברה”.
אתם אופטימיים לגבי המאבק הזה?
“זה מה שנשאר לנו. נשארה לנו רק התקווה, להאמין שיהיה שינוי במצב של העובדים הסוציאליים בארץ, שנוכל לעבוד בכבוד. לי אישית יש תקווה. אני רוצה לקוות שיענו לדרישות שלנו, שנוכל להמשיך לעבוד במקצוע שאנחנו כל כך אוהבים ולהרגיש שאנחנו מקבלים בחזרה את מה שמגיע לנו”.
