כאן דרום – אשקלון

המקומון של אשקלון

Author Archives: דוד לוי

  1. הטרגדיה האישית והמחדלים בחברה העירונית: רונית מצליח מדברת

    Leave a Comment

    במשרד גדול ובהיכל המדמה פיל לבן יושבת לה רונית מצליח, מנכ”לית החברה העירונית לתרבות נוער וספורט (תנו”ס). זקופה, קורנת, גם נוקשה כשצריך, עם עיניים תכולות וחיוך שובה, שבזכותם קל להתאהב באוטוריטה החדשה יחסית. אף על פי שהקדמתי להגיע לפגישה בכמה דקות, הריאיון איתה החל בדיוק בשעה שלוש בצהריים, כיוון שדיוק זה בדיוק חלק מהעניין אצלה, גם אם מדובר בעיתונאית שהגיעה לקיים איתה ריאיון ראשון בעיר מגוריה.

    בין הניקיונות הסיזיפיים לפסח למצליח יש גם חברה לנהל, חברה שהיא מנסה להציל מתוך ההריסות. לצד המשימה שהוטלה עליה והירושה שהיא נאלצת לקחת אחריות עליה, מאחורי מצליח עומד סיפור חיים שלא יכול להותיר עין אחת יבשה.

    "אני תמיד אומרת לבנות שלי: איך שאתה בוחר לנהל את החיים שלך, ככה הם ייראו". מצליח ובנותיה

    19 שנה חלפו מאז הייתה מעורבת בתאונת דרכים טרגית, תאונה שלקחה את חייו של בעלה איציק והותירה אותה שבורה, כואבת ועם סטטוס חדש בגיל 31: אלמנה פלוס שלוש. מצליח זוכרת כיצד איציק האט לפני הצומת – שהיום נושא את שמו – בדיוק כאשר הרמזור התחלף לירוק. שום דבר לא הכין אותה לרגע שבו מכונית סובארו, ובה חמישה צעירים בני מיעוטים, תשעט באותה שנייה במהירות עצומה ובאור אדום מלא אל תוך הצומת ותתחיל את הסיוט הגדול של חייה. “זו הייתה ללא ספק התקופה הכי קשה בחיי”, היא לוקחת נשימה עמוקה ומשחזרת. “היה לי בעל פשוט מדהים. איך הצלחתי לאסוף את עצמי? עניין של החלטה. זה גם מה שאני תמיד אומרת לבנות שלי: איך שאתה בוחר לנהל את החיים שלך, ככה הם ייראו. ואני בחרתי לחיות. בחרתי לעשות הכול כדי לתת לבנות שלי בית כמה שיותר בריא ושמח למרות הטרגדיה שעברנו. בחרתי לא לוותר על הרצונות שלי, על השאיפות שלי ולעשות הכול כדי להגשים את עצמי. ידעתי שאם אני לא אגשים את עצמי, יהיה לי מאוד קשה להעניק לבנות שלי ולגדל אותן כמו שאני מאוד רציתי: בחיים שלמים, בריאים, מאושרים ולא בעצב ובדיכאון. לא בלמה זה קרה לי ולמה למה למה… זה קרה. ומפה רק לצמוח”.

    לוקחת פיקוד

    מאז אותו לילה טראומטי חייה של מצליח בזוגיות הסתיימו, והיא החליטה לוותר על פרק זוגיות שני לטובת התמסרות לבנותיה ולקריירה הענפה שפיתחה לעצמה. כבעלת תואר ראשון במדעי החברה ותואר שני במדעי ההתנהגות, מצליח האמינה שהייעוד האמיתי של חייה הוא לנהל, ולא סתם לנהל: לקחת את המושכות של שירות בתי הסוהר בישראל לידיים. תחילה היא כיהנה כסגנית מפקד כלא אשל בבאר שבע, לאחר מכן שימשה סגנית מפקד בכלא שקמה ואז הגיעה לפסגת הקריירה כאשר מונתה למפקדת נווה תרצה, כלא הנשים היחיד בישראל. אחרי 23 שנה משמעותיות בחייה ובמה שעיצב את דמותה ואישיותה, היא החליטה לסגור את הפרק הנכבד ויצאה לאזרחות.

    נווה תרצה. צילום מגד גוזני

    היא הפכה לעצמאית ומאז ובמשך ארבע שנים העניקה שירותי ייעוץ לחברה שבונה בתי סוהר באפריקה. בין לבין גם סיפקה הרצאות בנושאי העצמה נשית ואישית. “מסגרת של שב”ס היא מסגרת מאוד נוקשה”, היא מספרת על ההתמודדויות ועל ההחלטה לפרוש. “כמעט ולא רואים שם אור יום, והשבתות הן מטורפות. השינוי לחזור ולעבוד במשרה אזרחית נבע בעיקר מזה שחיפשתי משהו שיהיה כאן בתוך העיר. היה לי כבר מאוד קשה עם הנסיעות, הטיסות לחו”ל, היה קשה בעיקר לבת הצעירה שלי, שמאסה בנסיעות לחו”ל ורצתה יותר אימא בבית. זה כיף גדול כשאתה עצמאי, שאתה עושה דברים אחרים. גם אמרתי לעצמי שאני גרה בעיר הזאת 18 שנה, ואני בעצם לא מכירה אותה ולא את האנשים בה. ואם בחרתי לגור פה, אז הגיע הזמן שאני אהיה יותר מעורבת במה שקורה בעיר”.

    רונית מצליח בתקופתה בשבס. צילום ניר כפרי

    צריך הרבה קור רוח וחוזק כדי להיות מפקדת בבית סוהר, אולי אפילו לנטרל רגשות.
    “מאוד קשה לנהל בית סוהר, אבל לא הייתי אומרת לנטרל רגשות, להפך. אני חושבת שאדם שמנטרל רגשות לא יכול לנהל כלום. להיות חזק לא אומר להיות נטול רגש. אי אפשר לעבוד, בטח לא בבית סוהר כמו נווה תרצה, רק עם השכל ובלי רגש. כל פעם הייתי אומרת שאני רוצה שאנשי הסגל שלי שבאים לעבוד יבואו מתוך הנשמה ולא מתוך השכל. כי אם אתה עובד במקום כזה מתוך השכל, אז סיכויי ההצלחה שלך הם אפסיים”.

    ובכל זאת, ברמה הרגשית נחשפת ללא מעט סיטואציות. איזו מהן הייתה הקשה ביותר עבורך?
    “הכי פשוט שיש: התקופה שלי שבה כל הנשים שרצחו את הילדים שלהן הגיעו לבית הסוהר. אז גם הבנתי בסופו של דבר, מבלי להמעיט בחומרת העבירות שלהן, שהכתובת הייתה על הקיר, ואנחנו כחברה פשוט התנערנו. התחלתי להבין שיש לי תפקיד מאוד משמעותי בחיים של הבנות האלה, שבסופו של דבר רובן הן קורבנות משפטיים וחברתיים, תוצאה של ניצול, של הרבה הובלה למקום שהן הגיעו אליו”.

    איך התנהלה מערכת היחסים שלך עם האסירות?
    “הייתה קרבה גדולה מאוד. רמת הפתיחות אליי הייתה מאוד גבוהה, הייתה הרבה קרבה פיזית. הייתי מנהלת שמאוד חיבקה ועטפה, הרבה פעמים החיבוק הזה הוא החיבוק היחיד שהן ראו בחיים שלהן או הרגישו בחיים שלהן. חיבוק אומר המון, חיבוק פותח אנשים, בטח נשים כאלה. לכן אי אפשר לעבוד בלי רגש. העזיבה שלי לא הייתה פשוטה, לא לי וגם לא להן”.

    “כולם אמרו לי שהכנסתי את עצמי למיטה חולה”

    אחרי יובל שנים מצליח יכולה בהחלט לעצור, לטפוח לעצמה על השכם ולהגיד "עשיתי את זה". לא רק שהיא בנתה לעצמה שם ומעמד בקנה מידה ארצי, אלא היא הצליחה גם להתגבר על כל המהמורות שניצבו בחייה ודילגה מעליהן בחוכמה; וזה כולל התמודדות עם מחלת הסרטן, שגם אותה הצליחה לנצח. הניהול הוא משהו שזורם אצלה בדם, ואף שיש מי שיגידו שקיים שוני בין ניהול בתי סוהר ובין ניהול חברה לתרבות, נוער וספורט, היא דווקא חושבת שהכול עניין של ניסיון. “ניהול הוא ניהול. זה לא משנה מבחינתי לנהל אנשים בבית הסוהר או לנהל אנשים בחברה העירונית. כשאתה יודע לנהל אנשים, אז לא משנה איפה ישימו אותך – תדע לעשות את זה”.

    רונית מצליח. צילום: אורי קריספין

    חודשיים וחצי את מנהלת את החברה העירונית. לא היה שלב שתפסת את הראש ואמרת לעצמך "לאן הגעתי?" עם כל החובות והבלגן שיש פה?
    “אני יכולה להגיד שכולם כולל כולם אמרו לי, ‘מה עשית, רונית? הכנסת את עצמך למיטה חולה'. תראו, אני לא בן אדם שהולך לאזור הנוחות. אם הייתי אדם כזה, אז גם לא הייתי הולכת לרשות בתי הסוהר, שזה מקום מאוד לא נוח. אני כן בן אדם שהולך לקצה, בן אדם שמאוד אוהב אתגרים, לא מחפשת לבוא למקום שבו הכול דופק והכול בסדר. משעמם אותי, אני חיה מאתגרים. איך אבא שלי אומר: ‘את חיה מלהציב מטרות, לסמן וי ולהמשיך הלאה’. אז אם היה פה הכול טוב, לא יודעת אם זה היה מרתק כמו שזה היום. והיום זה בהחלט מרתק”.

    בישיבת המועצה האחרונה שפכת אור ודאגת להציף לא מעט מחדלים, למשל על כך שחשבון המים בהיכל הספורט גבוה יותר מאשר בבריכה העירונית. איך קורה מצב כזה?
    “הלוואי שהייתי יודעת. ברור לנו שיש פה משהו לא תקין, ואנחנו עושים הרבה מאוד מאמצים לאתר מה. אני חייבת לציין שקיבלתי הרבה מאוד עזרה מהעירייה בעניין הזה, הם שלחו אנשים ומינו חברה שבאה ועשתה פה בדיקות של נזילות. אחרי כל הבדיקות ברור לנו שיש פה משהו כנראה עם משאבת המים והשעון הדיגיטלי שהוחלף פה לפני מספר שנים. אנחנו עומדים יחד עם תאגיד המים לנסות להחליף לשעון מכני כדי לראות אם אכן זו הבעיה. אבל זה לא משנה את העובדה שצריכת המים בהיכל הספורט היא בלתי סבירה בעליל”.

    זה אומר שלא מדובר רק בבעיה טכנית, אלא גם בהתנהלות לא נכונה.
    “ההתנהלות הלא נכונה הייתה שלא עלו על זה ולא טיפלו בזה. אבל יחד עם זאת, גם ברור שיש כאן בעיה טכנית שצריך למצוא מה המקור שלה. אנחנו עושים הרבה מאוד מאמצים, ולפחות שללנו הרבה מאוד דברים אחרים, ברור לנו כרגע שהבעיה היא במשאבת המים”.

    חשבון מים גדול יותר מהבריכה העירונית. היכל הספורט אשקלון. צילום: אורי קריספין

    אנחנו נמצאות בהיכל מנוכר של 3,000 מקומות, מקום שלא רואים בו משחקי כדורסל או אירועים מושכי קהל. מה עושים כדי לשנות את זה?
    “אני מסכימה איתך. אנחנו עושים עכשיו את כל המאמצים כדי לשפר את ההיכל במסגרת חוויית צפייה. ההיכל שלנו לא עומד בשום תחרות שוק, ההיכל שלנו, שהוא מקסים, לא יכול להוות מקור אטרקטיבי למפיקים לעשות פה אירועים כי יש לנו מעט מקומות. בימים עברו יכול להיות שזה היה טוב, אבל היום בסדרי הגודל של נוקיה וכדומה לא כדאי למפיקים להגיע לכאן. אנחנו חייבים קודם כול להגדיל את כמות המקומות כדי שנוכל בכל זאת לשכנע מפיקים להגיע לכאן לעשות אירועים גדולים. וגם חייבים לשפר את האיכויות ואת השירותים מסביב, שזה אומר שיהיה מזנון, שהיום לא קיים, כי אף אחד לא ירצה לבוא, בינתיים אני משכירה מישהו שיבוא וישים פה כמה דברים. זה לא אמור להיות כך, צריך להיות מזנון, צריכים להיות שירותים כמו שצריך, צריך שתהיה תאורה כמו שצריך, מסכי לדים, שיהיה אפשר לראות מופעים ומשחקי כדורסל. אנחנו צריכים להשתוות למה שקורה בשוק היום, ולצערי אנחנו נשארנו עם מה שהתאים לפני 18 שנה כשבנו את ההיכל. זה יתרון אדיר לעשות את חוויית הצפייה, כי המימון של זה הוא 60 אחוז של הטוטו. זה אומר שהרשות צריכה לשים רק 40 אחוז מהשיפוץ. אנחנו צריכים לקפוץ על מציאות כאלה. העברתי הכול לעירייה, ואני חייבת להגיד שראש העיר מאוד בעד העניין הזה וגם ביקש ממני להציג לו בדיוק מה אני רוצה לעשות ומה התמחור של כל העניין. יש לי את כל החומר גם לשיפוץ הבריכה וגם לשיפוץ ההיכל”.

    “אני חדה בעבודה ואי אפשר לשחק איתי משחקים”

    מי שכבר הספיק להכיר את מצליח ולהחליף איתה מילה או שתיים בוודאי הצליח לזהות אישיות חביבה, נחמדה, מחבקת ולבבית. אלא שכשזה מגיע ליחסי עבודה, הקערה כמעט מתהפכת על פיה. מצליח, בשפת העם, היא מסוג הנשים שלא רואות בעיניים. היא חדה, ישירה, לא דופקת חשבון לאיש, מהנשים החזקות והדומיננטיות שתכירו. כשצריך היא חותכת בבשר החי ולא חוששת להרים את הקול או לקרוא לסדר את מי שצריך. “אני חושבת שאני פשוט יודעת לעשות את ההפרדה בין הקטע המקצועי לקטע הרגשי”, היא מסבירה.

    מצליח במשרדה. צילום: אורי קריספין

    איך היית מגדירה את עצמך?
    “אני אדם שמאוד אוהב אנשים, שמאוד מטפח את העובדים שלו – לא בקטע של שכר, כי זה דבר שכרגע תלוי בי פחות – אבל ביחס, במילה טובה, בסביבה נעימה. אבל יחד עם זאת, אני גם מאוד נוקשה מול העובדים שלי. אנשים שלא יעמדו בדרישות שלי, לא יכולים לעבוד איתי. אני חדה בעבודה ואי אפשר לשחק איתי משחקים, ממש לא. רצוי תמיד להגיד לי את האמת, זה המוטו. מי שבא לעבוד שיבוא לעבוד, אצלי עבודה היא ערך עליון”.

    מצליח אפילו לא ממצמצת לפני שהיא שולחת מסר ברור מאוד למי שצריך: “יש לי דרישות: בהספקים, בתפוקות ובאמינות. היו לי פה כבר כמה תקלים עם אנשים בעניין שהבינו שאיתי לא מתעסקים או שהם פשוט כבר לא נמצאים פה”. לצד הקשיחות שהיא מפגינה, מצליח גם מביאה צד יותר רך שלה. “כמו שאני דורשת מהם לעבוד, אז בשעה 12-12 וחצי אני אקרא להם, ואנחנו נעשה הפסקת צהריים. ואצלי בזמן הפסקת צהריים אסור לדבר על עבודה כי זה זמן האיכות שלי עם העובדים הקרובים אליי. המזכירה שלי, העוזרת שלי, החשבת שלי. אנחנו יושבות פה, וזה זמן נהדר בשבילי לשמוע על המשפחות שלהן, על מה הן עוברות, על הניקיונות שלהן לפסח, על הרצונות שלהן. לא מדברים על עבודה. בחודש הראשון שהגעתי עשיתי להם סדנה, אם זה ארוחת גיבוש אצלי בבית והרצאות עם תוכן ותשומת לב, ואם זה חגיגת יום הולדת עם כרטיס ברכה”.

    בואי נדבר על מחלקת הנוער של הפועל אשקלון. החלטת לעשות שם סדר, לערוך שיחות נוקבות, ואני מניחה שגם לא אהבת לגלות על הקנסות הרבים שספגו המאמנים במחלקה.
    “נכון מאוד, והמאמנים האלה משלמים את הקנסות שהם ספגו, אני מנכה להם את זה מהשכר, שזה אגב משהו שלא קורה בשום מקום אחר, גם לא אצל הבוגרים. אם הייתי אוהבת את ההתנהלות שם, אז לא היה לי מה לעשות. הגדרת את זה נכון: נכנסתי לעשות שם סדר. אבל יחד עם זאת, אני גם חושבת שצריך לקחת את הדברים בפרופורציות, גם לגבי ועדות המשמעת. אנחנו לא חורגים הרבה מקבוצות אחרות. גם אם נרד לפנים של ועדות המשמעת, אז בואו, היו גם הרבה דברים קטנוניים שם. יש דברים שעליהם אני לא אמחל, ולשם אני אכנס בכל הכוח, שזה נושא של סגנון דיבור והתנהגות, אלה דברים שאני לא מוכנה לעבור עליהם לסדר היום. אנחנו צריכים לזכור דבר אחד: אנחנו מחזיקים מעל ל-300 ילדים במחלקת הנוער, אנחנו אנשי חינוך קודם כול, לפני הכדורגל, עם כל הכבוד לכדורגל. אנחנו צריכים לחנך את הדור הזה לערכים שהספורט מייצג: הוגנות, שיתוף פעולה, תחרות הוגנת, משמעת עצמית. משמעת עצמית זה לדעת לשלוט על עצמך, גם אם נורא בא לך לקלל את השופט, בטח כשמדובר במאמן. מאמן חייב להיות דמות לחיקוי בעניין הזה, ועל זה אני לא מוכנה להתפשר”.

    מצליח, גלאם וכהן. צילום: אשר דיין

    מדברים על כך שיש דברים לא כשרים שנעשו במחלקת הנוער, בעיקר בפן הכספי. אנחנו יודעים שיש הורים שמשלמים, ויש הורים שלא; יש כאלה ששילמו כסף, וכשפתחו את כרטיס השחקן הופיע שהם לא שילמו. אני מניחה שגם בבדיקות שלך מצאת מקרים חריגים שהדליקו לך נורה אדומה.
    “נכון מאוד. אני יכולה להגיד שיש אנשים שמשלמים, ויש כאלה שלא משלמים כחלק מוועדת הנחות. מלגה של ראש העיר? אין דבר כזה. יש משהו מאוד מוסדר שנקרא ועדת הנחות שמתנהלת באגף התנו”ס, וזה בסדר גמור, כי כדורגל או כל חוג אחר, אסור שיהיה רק לעשירים. אם כל אחד היה יכול לשלם על הצרכים שלו, אז לא היינו צריכים את הרשות המקומית. הגדולה של הרשות המקומית היא לעזור למתקשים יותר. בשביל זה קמה ועדות הנחות. הדגשים שלי בעניין הזה הם שיהיה שוויון, שזה אומר שאם רוצים לתת הנחה למישהו, שיהיו קריטריונים ברורים להנחות”.

    זה אומר שגילית הנחות מסוימות לילדים שלא בצדק?
    “גיליתי הנחות מסוימות שהן לא בדיוק על פי קריטריונים שנקבעו בצורה סדירה. חלקן, אם הן הגיעו לוועדת הנחות, אז זה מצוין; אבל יש כאלה שלא הגיעו לוועדה, ומשום מה כן קיבלו הנחות. היו גם עובדי עירייה שפתאום קיבלו הנחה. יש סדר בנושא: איך עובדי עירייה מקבלים, מה הם מקבלים ואיך עושים את הדברים האלה. ובשנה הבאה יהיה סדר”.

  2. כוכבות השבוע בדרכים, בעיתונות ובצבא

    Leave a Comment

    ** מיכל ארגה עברה טסט בסטייל– במסגרת הרחבת לקוחות המדור, נעדכן שמיכל ארגה הוציאה בשעה טובה רישיון נהיגה והיא תופרת את כבישי העיר אשדוד סטייל גל גדות. מהירה ולא עצבנית יש לומר.

    מיכל ארגה עברה טסט

    מיכל ארגה עברה טסט

    ** ליאורה פינקלשטיין עושה את זה ב"לאשה" –עצרנו רגע בדוכן העיתונים ונתקלנו במגזין האופנה "לאשה" ומה ראו עינינו? זוכרים את הג'ינג'ית הכי לוהטת בישראל ליאורה פינקלשטיין? ממש לפני כניסת החג הזעיקו אותה להפקת אופנה שכולה נמשים, לא נגענו

    ליאורה פינקלשטיין

    ליאורה פינקלשטיין

    ** רוני ברכאל התקבלה רשמית ללהקה צבאית– נחשפנו אליה בתכנית הכוכב הבא, היא אמנם לא הצטרפה לנבחרת אבל רוני ברכאל קיבלה זימון מפתיע מדובר צה"ל על הצטרפותה לאחת הלהקות הצבאיות. אמרתי לכם שיצא ממנה משהו?

  3. הגריל החשמלי עלה באש – אישה נכוותה בידיה

    Leave a Comment

    חגיגות החג בשיאן וכך רבים מוצאים את ימי חול המועד לעריכת סעודות ולהכנת בשרים על האש.  אלא כשגם נראה שמכשיר גריל חשמלי נראה בטוח מהאחרים הרי שגם בשימוש חובה להיזהר.

    צוותי כיבוי מתחנת אשקלון הוזעקו לפני שעה קלה לשריפה בדירה ברחוב הרב יצחק ניסים. לוחמי האש הגיעו למקום האירוע וזיהו שריפה של גריל חשמלי בחצר דירת גן.
    לוחמי האש כיבו את השריפה, במקום נפצעה במצב קל דיירת הבית בכפות ידיה.

  4. איפה הם היום: כוכבי רדיו חופית חוזרים לתקופת השידורים במחתרת

    Leave a Comment

    20 שנה עברו מאז שירד השלטר והסתיימו שידורי רדיו חופית. מי שחי באשקלון בשנות ה-90 בתקופת טרום רדיו דרום זוכר היטב את התחנה הפיראטית הקטנה ששידרה אלינו מהבית של השכן ואת המוזיקה שלא היה אפשר לשמוע בתחנות אחרות. והשדרנים – כן, השדרנים – שהפכו בן-לילה לכוכבים ושידרו אלינו בשפה עממית שונה כל כך מהמעונבות של רשת ג’ והוכיחו שרדיו זה לא רק מלאכי חזקיה.

    ואיך אפשר בלי להיזכר בהפסקות השידור שנגרמו בגלל פשיטות המשטרה על התחנה שכללו החרמת ציוד, הפסקות שגרמו למאזינים לזוז ימינה ושמאלה בתדר FM99.5.

    אז חזרנו לאנשים שעשו אז את הרדיו ושמענו מהם את הסיפורים על השדרן שהתחתן עם מאזינה, על הטכנאי שברח מהשוטרים ועל המתיחה שכמעט גרמה לבעלים לקפוץ מהחלון.

    ארז בן שמעון – די.ג’יי ושדרן ברדיו דרום

    ארז בן שמעון

    איך הכול התחיל?
    “הייתי אחרי צבא, ואחד השכנים שלי שידך לי את חנן עמר, שהיה מהבעלים של הרדיו. אמרו לי להגיע לאשקלון, ולא ידעתי בכלל איפה נמצאת העיר, מעולם לא ביקרתי בה לפני כן. הגעתי לנקודת המפגש שנקבעה בתחנת דלק בכניסה לעיר, ושם חיכו לי חנן וסמי. נסענו לתחנה, שהייתה ממוקמת במבנה של אולמי הברון, בו הם השכירו חדר קטן. לא היה שם הרבה ציוד, רק קומפקט דיסק פשוט ומיני דיסק להשמעת פרסומות, כי הכול היה אז בחיתולים. הם פשוט פתחו מיקרופון ונתנו לי לשדר. זאת למעשה הייתה הפעם הראשונה שבה שידרתי ברדיו. תוך שלוש דקות הם אמרו לי שיש לי את זה ושהתקבלתי. התחלתי לשדר ברדיו חופית מהימים הראשונים שלו בשנת 1995 ועד לסגירה בשנת 1997. אני חושב שהייתי היחיד ששידר כל התקופה שבה הרדיו היה קיים, הייתי העוגן של התחנה”.

    ממתי אתה מחובר למוזיקה?
    “אני חי את המוזיקה מאז שאני זוכר את עצמי. כבר מגיל 15 התחלתי לתקלט באירועים ומסיבות, והחיידק הזה דבק בי ולא עוזב אותי עד היום, כנראה שהוא כבר לא יעזוב. גם בזמן השירות שלי בצבא הייתי מתקלט, חוזר בערב מהבסיס, מחליף בגדים ויוצא לאירוע. אני זוכר שפעם אחת היה לי אירוע כשהייתי תורן בבסיס, אז הבאתי לי בגדים וציוד באוטו, קפצתי מהגדר וברחתי לאולם אירועים”.

    איך הרדיו השפיע על מסלול חייך?
    “הרדיו שינה את כל מסלול החיים שלי, ולמעשה הביא אותי למקום שבו אני נמצא היום. נולדתי וגדלתי ביפו, וכשהתחלתי לשדר נאלצתי להגיע לאשקלון מדי יום. אחרי תקופה קצרה הרגשתי שזה מאוד מקשה עליי, עברתי להתגורר בעיר ואני חי כאן עד היום. גם את אהבת חיי, לימור, הכרתי בזכות השידור ברדיו. היא הייתה מאזינה לתחנה בחנות של אבא שלה בחוף דלילה והתאהבה בקול שלי. סקרנתי אותה והיא יזמה את ההיכרות בינינו דרך חבר משותף. כבר בפגישה הראשונה ידעתי שהיא תהיה אשתי. מאז אנחנו ביחד, נשואים כבר 18 שנה, ויש לנו ארבעה ילדים. כתוצאה מהפרסום גם פתחתי את העסק שלי, שקיים כבר 13 שנה, ואני נהנה מכל רגע”.

    איזה חוויות הכי זכורות לך?
    “כל התקופה הזאת הייתה חוויה אחת גדולה. היינו צעירים וחיינו חיים די פרועים. אמנם כשאתה מאחורי המיקרופון, אתה די אלמוני, אבל אנחנו עושים המון הפקות ואירועים במועדונים, אז הכירו גם את הפנים שלנו, וככה הגיע הפרסום והחשיפה הגדולה. זאת הייתה תקופה שלא היו בה תחנות רדיו אזוריות, אז כולם האזינו רק לנו, והיו לנו מעריצות בשפע. אני זוכר את עצמי מסתובב בקניון ומחלק חתימות, לא הבנתי מאיפה זה נפל עליי. היה, כמובן, גם את כל העניין של הפשיטות של המשטרה, אבל זה לא היה משהו שהלחיץ אותנו. באחת הפעמים שידרתי מאולפן שהיה לנו במגדל, הגיעו לאזור שוטרים בעקבות תלונה על משהו אחר בכלל ובאופן אקראי הם דפקו על הדלת של האולפן. פתחתי, הם נכנסו, החרימו את הציוד ולקחו אותי לתחנת המשטרה. החוקר שאל קצת שאלות ואז הצביע על מקלט רדיו שעמד על אדן החלון, אמר לי, ‘אני מאזין לך כל יום’ ושחרר אותי. היינו עושים המון מתיחות סביב העניין הזה של המשטרה. יום אחד דפקתי על הדלת ואמרתי, ‘לפתוח, משטרה’, באולפן היו סמי ואבי אבנעים, ואני רואה שאף אחד לא פותח דקות ארוכות. כשנכנסתי ראיתי שהם כבר סיימו לפרק את הציוד והתווכחו ביניהם מי יקפוץ ראשון מהחלון. היו גם מקרים שהגעתי לשידור ומצאתי דלת נעולה או חדר ריק כי הייתה איזו פשיטה והעבירו אותו למקום אחר בלי לעדכן בכלל. יש המון חוויות, זאת הייתה תקופה מאוד משמעותית ומשעשעת בחיי”.

    מה אתה עושה היום?
    “אני די-ג’י ומשדר ברדיו דרום. הגעתי לרדיו דרום מיד אחרי שסגרו את חופית, ומאז אני כאן. כבר 13 שנה אני משדר את התכנית שלי ‘חגיגה במרינה’ מדי יום שישי. זאת תכנית מאוד מואזנת, ואני מאוד אוהב אותה”.

    אבי אבנעים – איש שיווק

    אבי אבנעים

    איך הכול התחיל?
    “אני הייתי תקליטן, והיה לי חבר תקליטן בשם רמי ששידר שם, והוא הציע לי להצטרף. ומאז נשאבתי. הייתה לי תכנית קבועה כל יום מ-12 עד 14, הייתי משמיע מוזיקה ים-תיכונית. בלילה הייתי עובד בתקליטנות, ככה שהיום היה לי פנוי. עשינו את זה מאהבה, בכיף, את הפרנסה הייתי מביא מהתקליטנות בלילה”.

    ממתי אתה מחובר למוזיקה?
    “מאז שאני ילד אני אוהב מוזיקה. תמיד אהבתי מערכות ותמיד הייתי קונה תקליטים, ובכלל חובב מוזיקה מילדות כל סוגי המוזיקה. גם רוק כבד וגם מזרחית. עד היום אני אוהב הכול”.

    איך הרדיו השפיע על מסלול חייך המקצועיים? לאן הוביל אותך רדיו חופית?
    “אחרי כמה שנים ברדיו חופית עברתי לרדיו דרום. משכו אותי בגלל הרייטינג הגבוה. רוני סופר פנה אז למנכ”ל התחנה ולמנהלת התכניות גלית גרופר ושאל אותם, ‘למה אתם שוברים את הראש עם רדיו חופית? תביאו את אבי אבנעים לרדיו דרום ופתרתם את הבעיה’. אנחנו היינו מפריעים לרדיו דרום כי באשקלון היו שומעים רק רדיו חופית. בשעות שלי, בין 12:00 ל-14:00, לא היו שומעים רדיו דרום בכלל. ברדיו דרום שידרתי כל יום משעה 10:00 עד 12:00 וזכיתי פעמים רצוף בתכנית הרדיו הכי מואזנת ברדיו, יותר מכל התכניות שהיו ברדיו, יותר מיורם סוויסה ויותר מדידי הררי. פעם אחת עשו ריאיון עם ראם כהן השדרן והוא סיפר: 'אני הייתי בורח מבית ספר כדי לשמוע את אבי אבנעים, הייתי בורח מהכיתה בשביל התכנית שלו'. אחרי כמה שנים עזבתי את רדיו דרום והייתה לי הצעה להחליף את פרנס ברשת ג’, אבל אמרתי שזהו מספיק. אחרי רדיו דרום ניהלתי אמנים כמו רינת בר, שראל וצביקה אברהם. במשך תקופה הייתי מנהל ההצגה של הסטנדאפיסט צחי חזן”.

    אילו חוויות הכי זכורות לך?
    “הייתה אחלה אווירה. היו הרבה מאוד דברים מצחיקים, אחד מהם קרה ביום עם מזג אוויר סוער. אנחנו שידרנו מיחידת דיור בתוך וילה. פתאום פרצו מלא מים, וכל החדר התמלא. ואני קולט את עצמי ממשיך לשדר כשכולי מים עד הברכיים. פעם אחת ארז בן שמעון שידר את התכנית שלו בשש בערב, והוא עשה תכנית עם מאזינים, ואני עליתי ושיניתי את הקול כאילו אני מאזין, ואיך שהוא שם שיר מיד אמרתי לו מה השיר, והוא אמר לי ,‘זכית במלא פרסים’. פתאום אני התחלתי לצחוק ואמרתי לו ‘יא דפוק, זה אבי אבנעים’, אבל גם אמרתי, ‘מי שעולה אחריי הוא הזוכה בכל הפרסים’ וככה היה.

    פעם אחת באמצע השידור הגיעה משטרה, ולקחו אותי לתחנה לחקירה. והתייחסו אליי בצורה יפה. אבל אני זוכר שכשתפסו אותי ולקחו אותי בניידת היה שם בחור ממשרד תקשורת, שאל אותי, ‘איך קוראים לך?’ אמרתי לו, ‘אבי אבנעים’, אז הוא אמר לי, ‘אותך הכי הרבה חיפשנו’, כי היה לי רייטינג מטורף. היו הרבה מקרים שהייתי מתקלט, והיו באים ומצטלמים איתי. זו הייתה תקופה שרדיו אזורי רק התחיל. האשקלונים הרגישו שזה רדיו אישי שלהם. ההאזנה הייתה מטורפת. עד היום לא היה רדיו אזורי עם רייטינג ברמות האלה של מה שהיה לנו אז. לא היה דבר כזה”.

    מה אתה עושה היום?
    “כיום אני מנהל אזור בחברת קיון של מוצרי שיער. מנהל של אזור מודיעין, שוהם ורחובות, ועדיין קצת בתחום הזה בעיקר בייעוץ, כי אין הרבה מנהלי זמרים בארץ היום. יש לי חברים שמשקיעים בזמרים, אז אני מייעץ. 20 ומשהו שנה חייתי את הלילה, מספיק. הייתי בחצי אירופה עם אמנים. עם הרדיו הפסקתי בסך הכול לפני שלוש שנים. מתגעגע לרדיו? אני אשקר אם אגיד שלא. זה חיידק, אבל חיידק בריא”.

    אלי ממן – די.ג’יי, עורך מוזיקה בגלגל”צ וחבר בוועדת הפלייליסט

    איך הכול התחיל?
    “פנו אליי כשהרדיו רק הוקם, ממש בימים הראשונים. חבר המליץ עליי לחנן, כי הייתי ידוע בתור מישהו שמתעסק ומבין במוזיקה ושידרתי באותה תקופה גם ברדיו קליק, תחנה פיראטית בקריית מלאכי. הגעתי לאולפן ומיד התקבלתי וקיבלתי את הרצועה של שמונה עד עשר בלילה. התחלתי לשדר מוזיקה של שנות ה-80, אחר כך זה השתנה בהתאם למה שהמאזינים אהבו ודרשו. אני זוכר שבשידור הראשון מאוד התרגשתי, זאת הייתה ממש ההתחלה ולא ידעתי מי מאזין ולמי אני מדבר. האמת שבהתחלה זה גם היה קצת מלחיץ כל העניין של הפיראטיות. הכניסו אותי לאיזה חדר אפל ומפחיד, ולא ממש ידעתי איך להגיב לזה. מהר מאוד התרגלתי לסיטואציה המוזרה הזאת וזאת הייתה חוויה של ממש”.

    אלי ממן בשידור ראשון ברדיו חופית

    ממתי אתה מחובר למוזיקה?
    “מוזיקה היא חלק מהחיים שלי מאז שאני זוכר את עצמי. בעבר הייתי תלמיד ישיבה, אז בהתחלה זאת הייתה בעיקר מוזיקה חסידית, ששלטתי בה היטב. אחרי שעזבתי את הישיבה ועברתי ללמוד בפנימיית נחלים, נחשפתי גם לסגנונות אחרים של מוזיקה. בגלל שזה בא לי מהלב והנשמה, אז השקעתי בזה את כל כולי, למדתי וחקרתי את כל הז’אנרים האפשריים. בצבא הייתי מש”ק משמעת בבסיס בעזה ובמקביל תקלטתי בכל הזדמנות אפשרית, גם בבסיס וגם מחוצה לו. תמיד הבאתי את הדברים הכי מיוחדים ומקוריים. הייתי מגיע לתקלט עם פטיפון ואת התקליטים הייתי שם בארגז לחם של הצבא. יש הרבה חבר’ה אשקלונים ששירתו איתי אז, ועד היום כשאנחנו נפגשים במקרה הם מזכירים לי את התקופה ההיא”.

    איך הרדיו השפיע על מסלול חייך?
    “קודם כול רדיו חופית היה דריסת הרגל הראשונה שלי בתחום, והוא זה שהדליק את ניצוץ האהבה שלי לרדיו, שמאז רק הולך וגדל. אף פעם לא חלמתי על זה ולא כיוונתי לשם, אבל יצא ככה שחופית התווה לי איזשהו מסלול. תוך כדי העבודה בחופית גם עשיתי קורס רדיו במכללת ספיר והתחלתי לעבוד כדי-ג’י בצוות הבידור בכפר הנופש לחיילים באשקלון. אחרי שסיימתי בחופית עברתי לרדיו דרום. בזכות העבודה שלי בחופית גם עברתי מקריית מלאכי לאשקלון, וכאן אני מתגורר עד היום עם אשתי וילדיי”.

    אילו חוויות הכי זכורות לך?
    “יש כל מיני סיטואציות שקשורות לפשיטות של המשטרה, שהיום אני נזכר בהן עם חיוך. שידרנו ממקומות הזויים כדי שלא יתפסו אותנו. היינו מספרים לאנשים כל מיני סיפורים על זה שאנחנו משדרים מלב ים ומתוך ספינה, מה שכמובן לא היה ולא נברא. האמת שאני גם הרגשתי קצת לא בנוח עם זה ודי חששתי מההסתבכות הזאת, אבל בסוף צלחנו את זה בשלום. זכור לי בעיקר ערב מיוחד אחד שבו עשינו את החשיפה שלנו והרמנו הפקה כדי שאנשים יכירו אותנו, כי הייתה המון סקרנות סביבנו. זה היה במועדון שנקרא ‘אור הירח’ בחוף באשקלון, וזאת הייתה הפקה מטורפת, אפילו דנה אינטרנשיונל הופיעה, והביאו אמנים מחו”ל. כולם הגיעו כדי להכיר אותנו, והכתבים של התקשורת המקומית התחננו לכל פיסת מידע עלינו. מהתקופה הזאת זכורה לי בעיקר העוצמה של הדבר הזה. האזינו לנו בכל רחבי העיר, בבתי עסק, בבתים ובמוניות. לכל מקום שאליו הלכתי קיבלתי אהדה וחיבוק חם, לא האמנתי שיכולה להיות לנו השפעה כזאת. למרות שזאת הייתה תחנה פיראטית, השקענו שם את הנשמה, והיה לנו חשוב לעשות את זה בצורה הכי מקצועית שאפשר על אף המגבלות. תמיד הסתכלתי לעבר התחנות הגדולות ולמדתי מהן, ואני חושב שהצלחנו להביא למאזינים רדיו איכותי. אף פעם לא תרגמתי את ההצלחה הזאת לכסף, באתי לעבודה מהאהבה הגדולה שלי למוזיקה, כל המסביב לא עניין אותי”.

    מה אתה עושה היום?
    “היום אני די-ג’י ועובד בגלגל”צ כעורך מוזיקה וחבר בוועדת הפלייליסט. בדרך כלל אני עורך את הרצועה של ‘סוף שבוע רגוע’, אבל זה משתנה. אני מאוד שמח על הדרך שעשיתי ועל המקום שאליו הגעתי. אומרים שרדיו זה חיידק שלא עוזב, אני בהחלט יכול להעיד שזה אכן כך”.

    מישל בניסטי – איש שיווק של היכל התרבות ודי-ג'י

    מישל בניסטי

    איך הכול התחיל?
    “אני הייתי מהראשונים שהגיעו לרדיו ונשארתי שם עד לסגירתו כמעט. הייתי בזמנו מוכר באזור בזכות הפקות האופנה שעשיתי, והבעלים פנו אליי וביקשו שניפגש למרות שעד אז לא היה לי שום ניסיון ברדיו. הם מיד הבחינו שיש לי קול רדיופוני וקיבלו אותי לתחנה. אז הקול היה פרמטר מאוד חשוב, לא כמו היום, שחשובים בעיקר הקשרים. קיבלתי רצועה יומית ושידרתי מוזיקה של שנות ה-60 וה-70. זה שהתחנה הייתה פיראטית הוסיף לזה הרבה עניין מבחינתי. אתה כל הזמן עסוק בזה שלא יתפסו אותך ומרגיש את האדרנלין. תוך זמן קצר הרייטינג של התחנה נסק, ולא היה אחד בעיר שלא הכיר אותנו, אפילו בתחנת המשטרה שמעו אותנו”.

    ממתי אתה מחובר למוזיקה?
    “אני די—ג’י מגיל מאוד צעיר, היום אני בן 48, אז תעשו את החישוב. תמיד הייתי מחובר למוזיקה ואהבתי את התחום הזה. מעבר לזה, תמיד עסקתי בהפקות אופנה, שבהן בניתי את הכול מא’ ועד ת’”.

    איך הרדיו השפיע על מסלול חייך?
    “רדיו חופית פתח לי דלת והיווה כמעט עבור כל מי שהיה שם קרש קפיצה. אני בא מעולם האמנות, אני צייר ופסל, ויכול להיות שהייתי נשאר בעיקר בנישה של ההנחיה והאמנות, אילולא הרדיו. בזכות חופית הכירו את השם שלי והתחלתי לעשות עוד דברים, הנחיתי מסיבות חוף לצעירים, קריינתי פרסומות וג’ינגלים. כשעזבתי את חופית, מיד פנו אליי מרדיו דרום, שקיבל אז זיכיון חוקי, והתחלתי לשדר גם שם. זה התחיל בתכנית בוקר, שהגשתי ברוטציה עם ירון אילן, ולאחר מכן קיבלתי גם את תכנית הערב ‘חמסה’. בתום שנתיים הרגשתי שמיציתי את עצמי שם והגיע הזמן להמשיך הלאה. הגעתי לתל אביב, נכנסתי חזק יותר לתחום תצוגות האופנה והבאתי לאשקלון את הטופ של הדוגמניות שהיו אז בארץ”.

  5. המשטרה: עשרות תושבי הדרום נעצרו בחשד לאלימות וסחר באמל"ח

    1 Comment

    33 תושבי הדרום נעצרו הלילה במבצע שערכה המשטרה. העצורים משתייכים לרובד הפשיעה הגבוהה מתחום האלימות ועבירות אמל"ח, בין היתר מאזור באר שבע ואשקלון. עפ"י החשד העצורים או חלקם פגעו וסיכנו אזרחים חפים מפשע. "ביטחון האזרח הנורמטיבי עומד כל העת לנגד עיננו", הדגישו במשטרה.

    המבצע יצא לדרך, במעמד המפקח הכללי של המשטרה רנ"צ רוני אלשיך, ומפקד מחוז דרום ניצב מוטי כהן. האות ליציאה לשטח ניתן בתום תדרוך כוחות אשר מנו עשרות שוטרי, בלשי ולוחמי משטרת ישראל כשחלקם מלווים גם בכלבי משטרה המיומנים באיתור סמים ואמל"ח. עשרות השוטרים הגיעו לבתי עשרות החשודים בעבירות פליליות חמורות הכוללות עבירות אלימות, נשק והצתות ועצרו אותם.

    מפכ"ל המשטרה אלשיך בתדריך לפני היציאה לשטח. צילום: דוברות המשטרה

    במשטרת ישראל זיהו כי קיימת עלייה במתיחות בין ארגוני פשיעה שונים. על מנת למגר פעילות עבריינית זו, עלה צורך מבצעי לטיפול במחוללי הפשיעה. על כן, פעלה המשטרה בדרכים מגוונות תוך שימוש ביכולות מבצעיות וטכנולוגיות מתקדמות וזאת על מנת למנוע פגיעה בחפים מפשע מחד ולאסוף ראיות מפלילות כנגד החשודים, מאידך.

    ציוד שאיתו בוצעו העבירות. צילום: דוברות המשטרה

  6. "אתה צריך להיזהר": הוארך מעצרו של רופא הילדים שהגיע לפגוש קטין

    Leave a Comment

    רופא הילדים מהצפון שהגיע אתמול לפגוש קטין באשקלון ונעצר, הובא היום לבית המשפט לצורך דיון בהארכת מעצרו.

    עורך דינו ביקש לאסור את פרסום שמו של הרופא ובית המשפט נעתר לכך עד לדיון שיתקיים מחר בעניין. בנוסף, הורה בית המשפט להותיר את הרופא במעצר עד ליום רביעי, אז צפוי להתקיים דיון נוסף בהארכת המעצר.


    רוצים לדעת לפני כולם?

    לחצו כאן להורדת האפליקציה של "כאן דרום אשקלון" באנדרואיד

    לחצו כאן להורדת האפליקצייה של "כאן דרום אשקלון" באייפון


    אחד המעצרים הקודמים של ציידי הפדופילים

    אותו רופא ילדים, הגיע לאשקלון לאחר שיחות שקיים עם צייד הפדופילים, אבי דוביצקי, הנעזר בציידים מתנדבים. בשיחה עם "כאן דרום", מספר דוביצקי כי השיחות עם הרופא התקיימו כשבועיים ימים וכי בהתחלה הרופא הציג עצמו כמי שעובד בעבודה ביטחונית ולכן אינו יכול לחשוף את עצמו, "אל דווקא זה גרם לי לחשוד בו עוד יותר, כי אחד שעובד בביטחון לא יספר על זה", אומר דוביצקי.

     

  7. סאלח, פה זה אשקלון

    2 Comments

    “את יודעת, איפה שהבית שלך, זה בדיוק איפה שגרתי בתור ילד במעברה”, אמר לי נהג מונית שלקח אותי מהבית שלי בשכונת כוכב הצפון לתחנת הרכבת. “אחר כך העבירו אותנו פה ממול, לרמת אשכול, בדירות קטנות, משפחות של שבע ושמונה נפשות”. “ומה קרה אחר כך?” שאלתי אותו. “אחרי הצבא שכרתי דירה באפרידר. רציתי לגור שם. בתור ילד זה היה נראה לנו כמו שלך נראה לגור בסביון”.

    ד"ר תמה חלפין

    נזכרתי בשיחה הזאת כשצפיתי בסדרה “סלאח, פה זה ארץ ישראל”, המספרת את סיפור העלייה לארץ של המזרחים ויישובם בעיירות הפיתוח. עשר שנים אני גרה באשקלון. תושבת חדשה, לא נולדתי כאן, המשפחה שלי ממקום אחר, התגלגלתי הנה במקרה. עשר שנים מתגלגלים מסביבי שברי סיפורים של חברים אשקלונים ושל הוריהם על המעברה באשקלון, על המגורים בבתים ערביים נטושים, על המעבר לדיור קבוע ובתוך כך גם על הפערים וההפרדה שניכרו בעיר בין אנשי המעברה ובין אנשי אפרידר. ואף על פי שאשקלון מעולם לא הייתה עיירת פיתוח, “סלאח” הדהדה לי את הסיפורים הללו שאני שומעת פה בכל פינה.

    כשרציתי לכתוב על זה טור, אמר לי חבר (אשקלוני שמשפחתו הייתה מיושבי המעברות), “האשמות וזריעת פילוג זה מיותר”. הוא צודק כמובן, זה לגמרי מיותר. אבל הדחקה והכחשה מיותרות לא פחות. אני לא חושבת שיש כאן האשמות או פילוג. אשקלון מצטיינת בחיבור בין אנשים, בתמהיל אנושי מגוון של אנשים שחיים בשלום יחסי זה לצד זה וזה עם זה. אבל אשקלון גם מצטיינת במחיקת העבר שלה. היא עיר עם היסטוריה מפוארת שבקושי ניכרת על פני השטח שלה. העבר של העיר הזאת מוזנח. לא רק העבר הערבי-מוסלמי, שהקשיים להכיל אותו ברורים, גם העבר הקרוב. במרכז אפרידר, ליד מה שהיה בית העם, אפשר לראות שלטים שמספרים לנו על ראשית השכונה הראשונה בעיר. במוזיאון העירוני המצ’וקמק שלנו יש קצת היסטוריה עתיקה וקצת ציונות. אבל המעברה גם היא חלק חשוב מהסיפור, והמשפחות שהגיעו הנה מעיראק, ממרוקו, מתימן ומכל מקום אחר הן גם חלק מרכזי בהיסטוריה של העיר הזאת. וזו היסטוריה שאף אחד לא מתעד ואף אחד לא משמר.

    אשקלון התחילה משתי רשויות סמוכות ושונות: מצד אחד שכונת אפרידר החדשה ומן הצד השני המעברות שהוקמו סביב מג’דל הנטושה. גם אחרי שאוחדה אשקלון לכדי רשות מקומית אחת ב-1955, עוד ניכרו בה לאורך שנים ההפרדה והפערים בין האוכלוסיות. חלקם ניכרים עד היום. חלק מהבתים הערביים של מג’דל עוד שם, עדיין גרות בהן משפחות ששוכנו בהן בתקופת המעברות. העזובה וההזנחה של האזור הזה היא איומה; אין מדרכות ותאורת רחוב, אין פחי אשפה מסודרים, אין ספסלים, שלא לדבר על צמחייה. האזור כולו זרוע פסולת בניין ומהמורות. הבתים מתפוררים, הגדרות מאולתרות מיריעות פח, עצי תאנה וצמיגים שחורים תוחמים חצרות. זו החצר האחורית של אשקלון שמסתירה היסטוריה מפוארת של אנשים שחיו כאן בתנאים קשים, והם הבסיס לעיר שיש כאן כיום.

  8. "אני שומעת את הסיפורים ומנגבת את הדמעות"

    1 Comment

    אחד המערכים החשובים בבית החולים ברזילי הוא מערך פניות הציבור. זהו המערך שאליו מתנקזות ומגיעות כל התלונות, הטענות והבקשות של מטופלי המרכז הרפואי ובני משפחותיהם. וישנם לא מעט כאלה.

    את המערך הזה מאיישות שלוש נשים: איילת קדר, רוקסן קוזוקרו-ליפט ונטלי מיכאלשוילי. מעבר לטיפול בפניות וכדומה, הן גם דואגות לקיים פעולות מנע וסדנאות לשיפור השירות. “חשוב לנו לשפר את נושא השיח והשפה של הרופאים עם המטופלים”, מסבירה קדר. “מהסיבה הזו אנחנו מחדשים את תכנית העבודה בסדנאות לשיפור השירות, כולל סימולציות בצוותים, בשיתוף שחקנים מקצועיים”.

    זינוק של 300 אחוז בפניות

    בשנים האחרונות ביצע בית החולים ברזילי מהפכה בכל הנושא של פניות הציבור, עם יותר שקיפות ויותר פתיחות לקבל ביקורת. תוכנה שהושקה לפני כארבע שנים, ובה מופיעים הנתונים לגבי פניות הציבור, מגלה עד כמה גדל שיתוף הפעולה בין הציבור ובין המערך, “עד אז נספרו בין 250 ל-300 פניות מהציבור בשנה, ואילו כיום מדובר בלמעלה מ-900 פניות, מתוכן 200 מהן רק מכתבי תודה. בנוסף, הרחבנו דרכי שירות מגוונות: יצירת קשר טלפוני ופרונטלי, מיקום של תיבות שירות ליד כל מחלקה, עמוד פייסבוק מתקדם ושאילתות לגורמי צד שלישי, כמו עיתונאים שחוזרים אלינו עם השאלות הנוקבות. לשמחתנו, 90 אחוז מהפניות מטופל, ואנשים מרוצים. התוכנה יודעת לפלח את מקומות החוזקה שלנו,ואת נקודות התורפה”.

    צוות מנצח. ד"ר לוי עם צווות פניות הציבור והדוברות של ברזילי. צילום: מורן ניסים, צילום רפואי

    קדר ממשיכה לתאר את יתרונות המנגנון: “כדי לדעת מה לשפר אנחנו מעודדות את הציבור לפנות. הטלפון שלי, לדוגמה, מפורסם באתר, כך שכל אדם יכול להשיג אותי בכל שעה”.

    נתון נוסף מציג כי בשנת 2012 מספר ימי המענה לכל פנייה עמד על חודש, ואילו לאורך השנה האחרונה המספרים מציגים טיפול בפנייה כעבור חמישה ימים בלבד. הדבר מאפשר להנהלת המרכז הרפואי ללמוד מי המחלקה המככבת בפניות נגדה ומי השתפרה. “זה המנוף לשינוי”, אומרת קדר.

    האצבע הקלה על המקלדת

    “תחשבו שמאחורי כל אחד מהמקרים הרפואיים עומדים אנשים, ותחשבו על הצוות הרפואי והאחיות שפועלים בשבילכם. הם גם בני-אדם”, אומר ד”ר חזי לוי, מנהל המרכז הרפואי, שהצטרף אלינו לשיחה כדי לשתף מתוך היכרות עמוקה עם הצוות שלו. “הבנות חשות את הכאב של אנשים. הן מטפלות בפניות שנראות בהתחלה זעומות, ואז הופכות לגדולות ממדים. הן מצליחות לשמור על אורך רוח וסבלנות ואפילו מרגיעות אותי. האמפתיה והחמלה שלהן עצומות, יש תחושה של משפחתיות ואהבת האדם, ושלושתן ניחנו בזה”. המנהל מוסיף ושופך עליהן הערכה ואהבה רבה, “היכולת המחשבתית לצאת מהקופסה, ולא רק לתת תשובה, זו הדרך לפיה אנחנו מאדירים את הטיפול וסוגרים מעגל בשינוי. אני לא רק סומך עליהן, אני פשוט אוהב אותן”.

    הדבר שבעיקר מפריע לד”ר לוי הוא הקלות שבה אדם מרשה לעצמו לטנף על בית החולים, “קלות ההקלדה של אנשים ברשתות היא קשה. האמת נמצאת באמצע, לא רק בעינינו ולא רק בעיני הפונה”.

    נטלי ורוקסן בטקס חנוכת חדר המיון החדש. צילום: אורי קריספין

    לעתים הוא מתקשה להאמין לסיפורים ולתלונות וחושב “לא יכול להיות שזה מה שהאיש מספר! זה הזוי ודמיוני!" ועל כך הוא מעיד, "לא אחת אני צודק, אבל בדרך כלל הן צודקות יותר. זה לא משנה, כל עוד אנחנו נרתמים לברר, לטפל ולמצוא פתרון”.

    ד”ר לוי, שכיהן בעבר כקצין רפואה ראשי בצה”ל, מסתכל על הדברים בעין צבאית, וכך הוא מטפל גם בפניות ובתלונות המגיעות. אם דבר מתברר כנכון, הוא אינו נרתע מלנזוף במי שלא התנהל כפי שנדרש, “לא אחת נזפתי באנשי משאבי אנוש כששמעתי שהם מעבירים שיחות מאחד לשני מבלי באמת לתת פתרון אמיתי. ובמקרה אחר, רופא התבקש להגיע אליי לשימוע לצד משפחה של מטופל שהתלוננה שדיבר אליהם בצורה בוטה, ומיד אמרתי לו: ‘מי הסמיך אותך לדבר כך? זו אזהרה. פעם הבאה לא תהיה כאן!”

    מנגבת את הדמעות

    קדר, שמקבלת אליה את כל פניות הציבור, נאלצת לעתים להתמודד עם סיפורים ומקרים שגורמים לה להתרגש. בעבר היא סיפרה, “אני מחזיקה במגירה שלי חבילת טישו ומשתמשת בה לא מעט כדי לנגב את הדמעות. הסיפורים שמגיעים לפה לפעמים מרגשים מאוד”.

    הפניות המגיעות אליהן הן מגוונות, וישנן אוכלוסיות שהן יודעות כי מראש יש להעניק להן יחס מיוחד, כמו למשל ילדים על הספקטרום האוטיסטי. הם מגיעים כמה פעמים למחלקה לטיפול שיניים, השיניים שלהם אינן במצב טוב כי הם מתקשים לשמור על ניקיונן. “זכורה לי פנייה של אימא אחת”, מספרת קדר, “שהבן שלה סבל מכאבים. והרי טיפול שיניים שכזה מצריך הרדמה מלאה. הצלחנו לעשות יש מאין, וקבענו לו תור באופן מיידי”.

    ישנם גם מקרים שבהם הן יוצאות מגדרן כדי לסייע ועושות דברים שאינם שגרתיים. כמו במקרה שבו היה מדובר על אישה שילדה בבית חולים במרכז הארץ, ואחרי הלידה אושפזה בבית החולים ברזילי במחלקת נשים. האישה נדרשה לקבל טיפול אנטיביוטי דרך הווריד. “בעלה היה היסטרי כי האימא הייתה חייבת להניק את התינוקת. אז נתנו לתינוקת ולאבא חדר פרטי בבית הספר לסיעוד. ובכל פעם שהיולדת הייתה צריכה להניק, הורידו אותה עם כיסא גלגלים אל התינוקת”.

    פניות מגיעות אליהן לא מעט כשמדובר בביטול של תור לניתוח. הדבר קורה, לדבריהן, בשל אילוצים בניתוחים אלקטיביים שהוזמנו מראש, שבהם מטופלים נאלצים להיות בצום לקראת הניתוח. “לפעמים מבטלים למטופל את התור, מאחר שנכנס מקרה טראומה דחוף יותר. בדרך כלל המטופל מתלונן: ‘איך יכול להיות שמבטלים לי תור?’ אז תפקידנו להרגיע, ואנחנו מנסים לבדוק אם אפשר לדחות את הניתוח עוד לאותו היום או להזמין תור בפרק זמן קרוב תוך יום-יומיים”.

    איילת קדר. צילום: מורן ניסים, צילום רפואי

    מקרה חריג ורגיש במיוחד היה כאשר יולדת בחודש התשיעי לא קיבלה טיפול. "היא הגיעה לבית חולים עם מסמכים מזויפים, והתגלה שאבא שלה לא יהודי, ולכן שללו את אזרחותה, והיא שאלה אם נסכים לקבל אותה ללדת. ד”ר לוי אישר זאת למרות שאין לה כיסוי רפואי", מספרת קדר. וד"ר לוי מוסיף, "אמרתי לה, 'נעשה לך את כל הבדיקות ואת תלדי בברזילי', והיא ילדה פה על חשבוננו”, ומציין כי הוא המשיך לסייע לאותה האם גם מחוץ לכותלי בית חולים ופנה ישירות לשר הפנים דאז גדעון סער. “לא יכול להיות שהמדינה תתכחש למישהי ששירתה בצבא. ואחרי מאבק של שנה אישרו לה את האזרחות. הייתי מאושר, ואנחנו גאים שלקחנו על עצמנו את הטיפול הרפואי וגם את הסיוע האזרחי”.

    לזכותו של ד”ר לוי ייאמר כי מאז כניסתו לתפקיד הוא שינה את הגישה בכל הנוגע למקרים של טעויות וכישלונות, במקום להסתיר אותן או לטאטא אותן, מדווח עליהן ואף מדווח על המסקנות שהוסקו בעקבותיהן. “כשאנחנו שוגים, אנחנו נכתוב ‘סליחה, טעינו’ וניקח אחריות. היו מקרים כאלה, ואנחנו לא מתחמקים מהם”. הוא מציג דוגמאות שבהן נהג כך, כמו למשל במקרה שבו חולה עברה בדיקה ברנטגן ומצבה הסתבך באופן פתאומי, כנראה בעקבות אלרגיה לחומר ניגוד. “מנהל המחלקה רץ לטפל בה, אך לצערנו היא נפטרה. יצאתי באופן יזום לתקשורת, עמדתי ולקחתי אחריות. ולמחרת כל בית החולים עצר פעילות, כמו שבצבא עוצרים אימונים, הכול כדי לעשות הפקת לקחים”.

    עבודה מסביב לשעון

    כאמור, צוות מערך פניות הציבור של ברזילי כולל שלוש בנות חייכניות ועוצמתיות שעושות בעצמן גם את הפעילות השוטפת של דוברות המרכז הרפואי. “אנחנו צוות אחד ופועלות כמו חברות”, אומרת איילת קדר. קדר, המכהנת גם כדוברת המרכז, היא בת 46, נשואה לגידי ואימא לשלושה ילדים: רותם, עומרי ואגם. קדר למדה תואר ראשון במדעי החברה והרוח ותואר שני במדיניות ומינהל ציבורי במרכז הבין-תחומי הרצליה. בנוסף, היא עברה קורס יחסי ציבור ודוברות של בר אילן ורוצה בעתיד ללמוד משפטים. היא גרה בהר אדר, ליד ירושלים, ונוסעת כל יום במשך שעה ורבע לאשקלון. “אני יוצאת בשעה שש בבוקר לעבודה. בלי התמיכה של בעלי לא הייתי פה. הוא מכין כריכים ומפזר את הילדים בגנים. יש חלוקה טובה בינינו, אם אני צריכה להישאר עד מאוחר, אז הוא יגיע”.

    ד"ר חזי לי ודוברת ברזילי, איילת קדר

    קדר מספרת כי העבודה שלה לא מסתיימת כשהיא יוצאת משערי בית החולים. כשהיא נכנסת לאוטו וחושבת לשמוע מוזיקה ולהירגע, אז בדרך כלל נכנסות עוד שיחות ולעתים היא משלמת על כך מחיר משפחתי, “הילדים אומרים ובצדק: ‘איפה הרוגע שלך?’ או ‘את כל היום בטלפון, אולי תישארי כבר בעבודה?’ זה עצוב לי”, היא מתוודה. “אני רוצה שאנשים בברזילי יאמינו בנו ויראו מה אנחנו עושות בשבילם ולצאת מפה עם סיפוק. אנשים כבר למדו להכיר אותנו, ואני מרגישה שאוהבים אותי פה”.

    העובדת השנייה במערך פניות הציבור והדוברות היא רוקסן קוזוקרו-ליפט, תושבת אשקלון, נשואה לרונן. גם היא אימא לשלושה: אופיר, חייל בן 19, עמית, בן 17, ושני, בת 13. היא למדה תואר שני במינהל מדיניות ציבורית ולימודי הסמכה בדוברות, יחסי ציבור וניהול השירות דרך משרד הבריאות. “התחלתי בתפקיד הדוברות, עברתי לתפקידים אחרים, כמו סקרי שביעות רצון. אחרי הלידה של הילד הראשון עזבתי את הדוברות בגלל השעות והאינטנסיביות, וכשהוא קצת גדל חזרתי”. קדר אומרת כי קוזוקרו-ליפט “היא המאזנת והמרגיעה בינינו, ועדיין היא יודעת להיות אסרטיבית כשצריך”.

  9. עדן אדר בביקור מולדת לכבוד החג

    Leave a Comment

    אז מה הסטורי של עדן אדר בישר לנו השבוע? הדוגמנית שאמרה שלום ולא להתראות לתפריט הבשרי הרימה פוסט שהיא חוזרת לארץ, כמובן שאנחנו מתרגשים לבואה ומכינים זר של פטרוזיליה ועלים של חסה

  10. רופא ילדים מהצפון נעצר כשהגיע לפגוש קטין באשקלון

    Leave a Comment

    ציידי הפדופילים של אבי דוביצקי הצליחו להביא למעצרו של רופא ילדים מצפון הארץ שהגיע עד לאשקלון כדי לפגוש קטין בן 15.

    מעצרו של הרופא, בשנות ה-60 לחייו, בוצע באשקלון בעת שהחשוד הגיע למקום המפגש אותו קבע לאחר שיחה ברשת האינטרנט עם הנער. ציידי הפדופילים נוהגים להתחזות לנערים ולשוחח בצ'אטים עם אנשים שונים ואז להביא אותם למקום מפגש וכשהם מגיעים, ממתינים להם במקום הציידים יחד עם שוטרים שעוצרים אותם.


    רוצים לדעת לפני כולם?

    לחצו כאן להורדת האפליקציה של "כאן דרום אשקלון" באנדרואיד

    לחצו כאן להורדת האפליקצייה של "כאן דרום אשקלון" באייפון


    דוביצקי שכבר ראה הכל בחייו ושמע על כל סוגי האנשים שנעצרו מכל שכבות האוכלוסייה ומכל המגזרים, נדהם אף הוא מכך שמדובר בלא פחות מרופא ילדים מצפון הארץ שעובד עם ילדים דרך קופות החולים השונות.

    'צייד הפדופילים' אבי דוביצקי. צילום: ג'ני גפטר

    "החשוד הועבר לחקירה בתחנת המשטרה באשקלון ומחר תבקש המשטרה להאריך את מעצרו", נמסר מהמשטרה.

  11. "הלילות והימים חשוכים לנו": משפחת מנגיסטו מול בית ראש הממשלה

    Leave a Comment

    משפחת מנגיסטו הקימה עכשיו בחג החירות, אוהל מחאה מול ביתו של ראש הממשלה כדי להזכיר לו שהגיע הזמן להחזיר את אברה הביתה.

    אוהל המחאה של משפחת מנגיסטו בירושלים

    "אנחנו פה מול בית ראש הממשלה להזכיר לו שאנחנו חוגגים עוד חג בלעדי אברה", אמר האח אילן מנגיסטו. "לצערי 3.5 שנים שאנחנו לא יודעים מה איתו ולא יודעים מה מצבו. מדינה מתוקנת  צריכה לדאוג לחייו ולגורלו של אזרחיה, לצערי אנחנו לא רואים מספיק מאמצים שנעשים על ידי הממשלה ולכן אנחנו פה כד להזכיר לראש מהמשלה וחברי הקבינט שהפקרתם את אברה והגיע הזמן שישוב הביתה". צפו בדבריו:

    גם האב איילין מנגיסטו פרסם סרטון ובו אמר "לא חמאס ואל ממשלת ישראל, אף אחד מהם לא אמר אם האו נמצא או לא. הכל סגור וחשוף מכל הכיוונים. אני מבקש מכל מי שיכול להגיע, לבוא ולהיות לצדנו ולתמוך בנו". צפו בדבריו:

  12. ביומיים האחרונים: שני כלי שיט חולצו מול חופי אשקלון

    Leave a Comment

    עם בוא חג האביב, החלו המוני ישראל לפקוד את חופי הים גם באמצעות כלי שיט. אלא שבשני מקרים, נאלץ השיטור הימי להיחלץ לעזרתם של בעלי כלי השיט.

    היום בסמוך לשעה 15:00 התקבלה קריאה למוקד 100 של המשטרה במהלכה דיווחו שלושה צעירים על כך שהם נמצאים בסירה מול חוף הדתיים באשקלון וכי המנוע שלה שבק והעוגן ניתק ולא נותר דבר שיבלום את היסחפות הסירה. צוות שיטור ימי יצא מיידית למקום, איתר את הסירה בים ולאחר מספר פעולות מקצועיות בים הם קשרו אותה לספינה המשטרתית וגררו אותה למרינה באשקלון.

    במקרה אחר שאירע אתמול אחה"צ, התקבלה הודעה על כך שרוכב אופנוע ים נפל מהאופנוע וכי הכלי ממשיך לשייט לבדו בהפלגה עצמאית, בחוף הים באשקלון. צוות שיטור ימי לכיש יצא מיד למקום והבחין באופנוע הים ללא משיט עליו שהוא נע בסיבובים, במרחק מה ממנו הבחינו במשיט בין הגלים, שוטרי משטרת ישראל ביצעו גישה לאדם בים, והרימו את המשיט לספינה.

  13. הלך לעולמו משה מנדל, ניצול השואה שפעל למען הניצולים

    4 Comments

    משה מנדל, אחד מהפעילים הידועים בעיר למען ניצולי השואה, הלך היום לעולמו לאחר מחלה.

    מנדל בן 83, הקים וייסד את הסניף המקומי של עמותת "יש" הפועלת למען למען ילדים ניצולי שואה. לפני כשנתיים הוא פרש מניהול העמותה.

    הלוויתו של מנדל תתקיים הערב בשעה 20:00 בבית העלמין בגבעת ציון.

    מנדל מקבל אות הוקרה על פעילותו. צילום: ניסן ראובני

  14. כל הפעילויות לחול המועד באשקלון והסביבה: לילדים ולמבוגרים

    Leave a Comment

    פסח על הים

    פעילויות פסח חינמיות במרינה מול באשקלון

    מרינה מול. קרדיט: אבישי פינקלשטיין

    מתחם המרינה מול, שנפתח באוקטובר 2017, הינו מתחם עכשווי וטרנדי, הממוקם על שפת הים במרינה באשקלון בהמשך לטיילת הסי-פארק וטיילת בר כוכבא. המתחם מתפרש לאורך כמה קילומטרים וממוקם מול שובר גלים, יאכטות עוגנות ומהווה נקודת ריענון חדשנית מבחינה עיצובית בסביבת המרינה. מרינה מול הוא בבעלות חברת הכשרה, חברה לביטוח בע”מ. המרינה מול, שהוא מתחם הבילוי והפנאי החדש באשקלון, מציע פעילויות פסח חינמיות לכל המשפחה לאורך חול המועד פסח.

     ראשון 1.4

    ננסי ברנדס. יח"צ

    11:00 – בייבלייד בהנחיית OMG המדליקה שמגיעה במופע פופ מגניב. בסיום המופע תוכלו לשחק וליהנות בזירות בייבלייד מדליקות עם הבייבלייד שלכם.

    20:00 – ננסי ברנדס מארח את נגן הבוזוקי אריס לחגיגה יוונית בשילוב זמר עברי.

    שני 2.4

    14:00-10:00, 19:00-16:00 – פסטיבל קופיקו מבית איוונטים הפקות. בפסטיבל יהיו שלוש עמדות קופיקו, ובהן סדנת יצירה, פינת איפור וקעקועים, ביתן היתולי, קליעה למטרה ושאלון טריוויה.

    11:00 – מתחם פליימוביל. הדמויות האהובות של פליימוביל מתעוררות לחיים בחגיגה מוזיקלית וקסומה לכל המשפחה.

    17:00 – החברים של חזיזה. ההרכב המוזיקלי מנגן אלתורים וביצועים מעניינים לשירים מוכרים שכל הכנסותיהם מתרומות מיועדות לרכישת סלי מזון למשפחות מעוטות יכולת.

    שלישי 3.4

    קופיקו. יח"צ

    14:00-10:00, 19:00-16:00 – פסטיבל קופיקו מבית איוונטים הפקות. בפסטיבל יהיו שלוש עמדות קופיקו, ובהן סדנת יצירה, פינת איפור וקעקועים, ביתן היתולי, קליעה למטרה ושאלון טריוויה.

    רביעי 4.4

    11:00 – רועיקי מצחיקי מארח את מר וגברת פליידו. מופע קורע מצחוק שבו תפגשו את דמויות הבצק המצחיקות בחגיגה קסומה לכל המשפחה.

    20:00 – ננסי ברנדס מארח את סלבניה הזמרת הברזילאית בקרנבל ישראלי-ברזילאי.

    במהלך כל חו”ל המועד

    במהלך החג בימים ראשון עד שבת 7-1.4.18 הפעלות לילדים ולכל המשפחה. בין היתר מתנפחים לאורך כל היום בשעות 22.:00-10:00

    מרינה מול, הנמל 9, אשקלון, לפרטים: מרינה מול-Marina Mall בפייסבוק או באתר WWW.MARINA-MALL.CO.IL

    פסח מסורתי

    אירועי חג הפסח למגזר החרדי-דתי באשקלון

    זה לא סוד שעל התפקוד הבריא של התרבות התורנית מנצח המשנה לראש העירייה שי עמירה, שעושה את עבודתו נאמנה לטובת הציבור, ומה שעומד אל מול עיניו הוא עשייה. ומהעשייה הזאת הציבור הדתי והחרדי בעיר אשקלון עומד ליהנות גם השנה  באירוע חג הפסח ואפילו קצת קודם לכן.

    הדייג ודג הזהב

    ביום שלישי 3.4 יתקיים המחזמר “הדייג ודג הזהב” לכל המשפחה מבית אנדרדוס בהיכל התרבות. מחיר כרטיס להצגה המדהימה במכירה מוקדמת בקופות ההיכל או באתר: 20 שקלים, וביום המופע: 30 שקלים בלבד.

    שלישי 3.4, בשעה 10:00, היכל התרבות אשקלון

    יובל טייב בהיכל

    יובל טייב

    בשלישי 3.4 בשעה 20:00 יתקיים מופע של ענק הזמר יובל טייב ולהקתו במרכז הקהילתי אלוני ציון. המופע יתקיים בהפרדה מלאה כשאר האירועים של התרבות התורנית. מחיר הכרטיס: 20 שקלים בלבד דרך המרכז הקהילתי.

    שלישי 3.4, בשעה 20:00, המרכז הקהילתי אלוני ציון

    הרבנית ימימה מזרחי

    ברביעי 4.4 ייערך מופע ענקי של הרבנית האהובה ימימה מזרחי והאחיות כליפא בהיכל התרבות לנשות אשקלון. מחיר כרטיס במכירה מוקדמת: 30 שקלים, ביום המופע40  שקלים. 20:00

    רביעי 4.4, בשעה 20:00, היכל התרבות אשקלון, רכישת הכרטיסים דרך אתר ההיכל ובקופות ובאמצעות נשות הקשר: לבנת  058-7766261, שרה – 054-8434434

    ילדים עפים פה

    ההצגה פיטר פן בהיכל

    בשלישי 3.4 בהיכל התרבות תתקיים ההצגה "פיטר פן – בחזרה לארץ לעולם לא".

    פיטר פן מלמד אותנו לעוף וסוחף אותנו למסע קסום בכוחן של מחשבות טובות. הוא מנצח את הוק המרושע בתחכום ושובבות ומנהיג את כל הילדים האבודים והלא-אבודים אל עולם שבו הלב מכתיב את מעשינו. הילד הנצחי, שסיפורו שובה הלב הפך לקלאסיקה, חוזר השנה אל הבמה בגרסה חדשה, קצבית ומעודכנת שתישא בעזרת מעט אבק פיות את הילדים הצעירים והילדים המבוגרים אל אי של הרפתקאות, גיבורים, שודדי ים, אינדיאנים ובנות ים. בעזרת קסם התיאטרון, בתפאורה ובתלבושות מרהיבות, במוזיקה מקורית ומכשפת נצא מהמציאות הגשומה של לונדון אל ארץ לעולם לא.

    בימוי: ירון כפכפי; משתתפים: מתן שביט, נעה גורן, מתן קליגר, ליאור כהן, אור משיח , דוריס נימני, ניר ברק, יובל דרוויש.

    שלישי 3.4, בשעה 17:30, היכל התרבות אשקלון

    פסטיבל יציאת מצרים החמישי

    שחזור חווייתי של יציאת מצרים, מופע של האופרה הישראלית ועוד ביד מרדכי

    יציאת מצרים ביד מרדכי. צילום: גלעד קוולרציק

    מחלקת תיירות קיבוץ יד מרדכי מזמינה אתכם לשחזור חווייתי של יציאת מצרים: מתלבשים כמו בני ישראל, חוצים את ים סוף ויוצאים למסע מלא בסיפורים וחוויות.

    בנוסף לכך, מופע של האופרה הישראלית באתר שחזור הקרב, פעילות בבית הדבורה והדבש, סיור על הטרקטור הקיבוצי, ביקור בבית האוסף “קיבוץ של פעם”, הפעלות לילדים ועוד.

    קיבוץ יד מרדכי ממשיך במסורת ומזמין את הקהל הרחב לפסטיבל יציאת מצרים החמישי, פסטיבל מיוחד וחווייתי שיתקיים בכל ימי חול המועד. בשמורה הסמוכה לקיבוץ, על רקע נוף קדומים, יצאו המשפחות יחד עם מדריכים לשחזור האירועים שחוו בני ישראל במסלול יציאת מצרים. הם יתלבשו כבני ישראל ויצאו אחר משה רבנו למסע במדבר. במהלך המסע יחצו המשתתפים את ים סוף, יטפסו על ההר ועל הדיונה, כשברקע ישמעו את סיפור יציאת מצרים.

    בנוסף לפעילות זו, ייהנו המבקרים מפעילות מתוקה בבית הדבש והדבורה. שם ניתן לצפות בעבודת הדבוראי ובחיי הדבורים בכוורת, ללקק דבש טהור ולהכין נרות עשויים דונג דבורים.

    בנוסף, מוזמנים המבקרים להשתתף בסיור מיוחד ברוח הקיבוץ על עגלה רתומה לטרקטור, שתוביל אותם לתחנות מלהיבות ברחבי הקיבוץ, ובהן: הרפת הקיבוצית, הפרדסים, אתר שחזור קרב תש”ח ועוד. לאחר מכן יבקרו המשפחות ב”בית קיבוץ של פעם”, שבו תתקיים פעילות חווייתית, “ארץ-ישראלית ונוסטלגית על ראשית חיי הקיבוץ.

    במהלך כל חול המועד (מלבד יום 4.4) יוכלו המבקרים ליהנות מכניסה חינם לאתר שחזור הקרב המחודש. באתר יוכלו הילדים לזחול בין תעלות הקשר המקוריות, לטפס על הטנקים שבמקום ולטייל בין הנופים המרהיבים המקיפים את הקיבוץ.

    יציאת מצרים ביד מרדכי. צילום: גלעד קוולרציק

    ביום רביעי 4.4 יגיעו לאתר שחזור הקרב ביד מרדכי סולני האופרה הישראלית, ויפתיעו את קהל המטיילים במופעי אופרה פתוחים וקלילים עם מיטב קטעי האריות והשירה הפופולריים מעולם האופרה, מחזות הזמר וגם קלאסיקות ישראליות בביצועים מיוחדים.

    הפעילות תתקיים בכל שעה עגולה משעה 11:00 ועד 14:00 ההשתתפות מותנת ברישום מראש. וייתכנו שינויים בשעות יש להתעדכן בסמיכות למופעים.

    הפעילות מתקיימת בשיתוף עם המועצה לשימור אתרים ומשרד המדע התרבות והספורט.

    לפרטים, תיירות יד מרדכי: 08-6720559, 052-3923104, www.facebook.com/tourym, tym.co.il

    חול המועד פסח, ימים ראשון-שבת  7–1.4, בשעות 09:30-16:00, קיבוץ יד מרדכי

     

  15. התקופה הלאומית: מפסח ועד יום העצמאות

    Leave a Comment

    השרב הגיע לאזורנו, שעון הקיץ כבר כאן, פריחה אביבית ברחוב, והבית הפוך בניקיונות יסודיים. כן, חג הפסח הגיע אלינו בקול תרועה, ולקראת עריכת סדר כהלכתו – שבו כולנו נחגוג עם משפחותינו ונשיר “מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?” – זה בדיוק הזמן לסדר גם את מה שנדרש בחיינו האישיים, החברתיים והלאומיים, זה זמן לביעור חמץ כהלכתו לא רק בביתנו הפרטי.

    ברק חדריאן

    אני מכנה את הזמן הזה “התקופה הלאומית”, תקופה שמתחילה בחג הפסח, שבו הפכנו מבני ישראל לעם ישראל. לאחר החג השני, היום שבו על פי המסורת אירעה קריעת ים סוף לשניים, אנו מציינים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה. השואה היא אירוע טראומטי לעם היהודי שבו שישה מיליון יהודים הושמדו, שליש מיהודי העולם. לאחריו חל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, שבו אנו זוכרים את הבנים והבנות שלחמו על הארץ ובזכותם אנו כאן. ומיד לאחר מכן – יום העצמאות, היום שבו הוקמה המדינה, האירוע המשמעותי ביותר לעם היהודי מאז תקופת התנ”ך.

    חג הפסח מביא איתו הרבה אופטימיות. יש אתוס מאוד גדול מאחורי ההגדה וקיום הסדר, בסופו של דבר הוא מסמל את הפיכתנו מאנשים משועבדים לעם ישראל, את השחרור מעבדות לחירות של עם ששאף להגיע לארץ המובטחת. כאן החלה הלאומיות שלנו והרצון שלנו לחיות בזכות עצמנו, שאיפה שלא זנחנו עד הקמת מדינת ישראל. זוהי הפעם הראשונה שבני ישראל הפכו מיחידים לאומה, ומצווה עלינו לזכור את סיפור יציאת מצרים ולספרו, סיפור שהוא חלק הכרחי בחיבור לעתיד שלנו, להיותנו בני חורין בארצנו.

    הרבה תהיות עולות בי לנוכח המאורעות המסופרים בהגדה. כמו איזו מנהיגות אנחנו צריכים? האם כעיר אחת אנחנו מסוגלים להתמודד עם האתגרים הקיימים ולקוות למציאות טובה יותר? חשוב שננתב זאת למקום חיובי כדי שנלמד מהטעויות שלנו עצמנו, בטח כציבור שלם: עלינו להטיל ספק, לשאול את השאלות הנכונות ולא לוותר על עתיד טוב יותר.

    משל ארבעת הבנים רלוונטי מתמיד: האם נקבל תכתיבים, נעצום עיניים מול עוולות חברתיות, ניתן להתעמרות לעבור או שנעמוד בפרץ ונילחם על עקרונות ועל ערכים חברתיים שאמורים להנחות אותנו? לפעמים זה אפילו תופס אותי ברחוב ואני שם לב לדברים הקטנים, למשל כשאני נוהג, ומהרכב לפניי משליכים לכלוך או סיגרי – ואני תוהה: מניין זה מגיע?

    חגיגות לאחר הכרזת המדינה. צילום: PINN HANS

    השנה נציין 70 שנה למדינת ישראל. זהו מאורע היסטורי בקנה מידה עצום. כשדוד בן-גוריון הקריא את מגילת העצמאות בה’ באייר תש”ח, דמעותיהם של רבים זלגו מהתרגשות, ויחד עם זאת הם ידעו שמחכה להם תקופה קשה: מלחמה על הארץ, עוני ומשאבים דלים. במאבק עיקש הגענו לאן שהגענו, מדינה קטנה אשר קלטה עלייה של מיליונים של יהודים שעלו מכל קצוות תבל, התקבצו מכל הגלויות לחיות כעם אחד בארץ ישראל. מאירופה, ארצות ערב, פרס, אמריקה ואתיופיה – כולם חלמו את אותו החלום, אבל לפעמים טופחת על פנינו מציאות שונה.

  16. סוגרים חג: האנשים שעובדים בליל הסדר

    Leave a Comment

    סמל מאיר עמר, לוחם אש

    מאיר עמר.

    “אני בן 30, גר באשקלון, נשוי ואבא לשני ילדים. עובד כלוחם אש כבר שש וחצי שנים ורואה בעבודה שלי בתחנת הכיבוי באשקלון שליחות. אנחנו שומרים על האזרחים תמיד ונמצאים עבורם זמינים וערוכים בכל עת. ברגע שהתחלתי את העבודה הזאת הבנתי שהצרכים והנוחות שלי עברו למקום השני, אני כאן קודם כול כי אני מופקד על הצלת חיי אדם, וזה מה שעומד לנגד עינם של כל הלוחמים”.

    מתי ידעת שאתה עושה את ליל הסדר בתחנה?
    “האמת שבגלל שהמשמרות שלנו הן קבועות 24/48, אז אני כבר יכול לדעת שנה מראש איך ייראו המשמרות שלי, ולכן ידעתי מספיק זמן מראש שאת ליל הסדר אני עושה בתחנה, זה יוצא שגם חג שני אני בעבודה”.

    מאכזב לא להיות עם המשפחה?
    “לא, ידעתי מראש לאן אני מתגייס וזאת שליחות. חג או לא, תמיד יש מישהו שצריך להיות על המשמר ולתת מענה בעת אירוע חירום, ויצא שזה אני. החג הזה קצת שונה עבורי מחגים קודמים כי הילדה הבכורה שלי קצת גדלה, היום היא הרבה יותר מבינה ורציתי לשבת לידה להסביר לה על החג ועל המנהגים, אבל העברתי את התפקיד הזה לאימא שלה. מזל שאשתי לצדי, תומכת ומעודדת. לילדה עדיין לא סיפרתי שאני לא אהיה איתה, אני לא רוצה שהיא תתאכזב כל כך הרבה זמן לפני”.

    יצא שעשית ליל סדר בתחנה?
    “בוודאי. במהלך השנים שאני עובד יצא כבר שעשיתי את כל החגים כאן. את כיפור עשיתי כבר ארבע שנים ברצף. בליל הסדר ועד העובדים דואג לנו לארוחה מפנקת ושולחן החג נראה ממש כמו בבית, עם כל המנהגים והשירים. אנחנו מאוד מגובשים, ואם כבר לא לעשות חג בבית – אז לעשות אותו בתחנה”.

    משמרת של ליל שימורים. צוות לוחמי האש של אשקלון

    היו קריאות באמצע הארוחה?
    “יש מקרים, ואז אנחנו כמובן עוזבים הכול ונותנים מענה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהגיד שהרבה פעמים אנשים לא נזהרים במהלך שריפת החמץ וגורמים לשריפות שעלולות להימשך גם יומיים-שלושה, שבהם אנחנו מוצאים את עצמנו בשטח. אז זה הזמן לפנות לכולם ולבקש לנהוג בזהירות כדי שיהיה לנו חג רגוע ושקט”.

    יש כבר תכניות לחול המועד?
    “אני כבר למדתי שבעבודה כמו שלנו אסור לתכנן תכניות, כי אתה אף פעם לא יודע מה עלול לקרות. אבל הכוונה היא כמובן להיות כמה שיותר עם אשתי והילדים”.

    רס"ר קיריל לרין, שוטר בתחנת אשקלון

    קיריל לרין. "האזרחים חוגגים ויש מי ששומר עליהם"

    “אני נשוי ואבא לילד בן שנה ושלושה חודשים. משרת בתחנת המשטרה באשקלון כבר ארבע וחצי שנים”.

    מתי ידעת שתחגוג את ליל הסדר בתחנה?
    “כשבוע לפני החג הודיעו לי המפקדים שלי שאני אחגוג את ליל הסדר בתחנה. זה לא קל לדעת שאני משאיר את המשפחה שלי לחגוג את החג בלעדיי, אבל יחד עם זאת, העבודה שלי היא מבחינתי שליחות. הסיפוק שלי הוא מכך שאני יודע שהאזרחים חוגגים, ויש מי ששומר עליהם והם יכולים להרגיש בטוחים וליהנות מחג החירות”.

    איך הגיבו בני המשפחה?
    “הכנתי את אשתי ואת ההורים שלי מראש שהם לא יזכו לראות אותי בליל הסדר. עבורם זה לא פשוט, כי ברור שכולם רוצים לחגוג את החג ביחד ולא בהרכב חסר. אבל המשפחה שלי מכירה היטב את העבודה שלי ואת כל מה שכרוך בכך ובעיקר את החשיבות שלה, ולכן הם מבינים את הצורך הזה ומקבלים אותו”.

    המשפחה מבינה את הצורך ומקבלת אותו. קיריל לרין

    כבר יצא לך לעשות את ליל החג בתחנה?
    “כן. לפני שנתיים נאלצתי לצאת לעבודה בזמן הארוחה. כשכולם ישבו מסביב לשולחן, אני קמתי, התארגנתי, לבשתי את המדים ויצאתי לעבודה. באותה משמרת זכינו לעזור למשפחה נחמדה שהייתה בדרכה לארוחת החג מחוץ לעיר והייתה מעורבת בתאונת דרכים על כביש 4. למזלם ולשמחתנו, לא היו נפגעים, אבל הרכב שלהם הושבת ולא היה להם איך להגיע. נרתמנו למשימה וסייענו להם להגיע ולחגוג עם בני משפחתם”.

    איך נראה ליל הסדר בתחנת המשטרה באשקלון?
    “האווירה משפחתית ונעימה. אנחנו משתדלים לשבת ישיבה קצרה ומועילה סביב השולחן על מנת להרגיש את החג, אבל במקביל כל הזמן קשובים למה שמתרחש בחוץ ודרוכים לכל אירוע”.

    דרוכים לכל אירוע. אילוסטרציה: דוברות המשטרה

    יש בכלל עבירות בליל הסדר או שגם הפושעים חוגגים?
    “יש עבירות כל הזמן ובכל חג. בעיקר מדובר בעבירות של מנוחה לשכנים כי אנשים חוגגים אל תוך הלילה וקצת שוכחים את החוקים. בהחלט יש גם פושעים שלא חוגגים ודווקא מנצלים את העובדה שאזרחים רבים עוזבים את בתיהם והולכים להתארח כדי לפרוץ. חשוב לי ציין גם את עניין האלכוהול, אנשים חוגגים ושותים ואחר כך עולים על ההגה בדרך חזרה הביתה. אתם מסכנים את עצמכם, את המשפחה שלכם וגם נהגים ואזרחים אחרים. תעשו את הכול כדי שנעבור את החג הזה בשמחה ובשלום”.

    רס”ר פיני כהן, סוהר בכלא שקמה

    פיני כהן. "התבאסתי אבל עושה זאת באהבה מאוד גדולה"

    “אני בן 34, נשוי ואבא לשניים. התגייסתי לשירות בתי הסוהר לפני ארבע שנים אחרי שסיימתי שירות בצבא קבע. הגעתי לשב”ס מתוך רצון לתרום ולהבין את הצד השני. אני חלק מגוף האמון על שלומם וביטחונם של האסירים, ואני עושה את זה מתוך רצון לשפר את החברה שבה אנחנו חיים. אני משתדל לשמש עבורם דוגמא ומודל, לתת להם אופק חדש ורצון לשאוף למקום טוב יותר”.

    מתי ידעת שאתה עושה את ליל הסדר בשקמה?
    “בערך שבועיים לפני החג הבנתי שאני במשמרת. בהתחלה התבאסתי, אבל מהר מאוד הבנתי שנכון שזה לא כמו בבית, אבל אני עושה את זה באהבה מאוד גדולה ומתוך הבנה מלאה שאני נמצא במקום שבו צריכים אותי. זאת כמובן גם לא הפעם הראשונה, וכבר לפני שלוש שנים עשיתי ליל סדר בעבודה. אני בא מרקע דתי, אז בהתחלה זה היה מאוד מוזר עבורי, אבל כולם תמכו ועזרו לי להבין שזה כמעט כמו בבית. אמנם המנהגים אחרים, וזה לא נראה דומה, אבל התחושה היא של משפחה שחוגגת יחד. אשתי תחגוג עם הילדים אצל אימא שלה, ואני בטוח שיהיה להם שמח”.

    פיני כהן. ישלים בחול המועד את מה שהחסיר בליל החג

    איך נראה חג החירות בתוך כותלי בית הכלא?
    “בגדול, האסירים נשארים בהרכב הקבוע שלהם בתוך התאים. לפעמים יש אישור מיוחד לאחד שני תאים, כדי שיחגגו ביחד. הם מנסים להרגיש את החירות בין חומות הכלא, וזאת אכן סיטואציה מורכבת. אבל החג הזה מפיח באסירים סוג של תקווה, והם מבינים שבמוקדם או במאוחר גם הזמן שלהם יגיע. אנחנו נחגוג בחדר האוכל של בית הכלא, עם שולחן ערוך מלא בכל טוב ועם כל המנהגים. יש אצלנו גם סוהרים שאינם יהודים, וכולם לוקחים חלק ומכבדים אחד את השני”.

    חדר האוכל בכלא שקמה. הכל מוכן גם לסוהרים וגם לאסירים

    יש לך כבר תכניות ל-48 השעות שבהן תהיה בבית?
    “כמובן, להיות עם המשפחה ועם הילדים, להשלים איתם זמן איכות וליהנות מהחופש כמה שיותר”.