בפרשת בהעלותך מופיעה ברכת הרפואה הענקית של משה אחרי כשלונה של מרים בדברי הסרה שהטיחה באחיה. תפילתו הגדולה של משה, היא מקור הנביעה הגדול לכל התפילות למרפא ולחיים, חמש מילים, אחת עשרה אותיות "אֵל נָא רְפָא נָא לָּה". תן לה כוח להירפא ממחלות הגוף וממחלות הנפש והרוח. תן לה כוח לשוב ולהיות האחות הבכירה, שבזכות אומץ לבה אני חי, שגם בזכות עוצמת מנהיגותה נגאלנו מעבדות.
ומכאן לתלונות העם, בני ישראל מתלוננים שבמצרים היה מצבם טוב יותר מאשר במדבר. התורה מדגישה את ההמון המתסיס את יתר העם ומכנה אותו במילה השלילית "אספסוף" שהיא בעלת קונוטציה שלילית. "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה, וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם…". שימו לב מה קורה כאן – לעם הובטחה ארץ וחירות, העם מקבל קדושה באופן יומיומי ומה חסר לעם – דגי היאור והבשר… מפתיע? אולי לא: כמה פעמים אנו רואים היום את השטחיות, את ה"אבל בא לי", את חוסר העומק, ואת הרצון להנאות ו"לעכשוויזם" שהתורה כה מגנה ובחומש הבא תבהיר בצורה ברורה "לא על הלחם לבדו יחיה האדם".