רז בן צבי לא רואה ממטר
Leave a Commentהחיים אצל רז בן צבי ברגיל ואפשר להגיש שיש חיים אחרי הרווקות. נכנסו לבדוק בדף הבית דופק ויצאנו משם בריאים ושלמים. מי אמר שגירושים זה טרגדיה?
החיים אצל רז בן צבי ברגיל ואפשר להגיש שיש חיים אחרי הרווקות. נכנסו לבדוק בדף הבית דופק ויצאנו משם בריאים ושלמים. מי אמר שגירושים זה טרגדיה?
זהו נגמר הבית מלון שזה אומר הביתה בחזרה לגן יבנה בכל הכוח. חודש של פינוקים, בזבוזים והנאות בלונדון הסתיימו השבוע ומיס פרוגרס טל בן חיים אורזת בבאסה את הפקלאות ונוחתת. תצבטו אותה שזה אכן קורה
הגיע הזמן לפרק את העוגה לחתיכות. עדן סבן תקתקה 22 חורפים עם הצמוד אדם טל ב"סלון" של אייל שני . דניאל יפרח סלברייט אי שם בלוס אנג'לס 23 וליאור קריספין חגגה 26 בסניף קופיקס ברוגוזין של הארוס דן מימון. שיהיה במזל

האשקלונית המהממת ספיר יודשקין השאירה את בעלה שחקן הכדורגל ברק יצחקי לשמור על הבונבונה והתעופפה עם חברות לתאילנד. ועם קצת קונקשן ופרוטקשן ארגנו לכם תמונה עם הצמוד החדש. לא נגענו
תופעת הטבעונות ממשיכה להכות גלים וגורמת לאנשים שהיו רגילים ליפול ביום יום על סטייק לטובת פשטידת חצילים על גרנולה. ליבר בליליטי אמרה כן לתופעה וביי ביי למקדולנדס. יאמי פשטידת חצילים
אז למי שפספס השבוע את הצפייה בתכנית "אנשים" בכיכובה של כוכבת הריאליטי שירה בצלאל מוזמן ברגע זה להיכנס למאקו טי וי ולצפות בפרק בשידור חוזר וכן היה גם קרדיט לסלקטור . מיד אחרי שידור הפרק שאיתו הפנמנו שמקומו של הגבר לא במטבח התעופפה שירה ללוס אנגל'ס לבקר ידיד קרוב, יניב דדון. סי יו בצ'אפטר הבא
תוציאו רגע אייפדים אייפונים ובכלל, ותרשמו לכם תאריך היסטורי במיוחד הפראנסווית סגולה אסוויד ומיכאל לוי סופרים את הימים לחתונה. 31.12.2017 זה התאריך ואתם מוזמנים לספור איתם ביחד.הללויה
למי שבנתה על השחיין המוכשר יעקב טומרקין מוזמנת לקפוץ ראש לבריכה. כי טומרקין הוציא בתחילת השבוע טבעת יהלום והציע לאחת שלו מור סנדהאוס נישואין. הרשת גועשת
ומצד שני כל כך חיכינו לראות את המתוקי של שלי רגב ואופיר מרציאנו ולפעמים הסבלנות כן משתלמת. אז יש לנו תמונה של משפחת מרציאנו בהרכב מלא. ולילד אגב קראו סאן – שמש כאילו דא.
עקבנו אחריה תשעה חודשים ואנחנו מתרגשים יחד איתה בזמן הלידה. נערת ישראל במיל דורון מטלון העדיפה ללדת בתל השומר מאשר באסותא החדש. אז תגידו מזל טוב לה ולבעלה אופיר דבש על הולדת הבת הכורה ושמה בישראל נווה. תודו שזה שם מעלף
יו"ר ארגון המורים רן ארז הוציא לפני זמן קצר אודות ההחלטה שקיבלה הנהלת הארגון הערב, יום חמישי, על השבתת הלימודים בחטיבות העליונות באשקלון, שדרות, באר טוביה, קרית מלאכי, גן יבנה, רחובות, יבנה וגדרה.
הסכסוך נובע משני עניינים:
הצעת החוק שביקש הארגון לקדם ולפיו עובדי ההוראה יוגדרו בחוק כעובדי ציבור, ואז מי שיפעל באלימות נגד מורים ייענש בחומרה כלשון החוק. המורים מאמינים שצעד זה ירתיע וימנע האלימות. "אם השביתה הזו תציל את חייו של מורה אחד, דיינו" אמרו בארגון המורים והוסיפו "האם ממתינים שמורה יירצח במדינת ישראל כדי לקדם חקיקה שתחמיר את הענישה ותרתיע מלפגוע במורים?".

הודעת ההשבתה של רן ארז מהערב
עוד דורשים המורים תוספת שכר מיידית לשכר ההתחלתי, כך שמורה חדש יתחיל משכר של 8,000 שקלים ברוטו במקום 6,400 שקלים. בנוסף לזאת עליית שכר יחסית לוותק ותוספת שכר מיידית למורים מוותק 8 ומעלה.
במשך שנתיים וחצי היא הייתה ל’, רק ל’, עוד אות ברשימה הארוכה של נפגעות אונס ותקיפה מינית. אם אתם פחות מתחברים לאותיות, יכולתם לקרוא לה גם "הנאנסת מחצרים", דמות מטושטשת ומוצללת, ללא פנים, ללא זהות. כשמדובר רק באות, קל מאוד להתעלם מהעובדה שמאחוריה מסתתר אדם, בחורה צעירה שנאנסה בזמן שירותה הצבאי ונאלצה להסתתר בתוך מה שהיא מכנה "ארון הבושה". היה לה ברור שאין לה במה להתבייש, ויום יבוא והיא תתייצב חשופה, תרים את ראשה ותיתן כוח לנשים אחרות שנמצאות במצבה. תחילה אסרו עליה בדובר צה”ל לדבר, וגם אחרי שהשתחררה לא מצאה את הכוחות לעשות זאת, אבל כשהגיעה ההצעה להיחשף, היא הסכימה מהר מאוד.

לירון תורג'מן. צילום: לירון לינדנבאום
לצעירה האמיצה הזאת קוראים לירון תורג’מן, היא בת 23, גרה בבת ים, עובדת בהוסטל לאנשים עם מוגבלויות שכליות ומתכננת ללמוד משפטים. על פניו מדובר במסלול חיים שגרתי עבור מישהי שהשתחררה לפני כשנתיים מהצבא ומתכננת כעת את חייה הבוגרים. אך השנתיים האחרונות לא היו שגרתיות כלל עבור תורג'מן. את רוב זמנה היא העבירה בחדרה, סגורה בין ארבעה קירות ובוהה בטלוויזיה או בתקרה. הפעמים היחידות שבהן יצאה מהבית היו כדי להגיע לאולם בית הדין הצבאי, ששם התנהל משפטם של השניים שפגעו בה, דין טויל ועקביה ישראלי, תושב אשקלון. אף על פי שנאמר לה כמה פעמים שהיא לא חייבת להגיע לכל הדיונים, היא התייצבה בכל דיון ודיון ושוב ושוב ספגה לדבריה השפלות וקריאות גנאי מצד בני המשפחות של טויל וישראלי. “כל פעם שדיברו על האונס בחצרים, הלב שלי התכווץ. כל כך הרבה שקרים ואי—דיוקים, ולי אסור להגיד מילה. עברתי מסכת של התעללות מהרגע שבו החלטתי להתלונן, גם בבית הדין וגם מחוצה לו, והרגשתי שאני לא יכולה יותר לשאת את זה לבד”, היא מסבירה מה הוביל אותה להיחשף. “הרגשתי שאני חייבת לצאת עם זה החוצה, להשמיע את הקול שלי, את האמת שלי, ולנסות להעביר, ולו במקצת, את מה שעובר עלינו, המתלוננות. חשוב לי שידעו מי אני ומה עברתי, ובעיקר להעביר מסר לנפגעות אחרות שאין לנו במה להתבייש”.
אף שהשניים הורשעו באונס שלה וקיבלו את גזר הדין שלהם לפני כ—10 חודשים, הסיפור הזה עדיין לא נגמר עבור תורג'מן, שכן הם הגישו ערעור, ובחודש שעבר נערכו דיונים בעניינם. על טויל הוטלו 11 שנות מאסר בגין האונס של תורג'מן ואונס נוסף שביצע, ועל ישראלי שש שנות מאסר

הנאשמים באונס מובאים לבית הדין הצבאי ביפו. צילום: תומר אפלבאום
לגזר הדין קדם כתב אישום חמור נגד השניים, שהורשעו בסדרה של עבירות מין. ישראלי הורשע בעבירה של אינוס, מעשה סדום, בשתי עברות של מעשה מגונה ובשתי עבירות של פגיעה בפרטיות. “נסיבות המקרה, כפי שפורטו בהרחבה בהכרעת הדין, מלמדות על מי שרמס ברגל גסה את כבודה ונפשה של המתלוננת ומי שכפה עצמו עליה, חרף התנגדותה ואף במידה מסוימת של כוח. הנאשם היה להוט לקיים יחסי מין עם המתלוננת, הוא ניסה לקיים עמה מגע מיני לכל אורך האירוע ועל אף שהתנגדה לכך מפורשות, המתין מחוץ לדלת, בשאיפה לממש את זממו”, נכתב בגזר הדין.
הכרעת הדין מפרטת לפרטי פרטים את אשר אירע בלילה של 15.4.2015 בבסיס חיל האוויר בחצרים. בשעות הערב המאוחרות, סמוך לחצות, ישבה תורג'מן יחד עם חיילים נוספים בפרגולה בבסיס, ואל המקום הגיעו השניים יחד עם חייל נוסף.
בינה ובין טוראי דין טויל הייתה היכרות מוקדמת ושטחית, את עקביה ישראלי לא הכירה. אף שלא הייתה ביניהם היכרות הציע לה ישראלי שתתלווה אליו לטיול קצר ברחבי הבסיס, והיא הסכימה. השניים הגיעו לחדר המגורים של חייל אחר בבסיס, נכנסו לחדר, התיישבו על אחת המיטות והחלו לשוחח. לאחר זמן מה אחז ישראלי בשולי חולצתה והחל להרימה, היא סירבה ומשכה את חולצתה מטה. הוא שאל אותה אם זה מהר מדי, תורג'מן השיבה בחיוב. לאחר מכן הוא ניסה לנשק אותה, אך היא סובבה את ראשה.
בשלב זה נכנס לחדר טויל ולקח אותה לחדר השירותים, ושם שאל אותה אם היא מעוניינת בישראלי, והיא אמרה שלא. שלושת החיילים יצאו מהחדר וערכו ביניהם שיחה קצרה מחוץ לדלת, ובמהלכה שמעה תורג'מן צחקוקים. טויל אמר: “תראו איך אני מזיין אותה”, והציע להם להציץ מהחלון. הוא חזר אל החדר, נעל את הדלת וכיבה את האור. כשנשאלה מדוע לא עזבה את מקום ענתה: “אני לא רגילה לדברים כאלה, קיבלתי שיתוק ברגליים”.

לירון תורג'מן. צילום: לירון לינדנבאום
בשלב זה קפאה תורג'מן על מקומה ולא הצליחה להגיב, גם כשהסיר ממנה את בגדיה, אנס אותה וגרם לה לבצע בו מין אוראלי, תוך שהוא פותח את פיה באמצעות ידיו. “הוא חייך ואמר שאני לא בתולה יותר”, היא העידה. “קפאתי, לא עשיתי כלום. בכיתי הרבה, לא הוצאתי קול, וירדו לי רק דמעות. אני לא חושבת שהוא ראה אותי בוכה”.
אך גם לאחר שהגיע לפורקן, לא הסתיים הסיוט של תורג'מן. בעוד היא קפואה ואינה מגיבה כיסה טויל את גופה בשמיכה, פתח את דלת החדר וקרא לישראלי ולחייל הנוסף להיכנס. שניהם צפו במתרחש מבעד לחלון כל העת.
טויל וישראלי הקימו אותה מהמיטה, וישראלי הוביל אותה אל חדר השירותים, הוריד ממנה את השמיכה וביקש מטויל לתעד את המתרחש כדי להעלות את הסרטון ליוטיוב. טויל לקח את מכשיר הטלפון שלו, הכניס אותו מתחת לדלת חדר השירותים וצילם באמצעותו את המתרחש.

צילום אילוסטרציה: א.ס.א.פ קריאייטיב/imagine
מהכרעת הדין עולה כי בשלב זה הצמיד ישראלי את תורג'מן לקיר ודקות ארוכות ביצע בה שורה של עבירות מין. אף שהתנגדה, בכתה וביקשה שיפסיק, הוא לא חדל וביצע גם מעשה סדום. “באיזשהו שלב התחלתי לזוז, והוא תפס אותי בזרוע למעלה, שלא אזוז. הייתי עם הגב אליו, לא יודעת איך להגיד את המילה הזאת, קשה לי, מביך אותי להגיד… ממש בכיתי, ואז הוא הלך לקרוא לדין ואמר שאני בוכה. הייתי סוג של משותקת, לא יכולתי להבין את זה. באמצע הוא גם משך לי את הידיים, לקחתי את הידיים ובכיתי. אמרתי לו, ‘לא’ או ‘תפסיק’, לא זוכרת, הכול מתבלגן לי בראש”, היא העידה.
ידעת מיד שאת מתלוננת?
“לא. בהתחלה היה לי מאוד קשה עם זה. שמעתי מסיפורים מה עוברות מתלוננות, ולא חשבתי שאני אצליח לעמוד בזה. לקח לי שבועיים להתלונן לאחר שסיפרתי לאימא שלי ולמפקדים שלי, שמאוד עודדו אותי, תמכו ונתנו לי את הכוח לעשות את זה”.

בסיס חצרים. צילום: דניאל בר-און/ג'יני
העדות של תורג'מן בבית הדין הצבאי הייתה קשה. במשך דקות ארוכות היא שחזרה את אשר אירע באותו הלילה, בכתה וביקשה הפסקה. ההחלטה שלה להיחשף מספקת הצצה אל מה שמתרחש בין כותלי בית הדין ומה שעובר על המתלוננת במפגשים הללו בינה ובין אלה שפגעו בה וקרובי המשפחה שלהם. פעמים רבות היא מוברחת החוצה, מלווה על ידי חיילי בית הדין ששומרים על ביטחונה, כשברקע נשמעות צרחות וקללות. באחת הפעמים הסתתרה בתוך חדר השירותים, יושבת על הרצפה כשהיא מבוהלת, רועדת וממררת בבכי.
קשה לה מאוד לשחזר את מה שקרה בחדר ההוא באותו לילה, היא לא מצליחה לדבר על זה ומשתדלת להימנע עד כמה שאפשר. אך כל ניסיונות ההדחקה לא מועילים, בעיקר כשעל דוכן בית המשפט היא צריכה לחזור שוב ושוב לאותם רגעים, לשחזר, להסביר ולהתגונן. גם הלילות לא קלים עבורה, הכול צף ועולה רגע לפני שהיא עוצמת את העיניים. וגם כשהיא מצליחה כבר להירדם, אז החלומות לא מניחים. “דווקא המשפט שאמר עקביה, ‘צלם, אני רוצה להעלות את זה ליוטיוב', לא מרפה ממני. זה נראה משהו שולי בכל הסיפור הזה, אבל משום מה הוא כל הזמן חוזר אליי, בעיקר בלילות כשאני מנסה להירדם”, היא מספרת. גם העימות מולו היה קשה מאוד עבורה. “זו הייתה עוד נקודה שבה נשברתי. הוא צעק עליי שאני שקרנית ושהכול נעשה בהסכמה, כי אני מזרן. רעדתי ולא הצלחתי לענות, אני כבר לא זוכרת מה כן אמרתי, אבל מהר מאוד ביקשתי להפסיק את העימות. ברקע יש כל הזמן את המשפחות שלהם שאומרות דברים קשים. המשפחה של עקביה אמרה שאני שקרנית וצריכה למות מסרטן. אימא שלו צורחת עליי ומאחלת לי דברים נוראיים. הם שולחים הודעות, רודפים אחריי ברחוב וצועקים. בדיונים הם צועקים שוב ושוב שזה לא נכון, שאני שקרנית, כשאף אחד לא היה שם איתי ולא יודע מה עברתי. מאוד קשה לשמוע את הדברים הללו, הרבה פעמים יצאתי החוצה כדי לא לשמוע אותם ולנסות להירגע”.
אגף כוח אדם בצה"ל חשף השבוע את נתוני הגיוס המעודכנים בהם גם רשימת בתי הספר בהם שיעור הגיוס הוא הגבוה ביותר בארץ. ישיבת 'אור עציון' שבמועצה אזורית שפיר, התברגה בראש רשימת בתי הספר המובילים בארץ, והיא עומדת במקום החמישי מתוך כל בתי הספר בארץ. בשיעור הגיוס לצה"ל עומדים נתוני הישיבה על 98.6%, מהם 80.9% לתפקידי לחימה, אחד מכל שישה חיילים עובר מסלול קצונה. על פי הנתונים, בתי הספר הדתיים מצטיינים בין התיכונים.
הנתונים שהוצגו מתבססים על ילידי שנתון 1996 שמרביתם התגייסו ב-2014 ומשתחררים השנה. הציון המשוקלל על פיו נקבע הדירוג מורכב משיעור הגיוס (50%), שיעור המיצוי לקצונה (25%) ושיעור המיצוי למערך הלחימה בקרב גברים (25%).
הישיבה התיכונית 'אור עציון' הוקמה בשנת 1960 על ידי המועצה האזורית 'שפיר', אחד המסלולים המבוקשים של הישיבה הוא הפנימייה הצבאית, שהוקמה בשנת תשל"ז (1977) על ידי הרב חיים דרוקמן, והיא חלק ממוסדות החינוך במועצה האזורית. עוד ידעו השבוע במועצה לספר כי למעלה מ-90 אחוז מבוגרי הישיבה לדורותיה מתגייסים לשירות קרבי, למעלה מ-40 אחוז מהבוגרים עוברים מסלול קצונה. כיום, בשירות קבע יש תת-אלוף אחד, שמונה אלופי משנה ועשרות סגני אלופים, בוגרי הפנימייה הצבאית. בכל שנה לומדים במסלול הפנימייה הצבאית כ-150 תלמידים.
כבר שנים ארוכות שדני רחמים מחנך לספורט הן כמאמן וכמי שייסד את קבוצת הכדורסל א.ס אשקלון על מאות חניכיה והן כמורה ותיק לחינוך גופני. במשך שנים ארוכות הוא פעל לקדם דמויות פוליטיות שהבטיחו לאמץ את המצע החינוכי שלו, אבל שוב ושוב הוא התאכזב. לכן הוא החליט לעשות זאת בעצמו ולהצטרף לפוליטיקה.
“השאיפות בינתיים רק למועצה, אני לא מאמין בקיצורי דרך”, הוא אומר בתשובה לשאלה אם יתמודד לראשות העירייה. “למרות שבמצב של העיר שלנו אפשר לשבור חלק מהכללים, אבל זה לא נראה טוב בעיניי. השאיפות הן להגיע עם כוח למועצה כדי להיות גורם שישפיע גם על החלטות של ראש העיר. כי מהמועמדים שיש עכשיו אני לא יודע מה יהיה. יכול להיות שייבחר ראש עיר שלא מתאים, אז לפחות שתהיה לנו מועצה טובה”.

רחמים: "אני מאוכזב". איתמר שמעוני ותומר גלאם. צילום: דוד לוי
במוצאי שבת הבאה (16.12) בשעה 19:30 בקאנטרי ברנע הוא צפוי לפרוש את משנתו הפוליטית בפני הקהל הרחב, “אני הולך להציע לתושבים כיוון מחשבה אחר. במוצאי שבת אני אתן שיחה בעניין תפיסת העולם שלי ואיך הגעתי לזה, ואני משוכנע שזה ייפול על אוזניים קשובות וגם אשיב לשאלות. אני מוכן לכל שאלה לענות, ולא תהיה בעיה”.
מה דחף אותך לזה?
"אני כבר כמעט 30 שנים מנסה לשנות, תמיד שאפתי למצוינות, ובהתחלה הוצאתי מכתבים להנהגת העיר, מכתבים מנומקים ומקצועיים למה זה צריך להיות ככה, אבל ראיתי שמקצועיות לא מעניין אותם. אז נהייתי יותר ביקורתי ויותר נוקב והתעמתי עם ראשי העיר ונושאי משרה, וראיתי שזה לא עובד, אז הצטרפתי וסייעתי למועמדים פוליטיים להיבחר ושאולי יאמצו את תפיסת העולם שלי, אבל נכונה לי אכזבה רבה. סייעתי לראשי עיר, והם לא יודעים כמה, אבל הם התייחסו אליי ברמה של בגידה. אני לא רוצה משרה ולא כלום. ביקשתי רק שהספורט יהיה ספורט, ושכספי הציבור יחזרו לציבור בצורה שקולה, אבל אכזבה”.
לפני קצת למעלה מחצי שנה עזב רועי בן יהושע את אליצור 'איתו' אשקלון בשביל להיות קרוב יותר למשפחתו. בן יהושע או 'בניוש' כפי שהוא מכונה כל השנים, שימש כמאמן-שחקן בקבוצת האוהדים, סיים כמלך הסלים בעונה שעברה והיה הגורם העיקרי להעפלתה של אליצור 'איתו' אשקלון לליגה הארצית. בן יהושע נחשב לדמות מאוד מוערכת בקרב השחקנים עד לעזיבתו. בן יהושע, שלא אימן מאז עזב את הקבוצה, יחליף את אוהד גל שהחליף אותו בעונה שעברה.
לרגל חג החנוכה הקרב ובא עמלו באגף לתרבות, נוער וספורט במינהל החינוך בעיריית אשקלון, על עשרות אירועים ומופעי תרבות שינעימו לכם את חופשת החג.
האירועים כוללים, בין היתר, הפנינג במרכזים הקהילתיים השונים, שעת סיפור 'הסופגנייה שהתגלגלה', מחזות זמר, מופעים ססגוניים, הצגות מרהיבות, טקסי הדלקת נרות ועוד. על פי חוברת האירועים שתחולק בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים יהיו אלה שמונה ימים עמוסי פעילות והנאה לילדים ולהורים, בכל הגילאים ולכל המגזרים. החוברת נמצאת גם באתר העירייה בכתובת: http://bit.ly/2zReOYD.
אחד מאירועי השיא בחג יהיה 'פסטיבל חנוכה בסביבה' מבית 'פסטיבל המעגל' שהפך בשנים האחרונות למותג מוביל בשוק הפנאי והבידור ברחבי הארץ ומטרתו לחשוף את התושבים לעולם הסביבה והקיימות ולהטמיע בהם את נושא הקיימות באופן מהנה וחוויתי באמצעות מתחמי פעילויות, כמו: מיחזור וסביבה, ספורט ובריאות. על בימות הפסטיבל יופיעו 'מולי וצומי' ו'כוח הקצב'. הפסטיבל ייערך בתאריך 17.12.17 בין השעות 16:00-21:00 בשני מוקדים במקביל, בית הספר 'הראל' ובית ספר 'רמת כרמים'.

כח הקצב, יופיעו בחנוכה באשקלון. צילום: באדיבות אתר הופ
ביום שלישי השבוע תנועת "לב אשקלון" בראשות עו"ד אבי עייש פתחה את המטה המרכזי בלב מגדל והתאספה לקבוע את המזוזה במעמד כבוד הרב יעקב אביטן. "בשעה טובה, קבענו מזוזה במטה החדש, והצוות המנצח יצא לדרך", אמר עייש. "תודה לחברי המטה שהגיעו לברך ולהתברך להצלחה!". פעיליו של עייש הוסיפו: "בפתח חג החנוכה חנכנו את המטה המרכזי שלנו בתקווה שהאור ישאר דולק כאן עד לניצחון".
יו"ר המטה סא"ל במיל' הרצל סולימני הוסיף:"הסיעה שלנו עצמאית בלתי מפלגתית ואנחנו מתחילים את המסע מכאן עם צוות מקצועי ומיומן המבוסס על רוח ההתנדבות וכולנו חדורי אמונה כי אבי עייש הכי טוב לאשקלון והוא ראש העיר הבא".
במטה של עייש ציינו כי המטה נפתח ברחוב הגדוד העברי 13, כאשר מספר זה בגימטריה – אבי וגם אהבה "כי אנחנו כאן עם סימן הלב️, אוהבים את אשקלון", אמרו.
ריטה בלונד (81) ממושב מבקיעים והאשקלוניות מרצדס סיבוני (77) ואסתר אטיאס, המשתתפות במרכז יום של המועצה האזורית חוף אשקלון בישוב בת הדר, סרגו כ-200 כובעים מחממים, צבעוניים ואיכותיים כמו שרק סבתות יודעות לסרוג.
את המשלוח מחמם הלב העבירו אתמול היישר למחלקת הילדים ולמחלקה האונקולוגית בבית החולים ברזילי באשקלון.
מנהלת מרכז יום, אושרית לב מגירה סיפרה שמבצע הסריגה, שהיה כמובן בהתנדבות מלאה, מתקיים זו הפעם השלישית בשנתיים האחרונות.
אגב, מרצדס היא שיאנית הסריגות ו-100 כובעי צמר מהמשלוח הם מעשי ידיה.
ראש המועצה האזורית חוף אשקלון,יאיר פרג'ון, בירך את הסבתות הסורגות ואמר שעד היום הן תרמו מאות כובעים לחייל צה"ל ולבתי החולים "איכילוב" ו"ברזילי".