"יובֵלי שלי": ריאיון עם הוריו של החייל יובֵל מוריוסף ז"ל

מוטי ואילנית מוריוסף ידעו שבנם יובֵל ז”ל משרת בשירות קרבי בשטחים, אבל מה שהדאיג אותם לא מעט היה דווקא הנסיעות שלו בכבישים. יובל אהב את הכביש, אהב לנהוג ומהר. “כל הזמן ידעתי איפה הוא נמצא, לא הייתה לי דאגה שאני שולח אותו למקום עם סכנה”, סיפר האב מוטי, “אנחנו בשירות שלנו היינו מסתובבים באזורים מסוכנים. בכבישים כשהוא היה נוהג, זה הדאיג יותר מאשר בצבא. הוא קיבל דוח לפני שבוע. הוא נסע לחברה ואמרתי לו שייסע ברכבות. הוא בדק ואמר ‘יש בעיה ברכבות’, אז אמרתי לו, ‘קח את האוטו אבל תיזהר. יש יום גשום, כביש רטוב, אז תיסע לאט’. הוא חזר ב-12 בלילה, אשתי פתחה את הדלת, הוא החזיק ביד שלו נייר, והיא שאלה אותו מה זה והוא אמר לה, כשהראש שלו ברצפה, שתפס אותו שוטר בצומת עד הלום. ‘רק אל תגידי לאבא’. בבוקר קמתי וראיתי את הדוח על השולחן. תפסתי אותו, אז אמר לי, ‘איך אתה יודע?’ אמרתי לו, ‘אתה יודע שממני אתה לא יכול להסתיר כלום’. אמרתי לו את הדוח הזה תשלם מהכיס שלך, ודבר שני אתה מקורקע. אמר לי, ‘איך מקורקע? אני בצבא, יש לי האמר’”. מוטי מספר את זה את הסיפור הזה ומעט מחייך כשהוא נזכר בתשובה המתחכמת של יובל.

יובל מוריוסף הי"ד בהשבעה

יובל, בן 20, שנרצח בפיגוע בבית אסף ביום חמישי האחרון, נקרא על שם שנת היובל של המדינה, “הוא נולד בשנת היובל למדינה, בשנת 98’, אבל הוא לא חי אפילו חצי יובל”, אומרת האם אילנית בדמעות.

הברק מכה בפעם השלישית

שלוש אחיות נותרו למשפחת מוריוסף: הבכורה מורג בת 25, אשר סובלת מתסמונת גנטית. אחריה היה יובל בן 20. שלישית היא מיתר בת ה-18, בת שירות לאומי, ובת הזקונים היא ליבת, שאף היא סובלת מתסמונת גנטית. אילנית סברה שהברק לא יכה בפעם השלישית במשפחה שלה, “לא דאגתי כי קרה כבר לנו משהו במשפחה. חשבנו שיובל מוגן, כי יש לנו כבר בעיה במשפחה: שתי בנות במשפחה מוגבלות שכלית ופיזית, אז לא דאגתי, ואמרתי שאלוהים ישמור עליו”.

יובל מוריוסף עם בני משפחתו בכותל

אבל ביום חמישי האחרון הברק הכה בפעם השלישית במשפחת מוריוסף, כאשר מחבל ביצע פיגוע ירי בצומת גבעת אסף שאותה אבטח יובל. ההורים לא היו בבית כשהתרחש הפיגוע. האב מוטי הגיע ראשון וראה דיווח על פיגוע בגבעת אסף. “הגעתי הביתה וראיתי שיש פיגוע בגבעת אסף, ויש שני הרוגים ולא כתוב חיילים. התקשרתי אליו ולא עונה, שלחתי לו וואטסאפ ולא עונה, הודעה קולית ולא עונה. התחושות שלי והמחשבות היו שקרה משהו. אשתי הגיעה אחרי רבע שעה, ואמרתי לה שיש פיגוע בעמדה שיובל נמצא שם והוא לא עונה”, מספר מוטי.

“התקשרתי אליו, והוא לא ענה”, מספרת אילנית, “אז עברתי לוואטסאפ, וגם שם הוא לא עונה, שלחתי לו הודעה קולית: ‘יובלי שלי, תענה לי’, והוא לא ענה. התחלתי לדאוג. ידענו שיש שני הרוגים. אלה היו דקות איומות”.

זירת הפיגוע. צילום: ammar awad/רויטרס

מוטי התקשר לאחותו שגרה באפרת וביקש ממנה לבדוק, “היא עשתה לי בירור ואמרה לי שכבר מסרו הודעה למשפחות. אמרתי לה לא יכול להיות, כי לא סתם הוא לא עונה לי. התחלתי לבכות. נזכרתי שהיה טלפון ישן שלו בחדר, אז חיפשנו בטלפון הישן ופתאום ראיתי מספר של חופ”ל (חובש פלוגתי), וזה מישהו שצריך להיות שם. אמרתי לו, ‘אתה מכיר את יובל?’ הוא אמר לי, ‘כן’, אמרתי לו, ‘זה אבא של יובל, אתה רואה אותו?’ אמר לי, ‘אנחנו לא יודעים כלום’. אמרתי לו, ‘אתה תראה אותו, תגיד לו שיתקשר אליי’, אבל הבנתי הכול. חיכיתי לדפיקה בדלת”, הוא מספר. בשלב הזה אילנית פותחת את דלת הבית ומראה לו שאין אף אחד בדלת, אבל הוא המשיך לבכות, ואילנית הצטרפה אליו והחלה גם היא לבכות, ואז נשמעה הדפיקה בדלת שאחריה הם הצטרפו למשפחת השכול.

יובל מוריוסף הי"ד

“לא תוציאי אותי מאשקלון”

אילנית ומוטי גרים באשקלון כבר 26 שנים. אילנית, אשת חינוך, עובדת כבר שנים רבות בבית הספר נאות אשקלון, ומוטי הוא נהג מונית. היא במקור מתל אביב והוא מאופקים, הם הגיעו לאשקלון בעקבות סבתא שהתגוררה כאן. “יובל בכלל היה מת על אשקלון, תמיד אמר לי: ‘לא תוציאי אותי מפה’”, מספרת האם אילנית.

יובל למד בבית הספר היסודי בחב”ד ואחר כך בתיכון במקיף ב’. לאחר התיכון הוא נסע ללמוד בישיבה, אבל מהר מאוד רצה להתגייס, אבל למסלול דתי, וכך מצא עצמו בגדוד נצח יהודה.

אילנית, יובל ז"ל, מוטי ומיתר מוריוסף.ביום הגיוס

“אני ידעתי 24/7 איפה הוא נמצא”, מספר מוטי. “גם באמצע הלילה הוא היה מעדכן אותי, הוא היה מספר לי הכול. הדאגה היחידה שלנו אליו זו הייתה בדרך מהבסיס ובחזרה. בצבא הכול בסדר הוא מוגן בפעילות, מי חשב שיקרה לו משהו בזמן שהוא בפעילות. בכל מצב ידעתי איפה הוא. כמעט קבוע ביום חמישי אני בקשר איתו או שהוא בקשר איתי, כי הוא היה משתחרר הביתה לשבת. באותו בוקר התקשרתי אליו בשמונה וחצי, והוא אמר, ‘אני הייתי במשמרת עד 2 בלילה בעמדה ואמרתי למפקד שאני אשאר עוד משמרת כי יש מצב לא נעים ויש פה חיילים שלא יוצאים לשבת’. הוא היה יכול לקום בבוקר ולנסוע, אבל הוא נשאר לעוד משמרת משש ועד שלוש. הוא אמר לי, ‘אבא, תדע, אני עם כדור בקנה, כי יש התראות’. אמרתי לו, ‘רק תיזהר עם הכדור בקנה כי יש אזרחים וחיילים’. הוא אמר לי, ‘הכול בסדר, אני אסיים משמרת ואתקשר אליך’”.

התנדב לעוד משמרת כי יש חיילים שיוצאים לשבת. חיילים מאבטחים את זירת הפיגוע בצומת אסף. צילום: דו"צ

“הוא לא רצה לקבור אותנו”

את השיחה האחרונה שלה עם יובל ניהלה אילנית בלילה שלפני הפיגוע, “הוא אמר לי, ‘אימא, מה קורה? אני במשימה’, ושאלתי, ‘מתי אתה חוזר’, אז הוא אמר ‘לא ידוע’, וזה היה נשמע לי תמוה כי תמיד הוא ידע באיזה שעה הוא חוזר, הוא תמיד היה חוזר בשישי-שבת. אמרתי לו שיקליט ‘לילה טוב’ לליבת, והוא הקליט לה והשמעתי לה”, מספרת אילנית.

יובל מוריוסף עם אחותו הקטנה ליבת. צילום: באדיבות המשפחה

שתי אחיות של יובל הן כאמור סובלות מתסמונת גנטית. הן אהבו לשוחח עם יובל, והוא הקפיד להתקשר ולדבר איתן. השיחות איתו היו משמחות אותן מאוד, “ליבת הייתה רואה אותו בשיחת וידיאו ומתלהבת, ‘מה שלומך, יובל? מה שלומך?’ הוא היה דואג להן תמיד”, מספרת אילנית.

הן מבינות את המצב?
“בדרך שלהן הן מבינות, לא בתפיסה שלנו. הן חושבות שבאו לבקר אותם דודים וחברים”.

אילנית מספרת על כך שיובל היה נוהג לומר שהוא לא יעמוד בזה שהוריו ילכו לעולמם, “הוא לא רצה לקבור אותנו, הוא אמר, ‘אני לא קובר הורים’, אמרתי לו ‘נכון, תקבור אותנו כשנהיה מבוגרים’. הוא אמר, ‘גם אם תהיי בת מאה’. אפילו את סבא וסבתא שלו הוא לא קבר. הוא אמר, ‘תקברו אותי, וככה אני לא אסבול’. הוא אמר שהוא לא יעמוד בזה”, היא מספרת.

לא יעמוד בזה. מוטי ואילנית מוריוסף עם בנם יובל ביום ההשבעה

הוא דיבר על הסכנות?
“הוא היה עומד פה ועושה תנועות, מראה לנו איך להתנהג אם מישהו מתקרב עם סכין ואם מישהו מתקרב עם רובה מה לעשות”.

ליובל היו תחביבים שונים, הוא אהב כדורסל ושיחק תקופה באליצור אשקלון, השבוע התקיים משחק לזכרו בהיכל הספורט. חברי הנפש שלו היו שניים, “אופיר, אומר ויובל היו חברים הכי טובים. רואים את אומר, רואים את יובל. הם חברים מבית הספר. הנשמה שלו גדולה לעולם הזה. היו צריכים אותו בעולם האמת”, אמרה האם.

אילנית מוריוסף על קבר בנה יובל. צילום: אילן אסייג

הניחום של משפחות השכול

ביום שישי התקיימה ההלוויה של יובל, אלפים הגיעו להשתתף בה, רבים מהם לא הכירו את המנוח, אך הגיעו לחלוק לו כבוד אחרון. בין היתר הגיעו גם חברי כנסת ואישי ציבור רבים.

במהלך השבוע התמלא הבית במנחמים רבים. ביום ראשון הגיעה משלחת של משפחות שכולות. גיא יחזקאל, בעלה של קים לבנגרונד-יחזקאל ז”ל, וטל חג’בי, אחיו של זיו חג’בי ז”ל, שנרצחו בפיגוע בברקן הגיעו יחד עם בועז קוקיא, אביו של החייל רון קוקיא ז”ל, שנרצח בערד, לנחם את משפחת מוריוסף. “אנחנו עוברים מבית לבית, ולצערי ולצער כולנו, כולנו יודעים שזה לא הבית האחרון שנגיע בו לנחם”, אמר יחזקאל. אילנית התרגשה מאוד וסיפרה שהרצח של קים הדיר שינה מעיניה.

“שומר חומות ישראל”

ביום שלישי הגיע נשיא המדינה ראובן רובי ריבלין לנחם את המשפחה, ויחד איתו הגיעו גם ראש העירייה תומר גלאם, הרב יצחק ברדא וסגן שר הביטחון אלי בן דהן.

״באנו לבכות את לכתו של שומר חומות ישראל. גיבור אמיתי שידע לשמור על הזהות שלו וגם להגן עלינו מתוך ההבנה שעל הבית שלנו רק אנחנו נוכל לשמור”, אמר הנשיא ריבלין. “יובל היה מפעים בהתנהלותו, נשא שם שורשי ומחובר כל כך למדינה הצעירה שלנו ונפל על משמרתו למען ביטחונה”.

נשיא המדינה בבית משפחת מוריוסף. צילום: דוברות עיריית אשקלון

רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"

“העיר אשקלון איבדה את אחד מטובי בניה, סמ”ר יובל מוריוסף, זכרו לברכה, שנרצח על ידי מחבלים אכזריים ומוגי לב, חסרי כל צלם אנוש”, אמר ראש העירייה. “האויב שלנו מר, והוא לא מהסס ולא בוחל בשום אמצעי כדי לפגוע בנו, והוא עושה זאת, לצערי, בדרך הקשה ביותר. משפחת מוריוסף היא משפחה ערכית ומסורה שעולמה חרב עליה ברגע אחד. המשפחה היקרה הזאת מתמודדת עם קשיים ואתגרים לא פשוטים בחיי היומיום. שתיים מבנות המשפחה הן נערות עם צרכים מיוחדים, שהאח הגדול שלהן תמיד היה שם בשבילן, מסייע, תומך, מצחיק. הן לא יראו אותו יותר. עכשיו נשארו רק הזיכרונות, והם קשים מנשוא אבל גם מנחמים.

לווייתו של יובל מוריוסף בחלקה הצבאית באשקלון. צילום: אלירם משה

“לצד הזיכרונות יש גם את תחושת ההחמצה על החיים שנקטפו בטרם עת. עוד לא מלאו ליובל חצי יובל, וכבר הוא איננו. איתו הלכו גם החלומות. חלומות על מה יכול היה להיות, חלומות על הגשמה עצמית, על הקמת משפחה, על המשכיות.

הלווית יובל מוריוסף ז"ל. צילום: רן ידעי

“אין מילים שיוכלו לנחם הורים שצריכים לטמון את ילדיהם. אין שום הסבר הגיוני לכך. גם לא צריך להיות. ממשלת ישראל צריכה לחשב מסלול מחדש בכל הנוגע לטיפול בטרור. בשמי ובשם תושבי אשקלון אני שולח לכם את תנחומינו העמוקים. מי ייתן ולא תדעו עוד צער”.

קברו של יובל מוריוסף לאחר שנטמן בחלקה הצבאית באשקלון. צילום: אלירם משה

טרם ההלוויה נערכה העירייה באמצעות מינהל תפעול לסיוע למשפחה. במסגרת זו הוקם אוהל האבלים סמוך לבית המשפחה ופונה כביש הגישה לבית העלמין וכן כביש היציאה לכיוון שדרות רבין על מנת להקל על תנועת כלי הרכב בסיום ההלוויה. זאת נוסף לאנשי אגף הרווחה והשירותים החברתיים שמסייעים למשפחה בשעה הקשה שלהם.