פרופ' יניב שרר מספר על הדרך שעשה מזירות הפיגועים ועד לתפקיד מנהל ברזילי

הבשורה על מינויו של פרופ’ חזי לוי, מי שהיה מנהל המרכז הרפואי ‘ברזילי’, לתפקיד מנכ”ל משרד הבריאות הייתה משמחת. היא הסבה הרבה מאוד גאווה ונחת להנהלת המרכז הרפואי, אך גם הפתיעה מאוד את מי שהיה אז סגנו וכיום מחליף אותו בתפקידו, פרופ’ יניב שרר. “חשבתי שאחליף אותו בתפקידו עם יציאתו לגמלאות, בעוד למעלה משנתיים", מסביר פרופ’ שרר, “אבל הכל התרחש מוקדם מהצפוי. זה תפס אותי בהפתעה מבחינת התזמון, אבל מוכן לגמרי לקבל את התפקיד מבחינת היכולות והבשלות. זה משהו שהתכוננתי אליו במשך שנים”.

איך התחושות האישיות?
“התחושות הן מאוד-מאוד טובות. אני אוהב את בית החולים, באתי לעבוד והמשיך לפתח אותו, להצעיד קדימה יחד עם כל חבריי להנהלה”.

איך היה לעבוד תחת פרופ’ לוי בחמש השנים האחרונות?
“פרופ’ לוי, כמו שאני נוהג לומר, הוא ‘שחקן הנשמה’ של מערכת הבריאות הישראלית. הוא איש שמשלב מצד אחד, רזומה ענק של עשייה בכל התחומים. מצד שני, הוא איש עם נשמה גדולה, עם חתירה בלתי פוסקת לנתינה למטופלים ולאנשי הצוות ופיתוח של עוד ועוד שירותים, שיפור השירות ואיכות הטיפול. וזה גם מה שעשינו פה ביחד בחמש השנים האחרונות”.

"פרופ' חזי לוי הוא שחקן הנשמה של מערכת הבריאות". פרופ' שרר ופרופ' לוי. צילום: אביעוז דוד-דוברות ברזילי

“הגענו למקום טוב. אבל לא מספיק”

לפני כשבע שנים נכנסו כל בתי החולים בישראל לתוכנית המדדים הלאומית. תוכנית חדשה, שלא היה דומה לה עד אז, שנועדה למדוד ולהשוות את הביצועים הקליניים של בתי החולים. הוועדה המיוחדת, שהוקמה אז לצורך כך, יצרה סט של עשרות מדדי איכות, שמראים בצורה אובייקטיבית כיצד מתפקד כל בית חולים. פרופ’ שרר ישב אז בוועדה הזאת. היום הוא מסתכל בנחת על התוצאות, שמראות כיצד בית החולים ‘ברזילי’, מזנק ועוקף במגוון תחומים גם את בתי החולים הנחשבים ביותר ברחבי הארץ. “אנחנו מגיעים לבית חולים ורוצים שיקבלו אותנו בסבר פנים יפות ושיהיה אוכל טוב, אבל אנחנו בראש ובראשונה באים כי אנחנו חולים ורוצים רפואה טובה. בהיבט הזה ‘ברזילי’ נמצא היום כאחד מבתי החולים המובילים ברמה הארצית באיכות הרפואה”, אומר פרופ’ שרר.

אפשר מספר דוגמאות?
“בוודאי. כבר שלוש שנים ברצף ש’ברזילי’ מוביל בטיפול בחולי שבץ. שבץ זו מחלה קשה, שנגרמת מחסימה של כלי דם במוח וגורמת לשיתוק ולפעמים למוות. ב’ברזילי’ נותנים בצורה הכי אפקטיבית את הטיפול שממיס את קרישי הדם במוח. כשמגיע מישהו למיון ויש לו שבץ אצלנו נזהה אותו בשיעור הכי גבוה. וזה לא תמיד קל לזהות. לאחר מכן נטפל בו בצורה המהירה ביותר, ובמקרים כאלה הזמן הוא קריטי. אם לא מזהים את השבץ מהר, החולה יוצא מחלון הזמן שמותר לתת את הטיפול, שזה תוך 3.5 שעות מתחילת הסימפטומים. אנחנו מספר 1 בישראל בשלוש השנים האחרונות. כי יש לנו פה צוות מסור וכי עשינו תהליכים של שיפור איכות. גם בטיפול במקרים של התקף לב אנחנו עם 95% הצלחה, מהגבוהים בארץ. גם כאן זיהוי הסימפטומים והטיפול המהיר הם אלה שמצילים חיי אדם. גם במקרים כאלה זה לא קל כמו שזה נשמע, בעיקר לאור העובדה שהחולה צריך לעבור צנתור תוך 90 דקות. יש עוד שלל דוגמאות של מדדים שבהם ‘ברזילי’ מדורג מאוד-מאוד גבוה. אבל השורה התחתונה היא שאלה תוצאות שלוקח זמן להגיע אליהן וזה קרה בזהות תהליכים ארוכים שביצענו”.

"הגענו למקום טוב". המרכז הרפואי ברזילי. צילום: אורי קריספין

במדד שביעות הרצון בית החולים זינק מהמקומות האחרונים למקום השלישי.
“נכון  מאוד. לא פשוט להגיע לתוצאות כאלה וגם כאן יש שילוב של מספר דברים. קודם תנאי הסביבה, עברנו למיון חדש ומרווח, שנותן היום מענה טוב יותר, בקפיצה של דור, למטופלים והמלווים וגם לצוות. מיון גדול וממוגן, הגדול והיפה בארץ. אבל מבנה לבד לא יכול לתת מענה ועשינו פה עבודה רבה בהיבט השירות. מינינו מנהלת ‘חווית השירות’ לבית החולים, היא עושה עבודה רבה. הבאנו סדנאות ספציפיות לצורך הדבר שנקרא שיפור השירות. אנחנו מתחילים כל דיון במחלקה בנושא שביעות הרצון, ושמים את זה בטופ סדר העדיפויות. פרופ’ לוי שם את זה בטופ ועכשיו גם אני. עבורי זה לא פחות חשוב מאיכות הטיפול הרפואי. הגענו למקום טוב, אבל זה לא מספיק. לא סיימנו את העבודה ואנחנו רוצים את המקום הראשון”.

“רוח חדשה וצעירה”

זה לא סוד שבמשך שנים רבות נאבק בית החולים על שמו הטוב וסחב איתו הרבה מאוד סטיגמות, שמהן היה קשה להיפטר. לקח הרבה מאוד זמן להביא אותו למקום הטוב והמוביל שבו הוא נמצא היום. הרבה מאוד עבודה קשה ומאמץ רב מצד כל העוסקים במלאכה. “אני יכול להגיד שהסטיגמות שהיו על ‘ברזילי’ הן לא דבר חריג בנוף של בתי חולים שנמצאים בפריפריה. כלומר, להרבה בתי חולים בפריפריה, יש סטיגמה לא טובה”, אומר פרופ’ שרר.

"לא הייתי מחליף את המקצוע הזה". פרופ' שרר. צילום: דוברות המרכז הרפואי ברזילי

מאיפה זה נולד?
“זה נולד מהעובדה שבבתי חולים גדולים יש יותר שירותים רפואיים, אבל זה שייך לעבר. אני יכול להגיד בצורה נחרצת שהיום ב’ברזילי’ יש רופאים מומחים ומנהלים שלא נופלים מאף בית חולים גדול אחר, ובחלק מהמקרים אף עולים עליהם. אנחנו אומנם פריפריה, אבל אנחנו פחות משעה נסיעה מתל אביב. הבאנו בשנים האחרונות דור חדש של מנהלים, לא שהקודמים לא היו טובים, הם היו מצוינים, אבל הפחנו רוח חדשה וצעירה בבית החולים”.

לדברי פרופ’ שרר, בשנים האחרונות התחלפו למעלה ממחצית ממנהלי המחלקות בבית החולים והם אינם מתפשרים על איכות. “אנחנו בוחרים אותם בפינצטה, גם ברמה הקלינית וגם ברמה האנושית והניהולית. זו הדרך. כשאתה מביא מנהלים טובים, הם סוחפים אחריהם רופאים טובים. אותו דבר גם בסיעוד, יש פה אחיות ברמה קלינית טובה יותר מרוב בתי החולים בארץ. הן יוצאות להכשרות וקורסים ואנחנו עומדים על זה בצורה קפדנית. אין ספק שבעשור האחרון הייתה כאן קפיצת מדרגה בכל הפרמטרים. זה תהליך שלא קורה ביום אחד, אבל זו הדרך”.

"קשה לגייס רופאים לפריפריה". ניתוח במרכז הרפואי ברזילי. צילום: דוברות ברזילי

עדיין קשה לגייס רופאים טובים לבתי חולים בפריפריה?
“יותר קשה לגייס רופאים לפה, מאשר לאזור גוש דן. זה בעיקר נובע מהעובדה שאנשים אוהבים לעבוד קרוב למקום מגוריהם ורוב הרופאים מתגוררים באזור המרכז. אני, אישית, הבאתי לפה מספר מנהלים, למרות שהם גרים בתל אביב. משכנו אותם לפה בגלל ציונות וגם בגלל האווירה הטובה שיש פה בהנהלה. אנחנו בית חולים שנחשב כבר בינוני-גדול, אבל אנחנו עדיין מרגישים כמו משפחה. זה משהו שאין בהרבה בתי חולים אחרים. אין לנו פה תקנים לא מאוישים או מחלקות שהן בתת-תקנון, איישנו כל מה שצריך וכך זה יימשך. אבל מעבר לאיוש, אנחנו תמיד רוצים לעלות את הרמה עוד ועוד. היום אנחנו ברמה הרבה יותר טובה מאשר בעבר, ונמשיך במגמה הזאת”.

כשנפתח ‘אסותא’ אשדוד הייתה לכם קצת ‘בריחת מוחות’.
“’אסותא’ קלט אליו רופאים ואחיות מכל רחבי הארץ, לא רק מ’ברזילי’. זה היה אתגר שצפינו אותו ונערכנו אליו. בפועל מספר הרופאים והאחיות שעבו היה קטן, חלקם אפילו כבר הספיקו לחזור אלינו. מצאנו מהר מאוד מחליפים ראויים לעוזבים, אפילו כאלה שעולים עליהם. כך שזה לא פגע בפעילות בית החולים. צריך לזכור ש’ברזילי’ כפול מגודלו מ’אסותא’ ויש כאן שירותים שלא קיימים שם. אז עדיין חלק מתושבי אשדוד מגיעים אלינו כדי לקבל את השירותים הטובים שאנחנו מציעים. אני, כמובן, גם מאוד שמח ש’אסותא’ נפתח כי הוא נותן מענה לאשדוד והאזור. עדיין חסרות במערכת מיטות וכל תוספת היא מבורכת. היום אנחנו משתפים פעולה, והדבר הזה הוא כבר היסטוריה”.

"עברנו למיון חדש ומרווח". הכניסה לחדר המיון החדש בברזילי

אז ‘אסותא’ מקל על העומס ב’ברזילי’?
“זה הקל על העומס, בעיקר בזמני החורף במחלקות הפנימיות והוריד מהפניות למיון. אבל לא בצורה משמעותית. צריך לזכור שבמקביל גם האוכלוסייה גדלה. אשקלון בתנופת פיתוח אדירה וגם קריית גת, שהיא עיר שאנחנו נותנים לה שירות. גם אשדוד גדלה, כך שההקלה הזאת היא זמנית. ברור לנו שגם בית החולים שלנו יצטרך לגדול ואנחנו עמלים על כך”.

איך זה בא לידי ביטוי?
"אנחנו ממשיכים בתנופת הבניה והאכלוס. אנחנו עתידים השנה להעביר את מחלקת כירורגיה למגדל החדש והיא תגדיל את מספר המיטות ויכולות האשפוז. נבנית כרגע מחלקה נוירולוגית גדולה ומפוארת, שיש בה גם יחידת שבץ. שזה בעצם טיפול נמרץ נוירולוגי, מה שלא היה עד עכשיו. זה יאפשר לנו לטפל בשבץ בצורה עוד יותר אופטימלית. פתחנו טיפול נמרץ כללי חדש וטיפול נמרץ ילדים חדש, שגדלו במספר המיטות. אנחנו ממשיכים בתנופת הגדילה כי זו הדרך לתת עוד ועוד שירותי רפואה לתושבים”.

ההחייאה הראשונה

פרופ’ שרר נשוי ואב לשלושה (18,16,6) מתגורר בראשון לציון. הוא גדל בחולון ומגיל צעיר מאוד התנדב במד”א. כבר אז הבין שהוא רוצה להיות רופא. “אני זוכר עד היום את ההחייאה הראשונה שעשיתי לקשיש, עוד לא הייתי בן 15” הוא מספר “לאחר מכן אני זוכר את הפיגועים הקשים בתל אביב, של תחילת שנות ה-90. הניסיון במד”א גרם לי לרצות מאוד להיות רופא”.

מה משך אותך לזה? אלה יכולים להיות מראות קשים לעיכול בגיל צעיר כל כך?
“גם אני וגם חבריי עיכלנו את זה היטב, למרות שאתה נחשף מגיל כך כל צעיר לתאונות ומראות קשים. זה עניין של נטייה אישיותית יותר. יש אנשים שלא יכולים לראות דם או פצועים. אז אני טיפלתי במאות, אולי אלפי, פצועים מגיל צעיר. אני רואה בזה גם שליחות וגם סיפוק אדיר. גם היום בתפקידי הניהולי, אבל גם אז. זה נכון שלא תמיד אפשר לעזור לכולם, לפעמים אנחנו מגיעים לטרגדיות, אבל לרוב האנשים כן אפשר. שכאתה רואה מישהו פצוע בשטח ואתה מטפל בו ועוזר לו וזה מקל עליו. זו חוויה נהדרת, שאין שנייה לה בהרגשה. לא הייתי מחליף את המקצוע הזה בעד שום הון שבעולם”.

"אני תומך בטיפול VIP לכולם". ברזילי. צילום: מורן נסים. צילום רפואי, ברזילי

זה בא ממך או מהבית?
“אין לי רופאים בבית, זה בא ממני. לא כל הרופאים הם נצר למשפחות רופאים. הייתי נער מתוך עשרות נערים ונערות שהתנדבו, לאחר מכן הייתי גם מדריך שם. זה היה נורמלי בסביבה שבה גדלתי, יש גם היום הרבה מתנדבים צעירים. הבנים שלי, למשל, לא נמשכו. לפחות הגדולים לא. לי זה היה מאוד טבעי, כל אחד ונטיית ליבו”.

ואתה לא דוחף?
“לא. אני חושב שכל אחד צריך לעשות מה שגורם  לו לסיפוק ואושר בחייו המקצועיים והאישיים”.

הסגן הצעיר ביותר בארץ

המנהל החדש של המרכז הרפואי ‘ברזילי’, בסך הכל בן 46. מיד עם תום לימודיו התיכוניים התקבל לעתודה רפואית ובגיל 18 כבר החל את לימודי הרפואה שלו באוניברסיטת תל אביב. בגיל 24 סיים את לימודיו והתגייס לצה”ל בתור רופא, שם שירת חמש שנים. את הסטאז’ שלו עשה פרופ’ שרר בבית החולים ‘ברזילי’, אי שם בשנת 1999. בהמשך התמחה ברפואה פנימית וכבר בגיל 36 מונה לסגן מנהל בית החולים ‘איכילוב’, הסגן הצעיר ביותר בארץ. “ברזומה שלי אני מכיר את כל הספקטרום של בתי החולים בארץ. אני בוגר אונ’ תל אביב ועברתי סטאז’ בכל בתי החולים במרכז והתמחות ברפואה הפנימית בשיבא. לאחר מכן התמחיתי באיכילוב והייתי איש הנהלה בשני בתי חולים גדולים וטובים במרכז הארץ. את ‘ברזילי’ אני מכיר גם כסטאז’ר. בחמש השנים האחרונות כסגן מנהל בית חולים ועכשיו כמנהל”.

מה אתה זוכר מהסטאז’ של ב’ברזילי’?
“זאת הייתה שנה שאני זוכר אותה מאוד-מאוד לטובה. אז ניהל אותו ד”ר שרף, אני לא הייתי בקשר איתו כי הייתי בסך הכל סטאז’ר. היום הוא שונה מאוד ממה שהיה פעם. לא חלמתי אז שאנהל אותו ביום מן הימים, אבל עברו מאז 22 שנה והרבה דברים השתנו. הוא הפך מבית-חולים פריפרי קטן, דל משאבים ולא מוערך, לבית חולים שנחשב גדול, מוביל ברמה ארצית בשירותים רפואיים. מוביל בשירות ובאיכות, עם שם טוב ורמת רפואה טובה. זה הפך להיות בית חולים מודרני. שינוי של 180 מעלות בכל הפרמטרים שלו. הדבר היחיד שלא השתנה אלה האנשים. האנשים שהיו פה אז היו נהדרים וזכרתי את זה. כך גם היום, זה אחד מהדברים שגורמים לי לבוא כל יום עם חיוך לעבודה. יש פה אנשים נפלאים, גם הצוות וגם המטופלים. יש פה משהו באווירה, שהוא כמו משפחה גדולה, בכל העיר הזאת”.

פרופ' יניב שרר מרצה בפני עתודת הסגל הבכיר של שירות המדינה. צילום: אביעוז דוד-דוברות ברזילי

אתה חושב שהעובדה שפרופ’ לוי הוא מנכ”ל משרד הבריאות תסייע לבתי החולים בפריפריה?
“אני בטוח שהפריפריה בכלל וגם ‘ברזילי’, מאוד יקרים לליבו של פרופ’ לוי. משרד הבריאות כבר באג’נדה שלו מנסה לצמצם את הפערים בפריפריה כבר מספר שנים. אין ספק, שפרופ’ לוי, שהוא גם רופא וגם מגיע מניהול בית-חולים פה, רק יכול לעשות עוד בכיוון הזה”.

בזמנו פרופ’ חזי לוי אמר שכמו פרופ’ גבי ברבש, גם הוא מוכן לתת טיפול VIP לטייקונים שתורמים לבית החולים כי תרומה שלהם מסייעת להמון חולים אחרים. מה דעתך בנושא?
“אני מאוד לא תומך בטיפול VIP לאף אחד. אני תומך בטיפול VIP לכולם. אם מישהו מקבל תור והוא רחוק מידי והוא רוצה להקדים אותו, אנחנו נקדים לו אותו. הוא לא צריך להיות VIP בשביל זה ולא מקורב. המטרה שלי היא לשפר את השירות והזמינות של השירותים לכולם. אני לא רואה סיטואציה שבה צריך ללוות מישהו שתורם לבית-החולים בליווי מלכותי. אני חושב שזה לא ראוי ושהם גם לא צריכים את זה. אנחנו כן מלווים תורמים כשאנחנו מראים להם את בית החולים ומציגים בפניהם מה מתרחש כאן, ואיפה אפשר לשפר ולתרום עבור זה. מי שתורם לא תורם כדי שיקצרו לו פה איזה תור או יסדרו לו מנתח כזה או אחר. אותם אנשים שתורמים לא עושים את זה בשביל הטובות של מנהלי בתי החולים. ולכן העניין הזה הוא בכלל לא אישיו מבחינתי”.

"ממשיכים בתנופת הבניה". האגף החדש במרכז הרפואי ברזילי. צילום: אדי ישראל

“הגל השני פה”

בוא נדבר קצת על הקורונה. מבחינתך אנחנו כבר ב’גל השני’?
“הגל השני פה, אבל כל הדיבור הזה על גלים נותן אסוציאציה של איזה חוף בהוואי ולא כך הוא. צריך להגיד שהקורונה עדיין פה והיא לא הולכת לאף מקום. זה מסר שחשוב לי מאוד שהציבור יבין. אנחנו הולכים להתנהל במינימום חודשים, לתפיסתי אפילו שנים, במקביל לקורונה. בלי הפנמה של הדבר הזה, אנחנו נגרום לעצמנו נזק כחברה. צריך להבין שהווירוס הזה הוא מדבק, אבל בכללים פשוטים הוא לא מדבק. וזה פשוט עד כדי כך. אנשים צריכים להבין שכדי שנוכל לנהל אורח חיים שגרתי ולא חזור לסיטואציות מאוד לא נעימות, שפוגעות בחופש של כולנו ובכלכלה, אנחנו חייבים לזכור בכל רגע שהקורונה כאן”.

מה זה אומר בפועל?
“לשמור על מרחק, לעטות מסיכות, לשמור על היגיינה. באמצעים מאוד פשוטים אנחנו לא נדבקים. אני כבר רואה שאנשים חזרו ללחוץ ידיים, חיבוקים וצ’אפחות ועניינים, ככה נדבקים. זה נגד הטבע שלנו כישראלים, אבל צריך לנסות להימנע מזה. העלייה בתחלואה ישנה, הקורונה כאן איתנו, אבל אני לא יודע לומר לאן היא תתפתח. יכול להיות שעכשיו, בשל הפסקת הלימודים, זה קצת ייעצר או ירד. יכול להיות שבגלל שחלק קטן יותר מהחולים הוא מבוגר, המקרים הקשים יהיו פחותים. אבל האופטימיות שהייתה עם הירידה של המקרים ל-20 חולים ביום נעלמה. היום זה כבר פי עשר ואנחנו פחות אופטימיים”.

"אנחנו ערוכים לגל השני". מחלקת הקורונה בברזילי. צילום: דוד אביעוז, דוברות ברזילי

בית החולים ערוך לתסריטים פחות אופטימיים?
“אנחנו ערוכים אפילו ביתר שאת. בגל הראשון הפעלנו פה שתי מחלקות, כרגע אנחנו כבר ערוכים במידת הצורך עם שש מחלקות שיכולות לקלוט חולי קורונה ותוך זמן לא רב עם שמונה מחלקות. זאת סיטואציה מאוד-מאוד קיצונית, ברמה של למעלה מ-200 חולים שזקוקים לאשפוז”.

כרגע יש מאושפזים?
 “כרגע אין לנו מאושפזים, אבל יש מחלקה אחת שעומדת ריקה ומוכנה להפעלה מיידית. ברמת הציוד והצוות. המחלקות הנוספות הן מחלקות שבמידה ותהיה התפרצות אנחנו נסב אותן. הכנה למחלקת קורונה זה תהליך שהוא גם יקר וגם ארוך, שדורש הרבה מאוד עבודה. ואת כל התהליך הזה כבר עשינו עם שש מחלקות, בהמשך נכין שתיים נוספות. כרגע יש במחלקות האלה חולים רגילים, אבל בעת התפרצות המגיפה נוכל להפוך אותם למחלקות קורונה”.

לדעתך הסגר של הגל הראשון היה נכון לעשות אותו? או שאפשר היה אחרת?
“כולם אוהבים להיות חכמים בדיעבד, אני לא. אני יכול להגיד שהוא היה אפקטיבי מאוד, והוריד מהר את העקומה ושיטח אותה. ההחלטות שלקח משרד הבריאות הצילו חיים רבים. אנחנו עומדים על 300 מתים, שזה אובדן גדול, אבל אם אנחנו משווים את עצמנו לכל מדינה אחרת במניין הקורבנות אנחנו מאוד-מאוד נמוכים. יכול להיות שאפשר היה לסגור פחות, אבל היה לזה מחיר במניין המתים. את זה צריך לקחת בחשבון. עכשיו רוצים להוריד את התחלואה מצד אחד ולא לפגוע בכלכלה, מהצד השני. זה מה שצריך לעשות, אבל אנחנו רואים שהפתיחה הובילה לעלייה במספר החולים. עכשיו האתגר שלנו כחברה הוא לא לתת לזה להגיע למספרים מפחידים, שיובלו גם למתים ולהחזרת הסגר”.

"הווירוס לא נרגע". מעבדת הקורונה בברזילי. צילום: דוברות ברזילי

הייתה קצת פאניקה בגל הראשון ודווקא עכשיו נדמה שהכל רגוע יותר, למרות שמספר החולים מזנק. יכול להיות שזה בגלל שהבנו שהנגיף הוא לא כל כך קטלני ומאיים?
“קודם כל לא הבנו את זה. האדישות שקיימת בחלק מהציבור היא לא טובה, היא אפילו מסוכנת. הווירוס לא נרגע, הוא לא נכנס לתקופת שאנטי ואם ניתן לו להתפרץ הוא יתפרץ. לפני פחות מחודשיים היו מאות מאושפזים ועשרות מונשמים כתוצאה מהווירוס הזה ונפטרו גם אנשים צעירים. הצעדים הקיצוניים שהממשלה נקטה בהם הורידו את הווירוס לרמה של כמעט אפס. כרגע, אם לא יהיה שינוי במגמה, אנחנו נראה תמונות דומות. אז רוב האנשים עוברים את זה בקלות והסימפטומים קלים והם לא בסכנה. אבל בחלק אחר מהחולים זה לא ככה וזה עלול להיות קטלני. אתה לא יודע אם אתה או בני משפחתך תהיו דווקא בחלק הקטן זה. זה לא סיכון שאף אחד מהאזרחים צריך לקחת על עצמו ועל בני משפחתו. מי שמזלזל ונכנס לאדישות פשוט מסכן את חייו וחיי הקרובים שלו. בסוף המספרים מדברים, והם אומרים שהתמותה מהווירוס הוא סביב חמישה אחוזים, אף אחד לא יודע אם הוא יהיה אולי דווקא באחוזים הללו”.

רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"

לסיכום, מה החזון שלך לגבי בית החולים ב10-5 השנים הבאות?
“אני רואה את בית החולים גדול יותר, עם מחלקות חדשות ועלייה במספר המיטות. אני רואה שירותים שאין לנו היום, למשל, נוירוכירורגיה שאין לנו פה ואין בהרבה בתי חולים. שהיא בעצם מטפלת בחבלות ראש ודימומים תוך מוחיים קשים שמצריכים ניקוזים. זה אחד היעדים שאני שם לי, לפתוח פה מחלקה נוירוכירורגית. תחום נוסף, צנתורי מוח, אני רוצה שיהיה לנו פה. בהמשך גם ניתוחי לב ועוד. כל אחד מהדברים האלה זה בפרויקט בבחינת קריעת ים סוף, אבל אנחנו מתכוונים להשיג אותם. מעבר לכך פתיחת שירותים נוספים שאין לנו היום, כמו מרפאת כאב ומכון כאב. זה משאב שהוא בדרישה ברמה הארצית, אנשים מחכים תורים של חודשים. בנוסף הגדלת שירותים שקיימים היום, הרחבה של המכון הגנטי, של כירורגית ילדים ועוד. הכל נכנס תחת כותרת גג של ‘חדשנות’. צריך לקחת את המחלקות הקיימות ולהיות חדשניים ברמה העולמית. לא צריך לפחד מזה. לא כל טיפול חדש צריך להתחיל ב’הדסה’ או ב’איכילוב’, אפשר להביא אותם גם לפה ולהיות חלוצים בהיבט הזה. בקיצור, לרוץ קדימה ולעשות בית חולים גדול, שיש בו הכל. שאף אחד מתושבי אשקלון והאזור לא יצטרך לנסוע והכל יהיה תחת קורת גג אחת”.