ימי חג הפסח ידועים בחומרת הכשרות שלהם, אף עבור אנשים שאינם מקפידים על כשרות במהלך השנה, על אחת כמה וכמה עבור מי שמקפידים על כשרות כאורח חיים. לכן מקרים שבהם נמצא חמץ במקומות שבהם ישנה כשרות לפסח מעוררים סערה.
מקרה שכזה התגלה במסעדת "סאן סושי" שברחוב רחבעם זאבי בשכונת ברנע בעיר, כאשר המשגיח במקום מצא שם אתמול בבוקר מוצרי חמץ, "ערכתי ביקורת ראשונה אתמול בשעה 10:30 ואז מצאתי במקרר התפעול ממרח על בסיס סויה ללא כשרות לפסח", סיפר המשגיח גיל שמואל. "המתנתי לבעל הבית שיגיע וכשהגיע מיד הראיתי לו את המוצר שנמצא במטבח הוא אמר שזו טעות והוא מיד הולך לקנות ממרח חדש. הסברתי לו את החומרה להשתמש במוצרים שאינם כשרים לפסח העלולים להכיל רכיבי חיטה".
הפריט שנמצא בביקורת הראשונה ואינו כשר לפסח
לדברי המשגיח, "בשעות הערב לקראת השעה 20:30 ערכתי ביקורת שנייה, לתדהמתי מצאתי 2 שקיות של מרק תירס עם רכיבי קמח חיטה. וכל זה באזור ההכנות לעבודה. בעל המסעדה שנכח במקום הבין שהגדיש את הסאה והחל להתחנן בפני שזו טעות וכי המוצרים שייכים לעובדים הסינים, ביקש סליחה והבטיח כי זו הטעות האחרונה. מיד עדכנתי את מפקח הכשרות שלי, הרב יגאל מנשה ויחד העברנו לבעל המסעדה מסר ברור שאם ימצא כשל חמץ נוסף לא יהיה מנוס מהורדת התעודה על מנת למנוע מכשול מהציבור הרחב".
הפריט שנמצא בביקורת השניה ובו קמח חיטה
המשגיח הוסיף כי בשל רצף המקרים הוא לא היה רגוע ולכן הגיע לביקור נוסף לקראת שעת סגירת המסעדה סמוך לשעה 23:30 בלילה, "ואז מצאתי שוב בתוך המטבח מוצר נוסף שהוצא ממחסן החמץ: רוטב סויה עם רכיבי קמח וחיטה. החמור מכל שבשעה זו בדיוק עושים את ההכנות לצורך התפעול ליום המחרת".
הפריט שנמצא בביקורת השלישית ובו קמח חיטה
בעקבות הדיווחים של המשגיח הסירה הרבנות המקומית את ההשגחה מהמסעדה ופרסמה זאת.
בימים אלה מתקיימת תערוכת המכוניות והאופנועים הידועה – "אוטומוטור". עשרות אלפי מבקרים מגיעים לשזוף את עיניהם במכוניות ואופנועים שכמוהם לא רואים בחנייה המשותפת של הבניין, או בכלל בכבישי הארץ.
"חלק מתקרבים ל-90 אלף". צילום: צחי שף לוי
אחד המציגים בתערוכה הוא צחי שף לוי, תושב אשקלון ואופנוען בנשמתו. לוי הוא חלק מצוות בסדנה שנקראת HRP MOTORS, שמציגה בכל שנה בתערוכה את האופנועים של הסדנה ואופנועים שבנו ללקוחות. אז מה מיוחד באופנועים הללו? "לכל האופנועים שלנו יש דבר שמייחד אותם, יש רק אחד כזה בכל העולם, לא בונים את אותו אופנוע פעמיים", הוא מסביר. "האופנועים עוברים צביעה מיוחדת, דברים שאומני הצבע הטובים בארץ מכינים לנו. חישוקים שונים לאופנועים, קסטום, השבחת מנועים. אחד הכלים שבנינו הארלי דייווידסון מדגם ספורט סטאר 1200 שנת 89'. קיבל מזלג ספרינגר מאורך, כיסא עם בולם פנאומטי, גלגל 21 אינץ' מקדימה".
"יש רק אחד כזה בכל העולם". צילום: צחי שף לוי
כמה שווה כל אחד מהכלים שיוצגו בתערוכה? "חלק מתקרבים ל-90 אלף, חלק באזור ה35-40 אלף".
הוא מסביר כי לא מדובר בייצור אופנועים מאפס, "מפני שאין אפשרות כזו במדינת ישראל. אנחנו בונים אופנועים על בסיס שלדה ומנוע קיימים, מאבזרים וצובעים או לפי רצונו של הלקוח או לפי דעתנו. בסדנה, מלבד היותנו מוסך לכלי רכב דו גלגלי, אנו עוסקים בבניית אופנועים על פי דרישת הלקוח, שיחזור כלים ישנים, שיקום אופנועים. מקטן ועד גדול. בסדנה כמובן ישנם כלים חדשים וטרייד אין למכירה".
מערות מראשה ובית גוברין בגן הלאומי בית גוברין זכו לתואר הבינלאומי אתר מורשת עולמית, אחד מתוך כ-1,000 אתרים בכל העולם. גודלו של הגן הוא כחמישה קמ”ר. התואר מוענק לאתרים בעולם שיש להם ערך יוצא דופן לאנושות. מטרת הכרזתם היא שימורם למען הדורות הבאים. הבחירה נעשתה בידי אונסק”ו – ארגון האו”ם לחינוך, מדע ותרבות (UNESCO). הענקת התואר במסגרת אירוע מרגש נערכה בשלהי חודש יוני 2014 בעיר דוחא בקטאר. בכך מצטרפות המערות לרשימה מכובדת של אתרים בעולם (כמו מפלי הניאגרה ומפלי האיגואסו, גראנד קניון, מאצ’ו פיצ’ו, שונית המחסום הגדולה באוסטרליה ואתרים אחרים) ובישראל (מצדה, העיר העתיקה של עכו, התלים המקראיים מגידו, חצור ובאר שבע, דרך הבשמים וערי המדבר בנגב, הכוללים את עבדת, ממשית, שבטה וחלוצה, הגנים הבהאים בחיפה ועכו ומערות הכרמל).
בית גוברין – עיר בני חורין. צילום: רשות הטבע והגנים
מהות ההכרזה על מערות בית גוברין–מראשה כאתר מורשת עולמית היא: “מערות מראשה ובית גוברין בשפלת יהודה כמיקרוקוסמוס של ארץ המערות בישראל”. המערות מייצגות את “ארץ אלף המערות” בשפלת יהודה הפזורות על שטח של כ-120 קמ”ר, וכולן מעשה ידי אדם. ההכרזה היא על השטח של הגן הלאומי מראשה ובית גוברין. המערות בשטח זה מאפיינות את הסוגים השונים והרבים של כל המערות בשפלה. מספר המערות בשטח שהוכרז הוא קרוב ל-500, וחלקן הגדול הן מערכות בעלות עשרות חדרים. הסוגים השונים של המערות הם מחצבות אבן, בורות מים, בארות, בתי בד, קבורה, פולחן, קולומבריום (שובך יונים), אורוות סוסים, אחסון, מרחץ, נקבות מים, מערכות מסתור ועוד. המערות לא שימשו למגורים. המערות הראשונות באזור נחצבו מתחת לתל מראשה במאה התשיעית לפנה”ס. תקופת השיא של השימוש במערות הייתה במאות השנייה והשלישית לפנה”ס. באתר נמצאות מערות רבות מסוגים שונים, ומשך הזמן שבו היו בשימוש הוא 2,000 שנה בקירוב.
איפה: גן לאומי בית גוברין שוכן בלבה של שפלת יהודה ומשתרע על שטח של 5,000 דונם. נוסעים לקיבוץ בית גוברין, שאליו ניתן להגיע מכיוון בית שמש בכביש מספר 38 או מכיוון קריית גת בכביש מספר 35. הכניסה לגן הלאומי נמצאת סמוך לקיבוץ.
מוקדי עניין עיקריים: תל מראשה – תל המזוהה עם מראשה המקראית. במערות מראשה בורות מים מרשימים, בתי בד, מערות קולומבריום ומערות קבורה של האוכלוסייה הפיניקית שחייתה בעיר, ובהן שוחזרו ציורי קיר נדירים. מתחם העיר הצפונית, ובו שרידים מרשימים מהתקופה הרומית (אמפיתיאטרון, בית מרחץ, חומות) ושרידים של מבצר צלבני, ובו כנסייה, חדר אוכל, סדנאות וקמרונות תת-קרקעיים. כמו כן, במקום קיים מתחם ובו שחזור של גת ובית בד עתיקים.
בית גוברין. צילום: רשות הטבע והגנים
תצפית – בראש תל מראשה קיימת נקודת תצפית מעולה על דרום שפלת יהודה.
בחול המועד פסח: ייערכו בגן הלאומי בית גוברין פעילויות מיוחדות לכל המשפחה. בשעות 15:00-9:00 (מדי שעה עגולה) תושמע החוויה הקולית באמפיתיאטרון של עיר בני החורין. נקודות הדרכה בעיר בני החורין יתקיימו כרבע שעה לפני המיצג הקולי ב-9:45-15:45.
בנוסף, ניתן לשלב סיור במערות הפעמון בגן הלאומי בית גוברין בשעות 10:00–18:00 – שבהם יתקיימו מופעי מוזיקה לכל המשפחה עם המרכז הישראלי למקהלות ולחבורות זמר.
מרחבי טבע לצד סביבה אורבנית: גן לאומי אשקלון
גן לאומי אשקלון הוא הגן הלאומי הראשון שהוכרז בישראל בשנת 1965 ונקרא על שם יגאל ידין. הגן שוכן בדרום מישור החוף על רכס הכורכר המערבי וכולל שטחי חולות וחוף ים. גן לאומי אשקלון הוא פנינת טבע עשירה בחי ובצומח ייחודיים ובמגוון בתי גידול. רצועת חוף הים, שטחי החולות ומתחם תל אשקלון מאפשרים למגוון רחב של חי וצומח להתפתח ולהישמר בסביבה האורבנית. במיוחד בתקופה זו של עיור מואץ וצמצום השטחים הפתוחים חשיבות הטבע בסביבה האורבנית גבוהה ביותר.
איפה: אל גן לאומי אשקלון מגיעים מצומת אשקלון, נוסעים בשדרות בן גוריון, פונים שמאלה ברחוב בן עמר. מהכניסה הצפונית של אשקלון נוסעים בשדרות מנחם בגין, שדרות ירושלים, רחוב בר כוכבא, ופונים שמאלה ברחוב הטייסים.
הגן הלאומי אשקלון. צילום: עיריית אשקלון
מוקדי עניין עיקריים: תל אשקלון – המקום תחוּם על ידי סוללה של שרידי החומה. לאורך ההיסטוריה נחשבה אשקלון עיר מסחר משגשגת וחשובה הנמצאת על דרך הים (בדרך מעזה ליפו), אל שיא פריחתה הגיעה העיר בתקופה הרומית. מתצפית על החומה ניתן להשקיף על נופי הגן הלאומי, על שטחי הדיונות שמדרום לגן ועל העיר המודרנית.
שער העיר הכנענית – השער המקושת העתיק ביותר אשר נבנה בשנת 1800 לפנה”ס (בתקופה הכנענית התיכונה) לערך.
הבזיליקה הרומית ועמודי השיש – הם משרידי העיר הרומית המרשימים הכוללים כותרות, עמודי שיש וגרניט המוצגים במתחם הבזיליקה, המבנה הציבורי ששירת את אזרחי העיר באותה תקופה.
שרידי הכנסייה סנטה מריה וירידיס – הכנסייה נבנתה בתקופה הביזנטית, במאה החמישית לספירה.
מערכת בארות – יותר מ-60 בארות מסוגים שונים (באר אנטיליה, באר מישור משופע – באר אשקלונית), אשר שימשו את תושבי המקום לחקלאות ולמחיה.
הגן הלאומי אשקלון. צילום: הרמן חנניה
בחול המועד פסח: לאן הולך עטלף פצוע? סדרת הרצאות לילה מרתקת על עולם הטבע העשיר של ישראל. שליש ממיני יונקי ישראל הם עטלפים. עולמם נסתר, מיוחד ומסקרן. דבקו בהם אגדות וסיפורים, אך מי הם באמת? ומהי תרומתם לטבע הישראלי? מרצה: שגיא נוה מרום, מתמחה בתחום העטלפים, ממקימי פרויקט ההתנדבות “חי-בולנס” ברשות הטבע והגנים. ההרצאה תינתן על המדשאה של חניון הלילה. ללא תשלום נוסף על דמי הלינה באתר. ההשתתפות בהרצאה מיועדת ללנים בחניוני הלילה.
הזמנת מקומות באתר רשות הטבע והגנים אצל מדריכי רשות הטבע והגנים באתר: www.parks.org.il.
פיקניק על המדשאה: גן לאומי אשכול
גן לאומי אשכול (הבשור) הוא אתר לבילוי בחיק הטבע המשתרע על פני 3,500 דונם. במלחמת העולם הראשונה גילו חיילים אוסטרלים, שלחמו במקום נגד הצבא התורכי, שרידים של כנסייה ביזנטית ובה רצפת פסיפס יפהפייה. הפסיפס מוצג עתה לראווה בעיר קנברה, בירת אוסטרליה.
איפה: הכניסה אל הפארק – מערבית לאופקים. ניתן להגיע אל הפארק מצומת יד מרדכי, מצומת מגן ומצומת גילת.
גשר אשכול. צילום: רשות הטבע והגנים
מוקדי עניין עיקריים: מדשאות רחבות ידיים ומתקני פיקניק. בחלק הצפוני של הגן הלאומי מתנשאת גבעה קטנה – ח’ירבת שלאלה – שמראשה תצפית נאה על הסביבה. במרכז הפארק גבעה קטנה שבה נחפרו שרידי האתר עין הבשור. זוהי תחנת דרכים מצרית מסוף האלף הרביעי לפנה”ס. למרגלות הגבעה, בערוץ נחל הבשור, נובעים מעיינות עין הבשור. מי המעיינות יוצרים בריכה נאה (על פי הנחיית משרד הבריאות מותר לשכשך בה רגליים בלבד). המים חמימים למדי ושומרים על טמפרטורה קבועה של 20 מעלות במשך כל השנה. מבני הבטון הסמוכים למעיין שימשו את המשאבות שהקימו יחידות הצבא הבריטי לצורך השקיית סוסי חיל הפרשים ולמילוי מכלי הקטרים של הרכבות הצבאיות.
מסלול הטיול: מהפארק ניתן לצאת למסלול דרך הבשור, דרך עפר באורך של 18 קילומטר, שהוכשרה על ידי קרן קיימת לישראל למכוניות פרטיות. הדרך פרושה בין גן לאומי אשכול וצומת צאלים, ובה נקודות תצפית, נקודות היסטוריות, גשר חבלים ועוד. בצד האתרים, לאורך הדרך, ניצבים שלטי הסבר.
ערב פסח הוא מעמד היסטורי מכונן (ולא בגלל העובדה שהצלחנו להשתעבד לניקיון הבית ורגע לפני כניסת החג נשמנו לרווחה). ליל הסדר הוא הזדמנות משפחתית לספר ולשמוע את פרק הגאולה ההיסטורי של עם ישראל. כן, ההיסטוריה היא הסיפור של המנצחים, נקודת המבט של מי ששרד כדי לספר. מלבד הסיפור הקלאסי, כמעט הוליוודי של יציאת מצרים, יש בהגדה דיונים שלמים של חז”ל על השתלשלות האירועים הדרמטיים ומשמעויותיהם. מאחר שארמית היא לא השפה השגורה בפינו, רובנו מעלעלים בהגדה בחוסר נחת, מחכים כבר להגיע לשלב הארוחה ולדלג על שפת הצופן שוברת השיניים.
למעשה, ההגדה היא מהדורת חג מפוארת ומפורטת של המקומון שרווח אז בעם (בסגנון “כאן כנען”). בתחילתו יש אפילו תוכן עניינים ברור שמתחיל בקַדֵּשׁ ומסתיים בנִרְצָה. עלון חגיגי ובו מיטב הטורים והפרשנים, החל מהפרלמנט של רבי עקיבא בבני ברק וכלה ברבי יהודה שהקל עלינו בראשי תיבות של עשר מכות מצרים. אנחנו מזמרים את “הָא לַחְמָא עַנְיָא” (“זהו לחם העוני”) בקלות רבה מדי, לא נותנים דעתנו על כך שהפסקה הזו מתארת תחושת תקווה בקרב עבדים לקראת חירותם.
אלפי דורות לפנינו זימרו: “הָשַׁתָּא הָכָא – לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל הָשַׁתָּא עַבְדֵּי – לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין”. כלומר, “השנה כאן – לשנה הבאה בארץ ישראל, השנה עבדים – לשנה הבאה חופשיים”. שרים ולא מפנימים שאנחנו זכינו לאותה ציפייה נרגשת לשנה הבאה – הרי אנחנו בארץ ישראל, אנחנו חופשיים. לא מבינים שארבע הקושיות הן למעשה הנחיות לקיום הטקס כהלכתו, כולל סידור שולחן ותפריט מומלץ.
וכשמגיעים לארבעת הבנים, מיד כולנו מתכווצים בכיסא, מקווים שנקרא את שאלתו של החכם או לכל הפחות לא נזכה לפליטת פה של אחד מיושבי השולחן: “תקרא אתה את רשע, מתאים לך”. ארבעת תוארי הבנים הם לא ביטוי לסולם מוסרי, אלא התייחסות למהות ההגדה כולה – והגדת לבנך. כלומר, התארים הללו מתייחסים למידת הבקיאות של הבנים מדור לדור לגבי התורה והמורשת היהודית. ואיך בעצם בוחנים את הידענות שלהם? בדיוק כפי שעשיתי עכשיו, בשיטה היהודית הקדומה – שאילת שאלות. שאלת היטב? הרי שענית נכון!
קִמְחָא דְפִסְחָא (בארמית: קמח לפסח, כלומר קמח להכנת מצות, נקרא גם בשם “מעות חיטין”) היא מגבית צדקה מיוחדת הנהוגה לקראת חג הפסח, שבמסגרתה אוספים מה תושבים כסף או מזון על מנת לחלק לעניים לקראת פסח.
האמת היא שבמדינת ישראל 2019 מתקיים קמחא דפסחא כל השנה. במדינת ישראל 2019 קיימות מאות עמותות, מבורכות יש לומר, שתכליתן לתת למי שחסר.
לפני שאגע בנושא טעון זה, גילוי נאות: כולכם כבר יודעים את הקשר החברי העמוק הקיים ביני לבין סגן ראש העיר והממונה על תיק הרווחה בעירייה דורון נקשרי. מי שמכיר יותר מקרוב יודע לומר שאני די שורץ במשרדו שבבניין העירייה זה מספר שבועות. אחת הסיבות העיקריות לנוכחותי הכמעט שגרתית שם נעוצה בעובדה שדורון לקח עליו, כפי שהבטיח, את תיק הרווחה, תיק חשוב מאין כמוהו. הסקרנות העיתונאית התחברה לצורך לגעת באוכלוסייה המוחלשת ולבחון מקרוב מה ניתן ואם ניתן בכלל לעשות משהו בתחום חשוב כל כך. אקדים ואומר שבאתי בידיים ריקות ומוח חלק ונטול דעה על מה שאני עתיד לגלות.
פיני ביטון. "בלי חשבון"
לדאבון הלב, מה שנגלה לעיניי מספר על מציאות קשה של כל כך הרבה אנשים. מדובר על קושי להתקיים של אנשים שעובדים, לא רק של מובטלים. כמובן שיש מדרג ברמת הקושי, כמו בכל תחום. אולם התמונה הכללית מדברת על מציאות שחייבת לקבל מענה ברמה לאומית. קיומן של עמותות זה דבר מבורך. רגע! כתבתי מבורך, אבל אני לא בטוח שזו המילה הנכונה, שכן, לפעמים מתגנבת לה התחושה שאולי עצם קיומן של כל כך הרבה עמותות המאפשרות לאנשים לא להגיע לפת לחם, מאפשר לממשלה להמשיך להעניק חשיבות עודפת למשרדים המרכזיים מבחינתה: חינוך, ביטחון, חוץ וכד’.
במדינת ישראל 2019, מדינה שבה קיימות מאות עמותות אשר מדי שבוע משלחות אלפי מנות אוכל ומצרכים לבתי נזקקים, תקציב הרווחה עומד על 10% בלבד מתקציב החינוך למשל. במדינת 2019 תיק הרווחה הוא אחד התיקים הכי פחות נחשקים בממשלה. בכל קמפיין של כל מפלגה יופיע הסלוגן: “אנו נעזור לחלשים”. בקמפיין כן, במציאות, מה פתאום? האמת היא שאני מבין אותם. מה כבר יכול לעשות שר רווחה עם תקציב כל כך זעום? תקציב שמנותק לחלוטין מהמציאות הקיימת בשטח.
כשדורון חברי היקר לקח עליו את התיק שעליו התחייב, הוא העביר מסר ברור: הבטחות צריך לקיים. לא אלאה אתכם כאן בקשיים הגדולים שעמם מתמודד אגף הרווחה בעיר. אני מניח שהקשיים הם אובייקטיביים, הנובעים שוב, מרמת התקציב. אף שנחשפתי לפרויקטים מדהימים (כמו “נושמים לרווחה במרכזי עוצמה” ועוד), שמטרתם לאפשר למשפחות להתמודד מול הקשיים על ידי ליווי והכוונה והענקת כלים להשתכרות בעתיד על מנת לא לחיות בתלות מתמדת, עדיין הדרך ארוכה וזרועת חסמים בדרך להיותנו מדינת רווחה. בינתיים אנחנו מדינת עמותות רווחה. המסר שלי לראש הממשלה שלנו: להכפיל ומיד את תקציב הרווחה. להציב במשרד הרווחה את השר שאתה הכי מחזיק ממנו ולתת לו כלים להצליח.
אסיים בתודה גדולה מתבקשת. מלבד התודה לכל העמותות הפועלות בעיר כל השנה, תודה גם למספר פילנטרופים מקומיים (מתן בסתר. אז אכבד ולא אפרסם שמות) על שהעניקו לנו את האפשרות לסייע למספר לא מבוטל של משפחות עם קמחא דפסחא. וכמובן, תודה אישית לחברי דורון נקשרי על שהעניק גם לי את האפשרות להיות שותף מקרוב בפרויקט הקדוש הזה. מקווה שבפסח הבא כבר תהיה כאן תמונה אחרת.
הנשיא של כולנו
אני יודע שתכף יקומו עליי כל תומכי ביבי הנלהבים. אבל אני חייב, פשוט חייב. תראו, הנשיא ראובן רובי ריבלין אמר אמירה אומללה אחרי המקרה המצער והכואב שבו נשרף התינוק הערבי עלי דוואבשה למוות בכפר דומא. מקרה מזעזע וכואב מאין כמותו (אנחנו בני אנוש, וכל מוות של חף מפשע הוא כואב).
החיפזון של הנשיא לומר את המשפט “בני עמי בחרו בטרור” עורר עליו ובצדק תרעומת בציבור הרחב. ויש כמובן גם את העניין של הסכסוך הידוע בינו לבין ביבי. כל זה מוכר וידוע. אבל, ויש אבל גדול, למול הדברים האלה יש כאן גם איש ערכי מאוד, שאמנם הוא יציר כפיה של תנועת בית”ר, אבל בהיותו נשיא הוא מחויב בייצוג של כל הזרמים, ואת זה אנו נוטים לשכוח. אני כועס עליו על דבריו לאחר המקרה המזעזע. אני לא אוהב גם אמירות שלו שהיה בהן ריח פוליטי. אבל הוא הנשיא שלי ואלה חוקי המדינה. זאת הדמוקרטיה. רובי ריבלין הוא נשיא מדינת ישראל. אם ארצה או לא, זה הנשיא שלי ומי שטוען אחרת שלא יעקם את האף כשהזויים משמאל צועקים: "ביבי, אתה לא ראש הממשלה שלי" (עוד שטות מהצד ההזוי). ולאלה שכעת רצים בבהלה לבטל את מוסד הנשיאות, לאט לכם. אני לא רוצה לבטל כלום.
לפחות לא לפני שדוד לוי היקר ייבחר לנשיא. מה נסגר אתכם? תנו ליהנות פעם אחת מראש מדינה מרוקאי. אפילו אם זה ייצוגי בלבד. אז בקשה תרגיעו, בסדר?
בסוף שבוע נשב ונסב ונסעד יחד, אבל כל זה יקרה לאחר קריאת הגדה ארוכה ומעניינת. אחד היסודות החשובים בהגדה הינו “והגדת לבנך” שמקדש את הזיכרון, הסיפור והדיבור.
רק בשבוע שעבר בפרשת מצורע פירטנו והסברנו את סכנות הדיבור השלילי ולשון הרע, והנה בהגדה ישר מתחילים עם “מגיד”. זו מטרת הערב – להגיד. וכאן זהו המבחן האמיתי. איך אנו מדברים ועל מה אנו מדברים. זו בעצם היציאה מעבדות לחירות. ולכן בערב שבו יוצאים מעבדות לחירות הדבר המרכזי שעושים הוא לדבר. ערב קואוצ’ינג סביב נושא הדיבור. מדברים בו הרבה, אבל הדיבור מלא בחיוביות, בהכרה ובהכרת הטוב, בתודה, באמונה, באופטימיות, באהבה.
אייל חסאן. צילום: אורי קריספין
היום היכולת לדבר, הרטוריקה, היא אחת המעלות הגדולות שקיימות, היא ארגז כלים הכרחי למנהיג. והנה בתורה שלנו משה, גדול מנהיגנו, היה ערל שפתיים. הדבר מעיד עד כמה גדול היה, שאף ללא כושר דיבור הנהיג בצורה נפלאה עם עבדים שלא הפסיק לדבר בו ובאל סרה.
ליל הסדר עוסק בשעבוד ובגאולה. ליל הסדר אינו האירוע היחיד במעגל החיים היהודי המשלב את זיכרון הטוב וזיכרון הרע, ובעוד זמן קצר יום הזיכרון לחללי צה”ל ויום העצמאות ה-71 לישראל, הצמודים מרחק שניות זה מזה, ימחישו את הכואב לצד השמח.
חברים יקרים, אין מה לעשות, מקרים כאלה יכולים להיות תוצאה של גישה ריאלית לחיים ולא אידילית. גישה הרואה את החיים בשלמותם ולא מתעלמת מן הרגעים הרעים. זו תמצית ההוויה הישראלית, הקושרת רגעי אושר עילאיים וגם מקרים עצובים.
חגיגות יום העצמאות ה-71 באשקלון יכללו השנה שלושה מופעים: אחד כללי וגדול בחוף בר כוכבא, שני לציבור הדתי ושלישי מסיבת אירווזיון.
יובל המבולבל. צילום: רפי דלויה וקבוצת מדיה הופ
יום רביעי, 08.05.19 החל מהשעה 20:00 בטיילת בר כוכבא – כבכל שנה יתקיימו מופעים של האמנים הגדולים בישראל ויוזנק מפגן זיקוקי דינור מרהיב. על הבמה המרכזית יופיעו כוכב הילדים יובל המבולבל ואחריו יעלו שלומי שבת, עדן בן זקן ושלישיית מה קשור.
דנה אינטרנשיונל. צילום: עופר חגיוב
באווירת האירוויזיון שייערך בישראל השנה, תתקיים החל מהשעה 23:30 מסיבת אירוויזיון אל תוך הלילה עם דנה אינטרנשיונל, כיתריה ושפיטה מהתוכנית הכוכב הבא.
שלושה שבועות לאחר ניסיון הרצח שאירע בשכונת גן הורדים באשקלון הותר לפרסום כי חקירה של היחידה המרכזית של מרחב לכיש הביאה למעצרם של שלושה חשודים ששהו בדירת המסתור.
כזכור, בתאריך 30.3 בשעת ערב מאוחרת התקבל דיווח אדם שנורה בחדר מדרגות בבניין מהגורים ברחוב השומר הצעיר באשקלון. כוחות משטרה, מד"א והצלה רבים הוחשו למקום. כוננים שהגיעו למקום החלו לטפל בצעיר מחוסר הכרה שנורה בראשו והוגדר פצוע קשה. ניידת טיפול נמרץ של מד"א פינתה את הפצוע לחדר הטראומה במרכז הרפואי ברזילי. מאוחר יותר הוא הועבר בפינוי דחוף לטיפול מתקדם יותר במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע. גם בימים אלו מצבו הרפואי ממשיך עדיין להיות קשה.
המשטרה כמובן פתחה בחקירה ולמחרת בבוקר הוצא לבקשתה צו האוסר את פרטים מזהים אודות הפצוע והמקרה.
זירת האירוע. צילום: איחוד הצלה
זירת הירי נסגרה לשעות ארוכות והחקירה הוטלה על היחידה המרכזית של מרחב לכיש. זמן קצר לאחר האירוע כבר הגיע מידע לידי החוקרים, הנוגע לשלושה תושבי אשקלון, שניים מהם מתגוררים בסמוך לזירת האירוע. כחלק מפעולות החקירה, אספה המשטרה סרטונים ממצלמות אבטחה שתיעדו חלק מהאירוע וכן עדויות של עדי ראיה שראו את המרדף אחרי הקורבן ואף הזמינו את כוחות ההצלה.
אתמול, לאחר שלושה שבועות של חקירה אינטנסיבית ולאחר שהחוקרים הצליחו לאתר את החשודים במעשה הם הגיעו בשיתוף כוחות מיוחדים נוספים של משטרת ישראל למושב תירוש. שם עצרו את שלושת החשודים בגילאים 24-21 שנמצאו בבריחה.
כבר יותר מחצי שנה שאושר בנד, טרנסג'נדרית בת 15 מאשקלון, אינה הולכת לבית הספר בו היא לומדת – אורט רונסון וזאת עקב אלימות של תלמידים ואיומים על חייה. בתחילת שנת הלימודים החלו לתקוף אותה באופן מילולי וגופני, לרבות איומים בסכין, והיא נשארה בבית מחשש לחייה.
לאחרונה התקבל אצל אמא שלה מכתב אזהרה לפני נקיטת הליכים פליליים בשל עבירה על חוק חינוך חובה. בעקבות זאת שבה אושר לבית הספר אך שם הפעם היא הותקפה ואושפזה בבית החולים כשהיא סובלת מזעזוע מוח.
אורט הנרי רונסון. צילום: אלירם משה
על פי הסיפור שפורסם בעיתון "הארץ", המורות בבית הספר לא נחלצו לסייע לה ואף ביקשו ממנה שלא לבוא עם תוספות שיער ועם ציפורניים ארוכות כדי להימנע ממשיכת תשומת לב.
לאשקלון הגיעה אושר באמצע השנה שעברה, ובתחילת דרכה בבית הספר התלבשה כבן. רק בתחילת שנת הלימודים הנוכחית החליטה לעשות שינוי , "תמיד ידעתי שאני בת, אבל פחדתי להתלבש כמו שאני מרגישה בגלל התגובה של הילדים", סיפרה אושר לעיתון "הארץ. "הבנתי שאני חייבת להיות מי שאני, שאני חייבת להיות מאושרת ולאהוב את עצמי. בהדרגה התחלתי לשים לק, להתאפר, לשים תוספות בשיער. אני בת ואני מבקשת שיתייחסו אליי כמו לשאר הבנות בשכבה".
היא סיפרה כי תוך זמן קצר החלו התגובות האלימות של התלמידים כלפיה: "זה קללות, מכות. ילדים אומרים לי שהם במקומי היו קופצים מהגג, שבמקום ההורים שלי הם היו הורגים אותי, שהם מחכים שאלוהים ייקח לי את הנשמה. אני קמה כל בוקר עם חיוך ענק, וכל שעה בבית ספר החיוך יורד לי. הלימודים והחיים שלי נפגעו. התלמידים והמורים לא מקבלים אותי כמו שאני, וזה הדבר היחיד שאני מבקשת".
אושר סיפרה כי התקרית החמורה הראשונה, התרחשה זמן קצר לאחר פתיחת שנת הלימודים – דבר שגרם לה לחשוש להגיע לבית הספר. "ישבתי בכיתה עם כמה בנות שעשו מחליק, ואז הגיעו שני בנים מהשכבה והתחילו להתגרות בי", סיפרה, "הם זרקו עליי כיסאות, ואז אחד מהם אמר לי שאם אני אשאר פה – הוא ידקור אותי, ושלף אולר".
אושר בנד ואמה רג'ינה. צילום: אילן אסייג
לפני עשרה ימים, היא אזרה אומץ וחזרה ללימודים אף סיפרה כי הותקפה על ידי תלמידה אחרת שהטיחה את ראשה בעוצמה והיכתה אותה מה שהביא לאשפוזה בבית החולים ברזילי כשהיא סובלת מזעזוע מוח. משטרת אשקלון פתחה בחקירת המקרה.
בתגובה של המנהלת אורה גול לעיתון היא טענה כי אושר לא מגיעה באופן סדיר לבית הספר. "לצערנו, בזמן המועט שאושר מבקרת בבית הספר, התנהגותה פרובוקטיבית. היא מנהלת מול המורים לתלמידים שיח בוטה ומתריס ואינה מקבלת מרות". בבית הספר אף ציינו כי שתי התקיפות דווחו למשרד החינוך ולמשטרה, וכי "בשני המקרים התלמידים נענשו וטופלו על פי חוזר מנכ"ל".
בטקס מכובד שהתקיים היום, העניקה המשטרה אותות הוקרה ליחידות ותחנות מצטיינות. תחנת משטרת אשקלון קיבלה אות הצטיינות ומפקד התחנה, סנ"צ משה לוי עלה לקבל את האות לקול תשואות הקהל.
מנימוקי מתן אות ההוקרה נאמר כי "העיר אשקלון נמצאת בשנים האחרונות בתנופת פיתוח עצומה, פיתוח מואץ זה וקרבתה של אשקלון לרצועת עזה ולים מהווים אתגר משמעותי לתחנת המשטרה בעיר. בשנת 2018 הצליחה תחנת אשקלון להביא לירידה חדה בפשיעה, באלימות ובמספר תאונות הדרכים בעיר ומחוצה לה. כל זאת לצד המשך דריכות גבוהה ומוכנות לאיומי טרור מן היבשה והים ולאיום הירי הרקטי. תחנת אשקלון השכילה לייצר שיתופי פעולה הדוקים עם גורמי הביטחון והקהילה בעיר, פיתחה מודלים ייחודיים לשיפור הכשירות התרבותית של שוטריה והשקיעה רבות בפיתוח הפרט ושיפור האקלים הארגוני בתחנה".
את האות קיבל סנ"צ לוי מידיו של מ"מ מפכ"ל המשטרה, ניצב מוטי כהן והשר לביטחון פנים, גלעד ארדן.
"ברכות למשטרת אשקלון על זכייתה בתואר תחנה מצטיינת", מסר ראש עיריית, אשקלון תומר גלאם. "שוחחתי עם מפקד התחנה, סנ"צ משה לוי, ובירכתי אותו על ההישג המרשים. בזכות עבודה מאומצת של שוטרי התחנה, אותה הוא מוביל ביד רמה, ישנה ירידה חדה במקרי האלימות ובמספר תאונות הדרכים. העירייה בראשותי תמשיך לשלב ידיים עם תחנת משטרת אשקלון על מנת לחזק את הביטחון האישי של תושבינו".
סנ"צ ליאור זוהר מקבל את האות
ברחבי המחוזות יש יחידות מרכזיות הנקראות בקיצור ימ"ר, "יחידות אלה הפכו לאימת העבריינים בהיותן יחידות שנלחמות בפשיעה החמורה בארגוני הפשע, בכנופיות באמל"ח (אמצעי לחימה) הלא חוקי", נאמר בטקס. "יחידות שפועלות הן באופן גלוי והן באופן סמוי. שמשתמשות בכלים מסורתיים לצד כלים סופר מתוחכמים ובדרכים שנראה כאילו נלקחו מסרט מתח. מתוך יחידות הימ"ר הפרוסות בארץ זכתה יחידה אחת בפרס המפכ"ל למצוינות. זו השנה השניה שהיחידה זוכה בתואר – ימ"ר לכיש".
צוות שוטרי יחידת השיטור הימי של משטרת ישראל הוזעקו אתמול בעקבות סירת מנוע שסיכנה את ציבור הרוחצים בחוף הים שבדרום. כנגד משיט הסירה בוצעה אכיפה לאור הסיכון לציבור הרוחצים במקום.
אתמול בשעות אחר הצהריים התקבל דיווח במשטרה אודות סירת מנוע אשר חצתה שטחים סגורים שאסורים לשייט באזור הדרומי כמו שטח קצא"א ושטח זיקים. בנוסף, סירת המנוע נכנסה אל תחום חוף הרחצה המוכרז בזיקים ועגנה שם. צוות שיטור ימי לכיש שהוזעק לאירוע, תפס את הסירה והחל בבירור המקרה.
צפו בסרטון:
משיט הסירה ואיש הצוות עוכבו לתחנת המשטרה לחקירה בגין כניסה לשטחים סגורים, בניגוד לצו אלוף, ובנוסף נרשם למשיט דוח מנהלי על סך 3,200 ש"ח בגין כניסה לתחום חוף רחצה מוכרז.
8 מנהלי תנועה תנועה בפיקוד הרכבות הארצית הודיעו בהפתעה כי הם חולים ו-9 אחרים לא עונים לטלפון. כך נראית שביתה יזומה של עובדי רכבת ישראל ובכך הם הביאו להשבתה מלאה של הרכבות ברחבי הארץ.
המודעה בתחנת הרכבת באשקלון. צילום: דוברות הרכבת
מהנהלת רכבת ישראל מסרו: "בשעות האחרונות, בצעד ארגוני פראי ובלתי חוקי, הודיעו 8 פקדים (מנהלי תנועה בפיקוד הרכבות הארצי) על מחלה. נסיקה של מאות אחוזים במספר הודעות המחלה ביחס לימים כתיקונם. מדובר על קרוב למחצית ממצבת הפקדים שעומדת על 21. ארבעה פקדים סיימו זה עתה משמרת שהחלה בשעה 22:00 אמש והוארכה בשעתיים נוספות, ואינם יכולים להמשיך בעבודה על פי נוהל הבטיחות. שאר 9 הפקדים מסרבים בשלב זה לענות לטלפונים המבקשים להקפיצם למשמרת. בשל כך, ומסיבות בטיחותיות אשר אינן מאפשרות הפעלת תנועת הרכבות עם פחות מ-4 פקדים במשמרת, נאלצת הנהלת הרכבת לעצור את תנועת הרכבות ברחבי הארץ, בהתאם לנהלי הבטיחות, עד לעצירה מוחלטת וזאת עד להודעה חדשה".
מרכז השליטה של הרכבת. צילום: דוברות הרכבת
עוד אמרו בהנהלת רכבת ישראל כי "מדובר על פגיעה קשה של ועד העובדים בראשות גילה אדרעי בציבור הנוסעים בימי שישי, לצד החיילים הרבים אשר עושים שימוש ברכבות".
בימים הקרובים תעלה העונה החדשה והאחרונה של סדרת הטלוויזיה המופתית “משחקי הכס”. אפוס בדיוני שמבוסס על סדרת הספרים “שיר של אש ושל קרח” פרי עטו ומוחו הקודח של הסופר האמריקאי ג’ורג’ ר. ר. מרטין. לטובת מי מכם שאינם בקיאים בקו העלילה (מתברר שיש מי שמעולם לא צפה בפרק) שמרתקת רבים מסביב לעולם למסך הקטן, להלן תקציר קל. העלילה מתרחשת בעולם בדיוני ובתקופה שמזכירה את ימי הביניים ועיקרה ביריבות על כס המלכות בין שבעה בתי אצולה מרכזיים. מעבר למירוץ הבלתי נלאה שלהם לרשת את כס החרבות המפורסם משתלבים קווי עלילה נוספים שכוללים דרקונים, כוחות על טבעיים ומתים מהלכים. על פניו, נדמה שהמכנה המשותף לכלל הצופים ברחבי העולם הוא הרצון לברוח מהמציאות לתוך פנטזיה שבה אין דחיית סיפוקים והיצרים שולטים בקבלת ההחלטות, מעין שחרור לחצים פרוידאני שכזה.
אבל למעשה, מתחת לכל הגרוטסקה האלימה והמינית בסדרה מציצה מציאות אנושית של מבנה כוח פוליטי מורכב מחולשות, פחדים ורצון בהכרה. דומה מאוד למציאות שלנו. ואם נחשוב על זה היטב, גם בקרבנו ישנם במידה רבה מתים מהלכים ודרקונים יורקי אש. מה שכן, בעולמו הדמיוני של מרטין, בניגוד למציאות שלנו, הנשים מצליחות לצמוח מהמעמד הכי נרמס ומושפל לעמדות של כוח והשפעה. לצערי, אנחנו עדיין לא שם.
עינב קורן
במקריות לא מקרית (לא מאמינה בצירופי מקרים) יצא שהעונה החדשה של משחקי הכס עולה סמוך לבחירות בישראל. כמה דמים נשפכו בשבע העונות האחרונות, אסטרטגיות כשלו ואפילו דרקון אחד מהשלושה הפך למוטציה זומבית. הזוי ככל שזה יישמע, גם אנחנו הגענו לנקודות קיצון בסיפור הישראלי שלנו. אנחנו משלמים יום יום מחיר יקר בגלל מתיחות ביטחונית, טרור, מצב כלכלי מורכב, יוקר מחיה וחברה ישראלית מפולגת. באיזשהו מקום התפלגנו מ-12 שבטים של עם לשבע ממלכות (אם לא יותר) שנלחמות על הכס ולא על היש. ומהו היש אם לא אנחנו וילדינו.
כתיבת ספרי הסדרה טרם הושלמה, לכן אף אחד לא יודע כיצד מסתיים הסיפור במשחקי הכס, ומעריצי הסדרה עסוקים בבניית תאוריות שלמות לגבי הסוף. זו מיומנות חשובה לספר את הסיפור שלך, לעצב ולשנות אותו, אבל לאף סיפור אין באמת סוף. אחרי הכול, אנחנו משפיעים במציאות שלנו על החיים שלנו וחייהם של רבים מסביבנו, אך באופן לא מודע אנחנו גם משפיעים על חייהם של הדורות הבאים שיחיו כאן אחרינו. כל מעשה שאנחנו עושים היום ברמה האישית והלאומית ישפיע על ילדי ילדינו. כדי לתת תוקף ואמינות לסיפור הוא לא יכול להסתיים כמו כל מעשייה טיפוסית – “והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה”.
רביעי, 10 בבוקר, הקפה של היום שאחרי באותו הטעם, רק טיפה יותר מתוק. מה לא נכתב על מערכת הבחירות הזאת? מה לא נאמר או נעשה בכל מדיום אפשרי?
עשרות פאנלים פוליטיים, מאות פרשנים, אלפי סרטונים, עשרות אלפי תמלילים, רשת גועשת ומיליוני אצבעות משתוללות על מקלדות חסרות רסן ונטולות מעצורים.
כמה רפש ודברי בלע, פסולת ביבים של ממש. בקטע הזה לא היה מונופול לאף אחד, כולם ירדו נמוך כל כך. בכל פעם שאמרתי לעצמי, זהו, מתחת לזה כבר אין, באה עוד הברקה שהוכיחה לי כי עם ישראל הוא מספר אחת בכל תחום, בעיקר בלשון הרע.
פיני ביטון. "בלי חשבון"
אפשר לומר שהרווח הגדול הראשון מהבחירות האלה הוא העובדה שאפשר להירגע ולהחזיר את מקלדות הרשע והפקות סרטי הבלע לבוידם, לפחות עד המערכה הבאה. זה שפה ושם יעלו כל מיני מתוסכלים מפה ושמחים לאיד משם עם רפש נוסף זה לא נחשב, איך אמר גששנו: “עמי העשן התפזר אבל קולות נפץ עדיין נשמעים פה ושם”.
פרשת השבוע שתיקרא בשבת הגדול ממשיכה את העיסוק בדיני נגע הצרעת שהתחיל בפרשת תזריע ועוסקת בדרכי ההיטהרות מן הצרעת ובקורבנות שעל המצורע להביא. המעבר הינו מהכלל לפרט – מטוהר המחנה לטוהר הפרט.
אחרי שעברנו ממשלוחי המנות לניקיונות הפסח אנו מקבלים הקדמה מרתיעה מעט מתיאור פעולות הרחצה וההיטהרות של הרהיטים שעליו ישב הנגוע. ניקיון וטהרה, רחצה והיגיינה הכרחיים, אבל עלולים להיות מסוכנים. יש אנשים שיש להם OCD – הפרעה טורדנית כפייתית – והם מתנהלים על פי עקרונות פרשת מצורע גם אם אין בקרבתם חולה מדבק. הם מסוגלים לבלות שעות רבות ביום ברחצה חוזרת ונשנית של הידיים, במקלחות רבות או בהברקת השיש והרצפה שוב ושוב, בחיטוי כלים ועוד. פעולות אלו הן אקמול במקרה הטוב, הן מביאות להם רגיעה לכמה דקות, עד שהם באים שוב במגע עם אדם או חפץ שנתפס על ידם כלא נקי והם שוב מתחילים להילחץ, לנקות ולהתנקות באובססיה, מבלי יכולת לשלוט במצב. דווקא כעת לקראת הפסח ובלהט הניקיונות כדאי שנציע ניקיון לב ולא רק ניקיון בית, ביעור חמץ מביתנו אבל גם מקרבנו.
אייל חסאן. צילום: אורי קריספין
ומכאן לסוגיה חברתית – “זאת תהיה תורת המצורע…” אומרים חז”ל במדרש: “זאת תהיה תורת המוציא שם רע”. חז”ל קבעו כי אחד מחוליי החברה, הדיבור הרע של האחד בזולתו, הוא הקשה שבכולם. הוא גורם לגופו של האדם, לבגדיו ולביתו לשנות את מראם למראה חולני ודוחה ולהבליט את עושה הרעה הקשה הזאת ואת מעשהו כמי שדחוי לחיות במסגרת החברה האנושית. הצרעת – שורשה הוא פגם רוחני. המצורע מסכסך ומפריד בין אנשים, ולפיכך גם עונשו במידה כנגד מידה הוא לצאת אל מחוץ למחנה עד אשר יתקן עצמו וייטהר.
חז”ל קובעים כי התורה קבעה בעניין זה רף מוסרי גבוה ביותר. ארבע פעמים בפרשה מוזכרות המילים “תורה” ו”צרעת” זו ליד זו, להדגיש כי המדבר סרה ברעהו ממוטט את יסודות התורה. הבחירות הסתיימו וכמה עצוב שמנהיגינו הגדילו להכפיש איש את רעהו בתקופת הבחירות ובכלל. עצוב.
הפרשה עוסקת בטומאות הגוף ודנה גם בטומאת הגוף של האישה. מבחינה דתית מהווה הטומאה את ההפך מן הקדושה. יש הנבוכים לנוכח הפסוקים העוסקים בטומאת היולדת. הם מקשים – מדוע התורה מקשרת את הלידה, האירוע הנפלא של יצירת חיים חדשים, אל הטומאה? מדוע נאסר עליה להגיע לקודש ולהקריב? הסיבה נובעת מכך שהאישה מתמקדת בגופה. בהתמקדות הזו בגוף התקיימה מצווה חשובה “פרו ורבו”, ולאחריה היולדת הכאובה, המתרכזת בתינוק ובהנקה, מתבקשת להמשיך להתמקד בהם, להחלים, להתחזק, לחזק ורק אז לבוא למקדש ולהקריב קורבן. זו הגישה הנכונה לטעמי.
ומכאן לשבת הגדול ולחג הפסח: חג הפסח הינו חג החירות – נס אדיר של עבדים שזכו לגאולה. הרב פרופ’ יוסף דב סולובייצ’יק מסביר כי המבחן של עבד שיצא לחירות הוא ההתנהגות שלו כלפי האחר, השותפות עם האחר. הפעולה החשובה לבן החורין היא שהוא לא שקוע רק בעצמו, אלא חושב על הזולת. אם אתה עוסק בעצמך – אתה עבד, אם אתה יוצא מעצמך – אתה לא עבד. איזה מסר חינוכי מיוחד.
השבוע, באחד הבקרים, עמדתי בתור הקצר שהסתיים בעמדת הקופאית החייכנית בסניף בית קפה שכונתי מוכר באשקלון. מן מקום כזה בו כנראה נוטים להתערבל ולהתערבב טיפוסים קולניים שקשה לפספס את דעתם האישית על המצב במדינה או על הקשיים שלהם עם בן/בת הזוג, הילדים וכו'.
"אין לי כח יותר", פלטה צעירה שעמדה לפניי, כפופה ומאופרת ברישול אל חברתה שעמדה לצד התור. "אני מרגישה שאני לא רואה את הילדים. הלוואי והיה לי יותר זמן איכות איתם. אני מרגישה שאני במירוץ, בחיי".
לבי יצא אליה, אך יותר מן האמפתיה שחשתי, תפס אותי הביטוי הזה שבני אדם בכלל והורים בפרט נוהגים לעסוק וללעוס אותו כל כך הרבה – "זמן איכות".
אם כן, נתייחס ראשית לעובדה מעניינת – הורים במדינת ישראל עובדים קשה. קשה מאוד. למעשה, ה–OECD מצא את ישראל כמדינה בה עובדים הכי הרבה שעות שבועיות בעולם המערבי, עם ממוצע של 40.6 שעות עבודה בשבוע! לא פלא שעוגת הזמן לא מתחלקת שווה בשווה בין הבית לעבודה ולא מפתיע כי גם אותו זמן איכות מדובר נפגע או לא מתקיים כלל.
מהו אותו זמן? ומדוע משולבת בו המילה "איכות"?
"זמן איכות", הוא ביטוי לסיטואציה בה נפגשים שני אנשים אשר עוסקים בפעילות משותפת, ללא מסיחים. המפגש יכול לכלול: שיחה, אימון גופני, קניות, משחק ובעצם כל שיתוף פעולה בלעדי לשני הצדדים, כאשר אין דבר המשמש גירוי חיצוני שעלול להסיט את תשומת הלב של האחד מהאחר.
תוצאות הבחירות הארציות כבר ברורות, ראש הממשלה בנימין נתניהו ימשיך לכהונה נוספת לאחר שירכיב את הממשלה הבאה. אבל אם מתסכלים על תוצאות הבחירות באשקלון רואים כי הניצחון פה אף גדול הרבה יותר. נתניהו הביס את בני גנץ באשקלון בפער עצום.
הבחירות באשקלון
באשקלון ישנם 112,413 בעלי זכות הצבעה, מתוכם הגיעו להצביע רק 70,010 מצביעים שהם 62.28%. 610 קולות נפסלו.
מפלגת "הליכוד" בראשות בנימין נתניהו קיבלה 42.6% מהקולות שהם 29,569 פתקי מחל.
מפלגת "כחול לבן" בראשות בני גנץ קיבלה רק 15.49% מהקולות שהם 10,752 פתקי פה.
ש"ס במקום הרביעי. הבחירות באשקלון
אל המקום השלישי הגיעה מפלגת "ישראל ביתנו" בראשות אביגדור ליברמן עם 13.13% מהקולות שהם 9,113 פתקי ל.
במקום הרביעי מפלגת ש"ס, בה חבר תושב העיר ח"כ יצחק כהן, שקיבלה 6.78% מהקולות שהם 4,708 פתקי שס.
