בני משפחתו של אברה מנגיסטו קיבלה אמש, בהמשך לבקשתה, את הסרטון שצולם על ידי תצפיות הצבא המתעד את המעבר של אברה מנגיסטו לרצועת עזה בספטמבר 2014 , שנימצא בשבי החמאס כבר 1015 ימים.
אברה מנגיסטו
אמו של אברה, אגרנש מנגיסטו אמרה: "הייתי רוצה לראות את הקלטת שבה בני אברה מנגיסטו חוזר הביתה". ממטה המאבק לשחרור ש לאברה מנגיסטו נמסר כי המשפחה לומדת את הסרטון ולאחר שתלמד את תוכנו תצא הודעה מטעם המשפחה לתקשורת ומבקשת לכבד את רצונה.
"הבן שלי אברה מתמודד עם מגבלה נפשית והדאגה לחייו היא יומיומית", הוסיפה אגרנש. "מסירת הקלטת אינה מסירה את האחריות על המדינה לפעול להחזרתו של אברה בני בחזרה לארצו".
ביום שני השבוע נערך במרכז הכנסים במכללת אשקלון פרס ראש העיר לנוער מתנדב ומצטיין בקהילה, במסגרתו הוענקו אותות הצטיינות ל-17 בני נוער הפועלים במגוון רחב של מסגרות של התנדבות בעיר. התלמידים שקיבלו את אותות ההצטיינות הם: אלשיר בוייטום, אופיר מקניק, נועם מסילתי, סיוון גוילי, שחר מלול, שנהב בוגנה, דניאל לבצ'נקו, תאיר אהרוני, אילנה שומיגאי, יעקב פיזנברג, מאור רביע, אילן בונדר, אלין שינטמן, הדס דניאלי, אמרה אלמנש, מעיין חסון וצור מישל. המצטיינים הומלצו על ידי בתי הספר, תנועות הנוער והמרכזים הקהילתיים, והוועדה שבחרה בהם כללה נציגות ממינהל חינוך, תרבות, נוער וספורט ונציגות של משרד החינוך. הוועדה בחנה את פעילות ואיכות ההתנדבות. אותות ההצטיינות הוענקו על פעילויות בתחומי מנהיגות נוער, תנועות הנוער, הכנה לצה"ל, חלוקת מזון לנזקקים, צביעת בתים של מעוטי יכולת, ביקורים בבתי קשישים וניצולי שואה, ייצוג עירוני בתחרויות שונות ועוד.
חוד החנית של אשקלון. תלמיד מצטיין מקבל את הפרס. צילום: דוברות עיריית אשקלון.
"בני הנוער מהווים את חוד החנית של העיר שלנו. הנוער חשוב ויקר לליבי. לא מובן מאליו לזכות באות המצטיין, ומקבלי האותות הם ההוכחה כי דרך החיים של צעירים רבים, מכילה מחשבה על האחר, ערבות הדדית, עזרה לזולת ורוח התנדבות" אמר ראש העיר בפועל, תומר גלאם "בני הנוער מהווים דוגמא ומופת לכולנו – צעירים ומבוגרים כאחד. התנדבות, הצטיינות ומעורבות חברתית מהווה בסיס לחברה חזקה. המפגש עם בני הנוער, דור העתיד שלנו, מרחיב את הלב ומטעין אותי באנרגיות. זו זכות גדולה להיפגש ולהיחשף לצעירים שמקדשים את ערכי הנתינה", הוסיף גלאם.
בני משפחתו של אברה מנגיסטו קיבלו אמש, בהמשך לבקשתם, את הסרטון שצולם על ידי תצפיות הצבא המתעד את המעבר של אברה מנגיסטו לרצועת עזה בספטמבר 2014 , שנימצא בשבי החמאס כבר 1015 ימים. "הבן שלי אברה מתמודד עם מגבלה נפשית והדאגה לחייו היא יומיומית" אמרה הבוקר אגרנש מנגיסטו, אימו של אברה השבוי "מסירת הקלטת אינה מסירה את האחריות על המדינה לפעול להחזרתו של אברה בני בחזרה לארצו. אני מעדיפה לקבל את סרטון החזרה שלו הביתה". דוברת המשפחה מסרה הבוקר כי הם לומדים כעת את הסרטון ולאחר מכן תצא הודעה מטעמם.
במשך תקופה ארוכה מני יאסו, בעליה של קבוצת הכדורגל מכבי אשקלון המשחקת בליגה ג', מתלונן על קיפוח של קבוצתו. בשעה שמכבי אשקלון מקבלת תקציבים נמוכים, והכספים הגדולים מוענקים להפועל אשקלון ולמחלקת הנוער שלה, יש מי שנושך שפתיים. מעבר לכך, לא מדובר רק על הבדלי התמיכות העירוניות בין המועדונים שמדירה שינה מעיניו. יאסו חדל מלהבליג על הנעשה, והגיש לאחרונה עתירה באמצעות עורך הדין, תום שפלר, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד עיריית אשקלון, ובפרט נגד ראש העירייה תומר גלאם והמנכ"ל חיים סופר.
טוען לקיפוח. מני יאסו. צילום: מועדון כדורגל מכבי אשקלון.
התביעה הופנתה גם לעבר גופים נוספים, כמו מועדון הכדורגל הפועל אשקלון, קבוצת ותיקי אשקלון, עמותת כדורגלני העבר של אשקלון ומחלקת הנוער של הפועל אשקלון. הטענה המרכזית של יאסו היא אשר ליחס המועדף המקבלות כלל הקבוצות המוזכרות, כאשר מנגד קבוצתו סובלת לכאורה מהפליה לרעה ומחוסר שוויוניות, אשר מסבים לה נזק כלכלי רב.
דמי שימוש גבוהים
על פי כתב התביעה, יאסו טוען כי העירייה גובה ממנו דמי שימוש גבוהים במגרשים העירוניים בצורה מכוונת, אשר נועדו לרסק את המועדון כדי למנוע כל תחרות בעיר, בשעה ששאר הקבוצות נדרשות לשלם סכומים נמוכים שממילא מקוזזים מכספי התמיכות, בשל היותן קבוצות "עירייה". יאסו עותר כנגד ההתנהלות הכללית ודורש לשלם דמי שימוש סבירים, אשר לא יעלו על חמישה אחוזים מן ההקצבה השנתית שמקבלת הקבוצה מהעירייה. הדרישה הנוספת של יאסו היא להורות לעירייה לשבץ את קבוצתו הבוגרת ואת קבוצת הנוער שלה בכל אחד מהמגרשים הנמצאים במתחם האצטדיון ובהיקף של 42 שעות שבועיות לצורך אימונים ומשחק נוסף לשבוע, זאת בהתאם לדרישות ההתאחדות לכדורגל.
מעודד גם את מכבי. איתמר שמעוני. צילום: אורי קריספין.
עוד ברשימת הדרישות של יאסו: שילוט מתאים לקבוצה, חדר הלבשה ומלתחות, מערך הסעות, אביזרי עידוד, תלבושות, משרד, מחסן, חדר כביסה ועוד, צרכים אשר הובטחו ליאסו ואף נחתמו, אך לא קוימו בפועל. יאסו יקווה גם לקבל אישור בלתי מותנה להפעלת קבוצת ותיקים וקבוצת נשים והוספת קבוצת נוער בכל שנה, כפי שדרש בכתב התביעה. "העירייה מנצלת את כוחה הרב והעודף על פני מכבי אשקלון, שנותנת הזדמנות שווה לבני העדה האתיופית ולכלל בני העיר אשר אינם מקבלים הזדמנות בעיר, כאשר העירייה למעשה מעניקה הטבות ותמיכות בהיקף נרחב דווקא לחזקים. ולא רק שאינה שומרת על זכויות החלשים, אלא פועלת היא להתעלל ולרמוס את זכויותיהם", אמר יאסו בפתח הדברים במכתב העתירה.
"סכום גבוה ובלתי סביר"
יאסו חשף בין היתר כי לאחר מכתב ששלחה מכבי אשקלון לעירייה לפני כשנה, ובו דרישה לקבל שיבוץ במגרשים לצורך אימונים, הוחלט על הקצאת חוות דעת שמאי מטעם העירייה, והוא העריך את שווי השימוש במגרשים העירוניים בסכום גבוה ובלתי סביר של 500-400 שקלים לשעת אימון ואלפי שקלים למשחק, סכומים אשר אין ביכולת המועדון לעמוד בהם. "למיטב ידיעת המועדון, לחוות דעת זו קדמו שתי חוות דעת לפחות, מהן עולה כי שתיהן היו נמוכות יותר מחוות הדעת הנוכחית. באופן תמוה מאוד על פי חוות הדעת עלות שעת אימון של קבוצת ותיקים עומדת על פחות ממחצית. נזכיר בהקשר זה את מר הרצל עיני מנהל האצטדיון העומד בראש אחת מקבוצות הוותיקים המשתמשות במגרש". עוד בהקשרו של עיני, מציין יאסו, כי מנהל האצטדיון הודה בפניו כי קיימת הוראה מפורשת מראש העיר הקודם, איתמר שמעוני, שלא לאפשר לקבוצה שיבוץ במגרשים. עושה רושם שיאסו מתכוון ללכת עד הסוף ולמצות את הדין לאור הממצאים השונים המצורפים למכתב התביעה. "אין בכוונתנו לנהל את ההליך המשפטי בעיתון", מסר יאסו עצמו ל"כאן דרום". "העתירה מדברת בעד עצמה ותתברר בבית המשפט".
תגובות: "עיריית אשקלון אינה מפלה"
מעיריית אשקלון נמסר בתגובה: "עיריית אשקלון אינה דנה בתקשורת בתביעות המתנהלות. נמסור את תגובתנו לתביעה לבית המשפט, כמקובל. מכל מקום, נציין כי עיריית אשקלון אינה מפלה אדם כזה או אחר על רקע כלשהו". איתמר שמעוני מסר בתגובה: ״טעות בידכם, עודדתי וגם כיום אני מעודד פעילויות ספורט, וביניהן את הפעילות המבורכת של מני יאסו. יתרה מכך, הייתי היחיד שנתן הנחיה שתאפשר לקבוצתו של מני להתאמן כמעט שנה, וזאת מבלי לדרוש תשלום קודם אלא על ידי קיזוז דמי השימוש מתקציב התמיכות המיועד לכל עמותה על פי ועדת התמיכות. בהקשר לדמי השימוש במגרשים העירוניים, גובה דמי השימוש, נקבע על ידי שמאות מקצועית שאושרה על ידי היועצת המשפטית, ולכן אין לי אחיזה בדבר. כמו כן, הסכומים לשימוש במגרשים העירוניים הינם סכומים גנריים ומכאן, שהם שוויוניים בצורה מוחלטת בין כל העמותות״. שלומי לוי, דובר הפועל אשקלון מסר בתגובה: ״טרם התקבלה לידינו התביעה המדוברת. לכשתתקבל, נלמד אותה ונגיב בהתאם״.
גם ללא יו"ר מכהן בהפועל אשקלון ממשיכים לעבוד ומעבירים הילוך לקראת העונה הקרובה. ל"כאן דרום" נודע באופן בלעדי כי התקציב הכולל של הפועל אשקלון יעמוד בעונה הקרובה על כ-15 מיליון שקלים בליגת העל, כאשר כ-1.5 מיליון מתוכו ינותב לטובת מחלקת הנוער; 4.4 מיליון שקלים יוקצבו מזכויות שידור; 2.2 מיליון שקלים מהסכם עם הטוטו; כחמישה מיליון שקלים מעיריית אשקלון; הציפייה היא לשדרוג בתמיכת הספונסרים בכ-1.4 מיליון שקלים; כ-1.5 מיליון שקלים מהכנסת כרטיסים צפויה; 250 אלף שקלים על השתתפות במפעל גביע הטוטו; ו-250 אלף נוספים יתקבלו על כך שיש למועדון קבוצת נוער בליגת העל. בשכלול פשוט מדובר בכ-15 מיליון שקלים, 13.5 מהם יעזרו להפועל אשקלון לבנות קבוצה ראויה בליגת העל. חשוב לציין כי את ההקצבה מהעירייה תקבל אשקלון רק בינואר 2018, כיוון שהתקצוב העירוני מחולק באופן שנתי ולא על פי תחילת עונת הכדורגל. בהפועל אשקלון יש מי שראויים למחמאות על הדרך שידעו להשתמש בכספים לאורך העונה שעברה, החל מהיו"ר היוצא איתן קסנטיני, המנכ"ל דרור אלמלם והסמנכ"ל צ'יקו מגיה, שקיבל שבחים מחבריו. השלושה ידעו לכסות חובות בגובה שני מיליון שקלים לבנקים, ואף נותרו עם רווח תפעולי של כ-1.5 מיליון שקלים, ואותו העדיפו לשמור לעונה הקרובה ולא לפזר בחודש ינואר על שחקנים נוספים.
ג'רפי – OUT, אלמלם – IN
בתוך כך, בהפועל אשקלון טרם החליטו מי יירש את תפקידו של איתן קסנטיני, שכזכור סיים את תפקידו לפני כשבוע וחצי, עקב מחלוקות עם ראש העירייה, תומר גלאם, והממונה על הספורט, יוסי כהן. למרות העזיבה בטונים צורמים, קסנטיני סיפר למקורביו כי ימשיך לשמש עזר לקבוצה ויהיה לשירותה בכל עת. בנוסף, למרות המהלך שנרקם נגדו, היו"ר היוצא יבקש מספונסרים לא לפגוע בתקצוב לעונה הקרובה, כאיש שהיה אמון על כך בשלוש העונות האחרונות.
גם מנכ"ל וגם יו"ר? דרור אלמלם. צילום: אורי קריספין
במבט קדימה, ראשי העירייה רוצים לראות את עובד העירייה משה ג'רפי אוחז בתפקיד, בעיקר כיוון שמדובר באדם שמוסכם על כל הצדדים, כולל חברי ההנהלה שנמצאים איתו בקשרים חבריים. ג'רפי תרם רבות לקבוצה בעונה האחרונה, והיה איש הקשר מטעם העירייה במשא ומתן ובבוררות מול פרוספר אזגי, אך עושה רושם כי בסופו של יום מהלך כזה לא יצא לפועל בשל בעיות ביורוקרטיות ומשפטיות וגם בשל חוסר נכונות מצד ג'רפי להיכנס לתפקיד. ל"כאן דרום" נודע כי בקומה הרביעית לא שוללים את האפשרות להסמיך את דרור אלמלם גם לתפקיד היו"ר, כאשר במקביל הוא ימשיך לכהן כמנכ"ל, ולמעשה לא להביא אדם מבחוץ שיזדקק לזמן התאקלמות לכניסה לנעליים הגדולות של קסנטיני. ייתכן כי אם מהלך כזה יצא אל הפועל, יצורף חבר הנהלה נוסף שיתחלק בנטל. כך או כך, במועדון לא מפסיקים לעבוד לרגע בימים אלו, כאשר אלמלם ומגיה עומדים בראש הצוות הניהולי.
מוריס ז'אנו במקום ללו אנקה
במועדון התחילו בסבב מינויים, שהחל עם יו"ר מחלקת הנוער חנוך אמר, אשר מינה השבוע את מוריס ז'אנו למנהל המקצועי של המחלקה במקומו של ללו אנקה. אנקה ימשיך לעבוד במחלקת הנוער וישמש יועץ ומנהל כללי. בקבוצה הבוגרת, נוסף לאלמלם ומגיה שכאמור ימשיכו, גם הדובר שלומי לוי ירשום את עונתו השנייה בקבוצה הדרומית. מי שסיכם באופן סופי את תנאיו השבוע הוא שחקן העבר, עמי ג'רבי, שנפגש לפגישת תיאום ציפיות עם המאמן יובל נעים וישמש עוזרו השני.
מוריס ז׳אנו (מימין). צילום: גייל מיכאלי
בגזרת השחקנים, הקשר טל איילה נמצא במשא ומתן מתקדם עם המועדון, וצפוי לסכם כבר בשבוע הקרוב. באשקלון רצו את חלוץ הפועל ירושלים, אנטוניו וראן, וכבר היו קרובים לחתימה, אך העסקה התפוצצה, והשחקן עשוי לנחות בבית"ר ירושלים. ל"כאן דרום" נודע כי מועמדים נוספים אשר רשומים בפנקסו של יובל נעים הם חלוץ קריית שמונה, ג'ייקוב נג'ובו, חלוץ בני לוד, עמרן אלקארנווי וחלוץ הפועל כפר סבא, מריו צ'יבוטה. בנושא אחר, לאחר ביקוש בהפועל תל אביב וסערה תקשורתית, מאמן השוערים, גליל בן שנן, סיכם את תנאיו בהפועל אשקלון לעונה הקרובה וירשום את עונתו החמישית במועדון.
בתאונת דרכים שארעה הלילה, סמוך לחצות בכיכר הסמוכה למרכז הטניס באשקלון נפצע גבר קל-בינוני. כוחות כיבוי אש והצלה חילצו אותו מהרכב ההפוך ולאחר שהועבר לידי צוותי מד"א הוא פונה לטיפול במרכז הרפואי ברזילי בעיר.
בשנת הלימודים הקרובה יצא אריאל סעדון, מנהל בית ספר ארלוזורוב בעיר, לשנת שבתון. תהיה זו הפעם הראשונה שבה הוא מצליח לשחרר ולקחת חופשה ארוכה כל כך. 26 שנים הוא במערכת החינוך, מהן ב-14 השנים האחרונות מנהל את בית הספר. את החופש הארוך הזה הוא לא ינצל לטיול ארוך וגם לא לחופשה משפחתית מגבשת, אלא יקדיש את כולו לטיפול בבנו רון בן ה-15, נער בעל צרכים מיוחדים ואפילפסיה מורכבת. "האמת שהרגשתי שכבר אין לי ברירה אחרת, אלא לקחת את פסק הזמן הזה ולהתמסר לטיפול ברון, שצפוי לעבור איזשהו הליך כירורגי שאמור להקטין את התקפי האפילפסיה שלו שמתרחשים בלילות", אומר סעדון. "כבר כשעלה לכיתה א' חשבתי לקחת את שנת השבתון, אבל בסוף ויתרתי. הפעם זה שונה, אני חייב גם את המנוחה הזאת לנפש. בחודשים האחרונים אנחנו מתמודדים עם מציאות לא פשוטה, בשל המצב הרפואי שלו. לילות שלמים ללא שינה, ואז אני קם בבוקר, עוטה על עצמי מסכה של 'הכול בסדר' ומגיע לבית הספר, שבו אני נותן את כולי. אנחנו נתגבר על הכול, ונדאג גם לנצל את הזמן הזה לביחד המשפחתי שלנו. זו לא הייתה החלטה קלה, אבל מי שתחליף אותי בשנה הזאת תהיה נורית ברקו, הסגנית שלי, שיושבת איתי בחלל אחד כבר שלוש שנים ולומדת את הדרך שלי והסגנון. אני מפקיד את בית הספר בידיה בלב שלם", הוא אומר. "תמיד תקשיב ללב שלך", מוסיף הבן רון, שצמוד לאביו במהלך הריאיון כולו ולוקח בו חלק פעיל. "למדתי להקשיב ללב שלי, אבל בעיקר למדתי להקשיב לרון, שאומר את כל מה שיש לו בלי מסכות", מוסיף סעדון.
מהכלא לבתי הספר
סעדון נולד וגדל באשדוד, בן רביעי מחמישה בנים. אחרי שסיים את שירותו הצבאי הלך ללמוד חינוך באוניברסיטת בן-גוריון ולאחר מכן עשה תואר ראשון ושני במשפטים. הוא היה מדריך באשל הנשיא ומורה להעשרה בכלא אשל. בעקבות העבודה שהוא עשה עם האסירים, ההצלחה וההערכה הרבה שרחשו לו על עבודתו, הציעו לו להיות מפקד כלא אוהלי קידר, אך הוא סירב. "לא הסכמתי כי לא יכולתי לראות את העצב והכאב בעיניים של האסירים. הבנתי שהכול מתחיל מלמטה, מגילאים צעירים יותר, שם יש לנו השפעה גדולה מאוד, והחלטתי שאני הולך ללמד ילדים. תחילה חשבתי על החינוך הבלתי פורמלי, אבל סיבות כאלה ואחרות הובילו אותי לבסוף למקום שאני נמצא בו כיום", הוא אומר.
עטור פרסים. צילום: אורי קריספין.
לאחר שנכנס למערכת החל ללמד אזרחות בבית הספר אורט באשקלון, והיה רכז שכבה. אחרי חמש שנים ניגש למרכז לניהול בית ספר ולאחר שהתקבל הציעו לו לבחירתו שלושה בתי ספר. "היה שם את בית ספר בן צבי את ארלוזורוב ואת אמנויות", הוא מספר. "היה לי ברור שהילדים של אמנויות יסתדרו נהדר גם בלעדיי, אבל למאתגרים יותר יש לי הרבה מה לתת ולסייע, ולכן בחרתי בארלוזורוב, ויצרנו שם בית חינוך". "בית חינוך", ככה הוא מקפיד לקרוא לבית הספר שלו, שעבר מהפכה של ממש מאז שהחל לנהל אותו. עם זאת, במהלך הריאיון כולו, כשהוא מספר על בית הספר ועל ההצלחות שקצר והשינוי שעבר, הוא מקפיד לדבר בלשון רבים ומשאיר את כל הקרדיט לצוות שמלווה אותו.
סביבה נעימה ומחבקת
אם לא יעצרו אותו, הוא יכול לדבר על בית הספר במשך שעות, בגאווה גדולה לספר על הפרויקטים הרבים והשינויים, אך הוא כמעט לא מדבר על ציונים. "הישגים לימודיים זה דבר חשוב, אבל יש עוד הרבה דברים שחשובים אפילו יותר. אני מאמין שחינוך זה לא 'זבנג וגמרנו', זה תהליך ארוך ומאוד דינמי. למרות מה שנוטים לחשוב, מערכת החינוך משתנה בקצב מאוד גבוה, הצרכים והדרישות משתנים. צריך להיות קשובים לצרכים של הילדים, להתייעץ איתם ולדאוג שיהיו מעורבים. בית הספר זה המקום היחיד שבו הם פוגשים חברים ויוצרים אינטראקציה אמיתית, שלא באמצעות המדיה הדיגיטלית, ועל זה צריך לעבוד", הוא מסביר.
בגובה העיניים. סעדון משחק עם תלמידיו כדורגל. צילום: אורי קריספין.
אחד הדברים הראשונים שטיפל בהם עם כניסתו לתפקיד היה הסביבה החינוכית. הצבעים, הקירות, האווירה הכללית – עד כמה שהם נראים שוליים הם היו יריית הפתיחה. "כשהגעתי בית הספר היה צבוע בשחור ולבן, קירות לבנים עם סורגים שחורים. זה הזכיר לי בעיקר את הכלא. ילדים לא יכולים להיות מוקפים באותם צבעים. אז צבענו את בית הספר והתחלנו לחפש אזורי משחק עבורם. סידרנו את החצר ויצרנו מגרשים וגן שעשועים עבור ילדי כיתות א' וב', שעושים מעבר מאוד חד מהגן לבית הספר וזקוקים לסביבה עוטפת ומחבקת", מספר סעדון. וכך במשך חודשים ארוכים הוא עבר בכל פינה בבית הספר וסידר אותה כך שהילדים יחושו בה נוח ונעים: דשא סינטטי, דמויות מצוירות, פרחים וצמחים. "היו כאן הרבה פינות שהילדים פחדו להתקרב אליהן, וגם הכניסה לבית הספר הייתה אפורה ומאיימת מאוד. אני אפילו לא מדבר על המקלט שהיה אפל ומפחיד. היה לי חשוב לטפל בכל הדברים הללו וליצור מקום עם הרבה יותר אור והרבה פחות מאיים עבורם".
תהליך של העצמה מתמדת
הם מחנכים את התלמידים לקחת אחריות ולהבין שהתפקוד שלהם בתוך הקבוצה משפיע על הקבוצה כולה. "זה משהו שהוא מאוד חשוב עבורי, כי פתאום שמתי לב שאין שותפות, ופחות אכפת להם ממה שקורה עם הילדים האחרים בסביבה שלהם. זה נדחק לקרן הזווית, ואסור שזה יקרה", מסביר סעדון. ואיך מונעים את זה? "מלמדים אותם לפעול מתוך שותפות ואחריות. אנחנו עורכים תחרות בין הכיתות, זו טבלה שיש בה מספר רב של פרמטרים שכוללת הישגים לימודיים, שוטטות, איחורים, אלימות ועוד דברים רלוונטיים. הכיתה שעושה את השינוי הגדול ביותר היא זאת שמנצחת. אפשרנו גם להורים לקחת חלק, וזה יצר הרבה יוזמות חברתיות ברוכות. כך למשל ילד שיוצא מהכיתה בזמן שיעור יודע שזה מוריד נקודות לכיתה כולה. יחד עם זאת, אנחנו גם מבינים שילד לא יוצא ככה סתם, הוא יוצא כי לא טוב לו, והסביבה לא מכילה אותו. כאן נכנסת האחריות הקולקטיבית, הכיתה כולה צריכה להפוך את הסביבה למכילה ונעימה יותר עבורו, וכולם יוצאים מורווחים". איך מתמודדים עם אלימות לפי השיטה הזאת? "ילד שרב יודע שזה מוריד לכיתה כולה חמש נקודות, אבל יש להם אפשרות לקבל אותן חזרה. אם הם עושים ביחד תהליך חינוכי, לומדים לפתור בעיות ולקחת אחריות. זה גם עוזר לפעם הבאה, הם חושבים פעמיים אם זה בכלל שווה להם. חרם זה דבר שלא יכול לקרות אצלי בבית הספר, אני מגיב לזה בצורה חריפה מאוד, אפילו יותר מאשר למקרים של אלימות. זה מעשה שלא ייעשה, ואני פועל באופן תקיף ומשתדל לא לתת לזה שום פתח".
חופשה אחרי שנים. סעדון עם תלמידים. צילום: אורי קריספין.
בסופו של תהליך תלמידי הכיתה הזוכה מקבלים חוויה בלתי נשכת: הצגה, שיט, סרט בקלנוע. "יכול להיות שיש אנשים שזה נשמע עבורם טריוויאלי ולא מפתה, אבל צריך להבין את הסביבה המורכבת שאנחנו עובדים ופועלים בה. יש כאן ילדים שמעולם לא יצאו מחוץ לעיר ולא זכו לחוויות הפשוטות, לכאורה, שכל ילד זוכה בהן. יש כאלה שעוברם הסרט הזה היה הראשון בחייהם ואולי גם האחרון לעוד תקופה מאוד ארוכה", הוא מסביר. סעדון קשוב לצרכים של התלמידים שלו, הוא מסתובב בחצר בית הספר, מסתכל, מקשיב, מחובק מכל הכיוונים, עוצר לרגע להחזיר חיבוק, לקשור שרוך של ילד. הוא בעיקר דואג לשתף אותם ולהתייעץ. כך קרה שנפתחה בבית הספר קפיטריה ביוזמתם של התלמידים שמפעילים אותה ושומרים את ההכנסות לצרכים שלהם. "הם ביקשו, ואנחנו הרמנו את הכפפה יחד עם המורה לחינוך גופני, שמלווה אותם. פינינו להם את מחסן החקלאות, שכבר לא היה בשימוש, ויצאנו לדרך. הם מוכרים את הדברים כמעט במחיר עלות, וכשאוספים סכום מכובד קונים דברים שמשמשים את הצרכים שלהם". כך קרה שגם משחקים ומשחקי חשיבה וחברה הפכו לחלק בלתי נפרד מהתכנית החינוכית בבית הספר. "בהתחלה אפשרנו להביא משחקים מהבית. זה מהווה עבורם איזושהי נחמה ויוצר עניין. לאט-לאט יצרנו בבית הספר פינת משחקים ויצרנו את הייחודיות של בית הספר, שמשתמש בכלים משחקיים לטובת הוראה. הם משחקים ונהנים ובמקביל לומדים מיומנויות קריאה, חשבון, הבעה בדרך יצירתית וכיפית", אומר סעדון.
"זאת לא חוכמה לקלוט רק את אלה שקל איתם"
עם כניסתו לתפקיד עלה רעיון לפתוח בבית הספר כיתת אוטיזם, אך בגלל שהיה חדש בתפקיד וחסר ניסיון הוחלט לבסוף לפתוח את הכיתה בבית ספר אחר. הרבה מים זרמו בנהר, ומאז יש בבית הספר כיתה לילדים עם בעיות רגשיות והתנהגויות, והוא בית הספר היחיד שעדיין מחזיק כיתה כזאת. "זאת כיתה מאוד מאתגרת, ולפני מספר שנים היו עוד כיתות כאלה, שגם קיבלו הרבה משאבים כדי לתפעל אותן נכון. המטרה היא לשלב את הילדים האלה בבית ספר רגיל, אבל גם להשאיר אותם בסביבת המגורים הטבעית שלהם. לאט-לאט המשאבים התחילו להצטמצם, ולצערי הרגו את הכיתות האלה. אנחנו נשארנו בית הספר היחיד שמחזיק כיתה כזאת כי ההורים הביעו התנגדות נחרצת לסגירתה. אתה מסתכל על ההצלחות שקצרנו עם הילדים האלה, ומזיל דמעה של אושר וגאווה".
סעדון עם הסגנית שגם תחליף אותו, נורית ברקו. צילום: אורי קריספין.
שבע שנים אחר כך נפתחה בבית הספר גם כיתה של ילדים עם אוטיזם, המתמודדים עם טווח רחב של בעיות תקשורת. "התפיסה שנהוגה כיום בעולם בעניין הזה היא להתאים את הסביבה לילד ולדאוג לו לכל מה שהוא צריך ולא לשים אותו במסגרת מרוחקת ומבודלת. זה משהו שמוכיח את עצמו פעם אחר פעם, ואנחנו גאים בכך מאוד", אומר סעדון. אתם קולטים גם ילדים שנפלטו ממסגרות אחרות בשל בעיות התנהגות ואלימות? "זה האני מאמין שלי: לא חוכמה לחנך ילדים שקל איתם ולהביא אליך רק כאלה. אנחנו מעצימים כל תלמיד ותלמיד, ומבחינתי העצמה היא לראות בכל רגע איתו כרגע מכונן. איש חינוך צריך לדעת לעשות זאת גם ברגעים הקשים והעצובים. קלטנו ילדים שהוצאו מבתי ספר אחרים בשל אלימות ומקרים חריגים וחיבקנו אותם חזק. זה לא קל, אבל זה שווה את זה. היו הרבה ילדים שביקשו עבורם מסגרות של חינוך מיוחד, ואני עמדתי על הרגליים האחוריות כדי שזה לא יקרה. לצערי באיזשהו שלב זה פגע בבית הספר, כי יצא לו שם של בית ספר לחינוך מיוחד. אני מאמין שזו השליחות שלנו. אנחנו מצליחים להגיע אליהם ומצמיחים אותם".
ללא מילים
מלבד רון, בנו בן ה-15, יש לסעדון שני ילדים נוספים, ליאור תלמידת י"א בבית הספר לאמנויות, ויובל, שהייתה בעבר סגנית יו"ר מועצת התלמידים הארצית ויו"ר נוער וקהילה, כיום היא חיילת. במקביל לעיסוקיו הרבים סעדון הוא גם ממקימי המש"ב (משפחות מיוחדות עושות שינוי באשקלון) ופעיל מרכזי ונמרץ בעמותה. "פתחנו את המש"ב כי לא היה אף חוג במתנ"ס שהתאים לרון ולילדים כמוהו. מאז עברנו כברת דרך יחד עם יורם גניש יו"ר המש"ב, ולשמחתנו לאחר מאבק ממושך בקרוב יוקם כאן מבנה רב-תכליתי שיספק עבור הילדים הללו את כל מה שהם צריכים", אומר סעדון. אתה חושב שהעובדה שאתה אבא של רון היא זו שהפכה אותך לרגיש כל כך לסביבה ולילדים מיוחדים? "לא, מאז ומעולם הייתי רגיש מאוד לסביבה שלי. זה התחיל ברגישות לבעלי חיים בגיל צעיר מאוד, וכולם קראו לי 'ד"ר דוליטל'. תמיד עזרתי לאנשים, דאגתי להעצים, להכיל ולחבק. יחד עם זאת, אין לי ספק שהמורה הכי טוב שהיה לי בחיים, יותר מכל פרופסור בכיר ובעל שם באוניברסיטה, היה רון. הוא לימד אותי להקשיב, גם לכאלה שקשה להם לדבר, להתבטא או להסביר מה בדיוק הם צריכים. אני מקשיב לילדים, גם כשהם לא משתמשים במילים, הם לא צריכים לדבר הרבה כדי שאדע להבין אותם".
לאחר חודשים ארוכים של עבודה וחזרות תעלה בתחילת החודש הבא במרכז הכנסים במכללת אשקלון הפקת הסיום של הסטודיו לתיאטרון "הבמה של סלין". בכל שנה בוחרת בעלת הסטודיו, המורה והמנטורית הרוחנית של התלמידים, סלין אבוטבול, את הנושא המרכזי שבו יעסוק מופע הסיום. השנה החליטה לעשות ערב מחווה והוקרה לשחקן, הבימאי והתסריטאי זאב רווח, שיהיה גם אורח הכבוד במופע.
סלין עם התלמידים.
89 שחקנים צעירים בני 18-5 יופיעו עם הרפרטואר העשיר של חייו של רווח. מתוך סרטיו הרבים, כמו "חגיגה בסנוקר", "צ'רלי וחצי", "המובטל בטיטו", "אדון לאון" ועוד רבים וטובים. הבוגרים של הסטודיו יציגו קטעים מתוך המחזמר "סאלח שבתי". "הילדים מאוד מתרגשים, אבל עיקר ההתרגשות היא אצל ההורים דווקא, שמכירים יותר את זאביק ואת העשייה שלו. אני שמחה שניתנה לי ההזדמנות לחשוף את הדור הצעיר לרפרטואר העשיר של זאביק, שמבחינתי הוא נכס צאן ברזל. אני לא חושבת שהם היו נחשפים אליו בכזאת עוצמה בשום מקום אחר", אומרת אבוטבול.
מעבר לרצון לחשוף את הילדים לשחקן שהיא עצמה גדלה עליו, ההפקה הזאת היא סגירת מעגל אישית עבור אבוטבול. "זאביק מאוד מזכיר לי את אבא שלי, שהוא איש מדהים ומלא הומור וכישרון. אני חושבת שלקחתי ממנו את עניין היצירה, והוא מימש את החלום הזה שלו דרכי. לאבא שלי לא היה זמן להגשים חלומות, הוא היה צריך לפרנס משפחה ועד היום עובד כמוסכניק. תמיד כשהסתכלתי על זאביק ראיתי בו את מה שאבא היה יכול להיות, והוא מאוד ריגש אותי. יש ביניהם קווי דמיון נוספים: שניהם ילידי מרוקו, גדלו באותה עיר ונולדו באותה שנה. בנוסף, היה לי חלום לעשות הפקה שתעסוק בתרבות שבה אני גדלתי והכרתי מבית הוריי. בילדותי הסרט 'אדון לאון' לא יצא מהווידאו בבית בשל היותה של הדמות של לאון זהה כל כך לאבי המקסים והרגיש", היא מספרת. "בחודש ינואר האחרון, אחרי בדיקה קפדנית וסינון של החומרים ואחרי שקיבלו אור ירוק מרווח עצמו, נכנסו הילדים לחדרי החזרות ולאולפן ההקלטות".
זאב רווח. צילום: אילן אסייג.
איך הגיב רווח לפנייה שלך? "הוא מאוד התרגש ולא האמין. סיפרתי לו על קווי הדמיון בינו לבין אבא, הוא התחבר לכל העניין הזה. במהלך הדרך הוא היה שותף לעשייה. לא התייעצתי איתו, אבל קיבלתי ממנו אישור לעשות כראות עיניי. הוא אמר לי, 'יש לי הרגשה שאת מכירה אותי יותר ממה שאני מכיר את עצמי'".
לא חששת להתאכזב ממנו? "זאת לא הייתה אפילו אופציה מבחינתי. אני עוקבת אחריו שנים, גם על הבמות והמסכים וגם בראיונות. ידעתי שהוא איש מדהים, ולא היה צל של ספק שהוא יאכזב אותי, לשמחתי לא טעיתי".
מתקשה להסתיר את ההתרגשות. אביהו של סלין. צילום: אורי קריספין.
ואבא? "את ההתרגשות של אבא בכלל לא ניתן לתאר במילים, הוא מחכה ומצפה לזה בכיליון עיניים. ההורים שלי מגיעים, כמובן, בכל שנה להפקת הסיום, והם הראשונים שאני מודה להם ומעניקה להם פרחים. בכל שנה הם מתרגשים מחדש, ואבא מתקשה להסתיר את ההתרגשות ובוכה כמו תינוק. השנה כנראה תהיה התרגשות גדולה יותר, זאת הפקה שלמה שנכתבה במיוחד עבורו, וסוף-סוף יש לו גם הזדמנות לפגוש את זאביק".
שחקנית מלידה
אבוטבול (47), נשואה ואימא לארבעה, נולדה במרוקו ועלתה ארצה עם הוריה ושלושת אחיה כשהייתה בת שנה. במרוקו הייתה המשפחה אמידה מאוד כלכלית, ובארץ נאלץ אב המשפחה לעסוק בעבודת כפיים כדי לפרנס את המשפחה. "תמיד היה לו חלום לעסוק בבמה ובבידור, אבל מציאות החיים לא אפשרה לו", אומרת אבוטבול. הם השתכנו בראשון לציון, ושם גרים ההורים עד היום, וארבעת ילדי המשפחה עסקו מגיל צעיר בתחום הבמה והאמנות. "היינו ילדים מאוד בולטים ודומיננטיים. מגיל צעיר השתתפנו בכל פסטיבל ילדים אפשרי", היא מספרת.
עם השנים הלכו שלושת האחים לכיוונים אחרים, ורק היא נשאבה לתוך תחום המשחק. "הרגשתי שזה בוער בי וחזק ממני, היה לי ברור שאני אהיה שחקנית ואין אופציה אחרת מבחינתי. באותה תקופה אבא מאוד תמך, אבל אימא הסתייגה, היא העדיפה שאמצא עבודה יותר בטוחה מבחינה כלכלית. היום שניהם גאים בי מאוד ותומכים. כל זה לא יכול היה לקרות בלי התמיכה והעזרה שלהם. בזמן שאני הייתי עסוקה בלהגשים חלומות, הם גידלו לי את הילדים".
אף על פי שחלמה להיות שחקנית גדולה ומפורסמת הבינה אבוטבול מהר מאוד שחלומות לחוד ומציאות לחוד. מיד עם נישואיה, ועוד יותר לאחר לידת בתה, החלה לחשב מסלול מחדש. "הבנתי שלא אוכל לבנות קריירה מפוארת כמו שהייתי רוצה ובמקביל להחזיק בית ומשפחה, הייתי צריכה לבחור. יחד עם זאת היה לי ברור שלא אוכל לוותר על המשחק, וחיפשתי לעשות משהו שישלב את שתי האהבות הכי גדולות שלי בחיים, המשפחה והבמה", היא מספרת.
באותה תקופה עברה אבוטבול גם להתגורר באשקלון, עיר הולדתו של בעלה. "זה היה מהלך מאוד קשה מבחינתי, לעזוב את המרכז לטובת אשקלון", היא מסבירה. "הייתי אז בתקופה מאוד מבלבלת, וחששתי שכאן אני לא אצליח להגשים את החלומות שלי. עם השנים הכרתי פה אנשים מדהימים, שהפכו לחברים ושותפים לדרך, ולא הייתי מחליפה אותם בעד שום הון שבעולם".
שחקנית מלידה. סלין אבוטבול. צילום: אורי קריספין.
אהבה וטוטאליות
אך מהר מאוד היא נכנסה לעניינים גם בעיר הקטנה והחלה ללמד תיאטרון בבתי ספר. שבע שנים אחר כך פתחה את הסטודיו למשחק, והוא הפך להיות מפעל החיים שלה. "לא חשבתי ולא דמיינתי שככה זה ייראה 16 שנים אחר כך. הקבוצות רק גדלות משנה לשנה, ואני מרגישה שבכל שנה אני משתדרגת קצת יותר", אומרת אבוטבול. במקביל היא כותבת הפקות לבתי ספר ומפיקה גם אירועים מיוחדים.
כשפתחה את הסטודיו, השאיפה הכי גדולה שלה הייתה להיות עבור הילדים מה שהייתה עבורה המורה הראשונה לתיאטרון, דבורה סגל. "היא בת 84 היום. אישה מדהימה והחברה הכי טובה שלי, אשת הסוד שלי. היא הייתה ועדיין דמות מאוד מרכזית וחשובה בחיים שלי, ורציתי להיות עבור הילדים שלי מה שהיא הייתה בשבילי. אני חושבת שהצלחתי. הבית שלי זה לא רק הסטודיו, זה הבית שלהם. הם יודעים יותר טוב ממני מה יש לי בארונות ואיפה".
מהיכן מגיע החיבור הטוטאלי הזה לילדים? "אהבה, פשוט ככה. ילדים מרגישים כשאוהבים אותם באמת, בלי תנאים ובלי מסכות, והם מחזירים אהבה עצומה. אני בקשר הדוק עם חלק נכבד מהבוגרים שלי, שתמיד עוזרים ומגיעים להפקות. אחת מהבוגרות שלי, שסיימה גם לימודים בבית צבי, ליטל אקריש, גם עובדת איתי היום. אצלי הם לא לומדים רק תיאטרון, הם לומדים להכיר את עצמם, לרסן אגרסיות, להוציא החוצה את המתנות שהם קיבלו מאלוהים. זה מאוד מחזק את הדימוי העצמי שלהם, והם מקבלים ממני מזוודה של כלים, שהולכת איתם כל החיים".
מפעל חיים. הדור הצעיר של סלין. צילום: אורי קריספין.
לוח הזמנים הצפוף והעובדה שהיא מנהלת קשר אישי עם כל אחד מ-89 התלמידים וההורים שלהם לא מותירים לה כמעט זמן לעצמה וגם שעות השינה שלה מעטות. "אני לא ישנה כמעט, אולי ארבע שעות בלילה, כי אני מאוד טוטאלית, וקשה לי להתנתק. אני ממש מרגישה כאילו אני מגדלת את ארבעת ילדי ועוד 89 ילדים. נוצר פה קשר מאוד מיוחד שדורש ממני המון, אבל אני מטורפת על העבודה שלי ונהנית מכל רגע. מבחינתי, לכל ילד יש את הצליל המיוחד שלו, שרק צריך לדעת לגלות, ביחד הם התזמורת המיוחדת שלי".
החל משנת הלימודים תשע”ח תיפתח מגמת לימודי הנדסאי במקצועות אדריכלות ועיצוב פנים. עד כה תלמידות שסיימו כיתה י”ב קיבלו תעודת בגרות באדריכלות, וכל אחת המשיכה לדרכה. עם פתיחת כיתות י”ג וי”ד תוכלנה התלמידות להתמקצע בתחום. תכנית הלימודים תסובסד על ידי משרד החינוך ואגודת חב”ד, דבר המהווה יתרון עבור בנות שמצבן הכלכלי אינו מאפשר להן לשלם סכומי עתק ללימודים במכללות.
השבוע התקיים ערב היכרות לתלמידות והוריהם שבאו לשמוע ולהיחשף לתכנית הלימודים. הרב מנחם ליברמן שליט”א, יו”ר חב”ד אשקלון ורב הקהילה, דיבר על חשיבות השילוב של לימודי מקצוע ברמה גבוהה ולימודי השקפה יהודית באווירה תורנית חסידית שתלווה את התלמידות בשנים החשובות של הקמת בית בישראל. הרב ליברמן, שהגה את תכנית הלימודים באדריכלות, בישר לתלמידות ולהורים כי בעזרת ה’ בעוד שנתיים יהיו לנו תלמידות אדריכליות. מנהלת המגמה והמורות לאדריכלות הציגו את תכנית הלימודים שהינה ייחודית בעיר אשקלון ובמגזר החרדי. התכנית פתוחה לכלל תלמידות אשקלון והסביבה. לדברי רכזת התכנית, משרד החינוך נתן אישור מיוחד ומאפשר לתלמידות שלא למדו עד כה אדריכלות להצטרף למגמה בעזרת קורס השלמה בחופשת הקיץ.
“זאת תכנית ממש טובה שפותחת המון אופציות לעתיד ויכולה לעניין כל ילדה שמסיימת י”ב. זה המקום לכל מי שדואגת לעתיד שלה ורוצה לצאת עם תעודה בגיל מוקדם ולהמשיך עם זה הלאה”, אמרה רחלי דוידוב, תלמידת י”ב ב"אור חיה". דוידוב הוסיפה כי לימודים מסוג זה הם ייחודיים בנוף החברה החרדית: “ברוב המקומות הבנות החרדיות לא ממשיכות ללימודים מהסוג הזה, הן ממשיכות לסמינרים או למקצועות ההוראה. מקצוע ההוראה פחות דיבר אלינו, יותר מעניין אותנו להמשיך במגמה שאנחנו נמצאות בה עכשיו, שאת יודעת שאת אוהבת אותו”.
תאונת דרכים קטלנית, שהתרחשה לפנות בוקר של יום שני השבוע גדעה את חייו של שי קבסה תושב אשקלון, שהיה בן 30 במותו. הדיווח על התאונה, שאירעה על כביש 34 סמוך לצומת ניר עם לכיוון יד מרדכי, התקבל בשעה 1:30 לפנות בוקר, ולפיו הולך רגל נפגע ממשאית בעת שניסה לחצות את הכביש.
זרת התאונה. צילום: תיעוד מבצעי מד"א.
חובשים ופרמדיקים של מד”א שהגיעו לזירה העניקו לו טיפול רפואי ולאחר ניסיונות החייאה קבעו את מותו במקום. “ראינו גבר כבן 30 שוכב בתעלה בצד הדרך כשהוא מחוסר הכרה, ללא דופק וללא נשימה”, סיפר פרמדיק מד”א איליה שפירא, שהגיע לזירת התאונה. “הוא סבל מחבלת ראש ומפגיעה רב-מערכתית. ערכנו לו בדיקות רפואיות, והוא היה ללא סימני חיים, כך שנאלצנו לקבוע את מותו במקום”.
"זה שבר גדול מאוד"
"שי היה בחור חכם מאוד, משכמו ומעלה. בחור עצמאי, שעבד עם אבא שלי בעסק המשפחתי, אהב את החיים, אהב את הזולת", מספרת אחותו הגדולה, לירון. רק שנה ושבעה חודשים מפרידים ביניהם. הם גדלו יחד, והיה ביניהם קשר מיוחד. "עשינו הכול ביחד ועברנו את כל שלבי החיים זה לצד זו. בשנים האחרונות התרחקנו קצת, אני התחתנתי וילדתי ועברתי לגור בבאר שבע. שי נשאר עם אבא באשקלון, אבל הבסיס שלנו היה חזק ביותר", היא אומרת. את הבשורה על מותו של אחיה קיבלה בשעות הבוקר של יום שני מפי אביה. את אותו הלילה עשתה במקרה בבית אמה, והייתה זו שבישרה לה על הנורא מכול. "אימא שלי לא הרגישה טוב וביקשה שאבוא לישון אצלה. בבוקר אבא שלי התקשר ואמר ששי נהרג. אחרי ההלם הראשוני הבנתי שאני צריכה לבשר לאימא, ולא ידעתי בכלל איך לגשת אליה. אבל לא הייתי צריכה לדבר הרבה, היא ראתה את הפנים שלי והבינה הכול. זו הרגשה שלא ניתן לתאר במילים, כל מה שאני אגיד יתגמד לעומת מה שהרגשתי באותו הרגע ולעומת מה שאני מרגישה עכשיו. זה שבר גדול מאוד, בלתי נתפס פשוט. ידענו ששי אדם מדהים וטוב, מלא נתינה, אבל בימי השבעה זה התברר לנו עוד יותר. אנשים מגיעים ומספרים עליו. אנחנו לא מופתעים לשמוע, אנחנו יודעים מי הוא היה, וטוב לדעת שהיו אנשים שהכירו וידעו להעריך אותו. צר לי שהוא לא הספיק להקים משפחה ולהביא ילדים. הוא חיפש בת זוג לחיים, ומאוד רצה לעשות את זה".
“היה בן אדם מיוחד”
“היינו חברים מגיל 14, חברים מאוד-מאוד טובים”, מספר חברו הקרוב של קבסה, רפי חלפון. הם נפגשו בפעם האחרונה ביום שבת, כששי הצטרף אליו ואל בנותיו לבילוי בים.
בחור חכם מאוד. קבסה ז"ל.
“מי היה מאמין שהפעם הבאה שאפגוש אותו תהיה כשאני נושא את האלונקה שעליה מונחת הגופה שלו. הוא היה בן אדם מיוחד, שקט וחכם מאוד. בתקופה האחרונה חיפש את עצמו קצת והתקרב לדת. קיבלתי את ההודעה באמצע הלילה מגרושתי ששלחה לי קישור לכתבה והייתי המום. התקשרתי לאבא שלו, שלא הצליח להוציא הגה מהפה ורק בכה. שי בא ממשפחה מאוד מיוחדת, אבא שלו נתן את החיים שלו בשבילו. עצוב לי שהוא לא הספיק הרבה בחיים, לא התחתן ולא הביא ילדים. ספדתי לו בהלוויה וסיפרתי עד כמה מיוחד הוא היה, הכי מיוחד שיש”. הלווייתו של קבסה נערכה ביום שני בצהריים, בני משפחה וחברים המומים ליוו אותו בדרכו האחרונה והתקשו לעכל את הבשורה המרה.
התפילין בזירת התאונה
חבריו מספרים על אדם ישר וצנוע, שאהב את החיים והתחיל בתקופה האחרונה להתקרב לדת. בליל התאונה עשה קבסה את דרכו חזרה לאשקלון לאחר שסיים שיעור תורה בנתיבות. על פי הדיווחים, בזירת התאונה נמצאו גם התפילין שלו. כואבים והמומים נפרדו ממנו חבריו ברשת הפייסבוק. “אח שלי היקר והאהוב נפטר היום, לא מצליח לעכל שלא נראה את החיוך שלך יותר. לא נתפס, לא מובן איך ילד כמוך נקטף כל כך צעיר. לא מצליח לדמיין עולם בלעדיך. תהיה נשמתך עדן, וה’ ישמור אותך למעלה, כי הוא שומר על הטובים ביותר לידו”, כתב לו חברו עמית זנה. “איך הלכת לנו ככה?! מתגעגע אליך, אחי היקר. שמור עלינו מלמעלה עם הנשמה הטובה שלך. תמיד ידעת לגרום לי לחייך ולהצחיק ולהיות שם שצריך”, כתב חבר אחר. “לא, זה לא נתפס. רק לפני חודש וחצי ישבנו וצחקנו, הבטחנו שניפגש שוב. לא מאמינה שאתמול בשנייה אחת הכול התהפך ועזבת. לא רוצה לעכל את זה, לא רוצה להיפרד מהחיוך והצחוק שלך, לא רוצה להיפרד מהשיחות שהיו לנו. תשמור על עצמך ועל כל מי שהשארת פה למטה”, ספדה לו חברתו עדי טל. מהמשטרה נמסר כי נסיבות התאונה בחקירה: “סמוך לשעה 01:30 משאית פגעה בהולך רגל בכביש 34, ק”מ 13, סמוך לניר עם. מותו של הולך הרגל נקבע במקום. כוח משטרה ובוחני תנועה הגיעו לזירה, אספו ממצאים ופתחו בחקירת נסיבות התאונה”.
בתום שנה בלבד בתפקיד הודיעה המועצה האזורית חוף אשקלון לראש ישיבת בני יששכר בבאר גנים, הרב גבי טרבלסי, על פיטוריו. ההודעה על עזיבתו הצפויה של הרב התקבלה בתדהמה מוחלטת בקרב התלמידים וההורים, שמספרים על אדם ערכי ומסור. אף על פי שהשמועה על כך רחשה כבר במשך כמה ימים, ההודעה הרשמית הגיעה ביום שלישי האחרון, והתלמידים בתגובה החליטו להשבית את הלימודים, הכינו שלטים וערכו הפגנה ספונטנית.
“לא יהיו לימודים עד שיחזירו את הרב”
“אין לימודים ולא יהיו לימודים עד שיחזירו את הרב גבי”, אומר דרור מיכאלי, תלמיד כיתה י”א. “והוא בסך הכול שנה בתפקיד. עד שהתחלנו לראות אור בקצה המנהרה, אז גם את זה הורסים. אנחנו כבר מכירים את השיטה, כי גם הרב הקודם עזב בגלל התנהלות לא תקינה וחוסר שיתוף פעולה של המועצה”, הוא אומר. “יש כאן המון דברים שצריך לקדם, בא הרב גבי ומנסה להזיז דברים, אז במקום לעשות יד אחת דוחים אותו”.
לדברי התלמיד יש כמה בעיות בסיסיות בישיבה שמקשות על התנהלות תקינה של המקום, כמו תנאים לא נאותים וכיתות שלא מחוברות לחשמל. “שמענו שמדברים על כך שיש כאן ניהול קלוקל וחוסר קשר עם התלמידים, וזה פשוט לא נכון. יש לנו קשר מצוין עם הרב, ומאז שהוא נכנס לתפקיד הדברים התחילו להתקדם. לדעתי מדובר בשיקולים זרים, שמועות, דברי הסתה ומאבקי כוח. אנחנו לא מחפשים מלחמה, אנחנו אוהבים אותו ורוצים שהוא ימשיך להוביל אותנו, והצדק איתנו”, מסכם מיכאלי.
“העדיפו לפטר אותו”
ההודעה שהופצה בין ההורים
“הילדים החליטו להפסיק את הלימודים על דעת עצמם לאחר שקיבלו את הבשורה. גם אנחנו, ההורים, קיבלנו את זה בתדהמה מוחלטת. רק שנה שעברה היינו בסרט הזה ובאי-הוודאות כשראש הישיבה הקודם פוטר”, מסביר נציג של ועד ההורים. “לאחר שהרב גבי ניסה בכל דרך אפשרית לקדם כאן דברים, הוא הגיש מכתב למועצה ובו בסך הכול ארבעה סעיפים שאם הם לא יתקיימו, הוא לא יוכל פתוח את שנת הלימודים הבאה. בסיומו של המכתב הוא כתב שבמידה וזה לא יקרה, הוא ‘ישקול את צעדיו’. אני חושב שכאן טמונה כל הבעיה. הם העדיפו לעשות את הצעד ולפטר אותו, כי הרגישו ככל הנראה שזה סוג של אולטימטום שהוא הציב”, אומר האב.
עוד מספרים ההורים והתלמידים כי לאחרונה הוצמד יועץ מלווה לישיבה ולרב גבי, שלדבריהם התרשם לטובה מהעבודה שנעשית בישיבה. “גם היועץ וגם משרד החינוך, שאחראי על חטיבת הביניים בישיבה, התרשמו לטובה, ולדעתי הפיטורים נעשו בניגוד לדעתם. חשוב להבין שזו ישיבה צומחת. התחלנו מתיכון, ובשנה שעברה העבירו אלינו גם את החטיבה, אז יש הרבה קשיים. יחד עם זאת, הרב גבי בזמן הקצר הזה שהוא נמצא פה הצליח להזיז דברים ולתת תחושה של ביטחון. עכשיו, רגע לפני חופשת הקיץ, מנחיתים עלינו את ההודעה הזאת מבלי בכלל להתייעץ איתנו ההורים או לשתף אותנו בקבלת ההחלטות. זה יוצר המון אי-ודאות ותסכול, וחבל שזה צריך להתנהל כך”, הוא מסכם.
הרב טרבלסי: “כואב לי מאוד”
הרב גבי טרבלסי שמר השבוע על איפוק, אך לא הצליח להסתיר את אכזבתו. “אני מסתובב עם תחושות קשות מאוד וכואבות” הוא אמר. “בסופו של דבר הגענו להחלטה משותפת, כי אני רציתי לעבוד בתנאים מסוימים, מאוד בסיסיים, שלא התקבלו לצערי. הגעתי למסקנה שאם זה לא יקרה, אני לא אוכל להביא את הישיבה למקום שאליו אני רוצה להביא אותה. כואב לי מאוד כי הרגשתי שאנחנו מתקדמים יפה ונמצאים על סף פריצת דרך, אבל אני לא מתעסק בשאלות של ‘למה’ ו’כמה’ ו’איך’, באתי לחנך ולתת להם את כל מה שאני יכול, וברגע שהחליטו שאני לא מתאים, אני ממשיך ליעד הבא”.
ממשיך ליעד הבא. הרב טרבלסי.
ממועצת חוף אשקלון נמסר בתגובה: "ישיבת בני יששכר הוקמה לפני כחמש שנים בבאר גנים עוד לפני שנבנו בה בתי המגורים כדי לספק את לדרישה להקים כאן חינוך דתי תורני על יסודי. בראש הישיבה עמד הרב גבי טרבלסי, והוא קידם את הישיבה וביסס אותה בהצלחה, וכיום היא עומדת על רגליה. לאחרונה, בהחלטה משותפת של המועצה והרב טרבלסי, הוסכם לסיים את ההתקשרות עם הרב. הצעד הזה נעשה בכאב רב לכולנו, לעובדי המועצה ולעובדי הישיבה, שנקשרו לרב טרבלסי. אנו מאחלים לרב טרבלסי הצלחה בהמשך דרכו ובטוחים כי יצליח בכל מקום שיבחר להיות בו". מהמינהל לחינוך התיישבותי, פנימייתי ועליית הנוער במשרד החינוך המפקח על הישיבה נמסר: "ראש הישיבה אינו מועסק על ידי משרד החינוך אלא על ידי המועצה האזורית. יחד עם זאת, הפיקוח מלווה את בית הספר במטרה לסייע בהידברות של כל הגורמים".
המעבר מבית הספר היסודי לחטיבת הביניים אינו פשוט כלל. יש לא מעט ילדים אשר השינוי בין להיות הבוגרים ביותר בבית ספר היסודי, על כל המשתמע מכך, ובין להיות הצעירים ביותר בחטיבת הביניים גורם להם לחששות לא מבוטלים. גם ההורים של אותם ילדים חוששים כי ילדיהם ייתקלו בקשיים לא פשוטים במעבר לחטיבת הביניים.
במסגרת פרויקט “מעברים ומנהיגות”, בהנחייתן של המורות חני שחר, לידור בן חמו וקרן כהן, פועלים ילדי כיתת אומ”ץ מבית הספר אורט הנרי רונסון כדי לסייע לתלמידי כיתות ו’ לקראת המעבר הצפוי. מטרת הפרויקט היא לפתח בקרב תלמידי כיתות ו’ יכולת להתמודד עם המעבר לחטיבה ולהקנות להם ידע וכלים לקראת המעבר. מבחינתם של תלמידי כיתות אומ”ץ המטרה היא פיתוח יכולת מנהיגות משמעותית, הקניית ביטחון עצמי והפיכתם לשגרירים של בית הספר.
במסגרת התכנית התקיימו עשרה מפגשים, כמה מהם בבית הספר רונסון וכמה מהם בבית הספר היסודי נוף ים. במסגרת המפגשים נערכו שיעורי מדעים, משחק "חפש את המטמון", שיעור מורשת, שיעור בנושא המעבר לחטיבת הביניים ועוד. במפגשים הוסבר לתלמידי כיתות ו’ על חטיבת הביניים, והתלמידים הבוגרים חיזקו את הביטחון העצמי שלהם לקראת המעבר הצפוי. במפגש האחרון נערך יום ספורט גדוש בתחנות שהועבר כולו בידי התלמידים הבוגרים, ובו סיפרו התלמידים הצעירים על הנאה מרובה מהמיזם ועל כך שהידע שרכשו והביטחון שהקנו להם התלמידים הבוגרים שיפרו את תחושתם לקראת המעבר לחטיבת הביניים.
בתחילת השבוע התקיים דיון בתיק שמעוני לקראת המענה של הנאשמים לכתב האישום. במהלך הדיון תקף עורך דינו של שמעוני את הפרקליטות וטען כי היא הגישה אותו "תחת לחץ" וכי יש בו טעויות רבות. בתוך כך קבע השופט מרדכי לוי כי דיוני ההוכחות יתקיימו אל תוך שנת 2018.
דוידי ופונטה על ספסל הנאשמים. צילום: דוד לוי.
עו"ד מנחם רובינשטיין טען בפתח הדיון כי הפרקליטות "מסננת" את חומרי החקירה המועברים לסנגורים. "אנחנו לא מקבלים את מה שאנחנו מבקשים, או מקבלים מעט מאוד ממה שאנחנו מבקשים", אמר רובינשטיין. "יש לנו חומרים שאני לא חושב שצריך ללכת לשופט אחר כדי לבקש אותם. אני יכול לבקש אותם פה. יש פה למשל חקירות שנערכו, הוקלטו וצולמו. קיבלנו חלק מהתיעוד החזותי של כלל החקירות שנערכו, ואנחנו רוצים את כל התיעוד החזותי, כולל אלו של הנאשם 1 (שמעוני). לא חלק מהדברים, אלא את כולם. אם הוא נחקר תריסר פעמים וצולם והוקלט, אז אני רוצה לקבל הכול. את זה, המאשימה לא נותנת… אני למשל מבקש את כלל האזנות הסתר לשיחות הנאשם 1 עם אדם בשם משה פונטה ועם אדם בשם עופר שמעוני. לא יכול להיות שאקבל חלק. אני לא צריך את ה'סינון' של התביעה. אני רוצה לראות את הכול. היו האזנות? אני רוצה לקבל את כולן. אם המאשימה (הפרקליטות) תפסה את ההקלטות של ישיבת תכנון ובנייה של עיריית אשקלון, אני רוצה לקבל את כולן. ולא את החלק שהיא סבורה שמן הראוי שאעיין בו".
רובינשטיין עולה להתקפה
בקרוב אמורים הנאשמים לתת מענה לכתב אישום שהוגש נגדם, אלא שגם כאן טוען רובינשטיין כנגד הפרקליטות. הוא טען כי ניסוח כתב האישום הוא מעורפל ולא מאפשר לו להגיב עליו כיאות, "יש דברים שאני מבקש לקבל עליהם תשובה. כי אם מישהו כותב בכתב האישום בסעיף 24 לאישום הראשון: 'בין הנאשם איתמר לנאשם דוידי נתקיים במועדים הרלוונטיים קשר', אני רוצה לדעת מה הם המועדים האלה, על מנת שאוכל לתת תגובה מסודרת לאישום הזה".
התובעת בתיק, עו"ד קרן צבירן. צילום: דוד לוי
התובעת, עו"ד קרן צבירן, השיבה לו כי בסעיף 1 יש הגדרה של התקופה הרלוונטית. "אינני חושב שזה מספיק. אני רוצה מועדים מוגדרים", השיב לה רובינשטיין והמשיך: "אני מפנה לאישום ראשון, סעיף 39: 'הפעיל לחץ חריג על גורמים בעירייה, ובהם'. אני רוצה לקבל פירוט של כל הגורמים בעירייה עליהם הופעל כביכול לחץ. אני חושב שאני זכאי לקבל את זה. וזה לא מוגדר בחלק הכללי". מפנה לסעיפים 44-43: "'משנודע העניין לנאשם איתמר… הפעיל לחץ על גורמים מקצועיים בעירייה'. אני מבקש לקבל פירוט בגוף כתב האישום מי הם הגורמים המקצועיים בעירייה, ומי הגורמים המשפטיים עליהם נרשם כי הופעל לחץ. זה לא יכול להיכתב בצורה כוללנית כזאת". מפנה לסעיף 50, "שם נאמר: 'עד למועד החקירה נגדו…' מהם המועדים? מתי זה קרה? ממתי עד מתי? כיצד הוא קידם? למי הוא פנה? אני צריך להתגונן. או שיש לי טענת אליבי או טענה אחרת. צריך לתחם את הדברים האלה בפרטים ובמועדים. סעיף 51: 'במהלך התקופה הרלוונטית פנה הנאשם דוידי… בהמשך לפניות של הנאשם דוידי פעל הנאשם איתמר…' מהי התקופה הרלוונטית? מתי דוידי פנה אל איתמר? מתי פעל איתמר? מול מי הוא פעל? איך הוא פעל? אנחנו עוסקים בכתב אישום, שאמור להציג את העובדות ולא משפטים כוללניים. סעיף 52: 'במסגרת זו פעל הנאשם איתמר… ומול גורמים מקצועיים נוספים'. מי אלה הגורמים המקצועיים הנוספים? מתי הוא פעל? זכותי לדעת את כל הפרטים האלה או שהמדינה תגיד שאינה יודעת. אם היא יודעת – שתרשום. אני רוצה להכין תשובה סדורה מאוד לכתב האישום".
עו"ד מנחם רובינשטיין. צילום: ניר כפרי
רובינשטיין המשיך ומנה את כל הסעיפים הלוקים בחסר בכתב האישום, ואז פנה לשופט מרדכי לוי: "אני אומר לאדוני כבר ועכשיו שלאישום הזה אין שום בסיס. והם יודעים את זה בחומר שיש ברשותם". לאחר מכן טען רובינשטיין כי אחרי שקרא את עדותו של עוזרו לשעבר של שמעוני, הראל שמואל, הוא סבור כי עליו להיות עד הגנה: "יש פה עוד דבר שבתיק הזה שמנו אליו לב, ופה אני מסיים: ישנה רשימה של עדי-תביעה, ביניהם עד מס' 154 הראל שמואל, שהנחת המוצא שלי, אחרי שקראתי את החומר הרלוונטי אליו, שהוא צורף בטעות, משום שהוא לא משמש כעד תביעה אלא כעד הגנה. אז אם יש איזושהי כוונה למנוע מהנאשם 1 להרחיב את יריעת ההגנה באמצעות צירופו של הראל שמואל, זוהי גישה פסולה. אני יוצא מתוך הנחה שיש פה טעות. בכלל, התחושה שלי היא שמי שכתב את כתב האישום כתב אותו מהר, תחת לחץ, מבלי שעיין בכל החומרים הרלוונטיים, ומכאן בין השאר חלק מהטעויות שהפניתי את בית המשפט אליהן".
שינויים בלוח הזמנים
בתחילת חודש יולי היה צריך להתקיים הדיון שיינתן בו המענה לכתב האישום, אלא שהסנגורים טענו כי נדרש להם עוד זמן רב להתכונן. "מאז הדיון האחרון הועברו חומרים רבים לידי ההגנה, ובהם עשרות דיסקים. טרם היה סיפק בידינו לעבור על כל החומר הרב הזה", אמרה עו"ד לימור רוט-חזן המייצגת את עופר שמעוני.
"אני סבורה שהמועד של 4 ביולי 2017 איננו מועד שבו נוכל באמת ליתן מענה לכתב האישום, כאשר עוד ייתכן וצפויות בקשות, שגם לגביהן יהיה צורך לקבוע מועד. אני סבורה שלא ייגרם נזק באם מועד המענה ייערך לאחר הפגרה וטרם מועדי ההוכחות שנקבעו. אני חושבת שזה יאפשר להגיע למתן מענה בצורה הראויה. אוכל לתת מענה בתחילת ספטמבר".
עו"ד נוית נגב, המייצגת את יואל דוידי, הסכימה לדברים: "כפי שאמרתי, קיבלנו חומרים רבים מאוד. כמות בהחלט גדולה מאוד של חומר. לכן ביקשתי באמת לתת מענה. אני מסכימה עם דברי חברתי, ניתן לעשות את זה אפילו ממש מיד לאחר הפגרה, וזה עדיין מותיר זמן די והותר לפני ההוכחות. אני חושבת שזה יאפשר מתן מענה מפורט ולנסות להגדיר ולצמצם את המחלוקות בפני בית המשפט".
עופר שמעוני, עו"ד לימור רוט חזן, איתמר שמעוני. צילום: דוד לוי
2,800 שיחות
עוד ציינה עו"ד נגב כי לא כל הקלטות הסתר של מרשה הועברו אליה, "בקשותיי תצומצמנה לשיחות שהתביעה סיווגה כנוגעות לעניין, שעל פניו חלקן נראות לי כרלוונטיות לעניינו של נאשם 3 (דוידי). יש כ-2,800 שיחות, ומתוכן למעלה מ-380 שיחות שלא הועברו כלל. זה תהליך. אם לא תהיה ברירה ונצטרך להגיש בקשה לפני הפגרה, נצטרך לעבוד בלחץ מאוד גדול. אני מאמינה שבסופו של דבר גם חברותיי יבינו ששיחות נוגעות צריך לתת, ואז הבעיה תהפוך להיות שלנו, ונצטרך לקרוא ולשמוע את כל זה".
התובעת בתיק, עו"ד קרן צבירן, הגיבה לדברים ואמרה: "אני מבקשת לסדר את הדברים במדויק. חומרי החקירה הועברו כולם לסנגורים. ב-7 במאי 2017 הועבר החומר, ועו"ד רובינשטיין יכול היה לפנות במכתב עוד קודם למועד בו פנה. לגופו של עניין: מאז חודש מאי החומרים נמצאים בידי הסנגורים. הייתי שמחה לקבל את טענותיו בכתב במסגרת טענה מקדמית, אבל מאחר וזה הוקרא לפרוטוקול היום, אני מבקשת לאפשר לנו להגיב בכתב תוך מספר ימים. אני כבר אומרת שאני סבורה שחלק מהדברים הם ראיות, ואינם צריכים לבוא במידת פירוט כפי שנתבקשה".
השופט מרדכי לוי קיבל את בקשת הסנגורים וקבע כי המענה לכתב האישום יתקיים ב-7 בספטמבר. דיוני ההוכחות בתיק יתקיימו החל מאמצע ספטמבר בכל יום ג' עד סוף חודש נובמבר. החל מחודש ינואר 2018 הדיונים צפויים להתקיים פעמיים בשבוע בימים שני ורביעי.
אמש, בשטח חקלאי פתוח בעיר רחובות, נמצאה גופתו של רומן אנטון, אדם המוכר למשטרה כשעליה סימני אלימות וירי. במהלך הלילה נעצרו מספר חשודים ברצח, בהם דוד פילוס תושב אשקלון בן 36.
עמוס (הגדול) לביא. צילום: מוטי מילרוד
מלבד פילוס נעצרו גם האחים עמוס (הגדול) ואופיר לביא, הנחשבים ראשי ארגון פשיעה ברחובות וכן עמוס (הקטן) לביא ורומן אגרונוב. הרצח של אנטון עורר סערה במערכת אכיפת החוק, מאחר והוא היה אמור להיות תחת פיקוח של המשטרה, "בהמשך לפרסומים שונים במהלך הערב. אנו מזכירים כי משטרת ישראל, במסגרת מאבקה בפשיעה החמורה ובארגוני הפשיעה, מקיימת בדרך קבע פיקוח על דמויות בעולם העברייני, וכך יימשך גם בעתיד", נמסר מהמשטרה.
אופיר לביא. צילום: מוטי מילרוד
חמשת העצורים ובהם דוד פילוס, הובאו הבוקר להארכת מעצר בבית משפט השלום בפתח תקווה ומעצרם הוארך בשבעה ימים. סנגורם של העצורים, אהוד בן יהודה, הגיב למעצר ואמר כי "יש להם אליבי מוצק שהם היו במקום אחר. הם הכירו את הנרצח שהיה חבר קרוב מאוד שלהם, אבל טוענים שאין להם שום קשר לאירוע. רוב העצורים בני משפחה והם היו אתמול ביחד בבית של המשפחה".
הלילה במהלך המשמרת בסמוך לשעה 04:30 באזור צומת קצא"א באשקלון הבחינו השוטרים ברכב מסוג סקודה שהעלה את חשדם. הנהג התבקש לעצור את הרכב, מיד עם עצירת הרכב פרקו 5 חשודים מתוך הרכב והחלו להימלט לשדה הסמוך. במקביל, הבחינו השוטרים ב- 3 איילים שיצאו מתוך הרכב ורצו לכיוון השדה הסמוך. במרדף רגלי קצר שביצעו השוטרים אחר החשודים הם לא אותרו. בחיפוש ברכב אותר אייל קשור ופצוע במושב האחורי ובנוסף אותר כלב בתא המטען. למקום זומנו רשות הטבע והגנים על מנת להגיש טיפול רפואי לאייל ולהמשיך בהליך חקירתי. זהות בעל הרכב ידועה, הרכב כאמור נגרר במקום והאייל נלקח לטיפול רפואי. קרדיט צילום: דוברות המשטרה.
דרמה במרכז הרפואי ברזילי באשקלון: בלשי המשטרה הגיעו לעצור סטודנט לסיעוד הנמצא בשלבי ההתמחות שלו ושעל פי החשד יצר קשר עם נער קטין באמצעות הפייסבוק וקבע להיפגש איתו. על פי מידע שנמסר ל'כאן דרום' הסטודנט התקבל להתמחות בברזילי רק לפני מספר ימים.
המשטרה התירה הבוקר לפרסם את פרטים ראשונים אודות החשודים ברצח שלשום ברחובות. אמש נעצרו חמישה: שלושה תושבי רחובות (26,28,35) אחד תושב אופקים בן 30 ואחד תושב אשקלון בן 36, בחשד למעורבות באירוע. הרצח ארע אמש ברחובות. גבר בן 35 שהיה תת מעקב משטרתי נמצא ללא רוח חיים ברכבו בפרדס בפאתי אזור התעשיה ברחובות. צוותי מד"א שהגיעו למקום נאלצו לקבוע את מותו. מדובר בפצעי ירי רבים בפלג גופו העליון של הנרצח. ההערכה היא שרכב נצמד לרכבו ומשם נפתחה אש קטלנית שלא הותירה לו סיכוי להינצל או לשרוד בחיים. במשטרה קיימת מבוכה רבה באשר לביצוע הרצח מתחת לאפם של הבלשים שעקבו או לפחות היו אמורים לעקוב אחרי האיש. החמישה מובאים בשעה זו לדיון בהארכת מעצרם בבימ"ש השלום בפ"ת. ככל שיתאפשר לפרסם פרטים נוספים על האשקלוני, נפרסמם כאן בהמשך.
0:27 התקבל דיווח במוקד 101 של מד"א במרחב לכיש על רוכב אופנוע שהחליק בכביש 35 סמוך למחלף נגבה לכיוון אשקלון. חובשים ופאראמדיקים של מד"א מעניקים טיפול רפואי ומפנים לבית החולים ברזילי גבר כבן 35, במצב בינוני, עם חבלות ושברים בגפיים .
