הסתדרות האחים והאחיות הודיעה היום כי החל ממחר בשעה 7:00 תתקיים שביתה כללית של מערכת הבריאות וכי בתי החולים ומרפאות של קופות החולים יעבדו במתכונת חירום. "האחים והאחיות בישראל אינם עובדי כפייה, ולא ייתנו עוד יד לעבודה מחוץ לתקנים ולרישיון, למטלות, נהלים ובקרות ללא תוספת כח אדם וללא תוספת שכר בהתאם", נמסר מההסתדרות.
השביתה תתקיים גם בבית החולים המקומי "ברזילי" ומשם נמסר כי "בית החולים עושה כמיטב יכולתו על מנת שהחולים לא יפגעו והשירותים הדחופים יתקיימו כסדרם. חולים שלא הודיעו להם פרטנית לא להגיע יכולים להגיע כרגיל לבית החולים".
הפגנת האחיות. צילום: אוליביה פיטוסי
בהסתדרות האחיות מפנים אצבע מאשימה למשרדי הבריאות והאוצר וטוענים כי הם האחראים הישירים לכך שהמחלקות בבתי החולים עלו על גדותיהן והמסדרונות ממשיכים להתמלא בחולים ובמיטות מעבר לרישיון החוקי שמשרד הבריאות עצמו העניק. "משרדי הבריאות והאוצר הם האחראים הישירים לתורים הבלתי נסבלים בקהילה ובריאות הציבור. תורים הפוגעים בבריאותם של כל אזרח במדינת ישראל. התנהלות זו יוצרת עומסים כבדים על האחיות ופגעה ביכולתן לספק טיפול הולם ובטוח למטופלים. על אף כל זאת האחיות המשיכו לתת 200% מעצמן, על מנת לתת טיפול ראוי ובטוח לאזרחי ישראל".
תחנת אחיות. למצולמת אין קשר לכתבה. צילום: מורן נסים. צילום רפואי, ברזילי
יו"ר ישראל ביתנו, ח"כ אביגדור ליברמן, סייר היום באשקלון וקיים מסיבת עיתונאים בכניסה המרכזית של העיר בדיוק היכן שבנימין נתניהו, אז יו"ר האופוזיציה, הבטיח לפני 10 שנים "למוטט את שלטון החמאס".
ליברמן פתח את דבריו בציון התשדיר ההוא ואמר: "אנחנו נפגשים כאן לא במקרה, כאן ב- 3.9.09, עמד בנימין נתניהו ונתן הצהרה בה הבטיח למוטט את שלטון החמאס", אמר ליברמן ואז הציג את הסרטון של נתניהו מבטיח:
"התשדיר הזה שודר בקמפיין 2009", אמר ליברמן. "מה ראינו אתמול? ומה ראינו היום? כבר לא השליח הקטארי, אלא העוזר של השליח הקטארי מגניב כסף לרצועת עזה, לארגון הטרור חמאס, ואותו בנימין נתניהו משלם כופר, משלם דמי פרוטקשן לארגון טרור. אנחנו חתמנו ב-2009 הסכם קואליציוני שחתום על ידי בנימין נתניהו וכתוב בו מה שנאמר כאן 'למוטט את שלטון החמאס' ואנחנו דבקים בזה ואם נקבל מספיק כוח אז גם ניישם את זה. אי אפשר לחיות תחת איום של רקטות ואי אפשר להמשיך ולשלם דמי פרוטקשן".
לאחר מאבק של מספר שנים במחלת הסרטן, הלכה לעולמה הסופרת והיוצרת, בת אשקלון, נינה פינטו-אבקסיס והיא בת 48. על מאבקה במחלה שניחתה עליה היא כתבה בספר "מחר אני הולכת" שרואה אור בימים אלה. הלווייתה תתקיים היום בשעה 18:00 בבית העלמין החדש בגבעת ציון. המשפחה יושבת שבעה ברחוב חנה זמר, קומה 1 דירה 1, תל אביב.
פינטו-אבקסיס נולדה באשקלון להוריה רחל ויצחק פינטו, עובדת בנק לאומי ומהנדס בניין. הוריה עלו ארצה מטטואן שבמרוקו הספרדית בתחילת שנות ה-60 והשתקעו באשקלון. לסבה הייתה במשך שנים רבות חנות נעליים במרכז המסחרי בשכונת עתיקות. עד גיל שש התגוררו בני המשפחה בעתיקות ג’ ולאחר מכן עברו לשכונת ברנע בעיר. היא למדה בבית הספר נוף ים ובתיכון היא למדה בתגר ולאחר מכן בבית הספר רונסון. לאחר השירות הצבאי היא למדה באוניברסיטה העברית בירושלים ובהמשך הרצתה במכללת אשקלון. היא הייתה נשואה לאריאל אבקסיס ואמא לשני ילדים בני 14 ו-9.
עם אביה,יצחק פינטו, בגן בלה בשכונת עתיקות ג'. צילום: מהאלבום המשפחתי
עם דודתה. ברקע בנייני שכונת עתיקות ג'. צילום: מהאלבום המשפחתי
ספרה הקודם של פינטו-אבקסיס נקרא "סיפורים אינטימיים" והוא עסק בין היתר בזיכרונות הילדות שלה בשכונת שמשון. הספר הזה זיכה אותה בפרס רה"מ לספרות עברית לשנת 2018.
בריאיון שהעניקה ל"כאן דרום" לרגל הזכייה היא סיפרה "הילדות באשקלון הייתה ילדות נהדרת, זה הרבה פעמים תלוי גם בחברים. אנחנו התקבצנו יחד מאזורים שונים ויצרנו חברות חזקה, שהתחילה מבית הספר היסודי נוף ים, המשיכה לתיכון ומתקיימת עד היום. לא היינו צריכים הרבה מקומות בילוי, הספיקו לנו הבית שלנו. אני עד היום מתגעגעת לסוגי האוכל והמאפים השונים שהיו בכל בית, ממש זוכרת את הניחוחות. אני מספרת על זה גם בספר הרבה, על האינטימיות והקרבה המיוחדת ששררה בינינו החברים, גם בין הסבתות והדודות והשכנים". בהמשך עובד הספר למופע בכיכובן של השחקניות נילי צרויה ומיכל ויינברג.
"סיפורים אינטימיים" – הספר שזיכה אותה בפרס רה"מ
בימים אלה רואה אור ספרה האחרון "מחר אני הולכת" שבו היא כותבת על המחלה שתקפה אותה, על התמודדות איתה ועל הידיעה שהסוף הקרוב הוא בלתי נמנע. וכך היא כתבה עליו בדף הפייסבוק שלה: "מתוך קרקעית החיים צמח הספר הזה, נרקם סיפור אחר סיפור שהפך ליצירה אחת בידי העורך שלי, יגאל שוורץ. על מה הספר? בעיקר על אהבה בתוך מציאות חיים מטלטלת, קרבה, אינטימיות ושגרה שמופרת, חוזרת ומופרת. הסיפורים נכתבו לעיתים ממש בדם, וגם בחיוך ובתשוקה, ויש תשוקה בספר הזה, למרות הנסיבות, תשוקה לחיים, לקרבת האדם".
בשעה 08:19 התקבל דיווח במוקד 101 של מד"א במרחב לכיש על הולכת רגל שנפגעה מרכב, בצומת אשקלון סמוך לתחנת דלק "פז". חובשים ופראמדיקים של מד"א מעניקים טיפול רפואי ומפנים לבי"ח ברזילי אשה כבת 49 במצב קשה מחוסרת הכרה עם חבלה רב מערכתית, מונשמת. מברזילי הועברה האישה להמשך טיפול בבית החולים סורוקה.
חובש בכיר על אופנוע מד"א ישראל לוגסי סיפר: "כשהגענו למקום ראינו אשה כבת 60 שוכבת במרכז הכביש, היא הייתה מחוסרת הכרה וסבלה מחבלה רב מערכתית , הענקנו לה טיפול רפואי מציל חיים ופינינו אותה תוך שאנחנו מנשימים אותה לבית החולים במצב קשה".
כך נראתה צומת אשקלון דקות בודדות לאחר התרחשות התאונה. צילום: מצלמות התנועה של נתיבי ישראל
בוחני תאונות הדרכים החלו בחקירת נסיבות התאונה.
בעקבות התאונה קיים עומס תנועה למבקשים להיכנס לעיר. שוטרי משטרת ישראל נמצאים במקום ומסייעים בהכוונת התנועה למען משתמשי הדרך.
רודריגו רוסטסקי, קצין חיל האוויר בן 34, שכב בבית החולים בילינסון בפתח תקווה, במשך תשעה ימים כשהוא מחוסר הכרה וסובל מפציעה אנושה, הבוקר הוא מת מפצעיו. רודריגו נפצע בתאונה, שהתרחשה לפני תשעה ימים, בכביש 7 ליד מחלף בית רבן כאשר משאית עליה נהג תושב אשקלון, התנגשה בעוצמה ברכבו.
בתאונה הקשה נהרגו במקום אשתו סופי ובנו איתן. הבת הקטנה כבת שנתיים נפצעה באורח קל ושחררה לביתה.
זירת התאונה. צילום: דוברות המשטרה
הבוקר כאמור, הוא נפטר מפצעיו, "לפני כשבוע פונה הפצוע מהתאונה בכביש 7 מבית קפלן לבילינסון עם פציעת ראש אנושה", נמסר מבית החולים. "במהלך השבוע הוא עבר מספר ניתוחים. בימים האחרונים חלה הדרדרות משמעותית במצבו ולצערנו למרות מאמצי הצוות הרפואי של המחלקה הנוירוכירורגית בבילינסון הוא נפטר הבוקר".
משפחתו של רודריגו החליטה לתרום את אבריו, "משפחתו האצילה של רודריגו רוסטסקי ביקשה לתרום איברים ולהציל חיים", נמסר מהמרכז הארצי להשתלות.
זירת התאונה. צילום: דוברות המשטרה
נהג המשאית הפוגעת, תושב אשקלון בן 32, נעצר וכאשר נשאל על נסיבת התאונה השיב כי אינו זוכר דבר. בתחילה היה חשד כי נהג תחת השפעת סמים אך לאחר בדיקה לא נמצאו שרידי סם והוא שוחרר למעצר בית.
ישראל נחמיאס, עורך דינו של הנהג אמר בדיון בבית המשפט: “החשוד עצמו נפצע בתאונה, מצבו הנפשי מאוד ירוד. הוא נחבל בראש, סחרחורות ולחצים בחזה ולא מעכל את מה שקרה. במרבית הזמן הוא שקוע ובוכה…".
בתחילת השבוע פרסם משרד החינוך את נתוני הזכאות לבגרות בכל בתי הספר באשקלון לשנת הלימודים תשע"ח. מהנתונים עולה כי לאחר שנתיים של עליות באחוזי הזכאות לבגרות חווה העיר ירידה של 2.2% בזכאים לתעודת בגרות, והיא עומדת על 81.6% לעומת 83.8% בשנת הלימודים תשע"ז. "נכון, רשמנו ירידה", אומר ראש מינהל החינוך בעירייה יובל זוזט בהתייחסו לנתונים. "אבל במדיניות שלי יש עוד הרבה פרמטרים שנכנסים לתמונה החינוכית, כמו התמדה והכלה, וזה לא פחות חשוב מאחוז הזכאות לבגרות. חשוב לי שכל תלמיד שיתחיל את לימודיו בכיתה ז’ יסיים בי"ב. בפרמטר של התמדה אנחנו עומדים על 92.5%, וזה אחוז מאוד גבוה. בנושא של נשירה ירדנו ל-0.9%. אז בהתחשב ברבגוניות של האוכלוסייה, זה ממוצע גבוה מאוד".
זכאים לבגרות לפי בתי ספר
אף שנראה שזוזט בסך הכול מרוצה מהנתון הסופי, הוא מבהיר: "אנחנו לא שוקטים על השמרים, גם האחוזים הם מאוד-מאוד חשובים. נעשית כאן מלאכת מחשבת כדי למצוא את הנוסחה. אנחנו לא נרדוף אחר הישגים ונאבד תלמידים בדרך". יש כיתות חינוך מיוחד שהתחילו כיתה ז’ וסיימו י"ב ומראש אנחנו יודעים שלא יהיו זכאים לבגרות, אבל יותר ערכי ויותר חשוב שיתחילו כיתה ז’ ויסיימו כיתה י"ב".
100 אחוזי זכאות. ישיבת צביה
באחוז הזכאות לפי בתי ספר יש בשורות טובות מאוד משני בתי ספר. את המקום הראשון חולקים שני בתי ספר שהגיעו ל-100% זכאות לבגרות. מדובר בישיבת צביה ובתיכון בית יעקב. האחד ממלכתי דתי, ואילו השני חרדי. בשניים הללו כל התלמידים וכל התלמידות שסיימו כיתה י"ב זכאים לתעודת בגרות. במקום השני נמצא בית הספר לאמנויות עם 95.1% של זכאים, ובמקום השלישי בית הספר מקיף ה’ דרכא עם 92.8% זכאים לבגרות. בית הספר מקיף א’, שהוביל במשך שנים את הרשימה הזאת, נותר הרחק מאחור עם 76.8%.
מקיף ה’ הפתיע לטובה?
"אני יכול לומר שמקיף ה’ זאת לא הפתעה מבחינתי. לא היה לנו ספק שבית הספר יצליח. הוא התחיל כבית ספר חדש וצומח, והיו חבלי לידה ראשונים וקשיים. מנהלת בית הספר והצוות החינוכי מוכיחים את עצמם כל שנה, והשנה הגיעו לאחוז מאוד גבוה ונתונים שהם מרשימים. בסופו של יום גם הצלחה וגם, חלילה, כישלון זה המנהל של בית הספר והצוות, ואני זוקף את הנתון הזה לזכותם וגם, כמובן, לזכות התלמידים היקרים".
"אני רוצה להוביל את המערכת להישגים". יובל זוזט. צילום: פבל
אז מה קרה במקיף א’?
"מקיף א’ רשם ירידה משמעותית, וזאת מבחינתי הפתעה. אנחנו לומדים את הנתונים ובוחנים אותם במטרה להבין מה קרה בתוך בית הספר. אני מאמין שיחד נפיק לקחים. כידוע, מדובר באחד מבתי הספר המובילים בעיר. אנחנו נקיים ישיבות מסודרות עם הגורמים המקצועיים, נזהה את הבעיות ונשיב את בית הספר למסלול. כל בית ספר ייבחן לגופו, נקיים הפקות לקחים ונציין את כל הנקודות בפני המנהלים".
"ייבחן לגופו". מקיף עירוני א'
מילה על המובילים – ישיבת צביה ותיכון בית יעקב.
"ישיבת צביה כבר שלוש שנים במקום הראשון ובית הספר גם זכה בתחרות הסייבר הארצית. המנהל והצוותים עושים שם פשוט עבודה מדהימה, אבל מי שמשיג בסופו של יום את התוצאות הם התלמידים היקרים שלנו. תיכון בית יעקב שייך לזרם המוכש"ר (מוכר שאינו רשמי), וזה בית ספר שלאורך שנים נמצא ברמה גבוהה ביותר. גם כאן מגיע יישר כוח לצוות".
מבחינתך העובדה ששני מוסדות דתיים מובילים את הטבלה מלמדת על משהו?
"לא, אין כאן עניין של חינוך דתי או חילוני. יש בטבלה הזאת גם בתי ספר דתיים שהם במקומות פחות טובים, אז זאת לא המשוואה ואין כאן נוסחה לפיה זרם מסוים יותר מצליח מהאחר".
בפסילת מחברות של בגרות בגלל חשד להעתקה, או מה שמוגדר פגיעה בטוהר הבחינות, ישנו נתון מביך במיוחד מבית הספר התיכון לבנות אור חיה, ששם נפסלו 9.8% ממחברות הבחינה. הנתון הזה גבוה משמעותית גם ביחס לארץ, ובית הספר אור חיה ניצב במקום החמישי בארץ בפסילת מחברות, מקום אחד מתחת לבית ספר תיכון באום אל פאחם (10.8%) ומקום אחד יותר מבית ספר תיכון בכסייפה (9.5%). רק לשם השוואה, בשאר בתי הספר בעיר התרחשו פסילות של 1% ומטה מתוך כלל הניגשים לבחינה.
"יטופל בחומרה". בית הספר אור חיה
אתם כבר יודעים מה קרה שם?
"זאת הפעם הראשונה שדבר כזה קורה באשקלון, אנחנו תמיד נמצאים במקומות הכי נמוכים בהעתקות. זה נתון שמאוד מפתיע אותי, מדאיג אותי, ואני אתייחס לזה מאוד בחומרה. אנחנו בסך הכול יום אחד מפרסום הנתונים ואלה דברים שמצריכים בדיקה. הבדיקה תיעשה, והעניין הזה יטופל בחומרה יתרה".
"אני חי את המערכת גם בבית"
בחודש ינואר האחרון מונה זוזט באופן רשמי לראש מינהל חינוך ותנו"ס, זאת לאחר שבמשך שלוש שנים שימש ממלא מקום לאחר עזיבתו של אבי קמינסקי את התפקיד בשנת 2016. הוא בן 48, נשוי ואב לשלושה (3, 4, 8). "אין ספק שהעובדה שיש לי ילדים קטנים שנמצאים במערכת החינוך באשקלון נותנת לי פרספקטיבה לגמרי אחרת", הוא אומר, "אני חי את המערכת גם בבית, מקשיב לבן הבכור שלי, שומע ורואה מה קורה בבתי הספר ובגנים, וזה מסייע לי. כשמדברים על השירות שמקבל התושב בעניין הזה, אני תמיד מסתכל על איזה שירות אני הייתי רוצה לקבל בתור אבא לילדים. אני תמיד אומר למנהלים שלנו שאנחנו מחויבים לרמת שירות גבוהה כי אנחנו מונופול ולא קיים מקום אחר שיכול לספק שירות לחינוך ילדי אשקלון".
"איזה שירות הייתי רוצה לקבל בתור אבא". יובל זוזט. צילום: פבל
זוזט, בעל תואר ראשון בכלכלה ותואר שני, בשלבי סיום, בניהול מערכות חינוך באוניברסיטת בר אילן, החל את עבודתו בעיריית אשקלון בשנת 1997 ומילא שורה של תפקידים באגף החינוך. "זה הפך לסיסמה, אבל החינוך הוא מנוע הצמיחה של העיר", הוא אומר, "אני רוצה להוביל את המערכת להישגים, אבל הערכיות יותר חשובה לי. כל ילד וילדה בעיר הזאת חשובים לי ואני רוצה להוציא תלמידים עם כבוד הדדי, התנדבות ומעורבות חברתית, אני מאמין שאם נגדל דורות של תלמידים ערכיים, כשמשיגים את כל אלה, ההישגים כבר יגיעו מאליהם".
יולי 1998, שדרת האמנים של פסטיבל "בריזה" בפארק הלאומי באשקלון. הייתי אז תלמידת תיכון נרגשת, והפסטיבל היה מסורת קיץ נהדרת שחיכינו לה בהתלהבות רבה. בירה הייתה שם בשפע, אבל ממנה לא נהנינו אלא מההופעות החינמיות שהתקיימו בשדרה מחוץ לאמפי והבטיחו הזדמנות למוזיקה במיטבה ובאופן אינטימי.
אחת ההופעות הכי זכורות לי באותו קיץ הייתה ההופעה הקטנה מדי יש לומר, של מאיר אריאל. מול מיקרופון על סטנד, חמוש בגיטרה ומפוחית הוא שר לנו מופע שלם לקהל צנוע של כ-12 אנשים. השירים שלו לא היו להיטים של ממש, אולי פזמון או שניים עוררו השתתפות – "עברנו את פרעה, נעבור גם את זה". הוא סיפר לנו סיפורים והביע את דאגתו האמיתית למצב המחורבן של הכלכלה הישראלית וגם קצת על חרדת הסוף הקרב עם כניסתנו למילניום (כן, כן, זה היה פחד ממשי שהעסיק את כולנו…כמה שטותי בדיעבד). היו בו שמחה וייסורים גם יחד, נחת וטלטלה, ומלבד העניין הגדול שהוא עורר בי, חשתי כלפיו רחמים במידה מסוימת.
עינב קורן
אמן מיוסר, נטול אהבת קהל, אבל כל כך מאמין ביצירה שלו עד כדי כך שהוא נאבק עליה גם מול 12 אנשים באמצע פסטיבל מוזיקה הומה. היה נדמה שמנקודת המבט שלו הוא שר לאלפים, ואף על פי שהתלבטנו בהתחלה אם להמשיך ולהקשיב לזמר המזדקן והלא רלבנטי, מהר מאד נשביתי בקסמי הפשטות של הדברים. בהססנות רבה ניגשתי אליו אחרי שעה וחצי כשקיפל את הציוד והראיתי לו שיר שכתבתי, לשמוע את דעתו. לא שיר להתגאות בו מהרפרטואר האישי שלי, אבל עיניו נפקחו בשמחה כאילו גיליתי לו את סוד היקום. הוא התרגש שבכלל פניתי אליו והיה אדיב ונעים, אף על פי שבינינו, השיר היה ממש גרוע. הוא נתן לי טיפ חשוב במיוחד – "תכתבי, גם אם תשנאי את כל מה שכתבת בעוד כמה שנים". הוא כנראה קרא את הביקורת העצמית שלי מתוך הדף ומעיניי המדברות.
בימים שאחרי המפגש איתו לקחתי על עצמי להתוודע לשיריו, משימה לא פשוטה בכלל בעידן שאין בו גוגל, ויקיפדיה או סמארטפון. מאז אני נמנית עם חוג מעריציו הגדל. שנה אחר כך בדיוק הוא נפטר בטרם עת – בגיל 57 מקדחת הבהרות שנתקף בה מעקיצת קרצייה. יש אנשים שמסתלקים מעלינו מוקדם, מדי אבל באורח פלא מתחילים מחזור חיים עם לכתם. כזה הוא מאיר אריאל! הוא לא זכה לאהבה והכרה באוצר יצירתו בחייו, אלא רק לאחר מותו נזכרנו כולנו שבתוך הצדף המחוספס מתחבאת פנינה.
השבוע זכיתי לסגור מעגל של 20 שנה במופע המחווה לזכרו של מאיר אריאל שכולו על טהרת שיריו החכמים ומילותיו הקסומות. 26 זמרים וזמרות מהקשת המוזיקלית הישראלית בלייב פארק בראשון לציון. הלוואי והוא יכול היה לעמוד בשולי הפארק עם המפוחית שלו ולהביט בהתרגשות בהמון האוהב, רומז איזה קיץ עומד להיות.
מאיר אריאל. צילום: יח"צ
רבות ביכו כבר את ביטול פסטיבל "בריזה" שפעל כ-20 שנה באשקלון והיה חלק משמעותי ממיצובה כעיר תיירות ותרבות שנהרו אליה כל קיץ. תארו לכם שמופע המחווה הזה היה מתקיים דווקא באשקלון, איזו סגירת מעגל אדירה זו בוודאי יכולה הייתה להיות. השבוע התקיים באשדוד גם הקונצרט "אום כולתום לנצח" של "תזמורת ירושלים מזרח ומערב". ואיך זה קשור? קשור ועוד איך. כי התזמורת הזו עד לפני ארבע שנים נקראה "התזמורת האנדלוסית אשקלון", פעלה פה בעיר והייתה סמל לתרבות ויצירה מקומית ענפה. רבים מהנגנים והפייטנים הם תושבי אשקלון, כמו אמיל זריהן, ששמו הולך לפניו, אלעד לוי הכנר המחונן, גלעד יחיא ועוד.
אין ספק לגבי היותו של שר החינוך הרב רפי פרץ אדם ערכי. באותה נשימה ניתן כבר לומר שהוא פשוט טירון פוליטי. אמרו כבר ש"חכם לא נכנס למקום שרק פיקח יודע לצאת ממנו". והאיש פרץ הוא הרי לא טיפש, אז איך? במקרה הזה הכול קם ונופל על הניסיון. חוסר הניסיון של הרב, ואני מדגיש הרב רפי פרץ, הביא אותו לומר את האמת! מוזר, לא? הרי כולנו מצפים לשמוע תמיד את האמת, אז למה שתהיה כאן ציפייה לשמוע משהו אחר מלבד האמת? טוב נו, זמר ותיק כבר שר על זה ש"אין אמת אחת". ובכל זאת, האמת במקרה הזה נמצאת איפה שהוא בנקודת המבט של כל אחד מאיתנו. נושא הלהט"ב, שנטחן כמעט עד דק, ימשיך להיות מרכזי בחיינו. הוא ימשיך להיות כזה כי אנחנו חיים בעידן אחר.
ההתנגשות החזיתית בין ההלכה לבין נטיות מיניות של בני אדם היא בלתי נמנעת. לצערנו, אנו צפויים לעוד "מלחמות" מגדריות כל עוד את השיח מובילים פוליטיקאים. נושא טיפולי ההמרה, הנושא שלמעשה בגללו "נפל" הרב פרץ בלשונו, הוא בכלל נושא מקצועי-מדעי. הבורות של רובנו בנושא לא מונעת מרבים מאיתנו מלהיכנס אליו ולקבוע קביעות שאין להן על מה להסתמך מלבד תחושות הבטן שלנו. למה אנחנו עושים את זה? למה אנחנו ממהרים לנכס לעצמנו ידענות מופלגת בנושא שאפילו מומחים בתחום לא נשמעים כל כך החלטיים לגביו? התשובה לכך היא פוליטיקאים. כן, חברים, פוליטיקאים חדי עין שמזהים קרקע לניגוח ומובילים את השיח לכיוון שהם רוצים: צביעת היריב בצבעים קודרים והפיכתו ל"מסוכן לדמוקרטיה".
פיני ביטון "בלי חשבון"
אין כאן רגע דל. החדשות, שחלקן מזוויעות, מתחלפות כאן בקצב מטורף, והנושא הזה לכאורה מתחיל לדעוך, אבל אל תטעו. החופש הגדול אמנם כאן, אבל אוטוטו נגיע לפתיחת שנת הלימודים, הבחירות יהיו בדיוק בישורת האחרונה והרי לך, חבית בערה שתהיה נפיצה יותר מיום ליום.
גם הניסיונות של הרב פרץ לברוח מהאמירה הראשונית שלו לגבי טיפולי ההמרה לא יועילו ככל שהדבר נוגע ליריבים הפוליטיים. הרכבת כבר יצאה מהתחנה ואיש אינו יודע היכן תעצור. מה שבטוח הוא שבתווך ימשיכו נערים ונערות להתמודד עם בעיות של זהות מינית. האמת היחידה בנושא זה היא שהכול תלוי בתא המשפחתי היציב. אז אם מישהו עדיין מצפה שפוליטיקאים ייתנו מענה בהיבט חברתי רחב לסוגיה כל כך מהותית בחיינו כאן במדינה היהודית והדמוקרטית, רצוי שינמיך ציפיות.
בכלל רצוי מאוד לכולנו להיות פחות יומרניים ופחות "ידענים". אני עצמי מודה שאני סובל מבורות כלשהי בנושא זה, ולכן אני מרשה לעצמי להיות פחות נחרץ בדעותיי. בדבר אחד אני כן בטוח: אף אחד לא רוצה להתחלף עם מי שנולד שונה. אפילו על ההגדרה "שונה" עוד מעט יקום ויכוח. ככה זה כשאתה חי בחברה פתוחה השואפת לחופש מלא לכל הפרטים החיים בתוכה. ככה זה לטוב ולרע. נשאר רק לקוות שאת השיח הנכון ימשיכו לנהל אנשי מקצוע מול רבנים ומאחורי הקלעים. לא מול מצלמות ולא פוליטיקאים.
ההילה שעל ראשו
ביקורו של ראש הממשלה בעירנו היפה בתחילת השבוע היה עבורי ועבור חבריי מהעיתונות המקומית הזדמנות פז למפגש כמעט בלתי אמצעי עם האיש הכי חשוב, הכי מדובר, הכי שנוי במחלוקת, הכי אהוב, הכי שנוא, הכי נערץ, הכי דחוי, הכי הכי הכי הכי… כן, קוראים יקרים, זה ביבי, הוא הכי הכי.
נתניהו וגלאם בעיריית אשקלון. צילום: סיון מטודי
מעולם לא הסתרתי כאן ולו פעם אחת את תמיכתי הבלתי מסויגת באיש הזה. כידוע, אפילו מתנגדיו הקשים ביותר לא מערערים על יכולותיו המרשימות. העובדה שממש בימים אלה הוא עקף את בן גוריון בשנות הוותק על כיסא ראש הממשלה רק הוסיפה לעוצמת המעמד של הגעתו לכאן. היכולת שלו להתנהל באופן כל כך מרשים כאילו במנותק ממה שמתחולל סביבו ברמה האישית רק מוסיפה להערכתי אותו כאחד שעובד כל בוקר למעני ולמען כולנו.
קשה לאהוב קנאים והתורה וההלכה נזהרות מהם: שמעון ולוי, שקינאו לאחותם, זכו לברכה שכולה קללה מאביהם. גבר קנאי לאשתו נדרש לפסק זמן אצל הכהן הגדול, ועל הטעויות שביצעו הקנאים בימי בית שני אנו בוכים עד היום ובמיוחד בשבועות הבאים – ימי בין המצרים.
אבל יש יוצא מן הכלל – פנחס, שמקנא את קנאת ה’, משפד באופן ספונטני ראש שבט בישראל ונסיכה מדיינית וזוכה לברית שלום ולכהונת עולם. פנחס מקבל שכר וברית אלוהית על מעשהו – ברית שלום.
המעשה היה קיצוני, אבל הוא נצרך לשעתו. אך מכאן ואילך האיזון מוכרח להישמר – השלום הוא ערך נעלה יותר מקנאות. קנאות טהורה מתאפשרת רק אם מתקיימים לצדה שלום ואהבה. וכדי ללמד את פנחס את האיזון הנכון ה’ נותן לו את השלום ולנצח: "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם" – ברית שלום שהיא גם תודה וגם תיקון.
אייל חסאן. צילום: אורי קריספין
ומכאן לשני נושאים אחרים ומלמדים יותר בפרשה: כל חובבי הפמינזם וזכויות האישה חייבים לחלק קרדיט קטן לחלוצותמחלה, נעה, חגלה, מלכה ותרצה, חמש בנות צלופחד. גיבורות אמיתיות – שאפו.
חמש האחיות לבית צלופחד קמו ועשו מעשה. הן התייצבו מול משה, אלעזר הכהן, הנשיאים וכל העדה וביקשו לרשת את אביהן, בניגוד למקובל עד אותו זמן. הן לא בכו, לא הצטדקו, לא התחננו, לא ניסו לעורר על עצמן רחמים ולא תקפו אף אחד. הן הציגו את טיעוניהן בענייניות ובבהירות. הן יכולות לשמש מודל לכל מי שרוצה לקדם את מטרותיו, והעובדה שהן היו נשים בעולם שבו הגברים מכתיבים את הכללים מעצימה את הישגן עוד יותר.
הפסיכולוגית רבקה נאמן בחנה את המחשבות ואת העמדות האפשריות שהיו עלולות להרתיע אותן מלקום ולהשמיע את קולן וטענה שהן השתמשו בפסיכולוגיה קוגנטיבית, שכן הן יכלו להגיד לעצמן, ולא בלי היגיון, את כל הטיעונים האלה:
מה הסיכוי שלנו, חמש נשים ללא אב וללא אחים, לשנות את החוקים?
אין לנו כל זכות לרשת את אבינו, שהרי החוקים הקיימים אינם מאפשרים זאת.
חבל לטפח ציפיות ולהתאכזב, כי הרי אין סיכוי שיסכימו לבקשתנו.
אם לא נצליח, סתם נשפיל את עצמנו לעיני כולם.
משה, אלעזר וכל השאר יכעסו עלינו שאנחנו מעזות לבקש בקשה כזו.
אבל, למרות כל טיעוני הנגד, למרות כל הסיבות שבעולם, הן עמדו מול משה ושינו נוהג, וזאת גם בגלל שהן יזמו מהלכים, הן קבעו את הכיוון, הן לא חששו, הן הלכו עם הלב והצדק. איזה גישה "מאמנת" ואמיצה.
בנות צלופחד תבעו את המובן מאליו: אין שוויון ללא כבוד, ואין כבוד בלי שוויון.
גם להן מגיעות זכויות ירושה. גם להן מגיע לשאת בגאון את שם אביהן ולשמר את נצר משפחתן. בדיוק כמו לגברים – לא פחות. לדעתי, העדה הייתה בהלם, משה טיפה נבוך, ולכן מיהר לגלגל את תפוח האדמה הלוהט אל אלוהים. וזה עונה: "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת" .
בנות צלופחד ראויות למחמאות והן מודל לחיקוי, והעובדה היא שהאל התרשם עמוקות מהן ונענה לבקשתן.
לכן כולנו צריכים ללמוד מהן ללכת עם האמת, ליזום ולזכור "והעיקר והעיקר- לא לפחד כלל".
ולסיום. משה רבנו מלמד אותנו, עובדי הציבור, מהו שירות ציבורי נכון, הציבור מעל למנהיג.
אלוהים מבשר למשה על מותו הקרוב ועל כך שרק יראה את הארץ מרחוק, ואפילו מזכיר לו את החטא שבגינו הוא ואהרן נענשו (ושוכח להזכיר לו את כל פעולותיו ההרואיות. למה?).
אבל תגובתו של משה לא פחות ממדהימה – הוא לא מתחנן על חייו, הוא לא מבקש חנינה, הוא לא כועס, אלא רק דואג לעמו. הוא פונה אל האל למנות לו מחליף: "וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה’ כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה". איפה יש עוד מנהיגים כמשה? האם קיימים מנהיגים שתמיד טובת הציבור היא ורק היא בראש מעייניהם? הלוואי.
וידאל יפרח, תושב אשקלון בשנות ה-40 לחייו נהרג הבוקר בתאונה לאחר שנמחץ בין שתי משאיות ברחוב דרך שלמה בתל אביב. מותו נקבע בזירה על ידי צוות של מד"א שביצע בו פעולות החייאה.
וידאל יפרח ז"ל
"כשהגענו למקום ראינו גבר בשנות ה-40 שוכב מחוסר הכרה בין שתי משאיות כשהוא סובל מחבלה קשה בפלג גופו העליון", סיפר חובש רפואת חירום במד"א, איציק בן דוד. "אנשים שהיו במקום סיפרו לנו שהוא נלכד ביניהן והם הזיזו אותן על מנת לחלצו. ביצענו בו פעולות החייאה מתקדמות שכללו מתן תרופות, הנשמות ועיסויים אבל הפציעה שלו הייתה קשה מאוד ובסופן נאלצנו לקבוע את מותו".
צילום אילוסטרציה: דוברות מד"א הצלה דרום
מבדיקה ראשונית עולה כי וידאל, נהג באחת המשאיות ושירד ממנה ומסיבה שאינה ברורה היא החלה להידרדר והאיש נמחץ למוות. שוטרי משטרת ישראל נמצאים בזירה וחוקרים את האירוע.
הלווייתו התקיימה הערב בשעה 18:00. הוא הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים.
רב פקד יהב סימן, קצין החקירות של תחנת אשקלון, נאבק במשך תקופה ארוכה על שמו הטוב. הוא הואשם, על ידי המחלקה לחקירות שוטרים, כי תקף באלימות קשה שוהה בלתי חוקי וגרם לו לחבלות בגופו. השופט שדן בתיק הזה מתח ביקורת קשה על המחלקה ועל "חבריו" של הקצין שמסרו עדות "מניפולטיבית".
החקירה נגד סימן, תושב נתיבות בן 36, נפתחה בתקופה רגישה מאוד בתחנת אשקלון, חודשים ספורים לאחר שקצין החקירות הקודם של התחנה הושעה מתפקידו, וסימן הובא להחליף אותו. כחצי שנה לאחר מכן, בחודש יולי 2017, הושעה גם סימן בעצמו מהתפקיד ומאז הוא מקבל רק חצי מהשכר שלו. כתב האישום נגדו הוגש בחודש ספטמבר 2017 והוא ייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית.
על פי כתב האישום, באחד מימי פברואר בשנת 2017 בשעת צהריים הגיעו שני בלשים בבגדים אזרחיים לדירה בעיר אשקלון לצורך איתור חשוד בעבירת התפרצות, אשר, על פי מידע שהתקבל, אמור היה להימצא באותה דירה. על פי החשד אותו חשוד, שוהה בלתי חוקי בישראל התפרץ בין היתר לבית הכנסת המרכזי בשכונת אפרידר וכן לפאב "הנשיא אקספרס".
רפ"ק יהב סימן. באדיבות: פוסטה
בדירה בה התגורר השב"ח ברחוב גבעתי, שהו באותה העת שני חשודים אחרים, וזמן קצר לאחר הגעת השוטרים הגיע למקום שב"ח שלישי, אשר מסר כי הוא מתגורר בדירה. הבלשים הזדהו בפני הנוכחים בדירה וקיבלו את הסכמתם לערוך במקום חיפוש. לאחר שבחיפוש ראשוני נמצאו פריטים אשר חשודים כגנובים – כמו טליתות ותפילין, התקשר אחד הבלשים לסימן, אשר שירת באותה העת כקצין מודיעין ובילוש בתחנת המשטרה באשקלון וביקש סיוע.
סימן יצא למקום ביחד עם בלש נוסף. על פי הנטען בכתב האישום, עם כניסתו של סימן לדירה ניגש לשב"ח וסטר בפניו. לאחר מכן החל לתחקר את הנוכחים בדירה, מי מהם ישן באחד החדרים, ונמסר לו כי השב"ח הוא הישן בחדר זה.
שוטר מבצע חיפוש בדירה. צילום אילוסטרציה: דוברות המשטרה
סימן ניגש לשב"ח, אחז בכתפו והובילו לאותו החדר. בתוך החדר החל לתחקר אותו בעברית, והשב"ח השיב לו כי אינו מכיר את השפה.
בתגובה, כך על פי כתב האישום, נטל סימן מקל מברזל שהיה מונח בחדר והכה את השב"ח כמה פעמים ברגליו, בכתפו ובגבו, תוך כדי שהוא ממשיך לתחקר אותו בשפה העברית, והשב"ח חוזר ואומר כי אינו מבין את השפה. עוד נטען בכתב האישום כי רק כאשר הודה השב"ח כי הפריטים שנמצאו בחדר הם שלו – חדל הקצין להכות אותו והוביל אותו אל מחוץ לחדר.
עצור. צילום: דוברות המשטרה
לאחר שהשב"ח יצא מהחדר אחז סימן במאוורר שהיה בדירה והטיחו בגבו. בשל כך הוא נפל על הרצפה, אך סימן, כך על פי כתב האישום, ניגש אליו ובעט בבטנו. לאחר מכן, נעצרו ה
סימן הכחיש את המיוחס לו. "אני לא השתמשתי בכוח נגדו ולא הכיתי אותו, כמעט ולא הייתי איתו במגע עם המתלונן הספציפי הזה. כשאני נכחתי בדירה לא היה שימוש בכוח לא נגדו ולא נגד אף אחד", אמר סימן בעדותו.
חבלות ישנות
השופט רון סולקין סקר את הראיות ואת העדויות שהובאו לפניו וכתב כי הניסיון של מח"ש לבסס את הפללתו של סימן נסמכה על שני דברים עיקריים:
הראשון והמרכזי הוא עדותו של השב"ח. "לאחר שמיעת עדותו ועיון באמרות הרבות שמסר; כמו גם בדוח השחזור ובתיעוד מהלך חקירתו – מוצא בית המשפט, כי המדובר בעד נעדר כל מאפייני מהימנות, שלא ניתן לבסס ממצא כלשהו, שלא לדבר על ממצא פלילי מרשיע – על דבריו. המדובר במי שעשה רושם, כמעורב בעולם העברייני", כתב השופט.
החבלות על גבו של השב"ח
הוא ציין כי העד מסר מספר גרסאות, שאף הוא עצמו מאשר כיום, שהיו גרסאות כוזבות. בין היתר, הכחיש מעורבותו בהתפרצויות בגינן נעצר; טען כי שותפיו לדירה משקרים; מסר כי היה בהשפעת משקאות אלכוהוליים בעת גביית אמרתו הראשונה. "בלשון המעטה ייאמר, כי האמת אינה נר לרגליו של עד זה", כתב השופט.
בנוגע לחבלות שנמצאו על גופו, ציין השופט כי רופא של שירות בתי הסוהר אשר בדק ותיעד את החבלות, מסר, כי המתלונן לא הצביע על חבלות כלשהן בעת קליטתו ובמועד בו בדק הוא עצמו את החבלות, שזה למחרת מעצרו הרופא התרשם דווקא, כי החבלות אינן טריות ונגרמו לפני עד כשבוע ימים.
איומים מרומזים על עתיד השוטרים
הדבר השני שעליו התבססה מח"ש זה עדויות השוטרים האחרים. על הרקע העדויות האלה ציין השופט כי סימן הגיע, כקצין טרי, "לפקד על יחידה מגובשת, כשפקודיו משרתים יחד שנים רבות, ולהם מפקד קודם, אהוד עליהם, אשר הושעה מתפקידו, אך רוחו עדיין שלטה על המקום", כתב השופט.
על פי העולה מהראיות שנשמעו, נתקל סימן בבעיות משמעת, בעיקר מצדו של אחד מהשוטרים (שהוא גם אחד העדים במשפט), ומיד עם הגעתו, וכצעד פיקודי, נקט סימן אמצעי משמעת שונים כלפיו, אשר היו למורת רוחו. העימותים שנוצרו זכו לתהודה רחבה ועל פי העדויות שנשמעו היו נחלת הכלל.
משרדי מח"ש. צילום: אמיל סלמן
"מקריאת העדויות וגם אמרות החוץ שנגבו בין החקירות השונות או במהלכן, כתרגילי חקירה – עולה, כי מח"ש ניהלו חקירה אינטנסיבית ביותר, ארוכה מאוד, תוך הפעלת לחץ במינון גבוה על הנחקרים השונים, לרבות איומים מרומזים על עתידם המקצועי ועל המשך שירותם במשטרה", כתב השופט וציין כי במהלך החקירה של מח"ש אובחנה החוליה החלשה, שהיא אותו שוטר שנענש על ידי סימן. "בפני עד זה הוטח, הן בעת חקירתו הרשמית והן בשיחות ביניים, שנערכו כתרגילי חקירה ותועדו על ידי היחידה החוקרת, כי הנאשם מחפש את רעתו ונמסר לו, כי מעמדו ותפקידו (של העד) במשטרה – מוטלים בספק. עוד נאמר לו, כי בעוד שהוא חס על הנאשם – זה האחרון אינו חס עליו, ואף אינו חושש להרוס את הקריירה שלו. עולה מתמלילי החקירה כי הדברים הללו העלו את חמתו של העד, אשר אף כינה את הנאשם הכינוי ‘נבלה’ אל מול החוקרים. רק לאחר תרגיל החקירה הלז – מסר העד גרסה מפלילה כלפי הנאשם. דא עקא, כי גרסה זו שונה, בפרטים מהותיים, מגרסאות המתלונן עצמו ואף מפרטים אחרים, שהוכחו באופן אובייקטיבי".
סתירות בעדויות
השופט בחן את עדותו של השוטר הזה ומצא אותה סותרת את עדותו של המתלונן עצמו. כך למשל: השוטר סיפר שכאשר הגיע – החשודים היו אזוקים, המתלונן היה יושב וסימן נאלץ להקימו. אלא שהמתלונן עצמו סיפר כי עמד כאשר הותקף וכי נאזק רק לאחר שנסתיימה התקיפה. עוד סיפר השוטר בעדותו כי סימן הכה את שלושת החשודים באמצעות מוט המאוורר ברגליהם, ואילו המתלונן סיפר על מכות באזורי גוף שונים.
הודות לחקירה ממושכת וסמויה שנערכה לאחרונה, הצליחו חוקרי ובלשי היחידה המרכזית של מרחב לכיש להתחקות אחר חשוד תושב אשקלון, בן 28, בחשד לעבירות סחיטה באיומים ובכוח, עבירות נשק בכלל זה שימוש בחומרי נפץ.
הבוקר בוצע מעצרו של החשוד ובחיפוש בדירתו, בבניין מגורים ברחוב אלי כהן, נדהמו השוטרים לגלות מעבדת חבלה מאולתרת. "החשוד החזיק בדירתו חומרי חבלה שביכולתם לגרום לאסון גדול ממדים מעצם הימצאותם בבניין מגורים בו אזרחים תמימים שומרי חוק", ציינו במשטרה.
חבלן משטרה. צילום: דוברות המשטרה
אחד המעשים החמורים שנחשפו במהלך החקירה הוא הצמדת מטען חבלה בפתח דלת בית מגורים בעיר אשדוד בשבועות האחרונים, להערכת המשטרה על רקע הלוואות ב"שוק האפור", מעשה שסיכן באופן ממשי הן את דיירי הבניין אילולא היה מאותר בזמן והן את חבלני המשטרה שפעלו בקור רוח ובמקצועיות לנטרולו.
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות באשקלון?
אתמול בחרה ועדת המכרזים פה אחד בארז שטרית, תושב אשקלון, לתפקיד מנהל אגף ביטחון וחירום, לאחר שגבר על 12 מתמודדים לתפקיד. שטרית, בן 47, בעל ניסיון ניהולי ופיקודי עשיר, שירת כלוחם, מפקד צוות, סמ"פ ומפקד פלוגה ביחידת מגלן בצבא ההגנה לישראל ובעל תואר ראשון מורחב במדעי החברה באוניברסיטת בר אילן, אותו סיים בהצטיינות.
בניין עיריית אשקלון. צילום: אורי קריספין
ניסיונו המקצועי כולל תפקיד שטח מסווג כלוחם ומפקד צוות; מנהל מחלקת ביטחון בשגרירות ישראל באנקרה שבטורקיה כדיפלומט מזכיר ראשון (ניהול משבר ה'מאווי מרמרה'); מנהל מחלקת האבטחה בשגרירות ישראל כדיפלומט מזכיר ראשון באוסטריה, סלובניה, מטה האו"ם בווינה והשגריר לסבא"א ועד כה הוא משמש בתפקיד ניהולי מסווג במשרד ראש הממשלה.
מאווי מרמרה. צילום: AP
"כתושב העיר שמסיים 28 שנים של עשייה ביטחונית ענפה ומגוונת בשירות המדינה, בתחומה ומחוצה לה, אני רואה כבוד אמיתי וזכות לשרת בעירי האהובה אשקלון", מסר שטרית. "עברתי תהליך מיון קפדני שנוהל על ידי העירייה אל מול מתמודדים ראויים אחרים, ושמחתי מאוד לגלות כי נבחרתי. אני רוצה להודות על הבעת האמון למובילי התהליך בעירייה ולחברי הוועדה. כתושב העיר אני עוקב בעניין רב אחר המתרחש בה ומזהה רוח חדשה של תנופה, חידוש ומיצוב העיר אשקלון כעיר מובילה בישראל – מעמד הראוי לה מזה שנים. הגיע זמני להביא לידי ביטוי את מטען הידע הרב שצברתי לאורך השנים כקצין בצה"ל, כלוחם ומנהל בשירותי הביטחון הכללי וכדיפלומט בחו"ל לתפקיד אליו נבחרתי. בטוחני שאשכיל לשלב את מטרות האגף עם חזונו של ראש העיר, תומר גלאם, לחיזוק הביטחון האישי והעירוני, יד ביד".
היום רק החל וכבר מורגשת ההכבדה בעומס החום. הטמפרטורות צפויות לטפס היום ולהגיע לכ-40 מעלות חום עם 60 אחוזי לחות בעיר אשקלון.
בעקבות עומס החום הכבד הצפוי היום הורה ראש העירייה, תומר גלאם, לפטור את עובדי הניקיון מעבודה החל מהשעה 10 בבוקר. כמו כן, לא יתקיימו בקייטנות פעילויות חוץ במקומות שאינם ממוזגים.
עובד ניקיון. צילום: דוברות עיריית אשקלון
למרות ההכבדה בחום, היו מי שהגיעו לרחוץ בחופי הים של העיר. ולמי שמתעניין כעת יש דגל לבן בחופי אשקלון.
חוף דלילה בשעות אלו. צילום: עוזי ז'אנו
מתרחצים בחוף דלילה. צילום: עוזי ז'אנו
במגן דוד אדום אומרים כי בימי שרב וחום כבד מורגשת עליה בפניות לקו החירום 101 של מגן דוד אדום, מאנשים שמתלוננים על חולשה ותשישות, התעלפויות, התייבשויות ומכות חום, ובמד"א ערוכים לתת מענה לכל מקרה. עוד נמסר ממד"א כי החום הכבד שישרור היום עלול לסכן חיי אדם, בדגש על תינוקות, ילדים, קשישים ומוגבלים. מתחילת הקיץ נשכחו 4 ילדים ברכבים נעולים שבדרך נס חולצו ללא פגע. עשרות ילדים ופעוטות מתו בעשור האחרון, לאחר שנשכחו ברכבים נעולים.
צוותי כיבוי מתחנת אשקלון הוזעקו במהלך הלילה לשריפת חנות ברחוב בני עקיבא באשקלון.
לוחמי האש אשר הגיעו למקום זיהו כי מדובר בשריפה של מרכול ולא בחנות ומיד החלו בפעולות כיבוי ומניעת התפשטות לחנויות סמוכות.
המרכול שנשרף. צילום: דוברות כבאות והצלה
מאחר ומדובר במרכול גדול ובו מטען אש גדול כשצמוד אליו נמצאת נגרייה הוזעקו למקום צוותים נוספים לסיוע. לאחר שבוצעו סריקות לשלילת לכודים במבנה ובוצעו פעולות כיבוי עד להשגת שליטה מלאה.
המרכול שנשרף. צילום: דוברות כבאות והצלה
נזק גדול נגרם למרכול וחוקר שריפות מכבאות והצלה אשקלון החל בחקירת האירוע שהסתיים ללא נפגעים.
מכון עיסוי בשכונת מגדל הפך לפני מספר ימים לזירת שוד אלימה והכל עבור כמה אלפי שקלים. מכתב אישום שהגישה עו"ד חימנות חנה מוצ'ה מפרקליטות מחוז דרום (פלילי) לבית המשפט המחוזי בב"ש, עולה כי השודדים הם שני בני מיעוטים האחד בן 28 והשני קטין בן 17.5.
המקרה המדובר התרחש ב-29 ביוני, אז החליטו השניים יחד עם אדם נוסף, לשדוד מכון עיסוי הנמצא בבניין מגורים ברחוב הרצל. בסביבות השעה 2:20 בלילה הם הצטיידו בחפץ דמוי אקדח וסיכמו ביניהם שאחד מהם יתצפת מחדר המדרגות, בעוד האחרים יכנסו למכון לצורך ביצוע השוד. עוד סיכמו כי בשעה שהשניים האחרים יהיו במכון ימתין השלישי ברכב לשם מילוט מהיר מהמקום.
שוד. אילוסטרציה: א.ס.א.פ קריאייטיב/INGIMAGE
הנאשם בן ה-28 על למכון כאשר הקטין לצידו, הוא נקש בדלת וביקש להיכנס בתואנה שהוא מבקש לקבל כסף עבור תיקון מכשיר הטלפון הנייד שלו, שמסכו נסדק לאחר ביקור במכון. הפקידה במכון שזיהתה את הנאשם מביקור סירבה לבקשתו להיכנס למכון. אז הם החליטו לשנות את התוכניות ולאחר מספר דקות ניגש הבחור השלישי לבדו למכון וביקש להיכנס, כשהשניים האחרים המתינו בחדר המדרגות וחיכו לסימן ממנו.
הפקידה פתחה את דלת המכון ושוחחה עם הבחור, אותו אינה מכירה. בשעה שהם שוחחו, השניים האחרים עלו בריצה, פתחו בכוח את דלת המכון ונכנסו פנימה. בינתיים הבחור השלישי ירד ונכנס לרכב, כשהוא מתצפת.
מכון עיסוי. צילום: ניר כפרי
הנאשם הבגיר החזיק בידו את החפץ דמוי האקדח הניפו לעבר פניה של הפקידה, כשהוא מאיים לפגוע בה, וצועק לעברה "היכן הכסף שלו?" או בדומה לכך. עובדת נוספת במכון, שהיתה ליד המתלוננת נמלטה לאחד החדרים.
הפקידה אשר חששה לחייה אחזה בידה בשוקר חשמלי בו בזמן שהשודד הבגיר דוחק אותה לקיר ואילו הקטין מחטט במגירות. הפקידה ניסתה למנוע מהם לפתוח את המגירות בהן היה הכסף והציוד של העובדים, והיא הפעילה את השוקר לעברם. השודד דחף אותה בכוח ובמהלך מאבק ביניהם הוא הוציא מידה את השוקר והעבירו לשודד הקטין.
היום פרסם משרד החינוך את נתוני הזכאות לבגרות בכל בתי הספר באשקלון לשנת הלימודים תשע"ח (2018) כמו כן פרסם נתונים על זכאות לבגרות מצטיינת ועל חמש יחידות באנגלית ובמתמטיקה.
הבשורות הפחות טובות לעיר הן באחוז הזכאות הכללי: לאחר שנתיים של עליות באחוזי הזכאות לבגרות, חווה העיר אשקלון ירידה של 2.2% בזכאים לתעודת בגרות, והיא עומדת על 81.6% לעומת 83.8% בשנת הלימודים תשע"ז (ללא חינוך מיוחד). אשקלון כבר לא מובילה במחוז דרום ונמצאת מתחת לירוחם (88%), שדרות (86.4%), באר שבע (83.1%), דימונה (81.9%) וחולקת את אותו אחוז זכאים עם נתיבות. יחד עם זאת, אשקלון נמצאת גבוה יותר מאשדוד (70%) וגבוה יותר מהממוצע הארצי שעומד על 69.9%.
בחינת בגרות. צילום אילוסטרציה: אלון רון
וכמה ההוצאה על כל תלמיד באשקלון? אז ככה: על תלמיד ביסודי: 16,412 ש"ח (אשדוד 13,258 ש"ח, באר שבע 16,991 ש"ח). חט"ב: 20,697 ש"ח (אשדוד 21,260 ש"ח, באר שבע 21,554 ש"ח) וחטיבה עליונה: 33,886 ש"ח (אשדוד 27,061 ש"ח, באר שבע 31,602 ש"ח).
100 אחוזי זכאות! תלמידי מגמת הסייבר בישיבת צביה
באחוז הזכאות לפי בתי ספר יש בשורות טובות מאוד משני בתי ספר. את המקום הראשון חולקים שני בתי ספר שהגיעו ל-100% זכאות לבגרות. מדובר בישיבת צביה ובתיכון בית יעקב. האחד ממלכתי דתי ואילו השני חרדי. בשנים עברו כל התלמידים וכל התלמידות שסיימו כיתה י"ב זכאים לתעודת בגרות אצלם. במקום השני נמצא בית הספר לאמנויות עם 95.1% של זכאים ובמקום השלישי בית הספר מקיף ה' דרכא עם 92.8% זכאים לבגרות.
טבלת הזכאות המלאה בעיר אשקלון לפי בתי ספר:
זכאים לבגרות לפי בתי ספר
אבל כמו שאנחנו יודעים שיש בגרות ויש בגרות. יש בגרות בהצטיינות ש מי שמקבלים אותם הם תלמידים שהצטיינו בתוכנית להתפתחות אישית ולמעורבות חברתית-קהילתית, למדו ונבחנו באנגלית ברמה של 5 יחידותו במתמטיקה ברמה של 4 יחידות ושממוצע ציוניהם בתעודת הבגרות הוא 90 ומעלה.
מוביל בהצטיינות: בית הספר לאמנויות. צילום: פבל
במקרה הזה אנחנו רואים שבית הספר לאמנויות מוביל בעיר עם כשליש מתלמידיו (31.7%) שסיימו את חוק לימודיהם עם תעודת בגרות בהצטיינות. בתיכון בית יעקב רק חמישית מהתלמידות (20%) סיימו בהצטיינות ובישיבת צביה רק 17.4% סיימו בהצטיינות. מדובר במספרים פנטסנטיים ביחס לעיר אשקלון כי המקום הרביעי והבא הוא אורט אפרידר שבו רק 5.85 מהתלמידים קיבלו תעודת בגרות בהצטיינות.
