העיר אשקלון הופכת אט אט ליעד פחות אטרקטיבי לרכבי שטח בסופי השבוע. בחודשים האחרונים מבצעת המשטרה יחד עם פקחי עיריית אשקלון מבצעי אכיפה שהופכים את ההגעה לעיר בסופי שבוע ללא משתלמת.
בשישי האחרון התקיים שוב מבצע משטרתי כזה. השוטרים והפקחים, יחד עם סיירת האופנועים של אגף התנועה בסיוע מסוק משטרתי שחג בשמי העיר נפרסו בנקודות נבחרות.
ניידת משטרה בכביש רפאל איתן סמוך לחוף חופית. צילום: דוברות המשטרה
המטרה: לאתר עברייני תנועה ברחבי העיר בדגש על כאלה שתחביבם גורם למטרד ומסכנים את המבקרים בחופי הים: רוכבי טרקטורונים, רכבי שטח ואופנועים בשמורה ובחופי הרחצה.
לפני למעלה מחודשיים, בעקבות משבר הקורונה, הודיעה העירייה כי החניה בכחול לבן תהיה ללא תשלום.
כעת, עם פתיחת מקומות המסחר והקניונים ובמטרה לעודד תחלופה גבוהה יותר של כלי רכב, החל מממחר (יום ראשון, 10.05.20) תחודש האכיפה נגד חנייה שלא בתשלום במקומות המסומנים בכחול-לבן ברחבי העיר.
זהירות מדו"חות חניה. צילום: אלירם משה
נזכיר כי תעריף החנייה עומד על 1.20 ש"ח בלבד לשעה החל מהשעה השנייה (שעה ראשונה ללא תשלום) וניתן לשלם במגוון אמצעי תשלום.
היום בצהריים, מעט לפני השעה 13:00, התקבל דיווח במוקד 101 של מד"א במרחב לכיש על גבר שנמשה מהמים בים, סמוך לחוף הנפרד באשקלון. חובשים ופראמדיקים של מד"א הוזעקו למקום והעניקו לו טיפול רפואי.
מדובר בגבר בן 48 (ככל הנראה תושב השטחים), הוא פונה לבית החולים ברזילי כשהוא במצב קשה, מחוסר הכרה, מורדם ומונשם.
"כשהגענו, ראינו על קו המים בחוף גבר כבן 48 מחוסר הכרה", סיפר פאראמדיק מד"א איתן לסרי, "סיפרו לנו שבסיוע מציל שנכח במקרה בחוף, משו אותו מהמים לאחר שטבע, הענקנו לו טיפול רפואי מצחל חיים ופינינו אותו בדחיפות לבית החולים כשמצבו קשה ויציב".
בחודשים האחרונים גברו התלונות הרבות על פינוי האשפה בעיר אשקלון. את הרשת החברתית הציפו תמונות מכל שכונות העיר ובהן נראו פחי זבל עמוסים לעייפה, כאשר מסביבם שקיות אשפה רבות.
תלונות רבות הגיעו אלינו ונראו גם בקבוצות הוואטסאפ המקומיות, תמונות מקוממות פורסמו דף הפייסבוק "אשקלונים מודאגים" ותושבים מוטרדים הציפו את דף הפייסבוק של ראש העירייה, תומר גלאם.
"ערימות של זבל". פח מוטמן בשכונת אגמים
"תומר היקר ברצוני להביא לידיעתך ולטיפולך שאת פחי האשפה המוטמנים בשכונת ברנע ואפרידר לא רוקנו ועולים על גדותיהם כולל ברחשים וכל מיני מחלות", כותב ניסים אמנו, "התקשרנו מיום ראשון עד היום, עשרות מאנשי השכונה למוקד 106 כולל שליחת הודעת בוואטסאפ ללא הועיל. חלון הסלון שלי 10 מטר מהפח המוטמן 5073 ברחוב ענבר 14. תן שם איזה מילה ושיבואו לרוקן את הפחים לפני שתפרוץ פה איזה מגפה חדשה".
גם שקד כהן רטן על כך וכתב: "אני כבר חודשים לא מצליח להבין מה כל כך קשה לאותה חברה חדשה שנכנסה לעיר לנקות את הפסולת מסביב לפח?! לא מספיק השאירו אותנו בחג על ערימות של אשפה ורק היום פינו הם גם השאירו את האשפה ככה עם מלא מפגעים סביבתיים! תומר גלאם, לפני שאתה מתפעל מהעיר שלך כמה היא יפה, תבוא תראה מה קורה עם החברה החדשה שהכנסת. זה לא אמיתי שיש ערימות של זבל מסביב לכל השכונות הפינויים לא קורים באותם ימים שצריך לפנות ולא מספיק הם גם משאירים סביבה כזו של זבל".
"מפגעים סביבתיים". פחי אשפה שעלו על גדותיהם
אפרים אליאב שמתגורר בשכונת נווה הדרים גם הוא לא שבע רצון מפינוי האשפה: "בוקר טוב אדוני ראש העיר", הוא כתב בדף הפייסבוק של גלאם, "לאחר פניות רבות מס' ימים למוקד 106 שאין מענה לבעיות של פינוי אשפה בניינים, פונה ישירות אליך על מנת לטפל בפינוי אשפה מרח' העונות 2/4/6. התשובה של 106 משאיות התקלקלו, ולא מפנים את אשפה ומשאירים במתחם קטן כ-260 בתי אב עם פסולת. לא מספיק המגפה קורונה גם להוסיף לנשום את הריח של הזבל לא מפונה, זה עובר כל גבול".
מי שחי באשקלון יודע שאפשר להמשיך כך עם עוד המון תלונות וטרוניות. והתלונות הן לא רק על פינוי האשפה שפעמים רבות לא מתרחש, אלא גם על מכסים של פחים מוטמנים שלא נמצאים במקומם והופכים את הפחים למוקדי סכנה או גם פחי אשפה מוטמנים ללא שקיות.
תלונות רבות מתחילת השנה
התלונות הרבות הללו הגיעו בעיקר לאחר כניסתה של חברת פינוי האשפה החדשה שנקראת "דחס מנוף ושירותים" שנכנסה לעבודה בתחילת השנה לאחר שנבחרה במכרז של העירייה. גם כניסתה לוותה בביקורת רבה וטענות על פנוי בעייתי של אשפה לאחר ששקי אשפה רבים נקרעו ותכולתם נשפכה לעתים על יד הפח ובאחד המקרים על כלי רכב.
משאית של חברת דחס בפעולה
כעת, לאחר כארבעה חודשים של מתן שירות בעיר, לא רק התושבים אלא גם בעירייה מביעים אי שביעות רצון מהתנהלות החברה בעיקר לאחר שהתברר כי החברה לא עמדה לכאורה בדרישות המכרז.
במכתב שנשלח ב-19.4 מהמחלקה המשפטית של העירייה לחברה נכתב כי "החל מתחילת העבודה בעירייה ועד היום (בחלוף למעלה מ-4 חודשי עבודה) חברתכם לא מצליחה לבצע את מלוא סידור העבודה מיומי, וזאת חרף תגבורים של חברות חיצוניות. מדי יום נותרים לפחות כ-100 מוטמנים שאינם מפונים (המדובר ב3600 בתי אב שנותרים ללא פינוי פסולת). כתוצאה מכך נערמת פסולת רבה סביב למוטמנים… יודגש, כי התנהלות זו גרמה לתלונות רבות מסעם התושבים, ולתחושת אי שביעות רצון מתמשכת מפינוי האשפה, ולפגיעה בתדמיתה של העירייה".
עוד נכתב כי החברה העסיקה כוח אדם לא מקצועי אשר גרם לנזקים כבדים לפחים המוטמנים, נזקים אשר נאמדים במאות אלפי שקלים, "עד כה נקרעו במהלך ביצוע הפינויים על ידי חברתכם כ-200 שקים. נשברו מכלי הפלסטיק של המוטמנים ומעטפות הבטון של המוטמנים, כמו כן נשברו מכסי המוטמנים ועוד. והכל כתוצאה מפינוי לא מקצועי, בלשון המעטה, על ידי חברתכם".
נזקים במאות אלפי שקלים. פחי אשפה שבורים ברחבי העיר
לאור זאת ועל מנת לסייע לחברת דחס בפינוי האשפה בעיר, אישרה לה העירייה להעסיק קבלן משנה והיא שכרה את חברת נאות דורית. אל שכעבור כחודש, יום לאחר המכתב הנ"ל, הודיעה העירייה כי אינה מאשרת לדחס להעסיק קבלן משנה כלשהו.
מעבר לכך, נדרשה החברה, על פי תנאי המכרז, לבצע תוך שלושה התקנת חיישנים בפחים המוטמנים. אותם חיישנים אמורים לדווח על כך ששק האשפה מלא ולכן יש לפנות אותו. הדבר אמור למנוע פינוי של פח אשר מלא רק בחלקו. לאור כל זאת, שוקלים בעירייה להפסיק את ההתקשרות עם החברה והיא זומנה לשימוע.
שוקלים להפסיק את ההתקשרות. בניין עיריית אשקלון. צילום: אורי קריספין
בתגובה לדברים כתבה עו"ד סטפאני יוסף המייצגת את חברת דחס כי החברה עמדה בתנאי המכרז וטענה כי מנהלי העבודה מטעם העירייה הם אלה שעבדו בצורה לא מקצועית, "עבודתה של מרשתי נותבה על ידי מנהלי העבודה שהוצבו מטעם העירייה בשיטת "כיבוי שריפות" ולא בהתאם לתוכנית העבודה אשר סופקה על ידי העירייה עצמה. כך למשל, הוזעקו כלי הרכב שנועדו לביצוע העבודות ממקום למקום ללא סדר עבודה, פעמים רבות בכפילות וללא ארגון. לא ייתכן שיוזעקו שלוש משאיות פינוי עבור שלושה טמונים הנמצאים בסמיכות אחד לשני, בעוד משאית אחת יכלה לבצע את העבודה באופן מטיב ואילו השתיים הנותרות היו מתפנות לביצוע עבודות נוספות. מרשתי שהינה חברת עתירת ניסיון נעמדות איסוף ופינוי פסולת ובבעלותה צי משאיות, הגדילה לעשות והפעילה בשטחי הפינוי 12 ולעיתים אף 13 משאיות כשבפועל נדרשה להציב רק 7 משאיות. זאת ועוד, מדי חודש ביצעה מרשתי כ-12,000 פינויים ועדיין נותר פער בין תוכנית העבודה למצב הנתון בשטחי הפינוי".
כמו כן, טענה עורכת הדין של החברה כי משבר הקורונה גרם לבעיות לא מעטות כאשר מצד אחד הדבר הגדיל מאוד את כמות האשפה העירונית ומנגד העירייה לא מאפשרת לחברה להעסיק קבלן משנה לצורך תגבור. כמו כן, נטען כי משבר הקורונה גרם לעיכוב בהצטיידות במשאיות חדשות ומתאימות וכן בהצטיידות הטכנולוגית הנדרשת.
סא”ל טלי אהרון-קרויטורו מאשקלון עשתה לאחרונה היסטוריה, כשמונתה לתפקיד רמת”ק (ראש מנהלת תיאום וקישור) הראשונה בצה”ל. “אני, קודם כל, גאה ומתרגשת” היא משתפת “זה תפקיד שכיוונתי אליו כל השנים שלי ביחידה, 17 שנים. עבדתי קשה בשבילו, גם בתפקידי שטח וגם תפקידי מטה. שמתי הרבה דברים בצד כדי להתקדם ואני שמחה ומאושרת”. היא מספרת כי מהיום שבו קיבלה את דרגות הקצונה הראשונות שלה, אי שם בשנת 2005 היא הציבה לעצמה מטרה להיות הרמת”ק הראשונה. הדרך להגשמת המטרה הייתה ארוכה מאוד ומאתגרת, אך טלי עמדה בה בגבורה ויש לה הרבה מאוד על מה להיות גאה.
היא מתפקדת כרמת"ק בגזרת בית לחם, כאשר התפקיד שלה הוא לאפשר לאוכלוסייה מרקם חיים תקין, תוך שמירה על הביטחון בגזרתו, להיות יד ימינו של מפקד החטיבה, לשמר את התיאום הביטחוני בגזרה, לסייע בקידום פיתוח תשתיות ופרויקטים, ולסייע באמצעות כלים אזרחיים לשימור היציבות הביטחונית באזור. נוסף על כך, על הרמת”ק להיות בקיא במאפייני גזרתו ובהלכי הרוח של האוכלוסייה המתגוררת במרחב עליו הוא אמון.
"אוהבת את העבודה עם האוכלוסייה האזרחית". עם כהן דת
גזרת בית לחם היא בין הגזרות המיוחדות והמעניינות שיש ביהודה ושומרון. בתא השטח הזה נמצאים קבר רחל, כנסיית המולד וההרודיון, אשר הינם דוגמא להיסטוריה ולמורכבות הטמונים בגזרה. באזור מתגוררים למעלה מ-230 אלף תושבים – ישראלים ופלסטינים.
מה משך אותך דווקא לתפקיד הזה? “זה נשמע אולי קצת קיטש, אבל משהו בפריצת גבולות קרץ לי. האהבה שלי לצבא ולמה שאנחנו עושים ביחידה והכל התחבר לי ביחד למשהו שאני רוצה לעשות. למזלי זה גם יצא בסוף לפועל”.
יש לך הסבר לעבודה שעד עכשיו לא הייתה אישה בתפקיד הזה? “כן. קודם כל זה תפקיד מבצעי ביחידה סגורה וכשמגיעים כבר לדרגת סגן אלוף זה בערך באמצע שנות ה-30, כאשר רוב הנשים בגיל הזה כבר נשואות עם ילדים. זה גם המצב שלי. זה לא פשוט לעשות את השילוב הזה בין המשפחה לפעילות הזאת ביחידה סגורה. זו הקרבה, לא כל אחת יכולה לעשות את זה, לא כל אחת בנויה לזה ולא כל אחת מתחנת עם גבר שיכול לעמוד בהשלכות של דבר כזה. צריך מעטפת מאוד מאוד תומכת כדי להצליח בזה. למזלי יש לי את כל זה”.
“תפקידים חלוציים”
כשטלי בת ה-35 מדברת על מעטפת תומכת היא מתכוונת בין היתר לבעל אלעד, שהוא ראש צוות כשירות בביה”ס לשיטור בבית שמש. הם הורים לשני ילדים קטנים אייר (4.5) ולהב (3.5). היא עצמה נולדה באשקלון, אחות אמצעית לאייל ושגיא ובתם של דוד וסוניה. שני הוריה רופאים. האב, ד”ר דוד קרויטורו, הוא בעלים של רשת לרפואה אסתטית ואמה, ד”ר סוניה, היא רופאת משפחה המתמחה בסוכרת ועובדת בסניף קופת חולים “מכבי” בקריית גת. כשהייתה קטנה עברו בני המשפחה למספר שנים להתגורר בקריית מלאכי, משם לכפר אחים ולפני מספר שנים חזרו שוב לאשקלון. “כך שביסודי למדתי בקריית מלאכי ואחר בתיכון האזורי באר טוביה”, היא מספרת.
"בעל מדהים". עם הבעל אלעד והילדים
בבית הספר היא הייתה תלמידה “סבירה” כהגדרתה “לא הייתי מצטיינת. לא הייתי בכל השיעורים, אבל הצלחתי בסופו של דבר לסיים עם תעודת בגרות מלאה”. באחת הפעמים היא אפילו הצליחה להמריד את כל השכבה נגד המורה לערבית והושעתה. “עברו 20 שנה, אז נראה לי שאני יכולה לדבר על זה”, היא צוחקת, “סך הכל לא הייתי איזו ילדה מורדת, זה היה משהו נקודתי. הייתי יומיים בבית וחזרתי. אבל תמיד ידעתי לעמוד על שלי והצלחתי, בחלק מהמקרים, לגרום למערכת ללכת לקראתי. אני לגמרי בן אדם של מסגרות, אבל תמיד גם יודעת להגיד דברים שאני רוצה וחושבת”.
היא התגייסה לצה”ל בשנת 2003 היישר לקורס מש”קי תיאום וקישור במפקדת תיאום פעולות הממשלה בשטחים (מתפ”ש) ושובצה כחיילת במנהל האזרחי במדור התיאום בטחוני. בהמשך יצאה לקורס קצינים ביחידת המתפ״ש ובסיומו כיהנה כקצינת קישור במנהלת תאום וקישור בגזרת חברון. לאחר מכן היא חזרה למנהל האזרחי כמפקדת מרכז היתרים. בהמשך עברה להיות מפקדת נציגות אבו דיס בעוטף ירושלים ובהמשך תפקידה שירתה כעוזרת של ראש המנהל האזרחי, לימים מתאם פעולות הממשלה בשטחים.
כעבור שנתיים, יצאה ללימודים במכללה לפיקוד טקטי במסלול קרבי עם מסלול לימודים. היא סיימה תואר ראשון עם קציני חי”ר ובסיומו שובצה במת”ק ג’נין כקצינת תיאום אזרחי (קת”א) והייתה הקת”א הראשונה שירדה לשטח.
משם המשיכה לתפקידה סגנית רמת״ק בית לחם. “כל התפקידים אותם עשיתי היו חלוציים, מהבחינה הזאת שזו הייתה הפעם הראשונה שבה התמנתה אליהם אישה”, היא אומרת.
"המנהל האזרחי משלב נשים". עם ראש המנהל האזרחי תא"ל רסאן עליאן
הגאווה של סבתא
היא מספרת כי כבר כשהייתה בתיכון היה לה ברור שתתגייס לתפקיד משמעותי בצה”ל ותצא לקצונה. “הייתי בת 16 כשהתחלתי להתעניין מאוד בצבא ואמרתי לעצמי כבר אז שאני אהיה קצינה בכירה, מבלי שבכלל הבנתי מה המשמעויות של זה”.
והמשמעויות של זה אכן מורכבות. היא משרתת בבסיס סגור ומגיעה הביתה פעם בשבוע ובסופי שבוע וסוגרת בבסיס כל שבת רביעית. סדר היום שלה בתפקיד החדש הוא עמוס ואינטנסיבי.
את הריאיון לכתבה הזאת היא מבצעת כשהיא בדרכה להלוויה של סבתא שלה, שאחריה היא תחזור שוב מיד לבסיס. סבתה, מלכה קרויטורו ז”ל, ילידת רומניה. היא הייתה בת 90, ניצולת שואה, שנפטרה בערב יום השואה. בשנים האחרונות סבתא מלכה כבר איבדה את צלילותה, אך היא עדיין הספיקה לראות את טלי, נכדתה האהובה, על מדי צה”ל כשדרגות קצונה על כתפיה והייתה מאוד גאה. “לצערי היא לא זכתה לראות אותי בדרגות הגבוהות ולהבין את המשמעות, אבל היא תמיד אמרה שאנחנו הניצחון האמיתי שלה ושאנחנו צריכים לשמור על דור ההמשך. היא תמיד הייתה גאה בי. כשהייתי בת 12 נבחרתי מכל בית הספר לחתום, בשם כל התלמידים, על קלף לשמירה על מדינת ישראל. הקלף הזה נטמן באדמה והקימו עליו אנדרטת זיכרון לשואה. סבתא באה להיות במעמד הזה, יחד עם סבא שלי ז”ל. היא הייתה מאוד גאה בי וזה סיפור שליווה את משפחתנו כמה שנים”, מספרת טלי.
"אני רוצה להתקדם בצבא". עם מתאם הפעולות בשטחים אלוף כמיל אבו רוקון
ועכשיו את נוסעת להלוויה ומיד חוזרת לבסיס. אין לך אפילו כמה רגעים להיות עם המשפחה. “נכון. השבוע הזה באמת אין לי אפילו רגע, במיוחד כשאני בכניסה לתפקיד. אבל החיים חזקים והחיים ממשיכים. אין לי יותר מידי אופציות, יש לי יחידה לנהל ולפקד עליה. אני אצא יום למחרת שוב, לגיחה קטנה לשבעה ונעשה מה שצריך”.
“גיבוי בבית”
בסוף השבוע תגיע טלי לביתה שבאשקלון ותהיה עם ילדיה ובעלה, שאם תשאלו אותה הוא זה שבאמת ראוי לכל התשבחות. “הוא מדהים והוא עושה הכל. עכשיו הוא גם בחל”ת, אז הוא עם הילדים כל היום. דואג להם ולכל מה שצריך בבית וגם יושב איתם ומלמד ומעסיק. אלעד משקיע בהם המון שעות ועושה את זה בצורה מדהימה. יש לי בעל מדהים, שבלעדיו כמובן שלא הייתי מצליחה להגיע לאן שהגעתי”.
איך זה עובד מבחינתך השילוב הזה של הקריירה עם המשפחה? “מבחינתי הוא עובד מעולה. זה גורם לילדים להיות עצמאיים ובוגרים, לא תלויים באמא ולא דבוקים לה לרגל. זה מפתח קשרים טובים מאוד ומיוחדים עם האבא. כשאני מגיעה אז כמובן שזאת רק אני. הם ילדים מאוד בוגרים יחסית לגילם ומאוד מבינים. מבחינתי זה בסדר גמור. ילדים הם סתגלנים והם מקבלים בסוף אמא מאושרת. אני מאושרת וטוב לי עם מה שאני עושה ורואים את זה גם בבית”.
האגדה מספרת כי באביב של שנת 1831 חייל בלגי בשם ז’אן לאמרס חזר לביתו, שליד בריסל, מחזית מלחמת העצמאות הבלגית. הוא ירד למרתף כדי להביא משם את שורשי צמח הצ’יקוריה שאותם השאיר שם לפני שיצא לחזית. הוא תכנן לייבש אותם ולהכין מהם תחליף קפה.
אלא שהאוויר הלח במרתף והאפלה ששרתה בו, גרמה לשורש לנבוט ויצאו ממנו עלים ירוקים וכך במקרה התגלו לעולם עלי האנדיב (או בשמותיו האחרים: עולש וצ’יקוריה). וכך הם גדלים עד היום באפלה ובלחות.
אז קנו לכם את הצמח הנהדר הזה והנה כמה מתכונים שיהפכו אותו למעדן שהאורחים שלכם לא ישכחו הרבה זמן.
אנדיב
סלט אנדיב ברוטב הדרים
חומרים:
4 ראשי אנדיב מפורקים
שומר אחד חתוך דק
100 גרם אגוזי פקאן
100 גרם רוקפור
חופן עלי בזיליקום קרועים
לרוטב:
מיץ משני תפוזים
מיץ מלימון 1
כף חרדל גרגירים
2 כפות דבש
חצי כוס שמן זית
מעט מלח ים
אופן הכנה: לרוטב: את כל חומרי הרוטב מעבירים למעבד מזון מלבד השמן זית וטוחנים תוך כדי זילוף איטי של השמן. להגשה: את כל חומרי הסלט מערבבים יחד עם הרוטב בקערה מפזרים עלי בזיליקום טריים מעל ומגישים.
סביצ’ה טונה אדומה בעלי אנדיב
חומרים:
150 גרם טונה אדומה טרייה חתוכה לקוביות גדולות רצועות סלמון דקיקות לפי כמות העלים
10 עלי אנדיב טריים
רבע בצל סגול קצוץ גס
2 כפות קוביות אבוקדו
מעט שמן שומשום
חצי לימון טרי
מעט רוטב סויה
מעט שומשום שחור ולבן קלויים
חופן פירורי לחם יפניים קלויים מעט
אופן הכנה: בתוך קערה קטנה מערבבים טונה אדומה ואבוקדו מוסיפים לימון טרי מעט שמן שומשום רוטב סויה ושומשום שחור ולבן ומערבבים היטב. ממלאים את עלי האנדיב בתערובת הטונה מניחים מעל רצועת סלמון וצורבים מעט. מפזרים מעל פירורי פנקו קלויים ומגישים.
חודשי משבר הקורונה ובפרט השבוע האחרון הוכיחו שהגענו לשלב שבו מדע בדיוני מתממש במציאות. ז’ול ורן, סופר צרפתי בן המאה ה-19, מחלוצי ספרות המדע הבדיוני כתב עשרות ספרים ובהם ממש חזה את העתיד על שלל המצאות, החל מצוללות, חלליות ועד לאינטרנט. ספריו זכו לפופולריות רבה בגלל שהציעו לקוראים לחלום רחוק ולהישאב לדמיונו העשיר. הבדיה הייתה חלק מרכזי מההנאה שבקריאתם ולא בהכרח ההיבט המדעי או הממשי. עם השנים צצו עלילות קונספירציה שוורן הוא נוסע בזמן וסיפוריו אינם פרי דמיונו הפרוע אלא תיאור יומן מסע של ביקוריו בעתיד. אם כן ,הוא כנראה לא הגיע מעבר לשנת 2019 כי השנה הנוכחית הייתה נותנת לו השראה לכתיבה של סדרת ספרים חדשה.
עינב קורן. צילום: נועם דוד – גלימפס הפקות
השבוע נכנסה מילה חדשה למילון המציאות של עולמנו המקוון והעתידני – קפסולה. הקונוטציה הראשונה שעולה לרוב האנשים שמתוודעים למילה היא כמובן כמוסה (כן, כן גלולה תרופתית לבליעה או לחילופין הדרך החדשה למתג כמוסה של מוצרי טיפוח וקפה – ראו ג'ורג' קלוני). ההקשר השני למילה קפסולה הוא תא שיגור אווירונאוטי לחלל. כך או כך, בחירת המילה "קפסולה" על ידי משרד החינוך כחלק ממתווה החזרה לשגרה החדשה מתייחסת פשוט ל – קבוצה. בקיצור נמרץ של 13 עמודי מתווה מפורטים: התלמידים חולקו לשתי קבוצות כי כיתות הגן ובתי הספר הן גדולות בדרך כלל – מעל 30 תלמידים. החלוקה מאפשרת התנהלות בטוחה מבחינה בריאותית בקבוצות קטנות יותר. סליחה, קפסולות קטנות יותר.
כששמעתי לראשונה את הדיבורים על קפסולה, בתמימותי הנחתי שמדובר במבנה החדש של חדר הכיתה. מן מחיצות הפרדה מפרספקס שקוף בין תלמיד לתלמיד, מעין קוביות משרדיות כמו בתמונה שרצה לפני שבועיים בווטסאפ והציגה היערכות כזו בכיתה בבני ברק. כשהחלו קריאות ההורים לגינוי מהלך החזרה לבית ספר בהקשר של "ילדינו לא שפני ניסיונות", נזכרתי בסצנה מהסרט "מטריקס" כשניאו נאלץ לבחור איזו קפסולה לבלוע כדי להיחשף לאמת או לשכוח ממנה. אני תוהה לעצמי מי במשרד החינוך הגה את הרעיון לכנות את קבוצות התלמידים בשם "קפסולות". הוא ככל הנראה חובב מדע בדיוני מושבע או שניחן בהומור שחור. אולי זו פשוט המציאות שעולה על כל דמיון ומחייבת אותנו להמציא את השפה מחדש בכניסה לעשור השלישי של המאה העשרים ואחת.
נאום השבב של נתניהו:
השיא של השבוע (בעודי כותבת שורות אלה, הרי הכל אפשרי בימינו) היה במסגרת בימת ראש הממשלה הקבועה בפריים טיים שלנו. כבדרך אגב, הציע "טכנולוגיות חדשות שלא הפעלנו עד עכשיו" להתמודדות עם גל הדבקה שני של נגיף הקורונה (שלא נדע). "שיטות חדשות" לדבריו, שייושמו קודם כל על הילדים, למשל חיישנים או שבבים שיוטמעו בגופנו. כשהדגיש ש"הטכנולוגיות מקובלות לפי החוק" חשתי צמרמורת עזה במורד הגב, כזו שאף חיישן לא יבין. ניטור מבוקר על חיינו וחדירה למרחב האישי שלנו, זה כבר קורה בחסות אלגוריתמים בפייסבוק, גוגל "שמאזין" לנו ואיכון הטלפון החכם בחסות השב"כ. אבל עד לגוף שלנו או כמו שלמדנו עוד כילדים – גופי ברשותי.
זה לא נגמר לצערנו. שוב להיפרד מחבר, אשקלוני יקר, אושיית כדורגל בכל רמ”ח אבריו. מי שמכיר מקרוב יגיד עליו “אחד האוהדים הכי שרופים של בית”ר ירושלים”. עבורי, היה ויישאר שחקן כדורגל שלא הגיע למימוש פוטנציאל והפך לאוהד – מסלול מוכר וידוע אצל רבים כל כך. האיש החייכן הנחמד והלבבי הזה, ייחרט בזיכרוני כמי שרצה כל כך להיות שחקן, אהב את המשחק בכל מאודו ונשאר נאמן למשחק מחוץ למשטח הדשא. כמעט בכל פגישה אתו הגעתו לשאלה הקבועה שלו: “בחייאת פיני , נכון שהיה לי פוטנציאל להיות שחקן?” ואני תמיד עונה: “בוודאי” ולא רק מתוך נימוס.
משה היה אחד מהילדים שניסו מזלם במגרש והגיעו אליי לחוגי הכדורגל של שנות השמונים (פרויקט “אינטראקשן” למי שזוכר). משה היה אחד מאותם נערים שהכדור הוא כל עולמם. המחויבות, ההגעה למגרש לפני כולם, ההישארות אחרי החוג, זוכרים את אלה? אני זוכר בהחלט, כי גם אני הייתי כזה (טוב נו, גם אני ממתין שמישהו יצביע גם עליי כפוטנציאל לא ממומש, לפחות אחרי כמה כיבושים בליגות הנוער ואליפויות צה”ל. נו, מילא).
אהבתו למשחק של משה ז”ל, הובילה אותו לגרעין הקשה של אוהדי בית”ר. אלה שקמים, אוכלים ,שותים, ישנים, כדורגל ורצוי עם סמל המנורה. לימים ישאף ויתלה תקוות בדור ההמשך, אבל גם זה נשאר בגדר חלום. כואבת העובדה שמותו אירע כתוצאה מתאונת דרכים, כשהוא בכלל נקלע למקום ולא כאחד הגורמים. יהי זכרו ברוך.
פיני ביטון. צילום: פבל
שגרע
יום רביעי, בוקר, כמעט שגרה מלאה. הלימודים בפתח, החנויות מתחילות להיפתח אחת אחרי השנייה (הקניונים בדרך) הציבור מצביע ברגליים ובגלגלים. החניות במקומות המרכזיים תפוסות. הכבישים מלאים, הפקקים חוזרים. שיגרה. כשכתבתי כאן על ה”ברכות של הקורונה” כיוונתי גם ל”קללות” של השגרה.
תראו קוראים יקרים, ברור שהחזרה לשגרה היא מחויבת המציאות, נדרשת מאוד ואפילו מבורכת.
הרעיון המרכזי הוא כמובן חזרה לחיים של כולנו: החזרה של כל העסקים הקטנים רגע לפני קריסה מלאה, החזרה של השירותים הציבוריים והרפואיים בהיקף מלא לטובת הכלל. היציאה מההסגר של עוד ועוד קבוצות, החיבור מחדש לסבא וסבתא – שזה פשוט חמצן למבוגרים שלנו – פשוט, לחזור לחיים. אממה, יש מחיר מידי לעניין הזה. מתנצל מראש על הקטע האגואיסטי שלי בסיפור. אם לפני כמה ימים עוד יכולתי להגיע מנקודה לנקודה (ברכב) בזמן סביר עד הגיוני, הרי שכעת אני נאלץ לחשב פעמיי, דרכיי ומסלוליי, בדרך ליעד הנחשק.
נתגעגע לכבישים הריקים. צילום: אלירם משה
אשקלונים אנחנו, הרי, רק התחלנו להתרגל לקללת הפקקים שנפלה עלינו זה מכבר. ואז פתאום באה הקורונה והעניקה לנו מין אשליה של מרחב פתוח, זמין, הגעה בקלילות מנקודה לנקודה. עמידה ברמזור רק בגלל שהוא נצבע אדום, אחרת לא היה צורך. ממש ככה. איזה כיף זה היה, אה? גם העניין עם האוכל עד הבית, המשלוחים (טוב נו, קצת כואב בכיס, ובכל זאת) של הקניות עד אליך. חוץ מהצורך בחיבוק אמיתי לנכדים ולאהובים, כמעט הכל היה סבבה, לא?
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
טוב נו, לא באתי לזרות מלח על פצעים ובוודאי לא להכעיס חלילה, את מי שנקעה נפשו ואת מי שנפגעה פרנסתו, אבל, אם יש משהו שאני לוקח איתי מהתקופה הזאת, זה החובה שלי ,שלנו, לעשות הכול על מנת לשמור על מה שלמדנו מהתקופה הזאת. החובה שלנו לקחת הכול בפרופורציות. החובה שלנו – עדיין – לשמור ולהישמר, יעני, היגיינה אישית, שמירת מרחק, לא להידחף לאן שלא חייבים, לא לכעוס היכן שלא צריך (עניינים פוליטיים) ובעיקר לנשום עמוק. הפקקים כנראה ימשיכו להיות חלק מחיינו המודרניים. ההמתנה בתורים במרכולים, במרפאות, בבתי החולים, בבנקים, במשרדים של השירות הציבורי תחזור ותורגש כמובן. מה שנדרש מאתנו זה קודם כל לא לשכוח שהקורונה עדיין כאן!
היציאה מההסגר יכולה להיות מתנה נפלאה, עבור רבים מאתנו. אבל היא עלולה להפוך לקללה החדשה אם לא נפנים את המסר העיקרי: החיים השתנו. התנהגות שלנו חייבת להשתנות בהתאם. זה שיש לי תקווה שבהמשך גם עוד כמה מההתנהגויות שלנו יעברו מהפך, זה ברור. אבל עד אז, נכונה לנו כברת דרך, ברמה האישית וגם ואולי בעיקר ברמה הלאומית. יש לאן לשאוף , אז בואו ניקח אוויר ונתקדם.
כפי דיווחנו אתמול, מלון חולי הקורונה באשקלון נמצא כבר בתפוסה מלאה, זאת לאחר שפונו אליו חולים מכפר הנופש של החיילים וממלונות קורונה אחרים בארץ. למעלה מ-300 חולי קורונה מאכלסים את 212 החדרים שבו וכשנמצאים כל כך הרבה זמן במקום סגור ואין להם ממש מה לעשות בכל שעות היום.
בימים האחרונים, כך נודע לכאן דרום, פרצו עימותים בין שתי קבוצות של חולים תושבי הנגב.
אמש, לאחר חצות התקיימה במקום מסיבה שבמהלכה השתכרו כמה מהחוגגים והתפתחה כאמור תגרה בין שתי החבורות. המהלך הקטטה נפגע האחד מהחולים בפניו ונזקק לפינוי באמבולנס לבית החולים ברזילי.
כוחות המשטרה הראשונים שהוזעקו למקום לא נכנסו אליו, ככל הנראה בשל החשש מהידבקות בנגיף ולכן מהלילה יהיו ארבעה מאבטחים שישמרו על הסדר על מנת שאירועים כאלה לא יחזרו על עצמם.
היום, לאחר כשלושה חודשים של פעילות אינטנסיבית מגיעה מחלקת הקורונה של המרכז הרפואי ברזילי לסוף דרכה, עם המון תקווה שלא תיפתח שוב.
חולה הקורונה האחרון במחלקה הוא חייל בשם רועי יקותיאלי שביטא "קצת רגשות אחרונים לפני שחרור, הצוות פה מדהים ונותנים הרגשה טובה שהכל בסדר עם כל אי הוודאות של המחלה. מאוד שמח שהמצב משתפר ומקווה שיישאר ככה ורפואה שלמה לכל עם ישראל", אמר יקותיאלי.
רועי יקותיאלי, החולה האחרון במחלקת הקורונה
בימי השיא של המחלקה היא עמדה בתפוסה מלאה ועשרות חולים היו מאושפזים בה, חלקם במצב קשה, חלקם במצב בינוני ושלושה מהם אף לא שרדו.
גם מי שהובילו את המחלקה ועשו לילות כימים נפרדו ממנה, "קיבלנו פה את חולה הקורונה הראשון", מספרת אתי אקריש, אחות אחראית במחלקה, "במהלך התקופה הכשרנו צוותים רפואיים וסיעודים לטפל בחולים, קיבלנו חולים מורכבים ומונשמים שטופלו לאורך התקופה, חלקם שוחררו לבית או לבתי מלון. לאורך כל התקופה הזאת הצוותים עבדו מאוד קשה ובהחלט נעשתה עשייה מרובה".
פרופ דורון זמיר והאחות האחראית אתי אקריש
פרופ' דורון זמיר, מנהל המחלקה חשף מעט מהרגשות שהיו עם פתיחתה, "שלושה חודשים שונים עברו עלינו, חודשים שכמותם לא היו לנו. כולנו היינו בהתחלה מפוחדים ובהמשך התרגלנו שום פחד לא נראה. אני חושב שמה שעשו כאן בפנימיות ראוי לציון. אני חושב שכולם צריכים להיות אסירי תודה לצוותים הרפואיים שעבדו בצורה נפלאה והצוותים אסירי תודה לאוכלוסיה ששומרת על דפוסי התנהגות סבירים לגמרי ובטוחים. כולנו שמחים שהעסק נגמר, שהצרה נגמרה בצורה טובה בסך הכל".
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
האחות אתי אקריש מסכמת: "אנחנו שמחים להגיד שהיום אנחנו משחררים את שני החולים האחרונים במחלקת הקורונה, לביתם שלהם כשליליים. אנחנו מאוד מקווים שהמחלקה תיסגר ולא נקבל חולים חדשים. יישר כוח לכל הצוותים".
תופעת התלמידים אשר סובלים משיימינג בבית הספר עולה מידי פעם לסדר היום. במקרה הטוב זה מסתיים כאשר תוכנית טלוויזיה מטפחת את התלמיד ובמקרים פחות הסיפור הזה מסתיים בצורה טראגית. מה שבטוח זה שכל שיימינג או חרם ודומיהם יוצרים צלקות נפשיות המלוות את הילד גם בבגרותו ומשפיעות לא מעט על המשך חייו.
ברוב המקרים האלה, האשמים הישירים הם בדרך כלל התלמידים המחרימים עצמם, אך לעתים זה קורה גם על ידי הצוות החינוכי. כן, אותו הצוות שאמון על שמירת כבודם של התלמידים, ואמור לפעול בכדי למנוע מקרי שיימינג. מקרה שכזה קרה בבית הספר “רותם” שבשכונת שמשון ונחשף כמעט במקרה.
בית הספר רותם באשקלון
במהלך יום הבחירות האחרון לכנסת גם בבית הספר “רותם” כמו בכל בתי הספר האחרים בארץ הוקמו קלפיות בכיתות, כאשר לכל קלפי הוצמדה ועדת קלפי ובה מספר חברים.
“אחד המראות היותר עצובים”
דוד, תושב אשקלון עבד כחבר קלפי באחת הכיתות ומה שהוא ראה שם זעזע אותו – על הקיר של לוח ההודעות, לצד לוח מבחנים, מערכת השעות ומשפטי מוטיבציה, נתלתה רשימה שמית של כל תלמידי הכיתה, כאשר התלמידים שלהוריהם יש חוב כספי לבית הספר מסומנים בהבלטה על ידי מרקר צהוב.
“במהלך היום היו כמה דקות דלילות בבוחרים, אני יוצא מהכיתה כדי לעשן סיגריה ופתאום העין שלי צדה את לוח המודעות”, מספר דוד, “אני מסתכל קצת ואני פתאום קולט את הדף הזה. אני מסתכל עליו ויש פה משהו שהוא לא תקין, משהו שהוא לא בסדר. אני בעצם מבין שמזכירה או מנהלת שלחה למורה את הרשימה עם בקשה ליצור קשר טלפונית עם ההורים והיא בחרה לחסוך כאב ראש ותלתה את זה בכיתה. אני מזדעזע באותו רגע ברמות פסיכיות ואני מנסה לשכנע את עצמי שזה לא זה ושאני לא מבין מה קורה פה. המשקיף של הקלפי בדיוק נכנס והוא מדבר איתי, אני מראה לו את זה והוא מזדעזע לא פחות. יו”ר הקלפי, שהיא מורה בתיכון, נוכחת במקום וגם מסתכלת וכל אחד אוכל הלם טוטאלי”.
רשימת התלמידים שהוריהם חייבים כסף
דוד מספר כי הם מיהרו לתלוש את הדף המביש וזרקו אותו לפח אך הדבר המשיך להטריד את מנוחתם עד סגירת הקלפיות. “איך קורה בבית ספר דבר כזה? איך תלמידים אמורים לבוא בבוקר לכיתה ולראות את השם שלהם מתנוסס ולהבין שזה בגלל שההורים שלהם לא שילמו? אז מישהו החליט להביך אותם וזה מה שבחרה המורה שלהם בכיתה לעשות. אני הייתי מאוד מזועזע זה היה אחד המראות היותר עצובים שאני יכול לראות”, סיפר השבוע דוד והוסיף: “כל אחד למד בבית הספר ובסוף כשאנחנו רואים כזה דבר, אני חושב שעוד לא למדנו לקח על ילדים שבוכים להורים שלהם על חרמות בכיתה. עוד לא למדנו לקח על ילדים שקופצים מהחלון, כי דבר כזה בסוף משמש את הילדים בכיתה”.
דוד מתכוון לאינטריגות שקיימות בכל כיתה, המחנות ומאבקי הכבוד שמוכרים לכל מי שלמד בכיתה, “אם מישהו ירצה לפגוע באותו תלמיד זה ישמש אותו. ‘להורים שלך אין כסף’, ‘ההורים שלך לא שילמו’, זה כלי בידיהם של תלמידים שרוצים לפגוע”.
מה דינו של אדם שהורשע בבית משפט, בין היתר בעבירת הריגה אגב נהיגה בצורה פראית, חסרת עכבות, בזחיחות הדעת בדרגה מרבית, בפזיזות נוראה ביותר, באדישות ואף באכזריות, בהתעלם מתנאי הדרך ומקיומם של אנשים ורוכבי אופניים רבים על הכביש?
האם המאורע שגרם למותו של המנוח הוא "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק? בית המשפט מציין כי במקרה כזה עולה ממעשיו ומאופן נהיגתו כי היה מודע לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאה קטלנית ואף היה אדיש לגבי אותה תוצאה.
בכתבה הזו ניכנס לעומק הדברים בעזרת עו"ד רונן פרידמן ונבהיר את הנושא:
מה אומר החוק?
"סעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, קובע את החזקה הממעטת לפיה לא יראו כתאונת דרכים מאורע שנעשה כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי.
"הוראה זו נועדה להחריג תאונה שנגרמה במתכוון מהגדרת "תאונת דרכים". על תכליתה של הוראה זו התקיימו דיונים רבים בבית המשפט בשלל תביעות שהוגשו על ידי עו"ד תאונות דרכים, דובר רבות ונקבע כי היא נועדה לקדם את המבחן התעבורתי ולהוציא מגדר תחולת החוק סיכונים של שימוש ברכב שאינם נובעים באופן טיפוסי משימוש ברכב למטרות תחבורה. בנסיבות בהם נגרמת פגיעה עקב מעשה הנעשה במכוון כדי לגרום נזק לאדם אחר, השימוש ברכב הוא ככלי לגרימת נזק ולא לצרכים תחבורתיים".
מהי ההגדרה לתאונת דרכים מכוונת?
"הקטגוריה של תאונה מכוונת מאגדת בתוכה קשת מקרים שהצד השווה שבהם הוא שהתאונה לא התרחשה במקרה, באופן בלתי צפוי ופתאומי, כדרך התרחשותן של תאונות רגילות, אלא שהיה מעורב בהתרחשותה מעשה שנעשה במתכוון על מנת לגרום נזק שלעיתים אף מסתיים במקרה של מוות בתאונת דרכים. עסקינן במצבים העשויים להיראות על פני השטח כתאונה, אולם בפועל התרחשותם לא היתה מקרית אלא מכוונת.
"הכוונה במקרים כאלו היא לגרום לתאונה, שבה דן סעיף 7(1) לחוק, הינה כוונה של ממש, העולם כדי מזימה ישירה, ואין די בהוכחת רשלנות או פזיזות כדי להחיל סעיף זה.
"השימוש ברכב יהיה "ככלי לגרימת נזק" רק כאשר ישנו רצון "חפצי" של ממש בתוצאה של פגיעה בגופו או ברכושו של האדם. הסתפקות במבחן שנקבע בדין הפלילי – מודעות לאפשרות קרובה לוודאי לגרימת התוצאה – עלולה להביא לתוצאה של שלילת פיצוי גם במקרים שבהם הפגיעה נובעת במישרין מן הסיכון התחבורתי, כגון נסיעה המסכנת אחרים באופן ברור".
ומה לגבי פגיעה באדם שלא התכוונו לפגוע בו תוך כדי תאונה מכוונת?
"הוראת חוק זו חלה באופן שווה על כל השחקנים המעורבים בתאונה המכוונת, בין שמחולל התאונה הצליח לפגוע בקורבן המיועד ובין שלאו. במילים אחרות, המצב המשפטי בנוגע לתאונה המכוונת תואם את המלצתם של מנסחי הצעת החוק להוציא מגדר חוק הפיצויים כל תאונה שנגרמה כתוצאה ממעשה מכוון, לרבות תאונת דרכים בלי ביטוח חובה.
"החזקה הממעטת, על-פי לשונה, אינה מבחינה כלל בין השחקנים השונים המעורבים בתאונה מכוונת. היא מתייחסת ל"מאורע" ולא לסוגי נפגעים. היא מוציאה את כל המאורע, אם חלו התנאים הקבועים לכך, מגדר חוק הפיצויים. כמו כן, כפי שהבהרתי לעיל, לדעתי, אין כל תנאי בחזקה הממעטת הקובעת כי לצורך תחולתה נדרש כי קורבנה המיועד של התאונה יהיה אותו אדם אשר בפועל ייגרם לו או לרכושו נזק. לגבי מי שנפגע אף שלא התכוונו לפגוע בו אלא התכוונו לפגוע באחר, אין מתקיים רכיב הכוונה במי שנפגע בפועל אלא רק בפוגע, וייתכן שבהעדר רכיב זה יש מקום לטענה שנפגעים כאלה אינם כלולים בהוראת החוק האמורה. בהקשר זה חשוב לציין שההלכה היא כי הנטל להוכחת התקיימותה של החזקה הממעטת מוטל על הטוען לתחולתה".
תאונת דרכים במתכוון – סיכום
"ההוראה שנועדה לשלול פיצויים בתאונת דרכים במתכוון נועדה לשלול את תחולתו של חוק הפיצויים על אירועים שהינם תוצאת מעשה שנעשה במתכוון על מנת לגרום נזק. המעשה המכוון יכול שייעשה על מנת לגרום נזק למחולל הפגיעה עצמו, או – וזהו המצב במרבית המקרים – לאדם אחר. תכלית החזקה הממעטת הינה להוציא מגדר החוק סיכונים של שימוש ברכב שאינם נובעים באופן טיפוסי משימוש ברכב למטרות תחבורה. בנסיבות שבהן נגרמת פגיעה עקב מעשה שכוונתו לגרום נזק לאדם או לרכוש, הרי שהשימוש הנעשה ברכב הינו שימוש ככלי לגרימת נזק ולא שימוש תחבורתי רגיל.
"מטרת החוק היתה לצמצם את תחולת חוק הפיצויים לסיכונים תחבורתיים בלבד. כאשר הגורם לפגיעה הוא מעשה מכוון – ממילא נשללת האפשרות כי מדובר ב"תאונה" אשר מעצם טיבה וטבעה אמורה להתרחש במקרה. עמדה זו נגזרה מגישתה הכללית של הצעת החוק, שלפיה אין להטיל על שכמם של ציבור הנהגים את הנטל לבטח סיכונים שאינם טיפוסיים לשימוש ברכב לצרכים תחבורתיים.
"אשר על כן, כשבתי המשפט באים לבחון על דרך של פרשנות את היקפה של החזקה הממעטת הנ"ל, עלינו להתחשב בתכלית החוק ולבחור בפירוש המתיישב עמה טוב יותר. בנסיבות שבהן נגרמה פגיעה עקב מעשה שנעשה במכוון כדי לגרום נזק לאדם אחר, השימוש ברכב הוא ככלי לגרימת נזק ולא לצרכים תחבורתיים".
כבר חודש וחצי יושבים תלמידי ותלמידות ישראל בביתם בעקבות מגיפת הקורונה. רק לאחרונה חזרו חלק מהם למסגרות במתכונת זהירה וקפדנית כשאלו שעדיין לא חזרו מנסים למצוא לעצמם תעסוקה בתוך הבית.
באולפנת צביה באשקלון, אחד מהמוסדות החינוכיים שכבר התפרסמו בעבר כמובילה מבחינת ההישגים גם ברמה הארצית, דאגו שחוץ מהלמידה מרחוק שהפכה להיות חלק בלתי נפרד מהשגרה, תיטולנה תלמידות האולפנא חלק במיזם חשוב ומרגש בתקופה זו.
הדיירות הנרגשות עם הפרחים. צילום: גילה שושן
תלמידות כיתה י' בביה"ס כתבו מכתבים אישיים באנגלית לשמח ולעודד בתקופה מורכבת זו את דיירות בית גיל הזהב "בית פורטיאה" בהרצליה לעולי דרום אפריקה.
כל תלמידה קיבלה שם של דיירת וכתבה לה מכתב באנגלית. התלמידות כתבו על עצמן, שיתפו אותן ברגשותיהן בתקופה זו, ייעצו להן עצות טובות כיצד להעביר את הזמן בטוב, ואיחלו להן בריאות וימים טובים יותר.
המכתב המרגש באנגלית שכתבה התלמידה שילת לדיירת מרבלה. צילום: גילה שושן
במגבלות הקורונה ובשל כך שהדיירות נמצאות בקבוצת סיכון גבוה, התלמידות לא יכלו לנסוע אליהן להרצליה, אז המורות לאנגלית, רויטל שטרית וגילה שושן, נסעו אליהן ומסרו להן באופן אישי את המכתבים ואף צרפו ורדים לכל דיירת.
בשעות האחרונות נפוצה הודעה שמקורה בצילום מסך ובה נטען כי אלכוג'ל עלול להתלקח או להתפוצץ כתוצאה מחום גבוה בהיותו ברכב. המידע הזה הופץ בקבוצות וואטסאפ רבות ועורר דאגה בקרב מי שמחזיקים את תכשיר האלכוג'ל ברכב על מנת לחטא את ידיהם.
ההודעה שהופצה ברשתות
לאור הבהלה שעוררה ההודעה הזאת, יצאה הבהרה משירותי כבאות והצלה לישראל ובה מודיעים כי דבר זה אינו נכון כלל.
"אין סכנת התלקחות או התפוצצות בהשארת בקבוקי חיטוי מסוג אלכוג'ל ברכב היות ולא מדובר במיכל לחץ", נמסר משירותי הכבאות, "אלכוג'ל הינו חומר דליק, אך התלקחות של חומר זה תתרחש רק בעת מגע ישיר עם אש, ועל כן יש להימנע ממגע עם אמצעי הצתה לאחר חיטוי הידיים".
שירותי כבאות והצלה מרגיעים
יחד עם זאת נמסר עוד כי "לא מומלץ להשאיר אלכוג'ל ברכב, הואיל והחומר הפעיל עלול להתאדות ובכך תאבד פעולת החיטוי מיעילותה. אף על פי כן, אם משאירים בקבוק אלכוג'ל ברכב, יש לאפסן אותו במקום מוצל, כגון תא הכפפות".
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
אם כבר צריך להיזהר זה מאלכוג'ל מזויף אשר אינו עומד בתקן ואינו מחטא את הידיים כפי שדורש משרד הבריאות. אתמול בוצעה אכיפה במפעל באשקלון שייצר תכשירים כאלה שאינם עומדים בתקן.
במלון הרלינגטון לא צפו שמשבר הקורונה יעשה רק טוב לבית המלון. מאז הפך המלון למלונית החלמה לחולי קורונה קלים, הועברו עוד ועוד חולים למלון עד שבמלון לא זוכרים תפוסה גבוהה כל כך.
בהתחלה היו אלו עשרות חולים ובימים האחרונים, למרות התפיסה שהמגיפה כבר מאחורינו, כבר מדובר במאות שוהים.
נכון לרגע זה שוהים במלון הרלינגטון באשקלון כ-325 חולי קורונה כולם במצב קל.
קציני פיקוד העורף בקבלה של המלון בתחילת המשבר. צילום: אלירם משה
המקום כולו נמצא בפיקוח של פיקוד העורף רק המחלקות ההכרחיות במלון עובדות. הבריכה וכל מתקני הנופש סגורים.
היום נודע לכאן דרום כי 'כפר המחלימים', כך קראו בצה"ל לכפר נופש חיילים של האגודה למען החייל באשקלון, נסגר.
אמנם הקורונה עדיין כאן אך מוסדות החינוך והמשק חוזר אט אט לשגרה תחת המגבלות שהנחה משרד הבריאות. מלבד מוסדות החינוך שכאמור כבר חזרו חלקית לשגרה יפתחו מחר הקניונים והשווקים, כדי להמעיט כמה שיותר את הפגיעה בעסקים ובכדי להחזיר את התושבים לשגרת החיים.
חניון קניון גירון שומם. צילום: אלירם משה
במרכז הרפואי ברזילי, המקום העיקרי באשקלון שלמעשה נערך במתכונת מיוחדת להתמודדות עם תחלואת נגיף הקורונה פתחו עם תחילת המשבר מחלקה ייעודית מבודדת אחת לטיפול בחולים שיגיעו. בהמשך נפתחו שתי מחלקות נוספות כשאחת מהן היא לכאלה שעדיין לא אומתו ויש רק חשש שהם נושאים את הנגיף. התחזיות אז צפו מאות ואלפי חולים שיציפו את עשרות בתי החולים ברחבי הארץ ועלולים להביא לקריסת מערך בתי החולים בכל הארץ.
חדר בידוד לחולי קורונה במרכז הרפואי ברזילי. צילום: דוד אביעוז, דוברות ברזילי
אלא שבשבועיים האחרונים, כך אומרים במשרד הבריאות מדינת ישראל ותושביה הצליחו לא רק לשטח את העקומה אלא גם להפוך אותה ולגרום לירידה בתחלואה עד כדי כדי כך שיש יותר מחלימים מחולים פעילים.
באשקלון שאף עמדה לקראת סגר המצב טוב הרבה יותר: כבר למעלה משבוע שלא אותר חולה קורונה אחד בעיר והיא ממוקמת כעת במקום העשירי במספר החולים שאותרו בה. גם במחלקת הקורונה של ברזילי נותר חולה אחד בלבד במצב קל.
נכון להיום, על פי נתוני משרד הבריאות, כ-262 מתושבי אשקלון אומתו בבדיקות לנגיף הקורונה, 2 נפטרו, ו-198 החלימו ורק 62 תושבים עדיין נושאים בגופם את הנגיף ורובם באשפוז ביתי. הנתון הזה אומר כי 75 אחוזים מהחולים באשקלון כבר הבריאו.
אתמול בשעות הבוקר התקבל דיווח במשטרה אודות חשוד שפרץ לבית כנסת 'אביר יעקב' במתחם פארק אלון באשקלון דרך החלון, הוציא כסף מקופות צדקה והכניס אותם לשקית.
גבאי בית הכנסת,שהיה במקום, סגר את החלון וניסה להזעיק סיוע. החשוד, שהבחין בגבאי, אדם המסתייע במקל הליכה, דחף אותו בחוזקה, הפילו על הרצפה ונמלט מהמקום תוך שהוא שומט שקית עם הכסף.
עצור. צילום ארכיון: דוברות המשטרה
שוטרי משטרת ישראל הגיעו לזירת האירוע והחלו בביצוע פעולות חקירה ובמקביל בסריקות נרחבות אחרי החשוד. תוך ביצוע פעולות חקירה אופרטיביות מהירות הגיעו השוטרים לזהותו של החשוד ותוך זמן קצר הוא נעצר.
